משתמש:Nahum

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.47.0-wmf.17</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>משתמש:Nahum</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1547</id>
    <revision>
      <id>3079697</id>
      <parentid>3078421</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T09:37:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* תרגומים שלי מאנגלית */</comment>
      <origin>3079697</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17564" sha1="ml4skf986su9xn91nt84l9w06qvxlec" xml:space="preserve">שמי נחום ונגרוב, ואני בנם של [[w:אלחנן צ'ארלס ונגרוב|ר' אלחנן צבי (צ'רלס) ונגרוב]] וזוגתו רוזה שושנה (לבית ונגר) עליהם השלום, מתלמידיו של מו&quot;ר דודי הרב אפרים הלוי ארץ עליו השלום, ואחד מצעירי תלמידיו של מרן [[w:שלמה זלמן אויערבאך|הגרש&quot;ז אויערבאך]] זכרו לברכה בישיבת &quot;קול תורה&quot;. אני מעמד, מגיה ומתרגם במקצועי, מתמחה בניקוד, פיסוק וטעמי המקרא, ועובד בהוצאה לאור קטנה של ספרי קודש. משמש כבעל קורא מחליף לעיתים בשבתות וחגים במניין התפילה שבבית החולים הדסה הר הצופים. לפרטים נוספים אודותיי ראו [[w:משתמש:נחום|כאן]], [[w:משתמש:Nahum|כאן]] ו[http://stage.co.il/a/1104 בבמה חדשה]. 

&lt;div align=left&gt;{{קטן|ניתן לעקוב אחריי בפדיוורס: https://tooot.im/@NWengrov {{ש}}וכן ניתן לעקוב אחריי שם מחשבון בבלוסקיי באמצעות גשר.}}&lt;/div&gt;

{{תיבות משתמש|תיבות=
{{#babel:he|en-5|yi-1|tmr-3}} }}
{{משתמש תרומות|82,000}}
&lt;div dir=ltr&gt;
{{רווח קשיח|2}}Volunteering at he.wikisource since June 2005.&lt;br /&gt;
[http://meta.wikimedia.org/wiki/User:Nahum Link to my User Page on Meta]
&lt;/div&gt;
&lt;br /&gt;
{{תוכן עניינים ללא מיספור}}
{{סוף}}

==דפים במעקב:==

לשימוש בהצבעת מחיקה: {{תב|הצבעת מחיקה}}

==פרוייקטים שסיימתי בסייעתא דשמיא:==
*רשימת מיזמים ישנים הועברה ל[[משתמש:Nahum/ארכיון|ארכיון]]
*מיזמים חדשים:
# [[משנה]] מהדורת ניקוד (ועיצוב): סדרי זרעים, מועד, נשים, נזיקין וקדשים. מהד' ניקוד ללא עיצוב: סדרי זרעים, מועד
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר בראשית]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שמות|שמות]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא|ויקרא]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר במדבר|במדבר]] ו[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר דברים|דברים]], בשיתוף Dovi ואחרים
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר רות|רות]], [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר איכה|איכה]] ו[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר קהלת|קהלת]], בשיתוף Dovi ובאדיבות מהד' מצודת אברהם ואתר ספאריה
#[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר יהושע]], באדיבות מהד' אתר ספאריה
#[[קבא דקשייתא]]
#טקסטים מולחנים בליליפונד:
## [[ויקיטקסט:טקסטים מולחנים]]
# [[יוסיפון/קינת יוסף/טעמים]]
# '''[[איכה רבה פתיחתא]]'''
# [[מנחת חינוך]] מצוות א-ב

==פרוייקטים בהשהייה, כשיתפנה לי זמן להתחיל לעבוד עליהם:==
# {{קטן|[[מפתח:הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רשי, רשבם, רדק וחזקוני.pdf]]}}
## {{קטן|[[הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור פרשנות רש&quot;י, רשב&quot;ם, רד&quot;ק וחזקוני]]}}

==תרגומים שלי מאנגלית==
#[[קובלא חאן]]
#{{ללא גלישה|[[סינדרלה, או נעל הזכוכית הקטנה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}}
#{{ללא גלישה|[[היפה והחיה]] מתוך [[ספר הפיות הכחול]]}}
#[[יסודות השחמט (קפבלנקה)]] -- בעבודה.
#[[זו]] (שיש לציית לה): [[עמוד:She - a history of adventure (IA cu31924098819562).pdf/76]] - בעבודה

==ספרי הספרייה הלאומית==
#{{ללא גלישה|[[מפתח:בממלכת כוזר היהודית.pdf]] - [[בממלכת כוזר היהודית]]}}
#[[מפתח:משא בערב.pdf]] - [[משא בערב]]

==פרוייקט החודש==

===ארכיון פרוייקטי החודש:===
'''ימי האהבה:''' [[ראשית חכמה/שער האהבה]]
*חודשי אלול-תשרי (עד יוהכ&quot;פ): [[ראשית חכמה/שער התשובה]]
*חודשי אלול-תשרי (עד סוף סוכות): [[מטה אפרים]] סימן תרי&quot;ט
*חודש כסלו: '''[[בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר ד]]'''
*חודש אדר: '''[[יוסף תהלות]]''' על תהלים למרן '''[[מחבר:חיד&quot;א|החיד&quot;א]]''' עמ' 101
*חודש אדר: '''[[בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ה]]'''
*חודש ניסן: '''[[בני יששכר מאמרי חודש ניסן/מאמר ב]]'''
*חודש סיון: '''[[בני יששכר מאמרי חודש סיון/מאמר ב]]'''

===לתשעה באב:=== 
:'''[[לבוש אורח חיים תקנט]],''' הל' ת&quot;ב, עמ' 193
:'''[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים/ספר ג/פרק ט]]''' הגהת הטקסט של פ. בן־יהודה מתחילת הפרק (בעיקר הגהת כתיב מלא)
:'''דקס [[ביאור:בבלי גיטין דף נז]],''' ע&quot;ב קט5

==הפרוייקטים המרכזיים שלי כרגע==
# '''משנה מנוקדת:''' [[משנה נגעים י ניקוד]]; [[משנה מנוקדת ללא עיצוב]]
# '''רש&quot;י מנוקד על נ&quot;ך''' (באדיבות אתר ספאריה)''':''' [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר יהושע|יהושע]] [[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים|שופטים]]
# [[תרגום אונקלוס (דפוס)]] (להעתיק מ[[תרגום אונקלוס]] ולהגיה) בראשית פרק [[תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר בראשית/טז|טז]] בס&quot;ד
# דק&quot;ס {{ק|[שינו&quot;ס מבוססים על פרוייקט &quot;הכי גרסינן&quot; של מכון פרידברג (וקצת מאתר &quot;מאגרים&quot; של האקדמיה), ובמס' ברכות מתמקדים בעיקר בכתי&quot;י '''מ'''ינכן, '''פ'''ריז, '''א'''וקספורד {{ק|(ספ.בודל. 366)}}, '''פיר'''נצה, ושאר כתי&quot;י ודפו&quot;י]}}:
## [[ביאור:בבלי ברכות דף יז]] {{ק|(סיימתי דקס על פרק ב והמשכתי עד סוף הדף, ואז עברתי ל-)}}גיטין. הגעתי בינתיים עד [[ביאור:בבלי גיטין דף יט|דף יט]] {{ק|ד' '''פארה''', כת&quot;י '''אר'''אס, '''מ'''ינכן, '''פיר'''קוביץ, '''ו'''תיקן 1, 2, ו-3, ו'''א'''וקספורד)}} 
# [[מנורת המאור (אלנקאווה)/מנוקד]]
# [[הלכות הרי&quot;ף כפשוטן]], מאת [[משתמש:Orvetov|יצחק הראל]]
#[[משתמש:Uziel302/מילים חשודות]], הגהה ע&quot;פ הרשימה
#[[זהר חדש]] סידור העמודים הבודדים. עד סוף חומש בראשית
#[[טעם לשד]]

==פרוייקטים נוספים שהתחלתי או שאני משתתף בהם:==

===מקרא ופרשנות:===
#[[ויבינו במקרא]]
#[[נחמיאש על משלי]] פרק ז, עמ' 58 (על משלי ז,א);
#[[משתמש:Inkbug/שד&quot;ל]]; [[שמואל דוד לוצאטו (שד&quot;ל) על בראשית]]
##[[מפתח:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf]];
##[[מפתח:Luzzato-Ohev-Ger-HB23918.pdf]];
#[[התורה על פי סדרי הקריאה הארץ ישראלית]]

===הלכה:===
#[[ארבעה טורים]] עם מפרשים, בעיקר הגהת או.סי.אר, פתיחת ר&quot;ת, עיצוב ופיסוק לב&quot;י וד&quot;מ: [[טור אורח חיים קא]]
#[[שולחן ערוך]], ולאו&quot;ח עם נושאי כלים: באר הגולה, [[משנה ברורה]], [[ביאור הלכה]], מגן אברהם, [[ט&quot;ז]], [[ביאור הגר&quot;א]], [[כף החיים]], [[באר היטב]] ו[[שערי תשובה (מרגליות)|שערי תשובה]];
##[[מפתח:פרי מגדים אורח חיים .pdf]], [[פרי מגדים]]; נשלם סי' א; תכט-תל; רמב; רמח-רנב
##{{ללא גלישה|כרגע: טז ל[[ט&quot;ז על אורח חיים לב|סימן לב]] בס&quot;ד; [[כף החיים/אורח חיים/נג]], עמ' 171 בקובץ}}; גר&quot;א ע&quot;פ ברכ&quot;א סי' ג סעי' יא, עמ' 20
#[[לבוש אורח חיים]] עמ' 53 עא; [[לבוש האורה]] עמ' 82;
#[[שולחן ערוך הרב]];
#[[תרומת הדשן]], הגהה ופיסוק עד סימן מ&quot;ג, עמ' 22 בקובץ;
#'''רי&quot;ף''' עם מפרשים, [[רי&quot;ף על הש&quot;ס/ברכות/דף יט עמוד ב]];
#[[מסכת סופרים (היגר)]]
#[[עולת שבת]] סי' רמו עמ' 3

===מוסר, חסידות, קבלה ופילוסופיה:===
#[[ראשית חכמה]], שעה&quot;א פ&quot;ד; שעהי&quot;ר, פי&quot;ג;
#[[בני יששכר]];
#[[תורה אור (חב&quot;ד)]], פ' שמות, עמ' 102;
#[[האמונות והדעות]] לרס&quot;ג;
#[[יסוד ושורש העבודה/ב]];
#[[מדרש האיתמרי]] עמ' 30;

===מדרש:===
# [[ילקוט שמעוני תורה קנז]];
#[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א]] עמ' 442;
#[[ספרי על דברים]] לפי סדר החלוקה המקורי;

===תפילה:===
#'''הסליחות לכל השנה''' - [[מפתח:The Seliḥot for the Entire Year.pdf|מפתח]] - [[הסליחות לכל השנה - זליגמן בער|הספר המסודר]], מאת זליגמן בר
#[[סידור בית יעקב (עמדין)]]
#[[סידור תורה אור]];
##[[מפתח:Siddur Torah Ohr (Schulzinger Bros. 1940).pdf]]

===שונות:===
#[[תפארת ישראל על המשנה/יבקש דעת]];
#[[ספר המצוות רמב&quot;ן שרשים]] עריכת שורש ב, תחילת עמ' 22 בקובץ;
#[[תפארת האדם]] - מאת הרב אלכסנדר סנדר גדליהו טכורש ז&quot;ל, עמ' 32 בקובץ

===ספרות חול:===
#[[מקור ברוך (אוטוביוגרפיה)]], עד סוף עמ' 5 בקובץ 1130;
#[[זכרונות לבית דוד]] (עבודה אופליין), &quot;הענק&quot;
#[[חנוך ב]], פי&quot;א

===ספרי רש&quot;ר הירש:===
#[[אגרות צפון]],
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Igrot tsafon.he.pdf]];
#[[חורב]],
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot Vehatorot. 1892.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מאמר למען דעת]].
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Haedot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת העדות]]
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. Hatorot. 1893.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק א. מערכת התורות]]
##[[מפתח:Samson Raphael Hirsch. Sefer Horev. 1895.pdf|ספר חורב (תרגום: משה זלמן אהרנזון). חלק ב]]
#[[עונג שבת]]

==מחברים שיצירתם תהיה חופשית==
* [[מנורת המאור (אלנקאווה)]], מהדורת [[:en:w:Hyman G. Enelow]], נפטר 1934, יצירה חופשית
*[[מחבר:אלישבע ביחובסקי]], יצירה חופשית
*[[w:מיכאל היגר|ד&quot;ר מיכאל היגגער]] - [[מסכת סופרים (היגר)]], יצירה חופשית
*דילן תומאס, [[ואין שלטון ביום המוות]], יצירה חופשית
*[[טובות זכרונות]], אברהם שטרנהרץ, - גרסאות מחוקות שוחזרו
* ספר חנוך א' - כהנא ויעקב פייטלוביץ' - יצירה חופשית
*[[מחבר:אפרים פורת]], 1 בינואר 2030 - [[אגרות צפון]] בתרגומו
*[[w:חיים הלר|חיים הלר - סהמ&quot;צ להרמב&quot;ם]], 1 בינואר 2031
*[[w:en:Grigorii Grebnev|גריגורי גרבנב]] - 1 בינואר 2031
*[[מלכי רבנן]], שיחזור ע&quot;פ דף השיחה, 1 בינואר 2032
*[[ודע מה שתשיב המבואר]] - 1 בינואר 2033
*[[תפלת מנשה]], ושאר יצירות שנכתבו או נערכו בידי א. ש. הרטום - 1 בינואר 2036
*[[אנא בחסדך]]; [[חביבי]]; [[נגילה הללויה]] - [[w:אשר מזרחי|אשר מזרחי]] - 1 בינואר 2038
*[[פרנהיים]] , עגנון - 1 בינואר 2041
*[[חיש חיש אלופי]] - ר' [[w:דוד בוזגלו|דוד בוזגלו]] - 1 בינואר 2046
*הרב [[w:צבי יהודה קוק|צבי יהודה קוק]] - [[עולת ראי&quot;ה]] - 1 בינואר 2053
*[[w:זלדה|זלדה]] – 1 בינואר 2055
*[[מחבר:רב יהודה לייב הלוי אשלג|הרב יהודה אשלג]], [[ספר שמעתי]], 1 בינואר 2062
*[[חזון אי&quot;ש]], &lt;s&gt;יצירה חופשית&lt;/s&gt; [1 בינואר 2062]
* [[נאום השפנים והחזירים (הרב שך)]] – 1 בינואר 2072

== הרהורים תועים ==
אם יש ספר שראוי לניקוד וטעמים בשיטת המסורה, מלבד כ&quot;ד כתבי הקודש, הרי אלו ששה סדרי משנה; ואחריהם, מכל הספרים החיצונים, ספר יוסיפון.

'''עדכון:''' יצא לי להיתקל לאחרונה בצילום כת&quot;י ובו תרגום אונקלוס בניקוד וטעמים. הרעיון קורץ. (מקור:  'Duke of Sussex's German Pentateuch'. 1300-1324)

'''עדכון 2:''' [[משתמש:הירש אייזנשטיין/אונקלוס בטעמים]]


עוד הרהור תועה (שקשור בעיקר לוויקיפדיה ולא כ&quot;כ לוויקיטקסט):

&quot;חסידות חב&quot;ד&quot; כמונח לא אמור להתייחס לקבוצת החסידים, כי אם לשיטת (לימוד) החסידות, שהיא בשיטה שייסד אדה&quot;ז (ר' שניאור זלמן מליאדי). הלומדים והולכים בשיטה זו הם &quot;חסידי חב&quot;ד&quot; ללא תלות באדמו&quot;ר או קבוצה חסידית אליהם הם משתייכים. החסידות עצמה, במובנה הכללי, אמורה להיקרא &quot;חסידות ליובאוויטש&quot;, והיא אמורה לסמן את כל הנאמנים לאדמו&quot;רי בית ליובאוויטש לדורותיהם.

הבחנה היסטורית זו ניטשטשה מאוד בשמונים ומשהו השנים האחרונות (מאז היגר אדמו&quot;ר הריי&quot;צ ועימו מרכז החסידות לארה&quot;ב) וכיום איננה קיימת, אך אולי הגיע הזמן (בעקבות השינויים והפיצולים בחסידות לאחר פטירת האדמו&quot;ר האחרון) לחדשה.

==קישורים נוספים==
*{{תב|הסבר בוט חוקים|חוק חופש המידע}} -- להסבר למי שתיקן במרחב הראשי את [[חוק חופש המידע]]
*{{תב|שחזור בוט חוקים}} -- למי שתיקן והבוט כבר שיחזר לו

*[[/טיוטה/]] לתווים
*[[משתמש:Zofthej/אור שמח/הלכות יסודי התורה]]

* שבוע נוכחי: {{שבוע נוכחי מראשון}} 

*לעזרה בהוראות תנאי: [[w:עזרה:הוראות תנאי]]

*לעזרה בטבלאות: [[w:עזרה:טבלאות]]

*לעזרה בחיפוש והחלפת ביטויים רגולריים: [[עזרה:ביטוי רגולרי]]

*לעזרה בהערות שוליים: [[w:עזרה:הערת שוליים]]

*[[שיחת תבנית:פרשת השבוע הנוכחית]]--לעזרה בתיקון העמוד הראשי בתחילת השנה האזרחית

*[[שיחת משתמש:BinyominZeev]] -- לאתר מפתח לתורה לפרשת שבוע
*[https://nakdan.dicta.org.il/ הנקדן המהיר של דיקטא] (לא המקצועי)
*[https://removenikud.dicta.org.il/ מסיר ניקוד]
*[[/ארגז חול/]]
*[https://www.sefaria.org.il/Beur_HaGra_on_Shulchan_Arukh%2C_Orach_Chayim.31.1.1?lang=he&amp;with=all&amp;lang2=he גר&quot;א]
*[https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh?lang=he מנ&quot;ח בספריא] [https://www.sefaria.org.il/Minchat_Chinukh.2.3.18?lang=he&amp;with=all&amp;lang2=he כאן]
*'''לשלב בדפי הרי&quot;ף:''' [[השגות הראב&quot;ד על רי&quot;ף/ברכות/מד א‏]] 

[[משתמש:Nahum/דוגמאות וקישורים נחוצים|דוגמאות וקישורים נחוצים]]

[[תבנית:חופשת ויקי]]

[[:yi:טייטש יהואש בראשית פרק י]]

[[מדיה ויקי:Sitenotice]]

[[תבנית:המרת או.סי.אר 2]]

[[תבנית:ממ רמב&quot;ם/קיצור שם]]

[[ויקיטקסט:ציטוט השבוע/הוספת ציטוט השבוע/דיונים]]

[[:קטגוריה:בבל: משתמשים לפי שפה]]

[[ויבינו במקרא/הפטרות#יהושע|רשימת ההפטרות לפי סדרם של ספרי הנביאים]] / [[ויבינו במקרא/הפטרות לשבתות ומועדים|לפי הסדר של פרשת השבוע]]

&lt;div align=ltr dir=ltr&gt;
&lt;nowiki&gt;After the software is deployed, but before it is enabled on your wiki, you can manually invoke the feature on individual pages by using this wikitext code: &lt;references responsive /&gt; instead of the plain  &lt;references /&gt; tag or a local template.&lt;/nowiki&gt;

For grouping reference notes: 

&lt;nowiki&gt;blah blah&lt;ref group=&quot;group name&quot;&gt;note 1&lt;/ref&gt;&lt;/nowiki&gt;

&lt;nowiki&gt;blah blah2&lt;ref group=&quot;group name&quot;&gt;note 2&lt;/ref&gt;&lt;/nowiki&gt;

...

&lt;nowiki&gt;&lt;references group=&quot;group name&quot; \&gt;&lt;/nowiki&gt;

Quick fix to a bug, causing progress in main namespace to show as 0 length:

Add to Common.css:

.pr_quality {
	width: 100px;
}

&lt;/div&gt;
----
מעודכן לתאריך: 2.08.2024 - נחום</text>
      <sha1>ml4skf986su9xn91nt84l9w06qvxlec</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/יום הכיפורים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>2911</id>
    <revision>
      <id>3079623</id>
      <parentid>3079614</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T17:25:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ביטול גרסה [[Special:Diff/3079614|3079614]] של [[Special:Contributions/~2026-46873-59|~2026-46873-59]] ([[User talk:~2026-46873-59|שיחה]])</comment>
      <origin>3079623</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4374" sha1="1hd94bhhkfcu4t4868o5v19pxcz1uve" xml:space="preserve">{{ויבינו במקרא כותרת כללית|כותרת=לְיוֹם הַכִּפּוּרִים|פירוט התוכן=[[#שחרית ליום הכיפורים|שחרית ליום הכיפורים]] · [[#מנחה ליום הכיפורים|מנחה ליום הכיפורים]]|קישור למקרא על פי המסורה=מקראי מועד/יום הכיפורים}}


==שחרית ליום הכיפורים==

===ראשון===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

====ראשון כשחל בשבת====
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1a-S1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

====שני כשחל בשבת====
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1b-S2 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

===שני (בשבת שלישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 2-S3 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 2-S3 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===שלישי (בשבת רביעי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 3-S4 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 3-S4 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===רביעי (בשבת חמישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 4-S5 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 4-S5 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===חמישי (בשבת שישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 5-S6 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 5-S6 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===ששי (בשבת שביעי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 6-S7 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 6-S7 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===מפטיר===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 7M Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 7M Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===הפטרה לשחרית===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות לפי ספרי הנביאים|יום הכיפורים (ש)}}
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 8H Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 8H Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}
==מנחה ליום הכיפורים==

===כהן===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===לוי===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|Cf Leviticus Aḥarei Mot-6 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===ישראל===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|Cf Leviticus Aḥarei Mot-7 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===הפטרה למנחה===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות לפי ספרי הנביאים|יום הכיפורים (מ)}}
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-4H Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית|אשכנזית|כ-7.5 מגה}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-4H Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא|י]]

[[en:Vayavinu Bamikra/Festivals and Special Days/Yom Kippur]]</text>
      <sha1>1hd94bhhkfcu4t4868o5v19pxcz1uve</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079653</id>
      <parentid>3079623</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:28:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47189-81</username>
        <id>46357</id>
      </contributor>
      <comment>/* הפטרה לשחרית */</comment>
      <origin>3079653</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4375" sha1="nscoo4ae06iwxwf3yuu1y1ny82ou9xq" xml:space="preserve">{{ויבינו במקרא כותרת כללית|כותרת=לְיוֹם הַכִּפּוּרִים|פירוט התוכן=[[#שחרית ליום הכיפורים|שחרית ליום הכיפורים]] · [[#מנחה ליום הכיפורים|מנחה ליום הכיפורים]]|קישור למקרא על פי המסורה=מקראי מועד/יום הכיפורים}}


==שחרית ליום הכיפורים==

===ראשון===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

====ראשון כשחל בשבת====
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1a-S1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

====שני כשחל בשבת====
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1b-S2 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

===שני (בשבת שלישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 2-S3 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 2-S3 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===שלישי (בשבת רביעי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 3-S4 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 3-S4 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===רביעי (בשבת חמישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 4-S5 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 4-S5 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===חמישי (בשבת שישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 5-S6 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 5-S6 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===ששי (בשבת שביעי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 6-S7 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 6-S7 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===מפטיר===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 7M Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 7M Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===הפטרה לשחרית===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות לפי ספרי הנביאים|יום הכיפורים (ש)}}
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 8H Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 8H Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

==מנחה ליום הכיפורים==

===כהן===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===לוי===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|Cf Leviticus Aḥarei Mot-6 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===ישראל===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|Cf Leviticus Aḥarei Mot-7 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===הפטרה למנחה===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות לפי ספרי הנביאים|יום הכיפורים (מ)}}
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-4H Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית|אשכנזית|כ-7.5 מגה}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-4H Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא|י]]

[[en:Vayavinu Bamikra/Festivals and Special Days/Yom Kippur]]</text>
      <sha1>nscoo4ae06iwxwf3yuu1y1ny82ou9xq</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079692</id>
      <parentid>3079653</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T06:30:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>שוחזר מעריכה של [[Special:Contributions/~2026-47189-81|~2026-47189-81]] ([[User talk:~2026-47189-81|שיחה]]) לעריכה האחרונה של [[User:Dovi|Dovi]]</comment>
      <origin>3079623</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4374" sha1="1hd94bhhkfcu4t4868o5v19pxcz1uve" xml:space="preserve">{{ויבינו במקרא כותרת כללית|כותרת=לְיוֹם הַכִּפּוּרִים|פירוט התוכן=[[#שחרית ליום הכיפורים|שחרית ליום הכיפורים]] · [[#מנחה ליום הכיפורים|מנחה ליום הכיפורים]]|קישור למקרא על פי המסורה=מקראי מועד/יום הכיפורים}}


==שחרית ליום הכיפורים==

===ראשון===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

====ראשון כשחל בשבת====
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1a-S1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

====שני כשחל בשבת====
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1b-S2 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

===שני (בשבת שלישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 2-S3 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 2-S3 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===שלישי (בשבת רביעי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 3-S4 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 3-S4 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===רביעי (בשבת חמישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 4-S5 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 4-S5 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===חמישי (בשבת שישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 5-S6 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 5-S6 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===ששי (בשבת שביעי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 6-S7 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 6-S7 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===מפטיר===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 7M Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 7M Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===הפטרה לשחרית===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות לפי ספרי הנביאים|יום הכיפורים (ש)}}
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 8H Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 8H Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}
==מנחה ליום הכיפורים==

===כהן===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===לוי===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|Cf Leviticus Aḥarei Mot-6 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===ישראל===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|Cf Leviticus Aḥarei Mot-7 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===הפטרה למנחה===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות לפי ספרי הנביאים|יום הכיפורים (מ)}}
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-4H Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית|אשכנזית|כ-7.5 מגה}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-4H Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא|י]]

[[en:Vayavinu Bamikra/Festivals and Special Days/Yom Kippur]]</text>
      <sha1>1hd94bhhkfcu4t4868o5v19pxcz1uve</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079693</id>
      <parentid>3079692</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T06:31:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הפעיל הגנה על הדף &quot;[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/יום הכיפורים]]&quot; ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))</comment>
      <origin>3079623</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4374" sha1="1hd94bhhkfcu4t4868o5v19pxcz1uve" xml:space="preserve">{{ויבינו במקרא כותרת כללית|כותרת=לְיוֹם הַכִּפּוּרִים|פירוט התוכן=[[#שחרית ליום הכיפורים|שחרית ליום הכיפורים]] · [[#מנחה ליום הכיפורים|מנחה ליום הכיפורים]]|קישור למקרא על פי המסורה=מקראי מועד/יום הכיפורים}}


==שחרית ליום הכיפורים==

===ראשון===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

====ראשון כשחל בשבת====
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1a-S1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

====שני כשחל בשבת====
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 1b-S2 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}

===שני (בשבת שלישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 2-S3 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 2-S3 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===שלישי (בשבת רביעי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 3-S4 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 3-S4 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===רביעי (בשבת חמישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 4-S5 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 4-S5 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===חמישי (בשבת שישי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 5-S6 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 5-S6 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===ששי (בשבת שביעי)===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 6-S7 Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 6-S7 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===מפטיר===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 7M Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית לימים נוראים|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 7M Asael.oga|עשהאל|אשכנזית לימים נוראים|ישראלית|}}
|}
===הפטרה לשחרית===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות לפי ספרי הנביאים|יום הכיפורים (ש)}}
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 8H Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית|אשכנזית|}}
{{קובץ טעמים|ZFa Yom ha-Kippurim 8H Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}
==מנחה ליום הכיפורים==

===כהן===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-1 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===לוי===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|Cf Leviticus Aḥarei Mot-6 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===ישראל===
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|Cf Leviticus Aḥarei Mot-7 Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

===הפטרה למנחה===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות לפי ספרי הנביאים|יום הכיפורים (מ)}}
{{קובץ טעמים2}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-4H Nahum.oga|נבוכדנאצר|אשכנזית|אשכנזית|כ-7.5 מגה}}
{{קובץ טעמים|ZFb Yom ha-Kippurim Minḥah-4H Asael.oga|עשהאל|אשכנזית|ישראלית|}}
|}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא|י]]

[[en:Vayavinu Bamikra/Festivals and Special Days/Yom Kippur]]</text>
      <sha1>1hd94bhhkfcu4t4868o5v19pxcz1uve</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות</title>
    <ns>0</ns>
    <id>9054</id>
    <revision>
      <id>3079620</id>
      <parentid>3079613</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T17:21:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ביטול גרסה [[Special:Diff/3079613|3079613]] של [[Special:Contributions/~2026-46873-59|~2026-46873-59]] ([[User talk:~2026-46873-59|שיחה]])</comment>
      <origin>3079620</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="98626" sha1="gm1u824371to379j1sx8q5rwjlgog3x" xml:space="preserve">__NOTOC__
&lt;center&gt;{{גודל גופן|4|'''[[ויבינו במקרא]] להפטרות'''}}&lt;/center&gt;
{{נביאים להפטרות}}

==מפתח לפרשות==
'''סימנים:''' '''א'''=אשכנזים, '''ט'''=איטלקים, '''ס'''=ספרדים ועדות המזרח, '''ת'''=תימנים'''.
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר בראשית:&lt;/u&gt;''' [[#בראשית|בראשית]] | [[#נח|נח]] | [[#לך לך|לך לך]] | [[#וירא|וירא]] | [[#חיי שרה|חיי שרה]] | [[#תולדת|תולדֹת]] | [[#ויצא|ויצא]] | [[#וישלח (אטסת)|וישלח]] | [[#וישלח (א*)|וישלח (א*)]] | [[#וישב|וישב]] | [[#מקץ|מקץ]] | [[#ויגש|ויגש]] | [[#ויחי|ויחי]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר שמות:&lt;/u&gt;''' [[#שמות (א)|שמות (א)]] | [[#שמות (טס)|שמות (טס)]] | [[#שמות (ת)|שמות (ת)]] | [[#וארא|וארא]] | [[#בא (אס)|בא (אס)]] | [[#בא (טת)|בא (טת)]] | [[#בשלח|בשלח]] | [[#יתרו|יתרו]] | [[#משפטים|משפטים]] | [[#תרומה|תרומה]] | [[#תצוה|תצוה]] | [[#כי תשא|כי תשא]] | [[#ויקהל (א)|ויקהל (א)]] | [[#ויקהל (טסת)|ויקהל (טסת)]] | [[#פקודי (א)|פקודי (א)]] | [[#פקודי (טסת)|פקודי (טסת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר ויקרא:&lt;/u&gt;''' [[#ויקרא|ויקרא]] | [[#צו|צו]] | [[#פרשת שמיני|שמיני]] | [[#תזריע|תזריע]] | [[#מצרע|מצורע]] | [[#אחרי מות (א)|אחרי מות (א)]] | [[#אחרי מות (טסת)|אחרי מות (טסת)]] | [[#קדשים (א)|קדושים (א)]] | [[#קדשים (טסת)|קדושים (טסת)]] | [[#אמר|אמור]] | [[#בהר (אס)|בהר (אס)]] | [[#בהר (טת)|בהר (טת)]] | [[#בחקתי (אס)|בחוקותי (אס)]] | [[#בחקתי (טת)|בחוקותי (טת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לרוב ספר במדבר:&lt;/u&gt;''' [[#במדבר|במדבר]] | [[#נשא|נשא]] | [[#בהעלתך|בהעלותך]] | [[#שלח|שלח]] | [[#קרח|קורח]] | [[#חקת|חוקת]] | [[#בלק|בלק]] | [[#פינחס|פינחס]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות של פורענות ונחמה (לסוף ספר במדבר ורוב ספר דברים):&lt;/u&gt;'''
**'''תלתא דפורענותא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;&gt;'''&quot;שלוש של הפורענות&quot; ו&quot;שבע של הנחמה&quot;:''' ההפטרות מי&quot;ז בתמוז ועד לפני שבת &quot;שובה&quot; אינן מעניין הפרשה אלא שיש בהן פורענות (עד תשעה באב) או נחמה (לאחר תשעה באב). על כן הפטרות אלו אינן באמת צמודות לפרשה מסויימת בקריאת התורה (וגם סדרן אינו משתנה בגלל פרשות נפרדות או מחוברות). בשביל הנוחות בלבד (ולמרות חוסר הדיוק) קוראים להן בשמותן של הפרשות בתורה שהן צמודות אליהן בדרך כלל. ברשימה זו הן מסומנות גם על ידי מספר.&lt;/ref&gt; [[#פורענות-א (מטות)|'''[א]''' מטות (אסת)]] | [[#מטות (ט)|מטות (ט)]] || [[#פורענות-ב (מסעי-אס)|'''[ב]''' מסעי (אס)]] | [[#פורענות-ב (מסעי-ת)|'''[ב]''' מסעי (ת)]] | [[#מסעי (ט)|מסעי (ט)]] || [[#פורענות-ג (דברים-אטס)|'''[ג]''' דברים, שבת &quot;חזון&quot; (אטס)]] | [[#פורענות-ג (דברים-ת)|דברים (ת)]]
**'''שבעה דנחמתא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;/&gt; [[#נחמה-א (ואתחנן)|'''[א]''' ואתחנן, שבת &quot;נחמו&quot;]] || [[#נחמה-ב (עקב)|'''[ב]''' עקב]] || [[#נחמה-ג (ראה)|'''[ג]''' ראה]] || [[#נחמה-ד (שפטים-אסת)|'''[ד]''' שופטים (אסת)]] | [[#שפטים (ט)|שופטים (ט)]] || [[#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|'''[ה]''' כי תצא (אסת)]] | [[#כי תצא (ט)|כי תצא (ט)]] || [[#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|'''[ו]''' כי תבוא (אסת)]] | [[#כי תבוא (ט)|כי תבוא (ט)]] || [[#נחמה-ז (נצבים-אסת)|'''[ז]''' נצבים (אסת)]] | [[#נצבים (ט)|נצבים (ט)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|נצבים-וילך (ט)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לסוף ספר דברים:&lt;/u&gt;''' [[#וילך|וילך, שבת &quot;שובה&quot;]] | [[#האזינו (אס)|האזינו (אס)]] | [[#האזינו (טת)|האזינו (טת)]] | [[#שמחת תורה|וזאת הברכה (שמחת תורה)]]

==מפתח למועדים==
'''סימנים:''' '''א'''=יום ראשון של החג, '''ב'''=יום שני החג בחו&quot;ל (או השבת השנייה של חנוכה), '''ז'''=יום השביעי של החג, '''ח'''=שמיני של פסח בחו&quot;ל, '''מ'''=מנחה, '''ש'''='''ש'''בת (בחול המועד) או '''ש'''חרית (ביום הכיפורים).
*'''&lt;u&gt;שבתות מיוחדות:&lt;/u&gt;''' [[#שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | [[#שבת ערב ראש חודש|שבת ערב ראש חודש]] | [[#שקלים|שקלים]] | [[#זכור|זכור]] | [[#פרה|פרה]] | [[#החודש|החודש]] | [[#שבת הגדול|שבת הגדול]] | [[#שבת חנוכה (א)|שבת חנוכה (א)]] | [[#שבת חנוכה (ב)|שבת חנוכה (ב)]]
*'''&lt;u&gt;מועדים:&lt;/u&gt;''' [[#ראש השנה (א)|ראש השנה (א)]] | [[#ראש השנה (ב)|ראש השנה (ב)]] | [[#יום הכיפורים (ש)|יום הכיפורים (ש)]] | [[#יום הכיפורים (מ)|יום הכיפורים (מ)]] | [[#סוכות (א)|סוכות (א)]] | [[#סוכות (ב)|סוכות (ב)]] | [[#סוכות (ש)|סוכות (ש)]] | [[#שמיני עצרת|שמיני עצרת]] | [[#שמחת תורה|שמחת תורה]] | [[#פסח (א)|פסח (א)]] | [[#פסח (ב)|פסח (ב)]] | [[#פסח (ש)|פסח (ש)]] | [[#פסח (ז)|פסח (ז)]] | [[#פסח (ח)|פסח (ח)]] | [[#שבועות (א)|שבועות (א)]] | [[#שבועות (ב)|שבועות (ב)]]
*'''&lt;u&gt;תעניות:&lt;/u&gt;''' [[#שחרית לתשעה באב|שחרית לתשעה באב]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתשעה באב (א)]] | [[#מנחה לתשעה באב (טסת)|מנחה לתשעה באב (טסת)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתענית ציבור (אט)]]

==ספר יהושע==

&lt;קטע התחלה=שמחת תורה/&gt;{{עוגן|שמחת תורה}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת &quot;וזאת הברכה&quot; וסיומה של התורה):]] ממשה ליהושע.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי אחרי מות משה עבד ה'...&quot; ('''יהושע''' א א) עד &quot;...בכל אשר תלך&quot; (א ט).
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...רק חזק ואמץ&quot; (א יח).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים:''' &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק ב[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת ראשון של פסח]].
*הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.&lt;קטע סוף=שמחת תורה/&gt;

&lt;קטע התחלה=שלח/&gt;{{עוגן|שלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שלח#הפטרה|הפטרת &quot;שלח לך&quot;:]] המרגלים של יהושע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;וישלח יהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' ב א) עד &quot;...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו&quot; (ב כד).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=שלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (א)/&gt;{{עוגן|פסח (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום ראשון של פסח:]] מילה ופסח בכניסה לארץ.'''
*'''תוספת פתיחה של שלושה פסוקים לאשכנזים:''' &quot;ויאמר יהושע אל העם התקדשו...&quot; ('''יהושע''' ג ה) עד &quot;...וילכו לפני העם&quot; (ג ז). אין אומרים פתיחה זו בקהילת פרנקפורט וע&quot;פ מנהג הגר&quot;א ובעוד קהילות.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:'''  &quot;בעת ההיא אמר ה' ליהושע...&quot; (ה ב) עד &quot;אין יוצא ואין בא&quot; (ו א).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד''' ברוב העדות (למעט מקצת אשכנזים, ביניהם הגר&quot;א וקהילת פרנקפורט): &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). התימנים נוהגים בחתימה זו גם בהפטרת שמחת תורה (לעיל בספר יהושע).&lt;קטע סוף=פסח (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תבוא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תבוא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תבוא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] הברכה והקללה מספר תורת משה; ערמת הגבעונים.'''
*&quot;אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל...&quot; ('''יהושע''' ח ל) עד &quot;...עד היום הזה אל המקום אשר יבחר&quot; (ט כז).
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=כי תבוא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=מטות (ט)/&gt;{{עוגן|מטות (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות#הפטרה|הפטרת &quot;מטות&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] נחלות שנים וחצי השבטים.'''
*&quot;ויתן משה למטה בני ראובן למשפחֹתם...&quot; ('''יהושע''' יג טו) עד &quot;...כאשר דבר להם&quot; (יג לג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=מטות (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-א (מטות)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=מסעי (ט)/&gt;{{עוגן|מסעי (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת &quot;מסעי&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] ערי מקלט.'''
*&quot;אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' יט נא) עד &quot;...את הערים האלה ואת מגרשיהן&quot; (כא ג).
*ההפטרה מתחילה בפסוק שלפני תחילת פרשה ומסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=מסעי (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל האשכנזים והספרדים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל התימנים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=נצבים (ט)/&gt;{{עוגן|נצבים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת &quot;נצבים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] צוואתו של יהושע.'''
*&quot;ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה...&quot; ('''יהושע''' כד א) עד &quot;...גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו&quot; (כד יח).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת באמצע פרשה בדברי ההבטחתה של העם.&lt;קטע סוף=נצבים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ז (נצבים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

==ספר שופטים==

&lt;קטע התחלה=בשלח/&gt;{{עוגן|בשלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בשלח#הפטרה|הפטרת &quot;בשלח&quot;:]] שירת דבורה.
*'''אשכנזים''' קוראים מתחילת הסיפור עד סוף השיר: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot; ('''שופטים''' ד ד) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''תימנים ''' מתחילים לקרוא בשני הפסוקים שמסכמים את הסיפור לפני תחילת השיר: &quot;ויכנע אלהים...&quot; (שופטים ד כג) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''ספרדים''' קוראים מתחילת השיר: &quot;ותשר דבורה...&quot; (ה א) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''איטלקים''' קוראים מתחילת הסיפור כמו האשכנזים: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot;, אבל קוראים רק את התחלת השיר ומסיימים: &quot;...אנכי לה' אנכי אשירה, אזמר לה' אלהי ישראל&quot; (ה ג).&lt;קטע סוף=בשלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=חקת/&gt;{{עוגן|חקת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חקת#הפטרה|הפטרת &quot;חוקת&quot;:]] יפתח הגלעדי.
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; ('''שופטים''' יא א) עד &quot;...מפני בני ישראל&quot; (יא לג).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא פרשה נוספת (על בת יפתח): &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; (יא א) עד &quot;...ארבעת ימים בשנה&quot; (יא מ).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=חקת/&gt;

&lt;קטע התחלה=נשא/&gt;{{עוגן|נשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נשא#הפטרה|הפטרת &quot;נשא&quot;:]] לידת שמשון.
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים''' &quot;ויהי איש אחד מצרעה...&quot; ('''שופטים''' יג ב) עד &quot;...בין צרעה ובין אשתאל&quot; (יג כה). הפטרה זו של רוב הקהילות מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה (סה&quot;כ ארבע פרשות).
**'''התימנים''' מסיימים פסוק אחד לפני סוף הפרשה במלים: &quot;...ויברכהו ה'&quot; (יג כד).&lt;קטע סוף=נשא/&gt;

==ספר שמואל==

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (א)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה#הפטרה|הפטרת יום ראשון של ראש השנה:]] פקידת חנה.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי איש אחד מן הרמתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' א א) עד &quot;...וירם קרן משיחו&quot; (ב י).
*ההפטרה היא שתי הפרשות הראשונות בספר שמואל.&lt;קטע סוף=ראש השנה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שפטים (ט)/&gt;{{עוגן|שפטים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת &quot;שֹפטים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] בקשת מלך.'''
*&quot;ויהי כאשר זקן שמואל...&quot; ('''שמ&quot;א''' ח א) עד &quot;...לכו איש לעירו&quot; (ח כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שפטים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ד (שפטים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=קרח/&gt;{{עוגן|קרח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קרח#הפטרה|הפטרת &quot;קורח&quot;:]] משמואל הנביא לשאול המלך.
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר שמואל אל העם...&quot; ('''שמ&quot;א''' יא יד) עד &quot;...לעשות אתכם לו לעם&quot; (יב כב).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומתסיימת באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=קרח/&gt;

&lt;קטע התחלה=זכור/&gt;{{עוגן|זכור}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת זכור#הפטרה|הפטרת פרשת זכור (וכן הפטרת שבת פורים בכרכים):]] מלחמת שאול בעמלק.'''
*'''תימנים:''' &quot;ותהי המלחמה חזקה על פלשתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' יד נב) עד &quot;...לפני ה' בגלגל&quot; (טו לג).
*'''ספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח...&quot; (טו א) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).
*'''אשכנזים:''' &quot;כה אמר ה' צבאות: פקדתי...&quot; (טו ב) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).&lt;קטע סוף=זכור/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תצא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תצא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תצא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] חרוף גלית וביאת דוד.'''
*&quot;ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה...&quot; ('''שמ&quot;א''' יז א) עד &quot;...ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; (יז לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. בפסוק האחרון יש פסקא באמצע הפסוק, כך שהמלים האחרונות &quot;ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; הן תחילת הפרשה הבאה (פרשה זו באה להדגיש כנראה את דברי שאול אל דוד).&lt;קטע סוף=כי תצא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=שבת ערב ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ערב ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ערב ראש חודש|הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;):]] דוד ויהונתן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חֹדש...&quot; ('''שמ&quot;א''' כ יח) עד &quot;...ובין זרעך עד עולם&quot; (כ מב).
*יש מבני מרוקו (פאס) שמפטירים בערב ראש חודש בהפטרה הקבועה לפרשת השבוע, ואולם מוסיפים בסופו את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך על עולם&quot; (כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ערב ראש חודש/&gt;

&lt;קטע התחלה=פרשת שמיני/&gt;{{עוגן|פרשת שמיני}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמיני#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני&quot;:]] הכנסת הארון לעיר דוד.'''
*'''בכל העדות מתחילים:'''  &quot;ויסף עוד דוד...&quot; ('''שמ&quot;ב''' ו א).
**'''ספרדים''' קוראים עד &quot;...וילך כל העם איש לביתו&quot; (ו יט).
**'''תימנים ואיטלקים''' קוראים עד &quot;...כי ה' עמך&quot; (ז ג).
**'''אשכנזים''' קוראים עד &quot;...כן דבר נתן אל דוד&quot; (ז יז).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל רק במנהג אשכנז מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פרשת שמיני/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ז)/&gt;{{עוגן|פסח (ז)}}&lt;קטע התחלה=האזינו (אס)/&gt;{{עוגן|האזינו (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום השביעי של פסח בכל העדות]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו#הפטרה|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] שירת דוד.'''
*'''בכל העדות בשביעי של פסח, ולאשכנזים ולספרדים בין יום כיפור לסוכות:''' &quot;וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת...&quot; ('''שמ&quot;ב''' כב א) עד &quot;...לדוד ולזרעו עד עולם&quot; (כב נא).&lt;קטע סוף=פסח (ז)/&gt;
*כשקורין פרשת &quot;האזינו&quot; בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בשבת זו הפטרת &quot;וילך&quot; (&quot;שובה ישראל&quot;. ראה להלן בספר [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#הושע|הושע]]).&lt;קטע סוף=האזינו (אס)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (טת)|להפטרת &quot;האזינו&quot; כמנהג התימנים והאיטלקים, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

==ספר מלכים==
&lt;קטע התחלה=חיי שרה/&gt;{{עוגן|חיי שרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חיי שרה#הפטרה|הפטרת &quot;חיי שרה&quot;:]] דוד ממליך את שלמה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; ('''מל&quot;א''' א א) עד &quot;...יחי אדני המלך דוד לעלם&quot; (א לא).
*'''איטלקים ממשיכים לקרוא:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; (א א) עד &quot;...ואמרתם יחי המלך שלמה&quot; (א לד).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה ברוב העדות; האיטלקים ממשיכים לקרוא לתוך הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=חיי שרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויחי/&gt;{{עוגן|ויחי}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויחי#הפטרה|הפטרת &quot;ויחי&quot;:]] צוואתו של דוד לשלמה בנו, וסיכום למלכותו.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויקרבו ימי דוד...&quot; ('''מל&quot;א''' ב א) עד &quot;...ותכֹן מלכותו מאד&quot; (ב יב).
*ההפטרה היא שתי פרשות פתוחות בדיוק, הראשונה הצוואה והשנייה הסיכום למלכות דוד.&lt;קטע סוף=ויחי/&gt;

&lt;קטע התחלה=מקץ/&gt;{{עוגן|מקץ}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מקץ#הפטרה|הפטרת &quot;מקץ&quot;:]] משפט שלמה.'''
*&quot;ויקץ שלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ג טו) עד &quot;...מלך על כל ישראל&quot; (ד א).
*ברוב השנים נדחית הפטרה זו ברוב העדות בשבת הראשונה של חנוכה או בשבת השניה של חנוכה. אבל בקהילת אלג'יר קוראים אותה גם בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=מקץ/&gt;

&lt;קטע התחלה=תרומה/&gt;{{עוגן|תרומה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תרומה#הפטרה|הפטרת &quot;תרומה&quot;:]] שלמה בונה בית לה'.'''
*&quot;וה' נתן חכמה לשלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ה כו) עד &quot;...ולא אעזב את עמי ישראל&quot; (ו יג).&lt;קטע סוף=תרומה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (טסת)/&gt;{{עוגן|ויקהל (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים:]] מעשה העמודים.'''
*איטלקים וספרדים: &quot;וישלח המלך...&quot; ('''מל&quot;א''' ז יג) עד &quot;...אלפים בת יכיל&quot; (ז כו).
*תימנים מסיימים &quot;...ותתם מלאכת העמודים&quot; (ז כב).&lt;קטע סוף=ויקהל (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (א)/&gt;{{עוגן|ויקהל (א)}}&lt;קטע התחלה=פקודי (טסת)/&gt;{{עוגן|פקודי (טסת)}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (ב)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת שנייה של חנוכה|הפטרת שבת שנייה של חנוכה:]] סיום מלאכת מקדש שלמה.'''
*&quot;ויעש חירום...&quot; ('''מל&quot;א''' ז מ) עד &quot;...להיכל זהב&quot; (ז נ). ההפטרה היא פרשה אחת. פסוק הסיום (ז נא) הוא פרשה בפני עצמה, ואינו נכלל בהפטרה זו.
*הפטרה זו נקראת בשבת שניה של [[ויבינו במקרא/חנוכה|חנוכה]] (כאשר חלים בחנוכה שתי שבתות).&lt;קטע סוף=ויקהל (א)/&gt;&lt;קטע סוף=פקודי (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע התחלה=סוכות (ב)/&gt;{{עוגן|פקודי (א)}}{{עוגן|סוכות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/סוכות#הפטרה|יום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ:]] הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.'''
*'''אשכנזים (הפטרת &quot;פקודי&quot;) ותימנים (יום שני של סוכות):''' &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; ('''מל&quot;א''' ז נא) עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות):''' &quot;ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל...&quot; (ח ב) עד עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''איטלקים (יום שני של סוכות)''' מתחילים כמו התימנים &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; (ז נא) אבל מסיימים לקרוא &quot;...ובידו מלא לאמר&quot; (ח טו) או עד &quot;...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל&quot; (ח טז).
*הפטרת האשכנזים ל&quot;פקודי&quot; והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
*הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
*הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.&lt;קטע סוף=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע סוף=סוכות (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמיני עצרת/&gt;{{עוגן|שמיני עצרת}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני עצרת&quot; לבני חוץ לארץ:]] ברכת שלמה את העם.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפִלה והתחִנה הזאת...&quot; ('''מל&quot;א''' ח נד) עד &quot;...על כל הטובה אשה עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו&quot; (ח סו).
*'''איטלקים''' וקצת מקהילות אשכנז ממשיכים לקרוא עוד פסוק אחד עד סוף הפרשה: &quot;והיה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות&quot; (ט א).
*הפטרת האיטלקים היא פרשה אחת. הפטרת שאר העדות מסתיימת פסוק אחד לפני סוף הפרשה.&lt;קטע סוף=שמיני עצרת/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תשא/&gt;{{עוגן|כי תשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תשא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תשא&quot;:]] אליהו בהר הכרמל.'''
*'''אשכנזים:''' &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח א) עד &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*'''תימנים''' מתחילים כמו האשכנזים: &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; (יח א), וממשיכים לקרוא עד &quot;...ויהי גשם גדול, וירכב אחאב וילך יזרעאלה&quot; (יח מה).
*'''ספרדים ואיטלקים''' מתחילים לקרוא &quot;וישלח אחאב בכל בני ישראל...&quot; (יח כ), ומסיימים כמו האשכנזים: &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*קריאת האשכנזים והתימנים מתחילה בתחילת הפרשה ומסתיימת באמצע פרשה. קריאתם של הספרדים והאיטלקים אינה תואמת את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=כי תשא/&gt;

&lt;קטע התחלה=פינחס/&gt;{{עוגן|פינחס}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פינחס#הפטרה|הפטרת &quot;פינחס&quot;:]] קנאת אליהו ומשיחת אלישע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח מו) עד &quot;...ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו&quot; (יט כא).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
*אם חלה שבת פרשת &quot;פינחס&quot; לאחר י&quot;ז בתמוז קוראים ברוב העדות את הפטרת הפורענות הראשונה (&quot;מטות&quot;): &quot;דברי ירמיהו...&quot;. אבל האטלקים קוראים את הפטרת פינחס (&quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot;) גם לאחר י&quot;ז בתמוז.&lt;קטע סוף=פינחס/&gt;

&lt;קטע התחלה=וירא/&gt;{{עוגן|וירא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וירא#הפטרה|הפטרת &quot;וירא&quot;:]] נס השמן, אלישע והשונמית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד א) עד &quot;...ותאמר שלום&quot; (ד כג).
**קהילות אלג'יר ממשיכים לקרוא כמו בשאר העדות.
*'''אשכנזים, איטלקים ותימנים ממשיכים לקרוא:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; (ד א) עד &quot;...ותשא את בנה ותצא&quot; (ד לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. ספרדים מפסיקים לקרוא באמצע פרשה, ובשאר העדות ממשיכים לקרוא עד סופה.&lt;קטע סוף=וירא/&gt;

&lt;קטע התחלה=תזריע/&gt;{{עוגן|תזריע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תזריע#הפטרה|הפטרת &quot;תזריע&quot;:]] צרעת נעמן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ואיש בא מבעל שלִשה...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד מב) עד &quot;...ויאמר לו לך לשלום, וילך מאתו כברת ארץ&quot; (ה יט).
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מצרע|מצורע]].'''&lt;קטע סוף=תזריע/&gt;

&lt;קטע התחלה=מצרע/&gt;{{עוגן|מצרע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מצרע#הפטרה|הפטרת &quot;מצרע&quot;:]] ארבעה מצורעים ומנוסת מחנה ארם.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר אלישע שמעו דבר ה'...&quot; ('''מל&quot;ב''' ז א) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער...&quot; (מל&quot;ב ז ג) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים ולאיטלקים:''' &quot;ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם, למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה&quot; (יג כג). 
*הפטרת האשכנזים והספרדים היא פרשה אחד בדיוק (סיפור ארבעת המצורעים ומנוסת מחנה ארם). התימנים והאיטלקים מקדימים לקרוא מהתחלת הפרשה הקודמת (בת שני פסוקים) על נבואת השפע של אלישע.
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.'''&lt;קטע סוף=מצרע/&gt;

&lt;קטע התחלה=שקלים/&gt;{{עוגן|שקלים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שקלים#הפטרה|הפטרת שקלים:]] מלכות יהואש וחיזוק בדק הבית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ויכרת יהוידע...&quot; ('''מל&quot;ב''' יא יז) עד &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג קהילות מהמגרב להתחיל &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א), כמו שאר העדות.
*'''אשכנזים ואיטלקים ותימנים מתחילים:''' &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א) ומסיימים כמו הספרדים  &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו הספרדים (מ&quot;ויכרת יהוידע...&quot;).
*ההפטרה של רוב העדות מכילה שלוש פרשות, ושל הספרדים פרשה נוספת לפניהן.&lt;קטע סוף=שקלים/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ב)/&gt;{{עוגן|פסח (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום שני של פסח לבני חוץ לארץ:]] המלך יאשיהו והפסח על פי ספר הברית.'''
*'''תימנים:'''
**חלק ראשון: &quot;בן שמונה שנה יאשיהו במלכו...&quot; ('''מל&quot;ב''' כב א) עד &quot;...כי באמונה הם עושים&quot; (כב ז).
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לאשכנזים ולספרדים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''אשכנזים וספרדים:'''
**חלק ראשון: &quot;וישלח המלך...&quot; (כג א) עד &quot;...כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם&quot; (כג ט).{{הערה|לדעת הגר&quot;א ([[מעשה רב הלכות פסח#קצב|מעשה רב קצ&quot;ב]]) ממשיכים לקרוא כאן ברצף, ומדלגים רק על הפסוק שמתחיל &quot;וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם...&quot; ([[מלכים ב כג/טעמים#כג יג|כג,יג]]), המדבר בגנותו של שלמה.}}
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לתימנים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''איטלקים:''' &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...וימליכו אותו תחת אביו&quot; (כג ל). כלומר קוראים מתחילת הקטע '''השני''' לפי שאר העדות, אבל ממשיכים לקרוא שם עד סוף הפרשה.
*הפטרת התימנים מתחילה בתחילת פרשה, והפטרת האיטלקים מסתיימת בסוף פרשה. חוץ מזה קטעי ההפטרה במנהגים השונים אינם תואמים את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ב)/&gt;

==ספר ישעיהו==

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-אטס)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לתימנים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים):]] פורענות ומאיסת העבודה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת &quot;חזון&quot; לפני תשעה באב):''' &quot;חזון ישעיהו בן אמוץ...&quot; ('''ישעיהו''' א א) עד &quot;...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז).
**גם תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת &quot;דברים&quot; שלפני תשעה באב.
*'''תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת &quot;מסעי&quot;)''' מסיימים לקרוא בסוף פרשה: &quot;...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר&quot; (א כ).
**קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: &quot;אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו&quot; (א יט).
*הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;
*בפרשת &quot;מסעי&quot; תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את [[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת הפורענות השנייה של האשכנזים והספרדים ל&quot;מסעי&quot;]] ([[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]]).

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לתימנים:]] שחיתותה של ירושלים.'''
*&quot;איכה היתה לזונה קריה נאמנה...&quot; ('''ישעיהו''' א כא) עד &quot;...ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה&quot; (א לא).
*בקצת מקהילות התימנים חוזרים על אחד מהפסוקים כדי לסיים בנחמה: &quot;ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז). פסוק זה מסיים את סיום ההפטרה לפי מנהגם של שאר העדות.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;
*תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את הפטרה של שאר העדות (&quot;חזון ישעיהו&quot;), [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ג (דברים-אטס)|לעיל בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=יתרו/&gt;{{עוגן|יתרו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת יתרו#הפטרה|הפטרת &quot;יתרו&quot;:]] שליחותו והקדשתו של ישעיהו לנביא.'''
*'''ספרדים ועיקר ההפטרה לתימנים:''' &quot;בשנת מות המלך עוזיהו...&quot; ('''ישעיהו''' ו א) עד &quot;...זרע קודש מצבתה&quot; (ו יג). גם במנהג חב&quot;ד, זו כל ההפטרה.
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' ממשיכים לקרוא עד &quot;את בן טבאל&quot; (ז ו) בנבואת נחמה למלך אחז. גם במנהג אלג'יר ממשיכים לקרוא עד כאן.
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים לאשכנזים ואיטלקים ותימנים:''' &quot;כי ילד יולד לנו...&quot; עד &quot;קנאת ה' צבאות תעשה זאת&quot; (ישעיהו ט ה-ו).
*עיקר ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה בכל העדות. התוספת מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=יתרו/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ח)/&gt;{{עוגן|פסח (ח)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרת שמיני של פסח|הפטרת יום שמיני של פסח לבני חוץ לארץ:]] הנה אל ישועתי.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;עוד היום בנוב לעמוד...&quot; ('''ישעיהו''' י לב) עד &quot;...כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot; (יב ו).
*בקהילות הנוהגות לחוג את יום העצמאות על פי הוראותיה ומנהגיה של הרבנות הראשית לישראל, אין קוראים בתורה ביום העצמאות, אך קוראים בלא ברכות את ההפטרה הזאת לשמיני של פסח (יום טוב אחרון של פסח בגלויות שאינו נחוג בארץ ישראל).
*ההפטרה מתחילה מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פסח (ח)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (טת)/&gt;{{עוגן|בא (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא#הפטרה|הפטרת &quot;בא&quot; לאיטלקים ולתימנים:]] משא מצרים.'''
*'''רוב התימנים:''' &quot;משא מצרים...&quot; ('''ישעיהו''' יט א) עד &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*'''איטלקים וקצת קהילות מהתימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;בעת ההיא יובל שי...&quot; (יח ז), ומסיימים כמו התימנים: &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*יש גם מבני עדות המזרח שקוראים הפטרה זו (במקום ההפטרה מירמיהו):
**בבלים קוראים כמו האיטלקים מ&quot;בעת ההיא יובל שי...&quot;.
**קהילות המגרב קוראים כמו רוב התימנים מ&quot;משא מצרים...&quot;.
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה לפי כל העדות; גם הפסוק שמוסיפים האיטלקים בהתחלה הוא פרשה בפני עצמו. התימנים קוראים נבואה אחת מוגדרת על מצרים, והאיטלקים מתחילים וגם מסיימים בדברי נבואה על עת הגאולה.&lt;קטע סוף=בא (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (אס)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=שמות (א)/&gt;{{עוגן|שמות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות#הפטרה|הפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים:]] &quot;הבאים ישרש יעקב&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;הבאים ישרש יעקב...&quot; ('''ישעיהו''' כז ו) עד &quot;...ונוקשו ונלכדו&quot; (כח יג).
*'''תוספת חתימה של שני פסוקים לאחר דילוג:''' &quot;לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם...&quot; עד &quot;ואת אלהי ישראל יעריצו&quot; (כט כב-כג).
*עיקר ההפטרה מתחילה פסוק אחד מלפני פרשה פתוחה, ומסתיימת בסוף פרשה. סדרת הנבואות המתחילות בקריאת &quot;הוי&quot; מתחילה באמצע ההפטרה: &quot;הוי עטרת גאות&quot; (כז א). תוספת החתימה מהווה שני פסוקים מתחילת פרשה שיש בה שלוש פסוקים.
*הפטרה זו נקראת גם במקצת קהילות הספרדים ועדות המזרח.&lt;קטע סוף=שמות (א)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (טס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

===נחמות ישעיהו===

&lt;קטע התחלה=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;{{עוגן|נחמה-א (ואתחנן)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ואתחנן#הפטרה|הפטרת נחמה ראשונה (&quot;ואתחנן&quot;):]] &quot;נחמו נחמו עמי&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;נחמו נחמו עמי...&quot; ('''ישעיהו''' מ א) עד &quot;...וחיתו אין די עולה&quot; (מ טז).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...איש לא נעדר&quot; (מ כו).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ומאלהי משפטי יעבור&quot; (מ כז).
*'''תוספת חתימה''' של פסוק אחד לתימנים: &quot;העניים והאביונים מבקשים מים... אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. במנהגי האיטלקים והאשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה. במנהג תימן היא מסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה, וכן הפסוק לתוספת חתימה הוא הפסוק הראשון בפרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;

&lt;קטע התחלה=לך לך/&gt;{{עוגן|לך לך}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת לך לך#הפטרה|הפטרת &quot;לך לך&quot;:]] &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה&quot; או &quot;למה תאמר יעקב&quot;.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה...&quot; ('''ישעיהו''' מ כה) עד &quot;...אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;למה תאמר יעקב...&quot; (מ כז) עד &quot;...בקדוש ישראל תתהלל&quot; (מא טז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים. במנהג האשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה, אולם התימנים והאיטלקים ממשיכים לקרוא את הפסוק הראשון שבפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=לך לך/&gt;

&lt;קטע התחלה=בראשית/&gt;{{עוגן|בראשית}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בראשית#הפטרה|הפטרת &quot;בראשית&quot;:]] &quot;הן עבדי אתמָך בו&quot; או &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם&quot;.'''
*'''תימנים:''' &quot;הן עבדי אתמָך בו...&quot; ('''ישעיהו''' מב א) עד &quot;...אלה הדברים עשיתִם ולא עזבתים&quot; (מב טז).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא).
*'''ספרדים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו האיטלקים.
*'''אשכנזים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה&quot; (מג י).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו הספרדים והאיטלקים.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים: התימנים והאיטלקים מתחילים לקרוא פרשה אחת לפני האשכנזים והספרדים. ההפטרה מסתיימת בסוף פרשה במנהג אשכנז אבל לא בשאר המנהגים.&lt;קטע סוף=בראשית/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקרא/&gt;{{עוגן|ויקרא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקרא#הפטרה|הפטרת &quot;ויקרא&quot;:]] &quot;עם זו יצרתי לי&quot; (כפרה, טהרה, וגאולה).'''
*'''איטלקים ותימנים:''' &quot;עם זו יצרתי לי...&quot; ('''ישעיהו''' מג כא) עד &quot;...אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים&quot; (מד ו).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (מד כג).
*קהילות מהמגרב קוראים כמו התימנים והאיטלקים. &quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים והאיטלקים, ואחר כך מוסיפים חתימה בת שלושה פסוקים: &quot;זכור אלה יעקב...&quot; (מד כא) עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (וכך מסיימים בסיום של האשכנזים והספרדים).
*ההפטרה מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. הפטרת התימנים והאיטלקים מסתיימת בפסוק הראשון לאחר סוף פרשה, והפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ויקרא/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ב (עקב)/&gt;{{עוגן|נחמה-ב (עקב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת עקב#הפטרה|הפטרת נחמה שנייה (&quot;עקב&quot;):]] &quot;ותאמר ציון&quot;.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;ותאמר ציון עזבני ה'...&quot; ('''ישעיהו''' מט יד) עד &quot;...ששון ושמחה ימצא בה, תודה וכל זמרה&quot; (נא ג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ב (עקב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ד (שפטים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת נחמה רביעית (&quot;שופטים&quot;):]] &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם...&quot; ('''ישעיהו''' נא יב) עד &quot;...כי הולך לפניכם ה', ומאסִפכם אלהי ישראל&quot; (נב יב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;שופטים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שפטים (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ה (כי תצא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת נחמה חמישית (&quot;כי תצא&quot;):]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;ראה&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;ראה&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תצא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תצא (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נח/&gt;{{עוגן|נח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נח#הפטרה|הפטרת &quot;נח&quot;:]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''ספרדים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
**מנהג קהילות מהמגרב להמשיך לקרוא  עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה) כמו האשכנזים והאיטלקים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י) כמו הספרדים.
*'''תימנים''' קוראים עד &quot;... חסדי דוד הנאמנים&quot; (נה ג)
** תימנים שאמים ממשיכים עוד שני פסוקים כמו האשכנזים.
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים, למעט התימנים שמתחילים בראש אבל מסיימים באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=נח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ג (ראה)/&gt;{{עוגן|נחמה-ג (ראה)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ראה#הפטרה|הפטרת נחמה שלישית (&quot;ראה&quot;):]] &quot;עניה סֹערה&quot;.'''
*'''רוב העדות:''' &quot;עניה סֹערה לא נֻחמה...&quot; ('''ישעיהו''' נד יא) עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;כי תצא&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;כי תצא&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ג (ראה)/&gt;

&lt;קטע התחלה=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;{{עוגן|מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/תעניות#הפטרה (למנחה)|הפטרת מנחה בתענית לאשכנזים ואיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרת מנחה בתשעה באב לאשכנזים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשות נצבים וילך מחוברין#הפטרה|הפטרת ניצבים-וילך לאיטלקים]]: &quot;דרשו ה' בהמצאו&quot;.'''
*'''ספרדים ותימנים אינם מפטירים במנחה בתענית ציבור (חוץ מתשעה באב).'''
*'''אשכנזים ואיטלקים במנחה בתענית ציבור, ואשכנזים גם במנחה בתשעה באב קוראים:''' &quot;דרשו ה' בהמצאו...&quot; ('''ישעיהו''' נה ו) עד &quot;...עוד אקבץ עליו לנקבציו&quot; (נו ח).
*'''איטלקים''' קוראים הפטרה זו גם בשבת &quot;נצבים&quot;-&quot;וילך&quot; כשהן מחוברות.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה, ומסתיימת פסוק אחד לפני סוף פרשה.&lt;קטע סוף=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (ש)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה לשחרית|הפטרת יום הכיפורים בשחרית:]] &quot;ואמר סֹלו סֹלו&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;ואמר סֹלו סֹלו פנו דרך...&quot; ('''ישעיהו''' נז יד) עד &quot;...והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר&quot; (נח יד).
*'''תוספת חתימה''' בת שני פסוקים לתימנים ולאיטלקים: &quot;ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב...&quot; (נט כ) עד &quot;...ומפי זרעך מפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם&quot; (נט כא).
*עיקר ההפטרה מתחיל בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיים בסוף עוד שתי פרשות. תוספת החתימה היא שני הפסוקים האחרונים של פרשה.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ו (כי תבוא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת נחמה ששית (&quot;כי תבוא&quot;):]] &quot;קומי אורי&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;קומי אורי כי בא אורך...&quot; ('''ישעיהו''' ס א) עד &quot;...אני ה' בעתה אחישנה&quot; (ס כב).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תבוא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תבוא (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ז (נצבים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת נחמה שביעית (&quot;נצבים&quot;):]] &quot;שוש אשיש&quot; או &quot;ונודע בגוים&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שוש אשיש בה'...&quot; ('''ישעיהו''' סא י) עד &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט). קריאה זו מתחילה בתחילת פרשה פתוחה.
*'''תימנים''' מתחילים פסוק אחד מלפני תחילת הפרשה: &quot;ונודע בגוים זרעם...&quot; (סא ט), ומסיימים כשאר העדות: &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט).
*סיום ההפטרה באמצע נבואה בדברי ברכה.&lt;קטע סוף=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;נצבים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נצבים (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=שבת ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ראש חודש|הפטרת שבת ראש חודש:]] &quot;השמים כסאי&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;כה אמר ה' השמים כסאי...&quot; ('''ישעיהו''' סו א) עד סוף הספר: &quot;...והיו דֵראון לכל בשר&quot; (סו כד).
*'''חזרה:''' בסוף ההפטרה חוזרים על הפסוק לפני האחרון בספר: &quot;והיה מדי חֹדש בחֹדשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'&quot; (ישעיהו סו כג). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם חוזרים על פסוק זה.
*בקצת קהילות ג'רבה מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;שמעו דבר ה' החרדים אל דברו...&quot; (ישעיהו סו ה).
*'''תוספת בחלק מהקהילות ביום ל' לחודש:''' בראש חודש שהוא יום ל' לחודש מלא (א' דראש חודש), מוסיפים הספרדים ובני עדות המזרח וחסידי חב&quot;ד בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (שמואל א כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך עד עולם&quot; (שמואל א כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ראש חודש/&gt;

==ספר ירמיהו==

'''הפתיחה לספר ירמיהו נקראת גם ל[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים]] וגם ל[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;)]].'''

{{עוגן|שמות (טס)}}&lt;קטע התחלה=שמות (טס)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת שמות לאיטלקים ולספרדים:]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''איטלקים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...כי אתך אני נאום ה' להצילך&quot; (א יט).
*'''ספרדים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; (א א) עד &quot;כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'&quot; (ב ג).
**בבלים וקהילות מהמגרב קוראים מספר יחזקאל כמו התימנים.
**בקהילות אחרות של עדות המזרח קוראים מספר ישעיהו כמו האשכנזים.
*קריאתם של האיטלקים כוללת חמש פרשות קצרות, ושל הספרדים מוסיפה עוד פרשה קצרה בת שלושה פסוקים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לאשכנזים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לתימנים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

{{עוגן|פורענות-א (מטות)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-א (מטות)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;):]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''אשכנזים וספרדים''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...רעה תבֹא עליהם נאֻם ה'&quot; (ב ג).
**'''תימנים''' מפסיקים לקרוא פרשה אחת קודם, וקוראים עד &quot;...כי אתך אני, נאם ה' להצילך&quot; (א יט).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-א (מטות)/&gt;
*להפטרת &quot;מטות&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מטות (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לאשכנזים ולספרדים:]] בגידה ועונשה.'''
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שמעו דבר ה' בית יעקב...&quot; ('''ירמיהו''' ב ד) עד &quot;...כי מספר עריך היו אלהיך יהודה&quot; (ב כח).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים (פסוק אחד):''' &quot;הלוא מעתה קראת לי אבי, אלוף נעֻרי אתה&quot; (ג ד).
*'''תוספת חתימה לספרדים (שני פסוקים):''' &quot;אם תשוב ישראל...&quot; עד &quot;...והתברכו בו גוים, ובו יתהללו&quot; (ד א-ב).
**חסידי חב&quot;ד נוהגים לקרוא את תוספת החתימה של הספרדים.
**תימנים &quot;שאמיים&quot; נוהגים לקרוא הפטרה זו במקום ההפטרה הרגילה של התימנים.
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת. גם התוספת של הספרדים היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;
*להפטרת הפורענות שקוראים '''התימנים''' בפרשת &quot;מסעי&quot; ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;מסעי&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מסעי (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=צו/&gt;{{עוגן|צו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת צו|הפטרת &quot;צו&quot;:]] אין הקרבנות מועילים מבלי לשמוע בקול ה'.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;כה אמר ה' אלהי ישראל, עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר...&quot; ('''ירמיהו''' ז כא) עד &quot;...אבדה האמונה ונכרתה מפיהם&quot; (ז כח).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום ה' צבאות&quot; (ח ג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאשכנזים ולספרדים ולתימנים):''' כה אמר ה': אל יתהלל החכם בחכמתו...&quot; (ט כב) עד &quot;...כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'&quot; (ט כג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאיטלקים):''' &quot;מאין כמוך ה'...&quot; (י ו) עד &quot;...כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך&quot; (י ז).
*'''חסידי חב&quot;ד''' וקהילות ה&quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים.
*עיקר ההפטרה כולל פרשה אחת למנהג התימנים, ושלוש פרשיות למנהג האשכנזים והספרדים. תוספת החתימה למנהגים אלו היא פרשה אחת. תוספת החתימה לאיטלקים מתחילה בתחילת פרשה.&lt;קטע סוף=צו/&gt;

&lt;קטע התחלה=שחרית לתשעה באב/&gt;{{עוגן|שחרית לתשעה באב}}'''[[ויבינו במקרא/תשעה באב|הפטרת שחרית לתשעה באב:]] עונש החורבן.'''
*'''תוספת פחיחה לתימנים:''' &quot;כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים...&quot; ('''ירמיהו''' ו טז)  עד &quot;...וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב'&quot; (ו יז).
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;אסֹף אסיפם נאֻם־ה'...&quot; (ירמיהו ח יג)  עד &quot;...כי־באלה חפצתי נאֻם־ה'&quot; (ט כג).
*תוספת הפתיחה לתימנים היא שני פסוקים בראש פרשה. עיקר ההפטרה בכל העדות מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שחרית לתשעה באב/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע התחלה=בחקתי (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (טת)}}{{עוגן|בחקתי (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לתימנים ולאיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחקתי&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] תפילת ירמיהו, בטחון באדם ובה'.'''
*&quot;ה' עֻזי ומָעֻזי...&quot; ('''ירמיהו''' טז יט)  עד &quot;...כי תהלתי אתה&quot; (יז יד).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע סוף=בחקתי (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בהר&quot; '''לאשכנזים ולספרדים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בהר (אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;בחקתי&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (טת)|להלן בספר יחזקאל]].

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (ב)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה|הפטרת יום שני של ראש השנה:]] קיבוץ גלויות.'''
*'''כל העדות:''' &quot;כה אמר ה' מצא חן במדבר...&quot; ('''ירמיהו''' לא א) עד &quot;...רחם ארחמנו נאֻם ה'&quot; (לא יט).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ראש השנה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] קנין שדה חנמאל.'''
*ספרדים ורוב האשכנזים: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; ('''ירמיהו''' לב ו)  עד &quot;...הממני יפלא כל דבר&quot; (לב כז).
*חסידי חב&quot;ד מסיימים כמה פסוקים קודם: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; (לב ו) עד &quot;...ארץ זבת חלב ודבש&quot; (לב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (אס)/&gt;

&lt;קטע התחלה=משפטים/&gt;{{עוגן|משפטים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת משפטים|הפטרת &quot;משפטים&quot;:]] קריאת דרוד לעבדים. בני תימן ואיטליה ממשיכים גם לקרוא את הסיפור על בני רֵכָב שלא שתו יין.'''
*'''עיקר ההפטרה לאשכנזים ולספרדים:''' &quot;הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחרי כרת המלך צדקיהו ברית...&quot; ('''ירמיהו''' לד ח) עד &quot;...אתן שממה מאין יושב&quot; (לד כב).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ונשב בירושלים&quot; (ירמיהו לה יא).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...עמד לפני כל הימים&quot; (ירמיהו לה יט).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים ולספרדים (שני פסוקים לעיל):''' &quot;כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה...&quot; עד &quot;...כי אשיב את שבותם וריחמתים&quot; ('''ירמיהו''' לג כה-כו).
*עיקר ההפטרה, לכל המנהגים, מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה. תוספת החתימה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=משפטים/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (אס)/&gt;{{עוגן|בא (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא|הפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] מפלת מצרים; אל תירא עבדי יעקב.'''
*&quot;הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים...&quot; ('''ירמיהו''' מו יג) עד &quot;...ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך&quot; (מו כח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה, וכוללת שלוש פרשות.&lt;קטע סוף=בא (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (טת)|לעיל בספר ישעיהו]].

==ספר יחזקאל==

&lt;קטע התחלה=שבועות (א)/&gt;{{עוגן|שבועות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת חג השבועות (היום הראשון לבני חוץ לארץ):]] מעשה המרכבה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויהי בשלשים שנה...&quot; ('''יחזקאל''' א א) עד &quot;...ואראה ואפול על פני, ואשמע קול מדבר&quot; (א כח).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ואשמע את מִדַּבֵּר אלי&quot; (ב ב).
*'''תוספת חתימה בת פסוק אחד לכל העדות:''' &quot;ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד ה' ממקומו&quot; (ג יב).
*ברוב העדות עיקר ההפטרה הוא הפרשה הראשונה בספר יחזקאל. התימנים ממשיכים לקרוא עוד פרשה קטנה בת שני פסוקים, שהיא תחילת הנבואה על שליחותו של יחזקאל.
*בקהילות רבות נהוג שלמפטיר ולהפטרה זו עולה הרב או אחד מחשובי הקהל.&lt;קטע סוף=שבועות (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמות (ת)/&gt;{{עוגן|שמות (ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים:]] תועבות ירושלים הבוגדת.'''
*&quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הודע את ירושלים את תועבותיה...&quot; ('''יחזקאל''' טז א) עד &quot;...בהדרי אשר שמתי עליך, נאום אדני אלהים&quot; (טז יד).
*עיקר ההפטרה היא החלק הראשון של פרשה ארוכה.
*גם בעדות המזרח מבבל ומהמגרב קוראים הפטרה זו.&lt;קטע סוף=שמות (ת)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=האזינו (טת)/&gt;{{עוגן|האזינו (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאיטלקים ותימנים:]] איש כדרכיו אשפֹט אתכם בית ישראל.'''
*'''איטלקים ותימנים (בשבת אחרי יום הכיפורים):''' &quot;כה אמר... ולקחתי אני...&quot; ('''יחזקאל''' יז כב) עד &quot;...והשיבו וחיו&quot; (יח לב).
*אם פרשת &quot;האזינו&quot; נקראת בשבת &quot;שובה&quot; (לפני יום הכיפורים), קוראים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|ההפטרה לפרשת &quot;וילך&quot;]] (&quot;שובה ישראל...&quot;).
*קצת מקהילות התימנים קוראים את ההפטרה של האשכנזים והספרדים לפרשת &quot;האזינו&quot;, [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (אס)|ראו לעיל בספר שמואל]].
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=האזינו (טת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=קדשים (טסת)/&gt;{{עוגן|קדשים (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים:]] הלדרוש אותי אתם באים?'''
*איטלקים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; ('''יחזקאל''' כ א) עד &quot;...לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ).
*תימנים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; (כ א) עד &quot;...צבי היא לכל הארצות&quot; (כ טו).
*תימנים שאמים מסיימים כאיטלקים.
*ספרדים וחסידי חב&quot;ד: &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם דבר אל זקני ישראל... הלדרֹש אֹתי...&quot; (כ ב) עד &quot;לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ); הסיום כמו האיטלקים ורוב התימנים.
*שתי ההתחלות בתחילת פרשה: &quot;ויהי בשנה השביעית&quot; (כ א) וכן בפסוק הבא &quot;ויהי דבר ה'...&quot;. אבל כל המנהגים מסיימים את הקריאה באמצע אותה פרשה.&lt;קטע סוף=קדשים (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע התחלה=קדשים (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (טסת)}}{{עוגן|קדשים (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לרוב האשכנזים:]] עונשה של עיר הדמים.'''
*&quot;ויהי... ואתה בן אדם התשפֹט התשפֹט...&quot; ('''יחזקאל''' כב א)  עד &quot;...וידעת כי אני ה'&quot; (כב טז).
*כשחל ערב ראש חודש אייר בפרשת &quot;אחרי מות&quot;, קוראים האשכנזים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|ההפטרה מעמוס]] בפרשת &quot;קדושים&quot; (עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תכח|או&quot;ח סימן תכח]] וב[[משנה ברורה על אורח חיים תכח|משנה ברורה שם]] ס&quot;ק כ&quot;ה). ויש מהאשכנזים ה&quot;פרושים&quot; בירושלים שקוראים את ההפטרה מעמוס לשתי הפרשות (גם ל&quot;אחרי מות&quot; וגם ל&quot;קדושים&quot;).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק לכל העדות.&lt;קטע סוף=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=קדשים (א)/&gt;
*להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|להלן בספר עמוס]].

&lt;קטע התחלה=וארא/&gt;{{עוגן|וארא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וארא|הפטרת &quot;וארא&quot;:]] בית ישראל ישבו לבטח.'''
*'''איטלקים ותימנים''': &quot;ולא יהיה עוד לבית ישראל...&quot; (כח כד), ומסיימים כמו שאר העדות: &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*'''אשכנזים וספרדים''' מתחילים בפסוק הבא: &quot;כה אמר אדני אלהים: בקבצי את בית ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' כח כה) עד &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*במנהג אשכנז וספרד מתחילים לקרוא בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. במנהג איטליה ותימן מתחילים מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וארא/&gt;

&lt;קטע התחלה=בחקתי (טת)/&gt;{{עוגן|בחקתי (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאיטלקים ותימנים:]] משל הצאן והרועים.'''
*'''תימנים:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' לד א) עד &quot;...והצלתים מיד העבדים בהם&quot; (לד כז).
*'''איטלקים מסיימים קודם:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; (לד א) עד &quot;...ואני ארביצם נאם אדני אלהים&quot; (לד טו).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה פתוחה, ומסתיימת באמצע הפרשה הבאה (לפי המנהג השני) או באמצע הפרשה הבאה אח&quot;כ (לפי המנהג הראשון).
*כאשר פרשות &quot;בהר&quot; ו&quot;בחֻקֹתי&quot; מחוברות, קוראים בהפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot;.&lt;קטע סוף=בחקתי (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (אס)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=פרה/&gt;{{עוגן|פרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פרה|הפטרת פרשת &quot;פרה&quot;:]] מים טהורים ולב חדש.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם...&quot; ('''יחזקאל''' לו טז) עד &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו). קצת מקהילות המגרב מתחילים לקרוא באמצע הפרשה: &quot;וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם...&quot; (לו כה), ומסיימים כשאר הספרדים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עוד פרשה בת שני פסוקים עד &quot;...כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'&quot; (לו לח). חסידי חב&quot;ד מסיימים את קריאתם כמו הספרדים: &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו).&lt;קטע סוף=פרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ש)/&gt;{{עוגן|פסח (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת שבת חול המועד של פסח:]] חזון העצמות היבשות.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני ה': עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם...&quot; ('''יחזקאל''' לו לז) עד &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד).
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים''' מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;היתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה...&quot; (לז א), וקוראים עד סוף העניין: &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד), כמו התימנים.
*הפטרת התימנים בת שלוש פרשות בדיוק, ושל שאר העדות שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויגש/&gt;{{עוגן|ויגש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויגש|הפטרת &quot;ויגש&quot;:]] עץ יהודה ועץ יוסף יהיו לאחד.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד...&quot; ('''יחזקאל''' לז טו) עד &quot;...בהיות מקדשי בתוכם לעולם&quot; (לז כח).
*ההפטרה היא פרשה פתוחה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=ויגש/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (ש)/&gt;{{עוגן|סוכות (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת שבת חול המועד של סוכות:]] מלחמת גוג.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג...&quot; ('''יחזקאל''' לח א) עד &quot;...והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'&quot; (לח כג).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל...&quot; (לח יח) עד &quot;...וגם שם עיר המונה וטִהרו הארץ&quot; (לט טז).
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=סוכות (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=תצוה/&gt;{{עוגן|תצוה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תצוה|הפטרת &quot;תצוה&quot;:]] מהבית לחנוכת המזבח.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;אתה בן אדם הגֵד את בית ישראל את הבית...&quot; ('''יחזקאל''' מג י) עד &quot;...ורצִאתִי אתכם נאום אדני אלהים&quot; (מג כז).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=תצוה/&gt;

&lt;קטע התחלה=אמר/&gt;{{עוגן|אמר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אמר|הפטרת &quot;אמור&quot;:]] הכהנים בני צדוק ודיני משמרתם.'''
*בכל העדות: &quot;והכהנים הלוים בני צדוק...&quot; ('''יחזקאל''' מד טו) עד &quot;...לא יאכלו הכהנים&quot; (מד לא).&lt;קטע סוף=אמר/&gt;

&lt;קטע התחלה=החודש/&gt;{{עוגן|החודש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת החודש|הפטרה לפרשת &quot;החודש&quot;:]] פסחו וקרבנותיו של הנשיא.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני אלהים: רב לכם נשיאי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' מה ט) עד &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא). מתחילים בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. קצת קהילות מסיימות לפני סוף הפרשה: &quot;...ובדרכו יצא&quot; (מו ח).
*'''אשכנזים''' מתחילים מתחילת הפרשה הבאה: &quot;כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת&quot; (מה טז); ומסיימים מאוחר יותר באמצע פרשה: &quot;...למען אשר לא יפוצו עמי איש מאחוזתו&quot; (מו יח). חסידי חב&quot;ד וקהילת פרנקפורט קוראים כמו הספרדים.
*'''ספרדים''' מתחילים בפרשה הבאה לאחר התחלת האשכנזים: &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח); ומסיימים בסוף הפרשה הבאה לאחר סיום התימנים: &quot;...בבוקר בבוקר עולת תמיד&quot; (מו טו). באלג'יר קוראים פסוק לתוספת חתימה (מז יב): &quot;ועל הנחל יעלה על שפתו... והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה&quot;.
*'''איטלקים''' מתחילים כמו הספרדים &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח) ומסיימים כמו התימנים &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא).&lt;קטע סוף=החודש/&gt;

==ספר תרי עשר==

===נבואת הושע===

&lt;קטע התחלה=במדבר/&gt;{{עוגן|במדבר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת במדבר|הפטרת &quot;במדבר&quot;:]] אשת זנונים שבה אל ה'.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;והיה מספר בני ישראל...&quot; ('''הושע''' ב א) עד &quot;...וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'&quot; (ב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=במדבר/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויצא/&gt;{{עוגן|ויצא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויצא|הפטרת &quot;ויצא&quot;:]] תוכחה לאפרים.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; ('''הושע''' יא ז) עד &quot;...גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי&quot; (יב יב).
*'''איטלקים ותימנים''' וכן קהילות בג'רבה ממשיכים לקרוא עד &quot;...ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר&quot; (יב יד).
**קהילות מהמגרב ממשיכות לקרוא עד &quot;...אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות&quot; (יג ה).
**קצת קהילות קוראות את החלק האחרון של הספר מ&quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; עד סופו כמו מנהג האשכנזים.
*'''אשכנזים מתחילים לקרוא מסוף ההפטרה של שאר העדות:''' &quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; (יב יג) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו מנהג האיטלקים.
**אשכנזים &quot;פרושים&quot; נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שני פסוקים מספר '''יואל''' (ב כו-כז).
**קצת קהילות נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מספר '''מיכה''' (ז יח-כ).
**יש קהילות שמפסיקות לקרוא 3 פסוקים לפני סוף הספר במלים &quot;...וריח לו כלבנון&quot; (יד ז).
*כל העדות מתחילות לקרוא באמצע פרשה וגם מסיימות לקרוא באמצע פרשה, חוץ מן האשכנזים שמסיימים לקרוא בסוף הספר.&lt;קטע סוף=ויצא/&gt;

&lt;קטע התחלה=וישלח (א*)/&gt;{{עוגן|וישלח (א*)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot; לקצת מקהילות האשכנזים:]]''' 
*יש מקהילות אשכנז הנוהגות לקרוא: &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; (יא ז) עד &quot;...על תלמי שדי&quot; (יב יב), כמנהג הספרדים לפרשת ויצא. וב&quot;חיי אדם&quot; הורה לקרוא עד &quot;...ומושיע אין בלתי&quot; (יג ד).
*שאר קהילות אשכנז נוהגות לקרוא את תוכחת אדום בנבואת עובדיה כמנהג שאר העדות.&lt;קטע סוף=וישלח (א*)/&gt;
 
&lt;קטע התחלה=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך}}{{עוגן|מנחה לתשעה באב (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|הפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים)]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרה למנחה של תשעה באב לאיטלקים וספרדים ותימנים]]: &quot;שובה ישראל&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;שובה ישראל עד ה' אלהיך...&quot; ('''הושע''' יד ב) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת (האחרונה בספר הושע).
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|תוספת חתימה לאשכנזים מספר יואל:]]''' &quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
**יש קהילות שמקדימים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) ממשיכים לקרוא גם את התוספת מספר מיכה.
**חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|תוספת חתימה לאיטלקים (בפרשת וילך) וספרדים ותימנים מספר מיכה:]]''' &quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם קוראים תוספת זו.&lt;קטע סוף=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;

===נבואת יואל===

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (א)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לאשכנזים:]] תפילה וקבלתה.'''
*&quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד: &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
*יש קהילות שמקדימות לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר שמסיימות ב&quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) הן ממשיכות לקרוא גם את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|התוספת מספר מיכה של הספרדים]].
*חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*תוספת זו היא פרשה אחת. המתחילים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; מתחילים באמצע הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (א)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לספרדים ותימנים ואיטלקים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|לעיל בספר מיכה]].

===נבואת עמוס===

&lt;קטע התחלה=וישב/&gt;{{עוגן|וישב}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישב|הפטרת &quot;וישב&quot;:]] פשעי ישראל.'''
*&quot;כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל...&quot; ('''עמוס''' ב ו) עד &quot;...מי לא ינבא&quot; (ג ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל מסתיימת שני פסוקים לפני סוף הפרשה כדי לא לסיים בתוכחה.
*הפטרה זו נדחית בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=וישב/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים:]] נבואת נחמה (שהיא אחרון מראותיו של עמוס בסוף הספר).'''
*&quot;הלא כבני כֻשיים אתם לי...&quot; ('''עמוס''' ט ז) עד סוף הספר &quot;...אמר ה' אלהיך&quot; (ט טו).&lt;קטע סוף=אחרי מות (א)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (טסת)|להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לשאר העדות, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

===נבואת עובדיה===

&lt;קטע התחלה=וישלח (אטסת)/&gt;{{עוגן|וישלח (אטסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot;:]] תוכחת אדום.'''
*&quot;חזון עֹבדיה...&quot; ('''עובדיה''' א א) עד &quot;...והיתה לה' המלוכה&quot; (א כא).
*זהו מנהגן של רוב קהילות אשכנז, אך בקצתן קוראים להפטרת &quot;וישלח&quot; את הקריאה של הספרדים לפרשת ויצא.
*ההפטרה כוללת פרשה אחת והיא כל נבואת עובדיה.&lt;קטע סוף=וישלח (אטסת)/&gt;

'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|פסוק פתיחה להפטרת מנחה ליום הכיפורים לאיטלקים:]] &quot;ועלו מושִעים בהר ציון&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.

===נבואת יונה===

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (מ)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (מ)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|הפטרת יום הכיפורים במנחה:]] ספר יונה.'''
*'''פסוק לפתיחה לאיטלקים מסוף ספר עובדיה:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות הוא ספר יונה:''' &quot;ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר...&quot; ('''יונה''' א א) עד &quot;...הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה&quot; (ד יא).
*'''תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מסוף ספר מיכה:''' &quot;מי אל כמוך נֹשא עון ועֹבר על פשע...&quot; (ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תוספת זו אינה נאמרת בקצת קהילות באשכנז. ספר מיכה בא לאחר יונה בסדר המקרא.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (מ)/&gt;

===נבואת מיכה===

&lt;קטע התחלה=בלק/&gt;{{עוגן|בלק}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בלק|הפטרת &quot;בלק&quot;:]] תקומת ישראל ודרישת ה'.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;והיה שארית יעקב...&quot; ('''מיכה''' ה ו) עד &quot;...והצנע לכת עם אלהיך&quot; (ו ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=בלק/&gt;

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים|תוספת חתימה להפטרת מנחה ליום הכיפורים]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב|תוספת חתימה להפטרת מנחה לתשעה באב לספרדים ותימנים]]: &quot;מי אל כמוך&quot;.'''
*&quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ).
*תוספת זו מתחילה באמצע הפרשה האחרונה שבספר מיכה, ומסתיימת בסוף הספר.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (טסת)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה לפרשת וילך (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לאשכנזים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|לעיל בספר יואל]].

===נבואת נחום===

''אין הפטרה מנבואת נחום.''

===נבואת חבקוק===

&lt;קטע התחלה=שבועות (ב)/&gt;{{עוגן|שבועות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת יום שני של שבועות לבני חוץ לארץ:]] תפילת חבקוק.'''
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' &quot;תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות...&quot; ('''חבקוק''' ג א) עד סוף הספר: &quot;...ועל במותי ידרכני, למנצח בנגינותי&quot; (ג יט).
*'''ספרדים ותימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ...&quot; (ב כ) ומסיימים בסוף הספר כמו האשכנזים והאיטלקים.
*האשכנזים נוהגים לקרוא את הפיוט &quot;[[יציב פתגם]]&quot; בתוך ההפטרה ליום השני של שבועות, קודם &quot;ה' שמעתי שמעך יראתי&quot; (ג ב).{{הערה|למידע על המנהג והפניות למקורות, ראו '''[https://seforimblog.com/2016/06/on-akdamo/ כאן]'''.}}
*חסידי חב&quot;ד ועוד מקצת האשכנזים קוראים מהפסוק &quot;וה' בהיכל קדשו...&quot; כמו הספרדים והתימנים.
*הפטרת האשכנזים והאיטלקים כוללת שתי פרשות שלמות. הפטרת הספרדים והתימנים מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=שבועות (ב)/&gt;

===נבואת צפניה===

''אין הפטרה מנבואת צפניה.''

===נבואת חגי===

''אין הפטרה מנבואת חגי.''

===נבואת זכריה===

&lt;קטע התחלה=בהעלתך/&gt;{{עוגן|בהעלתך}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (א)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהעלותך|הפטרת &quot;בהעלותך&quot;]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת ראשונה של חנוכה|שבת ראשונה של חנוכה:]] מראה המנורה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;רני ושמחי בת ציון...&quot; ('''זכריה''' ב יד) עד &quot;...תשֻאות חן חן לה&quot; (ד ז). כך ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף הפרשה.
*'''תימנים''' מוסיפים שני פסוקים לאחר סוף הפרשה: &quot;ויהי דבר ה'...&quot; (ד ח) עד &quot;...כי ה' צבאות שלחני אליכם&quot; (ד ט). וספרדים &quot;תושבים&quot; קוראים גם את פסוק י' עד &quot;...עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ&quot;.&lt;קטע סוף=בהעלתך/&gt;
*בשבת חנוכה שחלה בערב ראש חודש או בראש חודש, הספרדים מוסיפים את הפסוק הראשון והאחרון מהפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;) או מהפטרת שבת ראש חודש (&quot;השמים כסאי&quot;).&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (א)/&gt;{{עוגן|סוכות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת יום ראשון של סוכות:]] הצלת ירושלים ומלכות ה'.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;הנה יום בא לה'...&quot; ('''זכריה''' יד א) עד סוף הספר: &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*'''תימנים''' מתחילים לקרוא פסוק אחד קודם: &quot;והבאתי את השלִשית באש...&quot; (יג ט) עד &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*ההפטרה ברוב העדות היא שתי הפרשות האחרונות שבספר זכריה. הפטרת התימנים מתחילה מהפסוק האחרון שבפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=סוכות (א)/&gt;

===נבואת מלאכי===

&lt;קטע התחלה=תולדת/&gt;{{עוגן|תולדת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תולדת|הפטרת &quot;תולדֹת&quot;:]] יעקב ועשו; בגידת הכהנים.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי...&quot; ('''מלאכי''' א א) עד &quot;...כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא&quot; (ב ז).
*'''תימנים ממשיכים לקרוא:''' עד &quot;...וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמוניות&quot; (ג ד).
*כל העדות מתחילות בראש הספר ומסיימות באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=תולדת/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבת הגדול/&gt;{{עוגן|שבת הגדול}}'''[[ויבינו במקרא/שבת הגדול|הפטרה לשבת הגדול:]] שכר ועונש ביום ה'.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים...&quot; ('''מלאכי''' ג ד) עד סוף הספר: &quot;...פן אבוא והכיתי את הארץ חרם&quot;.
*'''חתימה (חזרה על הפסוק לפני האחרון):''' &quot;הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא&quot; (ג כג).
*'''תימנים''' קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע במקום הפטרה זו. אבל תימנים &quot;שאמיים&quot; אמצו את ההפטרה הזו ממלאכי כמו שאר העדות.
*גם בקהילות המגרב קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע. אבל בחלק מקהילות אלו קוראים את ההפטרה ממלאכי אם חל שבת הגדול בערב פסח, וכן מנהג חסידי חב&quot;ד.
*ויש נוהגים ע&quot;פ הגאון מווילנא להיפך, לקרוא &quot;וערבה&quot; רק אם חל שבת הגדול לפני כן, אבל כשחל בערב פסח, קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע.&lt;קטע סוף=שבת הגדול/&gt;

==הערות==
&lt;references/&gt;

==מקורות==

*ערך &quot;הפטרה&quot; באנציקלופדיה התלמודית.
*ספר נביאים להפטרות &quot;סימנים&quot;. פלדהיים, תשס&quot;ה.
*&quot;לוח ההפטרה והקריאות בתורה&quot;, נספח לתנ&quot;ך עדי (ערך אהרן דותן).
*בין הפטרה לפרשה. יהודה שביב, הוצאת ראובן מס, תשס&quot;א.
*יששכר יעקבסון, חזון המקרא. תל-אביב, הוצאת סיני.
*The JPS Bible Commentary: Haftarot. Michael Fishbane, JPS, 2002.
*מנהגי הגר&quot;א להפטרות המועדים ע&quot;פ סידור אזור אליהו, ערך יהושע וינוגרד. ירושלים: כרם אליהו, תשס&quot;ו.

{{קיצור דרך|[[HAF]]}}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא]] [[קטגוריה:הפטרה]]</text>
      <sha1>gm1u824371to379j1sx8q5rwjlgog3x</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079648</id>
      <parentid>3079620</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:16:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47189-81</username>
        <id>46357</id>
      </contributor>
      <comment>/* ספר ישעיהו */</comment>
      <origin>3079648</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="98642" sha1="kfp2c654aqa7gr789kt2b63qdvda2lh" xml:space="preserve">__NOTOC__
&lt;center&gt;{{גודל גופן|4|'''[[ויבינו במקרא]] להפטרות'''}}&lt;/center&gt;
{{נביאים להפטרות}}

==מפתח לפרשות==
'''סימנים:''' '''א'''=אשכנזים, '''ט'''=איטלקים, '''ס'''=ספרדים ועדות המזרח, '''ת'''=תימנים'''.
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר בראשית:&lt;/u&gt;''' [[#בראשית|בראשית]] | [[#נח|נח]] | [[#לך לך|לך לך]] | [[#וירא|וירא]] | [[#חיי שרה|חיי שרה]] | [[#תולדת|תולדֹת]] | [[#ויצא|ויצא]] | [[#וישלח (אטסת)|וישלח]] | [[#וישלח (א*)|וישלח (א*)]] | [[#וישב|וישב]] | [[#מקץ|מקץ]] | [[#ויגש|ויגש]] | [[#ויחי|ויחי]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר שמות:&lt;/u&gt;''' [[#שמות (א)|שמות (א)]] | [[#שמות (טס)|שמות (טס)]] | [[#שמות (ת)|שמות (ת)]] | [[#וארא|וארא]] | [[#בא (אס)|בא (אס)]] | [[#בא (טת)|בא (טת)]] | [[#בשלח|בשלח]] | [[#יתרו|יתרו]] | [[#משפטים|משפטים]] | [[#תרומה|תרומה]] | [[#תצוה|תצוה]] | [[#כי תשא|כי תשא]] | [[#ויקהל (א)|ויקהל (א)]] | [[#ויקהל (טסת)|ויקהל (טסת)]] | [[#פקודי (א)|פקודי (א)]] | [[#פקודי (טסת)|פקודי (טסת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר ויקרא:&lt;/u&gt;''' [[#ויקרא|ויקרא]] | [[#צו|צו]] | [[#פרשת שמיני|שמיני]] | [[#תזריע|תזריע]] | [[#מצרע|מצורע]] | [[#אחרי מות (א)|אחרי מות (א)]] | [[#אחרי מות (טסת)|אחרי מות (טסת)]] | [[#קדשים (א)|קדושים (א)]] | [[#קדשים (טסת)|קדושים (טסת)]] | [[#אמר|אמור]] | [[#בהר (אס)|בהר (אס)]] | [[#בהר (טת)|בהר (טת)]] | [[#בחקתי (אס)|בחוקותי (אס)]] | [[#בחקתי (טת)|בחוקותי (טת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לרוב ספר במדבר:&lt;/u&gt;''' [[#במדבר|במדבר]] | [[#נשא|נשא]] | [[#בהעלתך|בהעלותך]] | [[#שלח|שלח]] | [[#קרח|קורח]] | [[#חקת|חוקת]] | [[#בלק|בלק]] | [[#פינחס|פינחס]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות של פורענות ונחמה (לסוף ספר במדבר ורוב ספר דברים):&lt;/u&gt;'''
**'''תלתא דפורענותא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;&gt;'''&quot;שלוש של הפורענות&quot; ו&quot;שבע של הנחמה&quot;:''' ההפטרות מי&quot;ז בתמוז ועד לפני שבת &quot;שובה&quot; אינן מעניין הפרשה אלא שיש בהן פורענות (עד תשעה באב) או נחמה (לאחר תשעה באב). על כן הפטרות אלו אינן באמת צמודות לפרשה מסויימת בקריאת התורה (וגם סדרן אינו משתנה בגלל פרשות נפרדות או מחוברות). בשביל הנוחות בלבד (ולמרות חוסר הדיוק) קוראים להן בשמותן של הפרשות בתורה שהן צמודות אליהן בדרך כלל. ברשימה זו הן מסומנות גם על ידי מספר.&lt;/ref&gt; [[#פורענות-א (מטות)|'''[א]''' מטות (אסת)]] | [[#מטות (ט)|מטות (ט)]] || [[#פורענות-ב (מסעי-אס)|'''[ב]''' מסעי (אס)]] | [[#פורענות-ב (מסעי-ת)|'''[ב]''' מסעי (ת)]] | [[#מסעי (ט)|מסעי (ט)]] || [[#פורענות-ג (דברים-אטס)|'''[ג]''' דברים, שבת &quot;חזון&quot; (אטס)]] | [[#פורענות-ג (דברים-ת)|דברים (ת)]]
**'''שבעה דנחמתא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;/&gt; [[#נחמה-א (ואתחנן)|'''[א]''' ואתחנן, שבת &quot;נחמו&quot;]] || [[#נחמה-ב (עקב)|'''[ב]''' עקב]] || [[#נחמה-ג (ראה)|'''[ג]''' ראה]] || [[#נחמה-ד (שפטים-אסת)|'''[ד]''' שופטים (אסת)]] | [[#שפטים (ט)|שופטים (ט)]] || [[#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|'''[ה]''' כי תצא (אסת)]] | [[#כי תצא (ט)|כי תצא (ט)]] || [[#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|'''[ו]''' כי תבוא (אסת)]] | [[#כי תבוא (ט)|כי תבוא (ט)]] || [[#נחמה-ז (נצבים-אסת)|'''[ז]''' נצבים (אסת)]] | [[#נצבים (ט)|נצבים (ט)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|נצבים-וילך (ט)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לסוף ספר דברים:&lt;/u&gt;''' [[#וילך|וילך, שבת &quot;שובה&quot;]] | [[#האזינו (אס)|האזינו (אס)]] | [[#האזינו (טת)|האזינו (טת)]] | [[#שמחת תורה|וזאת הברכה (שמחת תורה)]]

==מפתח למועדים==
'''סימנים:''' '''א'''=יום ראשון של החג, '''ב'''=יום שני החג בחו&quot;ל (או השבת השנייה של חנוכה), '''ז'''=יום השביעי של החג, '''ח'''=שמיני של פסח בחו&quot;ל, '''מ'''=מנחה, '''ש'''='''ש'''בת (בחול המועד) או '''ש'''חרית (ביום הכיפורים).
*'''&lt;u&gt;שבתות מיוחדות:&lt;/u&gt;''' [[#שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | [[#שבת ערב ראש חודש|שבת ערב ראש חודש]] | [[#שקלים|שקלים]] | [[#זכור|זכור]] | [[#פרה|פרה]] | [[#החודש|החודש]] | [[#שבת הגדול|שבת הגדול]] | [[#שבת חנוכה (א)|שבת חנוכה (א)]] | [[#שבת חנוכה (ב)|שבת חנוכה (ב)]]
*'''&lt;u&gt;מועדים:&lt;/u&gt;''' [[#ראש השנה (א)|ראש השנה (א)]] | [[#ראש השנה (ב)|ראש השנה (ב)]] | [[#יום הכיפורים (ש)|יום הכיפורים (ש)]] | [[#יום הכיפורים (מ)|יום הכיפורים (מ)]] | [[#סוכות (א)|סוכות (א)]] | [[#סוכות (ב)|סוכות (ב)]] | [[#סוכות (ש)|סוכות (ש)]] | [[#שמיני עצרת|שמיני עצרת]] | [[#שמחת תורה|שמחת תורה]] | [[#פסח (א)|פסח (א)]] | [[#פסח (ב)|פסח (ב)]] | [[#פסח (ש)|פסח (ש)]] | [[#פסח (ז)|פסח (ז)]] | [[#פסח (ח)|פסח (ח)]] | [[#שבועות (א)|שבועות (א)]] | [[#שבועות (ב)|שבועות (ב)]]
*'''&lt;u&gt;תעניות:&lt;/u&gt;''' [[#שחרית לתשעה באב|שחרית לתשעה באב]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתשעה באב (א)]] | [[#מנחה לתשעה באב (טסת)|מנחה לתשעה באב (טסת)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתענית ציבור (אט)]]

==ספר יהושע==

&lt;קטע התחלה=שמחת תורה/&gt;{{עוגן|שמחת תורה}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת &quot;וזאת הברכה&quot; וסיומה של התורה):]] ממשה ליהושע.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי אחרי מות משה עבד ה'...&quot; ('''יהושע''' א א) עד &quot;...בכל אשר תלך&quot; (א ט).
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...רק חזק ואמץ&quot; (א יח).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים:''' &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק ב[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת ראשון של פסח]].
*הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.&lt;קטע סוף=שמחת תורה/&gt;

&lt;קטע התחלה=שלח/&gt;{{עוגן|שלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שלח#הפטרה|הפטרת &quot;שלח לך&quot;:]] המרגלים של יהושע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;וישלח יהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' ב א) עד &quot;...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו&quot; (ב כד).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=שלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (א)/&gt;{{עוגן|פסח (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום ראשון של פסח:]] מילה ופסח בכניסה לארץ.'''
*'''תוספת פתיחה של שלושה פסוקים לאשכנזים:''' &quot;ויאמר יהושע אל העם התקדשו...&quot; ('''יהושע''' ג ה) עד &quot;...וילכו לפני העם&quot; (ג ז). אין אומרים פתיחה זו בקהילת פרנקפורט וע&quot;פ מנהג הגר&quot;א ובעוד קהילות.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:'''  &quot;בעת ההיא אמר ה' ליהושע...&quot; (ה ב) עד &quot;אין יוצא ואין בא&quot; (ו א).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד''' ברוב העדות (למעט מקצת אשכנזים, ביניהם הגר&quot;א וקהילת פרנקפורט): &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). התימנים נוהגים בחתימה זו גם בהפטרת שמחת תורה (לעיל בספר יהושע).&lt;קטע סוף=פסח (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תבוא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תבוא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תבוא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] הברכה והקללה מספר תורת משה; ערמת הגבעונים.'''
*&quot;אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל...&quot; ('''יהושע''' ח ל) עד &quot;...עד היום הזה אל המקום אשר יבחר&quot; (ט כז).
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=כי תבוא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=מטות (ט)/&gt;{{עוגן|מטות (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות#הפטרה|הפטרת &quot;מטות&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] נחלות שנים וחצי השבטים.'''
*&quot;ויתן משה למטה בני ראובן למשפחֹתם...&quot; ('''יהושע''' יג טו) עד &quot;...כאשר דבר להם&quot; (יג לג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=מטות (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-א (מטות)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=מסעי (ט)/&gt;{{עוגן|מסעי (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת &quot;מסעי&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] ערי מקלט.'''
*&quot;אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' יט נא) עד &quot;...את הערים האלה ואת מגרשיהן&quot; (כא ג).
*ההפטרה מתחילה בפסוק שלפני תחילת פרשה ומסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=מסעי (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל האשכנזים והספרדים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל התימנים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=נצבים (ט)/&gt;{{עוגן|נצבים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת &quot;נצבים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] צוואתו של יהושע.'''
*&quot;ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה...&quot; ('''יהושע''' כד א) עד &quot;...גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו&quot; (כד יח).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת באמצע פרשה בדברי ההבטחתה של העם.&lt;קטע סוף=נצבים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ז (נצבים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

==ספר שופטים==

&lt;קטע התחלה=בשלח/&gt;{{עוגן|בשלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בשלח#הפטרה|הפטרת &quot;בשלח&quot;:]] שירת דבורה.
*'''אשכנזים''' קוראים מתחילת הסיפור עד סוף השיר: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot; ('''שופטים''' ד ד) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''תימנים ''' מתחילים לקרוא בשני הפסוקים שמסכמים את הסיפור לפני תחילת השיר: &quot;ויכנע אלהים...&quot; (שופטים ד כג) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''ספרדים''' קוראים מתחילת השיר: &quot;ותשר דבורה...&quot; (ה א) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''איטלקים''' קוראים מתחילת הסיפור כמו האשכנזים: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot;, אבל קוראים רק את התחלת השיר ומסיימים: &quot;...אנכי לה' אנכי אשירה, אזמר לה' אלהי ישראל&quot; (ה ג).&lt;קטע סוף=בשלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=חקת/&gt;{{עוגן|חקת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חקת#הפטרה|הפטרת &quot;חוקת&quot;:]] יפתח הגלעדי.
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; ('''שופטים''' יא א) עד &quot;...מפני בני ישראל&quot; (יא לג).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא פרשה נוספת (על בת יפתח): &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; (יא א) עד &quot;...ארבעת ימים בשנה&quot; (יא מ).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=חקת/&gt;

&lt;קטע התחלה=נשא/&gt;{{עוגן|נשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נשא#הפטרה|הפטרת &quot;נשא&quot;:]] לידת שמשון.
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים''' &quot;ויהי איש אחד מצרעה...&quot; ('''שופטים''' יג ב) עד &quot;...בין צרעה ובין אשתאל&quot; (יג כה). הפטרה זו של רוב הקהילות מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה (סה&quot;כ ארבע פרשות).
**'''התימנים''' מסיימים פסוק אחד לפני סוף הפרשה במלים: &quot;...ויברכהו ה'&quot; (יג כד).&lt;קטע סוף=נשא/&gt;

==ספר שמואל==

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (א)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה#הפטרה|הפטרת יום ראשון של ראש השנה:]] פקידת חנה.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי איש אחד מן הרמתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' א א) עד &quot;...וירם קרן משיחו&quot; (ב י).
*ההפטרה היא שתי הפרשות הראשונות בספר שמואל.&lt;קטע סוף=ראש השנה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שפטים (ט)/&gt;{{עוגן|שפטים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת &quot;שֹפטים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] בקשת מלך.'''
*&quot;ויהי כאשר זקן שמואל...&quot; ('''שמ&quot;א''' ח א) עד &quot;...לכו איש לעירו&quot; (ח כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שפטים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ד (שפטים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=קרח/&gt;{{עוגן|קרח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קרח#הפטרה|הפטרת &quot;קורח&quot;:]] משמואל הנביא לשאול המלך.
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר שמואל אל העם...&quot; ('''שמ&quot;א''' יא יד) עד &quot;...לעשות אתכם לו לעם&quot; (יב כב).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומתסיימת באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=קרח/&gt;

&lt;קטע התחלה=זכור/&gt;{{עוגן|זכור}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת זכור#הפטרה|הפטרת פרשת זכור (וכן הפטרת שבת פורים בכרכים):]] מלחמת שאול בעמלק.'''
*'''תימנים:''' &quot;ותהי המלחמה חזקה על פלשתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' יד נב) עד &quot;...לפני ה' בגלגל&quot; (טו לג).
*'''ספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח...&quot; (טו א) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).
*'''אשכנזים:''' &quot;כה אמר ה' צבאות: פקדתי...&quot; (טו ב) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).&lt;קטע סוף=זכור/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תצא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תצא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תצא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] חרוף גלית וביאת דוד.'''
*&quot;ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה...&quot; ('''שמ&quot;א''' יז א) עד &quot;...ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; (יז לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. בפסוק האחרון יש פסקא באמצע הפסוק, כך שהמלים האחרונות &quot;ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; הן תחילת הפרשה הבאה (פרשה זו באה להדגיש כנראה את דברי שאול אל דוד).&lt;קטע סוף=כי תצא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=שבת ערב ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ערב ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ערב ראש חודש|הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;):]] דוד ויהונתן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חֹדש...&quot; ('''שמ&quot;א''' כ יח) עד &quot;...ובין זרעך עד עולם&quot; (כ מב).
*יש מבני מרוקו (פאס) שמפטירים בערב ראש חודש בהפטרה הקבועה לפרשת השבוע, ואולם מוסיפים בסופו את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך על עולם&quot; (כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ערב ראש חודש/&gt;

&lt;קטע התחלה=פרשת שמיני/&gt;{{עוגן|פרשת שמיני}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמיני#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני&quot;:]] הכנסת הארון לעיר דוד.'''
*'''בכל העדות מתחילים:'''  &quot;ויסף עוד דוד...&quot; ('''שמ&quot;ב''' ו א).
**'''ספרדים''' קוראים עד &quot;...וילך כל העם איש לביתו&quot; (ו יט).
**'''תימנים ואיטלקים''' קוראים עד &quot;...כי ה' עמך&quot; (ז ג).
**'''אשכנזים''' קוראים עד &quot;...כן דבר נתן אל דוד&quot; (ז יז).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל רק במנהג אשכנז מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פרשת שמיני/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ז)/&gt;{{עוגן|פסח (ז)}}&lt;קטע התחלה=האזינו (אס)/&gt;{{עוגן|האזינו (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום השביעי של פסח בכל העדות]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו#הפטרה|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] שירת דוד.'''
*'''בכל העדות בשביעי של פסח, ולאשכנזים ולספרדים בין יום כיפור לסוכות:''' &quot;וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת...&quot; ('''שמ&quot;ב''' כב א) עד &quot;...לדוד ולזרעו עד עולם&quot; (כב נא).&lt;קטע סוף=פסח (ז)/&gt;
*כשקורין פרשת &quot;האזינו&quot; בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בשבת זו הפטרת &quot;וילך&quot; (&quot;שובה ישראל&quot;. ראה להלן בספר [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#הושע|הושע]]).&lt;קטע סוף=האזינו (אס)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (טת)|להפטרת &quot;האזינו&quot; כמנהג התימנים והאיטלקים, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

==ספר מלכים==
&lt;קטע התחלה=חיי שרה/&gt;{{עוגן|חיי שרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חיי שרה#הפטרה|הפטרת &quot;חיי שרה&quot;:]] דוד ממליך את שלמה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; ('''מל&quot;א''' א א) עד &quot;...יחי אדני המלך דוד לעלם&quot; (א לא).
*'''איטלקים ממשיכים לקרוא:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; (א א) עד &quot;...ואמרתם יחי המלך שלמה&quot; (א לד).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה ברוב העדות; האיטלקים ממשיכים לקרוא לתוך הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=חיי שרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויחי/&gt;{{עוגן|ויחי}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויחי#הפטרה|הפטרת &quot;ויחי&quot;:]] צוואתו של דוד לשלמה בנו, וסיכום למלכותו.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויקרבו ימי דוד...&quot; ('''מל&quot;א''' ב א) עד &quot;...ותכֹן מלכותו מאד&quot; (ב יב).
*ההפטרה היא שתי פרשות פתוחות בדיוק, הראשונה הצוואה והשנייה הסיכום למלכות דוד.&lt;קטע סוף=ויחי/&gt;

&lt;קטע התחלה=מקץ/&gt;{{עוגן|מקץ}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מקץ#הפטרה|הפטרת &quot;מקץ&quot;:]] משפט שלמה.'''
*&quot;ויקץ שלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ג טו) עד &quot;...מלך על כל ישראל&quot; (ד א).
*ברוב השנים נדחית הפטרה זו ברוב העדות בשבת הראשונה של חנוכה או בשבת השניה של חנוכה. אבל בקהילת אלג'יר קוראים אותה גם בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=מקץ/&gt;

&lt;קטע התחלה=תרומה/&gt;{{עוגן|תרומה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תרומה#הפטרה|הפטרת &quot;תרומה&quot;:]] שלמה בונה בית לה'.'''
*&quot;וה' נתן חכמה לשלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ה כו) עד &quot;...ולא אעזב את עמי ישראל&quot; (ו יג).&lt;קטע סוף=תרומה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (טסת)/&gt;{{עוגן|ויקהל (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים:]] מעשה העמודים.'''
*איטלקים וספרדים: &quot;וישלח המלך...&quot; ('''מל&quot;א''' ז יג) עד &quot;...אלפים בת יכיל&quot; (ז כו).
*תימנים מסיימים &quot;...ותתם מלאכת העמודים&quot; (ז כב).&lt;קטע סוף=ויקהל (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (א)/&gt;{{עוגן|ויקהל (א)}}&lt;קטע התחלה=פקודי (טסת)/&gt;{{עוגן|פקודי (טסת)}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (ב)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת שנייה של חנוכה|הפטרת שבת שנייה של חנוכה:]] סיום מלאכת מקדש שלמה.'''
*&quot;ויעש חירום...&quot; ('''מל&quot;א''' ז מ) עד &quot;...להיכל זהב&quot; (ז נ). ההפטרה היא פרשה אחת. פסוק הסיום (ז נא) הוא פרשה בפני עצמה, ואינו נכלל בהפטרה זו.
*הפטרה זו נקראת בשבת שניה של [[ויבינו במקרא/חנוכה|חנוכה]] (כאשר חלים בחנוכה שתי שבתות).&lt;קטע סוף=ויקהל (א)/&gt;&lt;קטע סוף=פקודי (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע התחלה=סוכות (ב)/&gt;{{עוגן|פקודי (א)}}{{עוגן|סוכות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/סוכות#הפטרה|יום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ:]] הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.'''
*'''אשכנזים (הפטרת &quot;פקודי&quot;) ותימנים (יום שני של סוכות):''' &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; ('''מל&quot;א''' ז נא) עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות):''' &quot;ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל...&quot; (ח ב) עד עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''איטלקים (יום שני של סוכות)''' מתחילים כמו התימנים &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; (ז נא) אבל מסיימים לקרוא &quot;...ובידו מלא לאמר&quot; (ח טו) או עד &quot;...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל&quot; (ח טז).
*הפטרת האשכנזים ל&quot;פקודי&quot; והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
*הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
*הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.&lt;קטע סוף=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע סוף=סוכות (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמיני עצרת/&gt;{{עוגן|שמיני עצרת}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני עצרת&quot; לבני חוץ לארץ:]] ברכת שלמה את העם.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפִלה והתחִנה הזאת...&quot; ('''מל&quot;א''' ח נד) עד &quot;...על כל הטובה אשה עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו&quot; (ח סו).
*'''איטלקים''' וקצת מקהילות אשכנז ממשיכים לקרוא עוד פסוק אחד עד סוף הפרשה: &quot;והיה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות&quot; (ט א).
*הפטרת האיטלקים היא פרשה אחת. הפטרת שאר העדות מסתיימת פסוק אחד לפני סוף הפרשה.&lt;קטע סוף=שמיני עצרת/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תשא/&gt;{{עוגן|כי תשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תשא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תשא&quot;:]] אליהו בהר הכרמל.'''
*'''אשכנזים:''' &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח א) עד &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*'''תימנים''' מתחילים כמו האשכנזים: &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; (יח א), וממשיכים לקרוא עד &quot;...ויהי גשם גדול, וירכב אחאב וילך יזרעאלה&quot; (יח מה).
*'''ספרדים ואיטלקים''' מתחילים לקרוא &quot;וישלח אחאב בכל בני ישראל...&quot; (יח כ), ומסיימים כמו האשכנזים: &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*קריאת האשכנזים והתימנים מתחילה בתחילת הפרשה ומסתיימת באמצע פרשה. קריאתם של הספרדים והאיטלקים אינה תואמת את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=כי תשא/&gt;

&lt;קטע התחלה=פינחס/&gt;{{עוגן|פינחס}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פינחס#הפטרה|הפטרת &quot;פינחס&quot;:]] קנאת אליהו ומשיחת אלישע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח מו) עד &quot;...ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו&quot; (יט כא).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
*אם חלה שבת פרשת &quot;פינחס&quot; לאחר י&quot;ז בתמוז קוראים ברוב העדות את הפטרת הפורענות הראשונה (&quot;מטות&quot;): &quot;דברי ירמיהו...&quot;. אבל האטלקים קוראים את הפטרת פינחס (&quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot;) גם לאחר י&quot;ז בתמוז.&lt;קטע סוף=פינחס/&gt;

&lt;קטע התחלה=וירא/&gt;{{עוגן|וירא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וירא#הפטרה|הפטרת &quot;וירא&quot;:]] נס השמן, אלישע והשונמית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד א) עד &quot;...ותאמר שלום&quot; (ד כג).
**קהילות אלג'יר ממשיכים לקרוא כמו בשאר העדות.
*'''אשכנזים, איטלקים ותימנים ממשיכים לקרוא:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; (ד א) עד &quot;...ותשא את בנה ותצא&quot; (ד לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. ספרדים מפסיקים לקרוא באמצע פרשה, ובשאר העדות ממשיכים לקרוא עד סופה.&lt;קטע סוף=וירא/&gt;

&lt;קטע התחלה=תזריע/&gt;{{עוגן|תזריע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תזריע#הפטרה|הפטרת &quot;תזריע&quot;:]] צרעת נעמן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ואיש בא מבעל שלִשה...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד מב) עד &quot;...ויאמר לו לך לשלום, וילך מאתו כברת ארץ&quot; (ה יט).
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מצרע|מצורע]].'''&lt;קטע סוף=תזריע/&gt;

&lt;קטע התחלה=מצרע/&gt;{{עוגן|מצרע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מצרע#הפטרה|הפטרת &quot;מצרע&quot;:]] ארבעה מצורעים ומנוסת מחנה ארם.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר אלישע שמעו דבר ה'...&quot; ('''מל&quot;ב''' ז א) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער...&quot; (מל&quot;ב ז ג) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים ולאיטלקים:''' &quot;ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם, למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה&quot; (יג כג). 
*הפטרת האשכנזים והספרדים היא פרשה אחד בדיוק (סיפור ארבעת המצורעים ומנוסת מחנה ארם). התימנים והאיטלקים מקדימים לקרוא מהתחלת הפרשה הקודמת (בת שני פסוקים) על נבואת השפע של אלישע.
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.'''&lt;קטע סוף=מצרע/&gt;

&lt;קטע התחלה=שקלים/&gt;{{עוגן|שקלים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שקלים#הפטרה|הפטרת שקלים:]] מלכות יהואש וחיזוק בדק הבית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ויכרת יהוידע...&quot; ('''מל&quot;ב''' יא יז) עד &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג קהילות מהמגרב להתחיל &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א), כמו שאר העדות.
*'''אשכנזים ואיטלקים ותימנים מתחילים:''' &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א) ומסיימים כמו הספרדים  &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו הספרדים (מ&quot;ויכרת יהוידע...&quot;).
*ההפטרה של רוב העדות מכילה שלוש פרשות, ושל הספרדים פרשה נוספת לפניהן.&lt;קטע סוף=שקלים/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ב)/&gt;{{עוגן|פסח (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום שני של פסח לבני חוץ לארץ:]] המלך יאשיהו והפסח על פי ספר הברית.'''
*'''תימנים:'''
**חלק ראשון: &quot;בן שמונה שנה יאשיהו במלכו...&quot; ('''מל&quot;ב''' כב א) עד &quot;...כי באמונה הם עושים&quot; (כב ז).
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לאשכנזים ולספרדים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''אשכנזים וספרדים:'''
**חלק ראשון: &quot;וישלח המלך...&quot; (כג א) עד &quot;...כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם&quot; (כג ט).{{הערה|לדעת הגר&quot;א ([[מעשה רב הלכות פסח#קצב|מעשה רב קצ&quot;ב]]) ממשיכים לקרוא כאן ברצף, ומדלגים רק על הפסוק שמתחיל &quot;וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם...&quot; ([[מלכים ב כג/טעמים#כג יג|כג,יג]]), המדבר בגנותו של שלמה.}}
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לתימנים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''איטלקים:''' &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...וימליכו אותו תחת אביו&quot; (כג ל). כלומר קוראים מתחילת הקטע '''השני''' לפי שאר העדות, אבל ממשיכים לקרוא שם עד סוף הפרשה.
*הפטרת התימנים מתחילה בתחילת פרשה, והפטרת האיטלקים מסתיימת בסוף פרשה. חוץ מזה קטעי ההפטרה במנהגים השונים אינם תואמים את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ב)/&gt;

==ספר ישעיהו==

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-אטס)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לתימנים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים):]] פורענות ומאיסת העבודה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת &quot;חזון&quot; לפני תשעה באב):''' &quot;חזון ישעיהו בן אמוץ...&quot; ('''ישעיהו''' א א) עד &quot;...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז).
**גם תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת &quot;דברים&quot; שלפני תשעה באב.
*'''תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת &quot;מסעי&quot;)''' מסיימים לקרוא בסוף פרשה: &quot;...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר&quot; (א כ).
**קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: &quot;אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו&quot; (א יט).
*הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;
*בפרשת &quot;מסעי&quot; תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את [[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת הפורענות השנייה של האשכנזים והספרדים ל&quot;מסעי&quot;]] ([[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]]).

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לתימנים:]] שחיתותה של ירושלים.'''
*&quot;איכה היתה לזונה קריה נאמנה...&quot; ('''ישעיהו''' א כא) עד &quot;...ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה&quot; (א לא).
*בקצת מקהילות התימנים חוזרים על אחד מהפסוקים כדי לסיים בנחמה: &quot;ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז). פסוק זה מסיים את סיום ההפטרה לפי מנהגם של שאר העדות.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;
*תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את הפטרה של שאר העדות (&quot;חזון ישעיהו&quot;), [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ג (דברים-אטס)|לעיל בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=יתרו/&gt;{{עוגן|יתרו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת יתרו#הפטרה|הפטרת &quot;יתרו&quot;:]] שליחותו והקדשתו של ישעיהו לנביא.'''
*'''ספרדים ועיקר ההפטרה לתימנים:''' &quot;בשנת מות המלך עוזיהו...&quot; ('''ישעיהו''' ו א) עד &quot;...זרע קודש מצבתה&quot; (ו יג). גם במנהג חב&quot;ד, זו כל ההפטרה.
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' ממשיכים לקרוא עד &quot;את בן טבאל&quot; (ז ו) בנבואת נחמה למלך אחז. גם במנהג אלג'יר ממשיכים לקרוא עד כאן.
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים לאשכנזים ואיטלקים ותימנים:''' &quot;כי ילד יולד לנו...&quot; עד &quot;קנאת ה' צבאות תעשה זאת&quot; (ישעיהו ט ה-ו).
*עיקר ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה בכל העדות. התוספת מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=יתרו/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ח)/&gt;{{עוגן|פסח (ח)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרת שמיני של פסח|הפטרת יום שמיני של פסח לבני חוץ לארץ:]] הנה אל ישועתי.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;עוד היום בנוב לעמוד...&quot; ('''ישעיהו''' י לב) עד &quot;...כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot; (יב ו).
*בקהילות הנוהגות לחוג את יום העצמאות על פי הוראותיה ומנהגיה של הרבנות הראשית לישראל, אין קוראים בתורה ביום העצמאות, אך קוראים בלא ברכות את ההפטרה הזאת לשמיני של פסח (יום טוב אחרון של פסח בגלויות שאינו נחוג בארץ ישראל).
*ההפטרה מתחילה מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פסח (ח)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (טת)/&gt;{{עוגן|בא (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא#הפטרה|הפטרת &quot;בא&quot; לאיטלקים ולתימנים:]] משא מצרים.'''
*'''רוב התימנים:''' &quot;משא מצרים...&quot; ('''ישעיהו''' יט א) עד &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*'''איטלקים וקצת קהילות מהתימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;בעת ההיא יובל שי...&quot; (יח ז), ומסיימים כמו התימנים: &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*יש גם מבני עדות המזרח שקוראים הפטרה זו (במקום ההפטרה מירמיהו):
**בבלים קוראים כמו האיטלקים מ&quot;בעת ההיא יובל שי...&quot;.
**קהילות המגרב קוראים כמו רוב התימנים מ&quot;משא מצרים...&quot;.
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה לפי כל העדות; גם הפסוק שמוסיפים האיטלקים בהתחלה הוא פרשה בפני עצמו. התימנים קוראים נבואה אחת מוגדרת על מצרים, והאיטלקים מתחילים וגם מסיימים בדברי נבואה על עת הגאולה.&lt;קטע סוף=בא (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (אס)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=שמות (א)/&gt;{{עוגן|שמות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות#הפטרה|הפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים:]] &quot;הבאים ישרש יעקב&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;הבאים ישרש יעקב...&quot; ('''ישעיהו''' כז ו) עד &quot;...ונוקשו ונלכדו&quot; (כח יג).
*'''תוספת חתימה של שני פסוקים לאחר דילוג:''' &quot;לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם...&quot; עד &quot;ואת אלהי ישראל יעריצו&quot; (כט כב-כג).
*עיקר ההפטרה מתחילה פסוק אחד מלפני פרשה פתוחה, ומסתיימת בסוף פרשה. סדרת הנבואות המתחילות בקריאת &quot;הוי&quot; מתחילה באמצע ההפטרה: &quot;הוי עטרת גאות&quot; (כז א). תוספת החתימה מהווה שני פסוקים מתחילת פרשה שיש בה שלוש פסוקים.
*הפטרה זו נקראת גם במקצת קהילות הספרדים ועדות המזרח.&lt;קטע סוף=שמות (א)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (טס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

===נחמות ישעיהו===

&lt;קטע התחלה=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;{{עוגן|נחמה-א (ואתחנן)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ואתחנן#הפטרה|הפטרת נחמה ראשונה (&quot;ואתחנן&quot;):]] &quot;נחמו נחמו עמי&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;נחמו נחמו עמי...&quot; ('''ישעיהו''' מ א) עד &quot;...וחיתו אין די עולה&quot; (מ טז).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...איש לא נעדר&quot; (מ כו).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ומאלהי משפטי יעבור&quot; (מ כז).
*'''תוספת חתימה''' של פסוק אחד לתימנים: &quot;העניים והאביונים מבקשים מים... אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. במנהגי האיטלקים והאשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה. במנהג תימן היא מסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה, וכן הפסוק לתוספת חתימה הוא הפסוק הראשון בפרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;

&lt;קטע התחלה=לך לך/&gt;{{עוגן|לך לך}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת לך לך#הפטרה|הפטרת &quot;לך לך&quot;:]] &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה&quot; או &quot;למה תאמר יעקב&quot;.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה...&quot; ('''ישעיהו''' מ כה) עד &quot;...אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;למה תאמר יעקב...&quot; (מ כז) עד &quot;...בקדוש ישראל תתהלל&quot; (מא טז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים. במנהג האשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה, אולם התימנים והאיטלקים ממשיכים לקרוא את הפסוק הראשון שבפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=לך לך/&gt;

&lt;קטע התחלה=בראשית/&gt;{{עוגן|בראשית}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בראשית#הפטרה|הפטרת &quot;בראשית&quot;:]] &quot;הן עבדי אתמָך בו&quot; או &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם&quot;.'''
*'''תימנים:''' &quot;הן עבדי אתמָך בו...&quot; ('''ישעיהו''' מב א) עד &quot;...אלה הדברים עשיתִם ולא עזבתים&quot; (מב טז).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא).
*'''ספרדים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו האיטלקים.
*'''אשכנזים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה&quot; (מג י).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו הספרדים והאיטלקים.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים: התימנים והאיטלקים מתחילים לקרוא פרשה אחת לפני האשכנזים והספרדים. ההפטרה מסתיימת בסוף פרשה במנהג אשכנז אבל לא בשאר המנהגים.&lt;קטע סוף=בראשית/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקרא/&gt;{{עוגן|ויקרא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקרא#הפטרה|הפטרת &quot;ויקרא&quot;:]] &quot;עם זו יצרתי לי&quot; (כפרה, טהרה, וגאולה).'''
*'''איטלקים ותימנים:''' &quot;עם זו יצרתי לי...&quot; ('''ישעיהו''' מג כא) עד &quot;...אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים&quot; (מד ו).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (מד כג).
*קהילות מהמגרב קוראים כמו התימנים והאיטלקים. &quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים והאיטלקים, ואחר כך מוסיפים חתימה בת שלושה פסוקים: &quot;זכור אלה יעקב...&quot; (מד כא) עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (וכך מסיימים בסיום של האשכנזים והספרדים).
*ההפטרה מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. הפטרת התימנים והאיטלקים מסתיימת בפסוק הראשון לאחר סוף פרשה, והפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ויקרא/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ב (עקב)/&gt;{{עוגן|נחמה-ב (עקב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת עקב#הפטרה|הפטרת נחמה שנייה (&quot;עקב&quot;):]] &quot;ותאמר ציון&quot;.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;ותאמר ציון עזבני ה'...&quot; ('''ישעיהו''' מט יד) עד &quot;...ששון ושמחה ימצא בה, תודה וכל זמרה&quot; (נא ג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ב (עקב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ד (שפטים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת נחמה רביעית (&quot;שופטים&quot;):]] &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם...&quot; ('''ישעיהו''' נא יב) עד &quot;...כי הולך לפניכם ה', ומאסִפכם אלהי ישראל&quot; (נב יב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;שופטים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שפטים (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ה (כי תצא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת נחמה חמישית (&quot;כי תצא&quot;):]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;ראה&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;ראה&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תצא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תצא (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נח/&gt;{{עוגן|נח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נח#הפטרה|הפטרת &quot;נח&quot;:]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''ספרדים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
**מנהג קהילות מהמגרב להמשיך לקרוא  עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה) כמו האשכנזים והאיטלקים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י) כמו הספרדים.
*'''תימנים''' קוראים עד &quot;... חסדי דוד הנאמנים&quot; (נה ג)
** תימנים שאמים ממשיכים עוד שני פסוקים כמו האשכנזים.
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים, למעט התימנים שמתחילים בראש אבל מסיימים באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=נח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ג (ראה)/&gt;{{עוגן|נחמה-ג (ראה)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ראה#הפטרה|הפטרת נחמה שלישית (&quot;ראה&quot;):]] &quot;עניה סֹערה&quot;.'''
*'''רוב העדות:''' &quot;עניה סֹערה לא נֻחמה...&quot; ('''ישעיהו''' נד יא) עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;כי תצא&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;כי תצא&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ג (ראה)/&gt;

&lt;קטע התחלה=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;{{עוגן|מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/תעניות#הפטרה (למנחה)|הפטרת מנחה בתענית לאשכנזים ואיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרת מנחה בתשעה באב לאשכנזים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשות נצבים וילך מחוברין#הפטרה|הפטרת ניצבים-וילך לאיטלקים]]: &quot;דרשו ה' בהמצאו&quot;.'''
*'''ספרדים ותימנים אינם מפטירים במנחה בתענית ציבור (חוץ מתשעה באב).'''
*'''אשכנזים ואיטלקים במנחה בתענית ציבור, ואשכנזים גם במנחה בתשעה באב קוראים:''' &quot;דרשו ה' בהמצאו...&quot; ('''ישעיהו''' נה ו) עד &quot;...עוד אקבץ עליו לנקבציו&quot; (נו ח).
*'''איטלקים''' קוראים הפטרה זו גם בשבת &quot;נצבים&quot;-&quot;וילך&quot; כשהן מחוברות.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה, ומסתיימת פסוק אחד לפני סוף פרשה.&lt;קטע סוף=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (ש)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה לשחרית|הפטרת יום הכיפורים בשחרית:]] &quot;ואמר סֹלו סֹלו&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;ואמר סֹלו סֹלו פנו דרך...&quot; ('''ישעיהו''' נז יד) עד &quot;...והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר&quot; (נח יד).
*'''תוספת חתימה''' בת שני פסוקים לספרדים, לתימנים ולאיטלקים: &quot;ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב...&quot; (נט כ) עד &quot;...ומפי זרעך מפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם&quot; (נט כא).
*עיקר ההפטרה מתחיל בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיים בסוף עוד שתי פרשות. תוספת החתימה היא שני הפסוקים האחרונים של פרשה.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ו (כי תבוא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת נחמה ששית (&quot;כי תבוא&quot;):]] &quot;קומי אורי&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;קומי אורי כי בא אורך...&quot; ('''ישעיהו''' ס א) עד &quot;...אני ה' בעתה אחישנה&quot; (ס כב).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תבוא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תבוא (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ז (נצבים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת נחמה שביעית (&quot;נצבים&quot;):]] &quot;שוש אשיש&quot; או &quot;ונודע בגוים&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שוש אשיש בה'...&quot; ('''ישעיהו''' סא י) עד &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט). קריאה זו מתחילה בתחילת פרשה פתוחה.
*'''תימנים''' מתחילים פסוק אחד מלפני תחילת הפרשה: &quot;ונודע בגוים זרעם...&quot; (סא ט), ומסיימים כשאר העדות: &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט).
*סיום ההפטרה באמצע נבואה בדברי ברכה.&lt;קטע סוף=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;נצבים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נצבים (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=שבת ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ראש חודש|הפטרת שבת ראש חודש:]] &quot;השמים כסאי&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;כה אמר ה' השמים כסאי...&quot; ('''ישעיהו''' סו א) עד סוף הספר: &quot;...והיו דֵראון לכל בשר&quot; (סו כד).
*'''חזרה:''' בסוף ההפטרה חוזרים על הפסוק לפני האחרון בספר: &quot;והיה מדי חֹדש בחֹדשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'&quot; (ישעיהו סו כג). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם חוזרים על פסוק זה.
*בקצת קהילות ג'רבה מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;שמעו דבר ה' החרדים אל דברו...&quot; (ישעיהו סו ה).
*'''תוספת בחלק מהקהילות ביום ל' לחודש:''' בראש חודש שהוא יום ל' לחודש מלא (א' דראש חודש), מוסיפים הספרדים ובני עדות המזרח וחסידי חב&quot;ד בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (שמואל א כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך עד עולם&quot; (שמואל א כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ראש חודש/&gt;

==ספר ירמיהו==

'''הפתיחה לספר ירמיהו נקראת גם ל[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים]] וגם ל[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;)]].'''

{{עוגן|שמות (טס)}}&lt;קטע התחלה=שמות (טס)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת שמות לאיטלקים ולספרדים:]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''איטלקים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...כי אתך אני נאום ה' להצילך&quot; (א יט).
*'''ספרדים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; (א א) עד &quot;כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'&quot; (ב ג).
**בבלים וקהילות מהמגרב קוראים מספר יחזקאל כמו התימנים.
**בקהילות אחרות של עדות המזרח קוראים מספר ישעיהו כמו האשכנזים.
*קריאתם של האיטלקים כוללת חמש פרשות קצרות, ושל הספרדים מוסיפה עוד פרשה קצרה בת שלושה פסוקים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לאשכנזים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לתימנים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

{{עוגן|פורענות-א (מטות)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-א (מטות)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;):]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''אשכנזים וספרדים''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...רעה תבֹא עליהם נאֻם ה'&quot; (ב ג).
**'''תימנים''' מפסיקים לקרוא פרשה אחת קודם, וקוראים עד &quot;...כי אתך אני, נאם ה' להצילך&quot; (א יט).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-א (מטות)/&gt;
*להפטרת &quot;מטות&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מטות (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לאשכנזים ולספרדים:]] בגידה ועונשה.'''
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שמעו דבר ה' בית יעקב...&quot; ('''ירמיהו''' ב ד) עד &quot;...כי מספר עריך היו אלהיך יהודה&quot; (ב כח).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים (פסוק אחד):''' &quot;הלוא מעתה קראת לי אבי, אלוף נעֻרי אתה&quot; (ג ד).
*'''תוספת חתימה לספרדים (שני פסוקים):''' &quot;אם תשוב ישראל...&quot; עד &quot;...והתברכו בו גוים, ובו יתהללו&quot; (ד א-ב).
**חסידי חב&quot;ד נוהגים לקרוא את תוספת החתימה של הספרדים.
**תימנים &quot;שאמיים&quot; נוהגים לקרוא הפטרה זו במקום ההפטרה הרגילה של התימנים.
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת. גם התוספת של הספרדים היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;
*להפטרת הפורענות שקוראים '''התימנים''' בפרשת &quot;מסעי&quot; ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;מסעי&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מסעי (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=צו/&gt;{{עוגן|צו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת צו|הפטרת &quot;צו&quot;:]] אין הקרבנות מועילים מבלי לשמוע בקול ה'.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;כה אמר ה' אלהי ישראל, עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר...&quot; ('''ירמיהו''' ז כא) עד &quot;...אבדה האמונה ונכרתה מפיהם&quot; (ז כח).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום ה' צבאות&quot; (ח ג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאשכנזים ולספרדים ולתימנים):''' כה אמר ה': אל יתהלל החכם בחכמתו...&quot; (ט כב) עד &quot;...כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'&quot; (ט כג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאיטלקים):''' &quot;מאין כמוך ה'...&quot; (י ו) עד &quot;...כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך&quot; (י ז).
*'''חסידי חב&quot;ד''' וקהילות ה&quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים.
*עיקר ההפטרה כולל פרשה אחת למנהג התימנים, ושלוש פרשיות למנהג האשכנזים והספרדים. תוספת החתימה למנהגים אלו היא פרשה אחת. תוספת החתימה לאיטלקים מתחילה בתחילת פרשה.&lt;קטע סוף=צו/&gt;

&lt;קטע התחלה=שחרית לתשעה באב/&gt;{{עוגן|שחרית לתשעה באב}}'''[[ויבינו במקרא/תשעה באב|הפטרת שחרית לתשעה באב:]] עונש החורבן.'''
*'''תוספת פחיחה לתימנים:''' &quot;כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים...&quot; ('''ירמיהו''' ו טז)  עד &quot;...וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב'&quot; (ו יז).
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;אסֹף אסיפם נאֻם־ה'...&quot; (ירמיהו ח יג)  עד &quot;...כי־באלה חפצתי נאֻם־ה'&quot; (ט כג).
*תוספת הפתיחה לתימנים היא שני פסוקים בראש פרשה. עיקר ההפטרה בכל העדות מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שחרית לתשעה באב/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע התחלה=בחקתי (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (טת)}}{{עוגן|בחקתי (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לתימנים ולאיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחקתי&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] תפילת ירמיהו, בטחון באדם ובה'.'''
*&quot;ה' עֻזי ומָעֻזי...&quot; ('''ירמיהו''' טז יט)  עד &quot;...כי תהלתי אתה&quot; (יז יד).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע סוף=בחקתי (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בהר&quot; '''לאשכנזים ולספרדים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בהר (אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;בחקתי&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (טת)|להלן בספר יחזקאל]].

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (ב)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה|הפטרת יום שני של ראש השנה:]] קיבוץ גלויות.'''
*'''כל העדות:''' &quot;כה אמר ה' מצא חן במדבר...&quot; ('''ירמיהו''' לא א) עד &quot;...רחם ארחמנו נאֻם ה'&quot; (לא יט).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ראש השנה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] קנין שדה חנמאל.'''
*ספרדים ורוב האשכנזים: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; ('''ירמיהו''' לב ו)  עד &quot;...הממני יפלא כל דבר&quot; (לב כז).
*חסידי חב&quot;ד מסיימים כמה פסוקים קודם: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; (לב ו) עד &quot;...ארץ זבת חלב ודבש&quot; (לב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (אס)/&gt;

&lt;קטע התחלה=משפטים/&gt;{{עוגן|משפטים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת משפטים|הפטרת &quot;משפטים&quot;:]] קריאת דרוד לעבדים. בני תימן ואיטליה ממשיכים גם לקרוא את הסיפור על בני רֵכָב שלא שתו יין.'''
*'''עיקר ההפטרה לאשכנזים ולספרדים:''' &quot;הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחרי כרת המלך צדקיהו ברית...&quot; ('''ירמיהו''' לד ח) עד &quot;...אתן שממה מאין יושב&quot; (לד כב).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ונשב בירושלים&quot; (ירמיהו לה יא).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...עמד לפני כל הימים&quot; (ירמיהו לה יט).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים ולספרדים (שני פסוקים לעיל):''' &quot;כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה...&quot; עד &quot;...כי אשיב את שבותם וריחמתים&quot; ('''ירמיהו''' לג כה-כו).
*עיקר ההפטרה, לכל המנהגים, מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה. תוספת החתימה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=משפטים/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (אס)/&gt;{{עוגן|בא (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא|הפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] מפלת מצרים; אל תירא עבדי יעקב.'''
*&quot;הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים...&quot; ('''ירמיהו''' מו יג) עד &quot;...ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך&quot; (מו כח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה, וכוללת שלוש פרשות.&lt;קטע סוף=בא (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (טת)|לעיל בספר ישעיהו]].

==ספר יחזקאל==

&lt;קטע התחלה=שבועות (א)/&gt;{{עוגן|שבועות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת חג השבועות (היום הראשון לבני חוץ לארץ):]] מעשה המרכבה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויהי בשלשים שנה...&quot; ('''יחזקאל''' א א) עד &quot;...ואראה ואפול על פני, ואשמע קול מדבר&quot; (א כח).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ואשמע את מִדַּבֵּר אלי&quot; (ב ב).
*'''תוספת חתימה בת פסוק אחד לכל העדות:''' &quot;ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד ה' ממקומו&quot; (ג יב).
*ברוב העדות עיקר ההפטרה הוא הפרשה הראשונה בספר יחזקאל. התימנים ממשיכים לקרוא עוד פרשה קטנה בת שני פסוקים, שהיא תחילת הנבואה על שליחותו של יחזקאל.
*בקהילות רבות נהוג שלמפטיר ולהפטרה זו עולה הרב או אחד מחשובי הקהל.&lt;קטע סוף=שבועות (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמות (ת)/&gt;{{עוגן|שמות (ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים:]] תועבות ירושלים הבוגדת.'''
*&quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הודע את ירושלים את תועבותיה...&quot; ('''יחזקאל''' טז א) עד &quot;...בהדרי אשר שמתי עליך, נאום אדני אלהים&quot; (טז יד).
*עיקר ההפטרה היא החלק הראשון של פרשה ארוכה.
*גם בעדות המזרח מבבל ומהמגרב קוראים הפטרה זו.&lt;קטע סוף=שמות (ת)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=האזינו (טת)/&gt;{{עוגן|האזינו (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאיטלקים ותימנים:]] איש כדרכיו אשפֹט אתכם בית ישראל.'''
*'''איטלקים ותימנים (בשבת אחרי יום הכיפורים):''' &quot;כה אמר... ולקחתי אני...&quot; ('''יחזקאל''' יז כב) עד &quot;...והשיבו וחיו&quot; (יח לב).
*אם פרשת &quot;האזינו&quot; נקראת בשבת &quot;שובה&quot; (לפני יום הכיפורים), קוראים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|ההפטרה לפרשת &quot;וילך&quot;]] (&quot;שובה ישראל...&quot;).
*קצת מקהילות התימנים קוראים את ההפטרה של האשכנזים והספרדים לפרשת &quot;האזינו&quot;, [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (אס)|ראו לעיל בספר שמואל]].
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=האזינו (טת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=קדשים (טסת)/&gt;{{עוגן|קדשים (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים:]] הלדרוש אותי אתם באים?'''
*איטלקים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; ('''יחזקאל''' כ א) עד &quot;...לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ).
*תימנים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; (כ א) עד &quot;...צבי היא לכל הארצות&quot; (כ טו).
*תימנים שאמים מסיימים כאיטלקים.
*ספרדים וחסידי חב&quot;ד: &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם דבר אל זקני ישראל... הלדרֹש אֹתי...&quot; (כ ב) עד &quot;לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ); הסיום כמו האיטלקים ורוב התימנים.
*שתי ההתחלות בתחילת פרשה: &quot;ויהי בשנה השביעית&quot; (כ א) וכן בפסוק הבא &quot;ויהי דבר ה'...&quot;. אבל כל המנהגים מסיימים את הקריאה באמצע אותה פרשה.&lt;קטע סוף=קדשים (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע התחלה=קדשים (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (טסת)}}{{עוגן|קדשים (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לרוב האשכנזים:]] עונשה של עיר הדמים.'''
*&quot;ויהי... ואתה בן אדם התשפֹט התשפֹט...&quot; ('''יחזקאל''' כב א)  עד &quot;...וידעת כי אני ה'&quot; (כב טז).
*כשחל ערב ראש חודש אייר בפרשת &quot;אחרי מות&quot;, קוראים האשכנזים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|ההפטרה מעמוס]] בפרשת &quot;קדושים&quot; (עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תכח|או&quot;ח סימן תכח]] וב[[משנה ברורה על אורח חיים תכח|משנה ברורה שם]] ס&quot;ק כ&quot;ה). ויש מהאשכנזים ה&quot;פרושים&quot; בירושלים שקוראים את ההפטרה מעמוס לשתי הפרשות (גם ל&quot;אחרי מות&quot; וגם ל&quot;קדושים&quot;).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק לכל העדות.&lt;קטע סוף=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=קדשים (א)/&gt;
*להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|להלן בספר עמוס]].

&lt;קטע התחלה=וארא/&gt;{{עוגן|וארא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וארא|הפטרת &quot;וארא&quot;:]] בית ישראל ישבו לבטח.'''
*'''איטלקים ותימנים''': &quot;ולא יהיה עוד לבית ישראל...&quot; (כח כד), ומסיימים כמו שאר העדות: &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*'''אשכנזים וספרדים''' מתחילים בפסוק הבא: &quot;כה אמר אדני אלהים: בקבצי את בית ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' כח כה) עד &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*במנהג אשכנז וספרד מתחילים לקרוא בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. במנהג איטליה ותימן מתחילים מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וארא/&gt;

&lt;קטע התחלה=בחקתי (טת)/&gt;{{עוגן|בחקתי (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאיטלקים ותימנים:]] משל הצאן והרועים.'''
*'''תימנים:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' לד א) עד &quot;...והצלתים מיד העבדים בהם&quot; (לד כז).
*'''איטלקים מסיימים קודם:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; (לד א) עד &quot;...ואני ארביצם נאם אדני אלהים&quot; (לד טו).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה פתוחה, ומסתיימת באמצע הפרשה הבאה (לפי המנהג השני) או באמצע הפרשה הבאה אח&quot;כ (לפי המנהג הראשון).
*כאשר פרשות &quot;בהר&quot; ו&quot;בחֻקֹתי&quot; מחוברות, קוראים בהפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot;.&lt;קטע סוף=בחקתי (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (אס)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=פרה/&gt;{{עוגן|פרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פרה|הפטרת פרשת &quot;פרה&quot;:]] מים טהורים ולב חדש.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם...&quot; ('''יחזקאל''' לו טז) עד &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו). קצת מקהילות המגרב מתחילים לקרוא באמצע הפרשה: &quot;וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם...&quot; (לו כה), ומסיימים כשאר הספרדים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עוד פרשה בת שני פסוקים עד &quot;...כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'&quot; (לו לח). חסידי חב&quot;ד מסיימים את קריאתם כמו הספרדים: &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו).&lt;קטע סוף=פרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ש)/&gt;{{עוגן|פסח (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת שבת חול המועד של פסח:]] חזון העצמות היבשות.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני ה': עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם...&quot; ('''יחזקאל''' לו לז) עד &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד).
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים''' מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;היתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה...&quot; (לז א), וקוראים עד סוף העניין: &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד), כמו התימנים.
*הפטרת התימנים בת שלוש פרשות בדיוק, ושל שאר העדות שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויגש/&gt;{{עוגן|ויגש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויגש|הפטרת &quot;ויגש&quot;:]] עץ יהודה ועץ יוסף יהיו לאחד.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד...&quot; ('''יחזקאל''' לז טו) עד &quot;...בהיות מקדשי בתוכם לעולם&quot; (לז כח).
*ההפטרה היא פרשה פתוחה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=ויגש/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (ש)/&gt;{{עוגן|סוכות (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת שבת חול המועד של סוכות:]] מלחמת גוג.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג...&quot; ('''יחזקאל''' לח א) עד &quot;...והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'&quot; (לח כג).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל...&quot; (לח יח) עד &quot;...וגם שם עיר המונה וטִהרו הארץ&quot; (לט טז).
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=סוכות (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=תצוה/&gt;{{עוגן|תצוה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תצוה|הפטרת &quot;תצוה&quot;:]] מהבית לחנוכת המזבח.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;אתה בן אדם הגֵד את בית ישראל את הבית...&quot; ('''יחזקאל''' מג י) עד &quot;...ורצִאתִי אתכם נאום אדני אלהים&quot; (מג כז).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=תצוה/&gt;

&lt;קטע התחלה=אמר/&gt;{{עוגן|אמר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אמר|הפטרת &quot;אמור&quot;:]] הכהנים בני צדוק ודיני משמרתם.'''
*בכל העדות: &quot;והכהנים הלוים בני צדוק...&quot; ('''יחזקאל''' מד טו) עד &quot;...לא יאכלו הכהנים&quot; (מד לא).&lt;קטע סוף=אמר/&gt;

&lt;קטע התחלה=החודש/&gt;{{עוגן|החודש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת החודש|הפטרה לפרשת &quot;החודש&quot;:]] פסחו וקרבנותיו של הנשיא.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני אלהים: רב לכם נשיאי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' מה ט) עד &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא). מתחילים בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. קצת קהילות מסיימות לפני סוף הפרשה: &quot;...ובדרכו יצא&quot; (מו ח).
*'''אשכנזים''' מתחילים מתחילת הפרשה הבאה: &quot;כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת&quot; (מה טז); ומסיימים מאוחר יותר באמצע פרשה: &quot;...למען אשר לא יפוצו עמי איש מאחוזתו&quot; (מו יח). חסידי חב&quot;ד וקהילת פרנקפורט קוראים כמו הספרדים.
*'''ספרדים''' מתחילים בפרשה הבאה לאחר התחלת האשכנזים: &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח); ומסיימים בסוף הפרשה הבאה לאחר סיום התימנים: &quot;...בבוקר בבוקר עולת תמיד&quot; (מו טו). באלג'יר קוראים פסוק לתוספת חתימה (מז יב): &quot;ועל הנחל יעלה על שפתו... והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה&quot;.
*'''איטלקים''' מתחילים כמו הספרדים &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח) ומסיימים כמו התימנים &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא).&lt;קטע סוף=החודש/&gt;

==ספר תרי עשר==

===נבואת הושע===

&lt;קטע התחלה=במדבר/&gt;{{עוגן|במדבר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת במדבר|הפטרת &quot;במדבר&quot;:]] אשת זנונים שבה אל ה'.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;והיה מספר בני ישראל...&quot; ('''הושע''' ב א) עד &quot;...וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'&quot; (ב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=במדבר/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויצא/&gt;{{עוגן|ויצא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויצא|הפטרת &quot;ויצא&quot;:]] תוכחה לאפרים.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; ('''הושע''' יא ז) עד &quot;...גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי&quot; (יב יב).
*'''איטלקים ותימנים''' וכן קהילות בג'רבה ממשיכים לקרוא עד &quot;...ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר&quot; (יב יד).
**קהילות מהמגרב ממשיכות לקרוא עד &quot;...אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות&quot; (יג ה).
**קצת קהילות קוראות את החלק האחרון של הספר מ&quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; עד סופו כמו מנהג האשכנזים.
*'''אשכנזים מתחילים לקרוא מסוף ההפטרה של שאר העדות:''' &quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; (יב יג) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו מנהג האיטלקים.
**אשכנזים &quot;פרושים&quot; נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שני פסוקים מספר '''יואל''' (ב כו-כז).
**קצת קהילות נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מספר '''מיכה''' (ז יח-כ).
**יש קהילות שמפסיקות לקרוא 3 פסוקים לפני סוף הספר במלים &quot;...וריח לו כלבנון&quot; (יד ז).
*כל העדות מתחילות לקרוא באמצע פרשה וגם מסיימות לקרוא באמצע פרשה, חוץ מן האשכנזים שמסיימים לקרוא בסוף הספר.&lt;קטע סוף=ויצא/&gt;

&lt;קטע התחלה=וישלח (א*)/&gt;{{עוגן|וישלח (א*)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot; לקצת מקהילות האשכנזים:]]''' 
*יש מקהילות אשכנז הנוהגות לקרוא: &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; (יא ז) עד &quot;...על תלמי שדי&quot; (יב יב), כמנהג הספרדים לפרשת ויצא. וב&quot;חיי אדם&quot; הורה לקרוא עד &quot;...ומושיע אין בלתי&quot; (יג ד).
*שאר קהילות אשכנז נוהגות לקרוא את תוכחת אדום בנבואת עובדיה כמנהג שאר העדות.&lt;קטע סוף=וישלח (א*)/&gt;
 
&lt;קטע התחלה=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך}}{{עוגן|מנחה לתשעה באב (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|הפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים)]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרה למנחה של תשעה באב לאיטלקים וספרדים ותימנים]]: &quot;שובה ישראל&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;שובה ישראל עד ה' אלהיך...&quot; ('''הושע''' יד ב) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת (האחרונה בספר הושע).
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|תוספת חתימה לאשכנזים מספר יואל:]]''' &quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
**יש קהילות שמקדימים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) ממשיכים לקרוא גם את התוספת מספר מיכה.
**חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|תוספת חתימה לאיטלקים (בפרשת וילך) וספרדים ותימנים מספר מיכה:]]''' &quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם קוראים תוספת זו.&lt;קטע סוף=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;

===נבואת יואל===

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (א)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לאשכנזים:]] תפילה וקבלתה.'''
*&quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד: &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
*יש קהילות שמקדימות לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר שמסיימות ב&quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) הן ממשיכות לקרוא גם את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|התוספת מספר מיכה של הספרדים]].
*חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*תוספת זו היא פרשה אחת. המתחילים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; מתחילים באמצע הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (א)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לספרדים ותימנים ואיטלקים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|לעיל בספר מיכה]].

===נבואת עמוס===

&lt;קטע התחלה=וישב/&gt;{{עוגן|וישב}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישב|הפטרת &quot;וישב&quot;:]] פשעי ישראל.'''
*&quot;כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל...&quot; ('''עמוס''' ב ו) עד &quot;...מי לא ינבא&quot; (ג ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל מסתיימת שני פסוקים לפני סוף הפרשה כדי לא לסיים בתוכחה.
*הפטרה זו נדחית בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=וישב/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים:]] נבואת נחמה (שהיא אחרון מראותיו של עמוס בסוף הספר).'''
*&quot;הלא כבני כֻשיים אתם לי...&quot; ('''עמוס''' ט ז) עד סוף הספר &quot;...אמר ה' אלהיך&quot; (ט טו).&lt;קטע סוף=אחרי מות (א)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (טסת)|להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לשאר העדות, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

===נבואת עובדיה===

&lt;קטע התחלה=וישלח (אטסת)/&gt;{{עוגן|וישלח (אטסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot;:]] תוכחת אדום.'''
*&quot;חזון עֹבדיה...&quot; ('''עובדיה''' א א) עד &quot;...והיתה לה' המלוכה&quot; (א כא).
*זהו מנהגן של רוב קהילות אשכנז, אך בקצתן קוראים להפטרת &quot;וישלח&quot; את הקריאה של הספרדים לפרשת ויצא.
*ההפטרה כוללת פרשה אחת והיא כל נבואת עובדיה.&lt;קטע סוף=וישלח (אטסת)/&gt;

'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|פסוק פתיחה להפטרת מנחה ליום הכיפורים לאיטלקים:]] &quot;ועלו מושִעים בהר ציון&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.

===נבואת יונה===

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (מ)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (מ)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|הפטרת יום הכיפורים במנחה:]] ספר יונה.'''
*'''פסוק לפתיחה לאיטלקים מסוף ספר עובדיה:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות הוא ספר יונה:''' &quot;ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר...&quot; ('''יונה''' א א) עד &quot;...הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה&quot; (ד יא).
*'''תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מסוף ספר מיכה:''' &quot;מי אל כמוך נֹשא עון ועֹבר על פשע...&quot; (ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תוספת זו אינה נאמרת בקצת קהילות באשכנז. ספר מיכה בא לאחר יונה בסדר המקרא.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (מ)/&gt;

===נבואת מיכה===

&lt;קטע התחלה=בלק/&gt;{{עוגן|בלק}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בלק|הפטרת &quot;בלק&quot;:]] תקומת ישראל ודרישת ה'.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;והיה שארית יעקב...&quot; ('''מיכה''' ה ו) עד &quot;...והצנע לכת עם אלהיך&quot; (ו ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=בלק/&gt;

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים|תוספת חתימה להפטרת מנחה ליום הכיפורים]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב|תוספת חתימה להפטרת מנחה לתשעה באב לספרדים ותימנים]]: &quot;מי אל כמוך&quot;.'''
*&quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ).
*תוספת זו מתחילה באמצע הפרשה האחרונה שבספר מיכה, ומסתיימת בסוף הספר.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (טסת)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה לפרשת וילך (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לאשכנזים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|לעיל בספר יואל]].

===נבואת נחום===

''אין הפטרה מנבואת נחום.''

===נבואת חבקוק===

&lt;קטע התחלה=שבועות (ב)/&gt;{{עוגן|שבועות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת יום שני של שבועות לבני חוץ לארץ:]] תפילת חבקוק.'''
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' &quot;תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות...&quot; ('''חבקוק''' ג א) עד סוף הספר: &quot;...ועל במותי ידרכני, למנצח בנגינותי&quot; (ג יט).
*'''ספרדים ותימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ...&quot; (ב כ) ומסיימים בסוף הספר כמו האשכנזים והאיטלקים.
*האשכנזים נוהגים לקרוא את הפיוט &quot;[[יציב פתגם]]&quot; בתוך ההפטרה ליום השני של שבועות, קודם &quot;ה' שמעתי שמעך יראתי&quot; (ג ב).{{הערה|למידע על המנהג והפניות למקורות, ראו '''[https://seforimblog.com/2016/06/on-akdamo/ כאן]'''.}}
*חסידי חב&quot;ד ועוד מקצת האשכנזים קוראים מהפסוק &quot;וה' בהיכל קדשו...&quot; כמו הספרדים והתימנים.
*הפטרת האשכנזים והאיטלקים כוללת שתי פרשות שלמות. הפטרת הספרדים והתימנים מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=שבועות (ב)/&gt;

===נבואת צפניה===

''אין הפטרה מנבואת צפניה.''

===נבואת חגי===

''אין הפטרה מנבואת חגי.''

===נבואת זכריה===

&lt;קטע התחלה=בהעלתך/&gt;{{עוגן|בהעלתך}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (א)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהעלותך|הפטרת &quot;בהעלותך&quot;]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת ראשונה של חנוכה|שבת ראשונה של חנוכה:]] מראה המנורה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;רני ושמחי בת ציון...&quot; ('''זכריה''' ב יד) עד &quot;...תשֻאות חן חן לה&quot; (ד ז). כך ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף הפרשה.
*'''תימנים''' מוסיפים שני פסוקים לאחר סוף הפרשה: &quot;ויהי דבר ה'...&quot; (ד ח) עד &quot;...כי ה' צבאות שלחני אליכם&quot; (ד ט). וספרדים &quot;תושבים&quot; קוראים גם את פסוק י' עד &quot;...עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ&quot;.&lt;קטע סוף=בהעלתך/&gt;
*בשבת חנוכה שחלה בערב ראש חודש או בראש חודש, הספרדים מוסיפים את הפסוק הראשון והאחרון מהפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;) או מהפטרת שבת ראש חודש (&quot;השמים כסאי&quot;).&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (א)/&gt;{{עוגן|סוכות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת יום ראשון של סוכות:]] הצלת ירושלים ומלכות ה'.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;הנה יום בא לה'...&quot; ('''זכריה''' יד א) עד סוף הספר: &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*'''תימנים''' מתחילים לקרוא פסוק אחד קודם: &quot;והבאתי את השלִשית באש...&quot; (יג ט) עד &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*ההפטרה ברוב העדות היא שתי הפרשות האחרונות שבספר זכריה. הפטרת התימנים מתחילה מהפסוק האחרון שבפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=סוכות (א)/&gt;

===נבואת מלאכי===

&lt;קטע התחלה=תולדת/&gt;{{עוגן|תולדת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תולדת|הפטרת &quot;תולדֹת&quot;:]] יעקב ועשו; בגידת הכהנים.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי...&quot; ('''מלאכי''' א א) עד &quot;...כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא&quot; (ב ז).
*'''תימנים ממשיכים לקרוא:''' עד &quot;...וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמוניות&quot; (ג ד).
*כל העדות מתחילות בראש הספר ומסיימות באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=תולדת/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבת הגדול/&gt;{{עוגן|שבת הגדול}}'''[[ויבינו במקרא/שבת הגדול|הפטרה לשבת הגדול:]] שכר ועונש ביום ה'.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים...&quot; ('''מלאכי''' ג ד) עד סוף הספר: &quot;...פן אבוא והכיתי את הארץ חרם&quot;.
*'''חתימה (חזרה על הפסוק לפני האחרון):''' &quot;הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא&quot; (ג כג).
*'''תימנים''' קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע במקום הפטרה זו. אבל תימנים &quot;שאמיים&quot; אמצו את ההפטרה הזו ממלאכי כמו שאר העדות.
*גם בקהילות המגרב קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע. אבל בחלק מקהילות אלו קוראים את ההפטרה ממלאכי אם חל שבת הגדול בערב פסח, וכן מנהג חסידי חב&quot;ד.
*ויש נוהגים ע&quot;פ הגאון מווילנא להיפך, לקרוא &quot;וערבה&quot; רק אם חל שבת הגדול לפני כן, אבל כשחל בערב פסח, קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע.&lt;קטע סוף=שבת הגדול/&gt;

==הערות==
&lt;references/&gt;

==מקורות==

*ערך &quot;הפטרה&quot; באנציקלופדיה התלמודית.
*ספר נביאים להפטרות &quot;סימנים&quot;. פלדהיים, תשס&quot;ה.
*&quot;לוח ההפטרה והקריאות בתורה&quot;, נספח לתנ&quot;ך עדי (ערך אהרן דותן).
*בין הפטרה לפרשה. יהודה שביב, הוצאת ראובן מס, תשס&quot;א.
*יששכר יעקבסון, חזון המקרא. תל-אביב, הוצאת סיני.
*The JPS Bible Commentary: Haftarot. Michael Fishbane, JPS, 2002.
*מנהגי הגר&quot;א להפטרות המועדים ע&quot;פ סידור אזור אליהו, ערך יהושע וינוגרד. ירושלים: כרם אליהו, תשס&quot;ו.

{{קיצור דרך|[[HAF]]}}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא]] [[קטגוריה:הפטרה]]</text>
      <sha1>kfp2c654aqa7gr789kt2b63qdvda2lh</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079687</id>
      <parentid>3079648</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T05:42:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ביטול גרסה [[Special:Diff/3079648|3079648]] של [[Special:Contributions/~2026-47189-81|~2026-47189-81]] ([[User talk:~2026-47189-81|שיחה]])</comment>
      <origin>3079687</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="98626" sha1="gm1u824371to379j1sx8q5rwjlgog3x" xml:space="preserve">__NOTOC__
&lt;center&gt;{{גודל גופן|4|'''[[ויבינו במקרא]] להפטרות'''}}&lt;/center&gt;
{{נביאים להפטרות}}

==מפתח לפרשות==
'''סימנים:''' '''א'''=אשכנזים, '''ט'''=איטלקים, '''ס'''=ספרדים ועדות המזרח, '''ת'''=תימנים'''.
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר בראשית:&lt;/u&gt;''' [[#בראשית|בראשית]] | [[#נח|נח]] | [[#לך לך|לך לך]] | [[#וירא|וירא]] | [[#חיי שרה|חיי שרה]] | [[#תולדת|תולדֹת]] | [[#ויצא|ויצא]] | [[#וישלח (אטסת)|וישלח]] | [[#וישלח (א*)|וישלח (א*)]] | [[#וישב|וישב]] | [[#מקץ|מקץ]] | [[#ויגש|ויגש]] | [[#ויחי|ויחי]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר שמות:&lt;/u&gt;''' [[#שמות (א)|שמות (א)]] | [[#שמות (טס)|שמות (טס)]] | [[#שמות (ת)|שמות (ת)]] | [[#וארא|וארא]] | [[#בא (אס)|בא (אס)]] | [[#בא (טת)|בא (טת)]] | [[#בשלח|בשלח]] | [[#יתרו|יתרו]] | [[#משפטים|משפטים]] | [[#תרומה|תרומה]] | [[#תצוה|תצוה]] | [[#כי תשא|כי תשא]] | [[#ויקהל (א)|ויקהל (א)]] | [[#ויקהל (טסת)|ויקהל (טסת)]] | [[#פקודי (א)|פקודי (א)]] | [[#פקודי (טסת)|פקודי (טסת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר ויקרא:&lt;/u&gt;''' [[#ויקרא|ויקרא]] | [[#צו|צו]] | [[#פרשת שמיני|שמיני]] | [[#תזריע|תזריע]] | [[#מצרע|מצורע]] | [[#אחרי מות (א)|אחרי מות (א)]] | [[#אחרי מות (טסת)|אחרי מות (טסת)]] | [[#קדשים (א)|קדושים (א)]] | [[#קדשים (טסת)|קדושים (טסת)]] | [[#אמר|אמור]] | [[#בהר (אס)|בהר (אס)]] | [[#בהר (טת)|בהר (טת)]] | [[#בחקתי (אס)|בחוקותי (אס)]] | [[#בחקתי (טת)|בחוקותי (טת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לרוב ספר במדבר:&lt;/u&gt;''' [[#במדבר|במדבר]] | [[#נשא|נשא]] | [[#בהעלתך|בהעלותך]] | [[#שלח|שלח]] | [[#קרח|קורח]] | [[#חקת|חוקת]] | [[#בלק|בלק]] | [[#פינחס|פינחס]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות של פורענות ונחמה (לסוף ספר במדבר ורוב ספר דברים):&lt;/u&gt;'''
**'''תלתא דפורענותא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;&gt;'''&quot;שלוש של הפורענות&quot; ו&quot;שבע של הנחמה&quot;:''' ההפטרות מי&quot;ז בתמוז ועד לפני שבת &quot;שובה&quot; אינן מעניין הפרשה אלא שיש בהן פורענות (עד תשעה באב) או נחמה (לאחר תשעה באב). על כן הפטרות אלו אינן באמת צמודות לפרשה מסויימת בקריאת התורה (וגם סדרן אינו משתנה בגלל פרשות נפרדות או מחוברות). בשביל הנוחות בלבד (ולמרות חוסר הדיוק) קוראים להן בשמותן של הפרשות בתורה שהן צמודות אליהן בדרך כלל. ברשימה זו הן מסומנות גם על ידי מספר.&lt;/ref&gt; [[#פורענות-א (מטות)|'''[א]''' מטות (אסת)]] | [[#מטות (ט)|מטות (ט)]] || [[#פורענות-ב (מסעי-אס)|'''[ב]''' מסעי (אס)]] | [[#פורענות-ב (מסעי-ת)|'''[ב]''' מסעי (ת)]] | [[#מסעי (ט)|מסעי (ט)]] || [[#פורענות-ג (דברים-אטס)|'''[ג]''' דברים, שבת &quot;חזון&quot; (אטס)]] | [[#פורענות-ג (דברים-ת)|דברים (ת)]]
**'''שבעה דנחמתא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;/&gt; [[#נחמה-א (ואתחנן)|'''[א]''' ואתחנן, שבת &quot;נחמו&quot;]] || [[#נחמה-ב (עקב)|'''[ב]''' עקב]] || [[#נחמה-ג (ראה)|'''[ג]''' ראה]] || [[#נחמה-ד (שפטים-אסת)|'''[ד]''' שופטים (אסת)]] | [[#שפטים (ט)|שופטים (ט)]] || [[#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|'''[ה]''' כי תצא (אסת)]] | [[#כי תצא (ט)|כי תצא (ט)]] || [[#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|'''[ו]''' כי תבוא (אסת)]] | [[#כי תבוא (ט)|כי תבוא (ט)]] || [[#נחמה-ז (נצבים-אסת)|'''[ז]''' נצבים (אסת)]] | [[#נצבים (ט)|נצבים (ט)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|נצבים-וילך (ט)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לסוף ספר דברים:&lt;/u&gt;''' [[#וילך|וילך, שבת &quot;שובה&quot;]] | [[#האזינו (אס)|האזינו (אס)]] | [[#האזינו (טת)|האזינו (טת)]] | [[#שמחת תורה|וזאת הברכה (שמחת תורה)]]

==מפתח למועדים==
'''סימנים:''' '''א'''=יום ראשון של החג, '''ב'''=יום שני החג בחו&quot;ל (או השבת השנייה של חנוכה), '''ז'''=יום השביעי של החג, '''ח'''=שמיני של פסח בחו&quot;ל, '''מ'''=מנחה, '''ש'''='''ש'''בת (בחול המועד) או '''ש'''חרית (ביום הכיפורים).
*'''&lt;u&gt;שבתות מיוחדות:&lt;/u&gt;''' [[#שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | [[#שבת ערב ראש חודש|שבת ערב ראש חודש]] | [[#שקלים|שקלים]] | [[#זכור|זכור]] | [[#פרה|פרה]] | [[#החודש|החודש]] | [[#שבת הגדול|שבת הגדול]] | [[#שבת חנוכה (א)|שבת חנוכה (א)]] | [[#שבת חנוכה (ב)|שבת חנוכה (ב)]]
*'''&lt;u&gt;מועדים:&lt;/u&gt;''' [[#ראש השנה (א)|ראש השנה (א)]] | [[#ראש השנה (ב)|ראש השנה (ב)]] | [[#יום הכיפורים (ש)|יום הכיפורים (ש)]] | [[#יום הכיפורים (מ)|יום הכיפורים (מ)]] | [[#סוכות (א)|סוכות (א)]] | [[#סוכות (ב)|סוכות (ב)]] | [[#סוכות (ש)|סוכות (ש)]] | [[#שמיני עצרת|שמיני עצרת]] | [[#שמחת תורה|שמחת תורה]] | [[#פסח (א)|פסח (א)]] | [[#פסח (ב)|פסח (ב)]] | [[#פסח (ש)|פסח (ש)]] | [[#פסח (ז)|פסח (ז)]] | [[#פסח (ח)|פסח (ח)]] | [[#שבועות (א)|שבועות (א)]] | [[#שבועות (ב)|שבועות (ב)]]
*'''&lt;u&gt;תעניות:&lt;/u&gt;''' [[#שחרית לתשעה באב|שחרית לתשעה באב]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתשעה באב (א)]] | [[#מנחה לתשעה באב (טסת)|מנחה לתשעה באב (טסת)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתענית ציבור (אט)]]

==ספר יהושע==

&lt;קטע התחלה=שמחת תורה/&gt;{{עוגן|שמחת תורה}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת &quot;וזאת הברכה&quot; וסיומה של התורה):]] ממשה ליהושע.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי אחרי מות משה עבד ה'...&quot; ('''יהושע''' א א) עד &quot;...בכל אשר תלך&quot; (א ט).
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...רק חזק ואמץ&quot; (א יח).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים:''' &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק ב[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת ראשון של פסח]].
*הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.&lt;קטע סוף=שמחת תורה/&gt;

&lt;קטע התחלה=שלח/&gt;{{עוגן|שלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שלח#הפטרה|הפטרת &quot;שלח לך&quot;:]] המרגלים של יהושע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;וישלח יהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' ב א) עד &quot;...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו&quot; (ב כד).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=שלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (א)/&gt;{{עוגן|פסח (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום ראשון של פסח:]] מילה ופסח בכניסה לארץ.'''
*'''תוספת פתיחה של שלושה פסוקים לאשכנזים:''' &quot;ויאמר יהושע אל העם התקדשו...&quot; ('''יהושע''' ג ה) עד &quot;...וילכו לפני העם&quot; (ג ז). אין אומרים פתיחה זו בקהילת פרנקפורט וע&quot;פ מנהג הגר&quot;א ובעוד קהילות.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:'''  &quot;בעת ההיא אמר ה' ליהושע...&quot; (ה ב) עד &quot;אין יוצא ואין בא&quot; (ו א).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד''' ברוב העדות (למעט מקצת אשכנזים, ביניהם הגר&quot;א וקהילת פרנקפורט): &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). התימנים נוהגים בחתימה זו גם בהפטרת שמחת תורה (לעיל בספר יהושע).&lt;קטע סוף=פסח (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תבוא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תבוא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תבוא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] הברכה והקללה מספר תורת משה; ערמת הגבעונים.'''
*&quot;אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל...&quot; ('''יהושע''' ח ל) עד &quot;...עד היום הזה אל המקום אשר יבחר&quot; (ט כז).
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=כי תבוא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=מטות (ט)/&gt;{{עוגן|מטות (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות#הפטרה|הפטרת &quot;מטות&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] נחלות שנים וחצי השבטים.'''
*&quot;ויתן משה למטה בני ראובן למשפחֹתם...&quot; ('''יהושע''' יג טו) עד &quot;...כאשר דבר להם&quot; (יג לג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=מטות (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-א (מטות)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=מסעי (ט)/&gt;{{עוגן|מסעי (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת &quot;מסעי&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] ערי מקלט.'''
*&quot;אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' יט נא) עד &quot;...את הערים האלה ואת מגרשיהן&quot; (כא ג).
*ההפטרה מתחילה בפסוק שלפני תחילת פרשה ומסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=מסעי (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל האשכנזים והספרדים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל התימנים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=נצבים (ט)/&gt;{{עוגן|נצבים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת &quot;נצבים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] צוואתו של יהושע.'''
*&quot;ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה...&quot; ('''יהושע''' כד א) עד &quot;...גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו&quot; (כד יח).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת באמצע פרשה בדברי ההבטחתה של העם.&lt;קטע סוף=נצבים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ז (נצבים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

==ספר שופטים==

&lt;קטע התחלה=בשלח/&gt;{{עוגן|בשלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בשלח#הפטרה|הפטרת &quot;בשלח&quot;:]] שירת דבורה.
*'''אשכנזים''' קוראים מתחילת הסיפור עד סוף השיר: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot; ('''שופטים''' ד ד) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''תימנים ''' מתחילים לקרוא בשני הפסוקים שמסכמים את הסיפור לפני תחילת השיר: &quot;ויכנע אלהים...&quot; (שופטים ד כג) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''ספרדים''' קוראים מתחילת השיר: &quot;ותשר דבורה...&quot; (ה א) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''איטלקים''' קוראים מתחילת הסיפור כמו האשכנזים: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot;, אבל קוראים רק את התחלת השיר ומסיימים: &quot;...אנכי לה' אנכי אשירה, אזמר לה' אלהי ישראל&quot; (ה ג).&lt;קטע סוף=בשלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=חקת/&gt;{{עוגן|חקת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חקת#הפטרה|הפטרת &quot;חוקת&quot;:]] יפתח הגלעדי.
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; ('''שופטים''' יא א) עד &quot;...מפני בני ישראל&quot; (יא לג).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא פרשה נוספת (על בת יפתח): &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; (יא א) עד &quot;...ארבעת ימים בשנה&quot; (יא מ).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=חקת/&gt;

&lt;קטע התחלה=נשא/&gt;{{עוגן|נשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נשא#הפטרה|הפטרת &quot;נשא&quot;:]] לידת שמשון.
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים''' &quot;ויהי איש אחד מצרעה...&quot; ('''שופטים''' יג ב) עד &quot;...בין צרעה ובין אשתאל&quot; (יג כה). הפטרה זו של רוב הקהילות מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה (סה&quot;כ ארבע פרשות).
**'''התימנים''' מסיימים פסוק אחד לפני סוף הפרשה במלים: &quot;...ויברכהו ה'&quot; (יג כד).&lt;קטע סוף=נשא/&gt;

==ספר שמואל==

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (א)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה#הפטרה|הפטרת יום ראשון של ראש השנה:]] פקידת חנה.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי איש אחד מן הרמתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' א א) עד &quot;...וירם קרן משיחו&quot; (ב י).
*ההפטרה היא שתי הפרשות הראשונות בספר שמואל.&lt;קטע סוף=ראש השנה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שפטים (ט)/&gt;{{עוגן|שפטים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת &quot;שֹפטים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] בקשת מלך.'''
*&quot;ויהי כאשר זקן שמואל...&quot; ('''שמ&quot;א''' ח א) עד &quot;...לכו איש לעירו&quot; (ח כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שפטים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ד (שפטים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=קרח/&gt;{{עוגן|קרח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קרח#הפטרה|הפטרת &quot;קורח&quot;:]] משמואל הנביא לשאול המלך.
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר שמואל אל העם...&quot; ('''שמ&quot;א''' יא יד) עד &quot;...לעשות אתכם לו לעם&quot; (יב כב).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומתסיימת באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=קרח/&gt;

&lt;קטע התחלה=זכור/&gt;{{עוגן|זכור}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת זכור#הפטרה|הפטרת פרשת זכור (וכן הפטרת שבת פורים בכרכים):]] מלחמת שאול בעמלק.'''
*'''תימנים:''' &quot;ותהי המלחמה חזקה על פלשתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' יד נב) עד &quot;...לפני ה' בגלגל&quot; (טו לג).
*'''ספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח...&quot; (טו א) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).
*'''אשכנזים:''' &quot;כה אמר ה' צבאות: פקדתי...&quot; (טו ב) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).&lt;קטע סוף=זכור/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תצא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תצא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תצא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] חרוף גלית וביאת דוד.'''
*&quot;ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה...&quot; ('''שמ&quot;א''' יז א) עד &quot;...ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; (יז לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. בפסוק האחרון יש פסקא באמצע הפסוק, כך שהמלים האחרונות &quot;ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; הן תחילת הפרשה הבאה (פרשה זו באה להדגיש כנראה את דברי שאול אל דוד).&lt;קטע סוף=כי תצא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=שבת ערב ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ערב ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ערב ראש חודש|הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;):]] דוד ויהונתן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חֹדש...&quot; ('''שמ&quot;א''' כ יח) עד &quot;...ובין זרעך עד עולם&quot; (כ מב).
*יש מבני מרוקו (פאס) שמפטירים בערב ראש חודש בהפטרה הקבועה לפרשת השבוע, ואולם מוסיפים בסופו את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך על עולם&quot; (כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ערב ראש חודש/&gt;

&lt;קטע התחלה=פרשת שמיני/&gt;{{עוגן|פרשת שמיני}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמיני#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני&quot;:]] הכנסת הארון לעיר דוד.'''
*'''בכל העדות מתחילים:'''  &quot;ויסף עוד דוד...&quot; ('''שמ&quot;ב''' ו א).
**'''ספרדים''' קוראים עד &quot;...וילך כל העם איש לביתו&quot; (ו יט).
**'''תימנים ואיטלקים''' קוראים עד &quot;...כי ה' עמך&quot; (ז ג).
**'''אשכנזים''' קוראים עד &quot;...כן דבר נתן אל דוד&quot; (ז יז).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל רק במנהג אשכנז מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פרשת שמיני/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ז)/&gt;{{עוגן|פסח (ז)}}&lt;קטע התחלה=האזינו (אס)/&gt;{{עוגן|האזינו (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום השביעי של פסח בכל העדות]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו#הפטרה|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] שירת דוד.'''
*'''בכל העדות בשביעי של פסח, ולאשכנזים ולספרדים בין יום כיפור לסוכות:''' &quot;וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת...&quot; ('''שמ&quot;ב''' כב א) עד &quot;...לדוד ולזרעו עד עולם&quot; (כב נא).&lt;קטע סוף=פסח (ז)/&gt;
*כשקורין פרשת &quot;האזינו&quot; בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בשבת זו הפטרת &quot;וילך&quot; (&quot;שובה ישראל&quot;. ראה להלן בספר [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#הושע|הושע]]).&lt;קטע סוף=האזינו (אס)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (טת)|להפטרת &quot;האזינו&quot; כמנהג התימנים והאיטלקים, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

==ספר מלכים==
&lt;קטע התחלה=חיי שרה/&gt;{{עוגן|חיי שרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חיי שרה#הפטרה|הפטרת &quot;חיי שרה&quot;:]] דוד ממליך את שלמה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; ('''מל&quot;א''' א א) עד &quot;...יחי אדני המלך דוד לעלם&quot; (א לא).
*'''איטלקים ממשיכים לקרוא:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; (א א) עד &quot;...ואמרתם יחי המלך שלמה&quot; (א לד).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה ברוב העדות; האיטלקים ממשיכים לקרוא לתוך הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=חיי שרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויחי/&gt;{{עוגן|ויחי}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויחי#הפטרה|הפטרת &quot;ויחי&quot;:]] צוואתו של דוד לשלמה בנו, וסיכום למלכותו.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויקרבו ימי דוד...&quot; ('''מל&quot;א''' ב א) עד &quot;...ותכֹן מלכותו מאד&quot; (ב יב).
*ההפטרה היא שתי פרשות פתוחות בדיוק, הראשונה הצוואה והשנייה הסיכום למלכות דוד.&lt;קטע סוף=ויחי/&gt;

&lt;קטע התחלה=מקץ/&gt;{{עוגן|מקץ}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מקץ#הפטרה|הפטרת &quot;מקץ&quot;:]] משפט שלמה.'''
*&quot;ויקץ שלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ג טו) עד &quot;...מלך על כל ישראל&quot; (ד א).
*ברוב השנים נדחית הפטרה זו ברוב העדות בשבת הראשונה של חנוכה או בשבת השניה של חנוכה. אבל בקהילת אלג'יר קוראים אותה גם בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=מקץ/&gt;

&lt;קטע התחלה=תרומה/&gt;{{עוגן|תרומה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תרומה#הפטרה|הפטרת &quot;תרומה&quot;:]] שלמה בונה בית לה'.'''
*&quot;וה' נתן חכמה לשלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ה כו) עד &quot;...ולא אעזב את עמי ישראל&quot; (ו יג).&lt;קטע סוף=תרומה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (טסת)/&gt;{{עוגן|ויקהל (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים:]] מעשה העמודים.'''
*איטלקים וספרדים: &quot;וישלח המלך...&quot; ('''מל&quot;א''' ז יג) עד &quot;...אלפים בת יכיל&quot; (ז כו).
*תימנים מסיימים &quot;...ותתם מלאכת העמודים&quot; (ז כב).&lt;קטע סוף=ויקהל (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (א)/&gt;{{עוגן|ויקהל (א)}}&lt;קטע התחלה=פקודי (טסת)/&gt;{{עוגן|פקודי (טסת)}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (ב)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת שנייה של חנוכה|הפטרת שבת שנייה של חנוכה:]] סיום מלאכת מקדש שלמה.'''
*&quot;ויעש חירום...&quot; ('''מל&quot;א''' ז מ) עד &quot;...להיכל זהב&quot; (ז נ). ההפטרה היא פרשה אחת. פסוק הסיום (ז נא) הוא פרשה בפני עצמה, ואינו נכלל בהפטרה זו.
*הפטרה זו נקראת בשבת שניה של [[ויבינו במקרא/חנוכה|חנוכה]] (כאשר חלים בחנוכה שתי שבתות).&lt;קטע סוף=ויקהל (א)/&gt;&lt;קטע סוף=פקודי (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע התחלה=סוכות (ב)/&gt;{{עוגן|פקודי (א)}}{{עוגן|סוכות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/סוכות#הפטרה|יום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ:]] הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.'''
*'''אשכנזים (הפטרת &quot;פקודי&quot;) ותימנים (יום שני של סוכות):''' &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; ('''מל&quot;א''' ז נא) עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות):''' &quot;ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל...&quot; (ח ב) עד עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''איטלקים (יום שני של סוכות)''' מתחילים כמו התימנים &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; (ז נא) אבל מסיימים לקרוא &quot;...ובידו מלא לאמר&quot; (ח טו) או עד &quot;...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל&quot; (ח טז).
*הפטרת האשכנזים ל&quot;פקודי&quot; והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
*הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
*הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.&lt;קטע סוף=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע סוף=סוכות (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמיני עצרת/&gt;{{עוגן|שמיני עצרת}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני עצרת&quot; לבני חוץ לארץ:]] ברכת שלמה את העם.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפִלה והתחִנה הזאת...&quot; ('''מל&quot;א''' ח נד) עד &quot;...על כל הטובה אשה עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו&quot; (ח סו).
*'''איטלקים''' וקצת מקהילות אשכנז ממשיכים לקרוא עוד פסוק אחד עד סוף הפרשה: &quot;והיה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות&quot; (ט א).
*הפטרת האיטלקים היא פרשה אחת. הפטרת שאר העדות מסתיימת פסוק אחד לפני סוף הפרשה.&lt;קטע סוף=שמיני עצרת/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תשא/&gt;{{עוגן|כי תשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תשא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תשא&quot;:]] אליהו בהר הכרמל.'''
*'''אשכנזים:''' &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח א) עד &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*'''תימנים''' מתחילים כמו האשכנזים: &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; (יח א), וממשיכים לקרוא עד &quot;...ויהי גשם גדול, וירכב אחאב וילך יזרעאלה&quot; (יח מה).
*'''ספרדים ואיטלקים''' מתחילים לקרוא &quot;וישלח אחאב בכל בני ישראל...&quot; (יח כ), ומסיימים כמו האשכנזים: &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*קריאת האשכנזים והתימנים מתחילה בתחילת הפרשה ומסתיימת באמצע פרשה. קריאתם של הספרדים והאיטלקים אינה תואמת את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=כי תשא/&gt;

&lt;קטע התחלה=פינחס/&gt;{{עוגן|פינחס}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פינחס#הפטרה|הפטרת &quot;פינחס&quot;:]] קנאת אליהו ומשיחת אלישע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח מו) עד &quot;...ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו&quot; (יט כא).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
*אם חלה שבת פרשת &quot;פינחס&quot; לאחר י&quot;ז בתמוז קוראים ברוב העדות את הפטרת הפורענות הראשונה (&quot;מטות&quot;): &quot;דברי ירמיהו...&quot;. אבל האטלקים קוראים את הפטרת פינחס (&quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot;) גם לאחר י&quot;ז בתמוז.&lt;קטע סוף=פינחס/&gt;

&lt;קטע התחלה=וירא/&gt;{{עוגן|וירא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וירא#הפטרה|הפטרת &quot;וירא&quot;:]] נס השמן, אלישע והשונמית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד א) עד &quot;...ותאמר שלום&quot; (ד כג).
**קהילות אלג'יר ממשיכים לקרוא כמו בשאר העדות.
*'''אשכנזים, איטלקים ותימנים ממשיכים לקרוא:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; (ד א) עד &quot;...ותשא את בנה ותצא&quot; (ד לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. ספרדים מפסיקים לקרוא באמצע פרשה, ובשאר העדות ממשיכים לקרוא עד סופה.&lt;קטע סוף=וירא/&gt;

&lt;קטע התחלה=תזריע/&gt;{{עוגן|תזריע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תזריע#הפטרה|הפטרת &quot;תזריע&quot;:]] צרעת נעמן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ואיש בא מבעל שלִשה...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד מב) עד &quot;...ויאמר לו לך לשלום, וילך מאתו כברת ארץ&quot; (ה יט).
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מצרע|מצורע]].'''&lt;קטע סוף=תזריע/&gt;

&lt;קטע התחלה=מצרע/&gt;{{עוגן|מצרע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מצרע#הפטרה|הפטרת &quot;מצרע&quot;:]] ארבעה מצורעים ומנוסת מחנה ארם.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר אלישע שמעו דבר ה'...&quot; ('''מל&quot;ב''' ז א) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער...&quot; (מל&quot;ב ז ג) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים ולאיטלקים:''' &quot;ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם, למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה&quot; (יג כג). 
*הפטרת האשכנזים והספרדים היא פרשה אחד בדיוק (סיפור ארבעת המצורעים ומנוסת מחנה ארם). התימנים והאיטלקים מקדימים לקרוא מהתחלת הפרשה הקודמת (בת שני פסוקים) על נבואת השפע של אלישע.
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.'''&lt;קטע סוף=מצרע/&gt;

&lt;קטע התחלה=שקלים/&gt;{{עוגן|שקלים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שקלים#הפטרה|הפטרת שקלים:]] מלכות יהואש וחיזוק בדק הבית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ויכרת יהוידע...&quot; ('''מל&quot;ב''' יא יז) עד &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג קהילות מהמגרב להתחיל &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א), כמו שאר העדות.
*'''אשכנזים ואיטלקים ותימנים מתחילים:''' &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א) ומסיימים כמו הספרדים  &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו הספרדים (מ&quot;ויכרת יהוידע...&quot;).
*ההפטרה של רוב העדות מכילה שלוש פרשות, ושל הספרדים פרשה נוספת לפניהן.&lt;קטע סוף=שקלים/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ב)/&gt;{{עוגן|פסח (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום שני של פסח לבני חוץ לארץ:]] המלך יאשיהו והפסח על פי ספר הברית.'''
*'''תימנים:'''
**חלק ראשון: &quot;בן שמונה שנה יאשיהו במלכו...&quot; ('''מל&quot;ב''' כב א) עד &quot;...כי באמונה הם עושים&quot; (כב ז).
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לאשכנזים ולספרדים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''אשכנזים וספרדים:'''
**חלק ראשון: &quot;וישלח המלך...&quot; (כג א) עד &quot;...כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם&quot; (כג ט).{{הערה|לדעת הגר&quot;א ([[מעשה רב הלכות פסח#קצב|מעשה רב קצ&quot;ב]]) ממשיכים לקרוא כאן ברצף, ומדלגים רק על הפסוק שמתחיל &quot;וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם...&quot; ([[מלכים ב כג/טעמים#כג יג|כג,יג]]), המדבר בגנותו של שלמה.}}
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לתימנים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''איטלקים:''' &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...וימליכו אותו תחת אביו&quot; (כג ל). כלומר קוראים מתחילת הקטע '''השני''' לפי שאר העדות, אבל ממשיכים לקרוא שם עד סוף הפרשה.
*הפטרת התימנים מתחילה בתחילת פרשה, והפטרת האיטלקים מסתיימת בסוף פרשה. חוץ מזה קטעי ההפטרה במנהגים השונים אינם תואמים את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ב)/&gt;

==ספר ישעיהו==

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-אטס)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לתימנים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים):]] פורענות ומאיסת העבודה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת &quot;חזון&quot; לפני תשעה באב):''' &quot;חזון ישעיהו בן אמוץ...&quot; ('''ישעיהו''' א א) עד &quot;...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז).
**גם תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת &quot;דברים&quot; שלפני תשעה באב.
*'''תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת &quot;מסעי&quot;)''' מסיימים לקרוא בסוף פרשה: &quot;...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר&quot; (א כ).
**קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: &quot;אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו&quot; (א יט).
*הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;
*בפרשת &quot;מסעי&quot; תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את [[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת הפורענות השנייה של האשכנזים והספרדים ל&quot;מסעי&quot;]] ([[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]]).

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לתימנים:]] שחיתותה של ירושלים.'''
*&quot;איכה היתה לזונה קריה נאמנה...&quot; ('''ישעיהו''' א כא) עד &quot;...ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה&quot; (א לא).
*בקצת מקהילות התימנים חוזרים על אחד מהפסוקים כדי לסיים בנחמה: &quot;ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז). פסוק זה מסיים את סיום ההפטרה לפי מנהגם של שאר העדות.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;
*תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את הפטרה של שאר העדות (&quot;חזון ישעיהו&quot;), [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ג (דברים-אטס)|לעיל בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=יתרו/&gt;{{עוגן|יתרו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת יתרו#הפטרה|הפטרת &quot;יתרו&quot;:]] שליחותו והקדשתו של ישעיהו לנביא.'''
*'''ספרדים ועיקר ההפטרה לתימנים:''' &quot;בשנת מות המלך עוזיהו...&quot; ('''ישעיהו''' ו א) עד &quot;...זרע קודש מצבתה&quot; (ו יג). גם במנהג חב&quot;ד, זו כל ההפטרה.
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' ממשיכים לקרוא עד &quot;את בן טבאל&quot; (ז ו) בנבואת נחמה למלך אחז. גם במנהג אלג'יר ממשיכים לקרוא עד כאן.
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים לאשכנזים ואיטלקים ותימנים:''' &quot;כי ילד יולד לנו...&quot; עד &quot;קנאת ה' צבאות תעשה זאת&quot; (ישעיהו ט ה-ו).
*עיקר ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה בכל העדות. התוספת מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=יתרו/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ח)/&gt;{{עוגן|פסח (ח)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרת שמיני של פסח|הפטרת יום שמיני של פסח לבני חוץ לארץ:]] הנה אל ישועתי.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;עוד היום בנוב לעמוד...&quot; ('''ישעיהו''' י לב) עד &quot;...כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot; (יב ו).
*בקהילות הנוהגות לחוג את יום העצמאות על פי הוראותיה ומנהגיה של הרבנות הראשית לישראל, אין קוראים בתורה ביום העצמאות, אך קוראים בלא ברכות את ההפטרה הזאת לשמיני של פסח (יום טוב אחרון של פסח בגלויות שאינו נחוג בארץ ישראל).
*ההפטרה מתחילה מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פסח (ח)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (טת)/&gt;{{עוגן|בא (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא#הפטרה|הפטרת &quot;בא&quot; לאיטלקים ולתימנים:]] משא מצרים.'''
*'''רוב התימנים:''' &quot;משא מצרים...&quot; ('''ישעיהו''' יט א) עד &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*'''איטלקים וקצת קהילות מהתימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;בעת ההיא יובל שי...&quot; (יח ז), ומסיימים כמו התימנים: &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*יש גם מבני עדות המזרח שקוראים הפטרה זו (במקום ההפטרה מירמיהו):
**בבלים קוראים כמו האיטלקים מ&quot;בעת ההיא יובל שי...&quot;.
**קהילות המגרב קוראים כמו רוב התימנים מ&quot;משא מצרים...&quot;.
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה לפי כל העדות; גם הפסוק שמוסיפים האיטלקים בהתחלה הוא פרשה בפני עצמו. התימנים קוראים נבואה אחת מוגדרת על מצרים, והאיטלקים מתחילים וגם מסיימים בדברי נבואה על עת הגאולה.&lt;קטע סוף=בא (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (אס)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=שמות (א)/&gt;{{עוגן|שמות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות#הפטרה|הפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים:]] &quot;הבאים ישרש יעקב&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;הבאים ישרש יעקב...&quot; ('''ישעיהו''' כז ו) עד &quot;...ונוקשו ונלכדו&quot; (כח יג).
*'''תוספת חתימה של שני פסוקים לאחר דילוג:''' &quot;לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם...&quot; עד &quot;ואת אלהי ישראל יעריצו&quot; (כט כב-כג).
*עיקר ההפטרה מתחילה פסוק אחד מלפני פרשה פתוחה, ומסתיימת בסוף פרשה. סדרת הנבואות המתחילות בקריאת &quot;הוי&quot; מתחילה באמצע ההפטרה: &quot;הוי עטרת גאות&quot; (כז א). תוספת החתימה מהווה שני פסוקים מתחילת פרשה שיש בה שלוש פסוקים.
*הפטרה זו נקראת גם במקצת קהילות הספרדים ועדות המזרח.&lt;קטע סוף=שמות (א)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (טס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

===נחמות ישעיהו===

&lt;קטע התחלה=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;{{עוגן|נחמה-א (ואתחנן)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ואתחנן#הפטרה|הפטרת נחמה ראשונה (&quot;ואתחנן&quot;):]] &quot;נחמו נחמו עמי&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;נחמו נחמו עמי...&quot; ('''ישעיהו''' מ א) עד &quot;...וחיתו אין די עולה&quot; (מ טז).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...איש לא נעדר&quot; (מ כו).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ומאלהי משפטי יעבור&quot; (מ כז).
*'''תוספת חתימה''' של פסוק אחד לתימנים: &quot;העניים והאביונים מבקשים מים... אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. במנהגי האיטלקים והאשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה. במנהג תימן היא מסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה, וכן הפסוק לתוספת חתימה הוא הפסוק הראשון בפרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;

&lt;קטע התחלה=לך לך/&gt;{{עוגן|לך לך}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת לך לך#הפטרה|הפטרת &quot;לך לך&quot;:]] &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה&quot; או &quot;למה תאמר יעקב&quot;.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה...&quot; ('''ישעיהו''' מ כה) עד &quot;...אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;למה תאמר יעקב...&quot; (מ כז) עד &quot;...בקדוש ישראל תתהלל&quot; (מא טז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים. במנהג האשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה, אולם התימנים והאיטלקים ממשיכים לקרוא את הפסוק הראשון שבפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=לך לך/&gt;

&lt;קטע התחלה=בראשית/&gt;{{עוגן|בראשית}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בראשית#הפטרה|הפטרת &quot;בראשית&quot;:]] &quot;הן עבדי אתמָך בו&quot; או &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם&quot;.'''
*'''תימנים:''' &quot;הן עבדי אתמָך בו...&quot; ('''ישעיהו''' מב א) עד &quot;...אלה הדברים עשיתִם ולא עזבתים&quot; (מב טז).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא).
*'''ספרדים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו האיטלקים.
*'''אשכנזים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה&quot; (מג י).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו הספרדים והאיטלקים.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים: התימנים והאיטלקים מתחילים לקרוא פרשה אחת לפני האשכנזים והספרדים. ההפטרה מסתיימת בסוף פרשה במנהג אשכנז אבל לא בשאר המנהגים.&lt;קטע סוף=בראשית/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקרא/&gt;{{עוגן|ויקרא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקרא#הפטרה|הפטרת &quot;ויקרא&quot;:]] &quot;עם זו יצרתי לי&quot; (כפרה, טהרה, וגאולה).'''
*'''איטלקים ותימנים:''' &quot;עם זו יצרתי לי...&quot; ('''ישעיהו''' מג כא) עד &quot;...אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים&quot; (מד ו).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (מד כג).
*קהילות מהמגרב קוראים כמו התימנים והאיטלקים. &quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים והאיטלקים, ואחר כך מוסיפים חתימה בת שלושה פסוקים: &quot;זכור אלה יעקב...&quot; (מד כא) עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (וכך מסיימים בסיום של האשכנזים והספרדים).
*ההפטרה מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. הפטרת התימנים והאיטלקים מסתיימת בפסוק הראשון לאחר סוף פרשה, והפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ויקרא/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ב (עקב)/&gt;{{עוגן|נחמה-ב (עקב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת עקב#הפטרה|הפטרת נחמה שנייה (&quot;עקב&quot;):]] &quot;ותאמר ציון&quot;.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;ותאמר ציון עזבני ה'...&quot; ('''ישעיהו''' מט יד) עד &quot;...ששון ושמחה ימצא בה, תודה וכל זמרה&quot; (נא ג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ב (עקב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ד (שפטים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת נחמה רביעית (&quot;שופטים&quot;):]] &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם...&quot; ('''ישעיהו''' נא יב) עד &quot;...כי הולך לפניכם ה', ומאסִפכם אלהי ישראל&quot; (נב יב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;שופטים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שפטים (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ה (כי תצא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת נחמה חמישית (&quot;כי תצא&quot;):]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;ראה&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;ראה&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תצא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תצא (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נח/&gt;{{עוגן|נח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נח#הפטרה|הפטרת &quot;נח&quot;:]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''ספרדים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
**מנהג קהילות מהמגרב להמשיך לקרוא  עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה) כמו האשכנזים והאיטלקים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י) כמו הספרדים.
*'''תימנים''' קוראים עד &quot;... חסדי דוד הנאמנים&quot; (נה ג)
** תימנים שאמים ממשיכים עוד שני פסוקים כמו האשכנזים.
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים, למעט התימנים שמתחילים בראש אבל מסיימים באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=נח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ג (ראה)/&gt;{{עוגן|נחמה-ג (ראה)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ראה#הפטרה|הפטרת נחמה שלישית (&quot;ראה&quot;):]] &quot;עניה סֹערה&quot;.'''
*'''רוב העדות:''' &quot;עניה סֹערה לא נֻחמה...&quot; ('''ישעיהו''' נד יא) עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;כי תצא&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;כי תצא&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ג (ראה)/&gt;

&lt;קטע התחלה=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;{{עוגן|מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/תעניות#הפטרה (למנחה)|הפטרת מנחה בתענית לאשכנזים ואיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרת מנחה בתשעה באב לאשכנזים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשות נצבים וילך מחוברין#הפטרה|הפטרת ניצבים-וילך לאיטלקים]]: &quot;דרשו ה' בהמצאו&quot;.'''
*'''ספרדים ותימנים אינם מפטירים במנחה בתענית ציבור (חוץ מתשעה באב).'''
*'''אשכנזים ואיטלקים במנחה בתענית ציבור, ואשכנזים גם במנחה בתשעה באב קוראים:''' &quot;דרשו ה' בהמצאו...&quot; ('''ישעיהו''' נה ו) עד &quot;...עוד אקבץ עליו לנקבציו&quot; (נו ח).
*'''איטלקים''' קוראים הפטרה זו גם בשבת &quot;נצבים&quot;-&quot;וילך&quot; כשהן מחוברות.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה, ומסתיימת פסוק אחד לפני סוף פרשה.&lt;קטע סוף=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (ש)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה לשחרית|הפטרת יום הכיפורים בשחרית:]] &quot;ואמר סֹלו סֹלו&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;ואמר סֹלו סֹלו פנו דרך...&quot; ('''ישעיהו''' נז יד) עד &quot;...והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר&quot; (נח יד).
*'''תוספת חתימה''' בת שני פסוקים לתימנים ולאיטלקים: &quot;ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב...&quot; (נט כ) עד &quot;...ומפי זרעך מפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם&quot; (נט כא).
*עיקר ההפטרה מתחיל בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיים בסוף עוד שתי פרשות. תוספת החתימה היא שני הפסוקים האחרונים של פרשה.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ו (כי תבוא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת נחמה ששית (&quot;כי תבוא&quot;):]] &quot;קומי אורי&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;קומי אורי כי בא אורך...&quot; ('''ישעיהו''' ס א) עד &quot;...אני ה' בעתה אחישנה&quot; (ס כב).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תבוא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תבוא (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ז (נצבים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת נחמה שביעית (&quot;נצבים&quot;):]] &quot;שוש אשיש&quot; או &quot;ונודע בגוים&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שוש אשיש בה'...&quot; ('''ישעיהו''' סא י) עד &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט). קריאה זו מתחילה בתחילת פרשה פתוחה.
*'''תימנים''' מתחילים פסוק אחד מלפני תחילת הפרשה: &quot;ונודע בגוים זרעם...&quot; (סא ט), ומסיימים כשאר העדות: &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט).
*סיום ההפטרה באמצע נבואה בדברי ברכה.&lt;קטע סוף=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;נצבים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נצבים (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=שבת ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ראש חודש|הפטרת שבת ראש חודש:]] &quot;השמים כסאי&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;כה אמר ה' השמים כסאי...&quot; ('''ישעיהו''' סו א) עד סוף הספר: &quot;...והיו דֵראון לכל בשר&quot; (סו כד).
*'''חזרה:''' בסוף ההפטרה חוזרים על הפסוק לפני האחרון בספר: &quot;והיה מדי חֹדש בחֹדשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'&quot; (ישעיהו סו כג). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם חוזרים על פסוק זה.
*בקצת קהילות ג'רבה מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;שמעו דבר ה' החרדים אל דברו...&quot; (ישעיהו סו ה).
*'''תוספת בחלק מהקהילות ביום ל' לחודש:''' בראש חודש שהוא יום ל' לחודש מלא (א' דראש חודש), מוסיפים הספרדים ובני עדות המזרח וחסידי חב&quot;ד בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (שמואל א כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך עד עולם&quot; (שמואל א כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ראש חודש/&gt;

==ספר ירמיהו==

'''הפתיחה לספר ירמיהו נקראת גם ל[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים]] וגם ל[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;)]].'''

{{עוגן|שמות (טס)}}&lt;קטע התחלה=שמות (טס)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת שמות לאיטלקים ולספרדים:]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''איטלקים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...כי אתך אני נאום ה' להצילך&quot; (א יט).
*'''ספרדים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; (א א) עד &quot;כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'&quot; (ב ג).
**בבלים וקהילות מהמגרב קוראים מספר יחזקאל כמו התימנים.
**בקהילות אחרות של עדות המזרח קוראים מספר ישעיהו כמו האשכנזים.
*קריאתם של האיטלקים כוללת חמש פרשות קצרות, ושל הספרדים מוסיפה עוד פרשה קצרה בת שלושה פסוקים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לאשכנזים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לתימנים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

{{עוגן|פורענות-א (מטות)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-א (מטות)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;):]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''אשכנזים וספרדים''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...רעה תבֹא עליהם נאֻם ה'&quot; (ב ג).
**'''תימנים''' מפסיקים לקרוא פרשה אחת קודם, וקוראים עד &quot;...כי אתך אני, נאם ה' להצילך&quot; (א יט).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-א (מטות)/&gt;
*להפטרת &quot;מטות&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מטות (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לאשכנזים ולספרדים:]] בגידה ועונשה.'''
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שמעו דבר ה' בית יעקב...&quot; ('''ירמיהו''' ב ד) עד &quot;...כי מספר עריך היו אלהיך יהודה&quot; (ב כח).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים (פסוק אחד):''' &quot;הלוא מעתה קראת לי אבי, אלוף נעֻרי אתה&quot; (ג ד).
*'''תוספת חתימה לספרדים (שני פסוקים):''' &quot;אם תשוב ישראל...&quot; עד &quot;...והתברכו בו גוים, ובו יתהללו&quot; (ד א-ב).
**חסידי חב&quot;ד נוהגים לקרוא את תוספת החתימה של הספרדים.
**תימנים &quot;שאמיים&quot; נוהגים לקרוא הפטרה זו במקום ההפטרה הרגילה של התימנים.
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת. גם התוספת של הספרדים היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;
*להפטרת הפורענות שקוראים '''התימנים''' בפרשת &quot;מסעי&quot; ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;מסעי&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מסעי (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=צו/&gt;{{עוגן|צו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת צו|הפטרת &quot;צו&quot;:]] אין הקרבנות מועילים מבלי לשמוע בקול ה'.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;כה אמר ה' אלהי ישראל, עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר...&quot; ('''ירמיהו''' ז כא) עד &quot;...אבדה האמונה ונכרתה מפיהם&quot; (ז כח).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום ה' צבאות&quot; (ח ג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאשכנזים ולספרדים ולתימנים):''' כה אמר ה': אל יתהלל החכם בחכמתו...&quot; (ט כב) עד &quot;...כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'&quot; (ט כג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאיטלקים):''' &quot;מאין כמוך ה'...&quot; (י ו) עד &quot;...כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך&quot; (י ז).
*'''חסידי חב&quot;ד''' וקהילות ה&quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים.
*עיקר ההפטרה כולל פרשה אחת למנהג התימנים, ושלוש פרשיות למנהג האשכנזים והספרדים. תוספת החתימה למנהגים אלו היא פרשה אחת. תוספת החתימה לאיטלקים מתחילה בתחילת פרשה.&lt;קטע סוף=צו/&gt;

&lt;קטע התחלה=שחרית לתשעה באב/&gt;{{עוגן|שחרית לתשעה באב}}'''[[ויבינו במקרא/תשעה באב|הפטרת שחרית לתשעה באב:]] עונש החורבן.'''
*'''תוספת פחיחה לתימנים:''' &quot;כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים...&quot; ('''ירמיהו''' ו טז)  עד &quot;...וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב'&quot; (ו יז).
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;אסֹף אסיפם נאֻם־ה'...&quot; (ירמיהו ח יג)  עד &quot;...כי־באלה חפצתי נאֻם־ה'&quot; (ט כג).
*תוספת הפתיחה לתימנים היא שני פסוקים בראש פרשה. עיקר ההפטרה בכל העדות מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שחרית לתשעה באב/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע התחלה=בחקתי (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (טת)}}{{עוגן|בחקתי (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לתימנים ולאיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחקתי&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] תפילת ירמיהו, בטחון באדם ובה'.'''
*&quot;ה' עֻזי ומָעֻזי...&quot; ('''ירמיהו''' טז יט)  עד &quot;...כי תהלתי אתה&quot; (יז יד).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע סוף=בחקתי (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בהר&quot; '''לאשכנזים ולספרדים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בהר (אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;בחקתי&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (טת)|להלן בספר יחזקאל]].

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (ב)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה|הפטרת יום שני של ראש השנה:]] קיבוץ גלויות.'''
*'''כל העדות:''' &quot;כה אמר ה' מצא חן במדבר...&quot; ('''ירמיהו''' לא א) עד &quot;...רחם ארחמנו נאֻם ה'&quot; (לא יט).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ראש השנה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] קנין שדה חנמאל.'''
*ספרדים ורוב האשכנזים: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; ('''ירמיהו''' לב ו)  עד &quot;...הממני יפלא כל דבר&quot; (לב כז).
*חסידי חב&quot;ד מסיימים כמה פסוקים קודם: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; (לב ו) עד &quot;...ארץ זבת חלב ודבש&quot; (לב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (אס)/&gt;

&lt;קטע התחלה=משפטים/&gt;{{עוגן|משפטים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת משפטים|הפטרת &quot;משפטים&quot;:]] קריאת דרוד לעבדים. בני תימן ואיטליה ממשיכים גם לקרוא את הסיפור על בני רֵכָב שלא שתו יין.'''
*'''עיקר ההפטרה לאשכנזים ולספרדים:''' &quot;הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחרי כרת המלך צדקיהו ברית...&quot; ('''ירמיהו''' לד ח) עד &quot;...אתן שממה מאין יושב&quot; (לד כב).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ונשב בירושלים&quot; (ירמיהו לה יא).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...עמד לפני כל הימים&quot; (ירמיהו לה יט).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים ולספרדים (שני פסוקים לעיל):''' &quot;כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה...&quot; עד &quot;...כי אשיב את שבותם וריחמתים&quot; ('''ירמיהו''' לג כה-כו).
*עיקר ההפטרה, לכל המנהגים, מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה. תוספת החתימה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=משפטים/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (אס)/&gt;{{עוגן|בא (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא|הפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] מפלת מצרים; אל תירא עבדי יעקב.'''
*&quot;הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים...&quot; ('''ירמיהו''' מו יג) עד &quot;...ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך&quot; (מו כח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה, וכוללת שלוש פרשות.&lt;קטע סוף=בא (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (טת)|לעיל בספר ישעיהו]].

==ספר יחזקאל==

&lt;קטע התחלה=שבועות (א)/&gt;{{עוגן|שבועות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת חג השבועות (היום הראשון לבני חוץ לארץ):]] מעשה המרכבה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויהי בשלשים שנה...&quot; ('''יחזקאל''' א א) עד &quot;...ואראה ואפול על פני, ואשמע קול מדבר&quot; (א כח).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ואשמע את מִדַּבֵּר אלי&quot; (ב ב).
*'''תוספת חתימה בת פסוק אחד לכל העדות:''' &quot;ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד ה' ממקומו&quot; (ג יב).
*ברוב העדות עיקר ההפטרה הוא הפרשה הראשונה בספר יחזקאל. התימנים ממשיכים לקרוא עוד פרשה קטנה בת שני פסוקים, שהיא תחילת הנבואה על שליחותו של יחזקאל.
*בקהילות רבות נהוג שלמפטיר ולהפטרה זו עולה הרב או אחד מחשובי הקהל.&lt;קטע סוף=שבועות (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמות (ת)/&gt;{{עוגן|שמות (ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים:]] תועבות ירושלים הבוגדת.'''
*&quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הודע את ירושלים את תועבותיה...&quot; ('''יחזקאל''' טז א) עד &quot;...בהדרי אשר שמתי עליך, נאום אדני אלהים&quot; (טז יד).
*עיקר ההפטרה היא החלק הראשון של פרשה ארוכה.
*גם בעדות המזרח מבבל ומהמגרב קוראים הפטרה זו.&lt;קטע סוף=שמות (ת)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=האזינו (טת)/&gt;{{עוגן|האזינו (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאיטלקים ותימנים:]] איש כדרכיו אשפֹט אתכם בית ישראל.'''
*'''איטלקים ותימנים (בשבת אחרי יום הכיפורים):''' &quot;כה אמר... ולקחתי אני...&quot; ('''יחזקאל''' יז כב) עד &quot;...והשיבו וחיו&quot; (יח לב).
*אם פרשת &quot;האזינו&quot; נקראת בשבת &quot;שובה&quot; (לפני יום הכיפורים), קוראים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|ההפטרה לפרשת &quot;וילך&quot;]] (&quot;שובה ישראל...&quot;).
*קצת מקהילות התימנים קוראים את ההפטרה של האשכנזים והספרדים לפרשת &quot;האזינו&quot;, [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (אס)|ראו לעיל בספר שמואל]].
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=האזינו (טת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=קדשים (טסת)/&gt;{{עוגן|קדשים (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים:]] הלדרוש אותי אתם באים?'''
*איטלקים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; ('''יחזקאל''' כ א) עד &quot;...לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ).
*תימנים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; (כ א) עד &quot;...צבי היא לכל הארצות&quot; (כ טו).
*תימנים שאמים מסיימים כאיטלקים.
*ספרדים וחסידי חב&quot;ד: &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם דבר אל זקני ישראל... הלדרֹש אֹתי...&quot; (כ ב) עד &quot;לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ); הסיום כמו האיטלקים ורוב התימנים.
*שתי ההתחלות בתחילת פרשה: &quot;ויהי בשנה השביעית&quot; (כ א) וכן בפסוק הבא &quot;ויהי דבר ה'...&quot;. אבל כל המנהגים מסיימים את הקריאה באמצע אותה פרשה.&lt;קטע סוף=קדשים (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע התחלה=קדשים (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (טסת)}}{{עוגן|קדשים (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לרוב האשכנזים:]] עונשה של עיר הדמים.'''
*&quot;ויהי... ואתה בן אדם התשפֹט התשפֹט...&quot; ('''יחזקאל''' כב א)  עד &quot;...וידעת כי אני ה'&quot; (כב טז).
*כשחל ערב ראש חודש אייר בפרשת &quot;אחרי מות&quot;, קוראים האשכנזים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|ההפטרה מעמוס]] בפרשת &quot;קדושים&quot; (עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תכח|או&quot;ח סימן תכח]] וב[[משנה ברורה על אורח חיים תכח|משנה ברורה שם]] ס&quot;ק כ&quot;ה). ויש מהאשכנזים ה&quot;פרושים&quot; בירושלים שקוראים את ההפטרה מעמוס לשתי הפרשות (גם ל&quot;אחרי מות&quot; וגם ל&quot;קדושים&quot;).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק לכל העדות.&lt;קטע סוף=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=קדשים (א)/&gt;
*להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|להלן בספר עמוס]].

&lt;קטע התחלה=וארא/&gt;{{עוגן|וארא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וארא|הפטרת &quot;וארא&quot;:]] בית ישראל ישבו לבטח.'''
*'''איטלקים ותימנים''': &quot;ולא יהיה עוד לבית ישראל...&quot; (כח כד), ומסיימים כמו שאר העדות: &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*'''אשכנזים וספרדים''' מתחילים בפסוק הבא: &quot;כה אמר אדני אלהים: בקבצי את בית ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' כח כה) עד &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*במנהג אשכנז וספרד מתחילים לקרוא בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. במנהג איטליה ותימן מתחילים מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וארא/&gt;

&lt;קטע התחלה=בחקתי (טת)/&gt;{{עוגן|בחקתי (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאיטלקים ותימנים:]] משל הצאן והרועים.'''
*'''תימנים:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' לד א) עד &quot;...והצלתים מיד העבדים בהם&quot; (לד כז).
*'''איטלקים מסיימים קודם:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; (לד א) עד &quot;...ואני ארביצם נאם אדני אלהים&quot; (לד טו).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה פתוחה, ומסתיימת באמצע הפרשה הבאה (לפי המנהג השני) או באמצע הפרשה הבאה אח&quot;כ (לפי המנהג הראשון).
*כאשר פרשות &quot;בהר&quot; ו&quot;בחֻקֹתי&quot; מחוברות, קוראים בהפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot;.&lt;קטע סוף=בחקתי (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (אס)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=פרה/&gt;{{עוגן|פרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פרה|הפטרת פרשת &quot;פרה&quot;:]] מים טהורים ולב חדש.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם...&quot; ('''יחזקאל''' לו טז) עד &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו). קצת מקהילות המגרב מתחילים לקרוא באמצע הפרשה: &quot;וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם...&quot; (לו כה), ומסיימים כשאר הספרדים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עוד פרשה בת שני פסוקים עד &quot;...כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'&quot; (לו לח). חסידי חב&quot;ד מסיימים את קריאתם כמו הספרדים: &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו).&lt;קטע סוף=פרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ש)/&gt;{{עוגן|פסח (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת שבת חול המועד של פסח:]] חזון העצמות היבשות.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני ה': עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם...&quot; ('''יחזקאל''' לו לז) עד &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד).
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים''' מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;היתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה...&quot; (לז א), וקוראים עד סוף העניין: &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד), כמו התימנים.
*הפטרת התימנים בת שלוש פרשות בדיוק, ושל שאר העדות שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויגש/&gt;{{עוגן|ויגש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויגש|הפטרת &quot;ויגש&quot;:]] עץ יהודה ועץ יוסף יהיו לאחד.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד...&quot; ('''יחזקאל''' לז טו) עד &quot;...בהיות מקדשי בתוכם לעולם&quot; (לז כח).
*ההפטרה היא פרשה פתוחה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=ויגש/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (ש)/&gt;{{עוגן|סוכות (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת שבת חול המועד של סוכות:]] מלחמת גוג.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג...&quot; ('''יחזקאל''' לח א) עד &quot;...והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'&quot; (לח כג).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל...&quot; (לח יח) עד &quot;...וגם שם עיר המונה וטִהרו הארץ&quot; (לט טז).
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=סוכות (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=תצוה/&gt;{{עוגן|תצוה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תצוה|הפטרת &quot;תצוה&quot;:]] מהבית לחנוכת המזבח.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;אתה בן אדם הגֵד את בית ישראל את הבית...&quot; ('''יחזקאל''' מג י) עד &quot;...ורצִאתִי אתכם נאום אדני אלהים&quot; (מג כז).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=תצוה/&gt;

&lt;קטע התחלה=אמר/&gt;{{עוגן|אמר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אמר|הפטרת &quot;אמור&quot;:]] הכהנים בני צדוק ודיני משמרתם.'''
*בכל העדות: &quot;והכהנים הלוים בני צדוק...&quot; ('''יחזקאל''' מד טו) עד &quot;...לא יאכלו הכהנים&quot; (מד לא).&lt;קטע סוף=אמר/&gt;

&lt;קטע התחלה=החודש/&gt;{{עוגן|החודש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת החודש|הפטרה לפרשת &quot;החודש&quot;:]] פסחו וקרבנותיו של הנשיא.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני אלהים: רב לכם נשיאי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' מה ט) עד &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא). מתחילים בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. קצת קהילות מסיימות לפני סוף הפרשה: &quot;...ובדרכו יצא&quot; (מו ח).
*'''אשכנזים''' מתחילים מתחילת הפרשה הבאה: &quot;כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת&quot; (מה טז); ומסיימים מאוחר יותר באמצע פרשה: &quot;...למען אשר לא יפוצו עמי איש מאחוזתו&quot; (מו יח). חסידי חב&quot;ד וקהילת פרנקפורט קוראים כמו הספרדים.
*'''ספרדים''' מתחילים בפרשה הבאה לאחר התחלת האשכנזים: &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח); ומסיימים בסוף הפרשה הבאה לאחר סיום התימנים: &quot;...בבוקר בבוקר עולת תמיד&quot; (מו טו). באלג'יר קוראים פסוק לתוספת חתימה (מז יב): &quot;ועל הנחל יעלה על שפתו... והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה&quot;.
*'''איטלקים''' מתחילים כמו הספרדים &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח) ומסיימים כמו התימנים &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא).&lt;קטע סוף=החודש/&gt;

==ספר תרי עשר==

===נבואת הושע===

&lt;קטע התחלה=במדבר/&gt;{{עוגן|במדבר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת במדבר|הפטרת &quot;במדבר&quot;:]] אשת זנונים שבה אל ה'.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;והיה מספר בני ישראל...&quot; ('''הושע''' ב א) עד &quot;...וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'&quot; (ב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=במדבר/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויצא/&gt;{{עוגן|ויצא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויצא|הפטרת &quot;ויצא&quot;:]] תוכחה לאפרים.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; ('''הושע''' יא ז) עד &quot;...גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי&quot; (יב יב).
*'''איטלקים ותימנים''' וכן קהילות בג'רבה ממשיכים לקרוא עד &quot;...ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר&quot; (יב יד).
**קהילות מהמגרב ממשיכות לקרוא עד &quot;...אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות&quot; (יג ה).
**קצת קהילות קוראות את החלק האחרון של הספר מ&quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; עד סופו כמו מנהג האשכנזים.
*'''אשכנזים מתחילים לקרוא מסוף ההפטרה של שאר העדות:''' &quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; (יב יג) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו מנהג האיטלקים.
**אשכנזים &quot;פרושים&quot; נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שני פסוקים מספר '''יואל''' (ב כו-כז).
**קצת קהילות נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מספר '''מיכה''' (ז יח-כ).
**יש קהילות שמפסיקות לקרוא 3 פסוקים לפני סוף הספר במלים &quot;...וריח לו כלבנון&quot; (יד ז).
*כל העדות מתחילות לקרוא באמצע פרשה וגם מסיימות לקרוא באמצע פרשה, חוץ מן האשכנזים שמסיימים לקרוא בסוף הספר.&lt;קטע סוף=ויצא/&gt;

&lt;קטע התחלה=וישלח (א*)/&gt;{{עוגן|וישלח (א*)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot; לקצת מקהילות האשכנזים:]]''' 
*יש מקהילות אשכנז הנוהגות לקרוא: &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; (יא ז) עד &quot;...על תלמי שדי&quot; (יב יב), כמנהג הספרדים לפרשת ויצא. וב&quot;חיי אדם&quot; הורה לקרוא עד &quot;...ומושיע אין בלתי&quot; (יג ד).
*שאר קהילות אשכנז נוהגות לקרוא את תוכחת אדום בנבואת עובדיה כמנהג שאר העדות.&lt;קטע סוף=וישלח (א*)/&gt;
 
&lt;קטע התחלה=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך}}{{עוגן|מנחה לתשעה באב (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|הפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים)]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרה למנחה של תשעה באב לאיטלקים וספרדים ותימנים]]: &quot;שובה ישראל&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;שובה ישראל עד ה' אלהיך...&quot; ('''הושע''' יד ב) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת (האחרונה בספר הושע).
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|תוספת חתימה לאשכנזים מספר יואל:]]''' &quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
**יש קהילות שמקדימים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) ממשיכים לקרוא גם את התוספת מספר מיכה.
**חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|תוספת חתימה לאיטלקים (בפרשת וילך) וספרדים ותימנים מספר מיכה:]]''' &quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם קוראים תוספת זו.&lt;קטע סוף=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;

===נבואת יואל===

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (א)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לאשכנזים:]] תפילה וקבלתה.'''
*&quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד: &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
*יש קהילות שמקדימות לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר שמסיימות ב&quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) הן ממשיכות לקרוא גם את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|התוספת מספר מיכה של הספרדים]].
*חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*תוספת זו היא פרשה אחת. המתחילים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; מתחילים באמצע הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (א)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לספרדים ותימנים ואיטלקים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|לעיל בספר מיכה]].

===נבואת עמוס===

&lt;קטע התחלה=וישב/&gt;{{עוגן|וישב}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישב|הפטרת &quot;וישב&quot;:]] פשעי ישראל.'''
*&quot;כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל...&quot; ('''עמוס''' ב ו) עד &quot;...מי לא ינבא&quot; (ג ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל מסתיימת שני פסוקים לפני סוף הפרשה כדי לא לסיים בתוכחה.
*הפטרה זו נדחית בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=וישב/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים:]] נבואת נחמה (שהיא אחרון מראותיו של עמוס בסוף הספר).'''
*&quot;הלא כבני כֻשיים אתם לי...&quot; ('''עמוס''' ט ז) עד סוף הספר &quot;...אמר ה' אלהיך&quot; (ט טו).&lt;קטע סוף=אחרי מות (א)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (טסת)|להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לשאר העדות, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

===נבואת עובדיה===

&lt;קטע התחלה=וישלח (אטסת)/&gt;{{עוגן|וישלח (אטסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot;:]] תוכחת אדום.'''
*&quot;חזון עֹבדיה...&quot; ('''עובדיה''' א א) עד &quot;...והיתה לה' המלוכה&quot; (א כא).
*זהו מנהגן של רוב קהילות אשכנז, אך בקצתן קוראים להפטרת &quot;וישלח&quot; את הקריאה של הספרדים לפרשת ויצא.
*ההפטרה כוללת פרשה אחת והיא כל נבואת עובדיה.&lt;קטע סוף=וישלח (אטסת)/&gt;

'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|פסוק פתיחה להפטרת מנחה ליום הכיפורים לאיטלקים:]] &quot;ועלו מושִעים בהר ציון&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.

===נבואת יונה===

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (מ)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (מ)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|הפטרת יום הכיפורים במנחה:]] ספר יונה.'''
*'''פסוק לפתיחה לאיטלקים מסוף ספר עובדיה:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות הוא ספר יונה:''' &quot;ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר...&quot; ('''יונה''' א א) עד &quot;...הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה&quot; (ד יא).
*'''תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מסוף ספר מיכה:''' &quot;מי אל כמוך נֹשא עון ועֹבר על פשע...&quot; (ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תוספת זו אינה נאמרת בקצת קהילות באשכנז. ספר מיכה בא לאחר יונה בסדר המקרא.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (מ)/&gt;

===נבואת מיכה===

&lt;קטע התחלה=בלק/&gt;{{עוגן|בלק}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בלק|הפטרת &quot;בלק&quot;:]] תקומת ישראל ודרישת ה'.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;והיה שארית יעקב...&quot; ('''מיכה''' ה ו) עד &quot;...והצנע לכת עם אלהיך&quot; (ו ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=בלק/&gt;

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים|תוספת חתימה להפטרת מנחה ליום הכיפורים]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב|תוספת חתימה להפטרת מנחה לתשעה באב לספרדים ותימנים]]: &quot;מי אל כמוך&quot;.'''
*&quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ).
*תוספת זו מתחילה באמצע הפרשה האחרונה שבספר מיכה, ומסתיימת בסוף הספר.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (טסת)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה לפרשת וילך (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לאשכנזים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|לעיל בספר יואל]].

===נבואת נחום===

''אין הפטרה מנבואת נחום.''

===נבואת חבקוק===

&lt;קטע התחלה=שבועות (ב)/&gt;{{עוגן|שבועות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת יום שני של שבועות לבני חוץ לארץ:]] תפילת חבקוק.'''
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' &quot;תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות...&quot; ('''חבקוק''' ג א) עד סוף הספר: &quot;...ועל במותי ידרכני, למנצח בנגינותי&quot; (ג יט).
*'''ספרדים ותימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ...&quot; (ב כ) ומסיימים בסוף הספר כמו האשכנזים והאיטלקים.
*האשכנזים נוהגים לקרוא את הפיוט &quot;[[יציב פתגם]]&quot; בתוך ההפטרה ליום השני של שבועות, קודם &quot;ה' שמעתי שמעך יראתי&quot; (ג ב).{{הערה|למידע על המנהג והפניות למקורות, ראו '''[https://seforimblog.com/2016/06/on-akdamo/ כאן]'''.}}
*חסידי חב&quot;ד ועוד מקצת האשכנזים קוראים מהפסוק &quot;וה' בהיכל קדשו...&quot; כמו הספרדים והתימנים.
*הפטרת האשכנזים והאיטלקים כוללת שתי פרשות שלמות. הפטרת הספרדים והתימנים מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=שבועות (ב)/&gt;

===נבואת צפניה===

''אין הפטרה מנבואת צפניה.''

===נבואת חגי===

''אין הפטרה מנבואת חגי.''

===נבואת זכריה===

&lt;קטע התחלה=בהעלתך/&gt;{{עוגן|בהעלתך}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (א)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהעלותך|הפטרת &quot;בהעלותך&quot;]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת ראשונה של חנוכה|שבת ראשונה של חנוכה:]] מראה המנורה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;רני ושמחי בת ציון...&quot; ('''זכריה''' ב יד) עד &quot;...תשֻאות חן חן לה&quot; (ד ז). כך ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף הפרשה.
*'''תימנים''' מוסיפים שני פסוקים לאחר סוף הפרשה: &quot;ויהי דבר ה'...&quot; (ד ח) עד &quot;...כי ה' צבאות שלחני אליכם&quot; (ד ט). וספרדים &quot;תושבים&quot; קוראים גם את פסוק י' עד &quot;...עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ&quot;.&lt;קטע סוף=בהעלתך/&gt;
*בשבת חנוכה שחלה בערב ראש חודש או בראש חודש, הספרדים מוסיפים את הפסוק הראשון והאחרון מהפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;) או מהפטרת שבת ראש חודש (&quot;השמים כסאי&quot;).&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (א)/&gt;{{עוגן|סוכות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת יום ראשון של סוכות:]] הצלת ירושלים ומלכות ה'.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;הנה יום בא לה'...&quot; ('''זכריה''' יד א) עד סוף הספר: &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*'''תימנים''' מתחילים לקרוא פסוק אחד קודם: &quot;והבאתי את השלִשית באש...&quot; (יג ט) עד &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*ההפטרה ברוב העדות היא שתי הפרשות האחרונות שבספר זכריה. הפטרת התימנים מתחילה מהפסוק האחרון שבפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=סוכות (א)/&gt;

===נבואת מלאכי===

&lt;קטע התחלה=תולדת/&gt;{{עוגן|תולדת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תולדת|הפטרת &quot;תולדֹת&quot;:]] יעקב ועשו; בגידת הכהנים.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי...&quot; ('''מלאכי''' א א) עד &quot;...כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא&quot; (ב ז).
*'''תימנים ממשיכים לקרוא:''' עד &quot;...וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמוניות&quot; (ג ד).
*כל העדות מתחילות בראש הספר ומסיימות באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=תולדת/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבת הגדול/&gt;{{עוגן|שבת הגדול}}'''[[ויבינו במקרא/שבת הגדול|הפטרה לשבת הגדול:]] שכר ועונש ביום ה'.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים...&quot; ('''מלאכי''' ג ד) עד סוף הספר: &quot;...פן אבוא והכיתי את הארץ חרם&quot;.
*'''חתימה (חזרה על הפסוק לפני האחרון):''' &quot;הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא&quot; (ג כג).
*'''תימנים''' קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע במקום הפטרה זו. אבל תימנים &quot;שאמיים&quot; אמצו את ההפטרה הזו ממלאכי כמו שאר העדות.
*גם בקהילות המגרב קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע. אבל בחלק מקהילות אלו קוראים את ההפטרה ממלאכי אם חל שבת הגדול בערב פסח, וכן מנהג חסידי חב&quot;ד.
*ויש נוהגים ע&quot;פ הגאון מווילנא להיפך, לקרוא &quot;וערבה&quot; רק אם חל שבת הגדול לפני כן, אבל כשחל בערב פסח, קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע.&lt;קטע סוף=שבת הגדול/&gt;

==הערות==
&lt;references/&gt;

==מקורות==

*ערך &quot;הפטרה&quot; באנציקלופדיה התלמודית.
*ספר נביאים להפטרות &quot;סימנים&quot;. פלדהיים, תשס&quot;ה.
*&quot;לוח ההפטרה והקריאות בתורה&quot;, נספח לתנ&quot;ך עדי (ערך אהרן דותן).
*בין הפטרה לפרשה. יהודה שביב, הוצאת ראובן מס, תשס&quot;א.
*יששכר יעקבסון, חזון המקרא. תל-אביב, הוצאת סיני.
*The JPS Bible Commentary: Haftarot. Michael Fishbane, JPS, 2002.
*מנהגי הגר&quot;א להפטרות המועדים ע&quot;פ סידור אזור אליהו, ערך יהושע וינוגרד. ירושלים: כרם אליהו, תשס&quot;ו.

{{קיצור דרך|[[HAF]]}}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא]] [[קטגוריה:הפטרה]]</text>
      <sha1>gm1u824371to379j1sx8q5rwjlgog3x</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079688</id>
      <parentid>3079687</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T05:45:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הפעיל הגנה על הדף &quot;[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות]]&quot; ([עריכה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק משתמשים ותיקים מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן))</comment>
      <origin>3079687</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="98626" sha1="gm1u824371to379j1sx8q5rwjlgog3x" xml:space="preserve">__NOTOC__
&lt;center&gt;{{גודל גופן|4|'''[[ויבינו במקרא]] להפטרות'''}}&lt;/center&gt;
{{נביאים להפטרות}}

==מפתח לפרשות==
'''סימנים:''' '''א'''=אשכנזים, '''ט'''=איטלקים, '''ס'''=ספרדים ועדות המזרח, '''ת'''=תימנים'''.
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר בראשית:&lt;/u&gt;''' [[#בראשית|בראשית]] | [[#נח|נח]] | [[#לך לך|לך לך]] | [[#וירא|וירא]] | [[#חיי שרה|חיי שרה]] | [[#תולדת|תולדֹת]] | [[#ויצא|ויצא]] | [[#וישלח (אטסת)|וישלח]] | [[#וישלח (א*)|וישלח (א*)]] | [[#וישב|וישב]] | [[#מקץ|מקץ]] | [[#ויגש|ויגש]] | [[#ויחי|ויחי]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר שמות:&lt;/u&gt;''' [[#שמות (א)|שמות (א)]] | [[#שמות (טס)|שמות (טס)]] | [[#שמות (ת)|שמות (ת)]] | [[#וארא|וארא]] | [[#בא (אס)|בא (אס)]] | [[#בא (טת)|בא (טת)]] | [[#בשלח|בשלח]] | [[#יתרו|יתרו]] | [[#משפטים|משפטים]] | [[#תרומה|תרומה]] | [[#תצוה|תצוה]] | [[#כי תשא|כי תשא]] | [[#ויקהל (א)|ויקהל (א)]] | [[#ויקהל (טסת)|ויקהל (טסת)]] | [[#פקודי (א)|פקודי (א)]] | [[#פקודי (טסת)|פקודי (טסת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לספר ויקרא:&lt;/u&gt;''' [[#ויקרא|ויקרא]] | [[#צו|צו]] | [[#פרשת שמיני|שמיני]] | [[#תזריע|תזריע]] | [[#מצרע|מצורע]] | [[#אחרי מות (א)|אחרי מות (א)]] | [[#אחרי מות (טסת)|אחרי מות (טסת)]] | [[#קדשים (א)|קדושים (א)]] | [[#קדשים (טסת)|קדושים (טסת)]] | [[#אמר|אמור]] | [[#בהר (אס)|בהר (אס)]] | [[#בהר (טת)|בהר (טת)]] | [[#בחקתי (אס)|בחוקותי (אס)]] | [[#בחקתי (טת)|בחוקותי (טת)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לרוב ספר במדבר:&lt;/u&gt;''' [[#במדבר|במדבר]] | [[#נשא|נשא]] | [[#בהעלתך|בהעלותך]] | [[#שלח|שלח]] | [[#קרח|קורח]] | [[#חקת|חוקת]] | [[#בלק|בלק]] | [[#פינחס|פינחס]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות של פורענות ונחמה (לסוף ספר במדבר ורוב ספר דברים):&lt;/u&gt;'''
**'''תלתא דפורענותא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;&gt;'''&quot;שלוש של הפורענות&quot; ו&quot;שבע של הנחמה&quot;:''' ההפטרות מי&quot;ז בתמוז ועד לפני שבת &quot;שובה&quot; אינן מעניין הפרשה אלא שיש בהן פורענות (עד תשעה באב) או נחמה (לאחר תשעה באב). על כן הפטרות אלו אינן באמת צמודות לפרשה מסויימת בקריאת התורה (וגם סדרן אינו משתנה בגלל פרשות נפרדות או מחוברות). בשביל הנוחות בלבד (ולמרות חוסר הדיוק) קוראים להן בשמותן של הפרשות בתורה שהן צמודות אליהן בדרך כלל. ברשימה זו הן מסומנות גם על ידי מספר.&lt;/ref&gt; [[#פורענות-א (מטות)|'''[א]''' מטות (אסת)]] | [[#מטות (ט)|מטות (ט)]] || [[#פורענות-ב (מסעי-אס)|'''[ב]''' מסעי (אס)]] | [[#פורענות-ב (מסעי-ת)|'''[ב]''' מסעי (ת)]] | [[#מסעי (ט)|מסעי (ט)]] || [[#פורענות-ג (דברים-אטס)|'''[ג]''' דברים, שבת &quot;חזון&quot; (אטס)]] | [[#פורענות-ג (דברים-ת)|דברים (ת)]]
**'''שבעה דנחמתא:'''&lt;ref name=&quot;פורענות ונחמה&quot;/&gt; [[#נחמה-א (ואתחנן)|'''[א]''' ואתחנן, שבת &quot;נחמו&quot;]] || [[#נחמה-ב (עקב)|'''[ב]''' עקב]] || [[#נחמה-ג (ראה)|'''[ג]''' ראה]] || [[#נחמה-ד (שפטים-אסת)|'''[ד]''' שופטים (אסת)]] | [[#שפטים (ט)|שופטים (ט)]] || [[#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|'''[ה]''' כי תצא (אסת)]] | [[#כי תצא (ט)|כי תצא (ט)]] || [[#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|'''[ו]''' כי תבוא (אסת)]] | [[#כי תבוא (ט)|כי תבוא (ט)]] || [[#נחמה-ז (נצבים-אסת)|'''[ז]''' נצבים (אסת)]] | [[#נצבים (ט)|נצבים (ט)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|נצבים-וילך (ט)]]
*'''&lt;u&gt;הפטרות לסוף ספר דברים:&lt;/u&gt;''' [[#וילך|וילך, שבת &quot;שובה&quot;]] | [[#האזינו (אס)|האזינו (אס)]] | [[#האזינו (טת)|האזינו (טת)]] | [[#שמחת תורה|וזאת הברכה (שמחת תורה)]]

==מפתח למועדים==
'''סימנים:''' '''א'''=יום ראשון של החג, '''ב'''=יום שני החג בחו&quot;ל (או השבת השנייה של חנוכה), '''ז'''=יום השביעי של החג, '''ח'''=שמיני של פסח בחו&quot;ל, '''מ'''=מנחה, '''ש'''='''ש'''בת (בחול המועד) או '''ש'''חרית (ביום הכיפורים).
*'''&lt;u&gt;שבתות מיוחדות:&lt;/u&gt;''' [[#שבת ראש חודש|שבת ראש חודש]] | [[#שבת ערב ראש חודש|שבת ערב ראש חודש]] | [[#שקלים|שקלים]] | [[#זכור|זכור]] | [[#פרה|פרה]] | [[#החודש|החודש]] | [[#שבת הגדול|שבת הגדול]] | [[#שבת חנוכה (א)|שבת חנוכה (א)]] | [[#שבת חנוכה (ב)|שבת חנוכה (ב)]]
*'''&lt;u&gt;מועדים:&lt;/u&gt;''' [[#ראש השנה (א)|ראש השנה (א)]] | [[#ראש השנה (ב)|ראש השנה (ב)]] | [[#יום הכיפורים (ש)|יום הכיפורים (ש)]] | [[#יום הכיפורים (מ)|יום הכיפורים (מ)]] | [[#סוכות (א)|סוכות (א)]] | [[#סוכות (ב)|סוכות (ב)]] | [[#סוכות (ש)|סוכות (ש)]] | [[#שמיני עצרת|שמיני עצרת]] | [[#שמחת תורה|שמחת תורה]] | [[#פסח (א)|פסח (א)]] | [[#פסח (ב)|פסח (ב)]] | [[#פסח (ש)|פסח (ש)]] | [[#פסח (ז)|פסח (ז)]] | [[#פסח (ח)|פסח (ח)]] | [[#שבועות (א)|שבועות (א)]] | [[#שבועות (ב)|שבועות (ב)]]
*'''&lt;u&gt;תעניות:&lt;/u&gt;''' [[#שחרית לתשעה באב|שחרית לתשעה באב]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתשעה באב (א)]] | [[#מנחה לתשעה באב (טסת)|מנחה לתשעה באב (טסת)]] | [[#מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)|מנחה לתענית ציבור (אט)]]

==ספר יהושע==

&lt;קטע התחלה=שמחת תורה/&gt;{{עוגן|שמחת תורה}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת שמחת תורה (לאחר קריאת &quot;וזאת הברכה&quot; וסיומה של התורה):]] ממשה ליהושע.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי אחרי מות משה עבד ה'...&quot; ('''יהושע''' א א) עד &quot;...בכל אשר תלך&quot; (א ט).
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...רק חזק ואמץ&quot; (א יח).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים:''' &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). ברוב העדות נוהגים לקרוא חתימה זו רק ב[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת ראשון של פסח]].
*הפטרת הספרדים ועיקר הפטרת התימנים היא הפרשה הראשונה שבספר. הפטרת האשכנזים והאיטלקים היא שלושת הפרשות הראשונות שבספר.&lt;קטע סוף=שמחת תורה/&gt;

&lt;קטע התחלה=שלח/&gt;{{עוגן|שלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שלח#הפטרה|הפטרת &quot;שלח לך&quot;:]] המרגלים של יהושע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;וישלח יהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' ב א) עד &quot;...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו&quot; (ב כד).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=שלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (א)/&gt;{{עוגן|פסח (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום ראשון של פסח:]] מילה ופסח בכניסה לארץ.'''
*'''תוספת פתיחה של שלושה פסוקים לאשכנזים:''' &quot;ויאמר יהושע אל העם התקדשו...&quot; ('''יהושע''' ג ה) עד &quot;...וילכו לפני העם&quot; (ג ז). אין אומרים פתיחה זו בקהילת פרנקפורט וע&quot;פ מנהג הגר&quot;א ובעוד קהילות.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:'''  &quot;בעת ההיא אמר ה' ליהושע...&quot; (ה ב) עד &quot;אין יוצא ואין בא&quot; (ו א).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד''' ברוב העדות (למעט מקצת אשכנזים, ביניהם הגר&quot;א וקהילת פרנקפורט): &quot;ויהי ה' את יהושע, ויהי שמעו בכל הארץ&quot; (יהושע ו כז). התימנים נוהגים בחתימה זו גם בהפטרת שמחת תורה (לעיל בספר יהושע).&lt;קטע סוף=פסח (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תבוא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תבוא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תבוא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] הברכה והקללה מספר תורת משה; ערמת הגבעונים.'''
*&quot;אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל...&quot; ('''יהושע''' ח ל) עד &quot;...עד היום הזה אל המקום אשר יבחר&quot; (ט כז).
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=כי תבוא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ו (כי תבוא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=מטות (ט)/&gt;{{עוגן|מטות (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות#הפטרה|הפטרת &quot;מטות&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] נחלות שנים וחצי השבטים.'''
*&quot;ויתן משה למטה בני ראובן למשפחֹתם...&quot; ('''יהושע''' יג טו) עד &quot;...כאשר דבר להם&quot; (יג לג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=מטות (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-א (מטות)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=מסעי (ט)/&gt;{{עוגן|מסעי (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת &quot;מסעי&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] ערי מקלט.'''
*&quot;אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון...&quot; ('''יהושע''' יט נא) עד &quot;...את הערים האלה ואת מגרשיהן&quot; (כא ג).
*ההפטרה מתחילה בפסוק שלפני תחילת פרשה ומסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=מסעי (ט)/&gt;
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל האשכנזים והספרדים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת הפורענות הנקראת אצל התימנים בשבת זו ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=נצבים (ט)/&gt;{{עוגן|נצבים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת &quot;נצבים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] צוואתו של יהושע.'''
*&quot;ויאסֹף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה...&quot; ('''יהושע''' כד א) עד &quot;...גם אנחנו נעבוד את ה' כי הוא אלהינו&quot; (כד יח).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת באמצע פרשה בדברי ההבטחתה של העם.&lt;קטע סוף=נצבים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ז (נצבים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

==ספר שופטים==

&lt;קטע התחלה=בשלח/&gt;{{עוגן|בשלח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בשלח#הפטרה|הפטרת &quot;בשלח&quot;:]] שירת דבורה.
*'''אשכנזים''' קוראים מתחילת הסיפור עד סוף השיר: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot; ('''שופטים''' ד ד) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''תימנים ''' מתחילים לקרוא בשני הפסוקים שמסכמים את הסיפור לפני תחילת השיר: &quot;ויכנע אלהים...&quot; (שופטים ד כג) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''ספרדים''' קוראים מתחילת השיר: &quot;ותשר דבורה...&quot; (ה א) עד &quot;...ותשקט הארץ ארבעים שנה&quot; (ה לא).
*'''איטלקים''' קוראים מתחילת הסיפור כמו האשכנזים: &quot;ודבורה אשה נביאה...&quot;, אבל קוראים רק את התחלת השיר ומסיימים: &quot;...אנכי לה' אנכי אשירה, אזמר לה' אלהי ישראל&quot; (ה ג).&lt;קטע סוף=בשלח/&gt;

&lt;קטע התחלה=חקת/&gt;{{עוגן|חקת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חקת#הפטרה|הפטרת &quot;חוקת&quot;:]] יפתח הגלעדי.
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; ('''שופטים''' יא א) עד &quot;...מפני בני ישראל&quot; (יא לג).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא פרשה נוספת (על בת יפתח): &quot;ויפתח הגלעדי...&quot; (יא א) עד &quot;...ארבעת ימים בשנה&quot; (יא מ).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=חקת/&gt;

&lt;קטע התחלה=נשא/&gt;{{עוגן|נשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נשא#הפטרה|הפטרת &quot;נשא&quot;:]] לידת שמשון.
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים''' &quot;ויהי איש אחד מצרעה...&quot; ('''שופטים''' יג ב) עד &quot;...בין צרעה ובין אשתאל&quot; (יג כה). הפטרה זו של רוב הקהילות מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה (סה&quot;כ ארבע פרשות).
**'''התימנים''' מסיימים פסוק אחד לפני סוף הפרשה במלים: &quot;...ויברכהו ה'&quot; (יג כד).&lt;קטע סוף=נשא/&gt;

==ספר שמואל==

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (א)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה#הפטרה|הפטרת יום ראשון של ראש השנה:]] פקידת חנה.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי איש אחד מן הרמתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' א א) עד &quot;...וירם קרן משיחו&quot; (ב י).
*ההפטרה היא שתי הפרשות הראשונות בספר שמואל.&lt;קטע סוף=ראש השנה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שפטים (ט)/&gt;{{עוגן|שפטים (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת &quot;שֹפטים&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] בקשת מלך.'''
*&quot;ויהי כאשר זקן שמואל...&quot; ('''שמ&quot;א''' ח א) עד &quot;...לכו איש לעירו&quot; (ח כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שפטים (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ד (שפטים-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=קרח/&gt;{{עוגן|קרח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קרח#הפטרה|הפטרת &quot;קורח&quot;:]] משמואל הנביא לשאול המלך.
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר שמואל אל העם...&quot; ('''שמ&quot;א''' יא יד) עד &quot;...לעשות אתכם לו לעם&quot; (יב כב).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומתסיימת באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=קרח/&gt;

&lt;קטע התחלה=זכור/&gt;{{עוגן|זכור}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת זכור#הפטרה|הפטרת פרשת זכור (וכן הפטרת שבת פורים בכרכים):]] מלחמת שאול בעמלק.'''
*'''תימנים:''' &quot;ותהי המלחמה חזקה על פלשתים...&quot; ('''שמ&quot;א''' יד נב) עד &quot;...לפני ה' בגלגל&quot; (טו לג).
*'''ספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח...&quot; (טו א) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).
*'''אשכנזים:''' &quot;כה אמר ה' צבאות: פקדתי...&quot; (טו ב) עד &quot;...גבעת שאול&quot; (טו לד).&lt;קטע סוף=זכור/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תצא (ט)/&gt;{{עוגן|כי תצא (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תצא&quot; מעניין הפרשה לאיטלקים:]] חרוף גלית וביאת דוד.'''
*&quot;ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה...&quot; ('''שמ&quot;א''' יז א) עד &quot;...ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; (יז לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. בפסוק האחרון יש פסקא באמצע הפסוק, כך שהמלים האחרונות &quot;ויאמר שאול אל דוד: לך וה' יהיה עמך&quot; הן תחילת הפרשה הבאה (פרשה זו באה להדגיש כנראה את דברי שאול אל דוד).&lt;קטע סוף=כי תצא (ט)/&gt;
*להפטרת הנחמה הנקראת בשאר העדות ראה [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נחמה-ה (כי תצא-אסת)|להלן בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=שבת ערב ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ערב ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ערב ראש חודש|הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;):]] דוד ויהונתן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חֹדש...&quot; ('''שמ&quot;א''' כ יח) עד &quot;...ובין זרעך עד עולם&quot; (כ מב).
*יש מבני מרוקו (פאס) שמפטירים בערב ראש חודש בהפטרה הקבועה לפרשת השבוע, ואולם מוסיפים בסופו את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך על עולם&quot; (כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ערב ראש חודש/&gt;

&lt;קטע התחלה=פרשת שמיני/&gt;{{עוגן|פרשת שמיני}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמיני#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני&quot;:]] הכנסת הארון לעיר דוד.'''
*'''בכל העדות מתחילים:'''  &quot;ויסף עוד דוד...&quot; ('''שמ&quot;ב''' ו א).
**'''ספרדים''' קוראים עד &quot;...וילך כל העם איש לביתו&quot; (ו יט).
**'''תימנים ואיטלקים''' קוראים עד &quot;...כי ה' עמך&quot; (ז ג).
**'''אשכנזים''' קוראים עד &quot;...כן דבר נתן אל דוד&quot; (ז יז).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל רק במנהג אשכנז מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פרשת שמיני/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ז)/&gt;{{עוגן|פסח (ז)}}&lt;קטע התחלה=האזינו (אס)/&gt;{{עוגן|האזינו (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום השביעי של פסח בכל העדות]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו#הפטרה|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] שירת דוד.'''
*'''בכל העדות בשביעי של פסח, ולאשכנזים ולספרדים בין יום כיפור לסוכות:''' &quot;וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת...&quot; ('''שמ&quot;ב''' כב א) עד &quot;...לדוד ולזרעו עד עולם&quot; (כב נא).&lt;קטע סוף=פסח (ז)/&gt;
*כשקורין פרשת &quot;האזינו&quot; בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בשבת זו הפטרת &quot;וילך&quot; (&quot;שובה ישראל&quot;. ראה להלן בספר [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#הושע|הושע]]).&lt;קטע סוף=האזינו (אס)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (טת)|להפטרת &quot;האזינו&quot; כמנהג התימנים והאיטלקים, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

==ספר מלכים==
&lt;קטע התחלה=חיי שרה/&gt;{{עוגן|חיי שרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת חיי שרה#הפטרה|הפטרת &quot;חיי שרה&quot;:]] דוד ממליך את שלמה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; ('''מל&quot;א''' א א) עד &quot;...יחי אדני המלך דוד לעלם&quot; (א לא).
*'''איטלקים ממשיכים לקרוא:''' &quot;והמלך דוד זקן...&quot; (א א) עד &quot;...ואמרתם יחי המלך שלמה&quot; (א לד).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה ברוב העדות; האיטלקים ממשיכים לקרוא לתוך הפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=חיי שרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויחי/&gt;{{עוגן|ויחי}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויחי#הפטרה|הפטרת &quot;ויחי&quot;:]] צוואתו של דוד לשלמה בנו, וסיכום למלכותו.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויקרבו ימי דוד...&quot; ('''מל&quot;א''' ב א) עד &quot;...ותכֹן מלכותו מאד&quot; (ב יב).
*ההפטרה היא שתי פרשות פתוחות בדיוק, הראשונה הצוואה והשנייה הסיכום למלכות דוד.&lt;קטע סוף=ויחי/&gt;

&lt;קטע התחלה=מקץ/&gt;{{עוגן|מקץ}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מקץ#הפטרה|הפטרת &quot;מקץ&quot;:]] משפט שלמה.'''
*&quot;ויקץ שלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ג טו) עד &quot;...מלך על כל ישראל&quot; (ד א).
*ברוב השנים נדחית הפטרה זו ברוב העדות בשבת הראשונה של חנוכה או בשבת השניה של חנוכה. אבל בקהילת אלג'יר קוראים אותה גם בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=מקץ/&gt;

&lt;קטע התחלה=תרומה/&gt;{{עוגן|תרומה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תרומה#הפטרה|הפטרת &quot;תרומה&quot;:]] שלמה בונה בית לה'.'''
*&quot;וה' נתן חכמה לשלמה...&quot; ('''מל&quot;א''' ה כו) עד &quot;...ולא אעזב את עמי ישראל&quot; (ו יג).&lt;קטע סוף=תרומה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (טסת)/&gt;{{עוגן|ויקהל (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים:]] מעשה העמודים.'''
*איטלקים וספרדים: &quot;וישלח המלך...&quot; ('''מל&quot;א''' ז יג) עד &quot;...אלפים בת יכיל&quot; (ז כו).
*תימנים מסיימים &quot;...ותתם מלאכת העמודים&quot; (ז כב).&lt;קטע סוף=ויקהל (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקהל (א)/&gt;{{עוגן|ויקהל (א)}}&lt;קטע התחלה=פקודי (טסת)/&gt;{{עוגן|פקודי (טסת)}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (ב)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקהל#הפטרה|הפטרת &quot;ויקהל&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאיטלקים וספרדים ותימנים]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת שנייה של חנוכה|הפטרת שבת שנייה של חנוכה:]] סיום מלאכת מקדש שלמה.'''
*&quot;ויעש חירום...&quot; ('''מל&quot;א''' ז מ) עד &quot;...להיכל זהב&quot; (ז נ). ההפטרה היא פרשה אחת. פסוק הסיום (ז נא) הוא פרשה בפני עצמה, ואינו נכלל בהפטרה זו.
*הפטרה זו נקראת בשבת שניה של [[ויבינו במקרא/חנוכה|חנוכה]] (כאשר חלים בחנוכה שתי שבתות).&lt;קטע סוף=ויקהל (א)/&gt;&lt;קטע סוף=פקודי (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע התחלה=סוכות (ב)/&gt;{{עוגן|פקודי (א)}}{{עוגן|סוכות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פקודי#הפטרה|הפטרת &quot;פקודי&quot; לאשכנזים]] ו[[ויבינו במקרא/סוכות#הפטרה|יום שני של חג הסוכות לבני חוץ לארץ:]] הכנסת הארון לקודש הקדשים, ה' שוכן בערפל, תפילת שלמה.'''
*'''אשכנזים (הפטרת &quot;פקודי&quot;) ותימנים (יום שני של סוכות):''' &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; ('''מל&quot;א''' ז נא) עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''אשכנזים וספרדים (יום שני של סוכות):''' &quot;ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל...&quot; (ח ב) עד עד &quot;...בהוציאו אֹתם מארץ מצרים&quot; (ח כא).
*'''איטלקים (יום שני של סוכות)''' מתחילים כמו התימנים &quot;ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית ה'...&quot; (ז נא) אבל מסיימים לקרוא &quot;...ובידו מלא לאמר&quot; (ח טו) או עד &quot;...ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל&quot; (ח טז).
*הפטרת האשכנזים ל&quot;פקודי&quot; והתימנים והאיטלקים ליום של שני סוכות מתחילה בראש פרשה.
*הפטרת האשכנזים והספרדים ליום שני של סוכות מתחילה מהפסוק השני של הפרשה.
*הפטרות כל העדות מסתיימות בסוף פרשה, חוץ מהאיטלקים שמסיימים לקרוא באמצע הפרשה.&lt;קטע סוף=פקודי (א)/&gt;&lt;קטע סוף=סוכות (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמיני עצרת/&gt;{{עוגן|שמיני עצרת}}'''[[ויבינו במקרא/שמיני עצרת ושמחת תורה#הפטרה|הפטרת &quot;שמיני עצרת&quot; לבני חוץ לארץ:]] ברכת שלמה את העם.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפִלה והתחִנה הזאת...&quot; ('''מל&quot;א''' ח נד) עד &quot;...על כל הטובה אשה עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו&quot; (ח סו).
*'''איטלקים''' וקצת מקהילות אשכנז ממשיכים לקרוא עוד פסוק אחד עד סוף הפרשה: &quot;והיה ככלות שלמה לבנות את בית ה' ואת בית המלך, ואת כל חשק שלמה אשר חפץ לעשות&quot; (ט א).
*הפטרת האיטלקים היא פרשה אחת. הפטרת שאר העדות מסתיימת פסוק אחד לפני סוף הפרשה.&lt;קטע סוף=שמיני עצרת/&gt;

&lt;קטע התחלה=כי תשא/&gt;{{עוגן|כי תשא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תשא#הפטרה|הפטרת &quot;כי תשא&quot;:]] אליהו בהר הכרמל.'''
*'''אשכנזים:''' &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח א) עד &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*'''תימנים''' מתחילים כמו האשכנזים: &quot;ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו...&quot; (יח א), וממשיכים לקרוא עד &quot;...ויהי גשם גדול, וירכב אחאב וילך יזרעאלה&quot; (יח מה).
*'''ספרדים ואיטלקים''' מתחילים לקרוא &quot;וישלח אחאב בכל בני ישראל...&quot; (יח כ), ומסיימים כמו האשכנזים: &quot;...ה' הוא האלהים, ה' הוא האלהים&quot; (יח לט).
*קריאת האשכנזים והתימנים מתחילה בתחילת הפרשה ומסתיימת באמצע פרשה. קריאתם של הספרדים והאיטלקים אינה תואמת את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=כי תשא/&gt;

&lt;קטע התחלה=פינחס/&gt;{{עוגן|פינחס}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פינחס#הפטרה|הפטרת &quot;פינחס&quot;:]] קנאת אליהו ומשיחת אלישע.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot; ('''מל&quot;א''' יח מו) עד &quot;...ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו&quot; (יט כא).
*ההפטרה מתחילה באמצע פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.
*אם חלה שבת פרשת &quot;פינחס&quot; לאחר י&quot;ז בתמוז קוראים ברוב העדות את הפטרת הפורענות הראשונה (&quot;מטות&quot;): &quot;דברי ירמיהו...&quot;. אבל האטלקים קוראים את הפטרת פינחס (&quot;ויד ה' היתה אל אליהו...&quot;) גם לאחר י&quot;ז בתמוז.&lt;קטע סוף=פינחס/&gt;

&lt;קטע התחלה=וירא/&gt;{{עוגן|וירא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וירא#הפטרה|הפטרת &quot;וירא&quot;:]] נס השמן, אלישע והשונמית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד א) עד &quot;...ותאמר שלום&quot; (ד כג).
**קהילות אלג'יר ממשיכים לקרוא כמו בשאר העדות.
*'''אשכנזים, איטלקים ותימנים ממשיכים לקרוא:''' &quot;ואשה אחת מנשי בני הנביאים...&quot; (ד א) עד &quot;...ותשא את בנה ותצא&quot; (ד לז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. ספרדים מפסיקים לקרוא באמצע פרשה, ובשאר העדות ממשיכים לקרוא עד סופה.&lt;קטע סוף=וירא/&gt;

&lt;קטע התחלה=תזריע/&gt;{{עוגן|תזריע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תזריע#הפטרה|הפטרת &quot;תזריע&quot;:]] צרעת נעמן.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ואיש בא מבעל שלִשה...&quot; ('''מל&quot;ב''' ד מב) עד &quot;...ויאמר לו לך לשלום, וילך מאתו כברת ארץ&quot; (ה יט).
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מצרע|מצורע]].'''&lt;קטע סוף=תזריע/&gt;

&lt;קטע התחלה=מצרע/&gt;{{עוגן|מצרע}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מצרע#הפטרה|הפטרת &quot;מצרע&quot;:]] ארבעה מצורעים ומנוסת מחנה ארם.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויאמר אלישע שמעו דבר ה'...&quot; ('''מל&quot;ב''' ז א) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער...&quot; (מל&quot;ב ז ג) עד &quot;...וירמסו אותו העם בשער וימות&quot; (ז כ).
*'''תוספת חתימה של פסוק אחד לתימנים ולאיטלקים:''' &quot;ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם, למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב, ולא אבה השחיתם, ולא השליכם מעל פניו עד עתה&quot; (יג כג). 
*הפטרת האשכנזים והספרדים היא פרשה אחד בדיוק (סיפור ארבעת המצורעים ומנוסת מחנה ארם). התימנים והאיטלקים מקדימים לקרוא מהתחלת הפרשה הקודמת (בת שני פסוקים) על נבואת השפע של אלישע.
*'''כאשר &quot;תזריע&quot; ו&quot;מצורע&quot; מחוברין, קוראים את הפטרת מצורע.'''&lt;קטע סוף=מצרע/&gt;

&lt;קטע התחלה=שקלים/&gt;{{עוגן|שקלים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שקלים#הפטרה|הפטרת שקלים:]] מלכות יהואש וחיזוק בדק הבית.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ויכרת יהוידע...&quot; ('''מל&quot;ב''' יא יז) עד &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג קהילות מהמגרב להתחיל &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א), כמו שאר העדות.
*'''אשכנזים ואיטלקים ותימנים מתחילים:''' &quot;בן שבע שנים יהואש במלכו...&quot; (יב א) ומסיימים כמו הספרדים  &quot;...לכהנים יהיו&quot; (יב יז).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו הספרדים (מ&quot;ויכרת יהוידע...&quot;).
*ההפטרה של רוב העדות מכילה שלוש פרשות, ושל הספרדים פרשה נוספת לפניהן.&lt;קטע סוף=שקלים/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ב)/&gt;{{עוגן|פסח (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרה|הפטרת יום שני של פסח לבני חוץ לארץ:]] המלך יאשיהו והפסח על פי ספר הברית.'''
*'''תימנים:'''
**חלק ראשון: &quot;בן שמונה שנה יאשיהו במלכו...&quot; ('''מל&quot;ב''' כב א) עד &quot;...כי באמונה הם עושים&quot; (כב ז).
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לאשכנזים ולספרדים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''אשכנזים וספרדים:'''
**חלק ראשון: &quot;וישלח המלך...&quot; (כג א) עד &quot;...כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם&quot; (כג ט).{{הערה|לדעת הגר&quot;א ([[מעשה רב הלכות פסח#קצב|מעשה רב קצ&quot;ב]]) ממשיכים לקרוא כאן ברצף, ומדלגים רק על הפסוק שמתחיל &quot;וְֽאֶת־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם...&quot; ([[מלכים ב כג/טעמים#כג יג|כג,יג]]), המדבר בגנותו של שלמה.}}
**חלק שני לאחר דילוג (כמו לתימנים): &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...ואחריו לא קם כמוהו&quot; (כג כה).
*'''איטלקים:''' &quot;ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לה' אלהיכם...&quot; (כג כא) עד &quot;...וימליכו אותו תחת אביו&quot; (כג ל). כלומר קוראים מתחילת הקטע '''השני''' לפי שאר העדות, אבל ממשיכים לקרוא שם עד סוף הפרשה.
*הפטרת התימנים מתחילה בתחילת פרשה, והפטרת האיטלקים מסתיימת בסוף פרשה. חוץ מזה קטעי ההפטרה במנהגים השונים אינם תואמים את חלוקת הפרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ב)/&gt;

==ספר ישעיהו==

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-אטס)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי#הפטרה|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לתימנים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לאשכנזים ולספרדים (והיחידה לאיטלקים):]] פורענות ומאיסת העבודה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים (בשבת &quot;חזון&quot; לפני תשעה באב):''' &quot;חזון ישעיהו בן אמוץ...&quot; ('''ישעיהו''' א א) עד &quot;...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז).
**גם תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים הפטרה זו כמו שאר העדות בשבת &quot;דברים&quot; שלפני תשעה באב.
*'''תימנים (הפטרת פורענות שנייה לפרשת &quot;מסעי&quot;)''' מסיימים לקרוא בסוף פרשה: &quot;...חרב תאֻכלו כי פי ה' דבר&quot; (א כ).
**קצת מקהילות התימנים חוזרים בסוף על הפסוק שלפני האחרון כדי לסיים בטוב: &quot;אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו&quot; (א יט).
*הפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בפסוק של ברכה באמצע פרשה. הפטרת התימנים מסתיימת בסוף פרשה בפורענות, ולכן קצת מהקהילות חוזרות על הפסוק שלפני האחרון.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-אטס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-ת)/&gt;
*בפרשת &quot;מסעי&quot; תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את [[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת הפורענות השנייה של האשכנזים והספרדים ל&quot;מסעי&quot;]] ([[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-אס)|להלן בספר ירמיהו]]).

&lt;קטע התחלה=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;{{עוגן|פורענות-ג (דברים-ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת דברים#הפטרה|הפטרת פורענות שלישית (&quot;דברים&quot;) לתימנים:]] שחיתותה של ירושלים.'''
*&quot;איכה היתה לזונה קריה נאמנה...&quot; ('''ישעיהו''' א כא) עד &quot;...ובערו שניהם יחדיו ואין מכבה&quot; (א לא).
*בקצת מקהילות התימנים חוזרים על אחד מהפסוקים כדי לסיים בנחמה: &quot;ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה&quot; (א כז). פסוק זה מסיים את סיום ההפטרה לפי מנהגם של שאר העדות.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פורענות-ג (דברים-ת)/&gt;
*תימנים &quot;שאמיים&quot; קוראים את הפטרה של שאר העדות (&quot;חזון ישעיהו&quot;), [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ג (דברים-אטס)|לעיל בספר ישעיהו]].

&lt;קטע התחלה=יתרו/&gt;{{עוגן|יתרו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת יתרו#הפטרה|הפטרת &quot;יתרו&quot;:]] שליחותו והקדשתו של ישעיהו לנביא.'''
*'''ספרדים ועיקר ההפטרה לתימנים:''' &quot;בשנת מות המלך עוזיהו...&quot; ('''ישעיהו''' ו א) עד &quot;...זרע קודש מצבתה&quot; (ו יג). גם במנהג חב&quot;ד, זו כל ההפטרה.
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' ממשיכים לקרוא עד &quot;את בן טבאל&quot; (ז ו) בנבואת נחמה למלך אחז. גם במנהג אלג'יר ממשיכים לקרוא עד כאן.
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים לאשכנזים ואיטלקים ותימנים:''' &quot;כי ילד יולד לנו...&quot; עד &quot;קנאת ה' צבאות תעשה זאת&quot; (ישעיהו ט ה-ו).
*עיקר ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה בכל העדות. התוספת מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=יתרו/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ח)/&gt;{{עוגן|פסח (ח)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח#הפטרת שמיני של פסח|הפטרת יום שמיני של פסח לבני חוץ לארץ:]] הנה אל ישועתי.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;עוד היום בנוב לעמוד...&quot; ('''ישעיהו''' י לב) עד &quot;...כי גדול בקרבך קדוש ישראל&quot; (יב ו).
*בקהילות הנוהגות לחוג את יום העצמאות על פי הוראותיה ומנהגיה של הרבנות הראשית לישראל, אין קוראים בתורה ביום העצמאות, אך קוראים בלא ברכות את ההפטרה הזאת לשמיני של פסח (יום טוב אחרון של פסח בגלויות שאינו נחוג בארץ ישראל).
*ההפטרה מתחילה מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=פסח (ח)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (טת)/&gt;{{עוגן|בא (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא#הפטרה|הפטרת &quot;בא&quot; לאיטלקים ולתימנים:]] משא מצרים.'''
*'''רוב התימנים:''' &quot;משא מצרים...&quot; ('''ישעיהו''' יט א) עד &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*'''איטלקים וקצת קהילות מהתימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;בעת ההיא יובל שי...&quot; (יח ז), ומסיימים כמו התימנים: &quot;...ברוך עמי מצרים, ומעשה ידי אשור, ונחלתי ישראל&quot; (יט כה).
*יש גם מבני עדות המזרח שקוראים הפטרה זו (במקום ההפטרה מירמיהו):
**בבלים קוראים כמו האיטלקים מ&quot;בעת ההיא יובל שי...&quot;.
**קהילות המגרב קוראים כמו רוב התימנים מ&quot;משא מצרים...&quot;.
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה לפי כל העדות; גם הפסוק שמוסיפים האיטלקים בהתחלה הוא פרשה בפני עצמו. התימנים קוראים נבואה אחת מוגדרת על מצרים, והאיטלקים מתחילים וגם מסיימים בדברי נבואה על עת הגאולה.&lt;קטע סוף=בא (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (אס)|להלן בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=שמות (א)/&gt;{{עוגן|שמות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות#הפטרה|הפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים:]] &quot;הבאים ישרש יעקב&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;הבאים ישרש יעקב...&quot; ('''ישעיהו''' כז ו) עד &quot;...ונוקשו ונלכדו&quot; (כח יג).
*'''תוספת חתימה של שני פסוקים לאחר דילוג:''' &quot;לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם...&quot; עד &quot;ואת אלהי ישראל יעריצו&quot; (כט כב-כג).
*עיקר ההפטרה מתחילה פסוק אחד מלפני פרשה פתוחה, ומסתיימת בסוף פרשה. סדרת הנבואות המתחילות בקריאת &quot;הוי&quot; מתחילה באמצע ההפטרה: &quot;הוי עטרת גאות&quot; (כז א). תוספת החתימה מהווה שני פסוקים מתחילת פרשה שיש בה שלוש פסוקים.
*הפטרה זו נקראת גם במקצת קהילות הספרדים ועדות המזרח.&lt;קטע סוף=שמות (א)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (טס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

===נחמות ישעיהו===

&lt;קטע התחלה=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;{{עוגן|נחמה-א (ואתחנן)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ואתחנן#הפטרה|הפטרת נחמה ראשונה (&quot;ואתחנן&quot;):]] &quot;נחמו נחמו עמי&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;נחמו נחמו עמי...&quot; ('''ישעיהו''' מ א) עד &quot;...וחיתו אין די עולה&quot; (מ טז).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...איש לא נעדר&quot; (מ כו).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ומאלהי משפטי יעבור&quot; (מ כז).
*'''תוספת חתימה''' של פסוק אחד לתימנים: &quot;העניים והאביונים מבקשים מים... אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה. במנהגי האיטלקים והאשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה. במנהג תימן היא מסתיימת בפסוק הראשון של הפרשה הבאה, וכן הפסוק לתוספת חתימה הוא הפסוק הראשון בפרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-א (ואתחנן)/&gt;

&lt;קטע התחלה=לך לך/&gt;{{עוגן|לך לך}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת לך לך#הפטרה|הפטרת &quot;לך לך&quot;:]] &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה&quot; או &quot;למה תאמר יעקב&quot;.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ואל מי תדמיוני ואשוה...&quot; ('''ישעיהו''' מ כה) עד &quot;...אלהי ישראל לא אעזבם&quot; (מא יז).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;למה תאמר יעקב...&quot; (מ כז) עד &quot;...בקדוש ישראל תתהלל&quot; (מא טז).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים. במנהג האשכנזים והספרדים היא גם מסתיימת בסוף פרשה, אולם התימנים והאיטלקים ממשיכים לקרוא את הפסוק הראשון שבפרשה הבאה.&lt;קטע סוף=לך לך/&gt;

&lt;קטע התחלה=בראשית/&gt;{{עוגן|בראשית}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בראשית#הפטרה|הפטרת &quot;בראשית&quot;:]] &quot;הן עבדי אתמָך בו&quot; או &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם&quot;.'''
*'''תימנים:''' &quot;הן עבדי אתמָך בו...&quot; ('''ישעיהו''' מב א) עד &quot;...אלה הדברים עשיתִם ולא עזבתים&quot; (מב טז).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא).
*'''ספרדים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו האיטלקים.
*'''אשכנזים מתחילים:''' &quot;כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם...&quot; (מב ה), וממשיכים לקרוא עד &quot;...לפני לא נוצר אל, ואחרי לא יהיה&quot; (מג י).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר&quot; (מב כא) כמו הספרדים והאיטלקים.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה בכל המנהגים: התימנים והאיטלקים מתחילים לקרוא פרשה אחת לפני האשכנזים והספרדים. ההפטרה מסתיימת בסוף פרשה במנהג אשכנז אבל לא בשאר המנהגים.&lt;קטע סוף=בראשית/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויקרא/&gt;{{עוגן|ויקרא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויקרא#הפטרה|הפטרת &quot;ויקרא&quot;:]] &quot;עם זו יצרתי לי&quot; (כפרה, טהרה, וגאולה).'''
*'''איטלקים ותימנים:''' &quot;עם זו יצרתי לי...&quot; ('''ישעיהו''' מג כא) עד &quot;...אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדי אין אלהים&quot; (מד ו).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (מד כג).
*קהילות מהמגרב קוראים כמו התימנים והאיטלקים. &quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים והאיטלקים, ואחר כך מוסיפים חתימה בת שלושה פסוקים: &quot;זכור אלה יעקב...&quot; (מד כא) עד &quot;...כי גאל ה' את יעקב ובישראל יתפאר&quot; (וכך מסיימים בסיום של האשכנזים והספרדים).
*ההפטרה מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת. הפטרת התימנים והאיטלקים מסתיימת בפסוק הראשון לאחר סוף פרשה, והפטרת האשכנזים והספרדים מסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ויקרא/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ב (עקב)/&gt;{{עוגן|נחמה-ב (עקב)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת עקב#הפטרה|הפטרת נחמה שנייה (&quot;עקב&quot;):]] &quot;ותאמר ציון&quot;.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;ותאמר ציון עזבני ה'...&quot; ('''ישעיהו''' מט יד) עד &quot;...ששון ושמחה ימצא בה, תודה וכל זמרה&quot; (נא ג).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ב (עקב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ד (שפטים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שפטים#הפטרה|הפטרת נחמה רביעית (&quot;שופטים&quot;):]] &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;אנכי אנכי הוא מנחמכם...&quot; ('''ישעיהו''' נא יב) עד &quot;...כי הולך לפניכם ה', ומאסִפכם אלהי ישראל&quot; (נב יב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=נחמה-ד (שפטים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;שופטים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שפטים (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ה (כי תצא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תצא#הפטרה|הפטרת נחמה חמישית (&quot;כי תצא&quot;):]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;ראה&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;ראה&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ה (כי תצא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תצא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תצא (ט)|לעיל בספר שמואל]].

&lt;קטע התחלה=נח/&gt;{{עוגן|נח}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נח#הפטרה|הפטרת &quot;נח&quot;:]] &quot;רני עקרה&quot;.'''
*'''ספרדים:''' &quot;רני עקרה לא ילדה...&quot; ('''ישעיהו''' נד א) עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י).
**מנהג קהילות מהמגרב להמשיך לקרוא  עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה) כמו האשכנזים והאיטלקים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
**מנהג חב&quot;ד ופרנקפורט לקרוא רק עד &quot;...אמר מרחמך ה'&quot; (נד י) כמו הספרדים.
*'''תימנים''' קוראים עד &quot;... חסדי דוד הנאמנים&quot; (נה ג)
** תימנים שאמים ממשיכים עוד שני פסוקים כמו האשכנזים.
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים, למעט התימנים שמתחילים בראש אבל מסיימים באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=נח/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ג (ראה)/&gt;{{עוגן|נחמה-ג (ראה)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ראה#הפטרה|הפטרת נחמה שלישית (&quot;ראה&quot;):]] &quot;עניה סֹערה&quot;.'''
*'''רוב העדות:''' &quot;עניה סֹערה לא נֻחמה...&quot; ('''ישעיהו''' נד יא) עד &quot;...ולקדוש ישראל כי פארך&quot; (נה ה).
*בקצת מהקהילות אלג'יריה קוראים את הפטרת &quot;כי תצא&quot; בשבת זו, ואת ההפטרה הזו בשבת &quot;כי תצא&quot;.
*ההפטרה היא שתי פרשות.&lt;קטע סוף=נחמה-ג (ראה)/&gt;

&lt;קטע התחלה=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;{{עוגן|מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)}}'''[[ויבינו במקרא/תעניות#הפטרה (למנחה)|הפטרת מנחה בתענית לאשכנזים ואיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרת מנחה בתשעה באב לאשכנזים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשות נצבים וילך מחוברין#הפטרה|הפטרת ניצבים-וילך לאיטלקים]]: &quot;דרשו ה' בהמצאו&quot;.'''
*'''ספרדים ותימנים אינם מפטירים במנחה בתענית ציבור (חוץ מתשעה באב).'''
*'''אשכנזים ואיטלקים במנחה בתענית ציבור, ואשכנזים גם במנחה בתשעה באב קוראים:''' &quot;דרשו ה' בהמצאו...&quot; ('''ישעיהו''' נה ו) עד &quot;...עוד אקבץ עליו לנקבציו&quot; (נו ח).
*'''איטלקים''' קוראים הפטרה זו גם בשבת &quot;נצבים&quot;-&quot;וילך&quot; כשהן מחוברות.
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה, ומסתיימת פסוק אחד לפני סוף פרשה.&lt;קטע סוף=מנחה בתענית (אט), מנחה בתשעה באב (א), נצבים-וילך (ט)/&gt;

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (ש)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה לשחרית|הפטרת יום הכיפורים בשחרית:]] &quot;ואמר סֹלו סֹלו&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;ואמר סֹלו סֹלו פנו דרך...&quot; ('''ישעיהו''' נז יד) עד &quot;...והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר&quot; (נח יד).
*'''תוספת חתימה''' בת שני פסוקים לתימנים ולאיטלקים: &quot;ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב...&quot; (נט כ) עד &quot;...ומפי זרעך מפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם&quot; (נט כא).
*עיקר ההפטרה מתחיל בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת, ומסתיים בסוף עוד שתי פרשות. תוספת החתימה היא שני הפסוקים האחרונים של פרשה.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ו (כי תבוא-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת כי תבוא#הפטרה|הפטרת נחמה ששית (&quot;כי תבוא&quot;):]] &quot;קומי אורי&quot;.'''
*'''אשכנזים וספרדים ותימנים:''' &quot;קומי אורי כי בא אורך...&quot; ('''ישעיהו''' ס א) עד &quot;...אני ה' בעתה אחישנה&quot; (ס כב).
*ההפטרה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=נחמה-ו (כי תבוא-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;כי תבוא&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#כי תבוא (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;{{עוגן|נחמה-ז (נצבים-אסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת נצבים#הפטרה|הפטרת נחמה שביעית (&quot;נצבים&quot;):]] &quot;שוש אשיש&quot; או &quot;ונודע בגוים&quot;.''' 
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שוש אשיש בה'...&quot; ('''ישעיהו''' סא י) עד &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט). קריאה זו מתחילה בתחילת פרשה פתוחה.
*'''תימנים''' מתחילים פסוק אחד מלפני תחילת הפרשה: &quot;ונודע בגוים זרעם...&quot; (סא ט), ומסיימים כשאר העדות: &quot;...וינטלם וינשאם כל ימי עולם&quot; (סג ט).
*סיום ההפטרה באמצע נבואה בדברי ברכה.&lt;קטע סוף=נחמה-ז (נצבים-אסת)/&gt;
*להפטרת &quot;נצבים&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#נצבים (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=שבת ראש חודש/&gt;{{עוגן|שבת ראש חודש}}'''[[ויבינו במקרא/ראש חודש#הפטרה לשבת ראש חודש|הפטרת שבת ראש חודש:]] &quot;השמים כסאי&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה:''' &quot;כה אמר ה' השמים כסאי...&quot; ('''ישעיהו''' סו א) עד סוף הספר: &quot;...והיו דֵראון לכל בשר&quot; (סו כד).
*'''חזרה:''' בסוף ההפטרה חוזרים על הפסוק לפני האחרון בספר: &quot;והיה מדי חֹדש בחֹדשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'&quot; (ישעיהו סו כג). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם חוזרים על פסוק זה.
*בקצת קהילות ג'רבה מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;שמעו דבר ה' החרדים אל דברו...&quot; (ישעיהו סו ה).
*'''תוספת בחלק מהקהילות ביום ל' לחודש:''' בראש חודש שהוא יום ל' לחודש מלא (א' דראש חודש), מוסיפים הספרדים ובני עדות המזרח וחסידי חב&quot;ד בסוף ההפטרה את הפסוק הראשון והאחרון של הפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;): &quot;ויאמר לו יהונתן מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך&quot; (שמואל א כ יח), &quot;ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום... ובין זרעך עד עולם&quot; (שמואל א כ מב).&lt;קטע סוף=שבת ראש חודש/&gt;

==ספר ירמיהו==

'''הפתיחה לספר ירמיהו נקראת גם ל[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים]] וגם ל[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;)]].'''

{{עוגן|שמות (טס)}}&lt;קטע התחלה=שמות (טס)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת שמות לאיטלקים ולספרדים:]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''איטלקים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...כי אתך אני נאום ה' להצילך&quot; (א יט).
*'''ספרדים:''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; (א א) עד &quot;כל אוכליו יאשמו, רעה תבוא עליהם נאום ה'&quot; (ב ג).
**בבלים וקהילות מהמגרב קוראים מספר יחזקאל כמו התימנים.
**בקהילות אחרות של עדות המזרח קוראים מספר ישעיהו כמו האשכנזים.
*קריאתם של האיטלקים כוללת חמש פרשות קצרות, ושל הספרדים מוסיפה עוד פרשה קצרה בת שלושה פסוקים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לאשכנזים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
**להפטרת &quot;שמות&quot; '''לתימנים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|להלן בספר יחזקאל]].

{{עוגן|פורענות-א (מטות)}}&lt;קטע התחלה=פורענות-א (מטות)/&gt;'''[[ויבינו במקרא/פרשת מטות|הפטרת פורענות ראשונה (&quot;מטות&quot;):]] שליחותו של ירמיהו.'''
*'''אשכנזים וספרדים''' &quot;דברי ירמיהו בן חלקיהו...&quot; ('''ירמיהו''' א א) עד &quot;...רעה תבֹא עליהם נאֻם ה'&quot; (ב ג).
**'''תימנים''' מפסיקים לקרוא פרשה אחת קודם, וקוראים עד &quot;...כי אתך אני, נאם ה' להצילך&quot; (א יט).
*ההפטרה מתחילה בראש הספר, ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=שמות (טס)/&gt;&lt;קטע סוף=פורענות-א (מטות)/&gt;
*להפטרת &quot;מטות&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מטות (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;{{עוגן|פורענות-ב (מסעי-אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת מסעי|הפטרת פורענות שנייה (&quot;מסעי&quot;) לאשכנזים ולספרדים:]] בגידה ועונשה.'''
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;שמעו דבר ה' בית יעקב...&quot; ('''ירמיהו''' ב ד) עד &quot;...כי מספר עריך היו אלהיך יהודה&quot; (ב כח).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים (פסוק אחד):''' &quot;הלוא מעתה קראת לי אבי, אלוף נעֻרי אתה&quot; (ג ד).
*'''תוספת חתימה לספרדים (שני פסוקים):''' &quot;אם תשוב ישראל...&quot; עד &quot;...והתברכו בו גוים, ובו יתהללו&quot; (ד א-ב).
**חסידי חב&quot;ד נוהגים לקרוא את תוספת החתימה של הספרדים.
**תימנים &quot;שאמיים&quot; נוהגים לקרוא הפטרה זו במקום ההפטרה הרגילה של התימנים.
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת. גם התוספת של הספרדים היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=פורענות-ב (מסעי-אס)/&gt;
*להפטרת הפורענות שקוראים '''התימנים''' בפרשת &quot;מסעי&quot; ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#פורענות-ב (מסעי-ת)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;מסעי&quot; '''לאיטלקים''' (מעניין הפרשה) ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#מסעי (ט)|לעיל בספר יהושע]].

&lt;קטע התחלה=צו/&gt;{{עוגן|צו}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת צו|הפטרת &quot;צו&quot;:]] אין הקרבנות מועילים מבלי לשמוע בקול ה'.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;כה אמר ה' אלהי ישראל, עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר...&quot; ('''ירמיהו''' ז כא) עד &quot;...אבדה האמונה ונכרתה מפיהם&quot; (ז כח).
*'''אשכנזים וספרדים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם, נאום ה' צבאות&quot; (ח ג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאשכנזים ולספרדים ולתימנים):''' כה אמר ה': אל יתהלל החכם בחכמתו...&quot; (ט כב) עד &quot;...כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'&quot; (ט כג).
*'''תוספת חתימה בת שני פסוקים (לאיטלקים):''' &quot;מאין כמוך ה'...&quot; (י ו) עד &quot;...כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך&quot; (י ז).
*'''חסידי חב&quot;ד''' וקהילות ה&quot;תושבים&quot; קוראים כמו התימנים.
*עיקר ההפטרה כולל פרשה אחת למנהג התימנים, ושלוש פרשיות למנהג האשכנזים והספרדים. תוספת החתימה למנהגים אלו היא פרשה אחת. תוספת החתימה לאיטלקים מתחילה בתחילת פרשה.&lt;קטע סוף=צו/&gt;

&lt;קטע התחלה=שחרית לתשעה באב/&gt;{{עוגן|שחרית לתשעה באב}}'''[[ויבינו במקרא/תשעה באב|הפטרת שחרית לתשעה באב:]] עונש החורבן.'''
*'''תוספת פחיחה לתימנים:''' &quot;כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים...&quot; ('''ירמיהו''' ו טז)  עד &quot;...וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב'&quot; (ו יז).
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;אסֹף אסיפם נאֻם־ה'...&quot; (ירמיהו ח יג)  עד &quot;...כי־באלה חפצתי נאֻם־ה'&quot; (ט כג).
*תוספת הפתיחה לתימנים היא שני פסוקים בראש פרשה. עיקר ההפטרה בכל העדות מתחילה בראש פרשה ומסתיים בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=שחרית לתשעה באב/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע התחלה=בחקתי (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (טת)}}{{עוגן|בחקתי (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לתימנים ולאיטלקים]], ו[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחקתי&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] תפילת ירמיהו, בטחון באדם ובה'.'''
*&quot;ה' עֻזי ומָעֻזי...&quot; ('''ירמיהו''' טז יט)  עד &quot;...כי תהלתי אתה&quot; (יז יד).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (טת)/&gt;&lt;קטע סוף=בחקתי (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בהר&quot; '''לאשכנזים ולספרדים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בהר (אס)|להלן בספר ירמיהו]].
*להפטרת &quot;בחקתי&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (טת)|להלן בספר יחזקאל]].

&lt;קטע התחלה=ראש השנה (ב)/&gt;{{עוגן|ראש השנה (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/ראש השנה|הפטרת יום שני של ראש השנה:]] קיבוץ גלויות.'''
*'''כל העדות:''' &quot;כה אמר ה' מצא חן במדבר...&quot; ('''ירמיהו''' לא א) עד &quot;...רחם ארחמנו נאֻם ה'&quot; (לא יט).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=ראש השנה (ב)/&gt;

&lt;קטע התחלה=בהר (אס)/&gt;{{עוגן|בהר (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהר|הפטרת &quot;בהר&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] קנין שדה חנמאל.'''
*ספרדים ורוב האשכנזים: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; ('''ירמיהו''' לב ו)  עד &quot;...הממני יפלא כל דבר&quot; (לב כז).
*חסידי חב&quot;ד מסיימים כמה פסוקים קודם: &quot;ויאמר ירמיהו...&quot; (לב ו) עד &quot;...ארץ זבת חלב ודבש&quot; (לב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה.&lt;קטע סוף=בהר (אס)/&gt;

&lt;קטע התחלה=משפטים/&gt;{{עוגן|משפטים}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת משפטים|הפטרת &quot;משפטים&quot;:]] קריאת דרוד לעבדים. בני תימן ואיטליה ממשיכים גם לקרוא את הסיפור על בני רֵכָב שלא שתו יין.'''
*'''עיקר ההפטרה לאשכנזים ולספרדים:''' &quot;הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה', אחרי כרת המלך צדקיהו ברית...&quot; ('''ירמיהו''' לד ח) עד &quot;...אתן שממה מאין יושב&quot; (לד כב).
*'''איטלקים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ונשב בירושלים&quot; (ירמיהו לה יא).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...עמד לפני כל הימים&quot; (ירמיהו לה יט).
*'''תוספת חתימה לאשכנזים ולספרדים (שני פסוקים לעיל):''' &quot;כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה...&quot; עד &quot;...כי אשיב את שבותם וריחמתים&quot; ('''ירמיהו''' לג כה-כו).
*עיקר ההפטרה, לכל המנהגים, מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה. תוספת החתימה היא פרשה אחת.&lt;קטע סוף=משפטים/&gt;

&lt;קטע התחלה=בא (אס)/&gt;{{עוגן|בא (אס)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בא|הפטרת &quot;בא&quot; לאשכנזים ולספרדים:]] מפלת מצרים; אל תירא עבדי יעקב.'''
*&quot;הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא, לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים...&quot; ('''ירמיהו''' מו יג) עד &quot;...ואותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך&quot; (מו כח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה, וכוללת שלוש פרשות.&lt;קטע סוף=בא (אס)/&gt;
*להפטרת &quot;בא&quot; '''לתימנים ולאיטלקים''' ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בא (טת)|לעיל בספר ישעיהו]].

==ספר יחזקאל==

&lt;קטע התחלה=שבועות (א)/&gt;{{עוגן|שבועות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת חג השבועות (היום הראשון לבני חוץ לארץ):]] מעשה המרכבה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;ויהי בשלשים שנה...&quot; ('''יחזקאל''' א א) עד &quot;...ואראה ואפול על פני, ואשמע קול מדבר&quot; (א כח).
*'''תימנים''' ממשיכים לקרוא עד &quot;...ואשמע את מִדַּבֵּר אלי&quot; (ב ב).
*'''תוספת חתימה בת פסוק אחד לכל העדות:''' &quot;ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול: ברוך כבוד ה' ממקומו&quot; (ג יב).
*ברוב העדות עיקר ההפטרה הוא הפרשה הראשונה בספר יחזקאל. התימנים ממשיכים לקרוא עוד פרשה קטנה בת שני פסוקים, שהיא תחילת הנבואה על שליחותו של יחזקאל.
*בקהילות רבות נהוג שלמפטיר ולהפטרה זו עולה הרב או אחד מחשובי הקהל.&lt;קטע סוף=שבועות (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=שמות (ת)/&gt;{{עוגן|שמות (ת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת שמות|הפטרת &quot;שמות&quot; לתימנים:]] תועבות ירושלים הבוגדת.'''
*&quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם הודע את ירושלים את תועבותיה...&quot; ('''יחזקאל''' טז א) עד &quot;...בהדרי אשר שמתי עליך, נאום אדני אלהים&quot; (טז יד).
*עיקר ההפטרה היא החלק הראשון של פרשה ארוכה.
*גם בעדות המזרח מבבל ומהמגרב קוראים הפטרה זו.&lt;קטע סוף=שמות (ת)/&gt;
*להפטרת &quot;שמות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (א)|לעיל בספר ישעיהו]].
*להפטרת &quot;שמות&quot; לספרדים ולאיטלקים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#שמות (ת)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=האזינו (טת)/&gt;{{עוגן|האזינו (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת האזינו|הפטרת &quot;האזינו&quot; לאיטלקים ותימנים:]] איש כדרכיו אשפֹט אתכם בית ישראל.'''
*'''איטלקים ותימנים (בשבת אחרי יום הכיפורים):''' &quot;כה אמר... ולקחתי אני...&quot; ('''יחזקאל''' יז כב) עד &quot;...והשיבו וחיו&quot; (יח לב).
*אם פרשת &quot;האזינו&quot; נקראת בשבת &quot;שובה&quot; (לפני יום הכיפורים), קוראים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|ההפטרה לפרשת &quot;וילך&quot;]] (&quot;שובה ישראל...&quot;).
*קצת מקהילות התימנים קוראים את ההפטרה של האשכנזים והספרדים לפרשת &quot;האזינו&quot;, [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#האזינו (אס)|ראו לעיל בספר שמואל]].
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=האזינו (טת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=קדשים (טסת)/&gt;{{עוגן|קדשים (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים:]] הלדרוש אותי אתם באים?'''
*איטלקים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; ('''יחזקאל''' כ א) עד &quot;...לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ).
*תימנים: &quot;ויהי בשנה השביעית...&quot; (כ א) עד &quot;...צבי היא לכל הארצות&quot; (כ טו).
*תימנים שאמים מסיימים כאיטלקים.
*ספרדים וחסידי חב&quot;ד: &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם דבר אל זקני ישראל... הלדרֹש אֹתי...&quot; (כ ב) עד &quot;לדעת כי אני ה' אלהיכם&quot; (כ כ); הסיום כמו האיטלקים ורוב התימנים.
*שתי ההתחלות בתחילת פרשה: &quot;ויהי בשנה השביעית&quot; (כ א) וכן בפסוק הבא &quot;ויהי דבר ה'...&quot;. אבל כל המנהגים מסיימים את הקריאה באמצע אותה פרשה.&lt;קטע סוף=קדשים (טסת)/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע התחלה=קדשים (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (טסת)}}{{עוגן|קדשים (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/פרשת קדשים|הפטרת &quot;קדושים&quot; לרוב האשכנזים:]] עונשה של עיר הדמים.'''
*&quot;ויהי... ואתה בן אדם התשפֹט התשפֹט...&quot; ('''יחזקאל''' כב א)  עד &quot;...וידעת כי אני ה'&quot; (כב טז).
*כשחל ערב ראש חודש אייר בפרשת &quot;אחרי מות&quot;, קוראים האשכנזים את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|ההפטרה מעמוס]] בפרשת &quot;קדושים&quot; (עיין [[שולחן ערוך אורח חיים תכח|או&quot;ח סימן תכח]] וב[[משנה ברורה על אורח חיים תכח|משנה ברורה שם]] ס&quot;ק כ&quot;ה). ויש מהאשכנזים ה&quot;פרושים&quot; בירושלים שקוראים את ההפטרה מעמוס לשתי הפרשות (גם ל&quot;אחרי מות&quot; וגם ל&quot;קדושים&quot;).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק לכל העדות.&lt;קטע סוף=אחרי מות (טסת)/&gt;&lt;קטע סוף=קדשים (א)/&gt;
*להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (א)|להלן בספר עמוס]].

&lt;קטע התחלה=וארא/&gt;{{עוגן|וארא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וארא|הפטרת &quot;וארא&quot;:]] בית ישראל ישבו לבטח.'''
*'''איטלקים ותימנים''': &quot;ולא יהיה עוד לבית ישראל...&quot; (כח כד), ומסיימים כמו שאר העדות: &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*'''אשכנזים וספרדים''' מתחילים בפסוק הבא: &quot;כה אמר אדני אלהים: בקבצי את בית ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' כח כה) עד &quot;...ולך אתן פתחון פה בתוכם, וידעו כי אני ה'&quot; (כט כא).
*במנהג אשכנז וספרד מתחילים לקרוא בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. במנהג איטליה ותימן מתחילים מהפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וארא/&gt;

&lt;קטע התחלה=בחקתי (טת)/&gt;{{עוגן|בחקתי (טת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בחקתי|הפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאיטלקים ותימנים:]] משל הצאן והרועים.'''
*'''תימנים:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' לד א) עד &quot;...והצלתים מיד העבדים בהם&quot; (לד כז).
*'''איטלקים מסיימים קודם:''' &quot;ויהי דבר ה'... בן אדם הנבא על רועי ישראל...&quot; (לד א) עד &quot;...ואני ארביצם נאם אדני אלהים&quot; (לד טו).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה פתוחה, ומסתיימת באמצע הפרשה הבאה (לפי המנהג השני) או באמצע הפרשה הבאה אח&quot;כ (לפי המנהג הראשון).
*כאשר פרשות &quot;בהר&quot; ו&quot;בחֻקֹתי&quot; מחוברות, קוראים בהפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot;.&lt;קטע סוף=בחקתי (טת)/&gt;
*להפטרת &quot;בחֻקֹתי&quot; לאשכנזים ולספרדים ראו [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#בחקתי (אס)|לעיל בספר ירמיהו]].

&lt;קטע התחלה=פרה/&gt;{{עוגן|פרה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת פרה|הפטרת פרשת &quot;פרה&quot;:]] מים טהורים ולב חדש.'''
*'''ספרדים ותימנים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם...&quot; ('''יחזקאל''' לו טז) עד &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו). קצת מקהילות המגרב מתחילים לקרוא באמצע הפרשה: &quot;וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם...&quot; (לו כה), ומסיימים כשאר הספרדים.
*'''אשכנזים ואיטלקים''' ממשיכים לקרוא עוד פרשה בת שני פסוקים עד &quot;...כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'&quot; (לו לח). חסידי חב&quot;ד מסיימים את קריאתם כמו הספרדים: &quot;...אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי&quot; (לו לו).&lt;קטע סוף=פרה/&gt;

&lt;קטע התחלה=פסח (ש)/&gt;{{עוגן|פסח (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/פסח|הפטרת שבת חול המועד של פסח:]] חזון העצמות היבשות.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני ה': עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם...&quot; ('''יחזקאל''' לו לז) עד &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד).
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים''' מתחילים בתחילת הפרשה הבאה: &quot;היתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה...&quot; (לז א), וקוראים עד סוף העניין: &quot;...וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'&quot; (לז יד), כמו התימנים.
*הפטרת התימנים בת שלוש פרשות בדיוק, ושל שאר העדות שתי פרשות.&lt;קטע סוף=פסח (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויגש/&gt;{{עוגן|ויגש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויגש|הפטרת &quot;ויגש&quot;:]] עץ יהודה ועץ יוסף יהיו לאחד.'''
*'''כל העדות:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד...&quot; ('''יחזקאל''' לז טו) עד &quot;...בהיות מקדשי בתוכם לעולם&quot; (לז כח).
*ההפטרה היא פרשה פתוחה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=ויגש/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (ש)/&gt;{{עוגן|סוכות (ש)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת שבת חול המועד של סוכות:]] מלחמת גוג.'''
*'''תימנים ואיטלקים:''' &quot;ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג...&quot; ('''יחזקאל''' לח א) עד &quot;...והתגדִלתי והתקדִשתי ונודעתי לעיני גוים רבים, וידעו כי אני ה'&quot; (לח כג).
*'''אשכנזים וספרדים:''' &quot;והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על אדמת ישראל...&quot; (לח יח) עד &quot;...וגם שם עיר המונה וטִהרו הארץ&quot; (לט טז).
*ההפטרה מתחילה בראש ומסתיימת בסוף פרשה בכל המנהגים.&lt;קטע סוף=סוכות (ש)/&gt;

&lt;קטע התחלה=תצוה/&gt;{{עוגן|תצוה}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תצוה|הפטרת &quot;תצוה&quot;:]] מהבית לחנוכת המזבח.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;אתה בן אדם הגֵד את בית ישראל את הבית...&quot; ('''יחזקאל''' מג י) עד &quot;...ורצִאתִי אתכם נאום אדני אלהים&quot; (מג כז).
*ההפטרה היא פרשה אחת בדיוק.&lt;קטע סוף=תצוה/&gt;

&lt;קטע התחלה=אמר/&gt;{{עוגן|אמר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אמר|הפטרת &quot;אמור&quot;:]] הכהנים בני צדוק ודיני משמרתם.'''
*בכל העדות: &quot;והכהנים הלוים בני צדוק...&quot; ('''יחזקאל''' מד טו) עד &quot;...לא יאכלו הכהנים&quot; (מד לא).&lt;קטע סוף=אמר/&gt;

&lt;קטע התחלה=החודש/&gt;{{עוגן|החודש}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת החודש|הפטרה לפרשת &quot;החודש&quot;:]] פסחו וקרבנותיו של הנשיא.'''
*'''תימנים:''' &quot;כה אמר אדני אלהים: רב לכם נשיאי ישראל...&quot; ('''יחזקאל''' מה ט) עד &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא). מתחילים בתחילת פרשה ומסיימים בסוף פרשה. קצת קהילות מסיימות לפני סוף הפרשה: &quot;...ובדרכו יצא&quot; (מו ח).
*'''אשכנזים''' מתחילים מתחילת הפרשה הבאה: &quot;כל עם הארץ יהיו אל התרומה הזאת&quot; (מה טז); ומסיימים מאוחר יותר באמצע פרשה: &quot;...למען אשר לא יפוצו עמי איש מאחוזתו&quot; (מו יח). חסידי חב&quot;ד וקהילת פרנקפורט קוראים כמו הספרדים.
*'''ספרדים''' מתחילים בפרשה הבאה לאחר התחלת האשכנזים: &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח); ומסיימים בסוף הפרשה הבאה לאחר סיום התימנים: &quot;...בבוקר בבוקר עולת תמיד&quot; (מו טו). באלג'יר קוראים פסוק לתוספת חתימה (מז יב): &quot;ועל הנחל יעלה על שפתו... והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה&quot;.
*'''איטלקים''' מתחילים כמו הספרדים &quot;כה אמר אדני אלהים: בראשון באחד לחודש...&quot; (מה יח) ומסיימים כמו התימנים &quot;...ושמן הין לאיפה&quot; (מו יא).&lt;קטע סוף=החודש/&gt;

==ספר תרי עשר==

===נבואת הושע===

&lt;קטע התחלה=במדבר/&gt;{{עוגן|במדבר}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת במדבר|הפטרת &quot;במדבר&quot;:]] אשת זנונים שבה אל ה'.'''
*'''בכל העדות:''' &quot;והיה מספר בני ישראל...&quot; ('''הושע''' ב א) עד &quot;...וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'&quot; (ב כב).
*ההפטרה מתחילה בראש פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=במדבר/&gt;

&lt;קטע התחלה=ויצא/&gt;{{עוגן|ויצא}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת ויצא|הפטרת &quot;ויצא&quot;:]] תוכחה לאפרים.'''
*'''ספרדים:''' &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; ('''הושע''' יא ז) עד &quot;...גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי&quot; (יב יב).
*'''איטלקים ותימנים''' וכן קהילות בג'רבה ממשיכים לקרוא עד &quot;...ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים, ובנביא נשמר&quot; (יב יד).
**קהילות מהמגרב ממשיכות לקרוא עד &quot;...אני ידעתיך במדבר, בארץ תלאובות&quot; (יג ה).
**קצת קהילות קוראות את החלק האחרון של הספר מ&quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; עד סופו כמו מנהג האשכנזים.
*'''אשכנזים מתחילים לקרוא מסוף ההפטרה של שאר העדות:''' &quot;ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה...&quot; (יב יג) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
**מנהג חב&quot;ד לקרוא כמו מנהג האיטלקים.
**אשכנזים &quot;פרושים&quot; נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שני פסוקים מספר '''יואל''' (ב כו-כז).
**קצת קהילות נוהגות לקרוא תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מספר '''מיכה''' (ז יח-כ).
**יש קהילות שמפסיקות לקרוא 3 פסוקים לפני סוף הספר במלים &quot;...וריח לו כלבנון&quot; (יד ז).
*כל העדות מתחילות לקרוא באמצע פרשה וגם מסיימות לקרוא באמצע פרשה, חוץ מן האשכנזים שמסיימים לקרוא בסוף הספר.&lt;קטע סוף=ויצא/&gt;

&lt;קטע התחלה=וישלח (א*)/&gt;{{עוגן|וישלח (א*)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot; לקצת מקהילות האשכנזים:]]''' 
*יש מקהילות אשכנז הנוהגות לקרוא: &quot;ועמי תלואים למשובתי...&quot; (יא ז) עד &quot;...על תלמי שדי&quot; (יב יב), כמנהג הספרדים לפרשת ויצא. וב&quot;חיי אדם&quot; הורה לקרוא עד &quot;...ומושיע אין בלתי&quot; (יג ד).
*שאר קהילות אשכנז נוהגות לקרוא את תוכחת אדום בנבואת עובדיה כמנהג שאר העדות.&lt;קטע סוף=וישלח (א*)/&gt;
 
&lt;קטע התחלה=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך}}{{עוגן|מנחה לתשעה באב (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|הפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים)]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב#הפטרה|הפטרה למנחה של תשעה באב לאיטלקים וספרדים ותימנים]]: &quot;שובה ישראל&quot;.'''
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות:''' &quot;שובה ישראל עד ה' אלהיך...&quot; ('''הושע''' יד ב) עד סוף הספר: &quot;...וצדִקים ילכו בם ופֹשעים יכשלו בם&quot; (יד י).
*עיקר ההפטרה היא פרשה אחת (האחרונה בספר הושע).
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|תוספת חתימה לאשכנזים מספר יואל:]]''' &quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
**יש קהילות שמקדימים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) ממשיכים לקרוא גם את התוספת מספר מיכה.
**חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|תוספת חתימה לאיטלקים (בפרשת וילך) וספרדים ותימנים מספר מיכה:]]''' &quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תימנים &quot;דרדעים&quot; אינם קוראים תוספת זו.&lt;קטע סוף=וילך, מנחה לתשעה באב (טסת)/&gt;

===נבואת יואל===

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (א)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לאשכנזים:]] תפילה וקבלתה.'''
*&quot;תקעו שופר בציון...&quot; ('''יואל''' ב טו) עד: &quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז).
*יש קהילות שמקדימות לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; (ב יא), ולאחר שמסיימות ב&quot;...ולא יבֹשו עמי לעולם&quot; (ב כז) הן ממשיכות לקרוא גם את [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|התוספת מספר מיכה של הספרדים]].
*חסידי חב&quot;ד קוראים רק את התוספת מספר מיכה כמו הספרדים.
*תוספת זו היא פרשה אחת. המתחילים לקרוא מ&quot;וה' נתן קולו לפני חילו...&quot; מתחילים באמצע הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (א)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לספרדים ותימנים ואיטלקים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (טסת)|לעיל בספר מיכה]].

===נבואת עמוס===

&lt;קטע התחלה=וישב/&gt;{{עוגן|וישב}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישב|הפטרת &quot;וישב&quot;:]] פשעי ישראל.'''
*&quot;כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל...&quot; ('''עמוס''' ב ו) עד &quot;...מי לא ינבא&quot; (ג ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה, אבל מסתיימת שני פסוקים לפני סוף הפרשה כדי לא לסיים בתוכחה.
*הפטרה זו נדחית בשבת חנוכה.&lt;קטע סוף=וישב/&gt;

&lt;קטע התחלה=אחרי מות (א)/&gt;{{עוגן|אחרי מות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת אחרי מות|הפטרת &quot;אחרי מות&quot; לאשכנזים:]] נבואת נחמה (שהיא אחרון מראותיו של עמוס בסוף הספר).'''
*&quot;הלא כבני כֻשיים אתם לי...&quot; ('''עמוס''' ט ז) עד סוף הספר &quot;...אמר ה' אלהיך&quot; (ט טו).&lt;קטע סוף=אחרי מות (א)/&gt;
*[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#אחרי מות (טסת)|להפטרת &quot;אחרי מות&quot; לשאר העדות, ראו להלן בספר יחזקאל.]]

===נבואת עובדיה===

&lt;קטע התחלה=וישלח (אטסת)/&gt;{{עוגן|וישלח (אטסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וישלח|הפטרת &quot;וישלח&quot;:]] תוכחת אדום.'''
*&quot;חזון עֹבדיה...&quot; ('''עובדיה''' א א) עד &quot;...והיתה לה' המלוכה&quot; (א כא).
*זהו מנהגן של רוב קהילות אשכנז, אך בקצתן קוראים להפטרת &quot;וישלח&quot; את הקריאה של הספרדים לפרשת ויצא.
*ההפטרה כוללת פרשה אחת והיא כל נבואת עובדיה.&lt;קטע סוף=וישלח (אטסת)/&gt;

'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|פסוק פתיחה להפטרת מנחה ליום הכיפורים לאיטלקים:]] &quot;ועלו מושִעים בהר ציון&quot;.'''
*'''איטלקים:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.

===נבואת יונה===

&lt;קטע התחלה=יום הכיפורים (מ)/&gt;{{עוגן|יום הכיפורים (מ)}}'''[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים#הפטרה למנחה|הפטרת יום הכיפורים במנחה:]] ספר יונה.'''
*'''פסוק לפתיחה לאיטלקים מסוף ספר עובדיה:''' &quot;ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה&quot; ('''עובדיה''' א כא). פסוק זה בא מיד לפני ספר יונה בסדר המקרא.
*'''עיקר ההפטרה בכל העדות הוא ספר יונה:''' &quot;ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר...&quot; ('''יונה''' א א) עד &quot;...הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה&quot; (ד יא).
*'''תוספת חתימה בת שלושה פסוקים מסוף ספר מיכה:''' &quot;מי אל כמוך נֹשא עון ועֹבר על פשע...&quot; (ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ). תוספת זו אינה נאמרת בקצת קהילות באשכנז. ספר מיכה בא לאחר יונה בסדר המקרא.&lt;קטע סוף=יום הכיפורים (מ)/&gt;

===נבואת מיכה===

&lt;קטע התחלה=בלק/&gt;{{עוגן|בלק}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בלק|הפטרת &quot;בלק&quot;:]] תקומת ישראל ודרישת ה'.''' 
*'''כל העדות:''' &quot;והיה שארית יעקב...&quot; ('''מיכה''' ה ו) עד &quot;...והצנע לכת עם אלהיך&quot; (ו ח).
*ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף פרשה.&lt;קטע סוף=בלק/&gt;

&lt;קטע התחלה=וילך-תוספת (טסת)/&gt;{{עוגן|וילך-תוספת (טסת)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת וילך|תוספת חתימה להפטרת &quot;וילך&quot; (לשבת &quot;שובה&quot; לפני יום הכיפורים) לספרדים ותימנים ואיטלקים]] ו[[ויבינו במקרא/יום הכיפורים|תוספת חתימה להפטרת מנחה ליום הכיפורים]] ו[[ויבינו במקרא/תשעה באב|תוספת חתימה להפטרת מנחה לתשעה באב לספרדים ותימנים]]: &quot;מי אל כמוך&quot;.'''
*&quot;מי אל כמוך...&quot; ('''מיכה''' ז יח) עד סוף הספר: &quot;...אשר נשבעת לאבֹתינו מימי קדם&quot; (ז כ).
*תוספת זו מתחילה באמצע הפרשה האחרונה שבספר מיכה, ומסתיימת בסוף הספר.&lt;קטע סוף=וילך-תוספת (טסת)/&gt;
*'''[[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך|עיקר ההפטרה לפרשת וילך (&quot;שובה ישראל...&quot;) נמצאת לעיל בספר הושע.]]'''
*תוספת החתימה להפטרה זו '''לאשכנזים''' נמצאת [[מקרא על פי המסורה/ויבינו במקרא/הפטרות#וילך-תוספת (א)|לעיל בספר יואל]].

===נבואת נחום===

''אין הפטרה מנבואת נחום.''

===נבואת חבקוק===

&lt;קטע התחלה=שבועות (ב)/&gt;{{עוגן|שבועות (ב)}}'''[[ויבינו במקרא/שבועות|הפטרת יום שני של שבועות לבני חוץ לארץ:]] תפילת חבקוק.'''
*'''אשכנזים ואיטלקים:''' &quot;תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות...&quot; ('''חבקוק''' ג א) עד סוף הספר: &quot;...ועל במותי ידרכני, למנצח בנגינותי&quot; (ג יט).
*'''ספרדים ותימנים''' מתחילים פסוק אחד לפני: &quot;וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ...&quot; (ב כ) ומסיימים בסוף הספר כמו האשכנזים והאיטלקים.
*האשכנזים נוהגים לקרוא את הפיוט &quot;[[יציב פתגם]]&quot; בתוך ההפטרה ליום השני של שבועות, קודם &quot;ה' שמעתי שמעך יראתי&quot; (ג ב).{{הערה|למידע על המנהג והפניות למקורות, ראו '''[https://seforimblog.com/2016/06/on-akdamo/ כאן]'''.}}
*חסידי חב&quot;ד ועוד מקצת האשכנזים קוראים מהפסוק &quot;וה' בהיכל קדשו...&quot; כמו הספרדים והתימנים.
*הפטרת האשכנזים והאיטלקים כוללת שתי פרשות שלמות. הפטרת הספרדים והתימנים מתחילה בפסוק האחרון של הפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=שבועות (ב)/&gt;

===נבואת צפניה===

''אין הפטרה מנבואת צפניה.''

===נבואת חגי===

''אין הפטרה מנבואת חגי.''

===נבואת זכריה===

&lt;קטע התחלה=בהעלתך/&gt;{{עוגן|בהעלתך}}&lt;קטע התחלה=שבת חנוכה (א)/&gt;{{עוגן|שבת חנוכה (א)}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת בהעלותך|הפטרת &quot;בהעלותך&quot;]] ו[[ויבינו במקרא/חנוכה#הפטרה לשבת ראשונה של חנוכה|שבת ראשונה של חנוכה:]] מראה המנורה.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;רני ושמחי בת ציון...&quot; ('''זכריה''' ב יד) עד &quot;...תשֻאות חן חן לה&quot; (ד ז). כך ההפטרה מתחילה בתחילת פרשה ומסתיימת בסוף הפרשה.
*'''תימנים''' מוסיפים שני פסוקים לאחר סוף הפרשה: &quot;ויהי דבר ה'...&quot; (ד ח) עד &quot;...כי ה' צבאות שלחני אליכם&quot; (ד ט). וספרדים &quot;תושבים&quot; קוראים גם את פסוק י' עד &quot;...עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ&quot;.&lt;קטע סוף=בהעלתך/&gt;
*בשבת חנוכה שחלה בערב ראש חודש או בראש חודש, הספרדים מוסיפים את הפסוק הראשון והאחרון מהפטרת שבת ערב ראש חודש (&quot;מחר חודש&quot;) או מהפטרת שבת ראש חודש (&quot;השמים כסאי&quot;).&lt;קטע סוף=שבת חנוכה (א)/&gt;

&lt;קטע התחלה=סוכות (א)/&gt;{{עוגן|סוכות (א)}}'''[[ויבינו במקרא/סוכות|הפטרת יום ראשון של סוכות:]] הצלת ירושלים ומלכות ה'.'''
*'''אשכנזים וספרדים ואיטלקים:''' &quot;הנה יום בא לה'...&quot; ('''זכריה''' יד א) עד סוף הספר: &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*'''תימנים''' מתחילים לקרוא פסוק אחד קודם: &quot;והבאתי את השלִשית באש...&quot; (יג ט) עד &quot;...ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא&quot; (יד כא).
*ההפטרה ברוב העדות היא שתי הפרשות האחרונות שבספר זכריה. הפטרת התימנים מתחילה מהפסוק האחרון שבפרשה הקודמת.&lt;קטע סוף=סוכות (א)/&gt;

===נבואת מלאכי===

&lt;קטע התחלה=תולדת/&gt;{{עוגן|תולדת}}'''[[ויבינו במקרא/פרשת תולדת|הפטרת &quot;תולדֹת&quot;:]] יעקב ועשו; בגידת הכהנים.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי...&quot; ('''מלאכי''' א א) עד &quot;...כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא&quot; (ב ז).
*'''תימנים ממשיכים לקרוא:''' עד &quot;...וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם, כימי עולם וכשנים קדמוניות&quot; (ג ד).
*כל העדות מתחילות בראש הספר ומסיימות באמצע פרשה.&lt;קטע סוף=תולדת/&gt;

&lt;קטע התחלה=שבת הגדול/&gt;{{עוגן|שבת הגדול}}'''[[ויבינו במקרא/שבת הגדול|הפטרה לשבת הגדול:]] שכר ועונש ביום ה'.'''
*'''אשכנזים, ספרדים, ואיטלקים:''' &quot;וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים...&quot; ('''מלאכי''' ג ד) עד סוף הספר: &quot;...פן אבוא והכיתי את הארץ חרם&quot;.
*'''חתימה (חזרה על הפסוק לפני האחרון):''' &quot;הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא&quot; (ג כג).
*'''תימנים''' קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע במקום הפטרה זו. אבל תימנים &quot;שאמיים&quot; אמצו את ההפטרה הזו ממלאכי כמו שאר העדות.
*גם בקהילות המגרב קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע. אבל בחלק מקהילות אלו קוראים את ההפטרה ממלאכי אם חל שבת הגדול בערב פסח, וכן מנהג חסידי חב&quot;ד.
*ויש נוהגים ע&quot;פ הגאון מווילנא להיפך, לקרוא &quot;וערבה&quot; רק אם חל שבת הגדול לפני כן, אבל כשחל בערב פסח, קוראים את ההפטרה הרגילה לפרשת השבוע.&lt;קטע סוף=שבת הגדול/&gt;

==הערות==
&lt;references/&gt;

==מקורות==

*ערך &quot;הפטרה&quot; באנציקלופדיה התלמודית.
*ספר נביאים להפטרות &quot;סימנים&quot;. פלדהיים, תשס&quot;ה.
*&quot;לוח ההפטרה והקריאות בתורה&quot;, נספח לתנ&quot;ך עדי (ערך אהרן דותן).
*בין הפטרה לפרשה. יהודה שביב, הוצאת ראובן מס, תשס&quot;א.
*יששכר יעקבסון, חזון המקרא. תל-אביב, הוצאת סיני.
*The JPS Bible Commentary: Haftarot. Michael Fishbane, JPS, 2002.
*מנהגי הגר&quot;א להפטרות המועדים ע&quot;פ סידור אזור אליהו, ערך יהושע וינוגרד. ירושלים: כרם אליהו, תשס&quot;ו.

{{קיצור דרך|[[HAF]]}}

[[קטגוריה:ויבינו במקרא]] [[קטגוריה:הפטרה]]</text>
      <sha1>gm1u824371to379j1sx8q5rwjlgog3x</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:תהלים כח</title>
    <ns>106</ns>
    <id>60143</id>
    <revision>
      <id>3079633</id>
      <parentid>2984507</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:00:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יוסף אומץ</username>
        <id>30741</id>
      </contributor>
      <origin>3079633</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3582" sha1="alg4b6kbareu0omp4p5kxo77zwgtho3" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
{{ביאור:כותרת עליונה תהלים|תהלים|כח|a2628}}
&lt;קטע התחלה=פרק כח/&gt;
{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|א}}&lt;קטע התחלה=כח א/&gt;
לְדָוִד: 
:אֵלֶיךָ יְהוָה אֶקְרָא, {{ב|צוּרִי|הסלע שמגן עלי}} אַל {{ב|תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי|תעשה עצמך כחרש שאיננו שומע אותי}}, פֶּן {{ב|תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי|תמנע מלעזור לי}}, {{ב|וְנִמְשַׁלְתִּי|אהיה משול}} {{ב|עִם יוֹרְדֵי בוֹר|כמתים שיורדים לשאול}}.&lt;קטע סוף=כח א/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|ב}}&lt;קטע התחלה=כח ב/&gt; שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, {{ב|בְּנָשְׂאִי יָדַי|כאשר אני נושא ידי בתפילה}} אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ.&lt;קטע סוף=כח ב/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|ג}}&lt;קטע התחלה=כח ג/&gt; אַל {{ב|תִּמְשְׁכֵנִי|תקח אותי מהעולם}} עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן, {{ב|דֹּבְרֵי שָׁלוֹם|שהם כאילו מדברים דברי שלום}} עִם רֵעֵיהֶם, וְרָעָה בִּלְבָבָם.&lt;קטע סוף=כח ג/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|ד}}&lt;קטע התחלה=כח ד/&gt; תֶּן לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם, כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם, הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם.&lt;קטע סוף=כח ד/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|ה}}&lt;קטע התחלה=כח ה/&gt; {{ב|כִּי לֹא יָבִינוּ|הם רעים כי הם לא נותנים את דעתם}} אֶל פְּעֻלֹּת יְהוָה וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו, יֶהֶרְסֵם {{ב|וְלֹא יִבְנֵם|הריסה גמורה שלא יוכלו להבנות ממנה}}.&lt;קטע סוף=כח ה/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|ו}}&lt;קטע התחלה=כח ו/&gt; בָּרוּךְ יְהוָה, כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי.&lt;קטע סוף=כח ו/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|ז}}&lt;קטע התחלה=כח ז/&gt; יְהוָה עֻזִּי וּמָגִנִּי, בּוֹ בָטַח לִבִּי {{ב|וְנֶעֱזָרְתִּי,|ולכן נושעתי}} וַיַּעֲלֹז לִבִּי, {{ב|וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ|ומהשיר שכתבתי אודה לו (והשיר כתוב בפסוק הבא)}}:&lt;קטע סוף=כח ז/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|ח}}&lt;קטע התחלה=כח ח/&gt; יְהוָה עֹז {{ב|לָמוֹ|להם, לכל מי שפונים אליו}}, {{ב|וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת|מבצר שהחוסים בו נושעים}} {{ב|מְשִׁיחוֹ הוּא|ה' הוא למלכו}}.&lt;קטע סוף=כח ח/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|כח|ט}}&lt;קטע התחלה=כח ט/&gt; הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת {{ב|נַחֲלָתֶךָ|אדמתך, ארץ ישראל}}, {{ב|וּרְעֵם|דאג להם כמו רועה צאן}} {{ב|וְנַשְּׂאֵם|רומם אותם}} {{ב|עַד הָעוֹלָם|לנצח}}.&lt;קטע סוף=כח ט/&gt;
&lt;קטע סוף=פרק כח/&gt;
{{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|תהלים|כח}}
{{סרגל ניווט|ביאור:תהלים||כז|כח|כט|הצג תמיד=1}}</text>
      <sha1>alg4b6kbareu0omp4p5kxo77zwgtho3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:תהלים סג</title>
    <ns>106</ns>
    <id>60213</id>
    <revision>
      <id>3079699</id>
      <parentid>2984542</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T11:25:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יוסף אומץ</username>
        <id>30741</id>
      </contributor>
      <origin>3079699</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4360" sha1="3jo5a28ln08ek6ix2c9t1bwl4bpeg78" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
{{ביאור:כותרת עליונה תהלים|תהלים|סג|a2663}}
&lt;קטע התחלה=פרק סג/&gt;
{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|א}}&lt;קטע התחלה=סג א/&gt;
מִזְמוֹר לְדָוִד, {{ב|בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה|מספר מקומות במדבר יהודה בהם שהה דוד מוזכרים ב [[ביאור:שמואל א כג|ש&quot;א כג-כה]]}}:&lt;קטע סוף=סג א/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ב}}&lt;קטע התחלה=סג ב/&gt; אֱלֹהִים! אֵלִי אַתָּה - {{ב|אֲ‍שַׁחֲרֶךָּ|אבקש את קירבתך}}, צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, {{ב|כָּמַהּ לְךָ|משתוקק אליך}} בְשָׂרִי, {{ב|בְּאֶרֶץ צִיָּה|כאילו הייתי במדבר}} {{ב|וְעָיֵף|ותשוש}} בְּלִי מָיִם.&lt;קטע סוף=סג ב/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ג}}&lt;קטע התחלה=סג ג/&gt; {{ב|כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ|כמו אדם במדבר הצמא למים, כך אני מייחל לראותך בבית המקדש}}, {{ב|לִרְאוֹת|וכן אני משתוקק לראות את}} עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ.&lt;קטע סוף=סג ג/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ד}}&lt;קטע התחלה=סג ד/&gt; &quot;כִּי {{ב|טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים|עדיף לחסות בצילך מאשר לחיות חיים ארוכים מבלי לחסות בך}}&quot; - שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ.&lt;קטע סוף=סג ד/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ה}}&lt;קטע התחלה=סג ה/&gt; {{ב|כֵּן|ככתוב בפסוק הקודם}} אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי, {{ב|בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי|כאשר אזכיר את שמך בתפילתי אשא את כפות ידי כלפי מעלה}}.&lt;קטע סוף=סג ה/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ו}}&lt;קטע התחלה=סג ו/&gt; {{ב|כְּמוֹ|כאשר אני מתפלל אני מרגיש כאילו}} {{ב|חֵלֶב וָדֶשֶׁן|מאכלים טעימים}} תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי, {{ב|וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת|ובשפתיים מלאות דברי שמחה}} יְהַלֶּל פִּי.&lt;קטע סוף=סג ו/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ז}}&lt;קטע התחלה=סג ז/&gt; {{ב|אִם|אכן}} זְכַרְתִּיךָ {{ב|עַל יְצוּעָי|כאשר אני שוכב על הסדין}}, {{ב|בְּאַשְׁמֻרוֹת|בשעות הלילה}} אֶהְגֶּה בָּךְ.&lt;קטע סוף=סג ז/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ח}}&lt;קטע התחלה=סג ח/&gt; {{ב|כִּי|...אני זוכר ש}} הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ {{ב|אֲרַנֵּן|אני שר על כך שאתה מגן עלי}}.&lt;קטע סוף=סג ח/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ט}}&lt;קטע התחלה=סג ט/&gt; דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ, בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ.&lt;קטע סוף=סג ט/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|י}}&lt;קטע התחלה=סג י/&gt; וְהֵמָּה –{{ב|לְשׁוֹאָה|כדי להביא על נפשי שואה}} יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי, {{ב|יָבֹאוּ|הלוואי וירדו}} {{ב|בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ|לשאול}}.&lt;קטע סוף=סג י/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|יא}}&lt;קטע התחלה=סג יא/&gt; {{ב|יַגִּירֻהוּ|ישפכו את דמם של הרשעים}} עַל יְדֵי חָרֶב, מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ.&lt;קטע סוף=סג יא/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|יב}}&lt;קטע התחלה=סג יב/&gt; וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, {{ב|יִתְהַלֵּל|יזכה לשמוח}} כָּל הַנִּשְׁבָּע {{ב|בּוֹ|בה'}}, {{ב|כִּי|הם יתהללו בה' על כך ש-}} {{ב|יִסָּכֵר|יסגר}} פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר.&lt;קטע סוף=סג יב/&gt;
&lt;קטע סוף=פרק סג/&gt;
{{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|תהלים|סג}}
{{סרגל ניווט|ביאור:תהלים||סב|סג|סד|הצג תמיד=1}}</text>
      <sha1>3jo5a28ln08ek6ix2c9t1bwl4bpeg78</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079700</id>
      <parentid>3079699</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T11:25:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יוסף אומץ</username>
        <id>30741</id>
      </contributor>
      <origin>3079700</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4361" sha1="rzbz9is1x0p8beqcz6ik5pwaptxpi51" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
{{ביאור:כותרת עליונה תהלים|תהלים|סג|a2663}}
&lt;קטע התחלה=פרק סג/&gt;
{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|א}}&lt;קטע התחלה=סג א/&gt;
מִזְמוֹר לְדָוִד, {{ב|בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה|מספר מקומות במדבר יהודה בהם שהה דוד מוזכרים ב [[ביאור:שמואל א כג|ש&quot;א כג-כה]]}}:&lt;קטע סוף=סג א/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ב}}&lt;קטע התחלה=סג ב/&gt; אֱלֹהִים! אֵלִי אַתָּה - {{ב|אֲ‍שַׁחֲרֶךָּ|אבקש את קירבתך}}, צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, {{ב|כָּמַהּ לְךָ|משתוקק אליך}} בְשָׂרִי, {{ב|בְּאֶרֶץ צִיָּה|כאילו הייתי במדבר}} {{ב|וְעָיֵף|ותשוש}} בְּלִי מָיִם.&lt;קטע סוף=סג ב/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ג}}&lt;קטע התחלה=סג ג/&gt; {{ב|כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ|כמו אדם במדבר הצמא למים, כך אני מייחל לראותך בבית המקדש}}, {{ב|לִרְאוֹת|וכן אני משתוקק לראות את}} עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ.&lt;קטע סוף=סג ג/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ד}}&lt;קטע התחלה=סג ד/&gt; &quot;כִּי {{ב|טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים|עדיף לחסות בצילך מאשר לחיות חיים ארוכים מבלי לחסות בך}}&quot; - שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ.&lt;קטע סוף=סג ד/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ה}}&lt;קטע התחלה=סג ה/&gt; {{ב|כֵּן|ככתוב בפסוק הקודם}} אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי, {{ב|בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי|כאשר אזכיר את שמך בתפילתי אשא את כפות ידי כלפי מעלה}}.&lt;קטע סוף=סג ה/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ו}}&lt;קטע התחלה=סג ו/&gt; {{ב|כְּמוֹ|כאשר אני מתפלל אני מרגיש כאילו}} {{ב|חֵלֶב וָדֶשֶׁן|מאכלים טעימים}} תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי, {{ב|וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת|ובשפתיים מלאות דברי שמחה}} יְהַלֶּל פִּי.&lt;קטע סוף=סג ו/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ז}}&lt;קטע התחלה=סג ז/&gt; {{ב|אִם|אכן}} זְכַרְתִּיךָ {{ב|עַל יְצוּעָי|כאשר אני שוכב על הסדין}}, {{ב|בְּאַשְׁמֻרוֹת|בשעות הלילה}} אֶהְגֶּה בָּךְ.&lt;קטע סוף=סג ז/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ח}}&lt;קטע התחלה=סג ח/&gt; {{ב|כִּי|...אני זוכר ש}} הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ {{ב|אֲרַנֵּן|אני שר על כך שאתה מגן עלי}}.&lt;קטע סוף=סג ח/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|ט}}&lt;קטע התחלה=סג ט/&gt; דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ, בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ.&lt;קטע סוף=סג ט/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|י}}&lt;קטע התחלה=סג י/&gt; וְהֵמָּה – {{ב|לְשׁוֹאָה|כדי להביא על נפשי שואה}} יְבַקְשׁוּ נַפְשִׁי, {{ב|יָבֹאוּ|הלוואי וירדו}} {{ב|בְּתַחְתִּיּוֹת הָאָרֶץ|לשאול}}.&lt;קטע סוף=סג י/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|יא}}&lt;קטע התחלה=סג יא/&gt; {{ב|יַגִּירֻהוּ|ישפכו את דמם של הרשעים}} עַל יְדֵי חָרֶב, מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ.&lt;קטע סוף=סג יא/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סג|יב}}&lt;קטע התחלה=סג יב/&gt; וְהַמֶּלֶךְ יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים, {{ב|יִתְהַלֵּל|יזכה לשמוח}} כָּל הַנִּשְׁבָּע {{ב|בּוֹ|בה'}}, {{ב|כִּי|הם יתהללו בה' על כך ש-}} {{ב|יִסָּכֵר|יסגר}} פִּי דוֹבְרֵי שָׁקֶר.&lt;קטע סוף=סג יב/&gt;
&lt;קטע סוף=פרק סג/&gt;
{{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|תהלים|סג}}
{{סרגל ניווט|ביאור:תהלים||סב|סג|סד|הצג תמיד=1}}</text>
      <sha1>rzbz9is1x0p8beqcz6ik5pwaptxpi51</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רש&quot;י על ירמיהו כט כו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>125925</id>
    <revision>
      <id>3079618</id>
      <parentid>1329628</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T13:14:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>אלימיט</username>
        <id>2747</id>
      </contributor>
      <origin>3079618</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="323" sha1="3uj86r0r5zzfp5ii11cukeg9c9p4ckq" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{ניווט לקטע ברש&quot;י|ירמיהו|כט|כו}}&lt;/noinclude&gt;
{{צ|נתנך כהן}} - אל צפניה כתב כן

{{צ|פקידים}} - ממונים

{{צ|מהפכת}} - כיפה

{{צ|הצינוק}} - סדן (ציש&quot;ב בלע&quot;ז) ceps

&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:ירמיהו כט כו]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>3uj86r0r5zzfp5ii11cukeg9c9p4ckq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:בראשית כח כא</title>
    <ns>106</ns>
    <id>162300</id>
    <revision>
      <id>3079668</id>
      <parentid>3077238</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T01:18:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>/* גדולת אלוהים */</comment>
      <origin>3079668</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="46394" sha1="pro9iozu8c94v1azqs0m72s08aem4ez" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|כח|כח כ|כא|כח כב|הבהרה=כן|
ציטוט=וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים.}}
= הבקשה וההתחייבות של יעקב =
לפני שיעקב יצא מארץ ישראל לחרן, הוא אמר: '''

בראשית כח כ-כב: {{צ|וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: 'אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. '''וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים'''. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ'.}} ''''''

פסוק כ הוא בקשה או תנאי (ראו [[ביאור:בראשית כח כ]]), פסוק כב הוא התחייבות, ופסוק כא - המודגש בקו - נמצא ביניהם, ואפשר לשייך אותו לכל אחד מהצדדים:

1. ייתכן שהוא שייך כולו לבקשה: יעקב מבקש מה' שיעזור לו לחזור בשלום אל בית אביו, ושיהיה לו לאלהים, כלומר שה' ישפוט ויושיע אותו, יתגלה אליו וידבר עמו; וכן שהוא וצאצאיו יישארו שלמים באמונתם: &quot; {{צפ|תוכן='''ושבתי''' - כמו שאמר לי 'והשיבותיך אל האדמה'. '''בשלום''' - שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן. '''והיה ה' לי לאלהים''' - שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי, כמו שאמר 'אשר דברתי לך'. והבטחה זו הבטיח לאברהם, שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (לעיל יז)}} &quot; {{קטן|קטן= ( [[:קטע:רש&quot;י על בראשית כח כא|רש&quot;י]] )|}} .

2. ייתכן שהוא שייך כולו להתחייבות: יעקב מתחייב שישוב בשלום אל בית אביו כדי לקיים את מצוות כיבוד הורים, וכן מתחייב שה' יהיה לו לאלהים, כלומר שיעקב יעבוד אותו ויקיים את כל מצוותיו. '''

3. וייתכן שחציו הראשון שייך לבקשה - יעקב מבקש לחזור בשלום אל בית אביו, וחציו השני שייך להתחייבות - יעקב מתחייב שה' יהיה לו לאלהים לעבדו ולקיים את מצוותיו: &quot; {{צפ|תוכן='''והיה ה' לי לאלהים''' - איננו תנאי כדברי רש&quot;י, אבל הוא נדר, וענינו: 'אם אשוב אל בית אבי - אעבוד השם המיוחד, בארץ הנבחרת, במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים, ושם אוציא את המעשר. ויש בענין סוד ממה שאמרו (כתובות קי) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה}} &quot; {{קטן|קטן= ( [[:קטע:רמב&quot;ן על בראשית כח כא|רמב&quot;ן]] )|}} .

=== גדולת אלוהים ===
יעקב היה איש זעיר. קטן וחלש. (ראו: [[ביאור:בראשית כו לד]])&lt;br&gt;
הוא ישן בחוץ כי הוא פחד להכנס ללוז פן יעשו בו כמנהג אנשי סדום.

לו הוא היה גדול וחזק כעשו, הוא לא היה פוחד בדרך, ולא חושש שהוא יפגע. כולם היו מכבדים אותו ונזהרים ממנו. אולם הסכויים שיעקב ישרוד מסע כזה מסוכן, יצליח לקבל אישה מלבן, והאישה תסכים להתחתן איתו, היו ירודים ביותר.

אלוהים מודיע לו:
* אני אלוהים בכל העולם. אני חזק מכל אליל, מכל שליט, וגם מהטבע. לכל מקום שתלך אהיה איתך, כדברי אלוהים: &quot;וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת&quot; ([[ביאור:בראשית כח טו]]).
* למרות שאתה זעיר ומסכן, אני יכול לשמור עליך ולעזור לך כי אני כל-יכול.
זה היה נס פלאי, שיעקב הצליח בחרן, וכך אלוהים הראה את גדולתו, ויעקב חייב להאמין ולקבל אותו כאלוהיו.&lt;br&gt;
יעקב מבין את הנס שאלוהים הבטיח לו, ואומר: אם אתה יכול לעשות את זה אז &quot;וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים&quot;.&lt;br&gt;
&lt;small&gt;&lt;small&gt;(אלה שלא מודעים שיעקב היה זעיר, לא מבינים את גדולת הנס)&lt;/small&gt;&lt;/small&gt;


&lt;div id=&quot;mamrim&quot;&gt;

==מאמרים מאתר ויקיטקסט==

::* [[:קטע:רמב&quot;ן על שמות כ ג|קטע:רמב&quot;ן על שמות כ ג]] 
::* [[:קטע:רמב&quot;ן על ויקרא יח כה|קטע:רמב&quot;ן על ויקרא יח כה]] 
::* [[תיקוני זהר סז א]] 

&lt;/div&gt; &lt;div class=&quot;future&quot;&gt;

==מאמרים נוספים - באדיבות [http://www.google.com גוגל] ==

::* [http://www.biu.ac.il/js/midrash/VR/outfiles/OUT35-02.htm פסקה ב - biu.ac.il] : מינ ושמרני בדרך הזה ושמרתיך בכל אשר תלך '''ושבתי בשלום אל בית '''. מינ אבי(ך) והשיבותיך אל האדמה הזאת ונתן לי (לאכול לחם) [לחם '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:ZjFJznqUKEwJ:www.biu.ac.il cache] )
::* [http://www.beitorot.org/content.asp?PageId=60 בית אורות - פרשת ויצא - תשס&quot;ו] : לאחר מכן יעקב נודר נדר &quot;אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי, והיה ה' לי לאלוקים&quot;. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:3sn-R6P-HzYJ:www.beitorot.org cache] )
::* [http://www.etzion.org.il/vbm/update_views.php?num=1335&amp;amp;file=/vbm/archive/4-parsha/08vayish.php בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון - גירסת html של - 08vayish.rtf] : הבטחת ה' ליעקב דיברה על &quot;והשבותיך אל האדמה הזאת&quot;, ואילו יעקב בנדרו מתנה: &quot; '''ושבתי ''' '''בשלום אל בית '''אבי&quot;. ניתן היה לטעון כי זהו שינוי סגנוני בלבד, אולם בסיטואציה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:OHBtVphmmQUJ:www.etzion.org.il cache] )
::* [http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/27.htm ספר היובלים בעריכת יהודה איזנברג] : (לד) '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לאלוהים. (לה) וגם האבן הזאת אשר הקימותי מצבה לאות על המקום הזה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אלוהי. ( [http://www.google.com/search?q=cache:W50j99a4jkQJ:www.daat.ac.il cache] )
::* [http://etzion.org.il/vbm/archive/8-parsha/08vayishlach.rtf פרשת לך לך] : יעקב ביקש &quot; '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי&quot;, ותנאי זה טרם התממש. הוא מקים מזבח בשכם כדי להודות לקב&quot;ה על טובותיו על כה, ולדעתו די היה בכך כדי לדחות את קיומו המלא של '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:TQThRFzagwEJ:etzion.org.il cache] )
::* [http://hatora.blogspot.com/2008/10/blog-post_7519.html תורה: בראשית כח'] : כא '''ושבתי בשלום אל-בית '''אבי והיה יהוה לי לאלהים כב והאבן הזאת אשר-שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן-לי עשר אעשרנו לך '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:v_cajRSbuDEJ:hatora.blogspot.com cache] )
::* [http://www.vbm-torah.org/hparsha-4/08vayish.htm וישלח] : הזאת&quot;, ואילו יעקב בנדרו מתנה: &quot; '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי&quot;. ניתן היה לטעון כי זהו שינוי סגנוני בלבד, אולם בסיטואציה הספציפית בה אנו עוסקים, יש לדבר חשיבות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:iT1Tq72PMMcJ:www.vbm-torah.org cache] )
::* [http://www.tora.co.il/parasha/golan/vayishlach_67.doc ויגש] : אך נראה שמאמר ' '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי' מלבד שהוא מאמר התנאי הוא גם מאמר חיובי '''... '''בעקבות זאת, לא היה יכול יעקב לקיים את נדרו '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי בשלמות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:SkfilzeCAicJ:www.tora.co.il cache] )
::* [http://www.siach.org.il/pub//sbt9_vayetze.doc תאריך:] : &quot; '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לאלוהים&quot; ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי נטל הקב&quot; ה סיחתן שלאבות ועשאה מפתח לגאולתן שלבנים, אמר לו הקב&quot;ה ליעקב אתה אמרת &quot;והיה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:u7krVZihRnoJ:www.siach.org.il cache] )
::* [http://www.etzion.org.il/vbm/update_views.php?num=3215&amp;amp;file=/vbm/archive/12-parsha/07vayetze.doc פרשת לך לך] : ה' אמר ליעקב &quot;והשיבותיך אל האדמה הזאת&quot;, כלומר - 'אקיים את התנאים ההכרחיים להתגשמות ברכת אברהם בך, ואילו יעקב חותם את תנאו במילים &quot; '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי&quot; '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:K_L7Fe-L15YJ:www.etzion.org.il cache] )
::* [http://www.daat.ac.il/DAAT/israel/kdushat2-2.htm קדושת ארץ ישראל - 17 מקורות] : ואמרו בתוספתא דע&quot;ג: &quot;הרי הוא אומר ' '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לאלקים', ואומר 'לתת לכם את ארץ כנען'. כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלוקים. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:ALNs-hpWR9UJ:www.daat.ac.il cache] )
::* [http://www.datili.co.il/index.php?id=11503 datili - דתילי, רשת אתרים לציבור היהודי הדתי: חדשות, מאמרים,דעות...] : יעקב מבין את ייעודו עוד לפני שיצא לדרך וכבר בתפילתו הוא מבקש &quot; '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי&quot;. ואמנם לאחר ההתגלות בחלום בו נענית בקשתו, קובע יעקב את האבן מצבה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:CFnBLWsk7mgJ:www.datili.co.il cache] )
::* [http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/vayetse7.php Peace &amp; shalom: Shabbat Shalom The weekly parsha commentary - parshat] : '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לאלהים: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך: &quot;. הנדר מותנה בשיבה אל &quot;בית אבי&quot;, האישי. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:5qvTFVjlGN0J:www.netivot-shalom.org.il cache] )
::* [http://www.yeshiva.org.il/midrash/doc/doc24/davar.doc השיעור ניתן ב-סיון ה'תשס&quot;א] : '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לאלוקים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וגו'&quot;. ושם במדרש (בר&quot;ר ע, א') יעקב פתח בנדר תחילה &quot;א&quot;ר אבהו: אשר נשבע לה' '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:XYuLuzyC8hUJ:www.yeshiva.org.il cache] )
::* [http://www.masoret.com/Site/ARDetile.asp?id=155&amp;amp;Catogory=1&amp;amp;SubID=1&amp;amp;TopBarCode=4 מסורת/הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים - פרשת ויצא] : '''... '''ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוד'', ובהמשך ממשיך יעקב ואומר '' '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי'' ג€“ מסביר רש''י ג€“ שכוונת יעקב שיחזור שלם מן החטא, שלא ילמד מדרכי לבן. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:3lQTo6e-UTwJ:www.masoret.com cache] )
::* [http://www.tanach.org/dvarim/veeth.doc פרשת ואתחנן] : '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי... והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית א-להים...&quot; (בראשית כ &quot;ח; יח-כא). הפסוקים הללו קושרים בין המקום שבו נצטווה אברהם להביט לארבע רוחות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:kKcCsOyuIBUJ:www.tanach.org cache] )
::* [http://www.yesmalot.co.il/bogrim/magbogrim/vayetze1.html ויצא יעקב - ישיבת מעלות] : &quot;רבנן אמרי על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו, אם יהיה אלהים עמדי, אמר לו הנה אנכי עמך, ושמרני בדרך הזה, שנאמר ושמרתיך בכל אשר תלך, '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי, '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:iHneQeGnZcUJ:www.yesmalot.co.il cache] )
::* [http://www.daat.ac.il/daat/Tanach/raba3/35.htm פרשת בחוקותי] : '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי, א&quot;ל: והשיבותיך אל האדמה הזאת. ועל הפרנסה לא השיבו. אמר רבי אסי: אף על הפרנסה השיבו, דכתיב (שם כז): כי לא אעזבך ואין לשון עזיבה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:r2Tmn9viIpMJ:www.daat.ac.il cache] )
::* [http://www.beitorot.org/content.asp?pageid=215 ומתוך זה צריכה וטהורה ויחד עם זה היא כולה קדושה האומה הישראלית &quot;] : אם כן קשה איך יעקב למחרת בבוקר נודר. &quot;אם. יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי. לחם לאכול ובגד ללבוש '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:zGpqf0bPXksJ:www.beitorot.org cache] )
::* [http://www.elon.org/shiur_hebrew_doc/vayeshev65.doc בס&quot;ד, יום ראשון, ט&quot;ו בכסלו ה'תשס&quot;ה] : &quot; '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לא-להים: &quot;. יעקב משתוקק לשוב לבית במובן הרחב של המילה. את השתוקקותו זו של יעקב חש לבן לאחר שנים רבות ויאמר לו4: '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:GNrUO7g_G64J:www.elon.org cache] )
::* [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayetze/lan.html בס&quot;ד] : '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לא-להים&quot; (כח:כ-כא). יעקב אבינו מערב בנדרו שני אלמנטים: מצד אחד את היסודות החומריים הנחוצים, ומצד אחר הוא מדגיש ביותר את '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:sKExfitw04MJ:www.biu.ac.il cache] )
::* [http://www.tanach.org/breishit/vayetzeh.doc Default Normal Template] : 4) '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי. 5) והיה (אז יהיה?) ה' לי לאלוקים. 6) (אז:) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך&quot;. [כ&quot;ח; כ- כ&quot;ב] '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:epafhwAZLo8J:www.tanach.org cache] )
::* [http://www.etnachta.co.il/tanach.php?parasha=undefined&amp;amp;parashaOle=0 אתנ&quot;כתא - פרשת ויצא] : '''... '''הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש: כא '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ידוד לי לאלהים: כב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך: '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:FycYZk1_WUMJ:www.etnachta.co.il cache] )
::* [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Mazkirut_Pedagogit/Mate/ChomreyLemida/ChageyTishrey/MeidaLamore/Shaar.htm שער] : '''... '''הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש: '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לאלוהים: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך: '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:F2QEO_GUETYJ:cms.education.gov.il cache] )
::* [http://www.tora.co.il/parasha/meat/bechukotai_68.doc בחוקותי התשס&quot;ח] : &quot; '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי&quot; (בראשית כ&quot;ח, כ&quot;א) ג€“ &quot;שלום מן החטא, שלא אלמד ממעשי לבן&quot; (רש&quot;י). י&quot;א. &quot;גדול השלום שדרי רום צריכין שלום, שנאמר: 'עושה שלום במרומיו' '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:4UY23jGlwxQJ:www.tora.co.il cache] )
::* [http://daat.ac.il/DAAT/tanach/raba1/70.htm פרשת ויצא] : '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי, משפיכות דמים. והיה ה' לי לאלהים, מעבודת כוכבים. '''... ''' '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, נטל הקדוש ברוך הוא שיחתן של '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:-r--6KDgO5IJ:daat.ac.il cache] )
::* [http://www.lookstein.org/nechama_parasha15_vayish.htm Jewish Education and Lookstein Center and Nechama Leibowitz] : '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לאלקים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. (בראשית כח: יח-כב) '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:MAFhUD9kbkwJ:www.lookstein.org cache] )
::* [http://www.613.org/goldwicht/vayetze.html Daf Mekorot, Parashat Vayetze דף מקורות פרשת ויצא] : לאכל ובגד ללבש: (כא) '''ושבתי בשלום אל-בית '''אבי והיה יהוה לי לאלהים: (כב) והאבן הזאת אשר-שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן-לי עשר אעשרנו לך '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:Vo7-_uCbViIJ:www.613.org cache] )
::* [http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp?CategoryID=78&amp;amp;ArticleID=1234 צעירי חב&quot;ד | הרבי על הפרשה | נדרו של יעקב אבינו] : ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, '''ושבתי בשלום אל בית '''-אבי&quot;, כי-אז &quot;והיה ה' לי לאלוקים. '''... '''לאחר מכן הוא מדבר על &quot; '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי&quot;, שהיא העבודה עם ענייני '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:YHfQIvQAY3UJ:www.chabad.org.il cache] )
::* [http://www.chabad.info/chabadpedia/index.php?title=%D7%AA%D7%A9%D7%9E%22%D7%97 תשמ&quot;ח ג€“ חב&quot;דפדיה] : ביום הבהיר ר&quot;ח כסלו מחלק הרבי מאמר שלו ד&quot;ה '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי וגו' ה'תשל&quot;ח לכל אחד ואחת מהשלוחים והשלוחות, בצירוף שטר של דולר לצדקה. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:W6sYNma9fAYJ:www.chabad.info cache] )
::* [http://www.103.fm/forums/forum.aspx?svq=G רדיו ללא הפסקה - פורומים] : &quot;וידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:gWzCOnWmiREJ:www.103.fm cache] )
::* [http://www.elon.org/shiur_hebrew_doc/toldot61.doc בס&quot;ד כ&quot;ט בחשוון תשס&quot;א] : &quot;אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לאלהים&quot;, אז המגמה שלי, ההתחייבות שלי היא, '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:zYTfPp-K6RIJ:www.elon.org cache] )
::* [http://www.tsel.org/torah/tanhuma/raeh.html תנחומא - ראה] : יעקב נתאוה לה, שנאמר, אם יהיה אלהים עמדי וגו' '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי (שם כח כ-כא). אמר רבי יהודה, אף משה נתאווה, לה שנאמר, ואתחנן אל ה' וגו' אעברה נא ואראה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:WsJuNsir7wcJ:www.tsel.org cache] )
::* [http://www.pisga.org.il/blog/reuw/uploads/9265F84A/%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%94_%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA.doc מקורות בתנ&quot;ך:] : ואמרו בתוספתא דע&quot;ז (פ&quot;ה ה&quot;ה), הרי הוא אומר (בראשית כח כא) ' '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי לא-להים', ואומר ג€“ 'לתת לכם את ארץ כנען' - כל זמן שאתם בארץ כנען '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:Z-qSliBQWvwJ:www.pisga.org.il cache] )
::* [http://www.snunit.k12.il/kodesh/bible/mbras028.html בראשית פרק כ&quot;ח] : '''ושבתי בשלום, אל בית '''אבי; והיה יהוה לי, לאלוהים. בראשית כח,כא והאבן הזאת, אשר שמתי מצבה--יהיה, בית אלוהים; וכול אשר תיתן בראשית כח,כב לי, עשר אעשרנו לך. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:hifzf72dPHkJ:www.snunit.k12.il cache] )
::* [http://www.yba.org.il/show.asp?id=31039 מרכז ישיבות בני עקיבא - יֵש חַיִּים צְפוֹנִית לִבְאֵר...] : סיכום- קום ברח לך חרנה, '''ושבתי בשלום אל בית '''אבי. הנשמה חוצבה ממקום בו מופיעה התורה בטהרתה, שם רק מתיקות אור אינסוף ולמקום זה געגועיה. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:v9kJ_HiRxVQJ:www.yba.org.il cache] )
::* [http://www.google.com more &quot;ושבתי בשלום אל בית &quot;] :
::* [http://www.etzion.org.il/dk/1to899/156daf.htm דף קשר מספר 156 - פרשת ויצא] : &quot;אם יהיה א-להים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לא-להים&quot;. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:2qfiJPN6g5YJ:www.etzion.org.il cache] )
::* [http://www.otbritkodesh.com/content/view/169/64/ OtBritKodesh.com - דברים לזכרה של רחל כנפו ע&quot;ה] : איך כשהוא מתעורר הוא אומר &quot;אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך אשר אני הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום לבית '''אבי, והיה ה' לי '''לאלוקים, '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:1khDwOj6dfoJ:www.otbritkodesh.com cache] )
::* [http://www.etzion.org.il/vbm/update_views.php?num=2338&amp;amp;file=/vbm/archive/10-jeru/09jeru.rtf פרשת לך לך] : (כא) ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לא-להים: (כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית א-להים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך: 1. ההקבלות9 '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:lfAoX3gHxXMJ:www.etzion.org.il cache] )
::* [http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/vayetse9.php Peace &amp; shalom: Shabbat Shalom The weekly parsha commentary - parshat] : (כא) ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלהים. (כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. מהו התנאי ומהו הנדר? '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:jGVEkyIfb9EJ:www.netivot-shalom.org.il cache] )
::* [http://www.hidabroot.org/CommunityList.asp?page=5&amp;amp;numofrec=25&amp;amp;CategoryID=222 שאלות ותשובות בנושא פרקים ודמויות בתנ&quot;ך] : '''... '''פסוק כ',כא') וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושביתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:mgkvig6XpuMJ:www.hidabroot.org cache] )
::* [http://www.aish.co.il/tp/pul/48856322.html שמחה על אם הדרך] : '''... '''לפני אלוקיו: &quot;אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום לבית '''אבי והיה ה' לי '''לאלוקים&quot; (בראשית כ''ח, כ'). '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:7PuzBMpTbSwJ:www.aish.co.il cache] )
::* [http://www.elon.org/shiur_hebrew_doc/vayechi64.doc בס&quot;ד] : &quot;אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלוקים&quot;. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:aJ-DRbrY0ikJ:www.elon.org cache] )
::* [http://horev.co.il/VF/ib_items/360/%D7%9E%D7%94%20%D7%91%D7%99%D7%9F%20%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%93%20%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%95%D7%94%20%D7%9C%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%90%D7%A8%D7%A5%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.doc בס&quot;ד] : ואמרו בתוספתא דע&quot;ז (פ&quot;ה ה&quot;ה), הרי הוא אומר (בראשית כח כא) ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלהים, ואומר לתת לכם את ארץ כנען, כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:7rR2cWBI3eIJ:horev.co.il cache] )
::* [http://www.karaim.net/DATA/Parashat-Shavoah/Drashot/Parashot/VA_YISLACH.htm בהנ&quot;ו] : '''... '''הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלוהים והאבן הזאת אשר שמעתי מצבה יהיה בית אלוהים וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך&quot; '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:BUah082XaoYJ:www.karaim.net cache] )
::* [http://www.schoolsucks.co.il/index.php/2009-06-17-22-14-44/16-----q/599-2009-06-17-12-43-12.html סקול סאקס ישראל | ספר בראשית פרקים כז'-ל'] : 17 יוני 2009 '''... '''תלמוד לומד: &quot;ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלוהים&quot;-מכל מקום (בכל מקרה) בעל המדרש היה צריך להסביר את המילים של יעקב כיוון שזה נראה מאוד '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:Pd1kk43fyPYJ:www.schoolsucks.co.il cache] )
::* [http://ahihud.co.il/Article.php?TopID=7&amp;amp;CatID=12&amp;amp;SubCatID=&amp;amp;ArticleID=154 מושב אחיהוד | פעילות דתית - פרשת שבוע] : וכבר גילה יעקב את דעתו על חשיבות הישיבה בארץ, כשנשא תפילה לה בשעה שנאלץ לנטוש לזמן-מה את גבולות ארץ אבותיו: ''ושבתי בשלום אל בית '''אבי - והיה ה לי '''לאלהים'' '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:zA6wr-33RGwJ:ahihud.co.il cache] )
::* [http://www.kipa.co.il/Jew/show.asp?id=15448 יהדות - ואני תפילה / עיון לפרשת וירא] : &quot;וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עימדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש: ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלוקים&quot;. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:D8-As5sNl5MJ:www.kipa.co.il cache] )
::* [http://www.kolot.info/ContentPage.aspx?id=100 קולות:: פרשת השבוע:: בראשית:: ויצא] : &quot;אם יהיה ה' עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי אוכל לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לא-להים&quot;. מפרשים רבים התקשו בביאור פסוק זה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:pHp-HQIEvTYJ:www.kolot.info cache] )
::* [http://www.elhamikdash.com/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=626849 אל המקדש - המקדש והמים / הרב יהודה שביב] : השווה לנדרו של יעקב אבינו בעת שצר לו: &quot;אם יהיה א-להים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכֹל ובגד ללבוש: ושבתי בשלום אל בית '''אבי, והיה ה' לי ''' '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:XzE4po0ZpGoJ:www.elhamikdash.com cache] )
::* [http://www.articles.co.il/article/43960/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%99:%20%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%20%D7%95%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA פרשת מטות-מסעי: דיבור ואחריות] : 13 יולי 2009 '''... '''יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש: ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלהים: והאבן הזאת אשר שמתי '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:9oymgtpo3SgJ:www.articles.co.il cache] )
::* [http://www.103.fm/forums/user_messages.aspx?svq=G&amp;amp;c41t4nzVq=D&amp;amp;54pu_zo4vq=EGFIF default] : &quot;וידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלוקים.....&quot; '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:QK8c9V6jMXcJ:www.103.fm cache] )
::* [http://www.shlomitoltchik.com/41.php דיאגרמת יעקב] : ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית '''אבי, והיה ה' לי '''לאלוהים&quot;. יעקב חסר-הכל משעבד את עצמו ללבן, תמורת אשה, שיקבל רק אחרי 14 שנה של ניצול ועבודה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:OJ6-hNuzVKEJ:www.shlomitoltchik.com cache] )
::* [http://sc.tapuz.co.il/communa-14822--.htm עולם התפילה] : &quot;וידר יעקב נדר לאמר, אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית '''אבי, והיה ה' לי '''לאלקים&quot;. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:iQH8jx_4A-sJ:sc.tapuz.co.il cache] )
::* [http://www.lifshiz.macam.ac.il/tafrit/odot/merkaz/zehor/levran.pdf Rapel4 1-616] : בגד לל ו ב י ב ל אל ית '''אבי והיה ה' לי '''לאלהי והאב ה את א ר. ֲ¨ֲ§ֲ¦ֲ§ֲ©ֲ§ֵ¸ֲ§ֲ¦ֲ₪ֲ₪. ֲ¨ֲ¨ֲ§ֲ¦ֲ¨ֲ¥ֲ₪. ֵ¸ֲ¦ֲ§ֲ¨ֲ₪ֲ₪ֲ©ֵ¸ֲ¥ֲ¦. ֲ₪ֲ£. מ י מ בה יהיה ית אלהי וכל א ר לי ע ר אע ר ל. ֲ¥ֲ₪ֲ§ֲ¦ֲ¨ֲ¥ֲ©ֲ¦ֲ§ֲ© '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:8Cx-Oo0D3qkJ:www.lifshiz.macam.ac.il cache] )
::* [http://www.seliyahu.org.il/parasha/par5766/hpar66011.rtf א.מאמר א] : 24 דצמבר 2005 '''... '''&quot;ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לא-להים: &quot;. יעקב משתוקק לשוב לבית במובן הרחב של המילה. את השתוקקותו זו של יעקב חש לבן לאחר שנים רבות ויאמר '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:m9wJlTRDcl0J:www.seliyahu.org.il cache] )
::* [http://www.herzog.ac.il/vtc/0080068.doc פוקדי עוון אבות] : תלמוד לומר: &quot;ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לא-להים&quot; (כח:כא) מכל מקום. מה תלמוד לומר &quot;והיה ה' לי לא-להים&quot;? שייחל שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה עד סוף. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:FMYUJinbrL8J:www.herzog.ac.il cache] )
::* [http://clickit3.ort.org.il/Apps/Public/GetFile.aspx?inline=yes&amp;amp;f=Files/ba3c28fc-8c3e-46d9-b4f3-effda4c7e27b/2f9a510c-3a22-4ad3-98ab-01c003dff2ea/1de1fe81-a055-4fbd-8601-a8422e617536/e49b80b4-d8df-4ac5-8fd3-2808eee5cc05.doc חידון התנך.doc - אתר כליקיט 3] : נדר לאמור אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש &quot; &quot; ושבתי בשלום אל בית '''אבי והיה ה' לי '''לאלוהים &quot; &quot; והאבן הזאת אשר '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:GhN51GWBn2gJ:clickit3.ort.org.il cache] )
::* [http://www.google.com more &quot;אבי והיה ה' לי &quot;] :
::* [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayetze/benyash.html בראשית, פרשת ויצא, תשנ&quot;ח, מנחם בן-ישר] : את מאמר הביניים שבסוף פסוק כא: &quot; '''והיה ה' לי לאלהים '''&quot;. פתרון הספק תלוי בהבנת נוסחה זאת, הנאמרת פה מפי '''... '''את ההיגד &quot; '''והיה ה' לי לאלהים '''&quot;, וממילא את שיוכו לרישא '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:maZux9aEOfEJ:www.biu.ac.il cache] )
::* [http://parshathashavua.blogspot.com/ תורה מציון] : ' '''והיה ה' לי לאלהים '''' אינו השכר שהוא מצפה לו, אלא כלול במה שהוא דורש&quot; (ישעיהו '''... '''המדרש פותר את השאלה השניה בהבנתו את המלים ' '''והיה ה' לי לאלהים '''' כחלק מתפילתו '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:x0LHczZrRgwJ:parshathashavua.blogspot.com cache] )
::* [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=2626 ארכיון שיעורים - ערוץ מאיר, רמבן על התורה &gt; הרב טמיר ערן &gt; וידר...] : וידר יעקב נדר - '''והיה ה' לי לאלהים '''- פרשת ויצא. פרשת השבוע הרב טמיר ערן ר&quot;מ במכון מאיר ומרצה ליהדות במקומות שונים הוקלט ב ה כסלו ה'תשסז '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:HbzZ6x9PlC4J:www.machonmeir.org.il cache] )
::* [http://www.nechama.org.il/answer/413.html פרשת בחקותי - הפטרה - גיליונות נחמה ליבוביץ] : [שים לב: שאלה מעין זו מתעוררת גם בבראשית כ&quot;ח, כ&quot;א, ביחס למילים: &quot; '''והיה ה' לי ''' '''לאלהים '''&quot;. האם מילים אלה שייכות כמשפט נטפל לשרשרת משפטי התנאי המתחילים ב&quot;אם יהיה '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:QX6grH6E_hMJ:www.nechama.org.il cache] )
::* [http://www.schechter.org.il/iyounei_chabat.asp פרשת השבוע - בית המדרש לרבנים על שם שכטר] : '''... '''אשר הוא אוכל&quot; (בראשית לט,ו); &quot;ושבתי בשלום אל בית אבי&quot; משפיכות דמים, &quot; '''והיה ה' ''' '''לי לאלהים '''&quot; מעבודה זרה (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה ע ד&quot;ה וידר יעקב נדר). '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:EFZtiA-v7LwJ:www.schechter.org.il cache] )
::* [[ביאור:פרשת ויצא - תאורת כוכב מיעקב|פרשת ויצא - תאורת כוכב מיעקב]] : '''והיה ה' לי לאלהים '''&quot; (בראשית, כ&quot;ח, כ'), לכאורה תמוה הדבר, וכי יעקב מתנה את אמונתו בקב&quot;ה בקבלת בקשותיו הגשמיות? אלא שבבקשות אלה בטא יעקב את הסתפקותו בגשמיות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:8J33rtu7UHwJ:tora.us.fm cache] )
::* [http://www.netivot-shalom.org.il/parshheb/vayetse5.php Peace &amp; shalom: Shabbat Shalom The weekly parsha commentary - parshat] : &quot; '''והיה ה' לי לאלהים '''&quot; ג€“ ממשמעות הלשון הוא המסובב (כפירוש רמב&quot;ן וספורנו ולא כפירוש רש&quot;י) ופירושו שלא יסמוך על כוחו ועוצם ידו, רק יקח את ה' לנגדו תמיד שהוא '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:A8b7yV-L9qQJ:www.netivot-shalom.org.il cache] )
::* [http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/nehama/bereshit28.doc גליונות לעיון בפרשת השבוע] : '''והיה ה' לי לאלהים '''. אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא&quot;ו כמו זאת '''... ''' '''והיה ''' '''ה' לי לאלהים '''- שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי כמ&quot;ש אשר '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:c4tLOrF9DDAJ:www.daat.ac.il cache] )
::* [http://www.nechama.org.il/pages/703.html פרשת יתרו - &quot;לא יהיה&quot; - גיליונות נחמה ליבוביץ] : והנכון גם לפי הפשט שהוא מלשון &quot; '''והיה ה' לי לאלהים '''&quot; (בראשית כ&quot;ח כ&quot;א), &quot;להיות לכם לאלהים&quot; (במדבר ט&quot;ו מ&quot;א/ויקרא י&quot;א מ&quot;ה). יאמר: שלא יהיה לנו בלתי ה' אלהים אחרים '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:APBDmnC6DsIJ:www.nechama.org.il cache] )
::* [http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/nehama/irmiyahu2.doc גליונות לעיון בפרשת השבוע] : '''והיה ה' לי לאלהים '''- שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי, כמו שנאמר (פסוק טו) אשר דברתי לך, והבטחה זו הבטיח לאברהם, שנאמר (שם יז ז) להיות לך '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:UJ6Mi57yy8EJ:www.daat.ac.il cache] )
::* [http://www.tayarut-school.co.il/_Uploads/vayeze.doc בס&quot;ד] : 6 דצמבר 2008 '''... ''' '''והיה ה' לי לאלהים '''.(כח/כא) בשלום, כלומר שָׁלֵם בלי פגע. דברים אלה נאמרים על ידי יעקב כמי שידע שעתיד להיות נעשק ונפגע בידי לבן הרשע. '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:5lCiTA9Cr8YJ:www.tayarut-school.co.il cache] )
::* [http://www.daat.ac.il/daat/dapey/dapim/hevdelim_parshanut_tachbir.doc בס&quot;ד פרשנות -הבדלים תחבירים ופרשניים בניתוח הפסוקים] : '''והיה ה' לי לאלהים '''- איננו תנאי כדברי רש&quot;י. אבל הוא נדר, וענינו אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים ושם אוציא '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:MfZ88bJNwscJ:www.daat.ac.il cache] )
::* [http://www.itim.org.il/?CategoryID=388&amp;amp;ArticleID=810 יעקב ועשיו] : מתייחס לאיום הפיזי, והתנאי השני - &quot; '''והיה ה' לי לאלהים '''&quot; מתייחס לאיום הרוחני (אם נפרש מילים אלו כחלק מתנאֵי הנדר ולא כחלק מקיום הנדר על-ידי יעקב, '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:x8yEZxSy8XsJ:www.itim.org.il cache] )
::* [http://www.ima-adama.co.il/religions/kabbala/week_chapters/week_chapter_hrikeren07a_vayaze.htm יהדות מאת הרב אריה קרן - פרשת השבוע - ויצא] : '''והיה ה' לי לאלהים '''' ג€“ הרי שהקדים גשמיות לרוחניות. אך הצדיק המשיך ושאל: &quot;האם נתן להשוות את הגשמיות של יעקב אבינו לזו שלנו?&quot; '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:B50SFZ3tPpkJ:www.ima-adama.co.il cache] )
::* [http://www.herzog.ac.il/vtc/0043408.html ויאבק איש עמו - למשמעות מאבק יעקב והמלאך] : לפי פיסוק הטעמים (בחלוקה לפסוקים) נראה כי ' '''והיה ה' לי לאלהים '''', מוצב עדיין בתנאי ולא בתוכן הנדר,(9) וכך פירש גם רש&quot;י במקום, אך כאמור, על פי מבנה הצלעות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:Zr7PIJhdOGcJ:www.herzog.ac.il cache] )
::* [http://upload.kipa.co.il/media-upload/elamit/elamit5306.PDF הִ סְ תַּ פְּ קוּת בְּ מוּעַ ט וְשִׂמְ חָ ה בְּ...] : '''... '''ֶ יָּחוּל שׁ ְ מוֹ עָ לַ י מִ תְּ חִ לָּ ה וְעַ ד סוֹף, שׁ ֶ לּ ֹא יִמָּ צֵ א פְ סוּל בְּ זַרְ עִ י '''והיה ה' לי לאלהים ''' '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:631gmu9OgyMJ:upload.kipa.co.il cache] )
::* [http://www.biu.ac.il/JH/parasha/ Bar-Ilan University Parashat Hashavua Page(Hebrew)] : 4.9, 213, תשנ&quot;ח, מנחם בן-ישר, '''והיה ה' לי לאלהים '''. 16.4, 213, תשנ&quot;ח, פרופ' יעקב רנד, לנושא השמות של שבטי י-ה. 11.2, 159, תשנ&quot;ז, הרב יעקב חרל&quot;פ, למשמעותו של '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:fhmIKjbH8_MJ:www.biu.ac.il cache] )
::* [http://www.tsel.org/torah/yalkutsh/vaetchanan.html ילקוט שמעוני - ואתחנן] : '''... '''וכן הוא אומר וידר יעקב נדר לאמר וכי עלתה על לב היה יעקב אבינו אומר '''והיה ה' ''' '''לי לאלהים '''כביכול אם לאו אין לו לאלהים, תלמוד לומר שבתי בשלום אלא בית אבי מכל '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:GF7EKoNYDeQJ:www.tsel.org cache] )
::* [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayetze/vayetze.shtml Bar-Ilan University Parshat Hashavua Page] : 4.9, 213, תשנ&quot;ח, מנחם בן-ישר, '''והיה ה' לי לאלהים '''. 16.4, 213, תשנ&quot;ח, פרופ' יעקב רנד, לנושא השמות של שבטי י-ה. 11.2, 159, תשנ&quot;ז, הרב יעקב חרל&quot;פ '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:FDnnACvZpikJ:www.biu.ac.il cache] )
::* [http://www.tsel.org/torah/yalkutsh/vayetse.html ילקוט שמעוני - ויצא] : '''והיה ה' לי לאלהים '''מעבודה זרה. רבנין פתרין לה בכל ענינא אם יהיה אלהים עמדי '''... ''' '''והיה ה' לי לאלהים '''א&quot;ל הקב&quot;ה אתה אמרת '''והיה ה' לי לאלהים '''חייך כל טובות וברכות '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:r72lVEPQZdYJ:www.tsel.org cache] )
::* [http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=6992 ארכיון שיעורים - ערוץ מאיר, בניין אמונה אלול תשסח &gt; הרב טמיר ערן...] : '''והיה ה' לי לאלהים '''- גילוי הקב&quot;ה במציאות - מקצוע לימוד הפגישה הרב טמיר ערן תורה המסבירה את כל סך הפרטים - היא הנקראת שיטה הרב טמיר ערן '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:9yrZE00jQcAJ:www.machonmeir.org.il cache] )
::* [http://www.tsel.org/torah/midrashraba/vayetse.html מדרש רבה - ויצא] : '''... '''נקי ושבתי בשלום אל בית אבי משפיכות דמים '''והיה ה' לי לאלהים '''מעבודת כוכבים רבנן פתרין לה בכל עניינא אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך מעבודת '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:JnImUIaD75QJ:www.tsel.org cache] )
::* [http://hebrew.grimoar.cz/anonym/sefer_ha-temuna.htm ספר התמונה] : והנה ה' נצב עליו כענין שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל כי אז נחשב שלם כשהצורות זיי&quot; ן עמו אז נאמר '''והיה ה' לי לאלהים '''קדושים ונוראים וזהו ענין התמיד כי לא לקח דרך '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:BvZUPj23SWkJ:hebrew.grimoar.cz cache] )
::* [http://www.meirtv.co.il/site/?rabbi=22&amp;amp;cat_id=56&amp;amp;only_this_cat=yes שידור חי:: אמונה:: תוכניות וידאו:: פרשת השבוע:: הדף היומי...] : '''והיה ה' לי לאלהים '''- גילוי הקב&quot;ה במציאות - מקצוע לימוד הפגישה | 55 דק' בניין אמונה אלול תשסח · הרב טמיר ערן ט אלול ה'תשסח, (קוד שיעור: 11104) '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:M86j8cd9034J:www.meirtv.co.il cache] )
::* [http://www.faithbit.org.il/TT/ תוכן תורה - FaithBit] : '''והיה ה' לי לאלהים '''. [רמב&quot;ן כא] איננו תנאי כדברי רש&quot;י, אבל הוא נדר, וענינו אם אשוב אל בית אבי אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:LRsFOYD7_2MJ:www.faithbit.org.il cache] )
::* [http://patrologia.narod.ru/hebraica/tosefta/nziqin.htm Tosefta, Seder Nezikin] : הרי הוא אומר (בראשית כח) ושבתי בשלום אל בית אבי שאין ת&quot;ל '''והיה ה' לי לאלהים '''ואומר (ויקרא כה) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים כל זמן שאתם בארץ כנען הריני '''... '''( [http://www.google.com/search?q=cache:stHibSBIltYJ:patrologia.narod.ru cache] )
::* [http://www.google.com more &quot;והיה ה' לי לאלהים &quot;] :

&lt;/div&gt;
'''


{{מקורות|מקורות=
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב [http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-28-21.html אתר הניווט בתנך] בתאריך 2009-12-29.
}}
&lt;noinclude&gt;

{{קטן|הקטגוריות נמצאות ב: {{עריכה|ביאור:הבקשה וההתחייבות של יעקב|ביאור:הבקשה וההתחייבות של יעקב}}}}

{{הוסב מאתר הניווט בתנך|http://www.tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/br-28-21.html}}

{{קיצור דרך|tnk1/tora/brejit/br-28-21}}

&lt;/noinclude&gt;

{{סיכום על פסוק|בראשית|כח|כח כ|כא|כח כב|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>pro9iozu8c94v1azqs0m72s08aem4ez</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עין איה על ברכות ט מב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>164289</id>
    <revision>
      <id>3079645</id>
      <parentid>2695298</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:00:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47018-14</username>
        <id>46355</id>
      </contributor>
      <origin>3079645</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2370" sha1="gh65ctycj8z4ecyms9tbmbsto2r0wji" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עין איה על ברכות|ט|מא|מב|מג}}
{{צתב|אמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע|ברכות|נה|ב}}.

יסוד התכונות הנפשיות לטוב ולרע הוא תלוי במדת אהבת עצמו, שמי שאהבת עצמו נפרזה אצלו יותר מגבול הצדק והאמת, האהבה הזאת תעור את עיניו ויהיו אצלו כל דרכיו בחזקת מתוקנים לא יראה לעצמו און ועול, כי כל אשר יעשה עבור אמת בצעו ימצא, ע&quot;פ משפט אהבת עצמו הגוברת על כל מדותיו, שהוא חותם הצדק והיושר, וגם על הרהורי לב לא יסתפק אולי עולה עשה. לא כן האיש הטוב, מדת אהבת עצמו בנוי' אצלו ע&quot;פ הצדק ואמתת המשפט, ואם עשה עול או מדה רעה מקוננת בלבבו, יכירה בלא משא פנים לנפשו. ע&quot;כ הציורים שבכח המדמה של אדם טוב הם מלאים מוסר כליות ותוכחה ומרדות לנפשו, ע&quot;כ כאשר יבא החלום מהרהורי לבו מראין לו חלום רע. ולאדם רע, שגבול הצדק והיושר הוא אצלו רק רצונו ותאותו, יחזה לו עתידות רק טובות &quot;ומרום משפטיך מנגדו&quot;, ע&quot;כ מראין לו חלום טוב. אמנם כ&quot;ז הוא בכלל &quot;טוב כעס משחוק&quot; הנאמר בכלל ע&quot;פ דברי חז&quot;ל על שלות הרשעים ויסורי הצדיקים. כי מי שהעיב תכונת נפשו כ&quot;כ עד שצל של תביעת צדק ומדת משפט לא יעלו על לבבו, הנה אין מראין לו אפילו ההערה הקבועה ע&quot;פ סדר ההנהגה הכללית, להכניס איזה מרדות בלבו של אדם לישר ארחותיו ע&quot;פ החלום. ולעומת זה האיש הישר ותם דרך, רוח ד' תנחהו שאם יעות דבר תעירהו רוחו הטוב לשוב ולתקן עותתו. ע&quot;כ תהי' לו הערת החלום הרע להערה ולהשכיל ולהיטיב לטוב לו.


{{סרגל ניווט|עין איה על ברכות|ט|מא|מב|מג}}
&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:עין איה|ברכות ט מב]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>gh65ctycj8z4ecyms9tbmbsto2r0wji</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קיצור שולחן ערוך מנוקד - קכח</title>
    <ns>0</ns>
    <id>210322</id>
    <revision>
      <id>3079629</id>
      <parentid>771969</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T18:43:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079629</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21244" sha1="pfj1sur26ym7f1xotlui17vrn5bw7gx" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכז|קכח|קכט|דִּינֵי חֹדֶשׁ אֱלוּל|16}}
{{עם-ניקוד|
=== סעיף א ===
מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה מֹשֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִנְהָג בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר-קָטָן, כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ לִבָּם לִתְשׁוּבָה. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְיוֹם חֲמִישִּׁי שֶׁלְּפָנָיו. הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה . עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹֹשָה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה

=== סעיף ב ===
נוֹהֲגִין לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמַתְחִילִין בְּיוֹם בּ' דְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ וְתוֹקְעִין בְּכָל יוֹם לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה. תְּקִיעָה, חוּץ מֵעֵרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁמַּפְסִיקִין בּוֹ, כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין תְּקִיעוֹת רְשׁוּת לִתְקִיעוֹת מִצְוָה. וְטַעַם הַתְּקִיעוֹת בְּחֹדֶשׁ זֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה, כִּי כֵן הוּא הַטֶּבַע שֶׁל הַשּׁוֹפָר לְעוֹרֵר וּלְהַחְרִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. עוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ מִיּוֹם בּ' דְּרֹאשׁ- חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אוֹמְרִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב לְאַחַר הַתְּפִלָּה, אֶת הַמִּזְמוֹר לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי. וְהוּא עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ, ה' אוֹרִי, בְּרֹאשׁ- הַשָּׁנָה. וְיִשְׁעִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים . כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, רֶמֶז לְסֻכּוֹת. עוֹד נוֹהֲגִין לוֹמַר תְּהִלִּים בַּצִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. מִשֶנִּכְנַס אֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשֶׁכּוֹתֵב אָדָם אִגֶּרֶת לַחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לִרְמֹז בָּהּ בִּתְחִלָּתָהּ אוֹ בְסוֹפָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, שֶׁיִּזְכֶּה בִּימֵי הַדִּין, הַבָּאִים לְטוֹבָה, לְהִכָּתֵב וּלְהֵחָתֵם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים.
=== סעיף ג ===
אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, נוֹהֲגִין לִבְדֹּק בְּחֹדֶשׁ זֶּה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלָּהֶן. וְכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בֶּדֶק, בִּשְׁאָר מִצְוֹת יְתַקְּנוֹ.
=== סעיף ד ===
מִשַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב וּלְהַלָּן, מַפְטִירִין בְּשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, שִׁבְעָה דְּנֶחָמָתָא. וְאִם חָל א' דְּרֹאשׁ- חֹדֶשׁ אֱלוּל בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין עֲנִיָּה סוֹעֲרָה וּמַפְטִירִין הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן מִנֶּחָמוֹת יְרוּשָׁלָיִם. וּבְשַׁבַּת פָּרָשַׁת כִּי-תֵצֵא, שֶׁאָז מַפְטִירִין רָנִי עֲקָרָה, מַשְׁלִימִין עָלֶיהָ גַּם עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, שֶׁהִיא סְמוּכָה לָהּ. אִם טָעָה בְּשַׁבַּת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אֱלוּל וְאָמַר עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ לְאַחֲרֶיהָ, יֹאמַר גַּם הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וִיבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר הַבְּרָכוֹת, יֹאמַר הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי בְּלֹא בְּרָכוֹת. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּאֶחָד בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין הַפְטָרַת מָחָר חֹדֶשׁ, שֶׁאֵין בָּהּ מִנֶּחָמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וּמַפְטִירִין עֲנִיָּה סוֹעֲרָה

=== סעיף ה ===
מִיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁקֹּדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וָאֵילָךְ, מַשְׁכִּימִין לִסְלִיחוֹת. וְאִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּיוֹם שֵׁנִי אוֹ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, מַתְחִילִין מִיּוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ הַקֹּוֹדֵם. וּכְשֶׁמַּשְׁכִּימִין, צְרִיכִין לִטּוֹל יְדֵיהֶם וּלְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה. וְאַחַר הַסְּלִיחוֹת יִטּוֹל יָדָיו שֵׁנִית בְּלֹא בְּרָכָה

=== סעיף ו ===
שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר שֶׁאוֹמֵר סְלִיחוֹת, יִתְעַטֵּף בְּטַלִּית מְצֻיֶּצֶת קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל אַשְׁרֵי. וּלְפִי שֶׁיֵשׁ סָפֵק אִם יְבָרֵךְ בְּרָכָה עַל טַלִּית שֶׁלּוֹ כְּשֶׁלּוֹבְשׁוֹ בַּלַּיְלָה אוֹ לֹא יְבָרֵךְ, עַל כֵּן לֹא יִטֹל אֶת שֶׁלוֹ, וְגַם לֹא טַלִּית הַקָּהָל, אֶלָּא יִֹשְאַל לוֹ טַלִּית מֵאַחֵר. וְאִם אֵין בַּנִּמְצָא טַלִּית כְּלָל, יְכוֹלִין לוֹמַר סְלִיחוֹת וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת גַּם בְּלֹא טַלִּית. יֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת, מִתְפַּלֵּל גַּם שַׁחֲרִית וּמִנְחָה וְגַם מַעֲרִיב שֶׁלְּפָנָיו, וְהוּא קוֹדֵם לְאָבֵל וּלְמוֹהֵל וּלְ&quot;יָאר צֵייט&quot; טוֹב לַעֲמֹד בַּאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת. וּמִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ, יַעֲמֹד לְכָל-הַפָּחוֹת בַּאֲמִירַת אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב וגוֹ' וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת דִּין אֲמִירַת הַוִּדּוּי, עַיֵן לְקַמָּן [[קיצור שולחן ערוך מנוקד - קלא#סעיף ט|סִימָן קלא סָעִיף ט]].

=== סעיף ז ===
יְדַקְדְּקוּ לִבְחוֹר שְׁלִיחַ-צִבּוּר שֶׁיִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת וּבַיָמִים הַנוֹרָאִים, אִישׁ שֶׁהוּא הָגוּן וְגָדוֹל בַּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא. וְגַם שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, שֶׁאָז כְּבָר נָחָה רְתִיחַת הַדָּם שֶׁל בַּחֲרוּתוֹ וְנִכְנַע לִבּוֹ. וְגַם יְהֵא נָשׂוּי וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ וּמַפִּיל תַּחֲנוּנִים מִקִּירוֹת הַלֵּב. וְכֵן יְדַקְדְּקוּ לִבְחוֹר תּוֹקֵעַ שֶׁיִּתְקַע שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְכֵן הַמַּקְרֶא לִפְנֵי הַתּוֹקֵעַ, שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה וְיִרְאָה, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לָהֶם לִמְצֹא. מִיהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים לַכֹּל, רַק שֶׁיְהֵא מְרֻצֶּה לַקָּהָל. וְאִם רוֹאֶה מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר, יִמְנַע עַצְמוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁיִּהְיֶה מִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן - תקפא תקפה ובס&quot;ח

=== סעיף ח ===
אָבֵל כָּל שְׁנֵים-עָשָׂר חֹדֶשׁ אַחַר אָבִיו וְאִמּוֹ, לֹא יְהֵא שְׁלִיחַ-צִבּוּר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, וְלֹא תוֹקֵעַ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֶלָּא אִם אֵין אַחֵר הָגוּן כָּמוֹהוּ. וְאִם הוּא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים עַל שְׁאָר קְרוֹבִים, אִם הֶחְזִיק מִכְּבָר לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִתְקֹעַ, מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים מְבַטְּלִין גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים. אֲבָל אִם לֹא הֶחְזִיק, וְיֵשׁ אַחֵר הָגוּן כָּמוֹהוּ, יֵשׁ לְהַחְמִיר. אֲבָל כָּל יְמֵי הַסְּלִיחוֹת, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה מֻתָּר לְכָל אָבֵל לִהְיֹת שְׁלִיחַ-צִבּוּר, אַךְ לֹא בְּתוֹךְ שִׁבְעָה

=== סעיף ט ===
יָחִיד הָאוֹמֵר סְלִיחוֹת, אֵינוֹ רַשַּׁאי לוֹמַר שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת דֶּרֶךְ תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, אֶלָּא דֶּרֶךְ קְרִיאָה בַּתּוֹרָה בְּנִגּוּן וּבִטְעָמִים. וְכֵן בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכָּרוֹת שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, כְּגוֹן וּזְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה וְכַדּוֹמֶה, יֵשׁ לוֹ לְדַלֵּג. וְכֵן הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁהֵן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִית, כְּגוֹן מָחֵי וּמַסֵּי וכוּ', מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא וכוּ' לֹא יאֹמְרֵן אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה - סימן קא תקסה תקפא

=== סעיף י ===
אָבֵל אָסוּר לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לָלֶכֶת לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לוֹמַר סְלִיחוֹת, מִלְּבַד בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁמַּרְבִּים בִּסְלִיחוֹת

=== סעיף יא ===
שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּיָמִים הַנוֹרָאִים וְכֵן הַתּוֹקֵעַ, צְרִיכִין לִפְרוֹשׁ אֶת עַצְמָן שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה מִכָּל דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי טֻמְאָה, וְיִלְמְדוּ כְּפִי יְכָלְתָּם פֵּרוּשֵׁי הַתְּפִלּוֹת וְהַפִּיּוּטִים וְהִלְכוֹת תְּקִיעוֹת - תקפא. וְגַם יִלְמְדוּ סִפְרֵי מוּסָר הַמְעוֹרְרִים אֶת לֵב הָאָדָם, וְיִירָאוּ מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָאָרֶץ. וְאִם לֹא נִמְצָא לָהֶם תּוֹקֵעַ שֶׁהוּא בַּעַל תּוֹרָה, יִרְאוּ עַל-כָּל-פָּנִים שֶׁיְהֵא הַמַּקְרֶא בַּעַל תּוֹרָה, וִיהֵא בָּקִי בְּהִלְכוֹת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁאִם תֶּאֱרַע אֵיזֶה טָעוּת בַּתְּקִיעוֹת, יֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, וְגַם שֶׁיֵּדָע לִבְדֹּק אֶת הַשּׁוֹפָר אִם הוּא כָּשֵׁר.
=== סעיף יב ===
הַרְבֵּה נוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וּלְפִי שֶׁחֲסֵרִים דּ' יָמִים שֶׁאֵינָם מִתְעַנִּים בָּהֶם, דְּהַיְנוּ בּ' יָמִים ֹשֶל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שַׁבָּת, וְעֶרֶב יוֹם-הַכִּפּוּרִים. עַל כֵּן מִתְעַנִּין תְּמוּרָתָן דּ' יָמִים בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת שֶׁקֹּדֶם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, דְּהַיְנוּ יוֹם א' דִּסְּלִיחוֹת. וְעֶרֶב רֹאשׁ- הַשָּׁנָה, וְעוֹד בּ' יָמִים בֵּינְתַיִם, וּבוֹחֲרִים בְּיוֹם בּ' וְה. וְאִם אֵרְעָה לָהֶם סְעוּדַת מִצְוָה, יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל וְיִתְעַנּוּ יוֹם אַחֵר תְּמוּרָתוֹ. אוֹ אִם יוֹדְעִים שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם סְעוּדַת מִצְוָה, יִתְעַנּוּ מִקֹּדֶם יוֹם אֶחָד תְּמוּרָתוֹ - עַיֵן לְעֵיל [[קיצור שולחן ערוך מנוקד - קכז#סעיף ג|סִימָן קכז סַעִיף ג]] וְ[[קיצור שולחן ערוך מנוקד - קכז#סעיף יד|סָעִיף יד]].

=== סעיף יג ===
נוֹהֲגִין לֵילֵךְ בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְבֵית הַקְּבָרוֹת לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, וְנוֹתְנִים שָׁם צְדָקָה לַעֲנִיִּים, וּמַרְבִּים תַּחֲנוּנִים לְעוֹרֵר אֶת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, שֶׁיַּמְלִיצוּ טוֹב בַּעֲדֵנוּ בְּיוֹם הַדִּין. וְגַם מֵחֲמַת שֶׁהוּא מְקוֹם קְבוּרַת הַצַּדִּיקִים, הַמָּקוֹם הוּא קָדוֹשׁ וְטָהוֹר, וְהַתְּפִלָּה מְקֻבֶּלֶת שָׁם בְּיוֹתֵר, בִּהְיוֹתָהּ עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ, וְיַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חֶסֶד בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים. אֲבָל אַל יָשִׂים מֲגָמָתוֹ נֶגֶד הַמֵּתִים הַשּׁוֹכְנִים שָׁם, כִּי קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בִּכְלָל וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. אַךְ יְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם, יִתְבָּרַךְ ֹשְמוֹ, שֶׁיְרַחֵם עָלָיו בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר)תקפא. כְּשֶׁבָּא אֶל בֵּית-הַקְּבָרוֹת, אִם לֹא רָאָה אֶת הַקְּבָרִים שְׁלֹשִׁים יוֹם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וכוּ' - לְעֵיל סִימָן ס סָעִיף יא. כְּשֶׁבָּא אֶל הַקֶּבֶר, יֵשׁ לוֹ לוֹמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא מְנוּחָתוֹ שֶׁל - פְּלוֹנִי הַקָּבוּר פֹּה בְּכָבוֹד, וּזְכוּתוֹ יַעֲמֹד לִי. כְּשֶׁמֵּשִׂים יָדוֹ עַל הַקֶּבֶר, יֵשׁ לָשׂוּם יַד שְׂמֹאלוֹ דַּוְקָא וְלֹא יְמִינוֹ, וְיֹאמַר אֶת הַפָּסוּק, וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְֹשֶךָ וְעַצְמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. תִּשְׁכַּב בְּשָׁלוֹם, וְתִישַׁן בְּשָׁלוֹם, עַד בּוֹא מְנַחֵם מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם. - וּכְשֶׁשָֹם יָדוֹ, יְכַוֵּן בַּפָּסוּק וְנָחֲךָ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ט&quot;ו תֵּבוֹת כְּמִנְיַן קִשְׁרֵי הַיָּד ז)ברכי יוסף סימן רכד. אֵין לֵילֵךְ עַל קֶבֶר אֶחָד שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד. הַקּוֹרֵא כְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַמֵּצֵּבָה, אִם הוּא כְּתָב בּוֹלֵט, קָשֶׁה לְשִׁכְחָה. וּסְגֻלָּה לוֹמַר, אַהֲבָה רַבָּה עַד וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה - רכד

=== סעיף יד ===
בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה נָהֲגוּ כֻּלָּם לְהִתְעַנּוֹת עַד אַחַר מִנְחָה, שֶׁאָז טוֹעֲמִין אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לְיוֹם-טוֹב כְּשֶׁהוּא מְעֻנֶּה. וְכָל הַיּוֹם, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּבִתְשׁוּבָה, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְלֹא יַמְתִּין עַד עֶרֶב יוֹם-הַכִּפּוּרִים אֶלָּא יַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ הַיּוֹם לְבַקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ מְחִילָה

=== סעיף טו ===
מְכַבְּסִין וּמִסְתַּפְּרִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לִכְבוֹד יוֹם-טוֹב, וְיֵשׁ לִזָּהֵר לְגַלֵּחַ קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם וְטוֹבְלִים וְלוֹבְשִׁים בִּגְדֵי שַׁבָּת בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, לְהַרְאוֹת שֶׁאָנוּ בְּטוּחִים בְּחַסְדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁיּוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ

=== סעיף טז ===
נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת הַתָּרַת נְדָרִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - וְהָרֶמֶז לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל, סוֹפֵי תֵּבוֹת אֱלוּל וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר בִּלְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ, יֹאמַר בִּלְֹשוֹן - אַשְׁכְּנַז [לַעַז], כְּמוֹ שֶׁהוּא מֵבִין

}}</text>
      <sha1>pfj1sur26ym7f1xotlui17vrn5bw7gx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079631</id>
      <parentid>3079629</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T18:56:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079631</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="21247" sha1="gpwzav4ngz4akejlzsgq52rdzljpt2z" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכז|קכח|קכט|דִּינֵי חֹדֶשׁ אֱלוּל|16}}
{{עם-ניקוד|
=== סעיף א ===
מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה מֹשֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִנְהָג בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר-קָטָן, כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ לִבָּם לִתְשׁוּבָה. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְיוֹם חֲמִישִּׁי שֶׁלְּפָנָיו. הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה . עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹֹשָה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה

=== סעיף ב ===
נוֹהֲגִין לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמַתְחִילִין בְּיוֹם בּ' דְּרֹאשׁ-חֹדֶשׁ וְתוֹקְעִין בְּכָל יוֹם לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה. תְּקִיעָה, חוּץ מֵעֵרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁמַּפְסִיקִין בּוֹ, כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין תְּקִיעוֹת רְשׁוּת לִתְקִיעוֹת מִצְוָה. וְטַעַם הַתְּקִיעוֹת בְּחֹדֶשׁ זֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה, כִּי כֵן הוּא הַטֶּבַע שֶׁל הַשּׁוֹפָר לְעוֹרֵר וּלְהַחְרִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. עוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ מִיּוֹם בּ' דְּרֹאשׁ- חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אוֹמְרִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב לְאַחַר הַתְּפִלָּה, אֶת הַמִּזְמוֹר לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי. וְהוּא עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ, ה' אוֹרִי, בְּרֹאשׁ- הַשָּׁנָה. וְיִשְׁעִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים . כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, רֶמֶז לְסֻכּוֹת. עוֹד נוֹהֲגִין לוֹמַר תְּהִלִּים בַּצִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. מִשֶנִּכְנַס אֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשֶׁכּוֹתֵב אָדָם אִגֶּרֶת לַחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לִרְמֹז בָּהּ בִּתְחִלָּתָהּ אוֹ בְסוֹפָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, שֶׁיִּזְכֶּה בִּימֵי הַדִּין, הַבָּאִים לְטוֹבָה, לְהִכָּתֵב וּלְהֵחָתֵם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים.
=== סעיף ג ===
אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, נוֹהֲגִין לִבְדֹּק בְּחֹדֶשׁ זֶּה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁלָּהֶן. וְכָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא שָׁם בֶּדֶק, בִּשְׁאָר מִצְוֹת יְתַקְּנוֹ.
=== סעיף ד ===
מִשַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב וּלְהַלָּן, מַפְטִירִין בְּשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, שִׁבְעָה דְּנֶחָמָתָא. וְאִם חָל א' דְּרֹאשׁ- חֹדֶשׁ אֱלוּל בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין עֲנִיָּה סוֹעֲרָה וּמַפְטִירִין הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּם כֵּן מִנֶּחָמוֹת יְרוּשָׁלָיִם. וּבְשַׁבַּת פָּרָשַׁת כִּי-תֵצֵא, שֶׁאָז מַפְטִירִין רָנִי עֲקָרָה, מַשְׁלִימִין עָלֶיהָ גַּם עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, שֶׁהִיא סְמוּכָה לָהּ. אִם טָעָה בְּשַׁבַּת רֹאשׁ-חֹדֶשׁ אֱלוּל וְאָמַר עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ לְאַחֲרֶיהָ, יֹאמַר גַּם הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וִיבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר הַבְּרָכוֹת, יֹאמַר הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי בְּלֹא בְּרָכוֹת. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל בְּאֶחָד בַּשַׁבָּת, דּוֹחִין הַפְטָרַת מָחָר חֹדֶשׁ, שֶׁאֵין בָּהּ מִנֶּחָמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וּמַפְטִירִין עֲנִיָּה סוֹעֲרָה

=== סעיף ה ===
מִיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁקֹּדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה וָאֵילָךְ, מַשְׁכִּימִין לִסְלִיחוֹת. וְאִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּיוֹם שֵׁנִי אוֹ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, מַתְחִילִין מִיּוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ הַקֹּוֹדֵם. וּכְשֶׁמַּשְׁכִּימִין, צְרִיכִין לִטּוֹל יְדֵיהֶם וּלְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וּבִרְכַּת הַתּוֹרָה. וְאַחַר הַסְּלִיחוֹת יִטּוֹל יָדָיו שֵׁנִית בְּלֹא בְּרָכָה

=== סעיף ו ===
שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר שֶׁאוֹמֵר סְלִיחוֹת, יִתְעַטֵּף בְּטַלִּית מְצֻיֶּצֶת קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל אַשְׁרֵי. וּלְפִי שֶׁיֵשׁ סָפֵק אִם יְבָרֵךְ בְּרָכָה עַל טַלִּית שֶׁלּוֹ כְּשֶׁלּוֹבְשׁוֹ בַּלַּיְלָה אוֹ לֹא יְבָרֵךְ, עַל כֵּן לֹא יִטֹל אֶת שֶׁלוֹ, וְגַם לֹא טַלִּית הַקָּהָל, אֶלָּא יִֹשְאַל לוֹ טַלִּית מֵאַחֵר. וְאִם אֵין בַּנִּמְצָא טַלִּית כְּלָל, יְכוֹלִין לוֹמַר סְלִיחוֹת וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת גַּם בְּלֹא טַלִּית. יֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת, מִתְפַּלֵּל גַּם שַׁחֲרִית וּמִנְחָה וְגַם מַעֲרִיב שֶׁלְּפָנָיו, וְהוּא קוֹדֵם לְאָבֵל וּלְמוֹהֵל וּלְ&quot;יָאר צֵייט&quot;. טוֹב לַעֲמֹד בַּאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת, וּמִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ, יַעֲמֹד לְכָל-הַפָּחוֹת בַּאֲמִירַת אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב וגוֹ' וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת. דִּין אֲמִירַת הַוִּדּוּי עַיֵן לְקַמָּן [[קיצור שולחן ערוך מנוקד - קלא#סעיף ט|סִימָן קלא סָעִיף ט]].

=== סעיף ז ===
יְדַקְדְּקוּ לִבְחוֹר שְׁלִיחַ-צִבּוּר שֶׁיִּתְפַּלֵּל סְלִיחוֹת וּבַיָמִים הַנוֹרָאִים, אִישׁ שֶׁהוּא הָגוּן וְגָדוֹל בַּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא. וְגַם שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, שֶׁאָז כְּבָר נָחָה רְתִיחַת הַדָּם שֶׁל בַּחֲרוּתוֹ וְנִכְנַע לִבּוֹ. וְגַם יְהֵא נָשׂוּי וְיִהְיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ וּמַפִּיל תַּחֲנוּנִים מִקִּירוֹת הַלֵּב. וְכֵן יְדַקְדְּקוּ לִבְחוֹר תּוֹקֵעַ שֶׁיִּתְקַע שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, וְכֵן הַמַּקְרֶא לִפְנֵי הַתּוֹקֵעַ, שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי תּוֹרָה וְיִרְאָה, כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לָהֶם לִמְצֹא. מִיהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים לַכֹּל, רַק שֶׁיְהֵא מְרֻצֶּה לַקָּהָל. וְאִם רוֹאֶה מַחֲלֹקֶת בַּדָּבָר, יִמְנַע עַצְמוֹ אַף-עַל-פִּי שֶׁיִּהְיֶה מִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן - תקפא תקפה ובס&quot;ח

=== סעיף ח ===
אָבֵל כָּל שְׁנֵים-עָשָׂר חֹדֶשׁ אַחַר אָבִיו וְאִמּוֹ, לֹא יְהֵא שְׁלִיחַ-צִבּוּר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, וְלֹא תוֹקֵעַ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֶלָּא אִם אֵין אַחֵר הָגוּן כָּמוֹהוּ. וְאִם הוּא תּוֹךְ שְׁלֹשִׁים עַל שְׁאָר קְרוֹבִים, אִם הֶחְזִיק מִכְּבָר לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִתְקֹעַ, מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְיוֹם-הַכִּפּוּרִים מְבַטְּלִין גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים. אֲבָל אִם לֹא הֶחְזִיק, וְיֵשׁ אַחֵר הָגוּן כָּמוֹהוּ, יֵשׁ לְהַחְמִיר. אֲבָל כָּל יְמֵי הַסְּלִיחוֹת, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה מֻתָּר לְכָל אָבֵל לִהְיֹת שְׁלִיחַ-צִבּוּר, אַךְ לֹא בְּתוֹךְ שִׁבְעָה

=== סעיף ט ===
יָחִיד הָאוֹמֵר סְלִיחוֹת, אֵינוֹ רַשַּׁאי לוֹמַר שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת דֶּרֶךְ תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, אֶלָּא דֶּרֶךְ קְרִיאָה בַּתּוֹרָה בְּנִגּוּן וּבִטְעָמִים. וְכֵן בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכָּרוֹת שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, כְּגוֹן וּזְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה וְכַדּוֹמֶה, יֵשׁ לוֹ לְדַלֵּג. וְכֵן הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁהֵן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִית, כְּגוֹן מָחֵי וּמַסֵּי וכוּ', מָרָן דִּי בִשְׁמַיָּא וכוּ' לֹא יאֹמְרֵן אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה - סימן קא תקסה תקפא

=== סעיף י ===
אָבֵל אָסוּר לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לָלֶכֶת לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לוֹמַר סְלִיחוֹת, מִלְּבַד בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שֶׁמַּרְבִּים בִּסְלִיחוֹת

=== סעיף יא ===
שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּיָמִים הַנוֹרָאִים וְכֵן הַתּוֹקֵעַ, צְרִיכִין לִפְרוֹשׁ אֶת עַצְמָן שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי רֹאשׁ-הַשָּׁנָה מִכָּל דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי טֻמְאָה, וְיִלְמְדוּ כְּפִי יְכָלְתָּם פֵּרוּשֵׁי הַתְּפִלּוֹת וְהַפִּיּוּטִים וְהִלְכוֹת תְּקִיעוֹת - תקפא. וְגַם יִלְמְדוּ סִפְרֵי מוּסָר הַמְעוֹרְרִים אֶת לֵב הָאָדָם, וְיִירָאוּ מִפַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָאָרֶץ. וְאִם לֹא נִמְצָא לָהֶם תּוֹקֵעַ שֶׁהוּא בַּעַל תּוֹרָה, יִרְאוּ עַל-כָּל-פָּנִים שֶׁיְהֵא הַמַּקְרֶא בַּעַל תּוֹרָה, וִיהֵא בָּקִי בְּהִלְכוֹת תְּקִיעַת שׁוֹפָר, שֶׁאִם תֶּאֱרַע אֵיזֶה טָעוּת בַּתְּקִיעוֹת, יֵדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, וְגַם שֶׁיֵּדָע לִבְדֹּק אֶת הַשּׁוֹפָר אִם הוּא כָּשֵׁר.
=== סעיף יב ===
הַרְבֵּה נוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וּלְפִי שֶׁחֲסֵרִים דּ' יָמִים שֶׁאֵינָם מִתְעַנִּים בָּהֶם, דְּהַיְנוּ בּ' יָמִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, שַׁבָּת, וְעֶרֶב יוֹם-הַכִּפּוּרִים. עַל כֵּן מִתְעַנִּין תְּמוּרָתָן דּ' יָמִים בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת שֶׁקֹּדֶם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, דְּהַיְנוּ יוֹם א' דִּסְּלִיחוֹת. וְעֶרֶב רֹאשׁ- הַשָּׁנָה, וְעוֹד בּ' יָמִים בֵּינְתַיִם, וּבוֹחֲרִים בְּיוֹם בּ' וְה. וְאִם אֵרְעָה לָהֶם סְעוּדַת מִצְוָה, יְכוֹלִין לֶאֱכוֹל וְיִתְעַנּוּ יוֹם אַחֵר תְּמוּרָתוֹ. אוֹ אִם יוֹדְעִים שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם סְעוּדַת מִצְוָה, יִתְעַנּוּ מִקֹּדֶם יוֹם אֶחָד תְּמוּרָתוֹ - עַיֵן לְעֵיל [[קיצור שולחן ערוך מנוקד - קכז#סעיף ג|סִימָן קכז סַעִיף ג]] וְ[[קיצור שולחן ערוך מנוקד - קכז#סעיף יד|סָעִיף יד]].

=== סעיף יג ===
נוֹהֲגִין לֵילֵךְ בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְבֵית הַקְּבָרוֹת לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, וְנוֹתְנִים שָׁם צְדָקָה לַעֲנִיִּים, וּמַרְבִּים תַּחֲנוּנִים לְעוֹרֵר אֶת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, שֶׁיַּמְלִיצוּ טוֹב בַּעֲדֵנוּ בְּיוֹם הַדִּין. וְגַם מֵחֲמַת שֶׁהוּא מְקוֹם קְבוּרַת הַצַּדִּיקִים, הַמָּקוֹם הוּא קָדוֹשׁ וְטָהוֹר, וְהַתְּפִלָּה מְקֻבֶּלֶת שָׁם בְּיוֹתֵר, בִּהְיוֹתָהּ עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ, וְיַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חֶסֶד בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים. אֲבָל אַל יָשִׂים מֲגָמָתוֹ נֶגֶד הַמֵּתִים הַשּׁוֹכְנִים שָׁם, כִּי קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בִּכְלָל וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. אַךְ יְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁיְרַחֵם עָלָיו בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר) תקפא. כְּשֶׁבָּא אֶל בֵּית-הַקְּבָרוֹת, אִם לֹא רָאָה אֶת הַקְּבָרִים שְׁלֹשִׁים יוֹם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וכוּ' - לְעֵיל סִימָן ס סָעִיף יא. כְּשֶׁבָּא אֶל הַקֶּבֶר, יֵשׁ לוֹ לוֹמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא מְנוּחָתוֹ שֶׁל - פְּלוֹנִי הַקָּבוּר פֹּה בְּכָבוֹד, וּזְכוּתוֹ יַעֲמֹד לִי. כְּשֶׁמֵּשִׂים יָדוֹ עַל הַקֶּבֶר, יֵשׁ לָשׂוּם יַד שְׂמֹאלוֹ דַּוְקָא וְלֹא יְמִינוֹ, וְיֹאמַר אֶת הַפָּסוּק, וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְֹשֶךָ וְעַצְמוֹתֶיךָ יַחְלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. תִּשְׁכַּב בְּשָׁלוֹם, וְתִישַׁן בְּשָׁלוֹם, עַד בּוֹא מְנַחֵם מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם. - וּכְשֶׁשָֹם יָדוֹ, יְכַוֵּן בַּפָּסוּק וְנָחֲךָ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ט&quot;ו תֵּבוֹת כְּמִנְיַן קִשְׁרֵי הַיָּד ז) ברכי יוסף סימן רכד. אֵין לֵילֵךְ עַל קֶבֶר אֶחָד שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד. הַקּוֹרֵא כְּתָב שֶׁעַל גַּבֵּי הַמֵּצֵּבָה, אִם הוּא כְּתָב בּוֹלֵט, קָשֶׁה לְשִׁכְחָה. וּסְגֻלָּה לוֹמַר, אַהֲבָה רַבָּה עַד וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה - רכד

=== סעיף יד ===
בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה נָהֲגוּ כֻּלָּם לְהִתְעַנּוֹת עַד אַחַר מִנְחָה, שֶׁאָז טוֹעֲמִין אֵיזֶה דָּבָר, שֶׁלֹּא לִכָּנֵס לְיוֹם-טוֹב כְּשֶׁהוּא מְעֻנֶּה. וְכָל הַיּוֹם, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּבִתְשׁוּבָה, וּמִכָּל-שֶׁכֵּן בַּעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְלֹא יַמְתִּין עַד עֶרֶב יוֹם-הַכִּפּוּרִים אֶלָּא יַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ הַיּוֹם לְבַקֵּשׁ מֵחֲבֵרוֹ מְחִילָה

=== סעיף טו ===
מְכַבְּסִין וּמִסְתַּפְּרִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה לִכְבוֹד יוֹם-טוֹב, וְיֵשׁ לִזָּהֵר לְגַלֵּחַ קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם וְטוֹבְלִים וְלוֹבְשִׁים בִּגְדֵי שַׁבָּת בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, לְהַרְאוֹת שֶׁאָנוּ בְּטוּחִים בְּחַסְדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁיּוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ

=== סעיף טז ===
נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת הַתָּרַת נְדָרִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - וְהָרֶמֶז לֹא יָחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל, סוֹפֵי תֵּבוֹת אֱלוּל וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר בִּלְשׁוֹן-הַקֹּדֶשׁ, יֹאמַר בִּלְֹשוֹן - אַשְׁכְּנַז [לַעַז], כְּמוֹ שֶׁהוּא מֵבִין

}}</text>
      <sha1>gpwzav4ngz4akejlzsgq52rdzljpt2z</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ספר ליקוטי תורה (האר&quot;י)/פרשת בראשית</title>
    <ns>0</ns>
    <id>212050</id>
    <revision>
      <id>3079652</id>
      <parentid>3078682</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:27:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-46195-01</username>
        <id>46294</id>
      </contributor>
      <comment>/* */ תיקנתי שגיאת כתיב, אר צריך להיות אמר</comment>
      <origin>3079652</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="49893" sha1="jdm5gdoswma9r1wsuydl1gcfs7z2n6r" xml:space="preserve">
התחילה התורה בב', כי הא' [היא ראשונה] רומז לאצילות והב' [היא שניה] רומז לבריאה שהוא עולם השני, וגם א' תחלת תיבת אצילות וב' תחלת בריאה. גם ידוע דאמא מקננא בכורסייא וע&quot;כ התחילה בב' דהיינו ר&quot;ת בינה, וזהו בתשרי נברא העולם שהוא שמאלו תחת לראשי כי אבא לעולם ימין ואמא שמאל. ואותיות בראשית הוא בא' תשרי וע&quot;כ נזכר כאן ל&quot;ב אלקים, כי ל&quot;ב נתיבות דאבא הם ל&quot;ב הויות ובאמא הם ל&quot;ב אלקים, וראשית רמז לאבא ראשית חכמה והיינו ב מבראשית דהיינו נקודה בהיכלי' או&quot;א שוין יחד, וע&quot;כ אמר ברא לשון בריאה ואלהים הוא אמא וכן עולה אלהים מנין הכס&quot;א דאמא מקננא בכורסייא, ואמר ברא אלקים אמא דבריאה בכח אמא דאצילות שנתלבשה בה וזהו בראשית שהוא אמא דאצילות בכח זה ברא אלהים דבריאה את השמים ואת הארץ זו&quot;נ דבריאה, וז&quot;ס בירור המלכים הראשונים שמתו כנודע כי בכל עולם ועולם ה' בחי' המלכים שמתו, וזהו הארץ היה תוהו ובוהו שהוא שבירת הכלים, ורוח אלהים מרחפת על פני המים שהוא החיות שלא היו הכלים יכולין לקבל, וז&quot;ס התגין שע&quot;ג האותיות שהוא אור הרוחף עליהם. ויאמר אלהים יהי אור הוא סוד חסד עילאה דהיינו מלך הח' הדר שע&quot;י נתקנו, ותחלה הוברר הפסולת והקליפה קדמה כדרך שהקליפה קודמת לפרי וזהו ישרצו שרץ נפש חיה וכן כולם עד יום הששי שנברא אדם שהוא האוכל הנשאר, וע&quot;כ בשבת נאסר ברירת הפסולת מתוך האוכל מפני שזה היה דרך ברירות למעל הפסולת מתוך האוכל ובשבת לא היה הבירור, אבל אוכל מתוך הפסולת לעולם מותר מפני שזה לא היה למעלה: 

יש להקשות בבריאת זו&quot;נ וכן בבריאת אדם שהוכפלו במעשה בראשית פעמים, כי תחלה אמר ברא אלקים את השמים ואת הארץ הרי זו&quot;נ ואח&quot;כ הז' ימים הם הז&quot;ק דזו&quot;נ כנודע ואח&quot;כ ביום ו' אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו אח&quot;כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה והפסיק ביום ז' בינתים שאמר ויכולו השמים, ועלולם הוזכרו זכר ונקבה למעלה והכא בצווי לא נזכר נקבה כלל ואם לא צוה אלא על אדם למה נענשה חוה (ועוד) כי אחר הצווי היה הבריאה של נוקבא כי אח&quot;כ אמר ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם. ונבאר זה כי להיות שמאדם קדמון לכל הקדומים לא נתגלה ע&quot;ב אלא הס&quot;ג התחיל להתגלות דרך הפה והחוטם וכו' וע&quot;כ התחיל בב' שהוא בחי' ס&quot;ג וכשהיא בחי' ס&quot;ג יוצא היה בחי' הנקודות דס&quot;ג ובסוד מלכים הראשונים וז&quot;ס את השמים ואת הארץ שהם הז' מלכים שהיה בהם השבירה ולפי שה' בחי' ס&quot;ג הוזכרה בהם ה' &quot;השמים &quot;הארץ&quot; ואמר את ואת לכלול זו&quot;נ דבחי' עשיה שבאצילות דאחר התיקון דהכל היה השורש שלהם כאן. ולפי שעיקר הנפילה היה בנוק' לכך אמר והארץ היתה תהו וכו' עשה עיקר ממנה ונזכר הז&quot;א ברמז בו' דכתיב &quot;והארץ. ואמר תהו ובהו וחושך שהוא השבירה ולפי שהי' בחי' הרבה שזו נפלה למטה מזו לכך אמר תהו ובהו כו' ולפי שבכאן היה כלול בחי' ב&quot;ן כי מן הס&quot;ג הזה שנשברו הכלים נעשה אח&quot;כ תיקון עם המ&quot;ה שהוא המתקן והוסר סיגים מן ס&quot;ג וזהו ס&quot;ג לשון סיגים הכל ס&quot;ג יחידו נאלחו והוברר הב&quot;ן שנתקן, נמצא שהב&quot;ן היה כלול בס&quot;ג וע&quot;כ הוזכר כאן ב&quot;פ תוהו כי &quot;והארץ &quot;היתה &quot;תהו ובהו ר&quot;ת למפרע תהו א' כנגד הס&quot;ג וא' כנגד הב&quot;ן, וידוע שהכלים הנשברים ירדו אל מקום הבריאה וזהו חשך על פני תהום [ס&quot;ת כלים] כי שם בראש הבריאה הוא פני תהום כי משם ולמטה הוא המים. ורוח אלהים מרחפת כו' הוא האור שלא היו הכלים יכולין לקבלו וזהו ורוח אלהים מרחפ&quot;ת על פני המים שלא ירד מן האור אל הכלים רק רפ&quot;ח ניצוצין וזהו מרחפת מ&quot;ת רפ&quot;ח שהם גי' ע&quot;ב רי&quot;ו ואחר השבירה נזדווגו הס&quot;ג עם הע&quot;ב העליון [דא&quot;ק] ויצא המ&quot;ה החדש דרך מצח העליון והוא היה המתקן וז&quot;ש ויאמר אלהים יהי אור שהוא המ&quot;ה המתקן והיהי אור ואז נעשה התיקון והוא ז' ימי בראשית, וע&quot;כ נאמר בסוף כי בו שבת מכל מלאכתו כי לא היתה המלאכה אלא באצילות כי כל שאר עולמות בי&quot;ע אינן אלא חותם אצילות וע&quot;כ כי בו שבת מכל מלאכתו, ועד עתה לא הוזכר אדם אלא שמים וארץ למעלה בס&quot;ג, והמים הוא התיקון כנ&quot;ל, ואחר שנשלם התיקון באצילות משם ולהלאה התחיל שם אדם בז&quot;א דבריאה ודיצירה ודעשיה כאשר נאמר ביום ו' ויברא אלהים את האדם בצלמו על אדם דבריאה. ומ&quot;ש בתחלה נעשה אדם שהוא עשיה ואח&quot;כ בריאה מתחלה בצלמינו כדמותינו ואח&quot;כ בצלמו לבד, כי הדיבור היה מזו&quot;נ דאצילות ולא שאל אלא על אדם דעשיה שהוא עתיד לחטוא כנזכר בזוהר ע&quot;ז שאל ואמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כי זה הוא אמירת אמא דבריאה לאבא דבריאה ע&quot;י התלבשות בהן זו&quot;נ דאצילות, וצלם ודמות הכל מן הנקובא אמא שהיא המלבשת את הולד דהיינו אצלם ע&quot;כ צלם עולה אהי&quot;ה דיודין שהוא בחי' נוקבא אלא שהצלם הוא מה שנותן אמא לדכורא ודמות שיש בו צורה יותר הוא מה שנותן אמא לנוקבא, ולפי שכונתו היה לעשיה, ולעולם התחתון יש לו כח כל מה שלמעלה ובעליון אין בו בחי' התחתון ולפיכך אמר בצלמינו כדמותינו כל על עשיה, ואע&quot;פ שאמרו בזהר צלם בדכורא הכונה הוא צלם לז&quot;א דעשיה ודמות לנוק' דעשיה אכן הכל ע&quot;י אמא דבריאה לעשיה שהכל בחי' נוקבא הרי שכל השאל ההי העל אדם דעשיה, ואח&quot;כ אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו דהיינו אדם דבריאה ולכןא מר ויברא, ואדם דעשיה לא הוצרך להזכיר דנעשה דפשיטא כיון ששאל עליו די הדיבור בזה לעשותו וזש&quot;ה בדבר ה' שמים נעשו והיינו אדם דעשיה לא הוצרך אליו מעשה אלה השאלה והדיבור בהם מספיק, ואמר בצלם אלהים ברא אותו הם המוחי' הבאים אליו מלובשים בנה&quot;י דאמא הנקרא צלם כנודע, ולאדם זה דבריאה לא היה צווי שלא יאכל מעץ הדעת כי להיות זה העולם ברור מקליפות לא היה בו חשש כלל ולכך נאמר ואת כל עץ אשר בו פרי עץ לכם יהי הלאכלה כלומר אפילו עה&quot;ד שבתוך הגן כי באדם זה אין בו חשש. ומה שנזכר בריאת אדם זה דבריאה ביום ו' פי' שיהיה ראוי להיות בריאתו אחר יום הז' שהוא נוק' דז&quot;א דאצילות אלא משום דלעולם יום הז' שהוא נוק' והו' שהוא יסוד אינם מתפרדים כי היסוד ממלכות אין להם פירוד לעולם, והנה א&quot;כ ביום ו' שם הוא כלול הנוק' ג&quot;כ, ועוד שעיקר הדכורא הוא יסוד כי הנוק' אינ רק בית קיבול לקבל הטפה שנותן בה יסוד והיא אספקלריא דלא נהירא וגם כי בהוזכר יום הששי בה' משא&quot;כ בשאר ימים הורה שכבר הנוק' נתקנה ולא חסרה רק חזרת פב&quot;פ להזדווג וז&quot;ש כאן כיון שנכנס שבת דהיינו הכניסת שבת ממש בסוד הזיווג הכנסת כלה לחופה. ואמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בכאן הודיע כי כשנברא אדם דבראי' נעשה שם גם אדם דעשי' וזה להיות כי בריאה בחי' ה' וה' לעולם כפולה ב' ההין כזה ה&quot;ה הא' בריאה והב' עשיה ויצירה עדיין לא נתגלה שכן היה כוונה תחלה להיות אשת חיל עטרת בעלה יהה&quot;ו ה' על ו' וב' ההין אמא וברתא שהוא כפול הה' ואח&quot;כ בעבור החטא ירדה ה' אחרונה למטה ונעשה יהו&quot;ה, וזש&quot;ה אלה תולדות השמים והארץ דהינו זו&quot;נ דבריאה וז&quot;ש בהבראם שהוא הבריאה וה' קטנה משום שבריאתם היה ע&quot;י מלכות דאצילות שהיא ה' קטנה וזה היה ביום עשו&quot;ת ה' אלקים ארץ ושמים, בבריאה הוזכר בהן השמים והארץ ובעשי' ארץ ושמים בלא ה' משום שבריאה היא ה' ראשונה הנרגשת והב' הוא עשי' הה' כפולה שאינה נרגשת בפה והיא נעלמת. ואמר בבריאה שמים תחלה ובעשיה ארץ תחלה משום שהבראי' שהיתה ע&quot;י זו&quot;ן דאצילות בהתלבשותם שהיא עלמא דדכורא לכן שמים קודמין שהוא ו' של השם ובעשי' שהיא עלמא דנוק' דשלטא נוק' בדכורא לכן ארץ [ה'] קדמה ואח&quot;כ שמים וגם זהו טעם ב' למה נעשה העשיה עם הבריאה קודם היצירה משום שהיא נוק' בחינת ה' שהיא ד' על ו' והד' שהוא עשיה נגלית שם והיצירה לא היה וזהו שנחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה אם שמים נבראו תחלה או ארץ ואמר רשב&quot;י תמהני איך נחלקו, כוונתו כי בוודאי לעולם לא נחלקו אלא בבריאה השמים קדמו דהיינו מן הטעם שאמרנו שהוא עלמא דדכורא ולשכלול דהיינו עולם העשיה שהוא שכלול ותשלום הכל שם הארץ קדמה מר אמר חדא ומא&quot;ח ולא פליגי: 

וכל שיח השדה טרם יצמח עדיין לא היה צמח בעולם העשיה מפני שלא המטיר הבריאה על הארץ מפני שאדם דיצירה אין להעלת מ&quot;נ מלמטה למעל האל הבריאה כדי שימטיר מיין עילאין, כי לא זו בלבד אלא ואד יעלה מן הארץ שהוא א&quot;ד מאדני חצי השם כי לא הי' עדיין עולם היצירה שהוא דכורא אלא עולם העשיה שהוא נוק' והיתה מעלה מ&quot;נ מצד הנוק' לבד כי לעולם אנו צריכין מ&quot;ן מלמטה מזכר ונוק' ועכשיו לא היה אלא החצי כי דכורא עדיין לא היה, וז&quot;ש וא&quot;ד יעלה מן האר&quot;ץ דהיינו עשיה ושם בחינת אלקים ואלקים דאלפין עולה אר&quot;ץ ומשם הי המעל המ&quot;ן ומשקים את כל פני האדמה דהיינו הבריאה וזהו האדמ&quot;ה אדם ה' כי הבריאה היא ה' והעלאת מ&quot;ן היה אל האדם דבריאה, ועד עתה נברא אדם דבריאה ועעשיה כנ&quot;ל אבל של יצירה לא, ועתה אמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמ הויפח באפיו נשמ&quot;ת חיים מן בריאה שהיא בחינת נשמה וכל עולמות כולם דלעילא הן דאצילות הן קודם דאצילות הן הבחינה הנ&quot;ל הי' זכר ונקבה שמים וארץ בבריאה, ארץ ושמים בעשיה חוץ מיצירה שעלה תחלה במחשבתה להיות העשיה נקבה ליצירה וגם שלא ירדו העולמות אלא עד מ&quot;ל שביצירה והעון גרם לירד, וז&quot;ש וייצר ה' אלקים את האדם ולא הוזכרה נוק' אע&quot;פ שהיתה בכאן בכח, וז&quot;ש וייצר בב' יודין ב' יצירת כמ&quot;ד זנב היתה: 

ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם [גן עשיה, בעדן בריאה, מקדם קודם יצירה] שהיא חיצוניות עולם הבריאה [בינה] בו&quot;ת שלו שהוא בחינת הת&quot;ת אשר שם בחינת גן, [אח&quot;כ] וישם שם את האדם אשר יצר שהוא אדם [מ&quot;ה] דיצירה וז&quot;ש אשר יצ&quot;ר: 

ויצמח ה' אלקים וגו' ומעץ הדעת טוב ורע, לאדם דיצירה לא צוה שלא לאכול מעץ משום שגם הוא היה מבורר ולא היה הצווי רק לאדם דעשיה משום ששם נשארו ונאחזות בו הקליפות ואם יאכל יתוקנו ג&quot;כ הקליפות הנאחזות בו, ושם ביצירה הוא עולם המלאכים שם הד' מחנות שכינה וזהו ומשם [מבריאה] יפרד והיה לד' ראשונים [דיצירה] והם ד' נהרות [בעשיה]: 

ויקח ה' אלקים את האדם דעשיה כי על האדם דיצירה כבר אמר לעיל וישם שם את האדם אשר יצר ועכשיו אמר על האדם דעשיה כי לקחו מן הבריאה אשר היה שם ויניחהו בג&quot;ע דיצירה להיות בחי' נוק' אל היצירה, וז&quot;ש בה לעבדה ולשמרה כי בזה שייך עבודה וצריך שמירה משום שבו נאחזות הקליפ' ולזה צוה מכל עץ הגן אכול תאכל שיתקן ויהנה מכל שאר הבחי' אבל מעץ הדעת טו&quot;ר לא תאכל ממנו משום שבזה יתהנו הקליפות ממנה ויהיה להם חיות, וסמך פסוק לא טוב היות האדם לבדו אל הציווי לפי שמיד כשיצא הדבר מפיו היה מוכרח שיאכל ויחטא וירד [העשיה] למטה כמאמר ז&quot;ל נורא עלילה על בני אדם לזה סמך לומר ויאמר לא טוב היות האדם לבדו אדם דיצירה לבדו בלא נוק' כי עד עתה עלה במחשבה להיות כל העשיה נוק' לזה [דיצירה] אכן השתא בהכרח תרד דהעשיה למטה ולא טוב שיהי' [יצירה] בלא נוק' לבדו לכן הקדים רפואה למכה אז ויפל ה&quot;א תרדמה על האדם דיצירה, ויבן ה' אלקים כי ע&quot;י בינה דיצירה היה זה וזהו ויבן. ויאמר האדם דיצירה זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי כי עד עתה היתה הנוקבא שלו מעולם אחר למטה ממנו שהוא עשיה אבל זאת הפעם עצם מעצמי לזאת ודאי יקרא אשה כי כשהוא ראוי אל הזווג שהוא כבר בן כ' שנה אין צריך לאו&quot;א שכבר נטל כל המוחין הראוין אליו וצריכין לו כי עד עתה היה צריך כל שעה לעלות יותר ולוקח יותר מאביו ואמו אכן כשהגיע לבן כ' שנה כבר ירש הכל. ואכלו מפרי העץ אדם דעשי' ונוק' שירדו למטה, וזהו ויעשו להם חגורות דהיינו התלבשות זה עולם הגשמי ועל זה נאמר לו וקוץ ודרדר, ויעשלהם כתנות עור הלבוש הגשמי: 

וישלחהו ה&quot;א מג&quot;ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם דהיינו הבריאה לתקן בתפלתו כמ&quot;ש, ואפשר לומר עוד מה שסמך לא טוב היות האדם לבדו לצווי כשנאמר כי זה היה על אדם דעשיה משום דעד עכשיו היו כל העולמות אב&quot;א ורצה הקב&quot;ה לתקן אדם דעשיה בסוד הנסירה ובהתקנה זו יתוקנו כל העולמות, לכן אמר אעשה לו עזר כנגדו שיהיה כנגדו ולא באחור, ולפי שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות וכיןו שיצא מפיו בהכרח יעשה וימות כד&quot;א נורא עלילה על בני אדם ועל כן אמר לא טוב היות האדם לבדו שא&quot;א שיהיה קיים באיש לפחות יהיה קיים במינו ולכן הוצרך לו אשה וגם מפני שאם היה הכרח שיאכל וימות היה בעודו כן בלא אשה אכן אחר הנסירה פנים חדשות בלא לכאן ולא היה הדיבור ע&quot;ז ואפשר שלא יחטא ולכך אמר עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כגדו והוא לא זכה ששימשו מטתו שלא בזמנו קודם השבת. וז&quot;ש ויהיו שניהם ערומים וכשארז&quot;ל שראה הנחש עסוקים בתשמיש ונתאוהל הם וזהו ולא יתבוששו מפני שלא היה בוש&quot;ת נטפל להם נחש, ושבת אותיות בשת מפני שאם היה ממתין ביום שבת אין בו שליטת נחש כלל ומפני שלא יתבוששו שלא המתין לשבת שהוא הבושת לכך סמך אליו מיד והנחש היה ערום וכיון שחטאו ראו עצמן ערומים שלא היו יכולין לקבל או היצירה ונשארו בלא לבוש וירדו למטה י&quot;ד מעלות ד' דיצירה וי' דעשיה ואז נתגשמו יותר ויעשו להם חגורות, וז&quot;ש ואירא כי עירום אנכי שלא הייתי יכול לקבל אור היצירה ואיני מכוסה ואז נתקללו ונתגרשו מג&quot;ע לעבוד אדמה בתפלתו כנ&quot;ל: 

למה התחילה תורה בב' ולא בא' והניח הא' להתחיל בה י' דברוח אנכי להורות שיש בה ב' בחי' פשט וסוד כי התורה שהיה הקב&quot;ה משתעשע בה וגם הלימוד שלומדין בה הצדיקים בג&quot;ע הוא בחלק הסוד וזהו התורה ראשונה אשר שם בג&quot;ע ולהורות כי זאת התורה היא תורה שניה שנתלבשה לכן התחילה תורה בב' שהיא תורה שניה שנתלבשה בפשט כב' שהיא שניה לא&quot;ב. ולפי שלפני א' אין רשות לדבר שהיא נוגע במה שלמעלה ובמה שלמטה וא' נגד עולם אצילות שהיא עולם הראשון והיה מקום לאדם לחשוב קודם לזה מה היה לכן התחיל התורה בב' שהוא נגד עולם הבריאה שהוא עולם הב' להורות כי זאת התורה הוא מעולם הבריאה לכן אמר הלשון ברא כי בזה העולם יש רשות לדבר. ולכן התחיל התורה בב' ולפי שבעולם האצילות אין לנו רשות לדבר וכ&quot;ש בשלמעלה הימנו לכן התורה שהיא נגד עולם הראשון עולם אצילות אין שייך בו רק מחשבה כי יש באדם ד' דברים מחשבה ואח&quot;כ מהרהר להוציא משפתים זה המחשבה וזה קרוב לדיבור ואחריו הדיבור ואחריו מעשה והיינו נגד ד' עולמות, וכנגדם אמר הכתוב {{פסוק||איוב|כח|כז}}: {{פסוק|אז ראה}} מחשבה, {{פסוק|ויספרה}} הרהור, {{פסוק|הכינה}} דיבור, ו{{פסוק|גם חקרה}} מעשה, אחר כך: {{פסוק|ויאמר לאדם|איוב|כח|כח}}: 

א&quot;נ מה שהתחילה התורה בב' לפי שהב' פרצתה א' ומחיצתה ג' וצורתה כמו העולם לכן התחילה התורה מב'. והיה הכוונה שאם יעשה אדם עצמו אלוה שיאמרו לו שיעשה הוא רוח הד' (כענין קליגוליס) וזה הרוח הפרוץ הוא צפון וזש&quot;ה נוטה צפון על תהו. כי הרקיע הנטוי על רוח הצפון הוא נטוי על תוהו כי שאר הרוחות מזרח ומערב דרום הרקיע בנויה עליהם ואינו על תוהו שעשה ית' כמין כיפה במחיצות ורוח צפון לבדו הוא נטוי על תוהו והראיה ע&quot;ז יורדי הים שרצונם ללכת בם ברוח מזרחית צפונית למערב בהם מסבבים בים האקינוס כל ג' רוחות העולם המזרח ודרום וכל רוח המערב עד שמגיעין לקצה רוח המערב לצפון שהוא מערבית צפונית ואם היו יכולין ללכת ברוח צפון היה קרוב להם מאוד שלא היו צריכין לילך באותו דרך כלל אלא רוח אחד שהוא פון לבד. אלא שאותו רוח הוא פרוץ ואין אניות יכולין לעבור בו כי הוא עיר פרוצה אין חומה. והנה כל עובי הארץ בערך הים אקינוס הוא כגרגר חרדל כי ים האקינוס ת&quot;ק שנה והארץ מהלך שבע שנים לבד. או נאמר כשנקשה קראי אהדדי פסוק א' אומר מצפון תפתח הרעה. נראה שרוח צפון הוא הגיהנם ופסוק אחד אומר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך וצפונך תמלא בטנם שהוא ג&quot;ע. כי שם הטוב הגנוז לצדיקים וכה&quot;א אומר לצפון תני לע&quot;ל טובות לצדיקים, אלא האמת כך הוא להיות רוח צפון כנגד הגבורה שהדרום ימין נגד אברהם שהוא חסד כי שם הוא היסוד מים שלעולם המים נמשכים משם וכן היה אברהם עושה חסד לעל העולם. לא כן יצחק שהוא גבורה נגד יסוד אש שהוא ברוח צפון שלא רצה לברך את יעקב ואפילו לעשו לא רצה לברכו אלא בשכר הביאה לי ציד ואוכלה בעבור תברכני נפשך. וכמו שמיצחק יצא יעקב ועשו כן ברוח צפון יוצא גיהנם וג&quot;ע. ולהיות שג&quot;ע הוא א' מן הדברים שקדמו לעולם כמש&quot;ה גן בעדן מקדם וכן גיהנם קודם לעולם כמד&quot;א כי ערוך מאתמול תפתה לכן אמר בראשת כלומר ב' דברים שהן מצד צפון הפרוץ היו ראשית לעולם וזהו בראשית ב' ראשית להורות השכר והעונש לצדיקים העושים התורה והמתבטלים ממנה: 

או נאמר כי לכך התחילה תורה בב' לומר כי ב' דברים היו ראשית וזהו ב' ראשית השמים והארץ היו שניהם ראשית השמים נבראו תחלה והארץ נבראת תחלה. וביאור המחלוקת ב&quot;ש וב&quot;ה שנחלקו בה ויתישבו הכתובים כתוב אחד אומר השמים ואח&quot;כ הארץ וכן לקמן אלה תולדות השמים והארץ וכתוב א' אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וכן כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ותו דתחלה אמר אף ידי וכו' יראה דתחלה נברא שמים ואח&quot;כ אמר וימיני פטחה שמים ו' דוימיני מורה אחר שידו יסדה ארץ אח&quot;כ ימינו טפחה שמים אלא בעולם הבריאה שמים קדמו כי באותו העולם גוברת הקדושה ודבר רוחני ובעולם עשיה ארץ קדמה וז&quot;ש ולשכלול ארץ קדמה כי שם גבר החומרי יותר. כי כל כוונות עולם עשיה הי' להגשים הדברים לכן שם ארץ קדמה, וז&quot;ש אלה תולדות שמים והארץ בהבראם בעולם הבריאה היו כן אבל ביום עשות דהיינו בעולם עשיה היו ארץ ושמים ארץ תחלה ואח&quot;כ שמים, וז&quot;ש אף ידי יסדה ארץ ר&quot;ל שמים נבראו תחלה ואף הארץ זהו בבריאה. אבל בעשיה הארץ נעשה תחלה ואח&quot;כ וימינו טפחה שמים, אמר טפחה ר&quot;ל טפח ה' כי בטפח הש&quot;י שיש בו ה' אצבעות וכ&quot;א ק' אלף ולכן הם ת&quot;ק אלף שנים וז&quot;ש ושמים בזרת תכן שיש בה ה' אצבעות, וז&quot;ש את השמים כי את לרבות שמים אחרים דעולם עשיה, את הארץ לרבות ארץ אחרת דעולם (הבריאה) [עשיה]: 

הנה באדם יש ארץ ושמים כי הטרפש המפסיק בין אברי נשימה ובין אברי המאכל לבדם הוא הרקיע הנטוי על הארץ. לכן למעלה הן כל אברים הרוחניים הלב והריאה והמוח וכיוצא ולמטה כל אברי הגשמיים החומריים נמצא האדם חצי העליון נגד שמים וחצי תחתון נגד הארץ. כי האדם עולם קטן הוא ואמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' כי בצלמנו הוא בחי' נשמה שהיא נקרא אדם כמ&quot;ש על בשר אדם לא ייסך והגוף אינו אדם אלא בשר אדם ומלת נעשה אמר על הגוף שנעשה מחומר העולם הגשמי. וכמו שהמלאכים כשבאים לעולם הזה עולם התחתון מתלבשים [בגוף] בעוה&quot;ז החומרי לכן אכלו בבית אברהם וכן נשמת האדם מתלבשת באויר עולם הזה לכן אמר נעשה לשון רבים. כי ע&quot;י שמתלבשת הנשמה שהיא מאתו ית' באויר העלומות אמר נעשה אדם נעשה ללבוש בעולם העשיה אדם שהי אהנשמה ויהיה בצלמינו שהוא הרוחניות המלאכים, כדמותינו שהוא התלבשות שמתלבשות באויר עולם הזה כשבאים כאן, הרי שי שבה האדם ב' בחינות אדם עליון שהוא הנשמה ואדם התחתון שהוא הגוף הרי ב' מיני אדם זת&quot;ז, ובזה יובן פ' שופך דם האדם באדם כי דם אדם הוא נפש אשר בתוך האדם הוא הגוף וידוע כי הדם הוא הנפש. ולז&quot;א כשהורג אדם עיקר הנזק הוא לגוף ואמר טעם לזה כי בצלם אלקים עשה את האדם ולא אמר כי בצלם ודמות כמ&quot;ש בפסוק אחר בצלמינו כדמותינו כי לפי שכל עונש הרוצח הוא על הרע ועל ההיזק שעשה לנפש אדם הוקשה לו כי אדרבה אם עושה היזק לגוף החומרי לנפש טובה גדולה עושה שהוציאה מבית האסורים כי הנשמה חלק אלוה ממעל והיא מתאוה תמיד לעלות אל בית אביה אלא שהוא עוליב' ובע&quot;כ היא אוסרה בגוף החומרי וא&quot;כ ראוי לשכר ולא לעונש, ולזה השיב כי בצלם אלקים עשה את האדם שהיא הרוחינות של מעלה עשה האדם כי כשיורדת בעוה&quot;ז היא מתלבשת באויר העוה&quot;ז כנ&quot;ל ושכינה בתחתונים צורך גבוה היא כי שכינת עוזו מתאות לשכון כבוד בארצנו. וידוע כי העובד ע&quot;ז גורם שתסתלק שכינה מישראל וישאר העוה&quot;ז כגוף המת כן עון זה הרוצח הגורם לנפש האדם שתסתלק למעלה מעוה&quot;ז כאלו גרם להסתלק שכינה מישראל כי בצלם אלהים עשה את האדם כמו שמסלק השכינה ראוי לעונש כן המסלק נפש האדם שהוא חלק אלקים ממעל ראוי לעונש. נמצא שיש באדם השמים וארץ באופן אחר מאותו שאמרנו לעיל. כי יש בו בחי' הנשמה שהוא נגד שמים שהוא הרוחניות מן השמים ויש בו בחי' גוף שהוא נגד הארץ לאלו אמר ב' ראשית כי ב' דברים אלו היו ראשית הבריאה שמים וארץ מדבר הכתוב על בריאת אדם, שמים אמר על בריאת נשמה ואת הארץ על הגוף הנקרא ארץ. ובפסוק זה יש ז' תיבות נגד חיי אדם ע' שנה ואח&quot;כ מת וזש&quot;ה והארץ היתה תוהו שהוא הגוף הנקרא ארץ היתה תהו ר&quot;ל תימה שאדם מתמה מאוד כשראה צורת הגוף אחר מותו שהיה בחור אדמוני ויפה עינים ואח&quot;כ אחר מותו נשתנה לירקון ומסריח שמתמי' ומבהיל את האדם כשרואה פני האדם שהוא בוהו והאדם יחשוב כי אחרי ימותו אבדה תקותו ח&quot;ו ולא ישוב עוד לחיות וז&quot;ש ובוהו ואמר שאינו כמו שהוא חושב כי אותו עצם הלו&quot;ז עדיין בו הנשמה מחופפת עליו עד יום התחיה ואין המיתה זו אלא כישן ויקץ, וז&quot;ש וחושך על פני תהום אותיות תהו&quot;ם המו&quot;ת כי האדם במותו אינו אלא כיושב חשך ואח&quot;כ יצא לאורה, כי רוח אלקים מרחפת כלומר הנשמה אינו מניחחו כי כשהיתה בתוכו ממש הי' מחיה אותו בעצם ואם היה מסתלק ממנו לגמרי לא היה עוד שום תקוה כי היה עצמותיו נרקבין והולכין ואף הלו&quot;ז לא היה נשאר בו ועכשיו רוח אלקים דהיינו נשמתו מרחפת על עצמות, וז&quot;ש מרחפת על פני המים בזכות התורה שלמד חופף עליו, ועל המים דקאמר היא התורה כמו הוי כל צמא לכו למים, א&quot;נ המים דקאמר הוא הלו הנשמה חופפת עליו על העצמות וממתנת ע&quot;פ המים שאז יאיר אורו כענין כי טל אורות טלך הנאמר בטל שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים כי היה בחשך ואז יאיר אורו באותו הטל והוא ית' שומר אותו העצם שהוא הלו&quot;ז שארז&quot;ל שנשאר באדם לעולם כי משם הוא שב להבנות בזמן התחיה וזה שא&quot;ה ובוהו כי בו עדיין לחלוחית לשוב ולהחיות ע&quot;י אותו העצם ואותו העצם אינו מתקיים אלא בכח הנשמה החופפת עליו כדאמרן. וזה שאמר בתהלכך תנחה אותך בשעת פטירתך מזה העולם, בשכבך תשמור עליך קבר. בזכות התורה שלומד הנשמה מופפת על העצמות, וכן בשעת פטירתו יש בעוה&quot;ז דרך אחד חשוך מאוד וכשנפטר האדם נכנס נשמתו באותו הדרך החשוך ואז הנשמה אינה יודעת איזה הדרך אשר תלך בה רק התורה שעסק בעוה&quot;ז מאירה לפניו וכמ&quot;ש כי נר מצוה ותורה אור. וז&quot;ש בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בזכות התורה הנשמה שומרת העצמות שלא ירקבו ור&quot;ל שמירה האמור כאן הוא על העצמות שנאמר שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה שהי אאחת המיוחדת אותו עצם כנ&quot;ל, וכיון שלא נתרקב כל העצמות עומדים ואח&quot;כ בא זמן התחיה. וז&quot;ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור דהיינו האור שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים כנ&quot;ל אז החשך שהי' על פניו בזמן המות

יוסר מעליו ויהי אור אחר התחיה והיינו באלף הז' לא יהיה עוד חושך כלל אבל לילה כיום יאיר, וז&quot;ש ויהי ערב ויהי בקר היינו לילה ויום יהיה הכל יום אחד וכן לא יהיה עוד חשך המות, וז&quot;ש הנער בן ק' שנים ימות הוא בא&quot;ה אבל בישראל יהיה חירות ממ&quot;ה וכמ&quot;ש בלע המות לנצח וגו': 

ראוי לדעת כי כל העולמות וכל הנבראים כולם נבראו בצרופי שמות הקדושים והשרש העליון הוא שם בן ד' כי יש בו ד' אותיות וי&quot;ב צרופים ג' לכל אות הרי מד' נעשה י&quot;ב וי&quot;ב נעשה מכ&quot;א מהם ו' הרי ע&quot;ב שמות היוצאים מג&quot;פ ויסע ויבא ויט. וכנגדם יש במרכבה עליונה ד' דגלים שהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל וכ&quot;א יש בו ג' כי עם מיכאל ג' עם גבריאל ג' כו' הרי י&quot;ב וכ&quot;א יש עמו ו' אחרים שהם ע&quot;ב ואלו הם ב&quot;ד העליון שמהם נאחזים ע' שרים דא&quot;ה ולכן בחג שהוא נגד ע' שרים דא&quot;ה אנו נוטלין לולב שהוא עם ד' אותיות גי' ע&quot;ב ונגדם היו האבות ד' עם דוד וי&quot;ב שבטים וע' נפש הבאים מצרימה, וכנגדם היו ד' דגלים במדבר ועם כל דגל ג' שבטים הרי י&quot;ב. וע' זקנים ומשה ואהרן. וכן עד סנהדרין וב' סופרים א' כותב כזכות ואחד חוב. וכנגדן ד' רוחות העולם ומהן יוצאים י&quot;ב מיני רוחות שמכל רוח ג' רוחות כי מאמצע רוח מזרחית יוצא רוח מזרח ומב' קצותיו מן קצה רוח מזרח הסמוך לדרום יוצא רוח מזרחית דרומית ומן הסמוך לצפון יוצא מזרחית צפונית וכן מהדרום מהאמצעי יוצא רוח דרומית ומב' קצותיו מקצה הסמוך למזרח יוצא דרומית מזרחית ומסמוך למערב דרומית מערבית, והפרש שבין מזרחית דרומית לדרומית מזרחית, שבדרמית מזרחית הדרום גובר על מזבח ובמזרחית דרומית מזרח גובר על דרום וכעד&quot;ז במערב ובצפון הרי י&quot;ב מיני רוחות וכ&quot;א מתחלק לו' הרי ע&quot;ב מיני רוחות יש בעולם, וכן כל הנבראים שבעולם הם ע&quot;ב. מיני דשאים ע&quot;ב, מיני בהמות חיות ועופות וכיוצא כולם הם ע&quot;ב, מפני שנבארו על ידי ע&quot;ב צרופי השמות וכנגד ד' אותיות שם בן ד' הם ד' יסודתו כי יו&quot;ד שבשם נגד יסוד המים נגד אברהם חסד דרום ה&quot;א יסוד אש יצחק גבורה צפון. וא&quot;ו יסוד רוח יעקב ת&quot;ת מזרח. ה&quot;א יסוד עפר דוד גבורה תתאה מערב דינא רפיא. ויצחק הוא דינא קשיא ולפיכך אות ה' נכפלת בשם בן ד' שמילוי ה&quot;ה היא ה' אחרת. ומילוי ה' ראשונה של שם היא ה' שני' של שם וממנו יוצאת ובזאת הה' זעירא נברא העוה&quot;ז לכן ה' דהבראם היא ה' זעירא לפי שהא נבלעת תוך הראשונה ואינה נכרת בקריאת' אלא הראשונה לבד וזו היא מילוי ה&quot;ה, וכן ד' יסידות עיקרם אינו אלא ג' שהם מים אש רוח כי העפר אינו אלא משריפת אש יצא האפר שהוא יסוד עפר וכן מן ה' ראשונה שהוא יסוד אש ממנה יצא העפר שהוא ה' אחרונה וכנגד ד' אותיות השם עשה הש&quot;י ד' עולמות אבי&quot;ע והיתה הכוונה כי להיות תכלית הרוחניות לא הי' אפשר לעשות זה העולם הגשמי כ&quot;א ע&quot;י מרחק רב, והנה בעולם האצילות אין שם לא מלאך ולא שרף אלא שמו לבדו וכמו המלך מתיחד בחדר פנימי לבדו ויש לו עוד מקום שמתגלה לדבר עם שריו ועבדי שרוצה לנהיג מלכותו ואלו הן שאר העולמות ובעולם האצילות כבר הוא נזכר בשם והשם בהכרח מורה איזה גבול אבל למעלה מזה אין רשות אפי' להזכיר שם ח&quot;ו, וכנגד עולם האצילות אמר כל הנקרא בשמ&quot;י כי שם יש קריאת שם ולכן אמר בו כל כי כל שאר עולמות תלויין בזה ואח&quot;ז ברא עולם הבריאה הנקרא כסא הכבוד כי שם נתגלה על ידי התלבשות כי שם כסא וזה כבודו כענין ר&quot;י קרא למאני' מבדותי ולזה אמר ולכבודי בראתיו, ואם יצא עולם הבריאה ממקומו ויעלה מעט בגובל עולם האצילות יתבטל מיד וישרף ואינו מתקיים כ&quot;א במקומו ובועלם היצירה אם יתקרב לעולם הבריאה ישרף ויתבטל וע&quot;ז אמר הכתוב יצרתיו, וכנגד עולם העשי' אמר אף עשיתיו והיתה הכוונה בד' עולמות להסתיר עצמו לבוש אחר לבוש כדי שיולכין עולם הנבראים להתקיים. וזש&quot;ה כבוד אלדי' הסת&quot;ר דב&quot;ר כי בדבר ה' שמים נעשו ואם הי' דברו יוצא מגולה לא הי' אפשר לעולם הגשמי להעשות אלא ע&quot;י העלם והסתר שהעלם והסתר דבריו מלבוש אל לבוש יכולין העולמות להעשות ולהתקיים והוא כדמיון אש השורף ויש דברים שיוכלו להתקרב אליו ולא ישרפו מהרה כאבנים וכיוצא בהן ואם היה שם במקומו קש או תבן ישרוף מיד אבל אם יתרחק התבן והקש מהראש שיעור רב אזי לא ישרוף מיד: 

בראשית פי' בר&quot;א שי&quot;ת ו&quot;ק נבראו ע&quot;י באר הענליון שהוא שם ב&quot;ן קנ&quot;א וז&quot;ש בראשית. ברא אלהים פירש כי אלדים שהוא המלכות נבראת על ידי בא&quot;ר התחתון שהוא גי' הויה אלהים הויה אדני, והענין כי השם שממנו נמשכים ו&quot;ק כנ&quot;ל הוא יותר העליון כיהלא ד' בני&quot;ם הם והם גימ' ק&quot;ד ק&quot;ד ב&quot;ן ד' באמא עילאה. והנה מ&quot;ש לעיל סוד בראשית זהו כשהמלכות אב&quot;א עמו אכן כשהיא פב&quot;פ עמו אז בר&quot;א נעשית אבר שהוא היסוד הקודש ושי&quot;ת נעשה סוד מ&quot;ה שהוא הוי&quot;ה דאלפין ונתחבר אבר עם מ&quot;ה ונעשה אב&quot;רה&quot;ם כי מן בראשית עצמו נעשה אברהם גם מן ברא אלדי' את שהוא בר&quot;א שני כנ&quot;ל מן ברא נעשית אבר וזה היסוד שבה נעשה לקבל מן דכורא ומן אלדי' נעשה ה&quot;ג מנצפ&quot;ך העומדים ונתונים בבאר הנ&quot;ל שהוא נקודת ציון שבה לעורר הזווג: 

והארץ היתה תהו ובהו כבר הודעתיך בס' הדרושים שער א&quot;ק כי קודם הז&quot;ת שהם ת&quot;ת ומ&quot;ל היו ז' מלכין קדמאן לאדום שהם סוד ת&quot;ת ומ&quot;ל קודם התיקון ואז הארץ היתה תה&quot;ו ובהו וזהו היתה לשעבר ואח&quot;כ ויאמר אלדים יהי אור שהם ז&quot;ת מחסד ולמטה הנקרא אור קדמאה שהוא אחר התיקון. ורוח אלדים מרחפת על פני המים דע כי סוד ש&quot;ך ניצוצין הם רפ&quot;ח היצוצין הנודעים עם ל&quot;ב אלדים יעלה ש&quot;ך וזהו ורוח אלדים מרחפת מ&quot;ת רפ&quot;ח עם רוח אלדים שהם ל&quot;ב אלדים: 

ויאמר אלהי' תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי. ארז&quot;ל עץ שטעם עצו ופריו שוה והארץ לא הוציאה רק עושה פרי לבדו אמנם הענין כי כוונתה הי' לטובת אדה&quot;ר כדי שלא יטעה בצווי הקב&quot;ה לומר על העץ שצוה הקב&quot;ה שלא לאכול ולא על הפרי כי זה עצמו היה הערמת נחש והצווי היה לאדם מכל העץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת אשר בתוך הגן לא תאכל ועץ הדעת טעם עצו ופריו שוה. והנחש הי' ערום ויאמר אל האשה אף כי אמר אלדים מכל עץ הגן וכו' פירש העץ צוה הש&quot;י מעץ הדעת לא תאכל אך הפרי עצמו מותר באכילה וחוה השיבה לו כי גם הפרי נאסר לנו וז&quot;א מפרי עץ אשר בתוך הגן אך אח&quot;כ ותרא האשה כי טוב, כאשר ראתה כי עץ הדעת טוב ועצו ופריו שוין אז אמרה באמת אל הנחש וז&quot;ש ותרא כי טוב העץ עצמו למאכל ולא אמר' כי טוב פרי עץ. ועי&quot;ז נתפתו מדבר הנחש, כ&quot;א לא הי' טוב העץ למאכל רק הפרי א&quot;כ אעפ&quot;י שהקב&quot;ה לא פירש לאמר מפרי עץ הדעת לא תאכל רק אמר מעץ הדעת ע&quot;כ היו ידועים שע&quot;כ לא צוה אלא על הפרי ולא על העץ שאינו ראוי לאכילה אבל עתה כראותה כי טוב העץ למאכל אז אמרה א&quot;כ ודאי לא צוה הקב&quot;ה רק על העץ כיון שלא פירש ואמר מפרי העץ אחר היות שגם העץ טוב למאכל. וז&quot;ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותקח מפריו ולא אמר ותקח מעצו כאשר התחיל בלשונו תחלה: 

ויאמר אלהים נעשה אדם, הנה מתשרי שהוא עת העיבור עד ניסן ששה חדשים כי יש יולדת לז' ויולדת למקוטעין אף שלא נשלם זמן כל החודש הז' והעובר גדל באלו החדשים בבטן אמו ע&quot;י ז' כוכבי לכת כי הוא ית' מסר העולם בידם שהם מערכת השמים, ועם זה מתורץ תירוץ א' על קושית המינים שאמר נעשה בלשון רבים כי אל המערכת אמר כי הם המגדלים כ&quot;א בחדשו אמר להם נעשה, א&quot;נ תירוץ אחר כמארז&quot;ל עם נפשותיהן של צדיקים נמלך וזו להיות בריאת אדם חובה כמארז&quot;ל נוח לו שלא נברא ואין חבין לאדם שלא בפניו לכן נמלך עמהם תחלה ואמר נעשה אדם ברשותכם ועל דעתיכם: 

בראשית הנה יש למלה זו כפי הכלל שמסר לנו בעל ס&quot;י תש&quot;ך צירופים והם סוד שם ע&quot;ב גי' חסד י' פעמים חסד עולה תש&quot;ך הרי י&quot;ס י' מאמרות שבחכמה למתק ברי&quot;ת וא&quot;ש שהוא סוד שם ב&quot;ן גבורה שבו נברא [עולם] הנקודות היוצאים מן העין בסוד שנקראו חכמים עיני העדה: 

בראשית פי' חכמה נקרא ראשית אלהים בינה וכתיב בר&quot;א ולא כתיב האצי&quot;ל דחכמה היינו אילות ובינה היינו בריאה בסוד אבי&quot;ע שבאצילות: 

בפסוק בראשית יוצא שם קדוש צמ&quot;רכ&quot;ד דהיינו מס&quot;ת הפסקים הארץ&quot; המים&quot; אור&quot; החשך&quot; אחד&quot; ופי' צמ&quot;ר שהוא כתר שנאמר רישיה כעמר נקי מאיר את כ&quot;ד צרופי אדני: 

וכל שיח השדה, דע כי המלכות נקרא שדה בבחי' נה&quot;י שבה כי שם הוא סוד שדה ולא בית אך אינו מדבר כי המדבר הוא חיצונית אך השדה הוא בר זריעה, וכבר ביארתי בספר פע&quot;ח פ&quot;ב משבת ענין שדה של תפוחים איך נשארת המ&quot;ל במקום נה&quot;י כשעולה בליל שבת נשאר מקום פנוי ונקרא שדה אמנם נה&quot;י שבה נקרא שי&quot;ח השדה כי שי&quot;ח היא אותיות &quot;שם &quot;חם &quot;יפת כי שם ויפת הוא נ&quot;ה שבה וחם היסוד שבה ששם תוקף הגבורה שבה אמנם כנגד אלו יש בית השחי באדם תחת זרועות והסוד כי הלא נה&quot;י שבת&quot;ת עלה אח&quot;כ בבחי' הזרועות והגוף ולכן אותן שערות הנמשכות שם נקרא בית השחי. וכל שיח הנה חג&quot;ת נה&quot;י נקרא שי&quot;ח ש' חג&quot;ת י&quot;ח נה&quot;י ג' ווין ואלו מאירין בסוד הטפה בנוק', וטרם יהי' בארץ וירדו הו&quot;ק לא הי' בה כח להוליד תולדות בי&quot;ע: 

אלה תולדות השמים והארץ, ר&quot;ל כי תהו הנרמז בר&quot;ת תולדות השמים והארץ והתיקון שלהם הוא בהבראם ר&quot;ל בה' פרצופים סוד התיקון: 

ויבן ה' אלהים את הצלע, ז&quot;ס הנסירה הנעשה בר&quot;ה והוא שיוצאין המוחין מז&quot;א ונכנסין בנקודת מלכות ונבנית ונגדלת, גם ויבן גימ' חיים שהם המוחין דז&quot;א הנק' חיי המלך שהם אהי&quot;ה הוי&quot;ה אהי&quot;ה שהם גי' חיים וע&quot;י אלו המוחין נבנית הנוק' כי עתה נתונים אליה, ויש מוחין דאבא ויש מוחין דאמא ועל שניהן הוא אומר ויבן ה' אלהים או&quot;א את הצלע בחי' נקודה לבדה כלולה מי' ואח&quot;כ נבנית ואז ויביאה אל האדם ז&quot;א שבו מ&quot;ה גי' אדם: 

ויבן ה' אלהים אמרו רז&quot;ל מלמד שבאשה ניתן בינה יתירה יותר מבאיש, פי' זה מדבר ביעקב ורחל כי מן החסדים של יסוד דבינה אשר נתפשטו בגוף דז&quot;א אין יעקב לוקח כלל אמנם רחל נוטלת ב' חסדים וב&quot;ש מן החסדים האלה במוחין שלה כי מלבד שחו&quot;ב שלה נעשה מהתפשטות המוחין תוך נה&quot;י דאמא המגעת עד רחל עכ&quot;ז זולת זה לוקחת ב' חסדים המתפשטים תוך נה&quot;י דז&quot;א ששרשם מיסוד דאמא ולא מנ&quot;ה ועכ&quot;ז נוטלתם גם רחל הרי כי נתנה בינה במוחין של האשה יותר משל איש כי חסדים אלו מבינה הנק' אימא יצאו: 

דע כי הצלע שנבנית ממנה היא צלע החמישית בסוד נקבה נקב ה' כי מהצלע החמישית יצאה: 

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, הנה ארז&quot;ל שאדה&quot;ר קודם בריאת חוה היה לו אשה אחרת חוה ראשונה לילית ומה ענינה, דע כי אדה&quot;ר דמיון ז&quot;א והנה ז&quot;א יש לו שתי נקבות לאה ורחל וכבר ביארנו כי לאה דיני' קשים עד מאד מפני שהיא אחוריי' של הבינה וגם כי היא עומדת למעלה במקום הסתום, אך רחל היא נמתקת כי היא במקום הגלוי של החסדים, והנה ז&quot;א נקרא אדם כי הוא סוד שם מ&quot;ה גימ' אדם, והנה נודע כי הפשוט שבשם הוא עיקר כי המלוי הוא בחי' נוקב' כי מלו&quot;י גי' אלהים דין שהיא נוק' שכולה דינים. וגם נק' מלוי שכל כח הנוק' ועצמותיה ואורותי הוכחותיה כולם גנוזים תוך ז&quot;א כי עטרה דגבו' תוך הז&quot;א ואח&quot;כ יוצא ממנו לחוץ באופן שהנוק' הוא מלוי ז&quot;א כי המלוי צ&quot;ל דמות הגוף הממלא בתוכו סוד העובר והולד שבתוכו לכן סוד המלוי מורה על הנוק'. אמנם מלוי של שם מ&quot;ה הוא גי' י&quot;ט כמנין חוה הרי איך חוה אשת אדם והיתה בשר מבשרו, אמנם כבר ביארנו כי ז&quot;א יש בו ב' בחי' א' הוא עד החזה ושם יש לו בחי' יסוד הראשון ששם מזדווג עם לא הוחצי האחרון מהחזה ולמטה בסוד הגלוי ונמצא כי יש בו ב' בחי' שמות של מ&quot;ה וכנגדם יוצאים ממנו ב&quot;פ מלוים שהוא גימ' ב&quot;פ חוה, והנה חוה ראשונה היא לאה וחוה הב' היא רחל. והנה להיות בחי' לאה דינין קשי' עד מאד אע&quot;פ שבעולם העליןו הוא ממותק עד מאד עכ&quot;ז בעולם התחתון הזה שהוא חומרי לא יכלה לצאת לאה ממותקת ויצאה דיני' קשים מאוד בסוד קליפה וזהו חוה ראשונה ואח&quot;כ יצאה חוה הב' ממותקת ונשארה עם אדה&quot;ר, אח&quot;כ ביעקב שתקן פגם אדה&quot;ר הוא לקח כל הב' לאה ורחל ונמתקה ע&quot;י לאה וזשארז&quot;ל כי לאה [היתה ראוי' להיות] בחלו של עשו לולי ריבוי תפלותיה ודמעותיה וסז&quot;ש ועיני לאה רכות מן הדמעות, והנה מצינו באדה&quot;ר כתיב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וביארו בתיקוני' שהם ב' נשים א' מעצם וא' מבשר. והענין כי לאה היא עצם דינים קשים והוא סוד הצלע כי לאה אחורי הצלעות יוצאה, אך רחל היא בשר מבשרי דינא רפיא במקום גילוי החסדים וכוונת אדם כי ב' נשים הי' לו עצם ובשר אך לזאת הב' יקרא אשה ולא ראשונה שאינה נמתקת: 
[[קטגוריה:ליקוטי תורה]]</text>
      <sha1>jdm5gdoswma9r1wsuydl1gcfs7z2n6r</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079675</id>
      <parentid>3079652</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:06:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47329-15</username>
        <id>46362</id>
      </contributor>
      <comment>תיקון שגיאת כתיב</comment>
      <origin>3079675</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="49893" sha1="q7zk178efludbno1fjf2f6xkkum56ev" xml:space="preserve">
התחילה התורה בב', כי הא' [היא ראשונה] רומז לאצילות והב' [היא שניה] רומז לבריאה שהוא עולם השני, וגם א' תחלת תיבת אצילות וב' תחלת בריאה. גם ידוע דאמא מקננא בכורסייא וע&quot;כ התחילה בב' דהיינו ר&quot;ת בינה, וזהו בתשרי נברא העולם שהוא שמאלו תחת לראשי כי אבא לעולם ימין ואמא שמאל. ואותיות בראשית הוא בא' תשרי וע&quot;כ נזכר כאן ל&quot;ב אלקים, כי ל&quot;ב נתיבות דאבא הם ל&quot;ב הויות ובאמא הם ל&quot;ב אלקים, וראשית רמז לאבא ראשית חכמה והיינו ב מבראשית דהיינו נקודה בהיכלי' או&quot;א שוין יחד, וע&quot;כ אמר ברא לשון בריאה ואלהים הוא אמא וכן עולה אלהים מנין הכס&quot;א דאמא מקננא בכורסייא, ואמר ברא אלקים אמא דבריאה בכח אמא דאצילות שנתלבשה בה וזהו בראשית שהוא אמא דאצילות בכח זה ברא אלהים דבריאה את השמים ואת הארץ זו&quot;נ דבריאה, וז&quot;ס בירור המלכים הראשונים שמתו כנודע כי בכל עולם ועולם ה' בחי' המלכים שמתו, וזהו הארץ היה תוהו ובוהו שהוא שבירת הכלים, ורוח אלהים מרחפת על פני המים שהוא החיות שלא היו הכלים יכולין לקבל, וז&quot;ס התגין שע&quot;ג האותיות שהוא אור הרוחף עליהם. ויאמר אלהים יהי אור הוא סוד חסד עילאה דהיינו מלך הח' הדר שע&quot;י נתקנו, ותחלה הוברר הפסולת והקליפה קדמה כדרך שהקליפה קודמת לפרי וזהו ישרצו שרץ נפש חיה וכן כולם עד יום הששי שנברא אדם שהוא האוכל הנשאר, וע&quot;כ בשבת נאסר ברירת הפסולת מתוך האוכל מפני שזה היה דרך ברירות למעל הפסולת מתוך האוכל ובשבת לא היה הבירור, אבל אוכל מתוך הפסולת לעולם מותר מפני שזה לא היה למעלה: 

יש להקשות בבריאת זו&quot;נ וכן בבריאת אדם שהוכפלו במעשה בראשית פעמים, כי תחלה אמר ברא אלקים את השמים ואת הארץ הרי זו&quot;נ ואח&quot;כ הז' ימים הם הז&quot;ק דזו&quot;נ כנודע ואח&quot;כ ביום ו' אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו אח&quot;כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה והפסיק ביום ז' בינתים שאמר ויכולו השמים, ועלולם הוזכרו זכר ונקבה למעלה והכא בצווי לא נזכר נקבה כלל ואם לא צוה אלא על אדם למה נענשה חוה (ועוד) כי אחר הצווי היה הבריאה של נוקבא כי אח&quot;כ אמר ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם. ונבאר זה כי להיות שמאדם קדמון לכל הקדומים לא נתגלה ע&quot;ב אלא הס&quot;ג התחיל להתגלות דרך הפה והחוטם וכו' וע&quot;כ התחיל בב' שהוא בחי' ס&quot;ג וכשהיא בחי' ס&quot;ג יוצא היה בחי' הנקודות דס&quot;ג ובסוד מלכים הראשונים וז&quot;ס את השמים ואת הארץ שהם הז' מלכים שהיה בהם השבירה ולפי שה' בחי' ס&quot;ג הוזכרה בהם ה' &quot;השמים &quot;הארץ&quot; ואמר את ואת לכלול זו&quot;נ דבחי' עשיה שבאצילות דאחר התיקון דהכל היה השורש שלהם כאן. ולפי שעיקר הנפילה היה בנוק' לכך אמר והארץ היתה תהו וכו' עשה עיקר ממנה ונזכר הז&quot;א ברמז בו' דכתיב &quot;והארץ. ואמר תהו ובהו וחושך שהוא השבירה ולפי שהי' בחי' הרבה שזו נפלה למטה מזו לכך אמר תהו ובהו כו' ולפי שבכאן היה כלול בחי' ב&quot;ן כי מן הס&quot;ג הזה שנשברו הכלים נעשה אח&quot;כ תיקון עם המ&quot;ה שהוא המתקן והוסר סיגים מן ס&quot;ג וזהו ס&quot;ג לשון סיגים הכל ס&quot;ג יחידו נאלחו והוברר הב&quot;ן שנתקן, נמצא שהב&quot;ן היה כלול בס&quot;ג וע&quot;כ הוזכר כאן ב&quot;פ תוהו כי &quot;והארץ &quot;היתה &quot;תהו ובהו ר&quot;ת למפרע תהו א' כנגד הס&quot;ג וא' כנגד הב&quot;ן, וידוע שהכלים הנשברים ירדו אל מקום הבריאה וזהו חשך על פני תהום [ס&quot;ת כלים] כי שם בראש הבריאה הוא פני תהום כי משם ולמטה הוא המים. ורוח אלהים מרחפת כו' הוא האור שלא היו הכלים יכולין לקבלו וזהו ורוח אלהים מרחפ&quot;ת על פני המים שלא ירד מן האור אל הכלים רק רפ&quot;ח ניצוצין וזהו מרחפת מ&quot;ת רפ&quot;ח שהם גי' ע&quot;ב רי&quot;ו ואחר השבירה נזדווגו הס&quot;ג עם הע&quot;ב העליון [דא&quot;ק] ויצא המ&quot;ה החדש דרך מצח העליון והוא היה המתקן וז&quot;ש ויאמר אלהים יהי אור שהוא המ&quot;ה המתקן והיהי אור ואז נעשה התיקון והוא ז' ימי בראשית, וע&quot;כ נאמר בסוף כי בו שבת מכל מלאכתו כי לא היתה המלאכה אלא באצילות כי כל שאר עולמות בי&quot;ע אינן אלא חותם אצילות וע&quot;כ כי בו שבת מכל מלאכתו, ועד עתה לא הוזכר אדם אלא שמים וארץ למעלה בס&quot;ג, והמים הוא התיקון כנ&quot;ל, ואחר שנשלם התיקון באצילות משם ולהלאה התחיל שם אדם בז&quot;א דבריאה ודיצירה ודעשיה כאשר נאמר ביום ו' ויברא אלהים את האדם בצלמו על אדם דבריאה. ומ&quot;ש בתחלה נעשה אדם שהוא עשיה ואח&quot;כ בריאה מתחלה בצלמינו כדמותינו ואח&quot;כ בצלמו לבד, כי הדיבור היה מזו&quot;נ דאצילות ולא שאל אלא על אדם דעשיה שהוא עתיד לחטוא כנזכר בזוהר ע&quot;ז שאל ואמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כי זה הוא אמירת אמא דבריאה לאבא דבריאה ע&quot;י התלבשות בהן זו&quot;נ דאצילות, וצלם ודמות הכל מן הנקובא אמא שהיא המלבשת את הולד דהיינו אצלם ע&quot;כ צלם עולה אהי&quot;ה דיודין שהוא בחי' נוקבא אלא שהצלם הוא מה שנותן אמא לדכורא ודמות שיש בו צורה יותר הוא מה שנותן אמא לנוקבא, ולפי שכונתו היה לעשיה, ולעולם התחתון יש לו כח כל מה שלמעלה ובעליון אין בו בחי' התחתון ולפיכך אמר בצלמינו כדמותינו כל על עשיה, ואע&quot;פ שאמרו בזהר צלם בדכורא הכונה הוא צלם לז&quot;א דעשיה ודמות לנוק' דעשיה אכן הכל ע&quot;י אמא דבריאה לעשיה שהכל בחי' נוקבא הרי שכל השאל ההי העל אדם דעשיה, ואח&quot;כ אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו דהיינו אדם דבריאה ולכן אמר ויברא, ואדם דעשיה לא הוצרך להזכיר דנעשה דפשיטא כיון ששאל עליו די הדיבור בזה לעשותו וזש&quot;ה בדבר ה' שמים נעשו והיינו אדם דעשיה לא הוצרך אליו מעשה אלה השאלה והדיבור בהם מספיק, ואמר בצלם אלהים ברא אותו הם המוחי' הבאים אליו מלובשים בנה&quot;י דאמא הנקרא צלם כנודע, ולאדם זה דבריאה לא היה צווי שלא יאכל מעץ הדעת כי להיות זה העולם ברור מקליפות לא היה בו חשש כלל ולכך נאמר ואת כל עץ אשר בו פרי עץ לכם יהי הלאכלה כלומר אפילו עה&quot;ד שבתוך הגן כי באדם זה אין בו חשש. ומה שנזכר בריאת אדם זה דבריאה ביום ו' פי' שיהיה ראוי להיות בריאתו אחר יום הז' שהוא נוק' דז&quot;א דאצילות אלא משום דלעולם יום הז' שהוא נוק' והו' שהוא יסוד אינם מתפרדים כי היסוד ממלכות אין להם פירוד לעולם, והנה א&quot;כ ביום ו' שם הוא כלול הנוק' ג&quot;כ, ועוד שעיקר הדכורא הוא יסוד כי הנוק' אינ רק בית קיבול לקבל הטפה שנותן בה יסוד והיא אספקלריא דלא נהירא וגם כי בהוזכר יום הששי בה' משא&quot;כ בשאר ימים הורה שכבר הנוק' נתקנה ולא חסרה רק חזרת פב&quot;פ להזדווג וז&quot;ש כאן כיון שנכנס שבת דהיינו הכניסת שבת ממש בסוד הזיווג הכנסת כלה לחופה. ואמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בכאן הודיע כי כשנברא אדם דבראי' נעשה שם גם אדם דעשי' וזה להיות כי בריאה בחי' ה' וה' לעולם כפולה ב' ההין כזה ה&quot;ה הא' בריאה והב' עשיה ויצירה עדיין לא נתגלה שכן היה כוונה תחלה להיות אשת חיל עטרת בעלה יהה&quot;ו ה' על ו' וב' ההין אמא וברתא שהוא כפול הה' ואח&quot;כ בעבור החטא ירדה ה' אחרונה למטה ונעשה יהו&quot;ה, וזש&quot;ה אלה תולדות השמים והארץ דהינו זו&quot;נ דבריאה וז&quot;ש בהבראם שהוא הבריאה וה' קטנה משום שבריאתם היה ע&quot;י מלכות דאצילות שהיא ה' קטנה וזה היה ביום עשו&quot;ת ה' אלקים ארץ ושמים, בבריאה הוזכר בהן השמים והארץ ובעשי' ארץ ושמים בלא ה' משום שבריאה היא ה' ראשונה הנרגשת והב' הוא עשי' הה' כפולה שאינה נרגשת בפה והיא נעלמת. ואמר בבריאה שמים תחלה ובעשיה ארץ תחלה משום שהבראי' שהיתה ע&quot;י זו&quot;ן דאצילות בהתלבשותם שהיא עלמא דדכורא לכן שמים קודמין שהוא ו' של השם ובעשי' שהיא עלמא דנוק' דשלטא נוק' בדכורא לכן ארץ [ה'] קדמה ואח&quot;כ שמים וגם זהו טעם ב' למה נעשה העשיה עם הבריאה קודם היצירה משום שהיא נוק' בחינת ה' שהיא ד' על ו' והד' שהוא עשיה נגלית שם והיצירה לא היה וזהו שנחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה אם שמים נבראו תחלה או ארץ ואמר רשב&quot;י תמהני איך נחלקו, כוונתו כי בוודאי לעולם לא נחלקו אלא בבריאה השמים קדמו דהיינו מן הטעם שאמרנו שהוא עלמא דדכורא ולשכלול דהיינו עולם העשיה שהוא שכלול ותשלום הכל שם הארץ קדמה מר אמר חדא ומא&quot;ח ולא פליגי: 

וכל שיח השדה טרם יצמח עדיין לא היה צמח בעולם העשיה מפני שלא המטיר הבריאה על הארץ מפני שאדם דיצירה אין להעלת מ&quot;נ מלמטה למעל האל הבריאה כדי שימטיר מיין עילאין, כי לא זו בלבד אלא ואד יעלה מן הארץ שהוא א&quot;ד מאדני חצי השם כי לא הי' עדיין עולם היצירה שהוא דכורא אלא עולם העשיה שהוא נוק' והיתה מעלה מ&quot;נ מצד הנוק' לבד כי לעולם אנו צריכין מ&quot;ן מלמטה מזכר ונוק' ועכשיו לא היה אלא החצי כי דכורא עדיין לא היה, וז&quot;ש וא&quot;ד יעלה מן האר&quot;ץ דהיינו עשיה ושם בחינת אלקים ואלקים דאלפין עולה אר&quot;ץ ומשם הי המעל המ&quot;ן ומשקים את כל פני האדמה דהיינו הבריאה וזהו האדמ&quot;ה אדם ה' כי הבריאה היא ה' והעלאת מ&quot;ן היה אל האדם דבריאה, ועד עתה נברא אדם דבריאה ועעשיה כנ&quot;ל אבל של יצירה לא, ועתה אמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמ הויפח באפיו נשמ&quot;ת חיים מן בריאה שהיא בחינת נשמה וכל עולמות כולם דלעילא הן דאצילות הן קודם דאצילות הן הבחינה הנ&quot;ל הי' זכר ונקבה שמים וארץ בבריאה, ארץ ושמים בעשיה חוץ מיצירה שעלה תחלה במחשבתה להיות העשיה נקבה ליצירה וגם שלא ירדו העולמות אלא עד מ&quot;ל שביצירה והעון גרם לירד, וז&quot;ש וייצר ה' אלקים את האדם ולא הוזכרה נוק' אע&quot;פ שהיתה בכאן בכח, וז&quot;ש וייצר בב' יודין ב' יצירת כמ&quot;ד זנב היתה: 

ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם [גן עשיה, בעדן בריאה, מקדם קודם יצירה] שהיא חיצוניות עולם הבריאה [בינה] בו&quot;ת שלו שהוא בחינת הת&quot;ת אשר שם בחינת גן, [אח&quot;כ] וישם שם את האדם אשר יצר שהוא אדם [מ&quot;ה] דיצירה וז&quot;ש אשר יצ&quot;ר: 

ויצמח ה' אלקים וגו' ומעץ הדעת טוב ורע, לאדם דיצירה לא צוה שלא לאכול מעץ משום שגם הוא היה מבורר ולא היה הצווי רק לאדם דעשיה משום ששם נשארו ונאחזות בו הקליפות ואם יאכל יתוקנו ג&quot;כ הקליפות הנאחזות בו, ושם ביצירה הוא עולם המלאכים שם הד' מחנות שכינה וזהו ומשם [מבריאה] יפרד והיה לד' ראשונים [דיצירה] והם ד' נהרות [בעשיה]: 

ויקח ה' אלקים את האדם דעשיה כי על האדם דיצירה כבר אמר לעיל וישם שם את האדם אשר יצר ועכשיו אמר על האדם דעשיה כי לקחו מן הבריאה אשר היה שם ויניחהו בג&quot;ע דיצירה להיות בחי' נוק' אל היצירה, וז&quot;ש בה לעבדה ולשמרה כי בזה שייך עבודה וצריך שמירה משום שבו נאחזות הקליפ' ולזה צוה מכל עץ הגן אכול תאכל שיתקן ויהנה מכל שאר הבחי' אבל מעץ הדעת טו&quot;ר לא תאכל ממנו משום שבזה יתהנו הקליפות ממנה ויהיה להם חיות, וסמך פסוק לא טוב היות האדם לבדו אל הציווי לפי שמיד כשיצא הדבר מפיו היה מוכרח שיאכל ויחטא וירד [העשיה] למטה כמאמר ז&quot;ל נורא עלילה על בני אדם לזה סמך לומר ויאמר לא טוב היות האדם לבדו אדם דיצירה לבדו בלא נוק' כי עד עתה עלה במחשבה להיות כל העשיה נוק' לזה [דיצירה] אכן השתא בהכרח תרד דהעשיה למטה ולא טוב שיהי' [יצירה] בלא נוק' לבדו לכן הקדים רפואה למכה אז ויפל ה&quot;א תרדמה על האדם דיצירה, ויבן ה' אלקים כי ע&quot;י בינה דיצירה היה זה וזהו ויבן. ויאמר האדם דיצירה זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי כי עד עתה היתה הנוקבא שלו מעולם אחר למטה ממנו שהוא עשיה אבל זאת הפעם עצם מעצמי לזאת ודאי יקרא אשה כי כשהוא ראוי אל הזווג שהוא כבר בן כ' שנה אין צריך לאו&quot;א שכבר נטל כל המוחין הראוין אליו וצריכין לו כי עד עתה היה צריך כל שעה לעלות יותר ולוקח יותר מאביו ואמו אכן כשהגיע לבן כ' שנה כבר ירש הכל. ואכלו מפרי העץ אדם דעשי' ונוק' שירדו למטה, וזהו ויעשו להם חגורות דהיינו התלבשות זה עולם הגשמי ועל זה נאמר לו וקוץ ודרדר, ויעשלהם כתנות עור הלבוש הגשמי: 

וישלחהו ה&quot;א מג&quot;ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם דהיינו הבריאה לתקן בתפלתו כמ&quot;ש, ואפשר לומר עוד מה שסמך לא טוב היות האדם לבדו לצווי כשנאמר כי זה היה על אדם דעשיה משום דעד עכשיו היו כל העולמות אב&quot;א ורצה הקב&quot;ה לתקן אדם דעשיה בסוד הנסירה ובהתקנה זו יתוקנו כל העולמות, לכן אמר אעשה לו עזר כנגדו שיהיה כנגדו ולא באחור, ולפי שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות וכיןו שיצא מפיו בהכרח יעשה וימות כד&quot;א נורא עלילה על בני אדם ועל כן אמר לא טוב היות האדם לבדו שא&quot;א שיהיה קיים באיש לפחות יהיה קיים במינו ולכן הוצרך לו אשה וגם מפני שאם היה הכרח שיאכל וימות היה בעודו כן בלא אשה אכן אחר הנסירה פנים חדשות בלא לכאן ולא היה הדיבור ע&quot;ז ואפשר שלא יחטא ולכך אמר עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כגדו והוא לא זכה ששימשו מטתו שלא בזמנו קודם השבת. וז&quot;ש ויהיו שניהם ערומים וכשארז&quot;ל שראה הנחש עסוקים בתשמיש ונתאוהל הם וזהו ולא יתבוששו מפני שלא היה בוש&quot;ת נטפל להם נחש, ושבת אותיות בשת מפני שאם היה ממתין ביום שבת אין בו שליטת נחש כלל ומפני שלא יתבוששו שלא המתין לשבת שהוא הבושת לכך סמך אליו מיד והנחש היה ערום וכיון שחטאו ראו עצמן ערומים שלא היו יכולין לקבל או היצירה ונשארו בלא לבוש וירדו למטה י&quot;ד מעלות ד' דיצירה וי' דעשיה ואז נתגשמו יותר ויעשו להם חגורות, וז&quot;ש ואירא כי עירום אנכי שלא הייתי יכול לקבל אור היצירה ואיני מכוסה ואז נתקללו ונתגרשו מג&quot;ע לעבוד אדמה בתפלתו כנ&quot;ל: 

למה התחילה תורה בב' ולא בא' והניח הא' להתחיל בה י' דברוח אנכי להורות שיש בה ב' בחי' פשט וסוד כי התורה שהיה הקב&quot;ה משתעשע בה וגם הלימוד שלומדין בה הצדיקים בג&quot;ע הוא בחלק הסוד וזהו התורה ראשונה אשר שם בג&quot;ע ולהורות כי זאת התורה היא תורה שניה שנתלבשה לכן התחילה תורה בב' שהיא תורה שניה שנתלבשה בפשט כב' שהיא שניה לא&quot;ב. ולפי שלפני א' אין רשות לדבר שהיא נוגע במה שלמעלה ובמה שלמטה וא' נגד עולם אצילות שהיא עולם הראשון והיה מקום לאדם לחשוב קודם לזה מה היה לכן התחיל התורה בב' שהוא נגד עולם הבריאה שהוא עולם הב' להורות כי זאת התורה הוא מעולם הבריאה לכן אמר הלשון ברא כי בזה העולם יש רשות לדבר. ולכן התחיל התורה בב' ולפי שבעולם האצילות אין לנו רשות לדבר וכ&quot;ש בשלמעלה הימנו לכן התורה שהיא נגד עולם הראשון עולם אצילות אין שייך בו רק מחשבה כי יש באדם ד' דברים מחשבה ואח&quot;כ מהרהר להוציא משפתים זה המחשבה וזה קרוב לדיבור ואחריו הדיבור ואחריו מעשה והיינו נגד ד' עולמות, וכנגדם אמר הכתוב {{פסוק||איוב|כח|כז}}: {{פסוק|אז ראה}} מחשבה, {{פסוק|ויספרה}} הרהור, {{פסוק|הכינה}} דיבור, ו{{פסוק|גם חקרה}} מעשה, אחר כך: {{פסוק|ויאמר לאדם|איוב|כח|כח}}: 

א&quot;נ מה שהתחילה התורה בב' לפי שהב' פרצתה א' ומחיצתה ג' וצורתה כמו העולם לכן התחילה התורה מב'. והיה הכוונה שאם יעשה אדם עצמו אלוה שיאמרו לו שיעשה הוא רוח הד' (כענין קליגוליס) וזה הרוח הפרוץ הוא צפון וזש&quot;ה נוטה צפון על תהו. כי הרקיע הנטוי על רוח הצפון הוא נטוי על תוהו כי שאר הרוחות מזרח ומערב דרום הרקיע בנויה עליהם ואינו על תוהו שעשה ית' כמין כיפה במחיצות ורוח צפון לבדו הוא נטוי על תוהו והראיה ע&quot;ז יורדי הים שרצונם ללכת בם ברוח מזרחית צפונית למערב בהם מסבבים בים האקינוס כל ג' רוחות העולם המזרח ודרום וכל רוח המערב עד שמגיעין לקצה רוח המערב לצפון שהוא מערבית צפונית ואם היו יכולין ללכת ברוח צפון היה קרוב להם מאוד שלא היו צריכין לילך באותו דרך כלל אלא רוח אחד שהוא פון לבד. אלא שאותו רוח הוא פרוץ ואין אניות יכולין לעבור בו כי הוא עיר פרוצה אין חומה. והנה כל עובי הארץ בערך הים אקינוס הוא כגרגר חרדל כי ים האקינוס ת&quot;ק שנה והארץ מהלך שבע שנים לבד. או נאמר כשנקשה קראי אהדדי פסוק א' אומר מצפון תפתח הרעה. נראה שרוח צפון הוא הגיהנם ופסוק אחד אומר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך וצפונך תמלא בטנם שהוא ג&quot;ע. כי שם הטוב הגנוז לצדיקים וכה&quot;א אומר לצפון תני לע&quot;ל טובות לצדיקים, אלא האמת כך הוא להיות רוח צפון כנגד הגבורה שהדרום ימין נגד אברהם שהוא חסד כי שם הוא היסוד מים שלעולם המים נמשכים משם וכן היה אברהם עושה חסד לעל העולם. לא כן יצחק שהוא גבורה נגד יסוד אש שהוא ברוח צפון שלא רצה לברך את יעקב ואפילו לעשו לא רצה לברכו אלא בשכר הביאה לי ציד ואוכלה בעבור תברכני נפשך. וכמו שמיצחק יצא יעקב ועשו כן ברוח צפון יוצא גיהנם וג&quot;ע. ולהיות שג&quot;ע הוא א' מן הדברים שקדמו לעולם כמש&quot;ה גן בעדן מקדם וכן גיהנם קודם לעולם כמד&quot;א כי ערוך מאתמול תפתה לכן אמר בראשת כלומר ב' דברים שהן מצד צפון הפרוץ היו ראשית לעולם וזהו בראשית ב' ראשית להורות השכר והעונש לצדיקים העושים התורה והמתבטלים ממנה: 

או נאמר כי לכך התחילה תורה בב' לומר כי ב' דברים היו ראשית וזהו ב' ראשית השמים והארץ היו שניהם ראשית השמים נבראו תחלה והארץ נבראת תחלה. וביאור המחלוקת ב&quot;ש וב&quot;ה שנחלקו בה ויתישבו הכתובים כתוב אחד אומר השמים ואח&quot;כ הארץ וכן לקמן אלה תולדות השמים והארץ וכתוב א' אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וכן כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ותו דתחלה אמר אף ידי וכו' יראה דתחלה נברא שמים ואח&quot;כ אמר וימיני פטחה שמים ו' דוימיני מורה אחר שידו יסדה ארץ אח&quot;כ ימינו טפחה שמים אלא בעולם הבריאה שמים קדמו כי באותו העולם גוברת הקדושה ודבר רוחני ובעולם עשיה ארץ קדמה וז&quot;ש ולשכלול ארץ קדמה כי שם גבר החומרי יותר. כי כל כוונות עולם עשיה הי' להגשים הדברים לכן שם ארץ קדמה, וז&quot;ש אלה תולדות שמים והארץ בהבראם בעולם הבריאה היו כן אבל ביום עשות דהיינו בעולם עשיה היו ארץ ושמים ארץ תחלה ואח&quot;כ שמים, וז&quot;ש אף ידי יסדה ארץ ר&quot;ל שמים נבראו תחלה ואף הארץ זהו בבריאה. אבל בעשיה הארץ נעשה תחלה ואח&quot;כ וימינו טפחה שמים, אמר טפחה ר&quot;ל טפח ה' כי בטפח הש&quot;י שיש בו ה' אצבעות וכ&quot;א ק' אלף ולכן הם ת&quot;ק אלף שנים וז&quot;ש ושמים בזרת תכן שיש בה ה' אצבעות, וז&quot;ש את השמים כי את לרבות שמים אחרים דעולם עשיה, את הארץ לרבות ארץ אחרת דעולם (הבריאה) [עשיה]: 

הנה באדם יש ארץ ושמים כי הטרפש המפסיק בין אברי נשימה ובין אברי המאכל לבדם הוא הרקיע הנטוי על הארץ. לכן למעלה הן כל אברים הרוחניים הלב והריאה והמוח וכיוצא ולמטה כל אברי הגשמיים החומריים נמצא האדם חצי העליון נגד שמים וחצי תחתון נגד הארץ. כי האדם עולם קטן הוא ואמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' כי בצלמנו הוא בחי' נשמה שהיא נקרא אדם כמ&quot;ש על בשר אדם לא ייסך והגוף אינו אדם אלא בשר אדם ומלת נעשה אמר על הגוף שנעשה מחומר העולם הגשמי. וכמו שהמלאכים כשבאים לעולם הזה עולם התחתון מתלבשים [בגוף] בעוה&quot;ז החומרי לכן אכלו בבית אברהם וכן נשמת האדם מתלבשת באויר עולם הזה לכן אמר נעשה לשון רבים. כי ע&quot;י שמתלבשת הנשמה שהיא מאתו ית' באויר העלומות אמר נעשה אדם נעשה ללבוש בעולם העשיה אדם שהי אהנשמה ויהיה בצלמינו שהוא הרוחניות המלאכים, כדמותינו שהוא התלבשות שמתלבשות באויר עולם הזה כשבאים כאן, הרי שי שבה האדם ב' בחינות אדם עליון שהוא הנשמה ואדם התחתון שהוא הגוף הרי ב' מיני אדם זת&quot;ז, ובזה יובן פ' שופך דם האדם באדם כי דם אדם הוא נפש אשר בתוך האדם הוא הגוף וידוע כי הדם הוא הנפש. ולז&quot;א כשהורג אדם עיקר הנזק הוא לגוף ואמר טעם לזה כי בצלם אלקים עשה את האדם ולא אמר כי בצלם ודמות כמ&quot;ש בפסוק אחר בצלמינו כדמותינו כי לפי שכל עונש הרוצח הוא על הרע ועל ההיזק שעשה לנפש אדם הוקשה לו כי אדרבה אם עושה היזק לגוף החומרי לנפש טובה גדולה עושה שהוציאה מבית האסורים כי הנשמה חלק אלוה ממעל והיא מתאוה תמיד לעלות אל בית אביה אלא שהוא עוליב' ובע&quot;כ היא אוסרה בגוף החומרי וא&quot;כ ראוי לשכר ולא לעונש, ולזה השיב כי בצלם אלקים עשה את האדם שהיא הרוחינות של מעלה עשה האדם כי כשיורדת בעוה&quot;ז היא מתלבשת באויר העוה&quot;ז כנ&quot;ל ושכינה בתחתונים צורך גבוה היא כי שכינת עוזו מתאות לשכון כבוד בארצנו. וידוע כי העובד ע&quot;ז גורם שתסתלק שכינה מישראל וישאר העוה&quot;ז כגוף המת כן עון זה הרוצח הגורם לנפש האדם שתסתלק למעלה מעוה&quot;ז כאלו גרם להסתלק שכינה מישראל כי בצלם אלהים עשה את האדם כמו שמסלק השכינה ראוי לעונש כן המסלק נפש האדם שהוא חלק אלקים ממעל ראוי לעונש. נמצא שיש באדם השמים וארץ באופן אחר מאותו שאמרנו לעיל. כי יש בו בחי' הנשמה שהוא נגד שמים שהוא הרוחניות מן השמים ויש בו בחי' גוף שהוא נגד הארץ לאלו אמר ב' ראשית כי ב' דברים אלו היו ראשית הבריאה שמים וארץ מדבר הכתוב על בריאת אדם, שמים אמר על בריאת נשמה ואת הארץ על הגוף הנקרא ארץ. ובפסוק זה יש ז' תיבות נגד חיי אדם ע' שנה ואח&quot;כ מת וזש&quot;ה והארץ היתה תוהו שהוא הגוף הנקרא ארץ היתה תהו ר&quot;ל תימה שאדם מתמה מאוד כשראה צורת הגוף אחר מותו שהיה בחור אדמוני ויפה עינים ואח&quot;כ אחר מותו נשתנה לירקון ומסריח שמתמי' ומבהיל את האדם כשרואה פני האדם שהוא בוהו והאדם יחשוב כי אחרי ימותו אבדה תקותו ח&quot;ו ולא ישוב עוד לחיות וז&quot;ש ובוהו ואמר שאינו כמו שהוא חושב כי אותו עצם הלו&quot;ז עדיין בו הנשמה מחופפת עליו עד יום התחיה ואין המיתה זו אלא כישן ויקץ, וז&quot;ש וחושך על פני תהום אותיות תהו&quot;ם המו&quot;ת כי האדם במותו אינו אלא כיושב חשך ואח&quot;כ יצא לאורה, כי רוח אלקים מרחפת כלומר הנשמה אינו מניחחו כי כשהיתה בתוכו ממש הי' מחיה אותו בעצם ואם היה מסתלק ממנו לגמרי לא היה עוד שום תקוה כי היה עצמותיו נרקבין והולכין ואף הלו&quot;ז לא היה נשאר בו ועכשיו רוח אלקים דהיינו נשמתו מרחפת על עצמות, וז&quot;ש מרחפת על פני המים בזכות התורה שלמד חופף עליו, ועל המים דקאמר היא התורה כמו הוי כל צמא לכו למים, א&quot;נ המים דקאמר הוא הלו הנשמה חופפת עליו על העצמות וממתנת ע&quot;פ המים שאז יאיר אורו כענין כי טל אורות טלך הנאמר בטל שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים כי היה בחשך ואז יאיר אורו באותו הטל והוא ית' שומר אותו העצם שהוא הלו&quot;ז שארז&quot;ל שנשאר באדם לעולם כי משם הוא שב להבנות בזמן התחיה וזה שא&quot;ה ובוהו כי בו עדיין לחלוחית לשוב ולהחיות ע&quot;י אותו העצם ואותו העצם אינו מתקיים אלא בכח הנשמה החופפת עליו כדאמרן. וזה שאמר בתהלכך תנחה אותך בשעת פטירתך מזה העולם, בשכבך תשמור עליך קבר. בזכות התורה שלומד הנשמה מופפת על העצמות, וכן בשעת פטירתו יש בעוה&quot;ז דרך אחד חשוך מאוד וכשנפטר האדם נכנס נשמתו באותו הדרך החשוך ואז הנשמה אינה יודעת איזה הדרך אשר תלך בה רק התורה שעסק בעוה&quot;ז מאירה לפניו וכמ&quot;ש כי נר מצוה ותורה אור. וז&quot;ש בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בזכות התורה הנשמה שומרת העצמות שלא ירקבו ור&quot;ל שמירה האמור כאן הוא על העצמות שנאמר שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה שהי אאחת המיוחדת אותו עצם כנ&quot;ל, וכיון שלא נתרקב כל העצמות עומדים ואח&quot;כ בא זמן התחיה. וז&quot;ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור דהיינו האור שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים כנ&quot;ל אז החשך שהי' על פניו בזמן המות

יוסר מעליו ויהי אור אחר התחיה והיינו באלף הז' לא יהיה עוד חושך כלל אבל לילה כיום יאיר, וז&quot;ש ויהי ערב ויהי בקר היינו לילה ויום יהיה הכל יום אחד וכן לא יהיה עוד חשך המות, וז&quot;ש הנער בן ק' שנים ימות הוא בא&quot;ה אבל בישראל יהיה חירות ממ&quot;ה וכמ&quot;ש בלע המות לנצח וגו': 

ראוי לדעת כי כל העולמות וכל הנבראים כולם נבראו בצרופי שמות הקדושים והשרש העליון הוא שם בן ד' כי יש בו ד' אותיות וי&quot;ב צרופים ג' לכל אות הרי מד' נעשה י&quot;ב וי&quot;ב נעשה מכ&quot;א מהם ו' הרי ע&quot;ב שמות היוצאים מג&quot;פ ויסע ויבא ויט. וכנגדם יש במרכבה עליונה ד' דגלים שהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל וכ&quot;א יש בו ג' כי עם מיכאל ג' עם גבריאל ג' כו' הרי י&quot;ב וכ&quot;א יש עמו ו' אחרים שהם ע&quot;ב ואלו הם ב&quot;ד העליון שמהם נאחזים ע' שרים דא&quot;ה ולכן בחג שהוא נגד ע' שרים דא&quot;ה אנו נוטלין לולב שהוא עם ד' אותיות גי' ע&quot;ב ונגדם היו האבות ד' עם דוד וי&quot;ב שבטים וע' נפש הבאים מצרימה, וכנגדם היו ד' דגלים במדבר ועם כל דגל ג' שבטים הרי י&quot;ב. וע' זקנים ומשה ואהרן. וכן עד סנהדרין וב' סופרים א' כותב כזכות ואחד חוב. וכנגדן ד' רוחות העולם ומהן יוצאים י&quot;ב מיני רוחות שמכל רוח ג' רוחות כי מאמצע רוח מזרחית יוצא רוח מזרח ומב' קצותיו מן קצה רוח מזרח הסמוך לדרום יוצא רוח מזרחית דרומית ומן הסמוך לצפון יוצא מזרחית צפונית וכן מהדרום מהאמצעי יוצא רוח דרומית ומב' קצותיו מקצה הסמוך למזרח יוצא דרומית מזרחית ומסמוך למערב דרומית מערבית, והפרש שבין מזרחית דרומית לדרומית מזרחית, שבדרמית מזרחית הדרום גובר על מזבח ובמזרחית דרומית מזרח גובר על דרום וכעד&quot;ז במערב ובצפון הרי י&quot;ב מיני רוחות וכ&quot;א מתחלק לו' הרי ע&quot;ב מיני רוחות יש בעולם, וכן כל הנבראים שבעולם הם ע&quot;ב. מיני דשאים ע&quot;ב, מיני בהמות חיות ועופות וכיוצא כולם הם ע&quot;ב, מפני שנבארו על ידי ע&quot;ב צרופי השמות וכנגד ד' אותיות שם בן ד' הם ד' יסודתו כי יו&quot;ד שבשם נגד יסוד המים נגד אברהם חסד דרום ה&quot;א יסוד אש יצחק גבורה צפון. וא&quot;ו יסוד רוח יעקב ת&quot;ת מזרח. ה&quot;א יסוד עפר דוד גבורה תתאה מערב דינא רפיא. ויצחק הוא דינא קשיא ולפיכך אות ה' נכפלת בשם בן ד' שמילוי ה&quot;ה היא ה' אחרת. ומילוי ה' ראשונה של שם היא ה' שני' של שם וממנו יוצאת ובזאת הה' זעירא נברא העוה&quot;ז לכן ה' דהבראם היא ה' זעירא לפי שהא נבלעת תוך הראשונה ואינה נכרת בקריאת' אלא הראשונה לבד וזו היא מילוי ה&quot;ה, וכן ד' יסידות עיקרם אינו אלא ג' שהם מים אש רוח כי העפר אינו אלא משריפת אש יצא האפר שהוא יסוד עפר וכן מן ה' ראשונה שהוא יסוד אש ממנה יצא העפר שהוא ה' אחרונה וכנגד ד' אותיות השם עשה הש&quot;י ד' עולמות אבי&quot;ע והיתה הכוונה כי להיות תכלית הרוחניות לא הי' אפשר לעשות זה העולם הגשמי כ&quot;א ע&quot;י מרחק רב, והנה בעולם האצילות אין שם לא מלאך ולא שרף אלא שמו לבדו וכמו המלך מתיחד בחדר פנימי לבדו ויש לו עוד מקום שמתגלה לדבר עם שריו ועבדי שרוצה לנהיג מלכותו ואלו הן שאר העולמות ובעולם האצילות כבר הוא נזכר בשם והשם בהכרח מורה איזה גבול אבל למעלה מזה אין רשות אפי' להזכיר שם ח&quot;ו, וכנגד עולם האצילות אמר כל הנקרא בשמ&quot;י כי שם יש קריאת שם ולכן אמר בו כל כי כל שאר עולמות תלויין בזה ואח&quot;ז ברא עולם הבריאה הנקרא כסא הכבוד כי שם נתגלה על ידי התלבשות כי שם כסא וזה כבודו כענין ר&quot;י קרא למאני' מבדותי ולזה אמר ולכבודי בראתיו, ואם יצא עולם הבריאה ממקומו ויעלה מעט בגובל עולם האצילות יתבטל מיד וישרף ואינו מתקיים כ&quot;א במקומו ובועלם היצירה אם יתקרב לעולם הבריאה ישרף ויתבטל וע&quot;ז אמר הכתוב יצרתיו, וכנגד עולם העשי' אמר אף עשיתיו והיתה הכוונה בד' עולמות להסתיר עצמו לבוש אחר לבוש כדי שיולכין עולם הנבראים להתקיים. וזש&quot;ה כבוד אלדי' הסת&quot;ר דב&quot;ר כי בדבר ה' שמים נעשו ואם הי' דברו יוצא מגולה לא הי' אפשר לעולם הגשמי להעשות אלא ע&quot;י העלם והסתר שהעלם והסתר דבריו מלבוש אל לבוש יכולין העולמות להעשות ולהתקיים והוא כדמיון אש השורף ויש דברים שיוכלו להתקרב אליו ולא ישרפו מהרה כאבנים וכיוצא בהן ואם היה שם במקומו קש או תבן ישרוף מיד אבל אם יתרחק התבן והקש מהראש שיעור רב אזי לא ישרוף מיד: 

בראשית פי' בר&quot;א שי&quot;ת ו&quot;ק נבראו ע&quot;י באר הענליון שהוא שם ב&quot;ן קנ&quot;א וז&quot;ש בראשית. ברא אלהים פירש כי אלדים שהוא המלכות נבראת על ידי בא&quot;ר התחתון שהוא גי' הויה אלהים הויה אדני, והענין כי השם שממנו נמשכים ו&quot;ק כנ&quot;ל הוא יותר העליון כיהלא ד' בני&quot;ם הם והם גימ' ק&quot;ד ק&quot;ד ב&quot;ן ד' באמא עילאה. והנה מ&quot;ש לעיל סוד בראשית זהו כשהמלכות אב&quot;א עמו אכן כשהיא פב&quot;פ עמו אז בר&quot;א נעשית אבר שהוא היסוד הקודש ושי&quot;ת נעשה סוד מ&quot;ה שהוא הוי&quot;ה דאלפין ונתחבר אבר עם מ&quot;ה ונעשה אב&quot;רה&quot;ם כי מן בראשית עצמו נעשה אברהם גם מן ברא אלדי' את שהוא בר&quot;א שני כנ&quot;ל מן ברא נעשית אבר וזה היסוד שבה נעשה לקבל מן דכורא ומן אלדי' נעשה ה&quot;ג מנצפ&quot;ך העומדים ונתונים בבאר הנ&quot;ל שהוא נקודת ציון שבה לעורר הזווג: 

והארץ היתה תהו ובהו כבר הודעתיך בס' הדרושים שער א&quot;ק כי קודם הז&quot;ת שהם ת&quot;ת ומ&quot;ל היו ז' מלכין קדמאן לאדום שהם סוד ת&quot;ת ומ&quot;ל קודם התיקון ואז הארץ היתה תה&quot;ו ובהו וזהו היתה לשעבר ואח&quot;כ ויאמר אלדים יהי אור שהם ז&quot;ת מחסד ולמטה הנקרא אור קדמאה שהוא אחר התיקון. ורוח אלדים מרחפת על פני המים דע כי סוד ש&quot;ך ניצוצין הם רפ&quot;ח היצוצין הנודעים עם ל&quot;ב אלדים יעלה ש&quot;ך וזהו ורוח אלדים מרחפת מ&quot;ת רפ&quot;ח עם רוח אלדים שהם ל&quot;ב אלדים: 

ויאמר אלהי' תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי. ארז&quot;ל עץ שטעם עצו ופריו שוה והארץ לא הוציאה רק עושה פרי לבדו אמנם הענין כי כוונתה הי' לטובת אדה&quot;ר כדי שלא יטעה בצווי הקב&quot;ה לומר על העץ שצוה הקב&quot;ה שלא לאכול ולא על הפרי כי זה עצמו היה הערמת נחש והצווי היה לאדם מכל העץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת אשר בתוך הגן לא תאכל ועץ הדעת טעם עצו ופריו שוה. והנחש הי' ערום ויאמר אל האשה אף כי אמר אלדים מכל עץ הגן וכו' פירש העץ צוה הש&quot;י מעץ הדעת לא תאכל אך הפרי עצמו מותר באכילה וחוה השיבה לו כי גם הפרי נאסר לנו וז&quot;א מפרי עץ אשר בתוך הגן אך אח&quot;כ ותרא האשה כי טוב, כאשר ראתה כי עץ הדעת טוב ועצו ופריו שוין אז אמרה באמת אל הנחש וז&quot;ש ותרא כי טוב העץ עצמו למאכל ולא אמר' כי טוב פרי עץ. ועי&quot;ז נתפתו מדבר הנחש, כ&quot;א לא הי' טוב העץ למאכל רק הפרי א&quot;כ אעפ&quot;י שהקב&quot;ה לא פירש לאמר מפרי עץ הדעת לא תאכל רק אמר מעץ הדעת ע&quot;כ היו ידועים שע&quot;כ לא צוה אלא על הפרי ולא על העץ שאינו ראוי לאכילה אבל עתה כראותה כי טוב העץ למאכל אז אמרה א&quot;כ ודאי לא צוה הקב&quot;ה רק על העץ כיון שלא פירש ואמר מפרי העץ אחר היות שגם העץ טוב למאכל. וז&quot;ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותקח מפריו ולא אמר ותקח מעצו כאשר התחיל בלשונו תחלה: 

ויאמר אלהים נעשה אדם, הנה מתשרי שהוא עת העיבור עד ניסן ששה חדשים כי יש יולדת לז' ויולדת למקוטעין אף שלא נשלם זמן כל החודש הז' והעובר גדל באלו החדשים בבטן אמו ע&quot;י ז' כוכבי לכת כי הוא ית' מסר העולם בידם שהם מערכת השמים, ועם זה מתורץ תירוץ א' על קושית המינים שאמר נעשה בלשון רבים כי אל המערכת אמר כי הם המגדלים כ&quot;א בחדשו אמר להם נעשה, א&quot;נ תירוץ אחר כמארז&quot;ל עם נפשותיהן של צדיקים נמלך וזו להיות בריאת אדם חובה כמארז&quot;ל נוח לו שלא נברא ואין חבין לאדם שלא בפניו לכן נמלך עמהם תחלה ואמר נעשה אדם ברשותכם ועל דעתיכם: 

בראשית הנה יש למלה זו כפי הכלל שמסר לנו בעל ס&quot;י תש&quot;ך צירופים והם סוד שם ע&quot;ב גי' חסד י' פעמים חסד עולה תש&quot;ך הרי י&quot;ס י' מאמרות שבחכמה למתק ברי&quot;ת וא&quot;ש שהוא סוד שם ב&quot;ן גבורה שבו נברא [עולם] הנקודות היוצאים מן העין בסוד שנקראו חכמים עיני העדה: 

בראשית פי' חכמה נקרא ראשית אלהים בינה וכתיב בר&quot;א ולא כתיב האצי&quot;ל דחכמה היינו אילות ובינה היינו בריאה בסוד אבי&quot;ע שבאצילות: 

בפסוק בראשית יוצא שם קדוש צמ&quot;רכ&quot;ד דהיינו מס&quot;ת הפסקים הארץ&quot; המים&quot; אור&quot; החשך&quot; אחד&quot; ופי' צמ&quot;ר שהוא כתר שנאמר רישיה כעמר נקי מאיר את כ&quot;ד צרופי אדני: 

וכל שיח השדה, דע כי המלכות נקרא שדה בבחי' נה&quot;י שבה כי שם הוא סוד שדה ולא בית אך אינו מדבר כי המדבר הוא חיצונית אך השדה הוא בר זריעה, וכבר ביארתי בספר פע&quot;ח פ&quot;ב משבת ענין שדה של תפוחים איך נשארת המ&quot;ל במקום נה&quot;י כשעולה בליל שבת נשאר מקום פנוי ונקרא שדה אמנם נה&quot;י שבה נקרא שי&quot;ח השדה כי שי&quot;ח היא אותיות &quot;שם &quot;חם &quot;יפת כי שם ויפת הוא נ&quot;ה שבה וחם היסוד שבה ששם תוקף הגבורה שבה אמנם כנגד אלו יש בית השחי באדם תחת זרועות והסוד כי הלא נה&quot;י שבת&quot;ת עלה אח&quot;כ בבחי' הזרועות והגוף ולכן אותן שערות הנמשכות שם נקרא בית השחי. וכל שיח הנה חג&quot;ת נה&quot;י נקרא שי&quot;ח ש' חג&quot;ת י&quot;ח נה&quot;י ג' ווין ואלו מאירין בסוד הטפה בנוק', וטרם יהי' בארץ וירדו הו&quot;ק לא הי' בה כח להוליד תולדות בי&quot;ע: 

אלה תולדות השמים והארץ, ר&quot;ל כי תהו הנרמז בר&quot;ת תולדות השמים והארץ והתיקון שלהם הוא בהבראם ר&quot;ל בה' פרצופים סוד התיקון: 

ויבן ה' אלהים את הצלע, ז&quot;ס הנסירה הנעשה בר&quot;ה והוא שיוצאין המוחין מז&quot;א ונכנסין בנקודת מלכות ונבנית ונגדלת, גם ויבן גימ' חיים שהם המוחין דז&quot;א הנק' חיי המלך שהם אהי&quot;ה הוי&quot;ה אהי&quot;ה שהם גי' חיים וע&quot;י אלו המוחין נבנית הנוק' כי עתה נתונים אליה, ויש מוחין דאבא ויש מוחין דאמא ועל שניהן הוא אומר ויבן ה' אלהים או&quot;א את הצלע בחי' נקודה לבדה כלולה מי' ואח&quot;כ נבנית ואז ויביאה אל האדם ז&quot;א שבו מ&quot;ה גי' אדם: 

ויבן ה' אלהים אמרו רז&quot;ל מלמד שבאשה ניתן בינה יתירה יותר מבאיש, פי' זה מדבר ביעקב ורחל כי מן החסדים של יסוד דבינה אשר נתפשטו בגוף דז&quot;א אין יעקב לוקח כלל אמנם רחל נוטלת ב' חסדים וב&quot;ש מן החסדים האלה במוחין שלה כי מלבד שחו&quot;ב שלה נעשה מהתפשטות המוחין תוך נה&quot;י דאמא המגעת עד רחל עכ&quot;ז זולת זה לוקחת ב' חסדים המתפשטים תוך נה&quot;י דז&quot;א ששרשם מיסוד דאמא ולא מנ&quot;ה ועכ&quot;ז נוטלתם גם רחל הרי כי נתנה בינה במוחין של האשה יותר משל איש כי חסדים אלו מבינה הנק' אימא יצאו: 

דע כי הצלע שנבנית ממנה היא צלע החמישית בסוד נקבה נקב ה' כי מהצלע החמישית יצאה: 

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, הנה ארז&quot;ל שאדה&quot;ר קודם בריאת חוה היה לו אשה אחרת חוה ראשונה לילית ומה ענינה, דע כי אדה&quot;ר דמיון ז&quot;א והנה ז&quot;א יש לו שתי נקבות לאה ורחל וכבר ביארנו כי לאה דיני' קשים עד מאד מפני שהיא אחוריי' של הבינה וגם כי היא עומדת למעלה במקום הסתום, אך רחל היא נמתקת כי היא במקום הגלוי של החסדים, והנה ז&quot;א נקרא אדם כי הוא סוד שם מ&quot;ה גימ' אדם, והנה נודע כי הפשוט שבשם הוא עיקר כי המלוי הוא בחי' נוקב' כי מלו&quot;י גי' אלהים דין שהיא נוק' שכולה דינים. וגם נק' מלוי שכל כח הנוק' ועצמותיה ואורותי הוכחותיה כולם גנוזים תוך ז&quot;א כי עטרה דגבו' תוך הז&quot;א ואח&quot;כ יוצא ממנו לחוץ באופן שהנוק' הוא מלוי ז&quot;א כי המלוי צ&quot;ל דמות הגוף הממלא בתוכו סוד העובר והולד שבתוכו לכן סוד המלוי מורה על הנוק'. אמנם מלוי של שם מ&quot;ה הוא גי' י&quot;ט כמנין חוה הרי איך חוה אשת אדם והיתה בשר מבשרו, אמנם כבר ביארנו כי ז&quot;א יש בו ב' בחי' א' הוא עד החזה ושם יש לו בחי' יסוד הראשון ששם מזדווג עם לא הוחצי האחרון מהחזה ולמטה בסוד הגלוי ונמצא כי יש בו ב' בחי' שמות של מ&quot;ה וכנגדם יוצאים ממנו ב&quot;פ מלוים שהוא גימ' ב&quot;פ חוה, והנה חוה ראשונה היא לאה וחוה הב' היא רחל. והנה להיות בחי' לאה דינין קשי' עד מאד אע&quot;פ שבעולם העליןו הוא ממותק עד מאד עכ&quot;ז בעולם התחתון הזה שהוא חומרי לא יכלה לצאת לאה ממותקת ויצאה דיני' קשים מאוד בסוד קליפה וזהו חוה ראשונה ואח&quot;כ יצאה חוה הב' ממותקת ונשארה עם אדה&quot;ר, אח&quot;כ ביעקב שתקן פגם אדה&quot;ר הוא לקח כל הב' לאה ורחל ונמתקה ע&quot;י לאה וזשארז&quot;ל כי לאה [היתה ראוי' להיות] בחלו של עשו לולי ריבוי תפלותיה ודמעותיה וסז&quot;ש ועיני לאה רכות מן הדמעות, והנה מצינו באדה&quot;ר כתיב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וביארו בתיקוני' שהם ב' נשים א' מעצם וא' מבשר. והענין כי לאה היא עצם דינים קשים והוא סוד הצלע כי לאה אחורי הצלעות יוצאה, אך רחל היא בשר מבשרי דינא רפיא במקום גילוי החסדים וכוונת אדם כי ב' נשים הי' לו עצם ובשר אך לזאת הב' יקרא אשה ולא ראשונה שאינה נמתקת: 
[[קטגוריה:ליקוטי תורה]]</text>
      <sha1>q7zk178efludbno1fjf2f6xkkum56ev</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079678</id>
      <parentid>3079675</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:13:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47329-15</username>
        <id>46362</id>
      </contributor>
      <origin>3079678</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="49893" sha1="jddcb9fl9134c319tks0qwjx6q66934" xml:space="preserve">
התחילה התורה בב', כי הא' [היא ראשונה] רומז לאצילות והב' [היא שניה] רומז לבריאה שהוא עולם השני, וגם א' תחלת תיבת אצילות וב' תחלת בריאה. גם ידוע דאמא מקננא בכורסייא וע&quot;כ התחילה בב' דהיינו ר&quot;ת בינה, וזהו בתשרי נברא העולם שהוא שמאלו תחת לראשי כי אבא לעולם ימין ואמא שמאל. ואותיות בראשית הוא בא' תשרי וע&quot;כ נזכר כאן ל&quot;ב אלקים, כי ל&quot;ב נתיבות דאבא הם ל&quot;ב הויות ובאמא הם ל&quot;ב אלקים, וראשית רמז לאבא ראשית חכמה והיינו ב מבראשית דהיינו נקודה בהיכלי' או&quot;א שוין יחד, וע&quot;כ אמר ברא לשון בריאה ואלהים הוא אמא וכן עולה אלהים מנין הכס&quot;א דאמא מקננא בכורסייא, ואמר ברא אלקים אמא דבריאה בכח אמא דאצילות שנתלבשה בה וזהו בראשית שהוא אמא דאצילות בכח זה ברא אלהים דבריאה את השמים ואת הארץ זו&quot;נ דבריאה, וז&quot;ס בירור המלכים הראשונים שמתו כנודע כי בכל עולם ועולם ה' בחי' המלכים שמתו, וזהו הארץ היה תוהו ובוהו שהוא שבירת הכלים, ורוח אלהים מרחפת על פני המים שהוא החיות שלא היו הכלים יכולין לקבל, וז&quot;ס התגין שע&quot;ג האותיות שהוא אור הרוחף עליהם. ויאמר אלהים יהי אור הוא סוד חסד עילאה דהיינו מלך הח' הדר שע&quot;י נתקנו, ותחלה הוברר הפסולת והקליפה קדמה כדרך שהקליפה קודמת לפרי וזהו ישרצו שרץ נפש חיה וכן כולם עד יום הששי שנברא אדם שהוא האוכל הנשאר, וע&quot;כ בשבת נאסר ברירת הפסולת מתוך האוכל מפני שזה היה דרך ברירות למעל הפסולת מתוך האוכל ובשבת לא היה הבירור, אבל אוכל מתוך הפסולת לעולם מותר מפני שזה לא היה למעלה: 

יש להקשות בבריאת זו&quot;נ וכן בבריאת אדם שהוכפלו במעשה בראשית פעמים, כי תחלה אמר ברא אלקים את השמים ואת הארץ הרי זו&quot;נ ואח&quot;כ הז' ימים הם הז&quot;ק דזו&quot;נ כנודע ואח&quot;כ ביום ו' אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו אח&quot;כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה והפסיק ביום ז' בינתים שאמר ויכולו השמים, ועלולם הוזכרו זכר ונקבה למעלה והכא בצווי לא נזכר נקבה כלל ואם לא צוה אלא על אדם למה נענשה חוה (ועוד) כי אחר הצווי היה הבריאה של נוקבא כי אח&quot;כ אמר ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם. ונבאר זה כי להיות שמאדם קדמון לכל הקדומים לא נתגלה ע&quot;ב אלא הס&quot;ג התחיל להתגלות דרך הפה והחוטם וכו' וע&quot;כ התחיל בב' שהוא בחי' ס&quot;ג וכשהיא בחי' ס&quot;ג יוצא היה בחי' הנקודות דס&quot;ג ובסוד מלכים הראשונים וז&quot;ס את השמים ואת הארץ שהם הז' מלכים שהיה בהם השבירה ולפי שה' בחי' ס&quot;ג הוזכרה בהם ה' &quot;השמים &quot;הארץ&quot; ואמר את ואת לכלול זו&quot;נ דבחי' עשיה שבאצילות דאחר התיקון דהכל היה השורש שלהם כאן. ולפי שעיקר הנפילה היה בנוק' לכך אמר והארץ היתה תהו וכו' עשה עיקר ממנה ונזכר הז&quot;א ברמז בו' דכתיב &quot;והארץ. ואמר תהו ובהו וחושך שהוא השבירה ולפי שהי' בחי' הרבה שזו נפלה למטה מזו לכך אמר תהו ובהו כו' ולפי שבכאן היה כלול בחי' ב&quot;ן כי מן הס&quot;ג הזה שנשברו הכלים נעשה אח&quot;כ תיקון עם המ&quot;ה שהוא המתקן והוסר סיגים מן ס&quot;ג וזהו ס&quot;ג לשון סיגים הכל ס&quot;ג יחידו נאלחו והוברר הב&quot;ן שנתקן, נמצא שהב&quot;ן היה כלול בס&quot;ג וע&quot;כ הוזכר כאן ב&quot;פ תוהו כי &quot;והארץ &quot;היתה &quot;תהו ובהו ר&quot;ת למפרע תהו א' כנגד הס&quot;ג וא' כנגד הב&quot;ן, וידוע שהכלים הנשברים ירדו אל מקום הבריאה וזהו חשך על פני תהום [ס&quot;ת כלים] כי שם בראש הבריאה הוא פני תהום כי משם ולמטה הוא המים. ורוח אלהים מרחפת כו' הוא האור שלא היו הכלים יכולין לקבלו וזהו ורוח אלהים מרחפ&quot;ת על פני המים שלא ירד מן האור אל הכלים רק רפ&quot;ח ניצוצין וזהו מרחפת מ&quot;ת רפ&quot;ח שהם גי' ע&quot;ב רי&quot;ו ואחר השבירה נזדווגו הס&quot;ג עם הע&quot;ב העליון [דא&quot;ק] ויצא המ&quot;ה החדש דרך מצח העליון והוא היה המתקן וז&quot;ש ויאמר אלהים יהי אור שהוא המ&quot;ה המתקן והיהי אור ואז נעשה התיקון והוא ז' ימי בראשית, וע&quot;כ נאמר בסוף כי בו שבת מכל מלאכתו כי לא היתה המלאכה אלא באצילות כי כל שאר עולמות בי&quot;ע אינן אלא חותם אצילות וע&quot;כ כי בו שבת מכל מלאכתו, ועד עתה לא הוזכר אדם אלא שמים וארץ למעלה בס&quot;ג, והמים הוא התיקון כנ&quot;ל, ואחר שנשלם התיקון באצילות משם ולהלאה התחיל שם אדם בז&quot;א דבריאה ודיצירה ודעשיה כאשר נאמר ביום ו' ויברא אלהים את האדם בצלמו על אדם דבריאה. ומ&quot;ש בתחלה נעשה אדם שהוא עשיה ואח&quot;כ בריאה מתחלה בצלמינו כדמותינו ואח&quot;כ בצלמו לבד, כי הדיבור היה מזו&quot;נ דאצילות ולא שאל אלא על אדם דעשיה שהוא עתיד לחטוא כנזכר בזוהר ע&quot;ז שאל ואמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כי זה הוא אמירת אמא דבריאה לאבא דבריאה ע&quot;י התלבשות בהן זו&quot;נ דאצילות, וצלם ודמות הכל מן הנקובא אמא שהיא המלבשת את הולד דהיינו אצלם ע&quot;כ צלם עולה אהי&quot;ה דיודין שהוא בחי' נוקבא אלא שהצלם הוא מה שנותן אמא לדכורא ודמות שיש בו צורה יותר הוא מה שנותן אמא לנוקבא, ולפי שכונתו היה לעשיה, ולעולם התחתון יש לו כח כל מה שלמעלה ובעליון אין בו בחי' התחתון ולפיכך אמר בצלמינו כדמותינו כל על עשיה, ואע&quot;פ שאמרו בזהר צלם בדכורא הכונה הוא צלם לז&quot;א דעשיה ודמות לנוק' דעשיה אכן הכל ע&quot;י אמא דבריאה לעשיה שהכל בחי' נוקבא הרי שכל השאל ההי העל אדם דעשיה, ואח&quot;כ אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו דהיינו אדם דבריאה ולכן אמר ויברא, ואדם דעשיה לא הוצרך להזכיר דנעשה דפשיטא כיון ששאל עליו די הדיבור בזה לעשותו וזש&quot;ה בדבר ה' שמים נעשו והיינו אדם דעשיה לא הוצרך אליו מעשה אלה השאלה והדיבור בהם מספיק, ואמר בצלם אלהים ברא אותו הם המוחי' הבאים אליו מלובשים בנה&quot;י דאמא הנקרא צלם כנודע, ולאדם זה דבריאה לא היה צווי שלא יאכל מעץ הדעת כי להיות זה העולם ברור מקליפות לא היה בו חשש כלל ולכך נאמר ואת כל עץ אשר בו פרי עץ לכם יהי הלאכלה כלומר אפילו עה&quot;ד שבתוך הגן כי באדם זה אין בו חשש. ומה שנזכר בריאת אדם זה דבריאה ביום ו' פי' שיהיה ראוי להיות בריאתו אחר יום הז' שהוא נוק' דז&quot;א דאצילות אלא משום דלעולם יום הז' שהוא נוק' והו' שהוא יסוד אינם מתפרדים כי היסוד ממלכות אין להם פירוד לעולם, והנה א&quot;כ ביום ו' שם הוא כלול הנוק' ג&quot;כ, ועוד שעיקר הדכורא הוא יסוד כי הנוק' אינ רק בית קיבול לקבל הטפה שנותן בה יסוד והיא אספקלריא דלא נהירא וגם כי בהוזכר יום הששי בה' משא&quot;כ בשאר ימים הורה שכבר הנוק' נתקנה ולא חסרה רק חזרת פב&quot;פ להזדווג וז&quot;ש כאן כיון שנכנס שבת דהיינו הכניסת שבת ממש בסוד הזיווג הכנסת כלה לחופה. ואמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בכאן הודיע כי כשנברא אדם דבראי' נעשה שם גם אדם דעשי' וזה להיות כי בריאה בחי' ה' וה' לעולם כפולה ב' ההין כזה ה&quot;ה הא' בריאה והב' עשיה ויצירה עדיין לא נתגלה שכן היה כוונה תחלה להיות אשת חיל עטרת בעלה יהה&quot;ו ה' על ו' וב' ההין אמא וברתא שהוא כפול הה' ואח&quot;כ בעבור החטא ירדה ה' אחרונה למטה ונעשה יהו&quot;ה, וזש&quot;ה אלה תולדות השמים והארץ דהינו זו&quot;נ דבריאה וז&quot;ש בהבראם שהוא הבריאה וה' קטנה משום שבריאתם היה ע&quot;י מלכות דאצילות שהיא ה' קטנה וזה היה ביום עשו&quot;ת ה' אלקים ארץ ושמים, בבריאה הוזכר בהן השמים והארץ ובעשי' ארץ ושמים בלא ה' משום שבריאה היא ה' ראשונה הנרגשת והב' הוא עשי' הה' כפולה שאינה נרגשת בפה והיא נעלמת. ואמר בבריאה שמים תחלה ובעשיה ארץ תחלה משום שהבראי' שהיתה ע&quot;י זו&quot;ן דאצילות בהתלבשותם שהיא עלמא דדכורא לכן שמים קודמין שהוא ו' של השם ובעשי' שהיא עלמא דנוק' דשלטא נוק' בדכורא לכן ארץ [ה'] קדמה ואח&quot;כ שמים וגם זהו טעם ב' למה נעשה העשיה עם הבריאה קודם היצירה משום שהיא נוק' בחינת ה' שהיא ד' על ו' והד' שהוא עשיה נגלית שם והיצירה לא היה וזהו שנחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה אם שמים נבראו תחלה או ארץ ואמר רשב&quot;י תמהני איך נחלקו, כוונתו כי בוודאי לעולם לא נחלקו אלא בבריאה השמים קדמו דהיינו מן הטעם שאמרנו שהוא עלמא דדכורא ולשכלול דהיינו עולם העשיה שהוא שכלול ותשלום הכל שם הארץ קדמה מר אמר חדא ומא&quot;ח ולא פליגי: 

וכל שיח השדה טרם יצמח עדיין לא היה צמח בעולם העשיה מפני שלא המטיר הבריאה על הארץ מפני שאדם דיצירה אין להעלת מ&quot;נ מלמטה למעלה אל הבריאה כדי שימטיר מיין עילאין, כי לא זו בלבד אלא ואד יעלה מן הארץ שהוא א&quot;ד מאדני חצי השם כי לא הי' עדיין עולם היצירה שהוא דכורא אלא עולם העשיה שהוא נוק' והיתה מעלה מ&quot;נ מצד הנוק' לבד כי לעולם אנו צריכין מ&quot;ן מלמטה מזכר ונוק' ועכשיו לא היה אלא החצי כי דכורא עדיין לא היה, וז&quot;ש וא&quot;ד יעלה מן האר&quot;ץ דהיינו עשיה ושם בחינת אלקים ואלקים דאלפין עולה אר&quot;ץ ומשם הי המעל המ&quot;ן ומשקים את כל פני האדמה דהיינו הבריאה וזהו האדמ&quot;ה אדם ה' כי הבריאה היא ה' והעלאת מ&quot;ן היה אל האדם דבריאה, ועד עתה נברא אדם דבריאה ועעשיה כנ&quot;ל אבל של יצירה לא, ועתה אמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמ הויפח באפיו נשמ&quot;ת חיים מן בריאה שהיא בחינת נשמה וכל עולמות כולם דלעילא הן דאצילות הן קודם דאצילות הן הבחינה הנ&quot;ל הי' זכר ונקבה שמים וארץ בבריאה, ארץ ושמים בעשיה חוץ מיצירה שעלה תחלה במחשבתה להיות העשיה נקבה ליצירה וגם שלא ירדו העולמות אלא עד מ&quot;ל שביצירה והעון גרם לירד, וז&quot;ש וייצר ה' אלקים את האדם ולא הוזכרה נוק' אע&quot;פ שהיתה בכאן בכח, וז&quot;ש וייצר בב' יודין ב' יצירת כמ&quot;ד זנב היתה: 

ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם [גן עשיה, בעדן בריאה, מקדם קודם יצירה] שהיא חיצוניות עולם הבריאה [בינה] בו&quot;ת שלו שהוא בחינת הת&quot;ת אשר שם בחינת גן, [אח&quot;כ] וישם שם את האדם אשר יצר שהוא אדם [מ&quot;ה] דיצירה וז&quot;ש אשר יצ&quot;ר: 

ויצמח ה' אלקים וגו' ומעץ הדעת טוב ורע, לאדם דיצירה לא צוה שלא לאכול מעץ משום שגם הוא היה מבורר ולא היה הצווי רק לאדם דעשיה משום ששם נשארו ונאחזות בו הקליפות ואם יאכל יתוקנו ג&quot;כ הקליפות הנאחזות בו, ושם ביצירה הוא עולם המלאכים שם הד' מחנות שכינה וזהו ומשם [מבריאה] יפרד והיה לד' ראשונים [דיצירה] והם ד' נהרות [בעשיה]: 

ויקח ה' אלקים את האדם דעשיה כי על האדם דיצירה כבר אמר לעיל וישם שם את האדם אשר יצר ועכשיו אמר על האדם דעשיה כי לקחו מן הבריאה אשר היה שם ויניחהו בג&quot;ע דיצירה להיות בחי' נוק' אל היצירה, וז&quot;ש בה לעבדה ולשמרה כי בזה שייך עבודה וצריך שמירה משום שבו נאחזות הקליפ' ולזה צוה מכל עץ הגן אכול תאכל שיתקן ויהנה מכל שאר הבחי' אבל מעץ הדעת טו&quot;ר לא תאכל ממנו משום שבזה יתהנו הקליפות ממנה ויהיה להם חיות, וסמך פסוק לא טוב היות האדם לבדו אל הציווי לפי שמיד כשיצא הדבר מפיו היה מוכרח שיאכל ויחטא וירד [העשיה] למטה כמאמר ז&quot;ל נורא עלילה על בני אדם לזה סמך לומר ויאמר לא טוב היות האדם לבדו אדם דיצירה לבדו בלא נוק' כי עד עתה עלה במחשבה להיות כל העשיה נוק' לזה [דיצירה] אכן השתא בהכרח תרד דהעשיה למטה ולא טוב שיהי' [יצירה] בלא נוק' לבדו לכן הקדים רפואה למכה אז ויפל ה&quot;א תרדמה על האדם דיצירה, ויבן ה' אלקים כי ע&quot;י בינה דיצירה היה זה וזהו ויבן. ויאמר האדם דיצירה זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי כי עד עתה היתה הנוקבא שלו מעולם אחר למטה ממנו שהוא עשיה אבל זאת הפעם עצם מעצמי לזאת ודאי יקרא אשה כי כשהוא ראוי אל הזווג שהוא כבר בן כ' שנה אין צריך לאו&quot;א שכבר נטל כל המוחין הראוין אליו וצריכין לו כי עד עתה היה צריך כל שעה לעלות יותר ולוקח יותר מאביו ואמו אכן כשהגיע לבן כ' שנה כבר ירש הכל. ואכלו מפרי העץ אדם דעשי' ונוק' שירדו למטה, וזהו ויעשו להם חגורות דהיינו התלבשות זה עולם הגשמי ועל זה נאמר לו וקוץ ודרדר, ויעשלהם כתנות עור הלבוש הגשמי: 

וישלחהו ה&quot;א מג&quot;ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם דהיינו הבריאה לתקן בתפלתו כמ&quot;ש, ואפשר לומר עוד מה שסמך לא טוב היות האדם לבדו לצווי כשנאמר כי זה היה על אדם דעשיה משום דעד עכשיו היו כל העולמות אב&quot;א ורצה הקב&quot;ה לתקן אדם דעשיה בסוד הנסירה ובהתקנה זו יתוקנו כל העולמות, לכן אמר אעשה לו עזר כנגדו שיהיה כנגדו ולא באחור, ולפי שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות וכיןו שיצא מפיו בהכרח יעשה וימות כד&quot;א נורא עלילה על בני אדם ועל כן אמר לא טוב היות האדם לבדו שא&quot;א שיהיה קיים באיש לפחות יהיה קיים במינו ולכן הוצרך לו אשה וגם מפני שאם היה הכרח שיאכל וימות היה בעודו כן בלא אשה אכן אחר הנסירה פנים חדשות בלא לכאן ולא היה הדיבור ע&quot;ז ואפשר שלא יחטא ולכך אמר עזר כנגדו זכה עזר לא זכה כגדו והוא לא זכה ששימשו מטתו שלא בזמנו קודם השבת. וז&quot;ש ויהיו שניהם ערומים וכשארז&quot;ל שראה הנחש עסוקים בתשמיש ונתאוהל הם וזהו ולא יתבוששו מפני שלא היה בוש&quot;ת נטפל להם נחש, ושבת אותיות בשת מפני שאם היה ממתין ביום שבת אין בו שליטת נחש כלל ומפני שלא יתבוששו שלא המתין לשבת שהוא הבושת לכך סמך אליו מיד והנחש היה ערום וכיון שחטאו ראו עצמן ערומים שלא היו יכולין לקבל או היצירה ונשארו בלא לבוש וירדו למטה י&quot;ד מעלות ד' דיצירה וי' דעשיה ואז נתגשמו יותר ויעשו להם חגורות, וז&quot;ש ואירא כי עירום אנכי שלא הייתי יכול לקבל אור היצירה ואיני מכוסה ואז נתקללו ונתגרשו מג&quot;ע לעבוד אדמה בתפלתו כנ&quot;ל: 

למה התחילה תורה בב' ולא בא' והניח הא' להתחיל בה י' דברוח אנכי להורות שיש בה ב' בחי' פשט וסוד כי התורה שהיה הקב&quot;ה משתעשע בה וגם הלימוד שלומדין בה הצדיקים בג&quot;ע הוא בחלק הסוד וזהו התורה ראשונה אשר שם בג&quot;ע ולהורות כי זאת התורה היא תורה שניה שנתלבשה לכן התחילה תורה בב' שהיא תורה שניה שנתלבשה בפשט כב' שהיא שניה לא&quot;ב. ולפי שלפני א' אין רשות לדבר שהיא נוגע במה שלמעלה ובמה שלמטה וא' נגד עולם אצילות שהיא עולם הראשון והיה מקום לאדם לחשוב קודם לזה מה היה לכן התחיל התורה בב' שהוא נגד עולם הבריאה שהוא עולם הב' להורות כי זאת התורה הוא מעולם הבריאה לכן אמר הלשון ברא כי בזה העולם יש רשות לדבר. ולכן התחיל התורה בב' ולפי שבעולם האצילות אין לנו רשות לדבר וכ&quot;ש בשלמעלה הימנו לכן התורה שהיא נגד עולם הראשון עולם אצילות אין שייך בו רק מחשבה כי יש באדם ד' דברים מחשבה ואח&quot;כ מהרהר להוציא משפתים זה המחשבה וזה קרוב לדיבור ואחריו הדיבור ואחריו מעשה והיינו נגד ד' עולמות, וכנגדם אמר הכתוב {{פסוק||איוב|כח|כז}}: {{פסוק|אז ראה}} מחשבה, {{פסוק|ויספרה}} הרהור, {{פסוק|הכינה}} דיבור, ו{{פסוק|גם חקרה}} מעשה, אחר כך: {{פסוק|ויאמר לאדם|איוב|כח|כח}}: 

א&quot;נ מה שהתחילה התורה בב' לפי שהב' פרצתה א' ומחיצתה ג' וצורתה כמו העולם לכן התחילה התורה מב'. והיה הכוונה שאם יעשה אדם עצמו אלוה שיאמרו לו שיעשה הוא רוח הד' (כענין קליגוליס) וזה הרוח הפרוץ הוא צפון וזש&quot;ה נוטה צפון על תהו. כי הרקיע הנטוי על רוח הצפון הוא נטוי על תוהו כי שאר הרוחות מזרח ומערב דרום הרקיע בנויה עליהם ואינו על תוהו שעשה ית' כמין כיפה במחיצות ורוח צפון לבדו הוא נטוי על תוהו והראיה ע&quot;ז יורדי הים שרצונם ללכת בם ברוח מזרחית צפונית למערב בהם מסבבים בים האקינוס כל ג' רוחות העולם המזרח ודרום וכל רוח המערב עד שמגיעין לקצה רוח המערב לצפון שהוא מערבית צפונית ואם היו יכולין ללכת ברוח צפון היה קרוב להם מאוד שלא היו צריכין לילך באותו דרך כלל אלא רוח אחד שהוא פון לבד. אלא שאותו רוח הוא פרוץ ואין אניות יכולין לעבור בו כי הוא עיר פרוצה אין חומה. והנה כל עובי הארץ בערך הים אקינוס הוא כגרגר חרדל כי ים האקינוס ת&quot;ק שנה והארץ מהלך שבע שנים לבד. או נאמר כשנקשה קראי אהדדי פסוק א' אומר מצפון תפתח הרעה. נראה שרוח צפון הוא הגיהנם ופסוק אחד אומר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך וצפונך תמלא בטנם שהוא ג&quot;ע. כי שם הטוב הגנוז לצדיקים וכה&quot;א אומר לצפון תני לע&quot;ל טובות לצדיקים, אלא האמת כך הוא להיות רוח צפון כנגד הגבורה שהדרום ימין נגד אברהם שהוא חסד כי שם הוא היסוד מים שלעולם המים נמשכים משם וכן היה אברהם עושה חסד לעל העולם. לא כן יצחק שהוא גבורה נגד יסוד אש שהוא ברוח צפון שלא רצה לברך את יעקב ואפילו לעשו לא רצה לברכו אלא בשכר הביאה לי ציד ואוכלה בעבור תברכני נפשך. וכמו שמיצחק יצא יעקב ועשו כן ברוח צפון יוצא גיהנם וג&quot;ע. ולהיות שג&quot;ע הוא א' מן הדברים שקדמו לעולם כמש&quot;ה גן בעדן מקדם וכן גיהנם קודם לעולם כמד&quot;א כי ערוך מאתמול תפתה לכן אמר בראשת כלומר ב' דברים שהן מצד צפון הפרוץ היו ראשית לעולם וזהו בראשית ב' ראשית להורות השכר והעונש לצדיקים העושים התורה והמתבטלים ממנה: 

או נאמר כי לכך התחילה תורה בב' לומר כי ב' דברים היו ראשית וזהו ב' ראשית השמים והארץ היו שניהם ראשית השמים נבראו תחלה והארץ נבראת תחלה. וביאור המחלוקת ב&quot;ש וב&quot;ה שנחלקו בה ויתישבו הכתובים כתוב אחד אומר השמים ואח&quot;כ הארץ וכן לקמן אלה תולדות השמים והארץ וכתוב א' אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וכן כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ותו דתחלה אמר אף ידי וכו' יראה דתחלה נברא שמים ואח&quot;כ אמר וימיני פטחה שמים ו' דוימיני מורה אחר שידו יסדה ארץ אח&quot;כ ימינו טפחה שמים אלא בעולם הבריאה שמים קדמו כי באותו העולם גוברת הקדושה ודבר רוחני ובעולם עשיה ארץ קדמה וז&quot;ש ולשכלול ארץ קדמה כי שם גבר החומרי יותר. כי כל כוונות עולם עשיה הי' להגשים הדברים לכן שם ארץ קדמה, וז&quot;ש אלה תולדות שמים והארץ בהבראם בעולם הבריאה היו כן אבל ביום עשות דהיינו בעולם עשיה היו ארץ ושמים ארץ תחלה ואח&quot;כ שמים, וז&quot;ש אף ידי יסדה ארץ ר&quot;ל שמים נבראו תחלה ואף הארץ זהו בבריאה. אבל בעשיה הארץ נעשה תחלה ואח&quot;כ וימינו טפחה שמים, אמר טפחה ר&quot;ל טפח ה' כי בטפח הש&quot;י שיש בו ה' אצבעות וכ&quot;א ק' אלף ולכן הם ת&quot;ק אלף שנים וז&quot;ש ושמים בזרת תכן שיש בה ה' אצבעות, וז&quot;ש את השמים כי את לרבות שמים אחרים דעולם עשיה, את הארץ לרבות ארץ אחרת דעולם (הבריאה) [עשיה]: 

הנה באדם יש ארץ ושמים כי הטרפש המפסיק בין אברי נשימה ובין אברי המאכל לבדם הוא הרקיע הנטוי על הארץ. לכן למעלה הן כל אברים הרוחניים הלב והריאה והמוח וכיוצא ולמטה כל אברי הגשמיים החומריים נמצא האדם חצי העליון נגד שמים וחצי תחתון נגד הארץ. כי האדם עולם קטן הוא ואמר הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' כי בצלמנו הוא בחי' נשמה שהיא נקרא אדם כמ&quot;ש על בשר אדם לא ייסך והגוף אינו אדם אלא בשר אדם ומלת נעשה אמר על הגוף שנעשה מחומר העולם הגשמי. וכמו שהמלאכים כשבאים לעולם הזה עולם התחתון מתלבשים [בגוף] בעוה&quot;ז החומרי לכן אכלו בבית אברהם וכן נשמת האדם מתלבשת באויר עולם הזה לכן אמר נעשה לשון רבים. כי ע&quot;י שמתלבשת הנשמה שהיא מאתו ית' באויר העלומות אמר נעשה אדם נעשה ללבוש בעולם העשיה אדם שהי אהנשמה ויהיה בצלמינו שהוא הרוחניות המלאכים, כדמותינו שהוא התלבשות שמתלבשות באויר עולם הזה כשבאים כאן, הרי שי שבה האדם ב' בחינות אדם עליון שהוא הנשמה ואדם התחתון שהוא הגוף הרי ב' מיני אדם זת&quot;ז, ובזה יובן פ' שופך דם האדם באדם כי דם אדם הוא נפש אשר בתוך האדם הוא הגוף וידוע כי הדם הוא הנפש. ולז&quot;א כשהורג אדם עיקר הנזק הוא לגוף ואמר טעם לזה כי בצלם אלקים עשה את האדם ולא אמר כי בצלם ודמות כמ&quot;ש בפסוק אחר בצלמינו כדמותינו כי לפי שכל עונש הרוצח הוא על הרע ועל ההיזק שעשה לנפש אדם הוקשה לו כי אדרבה אם עושה היזק לגוף החומרי לנפש טובה גדולה עושה שהוציאה מבית האסורים כי הנשמה חלק אלוה ממעל והיא מתאוה תמיד לעלות אל בית אביה אלא שהוא עוליב' ובע&quot;כ היא אוסרה בגוף החומרי וא&quot;כ ראוי לשכר ולא לעונש, ולזה השיב כי בצלם אלקים עשה את האדם שהיא הרוחינות של מעלה עשה האדם כי כשיורדת בעוה&quot;ז היא מתלבשת באויר העוה&quot;ז כנ&quot;ל ושכינה בתחתונים צורך גבוה היא כי שכינת עוזו מתאות לשכון כבוד בארצנו. וידוע כי העובד ע&quot;ז גורם שתסתלק שכינה מישראל וישאר העוה&quot;ז כגוף המת כן עון זה הרוצח הגורם לנפש האדם שתסתלק למעלה מעוה&quot;ז כאלו גרם להסתלק שכינה מישראל כי בצלם אלהים עשה את האדם כמו שמסלק השכינה ראוי לעונש כן המסלק נפש האדם שהוא חלק אלקים ממעל ראוי לעונש. נמצא שיש באדם השמים וארץ באופן אחר מאותו שאמרנו לעיל. כי יש בו בחי' הנשמה שהוא נגד שמים שהוא הרוחניות מן השמים ויש בו בחי' גוף שהוא נגד הארץ לאלו אמר ב' ראשית כי ב' דברים אלו היו ראשית הבריאה שמים וארץ מדבר הכתוב על בריאת אדם, שמים אמר על בריאת נשמה ואת הארץ על הגוף הנקרא ארץ. ובפסוק זה יש ז' תיבות נגד חיי אדם ע' שנה ואח&quot;כ מת וזש&quot;ה והארץ היתה תוהו שהוא הגוף הנקרא ארץ היתה תהו ר&quot;ל תימה שאדם מתמה מאוד כשראה צורת הגוף אחר מותו שהיה בחור אדמוני ויפה עינים ואח&quot;כ אחר מותו נשתנה לירקון ומסריח שמתמי' ומבהיל את האדם כשרואה פני האדם שהוא בוהו והאדם יחשוב כי אחרי ימותו אבדה תקותו ח&quot;ו ולא ישוב עוד לחיות וז&quot;ש ובוהו ואמר שאינו כמו שהוא חושב כי אותו עצם הלו&quot;ז עדיין בו הנשמה מחופפת עליו עד יום התחיה ואין המיתה זו אלא כישן ויקץ, וז&quot;ש וחושך על פני תהום אותיות תהו&quot;ם המו&quot;ת כי האדם במותו אינו אלא כיושב חשך ואח&quot;כ יצא לאורה, כי רוח אלקים מרחפת כלומר הנשמה אינו מניחחו כי כשהיתה בתוכו ממש הי' מחיה אותו בעצם ואם היה מסתלק ממנו לגמרי לא היה עוד שום תקוה כי היה עצמותיו נרקבין והולכין ואף הלו&quot;ז לא היה נשאר בו ועכשיו רוח אלקים דהיינו נשמתו מרחפת על עצמות, וז&quot;ש מרחפת על פני המים בזכות התורה שלמד חופף עליו, ועל המים דקאמר היא התורה כמו הוי כל צמא לכו למים, א&quot;נ המים דקאמר הוא הלו הנשמה חופפת עליו על העצמות וממתנת ע&quot;פ המים שאז יאיר אורו כענין כי טל אורות טלך הנאמר בטל שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים כי היה בחשך ואז יאיר אורו באותו הטל והוא ית' שומר אותו העצם שהוא הלו&quot;ז שארז&quot;ל שנשאר באדם לעולם כי משם הוא שב להבנות בזמן התחיה וזה שא&quot;ה ובוהו כי בו עדיין לחלוחית לשוב ולהחיות ע&quot;י אותו העצם ואותו העצם אינו מתקיים אלא בכח הנשמה החופפת עליו כדאמרן. וזה שאמר בתהלכך תנחה אותך בשעת פטירתך מזה העולם, בשכבך תשמור עליך קבר. בזכות התורה שלומד הנשמה מופפת על העצמות, וכן בשעת פטירתו יש בעוה&quot;ז דרך אחד חשוך מאוד וכשנפטר האדם נכנס נשמתו באותו הדרך החשוך ואז הנשמה אינה יודעת איזה הדרך אשר תלך בה רק התורה שעסק בעוה&quot;ז מאירה לפניו וכמ&quot;ש כי נר מצוה ותורה אור. וז&quot;ש בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בזכות התורה הנשמה שומרת העצמות שלא ירקבו ור&quot;ל שמירה האמור כאן הוא על העצמות שנאמר שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה שהי אאחת המיוחדת אותו עצם כנ&quot;ל, וכיון שלא נתרקב כל העצמות עומדים ואח&quot;כ בא זמן התחיה. וז&quot;ש ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור דהיינו האור שעתיד הקב&quot;ה להחיות בו מתים כנ&quot;ל אז החשך שהי' על פניו בזמן המות

יוסר מעליו ויהי אור אחר התחיה והיינו באלף הז' לא יהיה עוד חושך כלל אבל לילה כיום יאיר, וז&quot;ש ויהי ערב ויהי בקר היינו לילה ויום יהיה הכל יום אחד וכן לא יהיה עוד חשך המות, וז&quot;ש הנער בן ק' שנים ימות הוא בא&quot;ה אבל בישראל יהיה חירות ממ&quot;ה וכמ&quot;ש בלע המות לנצח וגו': 

ראוי לדעת כי כל העולמות וכל הנבראים כולם נבראו בצרופי שמות הקדושים והשרש העליון הוא שם בן ד' כי יש בו ד' אותיות וי&quot;ב צרופים ג' לכל אות הרי מד' נעשה י&quot;ב וי&quot;ב נעשה מכ&quot;א מהם ו' הרי ע&quot;ב שמות היוצאים מג&quot;פ ויסע ויבא ויט. וכנגדם יש במרכבה עליונה ד' דגלים שהם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל וכ&quot;א יש בו ג' כי עם מיכאל ג' עם גבריאל ג' כו' הרי י&quot;ב וכ&quot;א יש עמו ו' אחרים שהם ע&quot;ב ואלו הם ב&quot;ד העליון שמהם נאחזים ע' שרים דא&quot;ה ולכן בחג שהוא נגד ע' שרים דא&quot;ה אנו נוטלין לולב שהוא עם ד' אותיות גי' ע&quot;ב ונגדם היו האבות ד' עם דוד וי&quot;ב שבטים וע' נפש הבאים מצרימה, וכנגדם היו ד' דגלים במדבר ועם כל דגל ג' שבטים הרי י&quot;ב. וע' זקנים ומשה ואהרן. וכן עד סנהדרין וב' סופרים א' כותב כזכות ואחד חוב. וכנגדן ד' רוחות העולם ומהן יוצאים י&quot;ב מיני רוחות שמכל רוח ג' רוחות כי מאמצע רוח מזרחית יוצא רוח מזרח ומב' קצותיו מן קצה רוח מזרח הסמוך לדרום יוצא רוח מזרחית דרומית ומן הסמוך לצפון יוצא מזרחית צפונית וכן מהדרום מהאמצעי יוצא רוח דרומית ומב' קצותיו מקצה הסמוך למזרח יוצא דרומית מזרחית ומסמוך למערב דרומית מערבית, והפרש שבין מזרחית דרומית לדרומית מזרחית, שבדרמית מזרחית הדרום גובר על מזבח ובמזרחית דרומית מזרח גובר על דרום וכעד&quot;ז במערב ובצפון הרי י&quot;ב מיני רוחות וכ&quot;א מתחלק לו' הרי ע&quot;ב מיני רוחות יש בעולם, וכן כל הנבראים שבעולם הם ע&quot;ב. מיני דשאים ע&quot;ב, מיני בהמות חיות ועופות וכיוצא כולם הם ע&quot;ב, מפני שנבארו על ידי ע&quot;ב צרופי השמות וכנגד ד' אותיות שם בן ד' הם ד' יסודתו כי יו&quot;ד שבשם נגד יסוד המים נגד אברהם חסד דרום ה&quot;א יסוד אש יצחק גבורה צפון. וא&quot;ו יסוד רוח יעקב ת&quot;ת מזרח. ה&quot;א יסוד עפר דוד גבורה תתאה מערב דינא רפיא. ויצחק הוא דינא קשיא ולפיכך אות ה' נכפלת בשם בן ד' שמילוי ה&quot;ה היא ה' אחרת. ומילוי ה' ראשונה של שם היא ה' שני' של שם וממנו יוצאת ובזאת הה' זעירא נברא העוה&quot;ז לכן ה' דהבראם היא ה' זעירא לפי שהא נבלעת תוך הראשונה ואינה נכרת בקריאת' אלא הראשונה לבד וזו היא מילוי ה&quot;ה, וכן ד' יסידות עיקרם אינו אלא ג' שהם מים אש רוח כי העפר אינו אלא משריפת אש יצא האפר שהוא יסוד עפר וכן מן ה' ראשונה שהוא יסוד אש ממנה יצא העפר שהוא ה' אחרונה וכנגד ד' אותיות השם עשה הש&quot;י ד' עולמות אבי&quot;ע והיתה הכוונה כי להיות תכלית הרוחניות לא הי' אפשר לעשות זה העולם הגשמי כ&quot;א ע&quot;י מרחק רב, והנה בעולם האצילות אין שם לא מלאך ולא שרף אלא שמו לבדו וכמו המלך מתיחד בחדר פנימי לבדו ויש לו עוד מקום שמתגלה לדבר עם שריו ועבדי שרוצה לנהיג מלכותו ואלו הן שאר העולמות ובעולם האצילות כבר הוא נזכר בשם והשם בהכרח מורה איזה גבול אבל למעלה מזה אין רשות אפי' להזכיר שם ח&quot;ו, וכנגד עולם האצילות אמר כל הנקרא בשמ&quot;י כי שם יש קריאת שם ולכן אמר בו כל כי כל שאר עולמות תלויין בזה ואח&quot;ז ברא עולם הבריאה הנקרא כסא הכבוד כי שם נתגלה על ידי התלבשות כי שם כסא וזה כבודו כענין ר&quot;י קרא למאני' מבדותי ולזה אמר ולכבודי בראתיו, ואם יצא עולם הבריאה ממקומו ויעלה מעט בגובל עולם האצילות יתבטל מיד וישרף ואינו מתקיים כ&quot;א במקומו ובועלם היצירה אם יתקרב לעולם הבריאה ישרף ויתבטל וע&quot;ז אמר הכתוב יצרתיו, וכנגד עולם העשי' אמר אף עשיתיו והיתה הכוונה בד' עולמות להסתיר עצמו לבוש אחר לבוש כדי שיולכין עולם הנבראים להתקיים. וזש&quot;ה כבוד אלדי' הסת&quot;ר דב&quot;ר כי בדבר ה' שמים נעשו ואם הי' דברו יוצא מגולה לא הי' אפשר לעולם הגשמי להעשות אלא ע&quot;י העלם והסתר שהעלם והסתר דבריו מלבוש אל לבוש יכולין העולמות להעשות ולהתקיים והוא כדמיון אש השורף ויש דברים שיוכלו להתקרב אליו ולא ישרפו מהרה כאבנים וכיוצא בהן ואם היה שם במקומו קש או תבן ישרוף מיד אבל אם יתרחק התבן והקש מהראש שיעור רב אזי לא ישרוף מיד: 

בראשית פי' בר&quot;א שי&quot;ת ו&quot;ק נבראו ע&quot;י באר הענליון שהוא שם ב&quot;ן קנ&quot;א וז&quot;ש בראשית. ברא אלהים פירש כי אלדים שהוא המלכות נבראת על ידי בא&quot;ר התחתון שהוא גי' הויה אלהים הויה אדני, והענין כי השם שממנו נמשכים ו&quot;ק כנ&quot;ל הוא יותר העליון כיהלא ד' בני&quot;ם הם והם גימ' ק&quot;ד ק&quot;ד ב&quot;ן ד' באמא עילאה. והנה מ&quot;ש לעיל סוד בראשית זהו כשהמלכות אב&quot;א עמו אכן כשהיא פב&quot;פ עמו אז בר&quot;א נעשית אבר שהוא היסוד הקודש ושי&quot;ת נעשה סוד מ&quot;ה שהוא הוי&quot;ה דאלפין ונתחבר אבר עם מ&quot;ה ונעשה אב&quot;רה&quot;ם כי מן בראשית עצמו נעשה אברהם גם מן ברא אלדי' את שהוא בר&quot;א שני כנ&quot;ל מן ברא נעשית אבר וזה היסוד שבה נעשה לקבל מן דכורא ומן אלדי' נעשה ה&quot;ג מנצפ&quot;ך העומדים ונתונים בבאר הנ&quot;ל שהוא נקודת ציון שבה לעורר הזווג: 

והארץ היתה תהו ובהו כבר הודעתיך בס' הדרושים שער א&quot;ק כי קודם הז&quot;ת שהם ת&quot;ת ומ&quot;ל היו ז' מלכין קדמאן לאדום שהם סוד ת&quot;ת ומ&quot;ל קודם התיקון ואז הארץ היתה תה&quot;ו ובהו וזהו היתה לשעבר ואח&quot;כ ויאמר אלדים יהי אור שהם ז&quot;ת מחסד ולמטה הנקרא אור קדמאה שהוא אחר התיקון. ורוח אלדים מרחפת על פני המים דע כי סוד ש&quot;ך ניצוצין הם רפ&quot;ח היצוצין הנודעים עם ל&quot;ב אלדים יעלה ש&quot;ך וזהו ורוח אלדים מרחפת מ&quot;ת רפ&quot;ח עם רוח אלדים שהם ל&quot;ב אלדים: 

ויאמר אלהי' תדשא הארץ דשא כו' עץ פרי. ארז&quot;ל עץ שטעם עצו ופריו שוה והארץ לא הוציאה רק עושה פרי לבדו אמנם הענין כי כוונתה הי' לטובת אדה&quot;ר כדי שלא יטעה בצווי הקב&quot;ה לומר על העץ שצוה הקב&quot;ה שלא לאכול ולא על הפרי כי זה עצמו היה הערמת נחש והצווי היה לאדם מכל העץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת אשר בתוך הגן לא תאכל ועץ הדעת טעם עצו ופריו שוה. והנחש הי' ערום ויאמר אל האשה אף כי אמר אלדים מכל עץ הגן וכו' פירש העץ צוה הש&quot;י מעץ הדעת לא תאכל אך הפרי עצמו מותר באכילה וחוה השיבה לו כי גם הפרי נאסר לנו וז&quot;א מפרי עץ אשר בתוך הגן אך אח&quot;כ ותרא האשה כי טוב, כאשר ראתה כי עץ הדעת טוב ועצו ופריו שוין אז אמרה באמת אל הנחש וז&quot;ש ותרא כי טוב העץ עצמו למאכל ולא אמר' כי טוב פרי עץ. ועי&quot;ז נתפתו מדבר הנחש, כ&quot;א לא הי' טוב העץ למאכל רק הפרי א&quot;כ אעפ&quot;י שהקב&quot;ה לא פירש לאמר מפרי עץ הדעת לא תאכל רק אמר מעץ הדעת ע&quot;כ היו ידועים שע&quot;כ לא צוה אלא על הפרי ולא על העץ שאינו ראוי לאכילה אבל עתה כראותה כי טוב העץ למאכל אז אמרה א&quot;כ ודאי לא צוה הקב&quot;ה רק על העץ כיון שלא פירש ואמר מפרי העץ אחר היות שגם העץ טוב למאכל. וז&quot;ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותקח מפריו ולא אמר ותקח מעצו כאשר התחיל בלשונו תחלה: 

ויאמר אלהים נעשה אדם, הנה מתשרי שהוא עת העיבור עד ניסן ששה חדשים כי יש יולדת לז' ויולדת למקוטעין אף שלא נשלם זמן כל החודש הז' והעובר גדל באלו החדשים בבטן אמו ע&quot;י ז' כוכבי לכת כי הוא ית' מסר העולם בידם שהם מערכת השמים, ועם זה מתורץ תירוץ א' על קושית המינים שאמר נעשה בלשון רבים כי אל המערכת אמר כי הם המגדלים כ&quot;א בחדשו אמר להם נעשה, א&quot;נ תירוץ אחר כמארז&quot;ל עם נפשותיהן של צדיקים נמלך וזו להיות בריאת אדם חובה כמארז&quot;ל נוח לו שלא נברא ואין חבין לאדם שלא בפניו לכן נמלך עמהם תחלה ואמר נעשה אדם ברשותכם ועל דעתיכם: 

בראשית הנה יש למלה זו כפי הכלל שמסר לנו בעל ס&quot;י תש&quot;ך צירופים והם סוד שם ע&quot;ב גי' חסד י' פעמים חסד עולה תש&quot;ך הרי י&quot;ס י' מאמרות שבחכמה למתק ברי&quot;ת וא&quot;ש שהוא סוד שם ב&quot;ן גבורה שבו נברא [עולם] הנקודות היוצאים מן העין בסוד שנקראו חכמים עיני העדה: 

בראשית פי' חכמה נקרא ראשית אלהים בינה וכתיב בר&quot;א ולא כתיב האצי&quot;ל דחכמה היינו אילות ובינה היינו בריאה בסוד אבי&quot;ע שבאצילות: 

בפסוק בראשית יוצא שם קדוש צמ&quot;רכ&quot;ד דהיינו מס&quot;ת הפסקים הארץ&quot; המים&quot; אור&quot; החשך&quot; אחד&quot; ופי' צמ&quot;ר שהוא כתר שנאמר רישיה כעמר נקי מאיר את כ&quot;ד צרופי אדני: 

וכל שיח השדה, דע כי המלכות נקרא שדה בבחי' נה&quot;י שבה כי שם הוא סוד שדה ולא בית אך אינו מדבר כי המדבר הוא חיצונית אך השדה הוא בר זריעה, וכבר ביארתי בספר פע&quot;ח פ&quot;ב משבת ענין שדה של תפוחים איך נשארת המ&quot;ל במקום נה&quot;י כשעולה בליל שבת נשאר מקום פנוי ונקרא שדה אמנם נה&quot;י שבה נקרא שי&quot;ח השדה כי שי&quot;ח היא אותיות &quot;שם &quot;חם &quot;יפת כי שם ויפת הוא נ&quot;ה שבה וחם היסוד שבה ששם תוקף הגבורה שבה אמנם כנגד אלו יש בית השחי באדם תחת זרועות והסוד כי הלא נה&quot;י שבת&quot;ת עלה אח&quot;כ בבחי' הזרועות והגוף ולכן אותן שערות הנמשכות שם נקרא בית השחי. וכל שיח הנה חג&quot;ת נה&quot;י נקרא שי&quot;ח ש' חג&quot;ת י&quot;ח נה&quot;י ג' ווין ואלו מאירין בסוד הטפה בנוק', וטרם יהי' בארץ וירדו הו&quot;ק לא הי' בה כח להוליד תולדות בי&quot;ע: 

אלה תולדות השמים והארץ, ר&quot;ל כי תהו הנרמז בר&quot;ת תולדות השמים והארץ והתיקון שלהם הוא בהבראם ר&quot;ל בה' פרצופים סוד התיקון: 

ויבן ה' אלהים את הצלע, ז&quot;ס הנסירה הנעשה בר&quot;ה והוא שיוצאין המוחין מז&quot;א ונכנסין בנקודת מלכות ונבנית ונגדלת, גם ויבן גימ' חיים שהם המוחין דז&quot;א הנק' חיי המלך שהם אהי&quot;ה הוי&quot;ה אהי&quot;ה שהם גי' חיים וע&quot;י אלו המוחין נבנית הנוק' כי עתה נתונים אליה, ויש מוחין דאבא ויש מוחין דאמא ועל שניהן הוא אומר ויבן ה' אלהים או&quot;א את הצלע בחי' נקודה לבדה כלולה מי' ואח&quot;כ נבנית ואז ויביאה אל האדם ז&quot;א שבו מ&quot;ה גי' אדם: 

ויבן ה' אלהים אמרו רז&quot;ל מלמד שבאשה ניתן בינה יתירה יותר מבאיש, פי' זה מדבר ביעקב ורחל כי מן החסדים של יסוד דבינה אשר נתפשטו בגוף דז&quot;א אין יעקב לוקח כלל אמנם רחל נוטלת ב' חסדים וב&quot;ש מן החסדים האלה במוחין שלה כי מלבד שחו&quot;ב שלה נעשה מהתפשטות המוחין תוך נה&quot;י דאמא המגעת עד רחל עכ&quot;ז זולת זה לוקחת ב' חסדים המתפשטים תוך נה&quot;י דז&quot;א ששרשם מיסוד דאמא ולא מנ&quot;ה ועכ&quot;ז נוטלתם גם רחל הרי כי נתנה בינה במוחין של האשה יותר משל איש כי חסדים אלו מבינה הנק' אימא יצאו: 

דע כי הצלע שנבנית ממנה היא צלע החמישית בסוד נקבה נקב ה' כי מהצלע החמישית יצאה: 

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, הנה ארז&quot;ל שאדה&quot;ר קודם בריאת חוה היה לו אשה אחרת חוה ראשונה לילית ומה ענינה, דע כי אדה&quot;ר דמיון ז&quot;א והנה ז&quot;א יש לו שתי נקבות לאה ורחל וכבר ביארנו כי לאה דיני' קשים עד מאד מפני שהיא אחוריי' של הבינה וגם כי היא עומדת למעלה במקום הסתום, אך רחל היא נמתקת כי היא במקום הגלוי של החסדים, והנה ז&quot;א נקרא אדם כי הוא סוד שם מ&quot;ה גימ' אדם, והנה נודע כי הפשוט שבשם הוא עיקר כי המלוי הוא בחי' נוקב' כי מלו&quot;י גי' אלהים דין שהיא נוק' שכולה דינים. וגם נק' מלוי שכל כח הנוק' ועצמותיה ואורותי הוכחותיה כולם גנוזים תוך ז&quot;א כי עטרה דגבו' תוך הז&quot;א ואח&quot;כ יוצא ממנו לחוץ באופן שהנוק' הוא מלוי ז&quot;א כי המלוי צ&quot;ל דמות הגוף הממלא בתוכו סוד העובר והולד שבתוכו לכן סוד המלוי מורה על הנוק'. אמנם מלוי של שם מ&quot;ה הוא גי' י&quot;ט כמנין חוה הרי איך חוה אשת אדם והיתה בשר מבשרו, אמנם כבר ביארנו כי ז&quot;א יש בו ב' בחי' א' הוא עד החזה ושם יש לו בחי' יסוד הראשון ששם מזדווג עם לא הוחצי האחרון מהחזה ולמטה בסוד הגלוי ונמצא כי יש בו ב' בחי' שמות של מ&quot;ה וכנגדם יוצאים ממנו ב&quot;פ מלוים שהוא גימ' ב&quot;פ חוה, והנה חוה ראשונה היא לאה וחוה הב' היא רחל. והנה להיות בחי' לאה דינין קשי' עד מאד אע&quot;פ שבעולם העליןו הוא ממותק עד מאד עכ&quot;ז בעולם התחתון הזה שהוא חומרי לא יכלה לצאת לאה ממותקת ויצאה דיני' קשים מאוד בסוד קליפה וזהו חוה ראשונה ואח&quot;כ יצאה חוה הב' ממותקת ונשארה עם אדה&quot;ר, אח&quot;כ ביעקב שתקן פגם אדה&quot;ר הוא לקח כל הב' לאה ורחל ונמתקה ע&quot;י לאה וזשארז&quot;ל כי לאה [היתה ראוי' להיות] בחלו של עשו לולי ריבוי תפלותיה ודמעותיה וסז&quot;ש ועיני לאה רכות מן הדמעות, והנה מצינו באדה&quot;ר כתיב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וביארו בתיקוני' שהם ב' נשים א' מעצם וא' מבשר. והענין כי לאה היא עצם דינים קשים והוא סוד הצלע כי לאה אחורי הצלעות יוצאה, אך רחל היא בשר מבשרי דינא רפיא במקום גילוי החסדים וכוונת אדם כי ב' נשים הי' לו עצם ובשר אך לזאת הב' יקרא אשה ולא ראשונה שאינה נמתקת: 
[[קטגוריה:ליקוטי תורה]]</text>
      <sha1>jddcb9fl9134c319tks0qwjx6q66934</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>טור אורח חיים תקפ</title>
    <ns>0</ns>
    <id>214800</id>
    <revision>
      <id>3079666</id>
      <parentid>732769</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T23:34:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאיר פ.</username>
        <id>5327</id>
      </contributor>
      <comment>/* חידושים והגהות */ הרחבה</comment>
      <origin>3079666</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11094" sha1="lvhebhn4211zapatncbhkj4d3l4jvrv" xml:space="preserve">{{טור|אורח חיים|תקעט|תקפ|תקפא|הלכות תעניות}}
== טור ==
כתב בה&quot;ג:

אלו הימים שמתענין בהם מן התורה והמתענה בהם לא יאכל בהן ולא ישתה עד הערב:

*באחד בניסן מתו בני אהרן
*בי' בו מתה מרים, ונסתלק הבאר
*בכ&quot;ו בו מת יהושע בן נון
*בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון הברית
*בכ&quot;ח בו מת שמואל הנביא, וספדוהו כל ישראל
*בכ&quot;ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט
*בכ&quot;ה נהרג ר&quot;ש בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים
*בכ&quot;ז בו נשרף ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו
*בי&quot;ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס התורה, והעמיד צלם&lt;ref&gt;בדפוסים ישנים : דמות ע&quot;ג.&lt;/ref&gt; בהיכל
*באחד באב מת אהרן הכהן
*בט' באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ונחרב הבית ראשונה ושנייה
*בי&quot;ח כבה נר מערבי בימי אחז
*בי&quot;ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה
*בג' בתשרי מת גדליה בן אחיקם והיהודים אשר עמו במצפה
*בה' בו מתו כ' איש מישראל, ונחבש ר' עקיבא בן יוסף בבית האסורים ומת
*בז' בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל
*{{נוסח|בו'|נוסח הדפוסים: בז', אבל הכריעו האחרונים כגירסא ראשונה}} במרחשון עיורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו
*בכ&quot;ח בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה
*בח' בטבת&lt;ref&gt;בדפוסים ישנים: היה מעשה דתלמי המלך.&lt;/ref&gt; נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך לעולם ג' ימים
*בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא
*בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה
*בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון
*בכ&quot;ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין הפלגש ועל פסל מיכה
*בז' באדר מת משה רבינו עליו השלום
*בט' בו גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי ובית הלל זה על זה.

אלו ימי תעניות קבלו ישראל מן התורה.

ועוד גזרו רז&quot;ל שיהו מתענין מפני שלשה דברים בשני וחמישי: על חורבן הבית, ועל התורה שנשרפה, ועל חרפת השם.

ולעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא עתיד להפכם לששון ולשמחה, דכתיב {{צמ|והפכתי אבלם לששון ונחמתים, ושמחתים מיגונם|ירמיהו לא יב}} וכן יהי רצון במהרה בימינו, אמן.

== בית יוסף ==
*'''כתב בעל הלכות גדולות, אלו הימים שמתענין בהם מן התורה''' — אף על גב דמתקנת חכמים הם, קרי להו &quot;מן התורה&quot;, לומר שיש ליזהר בהם כמו בשל תורה.

*ומה שכתב: '''והמתענה בהם לא יאכל ולא ישתה עד הערב''' — כלומר, עד שקיעת החמה, דהיינו צאת הכוכבים, כמו שנתבאר ב[[טור אורח חיים תקסב|סימן תקס&quot;ב]]; ולא כמו מי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה, שאינו צריך להתענות, רק עד שיצאו מבית הכנסת, כמבואר שם. 

*כל הימים האלו הכתובים בסימן זה כתובים בכל בו סימן ס&quot;ג, אבל לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם. ובאמת שיש לתמוה על מי שתיקנם, היאך תיקן קצתם להתענות בראש חודש{{שוליים|א}}.{{שוליים|(א)}}

*כתב בתשובת הרא&quot;ש בסוף כלל י&quot;ג &lt;small&gt;(סי' כא, הקשה שם השואל)&lt;/small&gt; על זה שכתב בה&quot;ג, 'בז' באלול מתו מוציאי דיבת הארץ': אם על המרגלים הוא אומר, קשה על סדר המקראות! כי משמע שמתו קודם שאמר משה לישראל שימותו במדבר; ומסתמא משה לא המתין להתפלל על ישראל, ובתשעה באב התפלל, ואז אמר לו הקב&quot;ה שימותו, ומשה אמר מיד לישראל, ואז אמרו ישראל: חטאנו, ועשו תשובה; והיאך ימותו המרגלים בז' באלול? וכי היו מוציאין דיבה מתשעה באב עד ז' באלול? 
::&lt;small&gt;(והשיב לו הרא&quot;ש)&lt;/small&gt;, ודבריו תמוהים: ושמא מוציאי דיבה אחרים? עד כאן לשונו. 
:ולי נראה, דאפשר לומר שענשן של מרגלים היה, שמיד נשתרבב לשונם, כדברי המדרש &lt;small&gt;([[סוטה לה א|סוטה לה.]])&lt;/small&gt;, והיו מתמצים בחולאים רעים עד ז' באלול; מה שלא היה כן לשאר מתי מדבר, שלא היתה מיתתם אלא כמשחל ביניתא מחלבא. 
::אבל הא קשיא לי, למה התקינו להתענות ביום שמתו מוציאי דיבת הארץ? שמחה מיבעי באותו יום, ד{{צ|באבוד רשעים רינה}} &lt;small&gt;([[משלי יא י]])&lt;/small&gt;! ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם מצטערינן, דמסתמא שבו ולא נתקבלו.

==בית חדש (ב&quot;ח)==
{{המרת או.סי.אר}}
*'''כתב בעל הלכות גדולות, אלו הימים שמתענין בהם מן התורה''' וכו' — נראה דלפי שתקנו על מקצתם להתענות בהם בחנוכה ובראש חודש, כאילו היה התענית מן התורה כמו יום הכפורים דמתענין אף בשבת, ולכך אומר דשקולין תענית אלו כאילו היו מן התורה.
:ועוד יש לומר, דכיוון שמצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שלא תבא על הצבור, שנאמר {{צמ|וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות|במדבר י ט}},  וכמו שכתב [[רמב&quot;ם הלכות תעניות א א|הרמב&quot;ם ריש פרק א' מהל' תענית]], סובר בעל הלכות גדולות דגם דבר זה בכלל מצות עשה זו, לזעוק ולהתענות בימים שהיה בהם גזירה וצרה גדולה אע&quot;פ שעברה הצרה שגם דבר זה מדרכי התשובה הוא שידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו את אלה וכו' וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרו' מעליהם וגם בכלל מן התורה להורות שצריך להשלים התענית עד צאת הכוכבים כאילו היו מתענים מדברי קבלה שהוא כד&quot;ת כמו ד' צומות דמתענה עד צאת הכוכבים ואיכא למידק במאי דגזרו להתענות בר&quot;ח ובחנוכה הלא משנה שלימה היא דאין גוזרין תענית על הצבור בר&quot;ח בחנוכה ובפורים וכדלעיל [[טור אורח חיים תיח|בסי' תי&quot;ח]] וי&quot;ל דאין זה אלא כשגוזריו על כל צרה שלא תבא דאפשר להתענות לאחר ר&quot;ח אבל בתחנית שקבעו על הצרות שעברו בימים אלו שהוא יום מר אי אפשר לדחותם כיון שהתעני' צריך להיות קבוע ביום זה שהיינו בו בצרה וזה היה דעת הרוקח בסי' רי&quot;ב שכתב דבוירמ&quot;ש מתענים גזירה בר&quot;ח סיון וכו': 
* ומ&quot;ש בי&quot;ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה הקשה על זה הרא&quot;ש בתשובה דממשמעות הכתובים שמתו בט&quot;ב מיד ובאותו היום הית' הגזיר' שימותו במדבר לאחר שהתפלל משה עליהם בט&quot;ב ואז אמרו ישראל חטאנו וכו' ע&quot;כ וב&quot;י נדחק ליישב זה ע&quot;ש ולפעד&quot;נ דאין כאן קושיא שהרי במקרא כתובים בתחלה תפלת משה על ישראל ואח&quot;כ הגזירה שימותו במדבר ואח&quot;כ כתוב והאנשים אשר שלח משה וכו' וימותו במגפ' לפני ה' ואיכא למימר שפיר דתפלת משה וגזירה דימותו במדבר היה בט&quot;ב אבל מיתת המרגלים עצמן לא היתה אלא לאחר ט&quot;ב בי&quot;ז אלול דכך גזרה חכמתו יתברך ומה שהוקש' לב&quot;י למה התקינו להתענות ביום זה אדרבה שמחה מיבעי באותו יום דבאבוד רשעים רנה ומה שתירץ על זה אינו מתקבל אבל לפע&quot;ד האמת הוא דלפי שכל ישראל נענשו על ידם לפי ששמעו לקולם ונגזרה עליהם גזירה וצרה גדולה שימותו במדבר ועל כן מדרך התשובה קבלו עליהן להתענות ביום זה לדורות כדי שישימו ללבם העון הגדול ששמעו לקול הרשעים ולא יחזרו עוד לעשות כמעשה רשעים: 

==דרכי משה==
{{ד&quot;מ|(א)}} ומצאתי כתוב בליקוטי מהר&quot;ש, כשנשא אשתו הרבנית בחנוכה, לא התענה אותו היום של חתונתו; ובנו היה לו חופה בראש חודש ניסן, וציווהו להתענות משום דראש חודש ניסן הוא מן הימים שדרכן של בני אדם להתענות בהן, עד כאן לשונו. 

ובגליון מצאתי כתוב: אבל שמעתי שבנו של מהר&quot;ש היה לו חופה בחנוכה דראש חודש טבת, וציווהו להתענות, ואמר שאילו לא היה ראש חודש וחנוכה היה גם הוא מתענה, כי כן היה דרכו להתענות בחתונת בניו, עד כאן לשונו.

ובמנהגים החדשים כתוב בשם גליון, דבחנוכה אין להתענות, ובניסן יש להתענות.

==חידושים והגהות==
{{שולייםלמטה|א}} ולי נראה דאפשר משום שנתקנו בהסכמת כל ישראל יש להם רשות לגזור תענית אף בר״ח, והא דתנן (תענית טו:) אין גוזרין תענית על הצבור בר״ח וכו' היינו כשאינו בהסכמת כל ישראל. ועי״ל דדוקא תענית שגוזרים על הצרה שלא תבוא אין גוזרין בתחלה בר״ח, משא״ב בתעניות אלו שהם על דברים שעברו (מהרל״ח):

{{שולייםלמטה|ב}} פירוש כמו שמוציאין שער מן החלב עיין ברכות (ח.):</text>
      <sha1>lvhebhn4211zapatncbhkj4d3l4jvrv</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079667</id>
      <parentid>3079666</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T23:36:09Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאיר פ.</username>
        <id>5327</id>
      </contributor>
      <comment>/* בית יוסף */</comment>
      <origin>3079667</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11113" sha1="cnrep2akvhp717rdmyajdaujx852t7j" xml:space="preserve">{{טור|אורח חיים|תקעט|תקפ|תקפא|הלכות תעניות}}
== טור ==
כתב בה&quot;ג:

אלו הימים שמתענין בהם מן התורה והמתענה בהם לא יאכל בהן ולא ישתה עד הערב:

*באחד בניסן מתו בני אהרן
*בי' בו מתה מרים, ונסתלק הבאר
*בכ&quot;ו בו מת יהושע בן נון
*בי' באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון הברית
*בכ&quot;ח בו מת שמואל הנביא, וספדוהו כל ישראל
*בכ&quot;ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט
*בכ&quot;ה נהרג ר&quot;ש בן גמליאל ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים
*בכ&quot;ז בו נשרף ר' חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו
*בי&quot;ז בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס התורה, והעמיד צלם&lt;ref&gt;בדפוסים ישנים : דמות ע&quot;ג.&lt;/ref&gt; בהיכל
*באחד באב מת אהרן הכהן
*בט' באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ, ונחרב הבית ראשונה ושנייה
*בי&quot;ח כבה נר מערבי בימי אחז
*בי&quot;ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה
*בג' בתשרי מת גדליה בן אחיקם והיהודים אשר עמו במצפה
*בה' בו מתו כ' איש מישראל, ונחבש ר' עקיבא בן יוסף בבית האסורים ומת
*בז' בו נגזרה גזירה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר מפני מעשה העגל
*{{נוסח|בו'|נוסח הדפוסים: בז', אבל הכריעו האחרונים כגירסא ראשונה}} במרחשון עיורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו
*בכ&quot;ח בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה
*בח' בטבת&lt;ref&gt;בדפוסים ישנים: היה מעשה דתלמי המלך.&lt;/ref&gt; נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך לעולם ג' ימים
*בט' בו לא כתבו רבותינו על מה הוא
*בי' בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה
*בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון
*בכ&quot;ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין הפלגש ועל פסל מיכה
*בז' באדר מת משה רבינו עליו השלום
*בט' בו גזרו תענית על שנחלקו בית שמאי ובית הלל זה על זה.

אלו ימי תעניות קבלו ישראל מן התורה.

ועוד גזרו רז&quot;ל שיהו מתענין מפני שלשה דברים בשני וחמישי: על חורבן הבית, ועל התורה שנשרפה, ועל חרפת השם.

ולעתיד לבוא, הקדוש ברוך הוא עתיד להפכם לששון ולשמחה, דכתיב {{צמ|והפכתי אבלם לששון ונחמתים, ושמחתים מיגונם|ירמיהו לא יב}} וכן יהי רצון במהרה בימינו, אמן.

== בית יוסף ==
*'''כתב בעל הלכות גדולות, אלו הימים שמתענין בהם מן התורה''' — אף על גב דמתקנת חכמים הם, קרי להו &quot;מן התורה&quot;, לומר שיש ליזהר בהם כמו בשל תורה.

*ומה שכתב: '''והמתענה בהם לא יאכל ולא ישתה עד הערב''' — כלומר, עד שקיעת החמה, דהיינו צאת הכוכבים, כמו שנתבאר ב[[טור אורח חיים תקסב|סימן תקס&quot;ב]]; ולא כמו מי שרגיל להתענות עשרת ימי תשובה, שאינו צריך להתענות, רק עד שיצאו מבית הכנסת, כמבואר שם. 

*כל הימים האלו הכתובים בסימן זה כתובים בכל בו סימן ס&quot;ג, אבל לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם. ובאמת שיש לתמוה על מי שתיקנם, היאך תיקן קצתם להתענות בראש חודש{{שוליים|א}}.{{שוליים|(א)}}

*כתב בתשובת הרא&quot;ש בסוף כלל י&quot;ג &lt;small&gt;(סי' כא, הקשה שם השואל)&lt;/small&gt; על זה שכתב בה&quot;ג, 'בז' באלול מתו מוציאי דיבת הארץ': אם על המרגלים הוא אומר, קשה על סדר המקראות! כי משמע שמתו קודם שאמר משה לישראל שימותו במדבר; ומסתמא משה לא המתין להתפלל על ישראל, ובתשעה באב התפלל, ואז אמר לו הקב&quot;ה שימותו, ומשה אמר מיד לישראל, ואז אמרו ישראל: חטאנו, ועשו תשובה; והיאך ימותו המרגלים בז' באלול? וכי היו מוציאין דיבה מתשעה באב עד ז' באלול? 
::&lt;small&gt;(והשיב לו הרא&quot;ש)&lt;/small&gt;, ודבריו תמוהים: ושמא מוציאי דיבה אחרים? עד כאן לשונו. 
:ולי נראה, דאפשר לומר שענשן של מרגלים היה, שמיד נשתרבב לשונם, כדברי המדרש &lt;small&gt;([[סוטה לה א|סוטה לה.]])&lt;/small&gt;, והיו מתמצים בחולאים רעים עד ז' באלול; מה שלא היה כן לשאר מתי מדבר, שלא היתה מיתתם אלא כמשחל ביניתא מחלבא{{שוליים|ב}}. 
::אבל הא קשיא לי, למה התקינו להתענות ביום שמתו מוציאי דיבת הארץ? שמחה מיבעי באותו יום, ד{{צ|באבוד רשעים רינה}} &lt;small&gt;([[משלי יא י]])&lt;/small&gt;! ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם מצטערינן, דמסתמא שבו ולא נתקבלו.

==בית חדש (ב&quot;ח)==
{{המרת או.סי.אר}}
*'''כתב בעל הלכות גדולות, אלו הימים שמתענין בהם מן התורה''' וכו' — נראה דלפי שתקנו על מקצתם להתענות בהם בחנוכה ובראש חודש, כאילו היה התענית מן התורה כמו יום הכפורים דמתענין אף בשבת, ולכך אומר דשקולין תענית אלו כאילו היו מן התורה.
:ועוד יש לומר, דכיוון שמצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע על כל צרה שלא תבא על הצבור, שנאמר {{צמ|וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות|במדבר י ט}},  וכמו שכתב [[רמב&quot;ם הלכות תעניות א א|הרמב&quot;ם ריש פרק א' מהל' תענית]], סובר בעל הלכות גדולות דגם דבר זה בכלל מצות עשה זו, לזעוק ולהתענות בימים שהיה בהם גזירה וצרה גדולה אע&quot;פ שעברה הצרה שגם דבר זה מדרכי התשובה הוא שידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו את אלה וכו' וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרו' מעליהם וגם בכלל מן התורה להורות שצריך להשלים התענית עד צאת הכוכבים כאילו היו מתענים מדברי קבלה שהוא כד&quot;ת כמו ד' צומות דמתענה עד צאת הכוכבים ואיכא למידק במאי דגזרו להתענות בר&quot;ח ובחנוכה הלא משנה שלימה היא דאין גוזרין תענית על הצבור בר&quot;ח בחנוכה ובפורים וכדלעיל [[טור אורח חיים תיח|בסי' תי&quot;ח]] וי&quot;ל דאין זה אלא כשגוזריו על כל צרה שלא תבא דאפשר להתענות לאחר ר&quot;ח אבל בתחנית שקבעו על הצרות שעברו בימים אלו שהוא יום מר אי אפשר לדחותם כיון שהתעני' צריך להיות קבוע ביום זה שהיינו בו בצרה וזה היה דעת הרוקח בסי' רי&quot;ב שכתב דבוירמ&quot;ש מתענים גזירה בר&quot;ח סיון וכו': 
* ומ&quot;ש בי&quot;ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה הקשה על זה הרא&quot;ש בתשובה דממשמעות הכתובים שמתו בט&quot;ב מיד ובאותו היום הית' הגזיר' שימותו במדבר לאחר שהתפלל משה עליהם בט&quot;ב ואז אמרו ישראל חטאנו וכו' ע&quot;כ וב&quot;י נדחק ליישב זה ע&quot;ש ולפעד&quot;נ דאין כאן קושיא שהרי במקרא כתובים בתחלה תפלת משה על ישראל ואח&quot;כ הגזירה שימותו במדבר ואח&quot;כ כתוב והאנשים אשר שלח משה וכו' וימותו במגפ' לפני ה' ואיכא למימר שפיר דתפלת משה וגזירה דימותו במדבר היה בט&quot;ב אבל מיתת המרגלים עצמן לא היתה אלא לאחר ט&quot;ב בי&quot;ז אלול דכך גזרה חכמתו יתברך ומה שהוקש' לב&quot;י למה התקינו להתענות ביום זה אדרבה שמחה מיבעי באותו יום דבאבוד רשעים רנה ומה שתירץ על זה אינו מתקבל אבל לפע&quot;ד האמת הוא דלפי שכל ישראל נענשו על ידם לפי ששמעו לקולם ונגזרה עליהם גזירה וצרה גדולה שימותו במדבר ועל כן מדרך התשובה קבלו עליהן להתענות ביום זה לדורות כדי שישימו ללבם העון הגדול ששמעו לקול הרשעים ולא יחזרו עוד לעשות כמעשה רשעים: 

==דרכי משה==
{{ד&quot;מ|(א)}} ומצאתי כתוב בליקוטי מהר&quot;ש, כשנשא אשתו הרבנית בחנוכה, לא התענה אותו היום של חתונתו; ובנו היה לו חופה בראש חודש ניסן, וציווהו להתענות משום דראש חודש ניסן הוא מן הימים שדרכן של בני אדם להתענות בהן, עד כאן לשונו. 

ובגליון מצאתי כתוב: אבל שמעתי שבנו של מהר&quot;ש היה לו חופה בחנוכה דראש חודש טבת, וציווהו להתענות, ואמר שאילו לא היה ראש חודש וחנוכה היה גם הוא מתענה, כי כן היה דרכו להתענות בחתונת בניו, עד כאן לשונו.

ובמנהגים החדשים כתוב בשם גליון, דבחנוכה אין להתענות, ובניסן יש להתענות.

==חידושים והגהות==
{{שולייםלמטה|א}} ולי נראה דאפשר משום שנתקנו בהסכמת כל ישראל יש להם רשות לגזור תענית אף בר״ח, והא דתנן (תענית טו:) אין גוזרין תענית על הצבור בר״ח וכו' היינו כשאינו בהסכמת כל ישראל. ועי״ל דדוקא תענית שגוזרים על הצרה שלא תבוא אין גוזרין בתחלה בר״ח, משא״ב בתעניות אלו שהם על דברים שעברו (מהרל״ח):

{{שולייםלמטה|ב}} פירוש כמו שמוציאין שער מן החלב עיין ברכות (ח.):</text>
      <sha1>cnrep2akvhp717rdmyajdaujx852t7j</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>קיצור שולחן ערוך מנוקד - קכט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>225029</id>
    <revision>
      <id>3079632</id>
      <parentid>999271</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:00:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079632</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29414" sha1="k7mmpb8hg0mkbgkno4np71mgu2cqe4b" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶלֶךְ הַמִֹּשְפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶֹׁשְלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה. אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ. ' וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהוא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ ]גֶּזֶר[ - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹ'ש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן, וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ, ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה ֹשוֹפָּר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לִרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים,הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים ]עַפְעַפַּיִם[ וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>k7mmpb8hg0mkbgkno4np71mgu2cqe4b</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079634</id>
      <parentid>3079632</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:04:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079634</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29416" sha1="ce6k5yc8z8gz1xi91316u9ozsxgcljr" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶֹׁשְלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה. אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ. ' וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהוא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ ]גֶּזֶר[ - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹ'ש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן, וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ, ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה ֹשוֹפָּר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לִרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים,הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים ]עַפְעַפַּיִם[ וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>ce6k5yc8z8gz1xi91316u9ozsxgcljr</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079635</id>
      <parentid>3079634</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:07:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079635</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29418" sha1="hmyxhctcwwc6ndqk099882xee8yi95r" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶׁשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה. אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ. ' וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהוא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ ]גֶּזֶר[ - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹ'ש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן, וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ, ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה ֹשוֹפָּר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לִרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים,הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים ]עַפְעַפַּיִם[ וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>hmyxhctcwwc6ndqk099882xee8yi95r</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079638</id>
      <parentid>3079635</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:33:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079638</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29416" sha1="99h27w1rbcbb9z68cj9sssn0ggr7jt7" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶׁשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ'. וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהוא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ [גֶּזֶר] - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹ'ש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן, וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ, ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה ֹשוֹפָּר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לִרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים,הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים ]עַפְעַפַּיִם[ וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>99h27w1rbcbb9z68cj9sssn0ggr7jt7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079639</id>
      <parentid>3079638</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:34:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079639</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29418" sha1="0v5kootj4ef0cncqplo27jrf7ufx3yp" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶׁשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ'. וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ [גֶּזֶר] - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹ'ש עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן, וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ, ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה ֹשוֹפָּר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לִרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים,הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים ]עַפְעַפַּיִם[ וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>0v5kootj4ef0cncqplo27jrf7ufx3yp</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079640</id>
      <parentid>3079639</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:42:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079640</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29418" sha1="epouv4a9rw0g3fxkmng20bhi29dpjw1" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶׁשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ'. וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ [גֶּזֶר] - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ, ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה ֹשוֹפָּר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לִרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים,הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים ]עַפְעַפַּיִם[ וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>epouv4a9rw0g3fxkmng20bhi29dpjw1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079646</id>
      <parentid>3079640</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:12:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079646</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29420" sha1="n1hy0uspepas2jg7g2p49lem9k6prnx" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶׁשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ'. וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ [גֶּזֶר] - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה שׁוֹפָּר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לִרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים [עַפְעַפַּיִם] וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא. וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>n1hy0uspepas2jg7g2p49lem9k6prnx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079649</id>
      <parentid>3079646</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:17:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079649</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29421" sha1="4b4q832am8fv1rh7xhaj60vpz9pptgl" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶׁשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ'. וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ [גֶּזֶר] - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה שׁוֹפָּר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לֶרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם. וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים [עַפְעַפַּיִם] וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא. וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>4b4q832am8fv1rh7xhaj60vpz9pptgl</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079651</id>
      <parentid>3079649</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:20:52Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מוטיאל</username>
        <id>12269</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>הגהה</comment>
      <origin>3079651</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29419" sha1="05c10of3xgpdzz97mdtb5si04rnz3ld" xml:space="preserve">{{קיצשו&quot;ע מנוקד|קכח|קכט|קל||23}}

{{עם-ניקוד|
===סעיף א=== 
בְּכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים מֵרֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד יוֹם-הַכִּפּוּרִים, כּוֹפְלִין תֵּבַת לְעֵלָּא, הַיְנוּ שֶׁאוֹמְרִים לְעֵלָּא לְעֵלָּא - וְלֹא בּוָא&quot;ו וּלְעֵלָּא וְכֵיוָן שֶׁבְּקַדִּישׁ צְרִיכוֹת לִהְיוֹת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים תֵּבוֹת וּבְכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים, לְעֵלָא מִן כָּל בִּרְכָּתָא, אוֹמְרִים עַתָּה, לְעֵלָא מִכָּל בִּרְכָּתָא - שע&quot;ת סימן נו
 
===סעיף ב=== 
יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים כָּל תְּפִלּוֹת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה בִּכְרִיעָה וּבִכְפִיפַת הָרֹאשׁ. וְאָמְנָם כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכִין לִכְרוֹעַ בְּבִרְכַּת מָגֵן אַבְרָהָם וּבְמוֹדִים בִּתְחִלָּה וּבַסּוֹף, עַל כֵּן קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ צָרִיךְ לִזְקֹף אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכְרַעַ בְּמִצְוַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. גַּם אָסוּר לִכְרוֹעַ בִּתְחִלַּת בְּרָכָה וּבְסוֹף בְּרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְטוֹב יוֹתֵר לִהִתְפַּלֵּל בַּאֵבָרִים זְקוּפִים וּבְלֵב כָּפוּף וּבִדְמָעוֹת. וּמַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, יֵשׁ לְבַטֵּל, כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ כְּמוֹ בְּכָל הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ מְעַט, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה. יִזָּהֵר לְדַקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה שׁוּם נְקֻדָּה. וִיהַדֵּר אַחַר סִדּוּר אוֹ מַחֲזוֹר שֶׁהוּא מְדֻיָּק הֵיטֵב, לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ
 
===סעיף ג=== 
כָּל הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חוּץ מִן רֹאשׁ-הַשָּׁנָה עַד לְאַחַר יוֹם-הַכִּפּוּרִים, שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָט. לְפִי שֶׁבְּיָמִים הָאֵלּוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם. אִם טָעָה וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם אָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ אוֹ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ, וְכֵן הַדִּין בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט. אֲבָל אִם לֹא נִזְכַּר עַד לְאַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֲזַי בְּהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, - אֲפִלּוּ מִסְּפֵקָא, מִפְּנֵי שֶׁשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נֶחְשָׁבוֹת כְּאֶחָת - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יט סָעִיף ב. וַאֲפִלּוּ שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לַחֲזוֹר לָראֹשׁ, וּצְרִיכִין לוֹמַר קְדֻשָּׁה שֵׁנִית. אֲבָל בְּהַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֲפִלּוּ יָחִיד, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר אֲפִלּוּ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כֵּיוַן שֶׁהִזְכִּיר תֵּבַת מֶלֶךְ בִּבְרָכָה זֹאת. בְּכָל הַשָּׁנָה אִם טָעָה וְאָמַר, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר - קיח תקפב
 
===סעיף ד=== 
בְּשַׁבָּת עַרְבִית, בְּבִרְכַּת מֵעֵין-שֶׁבַע מָגֵן אָבוֹת וכוּ', אוֹמְרִים גַּם כֵּן בִּמְקוֹם הָאֵל הָקָּדוֹשׁ, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְאִם טָעָה שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וְאָמַר הָאֵל הַקָּדוֹשׁ, אִם נִזְכַּר מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹש וכוּ', אֲבָל לְאַחַר כָּךְ, אֵינוֹ חוֹזֵר - פרי חדש ופרי מגדים
 
===סעיף ה=== 
אִם שָׁכַח זָכְרֵנוּ, אוֹ מִי כָּמוֹךָ, וּכְתֹב, בְּסֵפֶר חַיִּים, לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה', כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת הַשֵּׁם, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה וּמִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר. וְכֵן אִם שָׁכַח לוֹמַר וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ וְחָתַם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וַאֲפִלּוּ לֹא אָמַר עֲדַיִן רַק בָּרוּךְ אַתָּה ה', חוֹתֵם הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְאוֹמֵר אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ וכוּ
 
===סעיף ו=== 
בְּסִיּוּם הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, יֵשׁ מְסַיְמִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְשַׁנִּין אֶלָּא אוֹמְרִים הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. וְאַךְ בְּקַדִּישִׁים אוֹמְרִים עוֹשֵׂה הַשָּׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו וכוּ - מטה אפרים
 
===סעיף ז=== 
אִם חָל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְכוּ נְרַנְּנָה, כְּמוֹ בִֹּשְאָר שַׁבָּת. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר לְדָוִד. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין, מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת. וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגָיו

כ אלול 
 
===סעיף ח=== 
לְאַחַר גְּמָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב בְּלֵיל רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם. וְלִנְקֵבָה אוֹמְרִים, תִּכָּתְבִי וְתֵחָתֵמִי. אֲבָל בַּיּוֹם, אֵין אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה קֹדֶם חֲצוֹת הַיּוֹם, וּבְלֵיל שֵׁנִי, יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ, כִּי לִפְעָמִים נִדּוֹנִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפב
 
===סעיף ט=== 
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וכוּ'. וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל-חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן-הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ [גֶּזֶר] - מעהרען, וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח&quot;ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה) תקפג. וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ-הַשָּׁנָה - חיי&quot;א
 
===סעיף י=== 
נָכוֹן שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי לֵילוֹת דְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ, אַל יְבַטֵּל עוֹנָתָהּ. וְיִטְבֹּל אֶת עַצְמוֹ בַּבֹּקֶר מִטֻּמְאָתוֹ - תקפא
 
===סעיף יא=== 
בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה כְּשֶׁאוֹמֵר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, אֵין לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹף עַל הֶחָזֶה כְּמוֹ בַּחֹל וּבְיוֹם-הַכִּפּוּרִים, כִּי אֵין אוֹמְרִים וִדּוּי בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. אֶלָּא יְכַוֵּן הַפֵּרוּשׁ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ, כְּלוֹמַר, אֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה-זָרָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. לָכֵן אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ - תקפד
 
===סעיף יב=== 
בִּשְׁעַת הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִין לוֹמַר שְׁלֹֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְיֵשׁ לְהַתְחִיל מִן וַיַּעֲבֹר. וַיֹּאמַר, וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה', ה' וגוֹ' - עי' מ&quot;א סימן תכב ועיין בנ&quot;א כלל ה סימן ב. וּבְשַׁבָּת, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְלֹא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
 
===סעיף יג=== 
שִׁעוּר הַתְּקִיעוֹת, לְכַתְּחִלָּה צְרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ, הַתְּרוּעָה הִיא ט' כֹּחוֹת קְצָרִים. וְהַשְׁבָרִים יַעֲשֶׂה גּ' שְׁבָרִים זֶה אַחַר זֶה, וְכָל שֶׁבֶר יְהֵא אָרוֹךְ כְּמוֹ גּ' כֹּחוֹת קְצָרִים מִן הַתְּרוּעָה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַשְּׁבָרִים הֵם כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְיִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בִּשְּׁבָרִים עַד שֶׁיְהֵא כָּל שֶׁבֶר כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. כִּי בָזֶה, אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְהַתְּקִיעוֹת הֵמָּה הֲבָרוֹת פְּשׁוּטוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ח&quot;י כֹּחוֹת. וּבְסֵדֶר תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה, אֲרֻכָּה כְּמוֹ הַשְּׁבָרִים, דְּהַיְנוּ כְּמוֹ ט' כֹּחוֹת. וְכֵן בְּסֵדֶר תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. בַּתְּקִיעוֹת שֶׁקֹּדֶם תְּפִלַּת מוּסָף, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַשְּׁבָרִים עִם הַתְּרוּעָה בִּנְשִׁימָה אֶחָת. וְלָכֵן הַמַּקְרֶא יַקְרֶא בְּפַעַם אַחַת שְׁבָרִים-תְּרוּעָה. וּבַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם בִּשְׁתֵּי נְשִׁימוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפִים זֶה לָזֶה, וְהַמַקְרֶא יַקְרֶא גַּם כֵּן שְׁנֵיהֶם בְּפַעַם אֶחָת - תקצ

כא אלול 
 
===סעיף יד=== 
כְּשֶׁהַתּוֹקֵעַ אוֹמֵר אֶת הַבְּרָכוֹת, אַל יֹאמְרוּ הַקָּהָל, בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ - עַיֵן לְעֵיל סִימָן ו סָעִיף ה, אַךְ יִשְׁמְעוּ הֵיטֵב אֶת הַבְּרָכוֹת, וְאַחַר כָּל בְּרָכָה יֹאמְרוּ בְּכַוָּנָה אָמֵן. וְאָסוּר לְהַפְסִיק מִכָּאן עַד לְאַחַר כָּל הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה - קכד תקצב. וְעַל כֵּן אֵין לַשַּׁמָּשׁ לְהַכְרִיז, שְׁתִיקָה יָפָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, אַף שֶׁהוּא נוֹהֵג כֵּן בְּפַעַם אַחֶרֶת - מטה אפרים
 
===סעיף טו=== 
נוֹהֲגִין הָעוֹלָם לוֹמַר בֵּין הַסְּדָרִים יְהִי רָצוֹן וכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּמַּחֲזוֹרִים. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא בַּפֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַנִּזְכָּרִים שָׁם. וּבְהַרְבֵּה קְהִלּוֹת אֵין אוֹמְרִים כְּלָל אֶת הַיְהִי רָצוֹן, וְכֵן נָכוֹן יוֹתֵר. וְהָעִקָּר הוּא לְהִתְעוֹרֵר אָז בִּתְשׁוּבָה בְּלֵב שָׁלֵם - תקצב תקפד ובסד&quot;ה וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ&quot;ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה - בְּהִלְכוֹת תְֹּשוּבָה פֶּרֶק ג הֲלָכָה ד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב, רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ, כְּלוֹמַר, עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם, וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם, וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם, וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, וְזִכְרוּ בּוֹרְאֲכֶם--אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְהַבְלֵי הַזְּמָן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהֵטִיבוּ דַּרְכְּיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה וכוּ', עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ
 
===סעיף טז=== 
בַּחֲזָרַת הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁאוֹמֵר שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים, נוֹהֲגִין שֶׁגַם הַצִּבּוּר אוֹמְרִים עִמּוֹ, וְגַם כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים, אֲבָל אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, רַק בְּיוֹם-הַכִּפּוּרִים בְּסֵדֶר הָעֲבוֹדָה. וְגַם שְּׁלִיחַ-הַצִבּוּר כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, אֲבָל אָסוּר לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. וְלָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁיַּעֲמֹד קְצָת רָחוֹק מִן הָעַמּוּד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִכְרֹעַ עַל בִּרְכָּיו בְּלִי עֲקִירָה מִמְּקוֹמוֹ, וְהָעוֹמְדִים אֶצְלוֹ מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲמוֹד, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו. הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, אֵין לִשְׁלִיחַ-הַצִבּוּר לִתְקֹעַ, אֶלָּא אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְבַּלְבֵּל דַּעְתּוֹ עַל יְדֵי כָּךְ - קלה תקפה תרכא
 
===סעיף יז=== 
בַּתְּקִיעוֹת שֶׁבְּתוֹךְ חֲזָרַת הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שוֹנִים כַּמָּה תּוֹקְעִין, וְכָל מָקוֹם יַחְזִיק מִנְהָגוֹ. וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁלְּאַחַר הַתְּפִלָּה, יֵשׁ מִנְהָגִים שׁוֹנִים. וּלְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ כָּל הַתְּקִיעוֹת כְּפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, יֵשׁ לְהַצְנִיעַ אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא יִתְקְעוּ יוֹתֵר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת תּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אֵין לוֹ לִתְקֹעַ בְּיוֹם רִאשׁוֹן לְהִתְלַמֵּד - תקצב תקצו
 
===סעיף יח=== 
אִם יֵשׁ מִילָה, מָלִין לְאַחַר הַהַפְטָרָה קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְהָרֶמֶז, זְכֹר בְּרִית אַבְרָהָם - זוֹ מִילָה. וַעֲקֵדַת יִצְחָק - זֶה שׁוֹפָר. וּבְשַׁבָּת, מָלִין אַחַר אַשְׁרֵי. וְאִם צְרִיכִין לָמוּל אֵצֶל הַיּוֹלֶדֶת, מָלִין אַחַר הַיְצִיאָה מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף יט=== 
מִי שֶׁיָּצָא בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְצָרִיךְ לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים, יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר נָכוֹן שֶׁזֶּה שֶׁצָרִיךְ לָצֵאת, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הָבְּרָכוֹת. וְהַתּוֹקֵעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, אִם הוּא כְּבָר יָצָא, לֹא יְבָרֵךְ אֶת הַבְּרָכוֹת, אֶלָּא הָאִשָּׁה תְּבָרֵךְ, כֵּיוָן דְּמִצַּד הַדִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּמִי שֶׁיָּצָא, לֹא יִתְקַע כְּלָל בִּשְׁבִיל נָשִׁים. וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ בִּשְׁבִיל נָשִׁים, יִתְקַע קֹדֶם שֶׁיִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית-הַכְנֶסֶת, וִיבָרֵךְ עַל הַתְּקִיעוֹת וִיכַוֵּן שֶׁיֵּצֵּא בָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיּוֹם, כִּי אָז אֵין לִתְקֹעַ בִּיחִידוּת, אוֹ שֶׁיִּתְקַע לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁתּוֹקְעִין בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, אוֹ לְאַחַר הַתְּקִיעוֹת שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁיְכַוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּתְקִיעוֹת אֵלּוּ, אֶלָּא בַּתְּקִיעוֹת שֶׁהוּא יִתְקַע לִפְנֵי הָאִשָּׁה וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. וְאַף-עַל-גַּב שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל מוּסָף וְלִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, אֵין הַהֶפְסֵק מַצְרִיכוֹ לְבָרֵךְ שֵׁנִית, דְּכֻלְהוּ תְּקִיעוֹת חֲדָא מִצְוָה נִינְהוּ. וְאִם הָאִשָּׁה חֲלוּשָׁה וּצְרִיכָה לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּקִיעוֹת, יְכוֹלָה לֶאֱכוֹל - תקפה תקפט

כב אלול 
 
===סעיף כ=== 
כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית-הַכְּנֶסֶת, יֵשׁ לָלֶכֶת בְּשׁוּבָה וָנַחַת, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְבִטָּחוֹן כִּי שָׁמַע ה' בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ וּתְקִיעוֹתֵינוּ בְּרַחֲמִים, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּיַד ה' הַטּוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֲכִילָה גַּסָּה, וּתְהֵא יִרְאַת ה' עַל פָּנָיו. וְיֵשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. לְאַחַר בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן, אֵין לִישֹׁן, אֶלָּא הוֹלְכִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וְאוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּצִבּוּר עַד תְּפִלַּת מִנְחָה. וְאַךְ מִי שֶׁרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, יָכוֹל לִישוֹן מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית-הַכְּנֶסֶת
 
===סעיף כא=== 
לְאַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה, הוֹלְכִין אֶל הַנָּהָר - לִזְכֹּר זְכוּת הָעֲקֵדָה, דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהָלַךְ אַבְרָהָם אָבִינוּ עִם יִצְחַק בְּנוֹ לָעֲקֵדָה, עָשָׂה הַשָּׂטָן אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ נָהָר לְעַכְּבוֹ, וְעָבַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּנָּהָר עַד צַוָּארוֹ וְאָמַר, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ. וְעוֹד יֵשׁ טַעַם, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מַמְלִיכִין הַיּוֹם אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עָלֵינוּ, וְהַדֶּרֶךְ הוּא לִמְשֹׁחַ אֶת הַמְּלָכִים אֵצֶל הַנָּהָר, לֶרֶמֶז שֶׁתִּמָּשֵׁךְ מַלְכוּתָם. וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִחוּץ לָעִיר וְיֶשׁ בּוֹ דָּגִּים - לְזֵכֶר שֶׁאָנוּ מְשׁוּלִים כְּדָגִים חַיִּים הַלָּלוּ שֶׁנֶּאֱחָזִים בַּמְּצוֹדָה, כָּךְ אָנוּ נֶאֱחָזִים בִּמְצוּדַת הַמָּוֶת וְהַדִּין, וּמִתּוֹךְ כָּךְ נְהַרְהֵר יוֹתֵר בִּתְשׁוּבָה. עוֹד טַעַם, סִימָן שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּנוּ עַיִן רָעָה כְּמוֹ בְּדָגִים, וְנִפְרֶה וְנִרְבֶּה כְּדָגִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, הַטַּעַם, כִּי לְדָגִים אֵין גְּבִינִים [עַפְעַפַּיִם] וְעֵינֵיהֶם תָּמִיד פְּתוּחוֹת, כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר עֵינָא פְּקִיחָא דִּלְעֵילָא. וְאִם אֵין שָׁם נָהָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגִּים, הוֹלְכִין לְנָהָר אַחֵר אוֹ לִבְאֵר, וְאוֹמְרִים הַפְּסוּקִים מִי אֶל כָּמוֹךָ וכוּ' כַּכָּתוּב בַּסִּדּוּרִים בְּסֵדֶר תַּשְׁלִיךְ. וּמְנַעֲרִים שׁוּלֵי הַבְּגָדִים, וְהוּא לְרֶמֶז בְּעָלְמָא, לִתֵּן לֵב לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַחֲטָאִים וּלְחַפֵּשׂ וְלַחֲקֹר דְּרָכָיו מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו לְבָנִים וּנְקִיִּים מִכָּל חֵטְא. אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת הוֹלְכִין בְּיוֹם שֵׁנִי - תקפג ובסידור
 
===סעיף כב=== 
לְאַחַר שֶׁחוֹזְרִין לְבֵית-הַכְּנֶסֶת וַעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן עַרְבִית, יִזָּהֵר מֵחֶבְרַת מְרֵעִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא חַס וְשָׁלוֹם, לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אַךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אוֹ בַּתְהִלִּים אוֹ בְּסִפְרֵי מוּסָר, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדוֹנֵנוּ
 
===סעיף כג=== 
שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כְּיוֹם אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִים, וּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן - עַיֵן לְעֵיל סִמָן צט סָעִיף ב וְלָכֵן נֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים, אִם לְבָרֵךְ בְּלֵיל שֵׁנִי בַּקִּדּוּשׁ וְכֵן בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת וְכֵן בַּתְּקִיעוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֵּׁנִי שֶׁהֶחֱיָּנוּ אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים, כֵּיוָן דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן וּכְבָר בֵּרַךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ בָּרִאשׁוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹד בַּשֵּׁנִי. וְעַל כֵּן נוֹהֲגִים שֶׁבְּקִדּוּשׁ לֵיל שֵׁנִי, מַנִּיחִין עַל הַשֻּׁלְחָן פְּרִי חָדָֹש, שֶׁתְּהֵא בִרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁבַּקִּדּוּשׁ גַּם עַל הַפְּרִי, אוֹ שֶׁלּוֹבֵשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם אֵין לוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב, וְאוֹמֵר שֶׁהֶחֱיָנוּ בַּקִּדּוּשׁ - כִּי אָנוּ תּוֹפְסִין הָעִקָּר כְּהַפּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. וְכֵן הָאִשָּׁה בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בְּלֵיל שֵׁנִי - אִם נוֹהֶגֶת לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ אֲזַי עַל-כָּל-פָּנִים אִם אֶפְשָׁר, תִּלְבַּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ תַנִּיחַ פְּרִי חָדָשׁ, שֶׁתְּהֵא בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ גַּם עַל זֶה. וְאִם אֵין לָהּ, אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ בְּיוֹם שֵׁנִי, אִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לוֹ לִלְבּוֹשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ. וְאִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת אֵינוֹ צָרִיךְ, דְּהָא עֲדַיִן לֹא בֵּרְכוּ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל הַשּׁוֹפָר}}</text>
      <sha1>05c10of3xgpdzz97mdtb5si04rnz3ld</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:בראשית כח טו</title>
    <ns>106</ns>
    <id>281918</id>
    <revision>
      <id>3079669</id>
      <parentid>1182570</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T01:26:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <comment>אל עליון</comment>
      <origin>3079669</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8759" sha1="ebj753dyzox3j0o4wuzd7467hv8s5xa" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|כח|כח יד|טו|כח טז|הבהרה=כן|
ציטוט=וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.}}
== וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ == 
=== וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ ===
אלוהים טוען ליעקב, שהוא האל העליון והיחיד בעולם, ואין אחר מבלעדיו. אין אלוהים מעליו.&lt;br&gt;
אלוהים שולט בכל מקום, על כל שורר ומשתורר, וגם על הטבע.&lt;br&gt;
אין דבר שיעמוד בפני אלוהים וינצח אותו ויפגע ביעקב.

: הצהרה כזאת מחייבת את השאלה: האם זה אפשרי? האם אתה באמת כל יכול?
ולכן יעקב מכריז על נסיון: &quot;אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ ... וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים&quot; ([[ביאור:בראשית כח כא]])

=== וּשְׁמַרְתִּיךָ לֹא אֶעֱזָבְךָ === 
דברים אלו מאשרים ששמו של יעקב היה: יה'-עקב, במשמעות של אלוהים יעקוב וישמור עליך (ראה: [[ביאור:בראשית כה כו|'''מקור שמו של יעקב.''']]). זו הסיבה שיעקב לא היה מוכן לשנות את שמו לישראל ולאבד את הבטחת אלוהים לשמור עליו, וגם לאחר שאלוהים פקד עליו פעמיים לשנות את שמו, יעקב סירב לקבל את שמו החדש. כאשר יעקב ירד למצרים, אלוהים ויתר והחזיר לו את שמו, שכן הוא קרא לו: &quot;יעקב יעקב&quot; ([[ביאור:בראשית מו ב]]).&lt;br /&gt;
יעקב שמע את הבטחת האלוהים אליו, אך הוא לא נעשה עצלן ובטלן. יעקב לא הניח לאדוני לעשות את כל העבודה עבורו. יעקב עבד בחריצות אצל לבן במשך 20 שנה.&lt;br /&gt;
יעקב לא הגזים, ולא עשה ניסיון לקפוץ מהגג כדי להראות לכולם שאלוהים שומר עליו - מעניין מה היה קורה.

=== וַהֲשִׁבֹתִיךָ === 
&quot;וַהֲשִׁבֹתִיךָ&quot; נשמע בצורה חיובית כמו &quot;וּשְׁמַרְתִּיךָ&quot;. &lt;br&gt;
אלוהים הבין שיעקב נבהל מהלילה הראשון, וייתכן ששקל לוותר על הנסיון, ולשוב לאביו בבושה, ולכן אלוהים היה חייב לדבר איתו.&lt;br&gt;
בדבריו אלוהים למעשה מזהיר, מאים ודורש: &quot;'''וַהֲשִׁבֹתִיךָ'''&quot; - במשמעות: ''''אסור לך לשוב לכנען לפני שאשיב אותך. כאשר אחליט, אתה תשוב לכנען אם תרצה או לא!'''&quot;&lt;br&gt;
יעקב שמח לשמוע, ולכן הוא דורש לוודא &quot;וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי&quot; ([[ביאור:בראשית כח כא]]), בנסיון לענות לאלוהים 'אני אחליט מתי אשוב'.&lt;br&gt;

אלוהים לא אמר שהוא יעשיר את יעקב או יארגן לו צבא. יעקב הבין שהוא חייב להתכונן ליום שאלוהים יפקוד עליו לשוב. ואכן למרות שיעקב ראה &quot;[ש]פְּנֵי לָבָן, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם&quot; ([[ביאור:בראשית לא ב]]), הוא חיכה שאלוהים יפקוד עליו לשוב. כאשר אלוהים ראה שהמצב עם בני לבן נעשה מסוכן ליעקב, הוא הורה לו: &quot;שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ&quot; ([[ביאור:בראשית לא ג]]).

=== לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר ===
אלוהים הבטיח לשמור על יעקב רק &quot;'''עַד אֲשֶׁר'''&quot; יעקב ישוב בשלום למקום שאלוהים נראה לו. יש כאן הגבלה - עד - ולא אחר כך. לכן יעקב נמנע מלחזור לכנען, למרות שהוא ראה שבני לבן כועסים, עד שאלוהים פקד עליו. ויעקב נמנע להכנס לכנען עד שהמלאך נאבק עימו ושינה את שמו, יעקב נמנע מלהגיע לבית-אל עד שאלוהים פקד עליו להקים שם מזבח. יעקב הבין שאלוהים מסיים את השמירה עליו, ואכן מאז התחילו הצרות של יעקב: רחל מתה, בנימין הוא ילד מיוחד, יוסף הסתכסך עם אחיו ואביו, יוסף נטרף (לדעתו), רעב בכנען, שמעון נשבה, בנימין יורד למצרים, הוא יוצא מכנען ולא חוזר חי. 

יש כאן גם הודעה לכל בני ישראל ובני אדם בכלל - '''אלוהים לא שומר על כל אחד ומגן עליו מכל מגפה, צרה וכאב.''' אלוהים פסק שאחרי שיעקב ישוב לבית אל, ההגנה המוחלטת הזו תחדל.
זה לא תפקידו של אלוהים אלא תפקידם של בני האדם לבחור בטוב לעצמם ולחברה.

=== בהמשך קורים ליעקב הרבה דברים משונים. האם יד אלוהים לקחה חלק בהם? ===
* האם אלוהים כיוון את לבן להוסיף שפחות לבנותיו? 
* האם אלוהים העניק בנים ללאה, ועצר את רחל כדי להגדיל את מספר ילדיו של יעקב? 
* האם אלוהים דאג שייוולדו ליעקב בהתחלה רק בנים, ורק לפני הסוף בת אחת? 
* האם יעקב ידע שאלוהים יעזור לו, ולמרות שהיו לו רק כבשים לבנים, כבשים חומים ייוולדו? האם יעקב ניסה את אלוהים בצורה זו, ואלוהים הראה לו בחלום איך לבצע את זה?
* האם יעקב ידע שלבן לא יוכל לעשות לו דבר עד שובו לכנען, ולכן יעקב פגש אותו מחוץ לכנען, בגלעד? 
* האם יעקב ידע שעשו לא יוכל לעשות לו דבר עד שובו לכנען, ולכן יעקב פגש אותו לפני שחצה את הירדן? 
* האם יעקב פחד להעניש את שכם על אונס דינה, כי יעקב חשש שברכת אלוהים פקעה אחרי כניסתו לכנען? 
* האם יעקב לא מיהר להקים מזבח בבית-אל ולא חזר &quot;אֶל הָאֲדָמָה הַזֹאּת&quot; כדי שהברכה לא תפוג? 

=== מה '''לא''' קרה ליעקב? ===
ניתן לראות שיעקב התנהג בכבוד לאדוני ולא פעל כאילו שאלוהים לא הבטיח לו חסינות מחולטת.
מאילו צרות אלוהים חילץ את יעקב בלי שאנו נדע:
* יעקב לא חלה בחרן, מהמים בבארות או ממחלות הצאן (לדוגמא: Q Fever).
* תקופת שהותו בחרן היתה תקופת שלום ללא מלחמות עם אויבים.
* תקופת שהותו בחרן היתה ברוכה ולא היו תקופות של בצורת, שיטפונות, אש משמים, או התקפה של כשדים (ראה את סיפור איוב).
* הצאן שהיה באחריותו של יעקב לא חלה ממגפה, והתרבה מאוד.
* ליעקב לא היה מחסור באדמה, מים ואוכל לצאן.
* ליעקב לא חסרו קונים לסחורתו, והוא התעשר בעבדים ושפחות ([[ביאור:בראשית ל מג]]).
* אנשי חרן לא קינאו ביעקב ובלבן כשם שאנשי גרר קנאו ביצחק. אנשי חרן לא כעסו שיעקב משתמש בשדות ובמים שלהם, ומציף את השוק בתוצרתו.
* קנאת בני לבן לא הביאה למלחמה. 
* נשותיו של יעקב לא רבו ביניהם.
* כל ילדיו גדלו מחונכים.
* לבן זכה בחיים ארוכים כדי לשמור על יעקב ומשפחתו. 
* לבן לא פגע בו והציל את יעקב מבניו.{{הערה|אלוהים הזהיר את לבן לא לדבר עם יעקב 'מטוב עד רע', ולא לפגוע בו. }}


{{סיכום על פסוק|בראשית|כח|כח יד|טו|כח טז|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>ebj753dyzox3j0o4wuzd7467hv8s5xa</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079670</id>
      <parentid>3079669</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T01:27:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Ilan Sendowski</username>
        <id>4009</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>/* וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ */</comment>
      <origin>3079670</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8758" sha1="kxdfcftwondxy538udmdoit7nk73u9n" xml:space="preserve">{{סיכום על פסוק|בראשית|כח|כח יד|טו|כח טז|הבהרה=כן|
ציטוט=וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.}}
== וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ == 
=== וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ ===
אלוהים טוען ליעקב, שהוא האל העליון והיחיד בעולם, ואין אחר מבלעדיו. אין אלוהים מעליו.&lt;br&gt;
אלוהים שולט בכל מקום, על כל שורר ומשתורר, וגם על הטבע.&lt;br&gt;
אין דבר שיעמוד בפני אלוהים, ינצח אותו ויפגע ביעקב.

: הצהרה כזאת מחייבת את השאלה: האם זה אפשרי? האם אתה באמת כל יכול?
ולכן יעקב מכריז על נסיון: &quot;אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ ... וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים&quot; ([[ביאור:בראשית כח כא]])

=== וּשְׁמַרְתִּיךָ לֹא אֶעֱזָבְךָ === 
דברים אלו מאשרים ששמו של יעקב היה: יה'-עקב, במשמעות של אלוהים יעקוב וישמור עליך (ראה: [[ביאור:בראשית כה כו|'''מקור שמו של יעקב.''']]). זו הסיבה שיעקב לא היה מוכן לשנות את שמו לישראל ולאבד את הבטחת אלוהים לשמור עליו, וגם לאחר שאלוהים פקד עליו פעמיים לשנות את שמו, יעקב סירב לקבל את שמו החדש. כאשר יעקב ירד למצרים, אלוהים ויתר והחזיר לו את שמו, שכן הוא קרא לו: &quot;יעקב יעקב&quot; ([[ביאור:בראשית מו ב]]).&lt;br /&gt;
יעקב שמע את הבטחת האלוהים אליו, אך הוא לא נעשה עצלן ובטלן. יעקב לא הניח לאדוני לעשות את כל העבודה עבורו. יעקב עבד בחריצות אצל לבן במשך 20 שנה.&lt;br /&gt;
יעקב לא הגזים, ולא עשה ניסיון לקפוץ מהגג כדי להראות לכולם שאלוהים שומר עליו - מעניין מה היה קורה.

=== וַהֲשִׁבֹתִיךָ === 
&quot;וַהֲשִׁבֹתִיךָ&quot; נשמע בצורה חיובית כמו &quot;וּשְׁמַרְתִּיךָ&quot;. &lt;br&gt;
אלוהים הבין שיעקב נבהל מהלילה הראשון, וייתכן ששקל לוותר על הנסיון, ולשוב לאביו בבושה, ולכן אלוהים היה חייב לדבר איתו.&lt;br&gt;
בדבריו אלוהים למעשה מזהיר, מאים ודורש: &quot;'''וַהֲשִׁבֹתִיךָ'''&quot; - במשמעות: ''''אסור לך לשוב לכנען לפני שאשיב אותך. כאשר אחליט, אתה תשוב לכנען אם תרצה או לא!'''&quot;&lt;br&gt;
יעקב שמח לשמוע, ולכן הוא דורש לוודא &quot;וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי&quot; ([[ביאור:בראשית כח כא]]), בנסיון לענות לאלוהים 'אני אחליט מתי אשוב'.&lt;br&gt;

אלוהים לא אמר שהוא יעשיר את יעקב או יארגן לו צבא. יעקב הבין שהוא חייב להתכונן ליום שאלוהים יפקוד עליו לשוב. ואכן למרות שיעקב ראה &quot;[ש]פְּנֵי לָבָן, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם&quot; ([[ביאור:בראשית לא ב]]), הוא חיכה שאלוהים יפקוד עליו לשוב. כאשר אלוהים ראה שהמצב עם בני לבן נעשה מסוכן ליעקב, הוא הורה לו: &quot;שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ&quot; ([[ביאור:בראשית לא ג]]).

=== לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר ===
אלוהים הבטיח לשמור על יעקב רק &quot;'''עַד אֲשֶׁר'''&quot; יעקב ישוב בשלום למקום שאלוהים נראה לו. יש כאן הגבלה - עד - ולא אחר כך. לכן יעקב נמנע מלחזור לכנען, למרות שהוא ראה שבני לבן כועסים, עד שאלוהים פקד עליו. ויעקב נמנע להכנס לכנען עד שהמלאך נאבק עימו ושינה את שמו, יעקב נמנע מלהגיע לבית-אל עד שאלוהים פקד עליו להקים שם מזבח. יעקב הבין שאלוהים מסיים את השמירה עליו, ואכן מאז התחילו הצרות של יעקב: רחל מתה, בנימין הוא ילד מיוחד, יוסף הסתכסך עם אחיו ואביו, יוסף נטרף (לדעתו), רעב בכנען, שמעון נשבה, בנימין יורד למצרים, הוא יוצא מכנען ולא חוזר חי. 

יש כאן גם הודעה לכל בני ישראל ובני אדם בכלל - '''אלוהים לא שומר על כל אחד ומגן עליו מכל מגפה, צרה וכאב.''' אלוהים פסק שאחרי שיעקב ישוב לבית אל, ההגנה המוחלטת הזו תחדל.
זה לא תפקידו של אלוהים אלא תפקידם של בני האדם לבחור בטוב לעצמם ולחברה.

=== בהמשך קורים ליעקב הרבה דברים משונים. האם יד אלוהים לקחה חלק בהם? ===
* האם אלוהים כיוון את לבן להוסיף שפחות לבנותיו? 
* האם אלוהים העניק בנים ללאה, ועצר את רחל כדי להגדיל את מספר ילדיו של יעקב? 
* האם אלוהים דאג שייוולדו ליעקב בהתחלה רק בנים, ורק לפני הסוף בת אחת? 
* האם יעקב ידע שאלוהים יעזור לו, ולמרות שהיו לו רק כבשים לבנים, כבשים חומים ייוולדו? האם יעקב ניסה את אלוהים בצורה זו, ואלוהים הראה לו בחלום איך לבצע את זה?
* האם יעקב ידע שלבן לא יוכל לעשות לו דבר עד שובו לכנען, ולכן יעקב פגש אותו מחוץ לכנען, בגלעד? 
* האם יעקב ידע שעשו לא יוכל לעשות לו דבר עד שובו לכנען, ולכן יעקב פגש אותו לפני שחצה את הירדן? 
* האם יעקב פחד להעניש את שכם על אונס דינה, כי יעקב חשש שברכת אלוהים פקעה אחרי כניסתו לכנען? 
* האם יעקב לא מיהר להקים מזבח בבית-אל ולא חזר &quot;אֶל הָאֲדָמָה הַזֹאּת&quot; כדי שהברכה לא תפוג? 

=== מה '''לא''' קרה ליעקב? ===
ניתן לראות שיעקב התנהג בכבוד לאדוני ולא פעל כאילו שאלוהים לא הבטיח לו חסינות מחולטת.
מאילו צרות אלוהים חילץ את יעקב בלי שאנו נדע:
* יעקב לא חלה בחרן, מהמים בבארות או ממחלות הצאן (לדוגמא: Q Fever).
* תקופת שהותו בחרן היתה תקופת שלום ללא מלחמות עם אויבים.
* תקופת שהותו בחרן היתה ברוכה ולא היו תקופות של בצורת, שיטפונות, אש משמים, או התקפה של כשדים (ראה את סיפור איוב).
* הצאן שהיה באחריותו של יעקב לא חלה ממגפה, והתרבה מאוד.
* ליעקב לא היה מחסור באדמה, מים ואוכל לצאן.
* ליעקב לא חסרו קונים לסחורתו, והוא התעשר בעבדים ושפחות ([[ביאור:בראשית ל מג]]).
* אנשי חרן לא קינאו ביעקב ובלבן כשם שאנשי גרר קנאו ביצחק. אנשי חרן לא כעסו שיעקב משתמש בשדות ובמים שלהם, ומציף את השוק בתוצרתו.
* קנאת בני לבן לא הביאה למלחמה. 
* נשותיו של יעקב לא רבו ביניהם.
* כל ילדיו גדלו מחונכים.
* לבן זכה בחיים ארוכים כדי לשמור על יעקב ומשפחתו. 
* לבן לא פגע בו והציל את יעקב מבניו.{{הערה|אלוהים הזהיר את לבן לא לדבר עם יעקב 'מטוב עד רע', ולא לפגוע בו. }}


{{סיכום על פסוק|בראשית|כח|כח יד|טו|כח טז|קטגוריה=1}}</text>
      <sha1>kxdfcftwondxy538udmdoit7nk73u9n</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:תהלים סח</title>
    <ns>106</ns>
    <id>330812</id>
    <revision>
      <id>3079701</id>
      <parentid>2984547</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T11:53:13Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יוסף אומץ</username>
        <id>30741</id>
      </contributor>
      <origin>3079701</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14236" sha1="e03ca2c22zno948aovvakaptrhn47jl" xml:space="preserve">{{ביאור:כותרת עליונה תהלים|תהלים|סח|a2668}}
&lt;קטע התחלה=פרק סח/&gt;
{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|א}}&lt;קטע התחלה=סח א/&gt;
לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד, מִזְמוֹר שִׁיר:&lt;קטע סוף=סח א/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ב}}&lt;קטע התחלה=סח ב/&gt; יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו, וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו.&lt;קטע סוף=סח ב/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ג}}&lt;קטע התחלה=סח ג/&gt; כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף, כְּהִמֵּס דּוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ, {{ב|יֹאבְדוּ|כך יאבדו}} רְשָׁעִים מִפְּנֵי אֱלֹהִים.&lt;קטע סוף=סח ג/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ד}}&lt;קטע התחלה=סח ד/&gt; וְצַדִּיקִים – יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים, וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה.&lt;קטע סוף=סח ד/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ה}}&lt;קטע התחלה=סח ה/&gt; שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ, {{ב|סֹלּוּ|הרימו קול}} לָרֹכֵב {{ב|בָּעֲרָבוֹת|על עננים}} {{ב|בְּ&quot;יָהּ&quot; שְׁמוֹ|הרימו קול בקריאת שם ה'}}, וְעִלְזוּ לְפָנָיו.&lt;קטע סוף=סח ה/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ו}}&lt;קטע התחלה=סח ו/&gt; אֲבִי יְתוֹמִים {{ב|וְדַיַּן|שופט בצדק ונותן לאלמנה את מה שמגיע לה}} אַלְמָנוֹת, אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ.&lt;קטע סוף=סח ו/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ז}}&lt;קטע התחלה=סח ז/&gt; אֱלֹהִים מוֹשִׁיב {{ב|יְחִידִים|בודדים}} {{ב|בַּיְתָה|בבית עם משפחה}}, מוֹצִיא אֲסִירִים {{ב|בַּכּוֹשָׁרוֹת|בשמחה}}, {{ב|אַךְ סוֹרֲרִים|אבל הרשעים}} שָׁכְנוּ {{ב|צְחִיחָה|במדבר}}.&lt;קטע סוף=סח ז/&gt;
{{איור|Tironian_Notes_Psalm_68.png|250|הפרק בכתב יד מהמאה ה-9 בשיטת הקצרנות הראשונה, סימני [[W:מרקוס טוליוס טירו|טירו]]}}
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ח}}&lt;קטע התחלה=סח ח/&gt; אֱ‍לֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ, בְּצַעְדְּךָ {{ב|בִישִׁימוֹן|במדבר (לפני ישראל, על ידי עמוד האש והענן)}}, סֶלָה.&lt;קטע סוף=סח ח/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ט}}&lt;קטע התחלה=סח ט/&gt; אֶרֶץ {{ב|רָעָשָׁה|רעדה, מפני התגלות ה'}}, אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים, {{ב|זֶה סִינַי|זָע סִינַי (כמו שנאמר &quot;וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ&quot;)}}, מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.&lt;קטע סוף=סח ט/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|י}}&lt;קטע התחלה=סח י/&gt; גֶּשֶׁם נְדָבוֹת {{ב|תָּנִיף|תזרוק, תפזר}} אֱלֹהִים, {{ב|נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה|ארץ ישראל כאשר היא עייפה וצמאה}} אַתָּה {{ב|כוֹנַנְתָּהּ|העמדת, על ידי הגשם}}.&lt;קטע סוף=סח י/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|יא}}&lt;קטע התחלה=סח יא/&gt; {{ב|חַיָּתְךָ|בני עמך (כמו &quot;וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים&quot; - [[שמואל ב כג יג]])}} יָשְׁבוּ בָהּ, {{ב|תָּכִין בְּטוֹבָתְךָ|בטובך הרב אתה מכין את הארץ}} {{ב|לֶעָנִי|לעם ישראל העני}}, אֱלֹהִים.&lt;קטע סוף=סח יא/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|יב}}&lt;קטע התחלה=סח יב/&gt; אֲדֹנָי {{ב|יִתֶּן אֹמֶר|גזר גזירה}}, {{ב|הַמְבַשְּׂרוֹת|ומי שיפרסמו את את האֹמֶר}} {{ב|צָבָא רָב|הן קבוצה גדולה של מְבַשְּׂרוֹת}}.&lt;קטע סוף=סח יב/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|יג}}&lt;קטע התחלה=סח יג/&gt; &quot;מַלְכֵי צְבָאוֹת {{ב|יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן|ינדדו ויברחו}}, {{ב|וּנְוַת בַּיִת|ואת הרכוש הנמצא בביתם של המלכים שברחו}} תְּחַלֵּק שָׁלָל.&lt;קטע סוף=סח יג/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|יד}}&lt;קטע התחלה=סח יד/&gt; {{ב|אִם|אמנם}} {{ב|תִּשְׁכְּבוּן|תנוחו לאחר החלחמה}} {{ב|בֵּין שְׁפַתָּיִם|בין גדרות הצאן}}, {{ב|כַּנְפֵי יוֹנָה|יהיו להם כנפיים כיונה}} {{ב|נֶחְפָּה בַכֶּסֶף|כנפיים מצופות בכסף (וכך תוכלו לעוף מהר חזרה הביתה בשלום מהמלחמה)}}, {{ב|וְאֶבְרוֹתֶיהָ|כנפי היונה}} {{ב|בִּירַקְרַק חָרוּץ|מחופות בזהב (שתי המילים הן מילים נרדפות לזהב)}}&quot;.&lt;קטע סוף=סח יד/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|טו}}&lt;קטע התחלה=סח טו/&gt; {{ב|בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי|כאשר פיזר ה'}} מְלָכִים {{ב|בָּהּ|במלחמה}}, {{ב|תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן|כאילו ירד שלג חזק שגרם לחושך (הוריד עליהם מוות)}}.&lt;קטע סוף=סח טו/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|טז}}&lt;קטע התחלה=סח טז/&gt; הַר {{ב|אֱלֹהִים|גדול מאוד הוא}} הַר בָּשָׁן, הַר {{ב|גַּבְנֻנִּים|עם כמה פסגות}} הַר בָּשָׁן.&lt;קטע סוף=סח טז/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|יז}}&lt;קטע התחלה=סח יז/&gt; לָמָּה {{ב|תְּרַצְּדוּן|תרעדו}} הָרִים גַּבְנֻנִּים? {{ב|הָהָר|אתם רועדים לרגל גילוי השכינה על ההר ש-}} חָמַד אֱלֹהִים {{ב|לְשִׁבְתּוֹ|לשבת בו (הר סיני ובהמשך הר המוריה)}}, אַף יְהוָה יִשְׁכֹּן לָנֶצַח.&lt;קטע סוף=סח יז/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|יח}}&lt;קטע התחלה=סח יח/&gt; {{ב|רֶכֶב אֱלֹהִים|המרכבות של ה', מספרם}} רִבֹּתַיִם אַלְפֵי {{ב|שִׁנְאָן|כמות גדולה}}, אֲדֹנָי {{ב|בָם סִינַי|בא מסיני}} {{ב|בַּקֹּדֶשׁ|הנמצא בְּקָדֵשׁ}}.&lt;קטע סוף=סח יח/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|יט}}&lt;קטע התחלה=סח יט/&gt; עָלִיתָ {{ב|לַמָּרוֹם|למבצרי האויב הגבוהים}}, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי, לָקַחְתָּ {{ב|מַתָּנוֹת בָּאָדָם|שבויים, עבדים}}, וְאַף {{ב|סוֹרְרִים|את הרשעים לקחת בשבי}} {{ב|לִשְׁכֹּן|כדי לשכן את שימך בארץ}} יָהּ אֱלֹהִים.&lt;קטע סוף=סח יט/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כ}}&lt;קטע התחלה=סח כ/&gt; בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם, {{ב|יַעֲמָס לָנוּ|ירבה לנו טוב}} הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ, סֶלָה.&lt;קטע סוף=סח כ/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כא}}&lt;קטע התחלה=סח כא/&gt; הָאֵל {{ב|לָנוּ|בשבילנו, הוא}} אֵל {{ב|לְמוֹשָׁעוֹת|שעושה ישועות}}; וְלֵיהוִה אֲדֹנָי, {{ב|לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת|הרבה אפשרויות להרוג באויבנו}}.&lt;קטע סוף=סח כא/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כב}}&lt;קטע התחלה=סח כב/&gt; {{ב|אַךְ|אכן}} אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו, {{ב|קָדְקֹד שֵׂעָר|את הראש שמצמיח שיער רב (כמנהג הלוחמים בימי קדם)}}, מִתְהַלֵּךְ {{ב|בַּאֲשָׁמָיו|בחטאיו}}.&lt;קטע סוף=סח כב/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כג}}&lt;קטע התחלה=סח כג/&gt; אָמַר אֲדֹנָי: מִבָּשָׁן {{ב|אָשִׁיב|אחזיר את האויב הנחבא שם}}, אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם.&lt;קטע סוף=סח כג/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כד}}&lt;קטע התחלה=סח כד/&gt; לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ {{ב|בְּדָם|בדמם של האויבים}}; לְשׁוֹן כְּלָבֶיךָ - {{ב|מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ|מאויבך תהיה המנה שלהם (של הכלבים)}}.&lt;קטע סוף=סח כד/&gt;

:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כה}}&lt;קטע התחלה=סח כה/&gt; רָאוּ הֲלִיכוֹתֶיךָ אֱלֹהִים; הֲלִיכוֹת אֵלִי, מַלְכִּי {{ב|בַקֹּדֶשׁ|המוקף בקדושה}}.&lt;קטע סוף=סח כה/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כו}}&lt;קטע התחלה=סח כו/&gt; {{ב|קִדְּמוּ|בראש תהלוכת הנצחון הלכו}} {{ב|שָׁרִים|הזמרים, המשוררים}}, {{ב|אַחַר נֹגְנִים|לאחריהם המנגנים}}, {{ב|בְּתוֹךְ|ומסביבם}} {{ב|עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת|נערות מכות בתופים}}.&lt;קטע סוף=סח כו/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כז}}&lt;קטע התחלה=סח כז/&gt; {{ב|בְּמַקְהֵלוֹת|בקהל רב}} בָּרְכוּ אֱלֹהִים, {{ב|יְהוָה|ברכו את ה'}} {{ב|מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל|אתם היוצאים מזרע ישראל}}.&lt;קטע סוף=סח כז/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כח}}&lt;קטע התחלה=סח כח/&gt; {{ב|שָׁם|בתהלוכה}} {{ב|בִּנְיָמִן|שבט בינימין ה-}} צָעִיר {{ב|רֹדֵם|מנהיג אותם}}, שָׂרֵי יְהוּדָה {{ב|רִגְמָתָם|בהמונם (מושאל מ[[W:רוגם|רוגם - גל אבנים]]))}}, {{ב|שָׂרֵי|וכן שרי...}} זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי.&lt;קטע סוף=סח כח/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|כט}}&lt;קטע התחלה=סח כט/&gt; {{ב|צִוָּה|החוגגים בתהלוכה למלך:}} אֱלֹהֶיךָ {{ב|עֻזֶּךָ|שיהיה לך עוז}}. עוּזָּה אֱלֹהִים, {{ב|זוּ פָּעַלְתָּ|אתה אשר עשית את זאת}} לָּנוּ.&lt;קטע סוף=סח כט/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|ל}}&lt;קטע התחלה=סח ל/&gt; {{ב|מֵהֵיכָלֶךָ|מתוך הערכה להיכלך}} {{ב|עַל|השוכן בהר שעל}} יְרוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם, לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי.&lt;קטע סוף=סח ל/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|לא}}&lt;קטע התחלה=סח לא/&gt; גְּעַר {{ב|חַיַּת קָנֶה|בחיה השוכנת בין הקנים (האויב)}}, {{ב|עֲדַת|וכן גער בעדר של}} {{ב|אַבִּירִים|פרים חזקים}}, {{ב|בְּעֶגְלֵי עַמִּים|גער בעמים שהם כמו פר צעיר המשתולל}}, {{ב|מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי|ובצועד ומרצץ (שובר) בבצע}} כָסֶף; {{ב|בִּזַּר|פיזר ה'}} עַמִּים {{ב|קְרָבוֹת|שבמלחמות}} יֶחְפָּצוּ.&lt;קטע סוף=סח לא/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|לב}}&lt;קטע התחלה=סח לב/&gt; {{ב|יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים|יבואו בסוסים}} מִנִּי מִצְרָיִם, כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו {{ב|לֵאלֹהִים|לתרום למקדש}}.&lt;קטע סוף=סח לב/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|לג}}&lt;קטע התחלה=סח לג/&gt; מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, שִׁירוּ לֵאלֹהִים! זַמְּרוּ אֲדֹנָי! סֶלָה.&lt;קטע סוף=סח לג/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|לד}}&lt;קטע התחלה=סח לד/&gt; לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי {{ב|קֶדֶם|שנבראו בעבר}}, הֵן {{ב|יִתֵּן בְּקוֹלוֹ|ירעיש}} קוֹל עֹז.&lt;קטע סוף=סח לד/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|לה}}&lt;קטע התחלה=סח לה/&gt; תְּנוּ {{ב|עֹז|תהילות גבורה}} לֵאלֹהִים, עַל יִשְׂרָאֵל {{ב|גַּאֲוָתוֹ|שורה גדולתו}}, וְעֻזּוֹ {{ב|בַּשְּׁחָקִים|ניכר בשמים}}.&lt;קטע סוף=סח לה/&gt;
:{{ביאור:אות-פסוק|תהלים|סח|לו}}&lt;קטע התחלה=סח לו/&gt; נוֹרָא אֱלֹהִים {{ב|מִמִּקְדָּשֶׁיךָ|משפיע עלינו בראות את מקדשך}}, אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם, בָּרוּךְ אֱלֹהִים.&lt;קטע סוף=סח לו/&gt;
&lt;קטע סוף=פרק סח/&gt;
{{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|תהלים|סח}}
{{סרגל ניווט|ביאור:תהלים||סז|סח|סט|הצג תמיד=1}}
&lt;noinclude&gt;{{הבהרת מרחב ביאור}}&lt;/noinclude&gt;
==הערות==
* &quot;{{ב|סֹלּוּ|הרימו קול}} לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת&quot; - אולי מלשון לסלסל בקול. ניתן גם לקשר מילה זו למילה &quot;סֶלָה&quot; המופיעה רבות בתהלים ולא תמיד מתאים לה הפירוש &quot;לעולם ועד&quot; (למשל כאן בפסוק ח). ואם כן &quot;סֶלָה&quot; היא מילה המצביעה על האופן בו יש לשיר פסוק מסויים - מנגינה מיוחדת או תרועה בגלי נגינה, ולצערנו נעלמו מאיתנו מנגינות הלויים. ראו הצעות נוספות בערך &quot;[[W:סלה (מונח מקראי)|סלה (מונח מקראי)]]&quot; בוויקיפדיה.
* לביאור שלא על דרך הפרשנות המסורתית, ראו: [[ביאור:תהלים סח - ביאור ע&quot;פ השוואה למקורות מיתולוגיים קדומים]].</text>
      <sha1>e03ca2c22zno948aovvakaptrhn47jl</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מקרא על פי המסורה/מקראי מועד/יום הכיפורים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>362582</id>
    <revision>
      <id>3079625</id>
      <parentid>3079612</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T17:27:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ביטול גרסה [[Special:Diff/3079612|3079612]] של [[Special:Contributions/~2026-46873-59|~2026-46873-59]] ([[User talk:~2026-46873-59|שיחה]])</comment>
      <origin>3079625</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4201" sha1="7gpxd87xl8y0655yrhed4b8i5zdmg63" xml:space="preserve">{{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}}
{{כו|קריאת התורה ליום הכיפורים}}
{{ש}}

==שחרית ליום הכיפורים==

===קריאת התורה לשחרית===
'''קריאת התורה בספר התורה הראשון מתוך ספר ויקרא, [[פרשת אחרי מות/טעמים|אחרי מות]].'''
{{מ:שוליים|5}}
{{פפפ}}{{מ:טעמי המקרא}}
{{מ:פסוק|ויקרא|טז|א|עלייה=כהן}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|א|ג}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|ד|עלייה=(בשבת לוי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|ד|ו}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|ז|עלייה=לוי (בשבת שלישי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|ז|יא}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|יב|עלייה=שלישי (בשבת רביעי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|יב|יז}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|יח|עלייה=רביעי (בשבת חמישי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|יח|כד}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|כה|עלייה=חמישי (בשבת ששי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|כה|ל}} {{מ:פסוק|ויקרא|טז|לא|עלייה=ששי (בשבת שביעי)}}{{#קטע:ויקרא טז/טעמים|לא|לד}} 
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}

===מפטיר לשחרית===
'''קריאת התורה למפטיר בספר התורה השני מתוך ספר במדבר, [[פרשת פינחס/טעמים|פרשת פינחס]].'''
{{מ:שוליים|5}}
{{מ:טעמי המקרא}}
{{ס}}{{מ:פסוק|במדבר|כט|ז|עלייה=מפטיר|פרק=כט}}{{#קטע:במדבר כט/טעמים|ז|יא}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}

===הפטרה לשחרית===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות|יום הכיפורים (ש)}}
{{מ:שוליים|5}}
{{מ:טעמי המקרא}}
{{מ:פסוק|ישעיהו|נז|יד|עלייה=[א,ט,ס,ת]|פרק=נז}}{{#קטע:ישעיהו נז/טעמים|יד|כא}}
{{פפ}}
{{מ:פסוק|ישעיהו|נח|א}}{{#קטע:ישעיהו נח/טעמים|א|יד}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(א,ס)}}{{ש}}{{תבנית:מ:דילוג בהפטרה}}{{ש}}{{מ:פסוק|ישעיהו|נט|כ|פרק=נט}}{{#קטע:ישעיהו נט/טעמים|כ|כא}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(ט,ת)}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}

==מנחה ליום הכיפורים==

===קריאת התורה למנחה===
'''קריאת התורה למנחה מתוך ספר ויקרא, [[פרשת אחרי מות/טעמים|אחרי מות]].'''
{{מ:שוליים|5}}
{{פפפ}}{{מ:טעמי המקרא}}
{{מ:פסוק|ויקרא|יח|א|עלייה=כהן|סדר=יד}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|א|ה}}
{{סס}}{{מ:פסוק|ויקרא|יח|ו|עלייה=לוי}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|ו|כא}} {{מ:פסוק|ויקרא|יח|כב|עלייה=שלישי}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|כב|כז}} {{מ:פסוק|ויקרא|יח|כח}}{{#קטע:ויקרא יח/טעמים|כח|ל}} 
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}

===הפטרה למנחה===
{{#קטע:ויבינו במקרא/הפטרות|יום הכיפורים (מ)}}
{{מ:שוליים|5}}
{{מ:טעמי המקרא}}
{{צבע גופן|אפור|עֹבדיה}}{{ש}}{{מ:פסוק|עובדיה|א|כא|עלייה=[ט]|פרק=א}}{{#קטע:עובדיה א/טעמים|כא|כא}}
{{מ:רווח בתרי עשר|יונה}}
{{מ:פסוק|יונה|א|א|עלייה=[א,ס,ת]}}{{#קטע:יונה א/טעמים|א|טז}} {{מ:פסוק|יונה|ב|א}}{{#קטע:יונה ב/טעמים|א|יא}}
{{סס}}{{מ:פסוק|יונה|ג|א}}{{#קטע:יונה ג/טעמים|א|י}} {{מ:פסוק|יונה|ד|א}}{{#קטע:יונה ד/טעמים|א|יא}}{{ש}}{{תבנית:מ:דילוג בהפטרה}}{{רווח בתרי עשר|מיכה}}
{{מ:פסוק|מיכה|ז|יח|פרק=ז}}{{#קטע:מיכה ז/טעמים|יח|כ}} {{מ:הערת קריאה בסוף פסוק|(א,ט,ס,ת)}}
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
{{מ:שוליים-סוף}}

[[קטגוריה:קריאות המועדים]]
[[קטגוריה:יום כיפור]]</text>
      <sha1>7gpxd87xl8y0655yrhed4b8i5zdmg63</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>טוב הארץ/תוכן</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1735065</id>
    <revision>
      <id>3079662</id>
      <parentid>3079615</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T21:09:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל */  דף 39 עמוד השני</comment>
      <origin>3079662</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="124607" sha1="qlyju7bwqt0p2hda1v2e7kihncnctck" xml:space="preserve">
__TOC__

===סגולת ומעלת ארץ ישראל===
'''סגולת ומעלת ארץ ישראל'''

שמעו  דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד  אמנה.  ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר  ואודיע קושט אמרי אמת  מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא,  כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר&quot;ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר&quot;י דבי עלאי''' זלה&quot;ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה&quot;ה. {{ש}}
עלימו תטוף מלתי.  ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע&quot;ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם'  דברי האר&quot;י זלה&quot;ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. 


הלא כה דברו על  מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר&quot;ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז&quot;ל: {{ש}}
{{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו&quot;ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו&quot;ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. 
       
פירש גם האר&quot;י זלה&quot;ה  כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ&quot;א ע&quot;א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. 

וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח&quot;כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ&quot;י שאמר בפרשת ויקהל דף ר&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. 

והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב  שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ&quot;ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז&quot;ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל.


'''והרב חיים ויטאל ז&quot;ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}}
דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו&quot;ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע&quot;א}} פתחים לקבל ע&quot;א סנהדרין. וכל הני פתחים ע&quot;א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח&quot;ו. 

ויש סביב ע&quot;א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז&quot;ל  על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב&quot;ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. 

&lt;big&gt;(&lt;/big&gt;ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו&quot;ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו&quot;ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} -  ר&quot;ת '''צבי'''. ר&quot;ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא  'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו&quot;ן מגדו&quot;ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי&quot;ק}}.  וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.&lt;big&gt;)&lt;/big&gt;

ומ{{גמט דגש|ע&quot;א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. 

וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח&quot;ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. 

נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. 

ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע&quot;י אותו הריח העולה משם כנזכר. 
אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. 

אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח&quot;כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים.


ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}}
לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. 

וא&quot;ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה?

התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב&quot;ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר.  


וכוונת פרוכתא דא נלע&quot;ד  חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. 

וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ&quot;א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקראים {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיים *** כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}}


'''והרב  המקובל האלהי מוהר&quot;ר משה קורדוירו זל&quot;ה''' כתב  זה לשונו: {{ש}}
{{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ  יקראו פתח אחד. 

ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש,  כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל&quot;א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז&quot;ל),  מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. 

וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. 

והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה.


והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח&quot;ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע&quot;ג דדחה לון לבר - עכ&quot;ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי&quot;ת.  וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ&quot;ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן  דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן &quot;דמפיק לבר&quot;, וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. וקב&quot;ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע&quot;י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל.

מה עשה הקב&quot;ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. 

והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ  הם שואבים דרך ד' קליפות. 

והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ  שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב&quot;י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח&quot;ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל.


ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי&quot;ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}}
וי&quot;ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב&quot;ה בזכות המילה כנזכר בזהר.  אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ&quot;ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר.


ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו  הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע&quot;ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}}  (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין'  הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. 

כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. 
* האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. 
* שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ  מתקדש. 

ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז&quot;ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}}  שהוא היסוד וייחוד. 

וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. 

ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח&quot;ש שר&quot;פ ועקר&quot;ב וצמאו&quot;ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו.


וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים  על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. 

וז&quot;ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר&quot;ת '''הצב&quot;י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד  למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. 

והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק&quot;ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק&quot;ב''' ישן ו'''ק&quot;ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד&quot;קדושה ו&quot;ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר&quot;י זלה&quot;ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ&quot;ל מנרת) זהב טהור וגו'. 


וא&quot;ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}}
וי&quot;ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ&quot;ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. 

והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא!


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt;זהו סוד שאמרו ז&quot;ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק&quot;מ ע&quot;א וזה לשונו: {{ש}}
{{צ|א&quot;ר יוחנן &quot;טוב פת חרבה&quot; {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה&quot;ב. &quot;מבית מלא זבחי ריב&quot; - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. 

הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא,  כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ  בתוך אויר הטמא. וז&quot;ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה&quot;ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז&quot;ל. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב&quot;י'''  למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.&lt;big&gt;)&lt;/big&gt; 


ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע  עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה.  כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט.


ולכן עיקר כוונת הרשב&quot;י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת&quot;ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע&quot;ד שיש להוסיף כאן מלת &quot;כן&quot;. &quot;וכמו כן וכולי&quot;. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב&quot;ה ושכינתיה ע&quot;י היסוד שהוא סוד  {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. 

וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא  {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. 

ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ&quot;ש בס' התיקונים דף ע&quot;ג ע&quot;ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}:
: מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי  בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא -  כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}}  {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. 
: ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} 
ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. 

וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . 


כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך:

===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל===
ועתה  נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. 

דע כי הנה '''לילי&quot;ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי&quot;ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא&quot;ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי&quot;ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. 

וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. 

והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. 
* ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה על {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. 
* ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה&quot;ק ירושלם ת&quot;ו. 
* ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. 

וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב&quot;ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ&quot;ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. 

והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. 

והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע&quot;י כישוף וע&quot;ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}}
ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב&quot;ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב&quot;י בזוהר פ' תרומה  ע&quot;ש.


ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'.  וענין זה תלוי בקדושת הארץ. 

והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}}  שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב&quot;ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז&quot;ל,  ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. 


אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח&quot;ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}.

והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ&quot;ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד&quot;ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. 

ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה -  היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. 

ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח&quot;ו  כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}}
ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}}
ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}}
ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח&quot;כ סתם הקב&quot;ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה.


והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח&quot;כ סובב ארץ ישראל. ואח&quot;כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים &quot;משכן ע' שרים&quot;}}. 

ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז&quot;ל  {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. 

וזה יובן ממה שמביא  הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}}
{{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש&quot;ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ&quot;ל. 

והנה עתה בגלות אעפ&quot;י שנסתלק הקב&quot;ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ&quot;מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר &quot;יהוה אלהיך&quot; בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} 
הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי.
 

ועתה  ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח&quot;ו כדפירש בזוהר.  עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם &quot;''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''&quot;. עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב&quot;ה פתחי הרקיעים ואמר &quot;''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו&quot;ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''&quot;. ואז בטחו ישראל בהקב&quot;ה והתנחמו מאבלותם.

האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. 

וא&quot;ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח&quot;ו!? {{ש}}
אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר  לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ&quot;ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד.

אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל  תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. 


וא&quot;ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ  בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח&quot;ו!?  כבר פירשו רז&quot;ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! 

ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}}
הענין  הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר&quot;ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב&quot;י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג&quot;כ{{הערה|היה נראה להגיה י&quot;ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור.

אמנם בחוץ לארץ  ח&quot;ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח&quot;ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ  עם ישראל לשמרם. 

והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} -  לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ  מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: 

והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר&quot;ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. 
אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: 


והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ  הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב  שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח&quot;כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו&quot;ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. 


והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. 
ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}}  את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר&quot;ת '''צב&quot;י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב&quot;ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. 

ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא&quot;ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי  תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר  בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. 

וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח&quot;כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי.  כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. 
 

והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}},  ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח&quot;ו. 

והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג&quot;כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה.

והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא&quot;ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם.


ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}}
ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}}
והענין כי הנה הרקיעים  שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי  האר&quot;י זלה&quot;ה. 

וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת -  חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי  כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת.


והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז&quot;ל  לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}}
והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח&quot;כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. 

והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה.  והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. 

וזהו סוד  {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר&quot;ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח&quot;כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י&quot;ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות  דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב&quot;ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו&quot;ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב&quot;ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח&quot;כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו&quot;ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע&quot;ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}}
וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}}  שאמרו רז&quot;ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. 

כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}}
ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי  האר&quot;י זלה&quot;ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י&quot;ב מזלות  '''טש&quot;ת סא&quot;ב מע&quot;ק גד&quot;ד'''. 

ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}}
והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת  '''שצ&quot;ם חנכ&quot;ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג&quot;ת נהי&quot;ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}}
והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. 

ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי&quot;ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. 

ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. 

וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח&quot;ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}.

===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא===
'''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא'''

דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז&quot;ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה.

והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה  שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. 

וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן.

וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. 

ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה  שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. 

והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי&quot;ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו.  {{ש}}
וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה &quot;אל מצוותיה&quot; וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. 

והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י&quot;ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ.


וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. 

כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. 


והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}}
וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ&quot;ץ'''(?) דמנצפ&quot;ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. 

אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}.


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר&quot;ר זכות נר&quot;ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י&quot;ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י&quot;ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו&quot;ד  וי&quot;ו דל&quot;ת ה&quot;ה ה&quot;ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י&quot;ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. 

ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו&quot;ד, יו&quot;ד ו&quot;ו דל&quot;ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ&quot;ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח&quot;ב גג&quot;ת נהי&quot;ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות.


והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י&quot;ה}} על ארץ כנען   שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. 

וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י&quot;ה'''}}.  ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק&quot;נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י&quot;ה}}. ובו חתם ספרו. 

ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י&quot;ה'''}}. {{ש}}
עכ&quot;ל. ודברי פי חכם חן &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר&quot;י זלה&quot;ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר.

ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו&quot;ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. 

וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי&quot;ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת&quot;ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר&quot;ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת&quot;ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי&quot;ה'''. {{ש}}
כי שם '''י&quot;ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל&quot;ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו&quot;ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ&quot;ו נ&quot;ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. 

וזה נעשה בזכות האבות כמ&quot;ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי&quot;ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. 

וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - שמה(?) הוא שער השמים, ומתחבר '''י&quot;ה''' עם '''ו&quot;ה''' ביחד.


והנה כתב האר&quot;י זלה&quot;ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר.
* והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ&quot;י}} - {{גמט דגש|קס&quot;א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי&quot;ה ביודין - ויקיעורך}}.
* ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''.
* '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה(?) שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו&quot;ה}} שהיא מילוי שם מ&quot;ה{{הערה|{{גמט דגש|ו&quot;ד, א', א&quot;ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם  י' פעמים י&quot;ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} -  י' פעמים י&quot;ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. 


ונלע&quot;ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י&quot;ה''' בארץ החיים}}.  וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע&quot;ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ&quot;ו}}, ועשר מילוי ס&quot;ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל&quot;ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ&quot;ו ל&quot;ז}} עם השני כוללים. 

וגם נודע כי שם '''י&quot;ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו&quot;דין אל&quot;פין והה&quot;ין. {{ש}}
והנה {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}.  וגם {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;א}}  עולה {{גמט דגש|ק&quot;ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}}
ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;י, יו&quot;ד ה&quot;ה, יו&quot;ד ה&quot;א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה&quot;י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י&quot;ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. 

וזה סוד שאמר יעקב (&lt;small&gt;שהוא זעיר אנפין&lt;/small&gt;) ללבן (&lt;small&gt;שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון&lt;/small&gt;) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י&quot;ה''' כנזכר לעיל. 

ואז יזכה גם הוא לשם '''י&quot;ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}.  הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י&quot;ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו ***{{הערה|לא ברור. ואולי זו&quot;ן והכוונה זעיר ונוקביה. צע&quot;ע - ויקיעורך}} במקום חכמה ובינה בסוד '''י&quot;ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}.


וגם נקרא  '''ארץ ישראל'''. והוא כמ&quot;ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר.  וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה.

וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס&quot;ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות.


'''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}}
וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק&quot;ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. 

ומאחר שהבטיח הקב&quot;ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ&quot;ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י&quot;ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. 

והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע&quot;ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע&quot;ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן.

והנה צפה הקב&quot;ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע&quot;ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}}
וז&quot;ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}}
:רבנן אמרי אדום ומואב וראשי' בני עמון הם כג(?) שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}.  ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב&quot;ה. עכ&quot;ל.

ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע&quot;ה שהוא מסוד הדעת כנודע.

והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשובו', ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע&quot;ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י&quot;ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות מ(?)נים נגדיים לי&quot;ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה ועל ידי החוקים(?). ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה.

והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. 

וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י&quot;ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''זאת''' במספר קטן גימטריה ג&quot;ס(?) '''זה'''.  ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי&quot;ן ה&quot;ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י&quot;ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}.


===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]===
ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר.

הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. 

אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}}
ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו כעין מעט(?) שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד(?) ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת במסרת(?) אל הקדושה. ואם ח&quot;ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה  - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים(?) אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש.

ועתה דמה(?) בדעתך שני עניינים קודם ה&quot;* הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדכים(?) חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. 

השני היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. 

ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו.
* הא' היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן  כחתוו(?) הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה.
* השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה.


וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח&quot;ו. כי הקב&quot;ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה(?) בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?!

אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות *&quot;*(?) מתייחד עם המלכות והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא '''א(?) פן א''' בארץ שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם(?) ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר באר' הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא בתחתתונים(?). ואותם לבושי חול שהם מצד מטט&quot;רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדים(?) המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. 

וז&quot;ס(?) לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}.

והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. 

והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח&quot;ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. 
והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. 

והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים.
* האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת  שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא *** *** מפני שהוא השפיע לחוץ.

* הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז&quot;ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך *** היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. 

ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני ש**** משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. 

וזה ה(?)שלימות כי זה תלוי בזה כמ&quot;ש במדרש ילקוט דף רע&quot;א ע&quot;א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה  ש** זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}}
הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם.

וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה:
* ארץ החיי''''ם'''
* ארץ צב''''י'''
* ארץ ישרא''''ל'''
* ארץ הקדוש''''ה'''.

וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז&quot;ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר&quot;ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה.  וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אם לא יזכו לארץ(?) אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז&quot;ש(?) {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}.


===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל===
מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו.

בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים ככז&quot;ל(?) וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות א&quot;י(?) בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים(?) לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר&quot;ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. 

וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. 

ואם ח&quot;ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''.  שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר&quot;ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם.

כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז&quot;ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}}
כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז&quot;ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. 

אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. 

והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן  הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. 

כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער בדקה(?) שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה *** השפע הרוחני א&quot;א שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. 

וכבר ידעת מ&quot;ש בספר התיקונים דף מ&quot;ד ע&quot;א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה&quot;ה ולמה(?) אמרו רז&quot;ל מלבא לפומא לא גליתי שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב&quot;י וכיוצא בו?{{ש}}
אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ&quot;ד ע&quot;א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}.  מאי &quot;ללבי&quot;? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. 

בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע&quot;ב}}  צדיקים דאינון  כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל&quot;ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}.

וזהו סוד שהקב&quot;ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ&quot;ד כ&quot;ד''' שמשותיך}} - ר&quot;ל ש{{גמט דגש|מ&quot;ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע&quot;ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח&quot;ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ&quot;ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד&quot;ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב&quot;ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו.

והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי.  אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ.

ולזה רמוז בפסוק משלי כ&quot;ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר&quot;ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}}
אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ&quot;ש בתיקונים {{צ|מאן &quot;חלק לבם&quot;? דא שאור וחמץ דאינון סמא&quot;ל ונח&quot;ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא&quot;ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נ(?)משך לארץ ישראל על ידי המועטים. 

או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. 

וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז&quot;ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל?

אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. 


ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}, ו{{גמט דגש|כ&quot;ד}} ח'(?) ב&quot;ח(?) ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר&quot;ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל&quot;ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין.  וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}.

ומי גרם זה? וז&quot;ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל.  


אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע&quot;ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}}
דע מה שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר&quot;ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל&quot;ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. 

והנה כנגד {{גמט|ל&quot;ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל&quot;ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל&quot;ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע&quot;ב}} צדיקים הנזכר לעיל. 

וז&quot;ש {{צ|&quot;חלק {{גמט|לבם}}&quot; - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא  - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז  {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל&quot;ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. 

אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר&quot;ל שכל {{גמט|ע&quot;ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע.

ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש.

&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר&quot;ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' ב&quot;כל(?) מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי&quot;ב לעשות {{גמט|חי&quot;ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}}  שהם הל&quot;ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל&quot;ב - הוא האדריכל ברמוז בדברי רז&quot;ל כי מטיבורא דלבא *** שלישי' שהם סוד {{גמט דגש|כ&quot;ד כ&quot;ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


===מעלת ארץ ישראל וישיבתה===
מעלת ארץ ישראל וישיבתה.

הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות.
* הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר
* הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד
* הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה
* הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו
* הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם
* הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו

וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים.  

ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות.
* האחד - ים
* השני - ארץ
* השלישי - ארץ ישראל

וכל אחת מוקפת מחברתה. 
* כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. 
* ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות.
* וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. 
* ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה.

וג' גוונין הקודמין הם שוב***(?) ומקיפים אותה והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב&quot;ת'''. דהיינו  {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות(?) שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}}בת - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. 

ונלע&quot;ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא&quot;ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז&quot;ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם.


והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז&quot;ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרי'(?). ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד תאין(?) מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן כדפירשו רז&quot;ל. כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה.

וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות:
* האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם
* השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף
* השלישי - מענין התחיה אחר כך 

והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. 
וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י&quot;ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י&quot;ג שנה כדפירשו רז&quot;ל.  ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. 

אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. 


'''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות.
* '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר
* '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה. לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא.
* '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השדים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע&quot;ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז&quot;ל.

והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש!  ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל(?) מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע&quot;ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}.

* '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז&quot;ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות.

* '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים {{להשלים}}


-----------</text>
      <sha1>qlyju7bwqt0p2hda1v2e7kihncnctck</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079689</id>
      <parentid>3079662</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T06:12:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* מעלת ארץ ישראל וישיבתה */</comment>
      <origin>3079689</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="124603" sha1="q24c87t3qzontxrzr25kubq4tbfwd2j" xml:space="preserve">
__TOC__

===סגולת ומעלת ארץ ישראל===
'''סגולת ומעלת ארץ ישראל'''

שמעו  דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד  אמנה.  ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר  ואודיע קושט אמרי אמת  מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא,  כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר&quot;ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר&quot;י דבי עלאי''' זלה&quot;ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה&quot;ה. {{ש}}
עלימו תטוף מלתי.  ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע&quot;ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם'  דברי האר&quot;י זלה&quot;ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. 


הלא כה דברו על  מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר&quot;ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז&quot;ל: {{ש}}
{{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו&quot;ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו&quot;ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. 
       
פירש גם האר&quot;י זלה&quot;ה  כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ&quot;א ע&quot;א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. 

וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח&quot;כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ&quot;י שאמר בפרשת ויקהל דף ר&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. 

והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב  שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ&quot;ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז&quot;ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל.


'''והרב חיים ויטאל ז&quot;ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}}
דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו&quot;ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע&quot;א}} פתחים לקבל ע&quot;א סנהדרין. וכל הני פתחים ע&quot;א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח&quot;ו. 

ויש סביב ע&quot;א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז&quot;ל  על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב&quot;ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. 

&lt;big&gt;(&lt;/big&gt;ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו&quot;ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו&quot;ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} -  ר&quot;ת '''צבי'''. ר&quot;ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא  'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו&quot;ן מגדו&quot;ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי&quot;ק}}.  וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.&lt;big&gt;)&lt;/big&gt;

ומ{{גמט דגש|ע&quot;א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. 

וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח&quot;ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. 

נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. 

ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע&quot;י אותו הריח העולה משם כנזכר. 
אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. 

אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח&quot;כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים.


ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}}
לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. 

וא&quot;ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה?

התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב&quot;ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר.  


וכוונת פרוכתא דא נלע&quot;ד  חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. 

וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ&quot;א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקראים {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיים *** כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}}


'''והרב  המקובל האלהי מוהר&quot;ר משה קורדוירו זל&quot;ה''' כתב  זה לשונו: {{ש}}
{{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ  יקראו פתח אחד. 

ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש,  כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל&quot;א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז&quot;ל),  מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. 

וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. 

והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה.


והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח&quot;ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע&quot;ג דדחה לון לבר - עכ&quot;ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי&quot;ת.  וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ&quot;ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן  דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן &quot;דמפיק לבר&quot;, וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. וקב&quot;ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע&quot;י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל.

מה עשה הקב&quot;ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. 

והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ  הם שואבים דרך ד' קליפות. 

והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ  שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב&quot;י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח&quot;ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל.


ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי&quot;ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}}
וי&quot;ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב&quot;ה בזכות המילה כנזכר בזהר.  אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ&quot;ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר.


ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו  הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע&quot;ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}}  (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין'  הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. 

כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. 
* האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. 
* שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ  מתקדש. 

ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז&quot;ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}}  שהוא היסוד וייחוד. 

וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. 

ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח&quot;ש שר&quot;פ ועקר&quot;ב וצמאו&quot;ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו.


וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים  על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. 

וז&quot;ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר&quot;ת '''הצב&quot;י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד  למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. 

והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק&quot;ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק&quot;ב''' ישן ו'''ק&quot;ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד&quot;קדושה ו&quot;ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר&quot;י זלה&quot;ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ&quot;ל מנרת) זהב טהור וגו'. 


וא&quot;ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}}
וי&quot;ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ&quot;ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. 

והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא!


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt;זהו סוד שאמרו ז&quot;ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק&quot;מ ע&quot;א וזה לשונו: {{ש}}
{{צ|א&quot;ר יוחנן &quot;טוב פת חרבה&quot; {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה&quot;ב. &quot;מבית מלא זבחי ריב&quot; - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. 

הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא,  כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ  בתוך אויר הטמא. וז&quot;ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה&quot;ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז&quot;ל. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב&quot;י'''  למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.&lt;big&gt;)&lt;/big&gt; 


ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע  עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה.  כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט.


ולכן עיקר כוונת הרשב&quot;י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת&quot;ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע&quot;ד שיש להוסיף כאן מלת &quot;כן&quot;. &quot;וכמו כן וכולי&quot;. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב&quot;ה ושכינתיה ע&quot;י היסוד שהוא סוד  {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. 

וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא  {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. 

ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ&quot;ש בס' התיקונים דף ע&quot;ג ע&quot;ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}:
: מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי  בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא -  כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}}  {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. 
: ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} 
ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. 

וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . 


כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך:

===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל===
ועתה  נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. 

דע כי הנה '''לילי&quot;ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי&quot;ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא&quot;ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי&quot;ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. 

וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. 

והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. 
* ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה על {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. 
* ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה&quot;ק ירושלם ת&quot;ו. 
* ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. 

וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב&quot;ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ&quot;ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. 

והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. 

והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע&quot;י כישוף וע&quot;ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}}
ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב&quot;ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב&quot;י בזוהר פ' תרומה  ע&quot;ש.


ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'.  וענין זה תלוי בקדושת הארץ. 

והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}}  שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב&quot;ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז&quot;ל,  ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. 


אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח&quot;ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}.

והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ&quot;ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד&quot;ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. 

ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה -  היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. 

ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח&quot;ו  כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}}
ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}}
ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}}
ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח&quot;כ סתם הקב&quot;ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה.


והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח&quot;כ סובב ארץ ישראל. ואח&quot;כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים &quot;משכן ע' שרים&quot;}}. 

ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז&quot;ל  {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. 

וזה יובן ממה שמביא  הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}}
{{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש&quot;ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ&quot;ל. 

והנה עתה בגלות אעפ&quot;י שנסתלק הקב&quot;ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ&quot;מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר &quot;יהוה אלהיך&quot; בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} 
הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי.
 

ועתה  ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח&quot;ו כדפירש בזוהר.  עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם &quot;''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''&quot;. עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב&quot;ה פתחי הרקיעים ואמר &quot;''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו&quot;ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''&quot;. ואז בטחו ישראל בהקב&quot;ה והתנחמו מאבלותם.

האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. 

וא&quot;ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח&quot;ו!? {{ש}}
אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר  לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ&quot;ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד.

אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל  תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. 


וא&quot;ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ  בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח&quot;ו!?  כבר פירשו רז&quot;ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! 

ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}}
הענין  הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר&quot;ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב&quot;י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג&quot;כ{{הערה|היה נראה להגיה י&quot;ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור.

אמנם בחוץ לארץ  ח&quot;ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח&quot;ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ  עם ישראל לשמרם. 

והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} -  לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ  מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: 

והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר&quot;ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. 
אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: 


והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ  הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב  שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח&quot;כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו&quot;ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. 


והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. 
ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}}  את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר&quot;ת '''צב&quot;י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב&quot;ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. 

ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא&quot;ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי  תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר  בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. 

וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח&quot;כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי.  כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. 
 

והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}},  ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח&quot;ו. 

והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג&quot;כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה.

והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא&quot;ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם.


ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}}
ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}}
והענין כי הנה הרקיעים  שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי  האר&quot;י זלה&quot;ה. 

וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת -  חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי  כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת.


והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז&quot;ל  לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}}
והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח&quot;כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. 

והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה.  והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. 

וזהו סוד  {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר&quot;ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח&quot;כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י&quot;ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות  דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב&quot;ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו&quot;ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב&quot;ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח&quot;כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו&quot;ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע&quot;ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}}
וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}}  שאמרו רז&quot;ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. 

כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}}
ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי  האר&quot;י זלה&quot;ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י&quot;ב מזלות  '''טש&quot;ת סא&quot;ב מע&quot;ק גד&quot;ד'''. 

ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}}
והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת  '''שצ&quot;ם חנכ&quot;ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג&quot;ת נהי&quot;ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}}
והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. 

ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי&quot;ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. 

ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. 

וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח&quot;ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}.

===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא===
'''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא'''

דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז&quot;ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה.

והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה  שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. 

וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן.

וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. 

ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה  שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. 

והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי&quot;ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו.  {{ש}}
וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה &quot;אל מצוותיה&quot; וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. 

והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י&quot;ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ.


וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. 

כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. 


והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}}
וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ&quot;ץ'''(?) דמנצפ&quot;ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. 

אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}.


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר&quot;ר זכות נר&quot;ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י&quot;ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י&quot;ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו&quot;ד  וי&quot;ו דל&quot;ת ה&quot;ה ה&quot;ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י&quot;ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. 

ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו&quot;ד, יו&quot;ד ו&quot;ו דל&quot;ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ&quot;ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח&quot;ב גג&quot;ת נהי&quot;ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות.


והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י&quot;ה}} על ארץ כנען   שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. 

וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י&quot;ה'''}}.  ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק&quot;נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י&quot;ה}}. ובו חתם ספרו. 

ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י&quot;ה'''}}. {{ש}}
עכ&quot;ל. ודברי פי חכם חן &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר&quot;י זלה&quot;ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר.

ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו&quot;ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. 

וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי&quot;ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת&quot;ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר&quot;ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת&quot;ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי&quot;ה'''. {{ש}}
כי שם '''י&quot;ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל&quot;ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו&quot;ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ&quot;ו נ&quot;ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. 

וזה נעשה בזכות האבות כמ&quot;ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי&quot;ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. 

וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - שמה(?) הוא שער השמים, ומתחבר '''י&quot;ה''' עם '''ו&quot;ה''' ביחד.


והנה כתב האר&quot;י זלה&quot;ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר.
* והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ&quot;י}} - {{גמט דגש|קס&quot;א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי&quot;ה ביודין - ויקיעורך}}.
* ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''.
* '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה(?) שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו&quot;ה}} שהיא מילוי שם מ&quot;ה{{הערה|{{גמט דגש|ו&quot;ד, א', א&quot;ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם  י' פעמים י&quot;ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} -  י' פעמים י&quot;ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. 


ונלע&quot;ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י&quot;ה''' בארץ החיים}}.  וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע&quot;ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ&quot;ו}}, ועשר מילוי ס&quot;ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל&quot;ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ&quot;ו ל&quot;ז}} עם השני כוללים. 

וגם נודע כי שם '''י&quot;ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו&quot;דין אל&quot;פין והה&quot;ין. {{ש}}
והנה {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}.  וגם {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;א}}  עולה {{גמט דגש|ק&quot;ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}}
ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;י, יו&quot;ד ה&quot;ה, יו&quot;ד ה&quot;א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה&quot;י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י&quot;ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. 

וזה סוד שאמר יעקב (&lt;small&gt;שהוא זעיר אנפין&lt;/small&gt;) ללבן (&lt;small&gt;שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון&lt;/small&gt;) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י&quot;ה''' כנזכר לעיל. 

ואז יזכה גם הוא לשם '''י&quot;ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}.  הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י&quot;ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו ***{{הערה|לא ברור. ואולי זו&quot;ן והכוונה זעיר ונוקביה. צע&quot;ע - ויקיעורך}} במקום חכמה ובינה בסוד '''י&quot;ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}.


וגם נקרא  '''ארץ ישראל'''. והוא כמ&quot;ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר.  וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה.

וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס&quot;ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות.


'''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}}
וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק&quot;ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. 

ומאחר שהבטיח הקב&quot;ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ&quot;ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י&quot;ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. 

והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע&quot;ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע&quot;ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן.

והנה צפה הקב&quot;ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע&quot;ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}}
וז&quot;ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}}
:רבנן אמרי אדום ומואב וראשי' בני עמון הם כג(?) שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}.  ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב&quot;ה. עכ&quot;ל.

ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע&quot;ה שהוא מסוד הדעת כנודע.

והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשובו', ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע&quot;ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י&quot;ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות מ(?)נים נגדיים לי&quot;ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה ועל ידי החוקים(?). ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה.

והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. 

וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י&quot;ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''זאת''' במספר קטן גימטריה ג&quot;ס(?) '''זה'''.  ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי&quot;ן ה&quot;ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י&quot;ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}.


===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]===
ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר.

הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. 

אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}}
ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו כעין מעט(?) שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד(?) ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת במסרת(?) אל הקדושה. ואם ח&quot;ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה  - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים(?) אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש.

ועתה דמה(?) בדעתך שני עניינים קודם ה&quot;* הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדכים(?) חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. 

השני היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. 

ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו.
* הא' היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן  כחתוו(?) הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה.
* השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה.


וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח&quot;ו. כי הקב&quot;ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה(?) בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?!

אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות *&quot;*(?) מתייחד עם המלכות והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא '''א(?) פן א''' בארץ שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם(?) ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר באר' הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא בתחתתונים(?). ואותם לבושי חול שהם מצד מטט&quot;רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדים(?) המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. 

וז&quot;ס(?) לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}.

והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. 

והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח&quot;ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. 
והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. 

והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים.
* האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת  שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא *** *** מפני שהוא השפיע לחוץ.

* הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז&quot;ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך *** היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. 

ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני ש**** משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. 

וזה ה(?)שלימות כי זה תלוי בזה כמ&quot;ש במדרש ילקוט דף רע&quot;א ע&quot;א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה  ש** זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}}
הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם.

וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה:
* ארץ החיי''''ם'''
* ארץ צב''''י'''
* ארץ ישרא''''ל'''
* ארץ הקדוש''''ה'''.

וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז&quot;ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר&quot;ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה.  וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אם לא יזכו לארץ(?) אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז&quot;ש(?) {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}.


===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל===
מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו.

בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים ככז&quot;ל(?) וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות א&quot;י(?) בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים(?) לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר&quot;ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. 

וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. 

ואם ח&quot;ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''.  שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר&quot;ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם.

כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז&quot;ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}}
כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז&quot;ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. 

אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. 

והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן  הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. 

כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער בדקה(?) שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה *** השפע הרוחני א&quot;א שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. 

וכבר ידעת מ&quot;ש בספר התיקונים דף מ&quot;ד ע&quot;א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה&quot;ה ולמה(?) אמרו רז&quot;ל מלבא לפומא לא גליתי שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב&quot;י וכיוצא בו?{{ש}}
אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ&quot;ד ע&quot;א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}.  מאי &quot;ללבי&quot;? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. 

בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע&quot;ב}}  צדיקים דאינון  כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל&quot;ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}.

וזהו סוד שהקב&quot;ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ&quot;ד כ&quot;ד''' שמשותיך}} - ר&quot;ל ש{{גמט דגש|מ&quot;ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע&quot;ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח&quot;ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ&quot;ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד&quot;ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב&quot;ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו.

והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי.  אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ.

ולזה רמוז בפסוק משלי כ&quot;ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר&quot;ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}}
אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ&quot;ש בתיקונים {{צ|מאן &quot;חלק לבם&quot;? דא שאור וחמץ דאינון סמא&quot;ל ונח&quot;ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא&quot;ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נ(?)משך לארץ ישראל על ידי המועטים. 

או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. 

וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז&quot;ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל?

אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. 


ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}, ו{{גמט דגש|כ&quot;ד}} ח'(?) ב&quot;ח(?) ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר&quot;ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל&quot;ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין.  וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}.

ומי גרם זה? וז&quot;ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל.  


אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע&quot;ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}}
דע מה שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר&quot;ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל&quot;ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. 

והנה כנגד {{גמט|ל&quot;ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל&quot;ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל&quot;ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע&quot;ב}} צדיקים הנזכר לעיל. 

וז&quot;ש {{צ|&quot;חלק {{גמט|לבם}}&quot; - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא  - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז  {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל&quot;ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. 

אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר&quot;ל שכל {{גמט|ע&quot;ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע.

ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש.

&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר&quot;ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' ב&quot;כל(?) מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי&quot;ב לעשות {{גמט|חי&quot;ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}}  שהם הל&quot;ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל&quot;ב - הוא האדריכל ברמוז בדברי רז&quot;ל כי מטיבורא דלבא *** שלישי' שהם סוד {{גמט דגש|כ&quot;ד כ&quot;ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


===מעלת ארץ ישראל וישיבתה===
מעלת ארץ ישראל וישיבתה.

הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות.
* הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר
* הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד
* הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה
* הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו
* הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם
* הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו

וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים.  

ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות.
* האחד - ים
* השני - ארץ
* השלישי - ארץ ישראל

וכל אחת מוקפת מחברתה. 
* כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. 
* ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות.
* וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. 
* ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה.

וג' גוונין הקודמין הם שוב***(?) ומקיפים אותה והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב&quot;ת'''. דהיינו  {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות(?) שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. 

ונלע&quot;ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא&quot;ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז&quot;ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם.


והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז&quot;ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרי'(?). ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד תאין(?) מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן כדפירשו רז&quot;ל. כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה.

וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות:
* האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם
* השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף
* השלישי - מענין התחיה אחר כך 

והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. 
וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י&quot;ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י&quot;ג שנה כדפירשו רז&quot;ל.  ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. 

אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. 


'''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות.
* '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר
* '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה. לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא.
* '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השדים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע&quot;ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז&quot;ל.

והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש!  ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל(?) מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע&quot;ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}.

* '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז&quot;ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות.

* '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים {{להשלים}}


-----------</text>
      <sha1>q24c87t3qzontxrzr25kubq4tbfwd2j</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079690</id>
      <parentid>3079689</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T06:15:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <origin>3079690</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="124600" sha1="0pulobo3g47biik39z380rikesjsjz1" xml:space="preserve">
__TOC__

===סגולת ומעלת ארץ ישראל===
'''סגולת ומעלת ארץ ישראל'''

שמעו  דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד  אמנה.  ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר  ואודיע קושט אמרי אמת  מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא,  כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר&quot;ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר&quot;י דבי עלאי''' זלה&quot;ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה&quot;ה. {{ש}}
עלימו תטוף מלתי.  ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע&quot;ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם'  דברי האר&quot;י זלה&quot;ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. 


הלא כה דברו על  מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר&quot;ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז&quot;ל: {{ש}}
{{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו&quot;ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו&quot;ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. 
       
פירש גם האר&quot;י זלה&quot;ה  כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ&quot;א ע&quot;א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. 

וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח&quot;כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ&quot;י שאמר בפרשת ויקהל דף ר&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. 

והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב  שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ&quot;ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז&quot;ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל.


'''והרב חיים ויטאל ז&quot;ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}}
דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו&quot;ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע&quot;א}} פתחים לקבל ע&quot;א סנהדרין. וכל הני פתחים ע&quot;א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח&quot;ו. 

ויש סביב ע&quot;א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז&quot;ל  על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב&quot;ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. 

&lt;big&gt;(&lt;/big&gt;ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו&quot;ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו&quot;ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} -  ר&quot;ת '''צבי'''. ר&quot;ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא  'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו&quot;ן מגדו&quot;ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי&quot;ק}}.  וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.&lt;big&gt;)&lt;/big&gt;

ומ{{גמט דגש|ע&quot;א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. 

וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח&quot;ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. 

נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. 

ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע&quot;י אותו הריח העולה משם כנזכר. 
אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. 

אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח&quot;כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים.


ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}}
לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. 

וא&quot;ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה?

התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב&quot;ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר.  


וכוונת פרוכתא דא נלע&quot;ד  חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. 

וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ&quot;א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקראים {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיים *** כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}}


'''והרב  המקובל האלהי מוהר&quot;ר משה קורדוירו זל&quot;ה''' כתב  זה לשונו: {{ש}}
{{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ  יקראו פתח אחד. 

ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש,  כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל&quot;א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז&quot;ל),  מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. 

וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. 

והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה.


והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח&quot;ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע&quot;ג דדחה לון לבר - עכ&quot;ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי&quot;ת.  וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ&quot;ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן  דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן &quot;דמפיק לבר&quot;, וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. וקב&quot;ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע&quot;י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל.

מה עשה הקב&quot;ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. 

והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ  הם שואבים דרך ד' קליפות. 

והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ  שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב&quot;י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח&quot;ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל.


ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי&quot;ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}}
וי&quot;ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב&quot;ה בזכות המילה כנזכר בזהר.  אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ&quot;ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר.


ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו  הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע&quot;ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}}  (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין'  הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. 

כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. 
* האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. 
* שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ  מתקדש. 

ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז&quot;ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}}  שהוא היסוד וייחוד. 

וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. 

ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח&quot;ש שר&quot;פ ועקר&quot;ב וצמאו&quot;ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו.


וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים  על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. 

וז&quot;ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר&quot;ת '''הצב&quot;י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד  למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. 

והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק&quot;ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק&quot;ב''' ישן ו'''ק&quot;ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד&quot;קדושה ו&quot;ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר&quot;י זלה&quot;ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ&quot;ל מנרת) זהב טהור וגו'. 


וא&quot;ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}}
וי&quot;ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ&quot;ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. 

והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא!


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt;זהו סוד שאמרו ז&quot;ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק&quot;מ ע&quot;א וזה לשונו: {{ש}}
{{צ|א&quot;ר יוחנן &quot;טוב פת חרבה&quot; {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה&quot;ב. &quot;מבית מלא זבחי ריב&quot; - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. 

הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא,  כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ  בתוך אויר הטמא. וז&quot;ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה&quot;ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז&quot;ל. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב&quot;י'''  למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.&lt;big&gt;)&lt;/big&gt; 


ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע  עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה.  כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט.


ולכן עיקר כוונת הרשב&quot;י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת&quot;ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע&quot;ד שיש להוסיף כאן מלת &quot;כן&quot;. &quot;וכמו כן וכולי&quot;. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב&quot;ה ושכינתיה ע&quot;י היסוד שהוא סוד  {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. 

וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא  {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. 

ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ&quot;ש בס' התיקונים דף ע&quot;ג ע&quot;ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}:
: מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי  בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא -  כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}}  {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. 
: ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} 
ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. 

וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . 


כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך:

===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל===
ועתה  נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. 

דע כי הנה '''לילי&quot;ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי&quot;ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא&quot;ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי&quot;ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. 

וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. 

והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. 
* ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה על {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. 
* ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה&quot;ק ירושלם ת&quot;ו. 
* ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. 

וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב&quot;ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ&quot;ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. 

והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. 

והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע&quot;י כישוף וע&quot;ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}}
ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב&quot;ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב&quot;י בזוהר פ' תרומה  ע&quot;ש.


ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'.  וענין זה תלוי בקדושת הארץ. 

והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}}  שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב&quot;ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז&quot;ל,  ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. 


אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח&quot;ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}.

והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ&quot;ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד&quot;ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. 

ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה -  היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. 

ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח&quot;ו  כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}}
ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}}
ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}}
ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח&quot;כ סתם הקב&quot;ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה.


והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח&quot;כ סובב ארץ ישראל. ואח&quot;כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים &quot;משכן ע' שרים&quot;}}. 

ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז&quot;ל  {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. 

וזה יובן ממה שמביא  הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}}
{{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש&quot;ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ&quot;ל. 

והנה עתה בגלות אעפ&quot;י שנסתלק הקב&quot;ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ&quot;מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר &quot;יהוה אלהיך&quot; בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} 
הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי.
 

ועתה  ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח&quot;ו כדפירש בזוהר.  עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם &quot;''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''&quot;. עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב&quot;ה פתחי הרקיעים ואמר &quot;''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו&quot;ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''&quot;. ואז בטחו ישראל בהקב&quot;ה והתנחמו מאבלותם.

האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. 

וא&quot;ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח&quot;ו!? {{ש}}
אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר  לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ&quot;ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד.

אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל  תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. 


וא&quot;ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ  בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח&quot;ו!?  כבר פירשו רז&quot;ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! 

ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}}
הענין  הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר&quot;ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב&quot;י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג&quot;כ{{הערה|היה נראה להגיה י&quot;ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור.

אמנם בחוץ לארץ  ח&quot;ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח&quot;ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ  עם ישראל לשמרם. 

והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} -  לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ  מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: 

והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר&quot;ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. 
אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: 


והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ  הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב  שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח&quot;כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו&quot;ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. 


והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. 
ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}}  את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר&quot;ת '''צב&quot;י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב&quot;ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. 

ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא&quot;ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי  תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר  בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. 

וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח&quot;כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי.  כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. 
 

והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}},  ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח&quot;ו. 

והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג&quot;כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה.

והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא&quot;ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם.


ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}}
ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}}
והענין כי הנה הרקיעים  שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי  האר&quot;י זלה&quot;ה. 

וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת -  חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי  כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת.


והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז&quot;ל  לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}}
והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח&quot;כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. 

והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה.  והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. 

וזהו סוד  {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר&quot;ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח&quot;כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י&quot;ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות  דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב&quot;ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו&quot;ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב&quot;ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח&quot;כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו&quot;ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע&quot;ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}}
וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}}  שאמרו רז&quot;ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. 

כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}}
ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי  האר&quot;י זלה&quot;ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י&quot;ב מזלות  '''טש&quot;ת סא&quot;ב מע&quot;ק גד&quot;ד'''. 

ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}}
והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת  '''שצ&quot;ם חנכ&quot;ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג&quot;ת נהי&quot;ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}}
והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. 

ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי&quot;ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. 

ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. 

וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח&quot;ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}.

===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא===
'''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא'''

דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז&quot;ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה.

והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה  שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. 

וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן.

וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. 

ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה  שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. 

והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי&quot;ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו.  {{ש}}
וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה &quot;אל מצוותיה&quot; וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. 

והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י&quot;ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ.


וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. 

כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. 


והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}}
וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ&quot;ץ'''(?) דמנצפ&quot;ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. 

אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}.


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר&quot;ר זכות נר&quot;ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י&quot;ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י&quot;ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו&quot;ד  וי&quot;ו דל&quot;ת ה&quot;ה ה&quot;ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י&quot;ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. 

ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו&quot;ד, יו&quot;ד ו&quot;ו דל&quot;ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ&quot;ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח&quot;ב גג&quot;ת נהי&quot;ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות.


והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י&quot;ה}} על ארץ כנען   שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. 

וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י&quot;ה'''}}.  ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק&quot;נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י&quot;ה}}. ובו חתם ספרו. 

ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י&quot;ה'''}}. {{ש}}
עכ&quot;ל. ודברי פי חכם חן &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר&quot;י זלה&quot;ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר.

ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו&quot;ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. 

וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי&quot;ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת&quot;ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר&quot;ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת&quot;ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי&quot;ה'''. {{ש}}
כי שם '''י&quot;ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל&quot;ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו&quot;ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ&quot;ו נ&quot;ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. 

וזה נעשה בזכות האבות כמ&quot;ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי&quot;ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. 

וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - שמה(?) הוא שער השמים, ומתחבר '''י&quot;ה''' עם '''ו&quot;ה''' ביחד.


והנה כתב האר&quot;י זלה&quot;ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר.
* והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ&quot;י}} - {{גמט דגש|קס&quot;א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי&quot;ה ביודין - ויקיעורך}}.
* ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''.
* '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה(?) שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו&quot;ה}} שהיא מילוי שם מ&quot;ה{{הערה|{{גמט דגש|ו&quot;ד, א', א&quot;ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם  י' פעמים י&quot;ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} -  י' פעמים י&quot;ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. 


ונלע&quot;ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י&quot;ה''' בארץ החיים}}.  וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע&quot;ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ&quot;ו}}, ועשר מילוי ס&quot;ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל&quot;ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ&quot;ו ל&quot;ז}} עם השני כוללים. 

וגם נודע כי שם '''י&quot;ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו&quot;דין אל&quot;פין והה&quot;ין. {{ש}}
והנה {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}.  וגם {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;א}}  עולה {{גמט דגש|ק&quot;ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}}
ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;י, יו&quot;ד ה&quot;ה, יו&quot;ד ה&quot;א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה&quot;י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י&quot;ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. 

וזה סוד שאמר יעקב (&lt;small&gt;שהוא זעיר אנפין&lt;/small&gt;) ללבן (&lt;small&gt;שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון&lt;/small&gt;) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י&quot;ה''' כנזכר לעיל. 

ואז יזכה גם הוא לשם '''י&quot;ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}.  הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י&quot;ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו ***{{הערה|לא ברור. ואולי זו&quot;ן והכוונה זעיר ונוקביה. צע&quot;ע - ויקיעורך}} במקום חכמה ובינה בסוד '''י&quot;ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}.


וגם נקרא  '''ארץ ישראל'''. והוא כמ&quot;ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר.  וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה.

וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס&quot;ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות.


'''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}}
וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק&quot;ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. 

ומאחר שהבטיח הקב&quot;ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ&quot;ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י&quot;ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. 

והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע&quot;ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע&quot;ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן.

והנה צפה הקב&quot;ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע&quot;ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}}
וז&quot;ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}}
:רבנן אמרי אדום ומואב וראשי' בני עמון הם כג(?) שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}.  ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב&quot;ה. עכ&quot;ל.

ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע&quot;ה שהוא מסוד הדעת כנודע.

והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשובו', ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע&quot;ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י&quot;ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות מ(?)נים נגדיים לי&quot;ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה ועל ידי החוקים(?). ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה.

והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. 

וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י&quot;ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''זאת''' במספר קטן גימטריה ג&quot;ס(?) '''זה'''.  ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי&quot;ן ה&quot;ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י&quot;ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}.


===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]===
ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר.

הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. 

אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}}
ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו כעין מעט(?) שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד(?) ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת במסרת(?) אל הקדושה. ואם ח&quot;ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה  - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים(?) אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש.

ועתה דמה(?) בדעתך שני עניינים קודם ה&quot;* הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדכים(?) חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. 

השני היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. 

ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו.
* הא' היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן  כחתוו(?) הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה.
* השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה.


וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח&quot;ו. כי הקב&quot;ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה(?) בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?!

אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות *&quot;*(?) מתייחד עם המלכות והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא '''א(?) פן א''' בארץ שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם(?) ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר באר' הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא בתחתתונים(?). ואותם לבושי חול שהם מצד מטט&quot;רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדים(?) המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. 

וז&quot;ס(?) לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}.

והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. 

והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח&quot;ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. 
והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. 

והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים.
* האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת  שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא *** *** מפני שהוא השפיע לחוץ.

* הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז&quot;ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך *** היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. 

ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני ש**** משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. 

וזה ה(?)שלימות כי זה תלוי בזה כמ&quot;ש במדרש ילקוט דף רע&quot;א ע&quot;א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה  ש** זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}}
הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם.

וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה:
* ארץ החיי''''ם'''
* ארץ צב''''י'''
* ארץ ישרא''''ל'''
* ארץ הקדוש''''ה'''.

וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז&quot;ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר&quot;ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה.  וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אם לא יזכו לארץ(?) אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז&quot;ש(?) {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}.


===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל===
מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו.

בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים ככז&quot;ל(?) וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות א&quot;י(?) בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים(?) לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר&quot;ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. 

וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. 

ואם ח&quot;ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''.  שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר&quot;ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם.

כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז&quot;ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}}
כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז&quot;ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. 

אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. 

והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן  הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. 

כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער בדקה(?) שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה *** השפע הרוחני א&quot;א שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. 

וכבר ידעת מ&quot;ש בספר התיקונים דף מ&quot;ד ע&quot;א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה&quot;ה ולמה(?) אמרו רז&quot;ל מלבא לפומא לא גליתי שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב&quot;י וכיוצא בו?{{ש}}
אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ&quot;ד ע&quot;א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}.  מאי &quot;ללבי&quot;? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. 

בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע&quot;ב}}  צדיקים דאינון  כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל&quot;ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}.

וזהו סוד שהקב&quot;ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ&quot;ד כ&quot;ד''' שמשותיך}} - ר&quot;ל ש{{גמט דגש|מ&quot;ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע&quot;ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח&quot;ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ&quot;ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד&quot;ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב&quot;ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו.

והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי.  אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ.

ולזה רמוז בפסוק משלי כ&quot;ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר&quot;ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}}
אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ&quot;ש בתיקונים {{צ|מאן &quot;חלק לבם&quot;? דא שאור וחמץ דאינון סמא&quot;ל ונח&quot;ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא&quot;ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נ(?)משך לארץ ישראל על ידי המועטים. 

או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. 

וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז&quot;ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל?

אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. 


ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}, ו{{גמט דגש|כ&quot;ד}} ח'(?) ב&quot;ח(?) ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר&quot;ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל&quot;ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין.  וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}.

ומי גרם זה? וז&quot;ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל.  


אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע&quot;ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}}
דע מה שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר&quot;ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל&quot;ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. 

והנה כנגד {{גמט|ל&quot;ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל&quot;ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל&quot;ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע&quot;ב}} צדיקים הנזכר לעיל. 

וז&quot;ש {{צ|&quot;חלק {{גמט|לבם}}&quot; - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא  - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז  {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל&quot;ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. 

אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר&quot;ל שכל {{גמט|ע&quot;ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע.

ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש.

&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר&quot;ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' ב&quot;כל(?) מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי&quot;ב לעשות {{גמט|חי&quot;ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}}  שהם הל&quot;ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל&quot;ב - הוא האדריכל ברמוז בדברי רז&quot;ל כי מטיבורא דלבא *** שלישי' שהם סוד {{גמט דגש|כ&quot;ד כ&quot;ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


===מעלת ארץ ישראל וישיבתה===
מעלת ארץ ישראל וישיבתה.

הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות.
* הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר
* הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד
* הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה
* הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו
* הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם
* הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו

וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים.  

ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות.
* האחד - ים
* השני - ארץ
* השלישי - ארץ ישראל

וכל אחת מוקפת מחברתה. 
* כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. 
* ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות.
* וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. 
* ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה.

וג' גוונין הקודמין הם שוב***(?) ומקיפים אותה והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב&quot;ת'''. דהיינו  {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות(?) שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. 

ונלע&quot;ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא&quot;ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז&quot;ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם.


והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז&quot;ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרי'(?). ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז&quot;ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה.

וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות:
* האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם
* השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף
* השלישי - מענין התחיה אחר כך 

והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. 
וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י&quot;ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י&quot;ג שנה כדפירשו רז&quot;ל.  ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. 

אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. 


'''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות.
* '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר
* '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה. לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא.
* '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השדים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע&quot;ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז&quot;ל.

והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש!  ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל(?) מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע&quot;ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}.

* '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז&quot;ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות.

* '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים {{להשלים}}


-----------</text>
      <sha1>0pulobo3g47biik39z380rikesjsjz1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079691</id>
      <parentid>3079690</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T06:19:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>/* מעלת ארץ ישראל וישיבתה */</comment>
      <origin>3079691</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="124600" sha1="mvc0n8ykkmfiqshycq3m3fv634t8xa3" xml:space="preserve">
__TOC__

===סגולת ומעלת ארץ ישראל===
'''סגולת ומעלת ארץ ישראל'''

שמעו  דבר יהוה אוהבי דעת נוצרי יראה ברחו לכם מכזיב ועד  אמנה.  ראויה להתכבד על שולחן מלכים - 'מאן מלכי רבנן' . כי נגידים אדבר  ואודיע קושט אמרי אמת  מיוסדים על אדני הקבלה הנאמנת האמורה מפי ארון העדות אמון רבתא נהירו דאורייתא, הוא גלא עמיקתא,  כבוד גדולת מעלת הרב המופלא רבינו הקדוש כמלאך ה' '''כמוהר&quot;ר יצחק לוריא אשכנזי''' הנודע בשם '''האר&quot;י דבי עלאי''' זלה&quot;ה. ומשנהו אבי החכמה אשר מלא את ידו לשבת על כסאו - הוא תלמידו נאמן ביתו חי מדבר אלהי בוצינא דנהורא כבוד מע' הרב '''רבינו חיים ויטל''' זלה&quot;ה. {{ש}}
עלימו תטוף מלתי.  ושניהם בנעימים יחד קולם אשמיע, ודבריהם אציע בכל מקום שהדין כך והצע&quot;ה צריכה לכך. 'שמעו ותחי נפשכם'  דברי האר&quot;י זלה&quot;ה בגדולת ארץ ישראל ומקצהו תראו מראות אלהים ומעט מחזיק את המרובה. 


הלא כה דברו על  מאמר הזוהר פרשת ויקהל דף ר&quot;ט {{ממ זהר|ב|רט|ב}} וז&quot;ל: {{ש}}
{{צ|ברקיע דעל ארץ ישראל אית פתחא חדא דאיקרי '''גבילו&quot;ן''' ותחות האי פתח אית שבעין פתחין אחרנין לתתא, ושבעין ממנן נטרין מרחוק תרי אלפין אמין דלא קרבין לגביה. וההוא פתחא סליק לעילא לעילא עד די מטא לגו כורסייא עילאה, ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיע עד תרע' דפתחא דאיקרי '''מגדו&quot;ן''' דתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא דארעא דישראל וכו'}}. 
       
פירש גם האר&quot;י זלה&quot;ה  כי באמצע השער והפתח שהוא כנגד ארץ ישראל יש פתח גדול, וסביב הפתח ההוא יש ע' פתחין שמשם ניזונים ע' אומות מתמצית הפתח ההוא. ובאותו פתח יש פרוכת דקדושה דלא שבק לסיטרא אחרא שיזונו משם, כנזכר בפרשת תרומה קמ&quot;א ע&quot;א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}. והוא לבוש גם כן אלא שהוא קדוש. ולכן אין הקדושה מתגלית בזמן הזה. 

וגם הפתח הוא באמצע הרקיע ונשפע אח&quot;כ לארץ התחתונה דרך הפתח ההוא. ויש פרוכת גם כן אחר לעכב הסטרא אחרא שלא יכנס לארץ ישראל. וזה הפתח מכוון באמצע כל הרקיעים עד שמגיע לכל בחינת יסוד שבמלכות, נקודה קדישא שבכל העולמות עד כורסיא קדישא. ומשם עולין כל התפלות והנשמות העולות למעלה בלילה. ואעפ&quot;י שאמר בפרשת ויקהל דף ר&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ב|רא|ב}} כי התפילות סלקין במזרח ובמערב וכו' - זהו בעלית האוירין, אבל אחר כך כולן נכנסין דרך הפתח ההוא האמצעי. 

והנה אלו הרקיעים אינם מתגלגלים אלא קבועין. ולכן תמיד פתחם מכוין כנגד ארץ ישראל. אך הגלגלים הקבועים ברקיע הם הסובבים. ונמצא כי כשאנו אומרים שהרקיע קבוע הוא על זה הרקיע. וכשאנו אומרים ש{{צ|גלגל חוזר}} - הוא הגלגל ולא הרקיע. ורבי ישמעאל ור' אליעזר אינן עושין עיקר מן הגלגל אלא מן הכוכב  שבו. ואמרו כי מזל חוזר ורקיע קיים. וכן הוא האמת. כי הגלגל והכוכב שבו - הכל נקרא על שם הכוכב. כי הכוכב הוא נקודת הגלגל ונשמתו. והגלגל הוא גופו בסוד העגולים שיש לכל העולמות כנ&quot;ל. וזהו הטעם שאין נזכר בדברי רז&quot;ל תנועת גלגל אלא תנועות הכוכב לבדו. והרקיע קבוע במקום אחד כאהל.


'''והרב חיים ויטאל ז&quot;ל''' כתב וזה לשונו: {{ש}}
דע כי הלא ארץ ישראל הוא באמצע הישוב, וכנגדה למעלה ברקיע יש באמצע הרקיע פתח אחד גדול כשיעור רחב ארץ ישראל ונקרא '''גבילו&quot;ן'''. ותוך זה הפתח לתתא מיניה יש פתחים אחרים באמצעית'. נמצא שהם {{גמט דגש|ע&quot;א}} פתחים לקבל ע&quot;א סנהדרין. וכל הני פתחים ע&quot;א נקראים {{צ|שערי צדק}}, והם קדושים, ואינם מצד האומות ח&quot;ו. 

ויש סביב ע&quot;א פתחים אלו מגרש ב' אלפים אמה לכל צד, ושם נגמר שיעור הרקיע שעל ארץ ישראל. ואלו השני אלפים אמה לכל צד הם משרז&quot;ל  על תקנת תחומין בשבת כי כולם הם קדושה עצומה. ובסיום זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל יש דלת אחד שהוא סוגר זה הרקיע דשריא על ארץ ישראל. ופתחין אלין כשרוצה הקב&quot;ה - סגרם. ונקרא זה הדלת '''מגדון'''. 

&lt;big&gt;(&lt;/big&gt;ולכן יהושע כשנכנס בזה הדלת תיקן לישראל ברכת הזן. וזהו {{צ|על הארץ ועל ה{{גמט דגש|מזו&quot;ן}}}} - גימטריה {{גמט דגש|מגדו&quot;ן}}. וזהו סוד {{צ|מגדל עוז שם יהוה '''ב''''ו '''י''''רוץ '''צ''''דיק}} {{ממ|משלי|יח|י}} -  ר&quot;ת '''צבי'''. ר&quot;ל {{צ|מגדל עוז}} נקרא ארץ צבי ששוכן בה {{צ|שם יהוה}} שהיא השכינה. ובו {{צ|ירוץ}} יסוד שנקרא  'צדיק' דרך הפתח והדלת שנקרא {{גמט דגש|גבילו&quot;ן מגדו&quot;ן}} שמספרם גם כן {{גמט דגש|צדי&quot;ק}}.  וזה סוד הפסוק {{צ|זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו}} {{ממ|תהלים|קיח|כ}}.&lt;big&gt;)&lt;/big&gt;

ומ{{גמט דגש|ע&quot;א}} פתחים אלו ניזונים ארץ ישראל שהם {{גמט דגש|ע'}} נפש לבית יעקב. והסוד כי {{גמט דגש|ע'}} ענפים יש באילן העליון ומהם נשמות ישראל. אם כן לכל ענף יש פתח אחד, ואין כל ישראל ניזונים מענף אחד ומפתח אחד. והפתח שבאמצע הוא כנגד השכינה עצמה שנקרא {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}. והשבעים אחרים נקראים {{צ|שערי צדק}}. 

וסביבות אלו ה{{גמט דגש|ע'}} פתחים שבארץ ישראל רחוק ב' אלפים אמה לכל צד (שהוא סיום רקיע ארץ ישראל) - שם שרויים {{גמט דגש|ע'}} ממנן, כל אחד כנגד פתח אחד. ומתמצית ושיורי השפע דארץ ישראל לוקחים אותם ה{{גמט דגש|ע'}} ממנן כל אחד מפתח אחד - אך אינם קרובים אליהם ח&quot;ו. ואז נעשה שאר הרקיע {{גמט דגש|ע'}} רצועות, וכל ממנא שליט על רצועת הרקיע שלו. 

נמצא כי הרקיע של ארץ ישראל ושאר הרקיע - הכל הוא רקיע אחד, רק שאותו שיעור הרקיע שכנגד ארץ ישראל יש בו אותם הפתחים. וכן הוא בכל העשר רקיעים הנזכר שהם נקראים {{צ|יריעות המשכן}}. וכן למעלה מהם עד כסא הכבוד {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} - באופן כי כל ארץ ישראל אין עליה שום קליפה חופפת, ומן האי סטרא ומהאי סטרא הכל נפתח. כי אין לומר כי בקצה האחד של ארץ ישראל הוא פתוח והשאר סתום - כי כל גבול ארץ ישראל מן הקצה אל מהקצה הוא פתוח. 

ואמר כי טעם פתח הזה הוא כי הוא היה דרך ומבוא לעלות משם סוד ריח הקטורת והקרבנות כשהיה בית המקדש קיים, ואז היה המקום פנוי ע&quot;י אותו הריח העולה משם כנזכר. 
אך כשגרמו חובין שהוא בעת החורבן - אז נתקרבה הקליפה מכל הקצוות הסובבים את אויר ארץ ישראל עד שנתחברו ד' קצוותיה אל תוך נקודת המרכז האמצעי של ארץ ישראל. ואז כביכול נפסק השפע והדבקות אשר לארץ ישראל עם ירושלם העליונה, ואז שלטה הקליפה ונחרב בית המקדש בעוונותינו. 

אבל צריך לדעת כי לא נסתם כל הפתח הנזכר ברגע אחד בעת החורבן, אמנם על ידי התועבות והגילולים שהיו מקריבין וממשיכין את הקליפה מעט מעט עד שנסתם הכל ואז נחרב הבית. ולכן תמצא כי תחלה נחרבה כל ארץ ישראל, והוא בגלות שומרון, הם היוד השבטים, כי נתמלאת סאתם עד שהקליפה גברה שם. ואח&quot;כ גם בני יהודה נתמלאת סאתם. אז נתקרבה הקליפה עד נקודת ציון שהוא אמצע כל העולם, ואז נסתם הכל ואז נחרב הבית בעוונותינו הרבים.


ועתה צריך לדעת שהלא הארץ בעצמה היא קדושה והיא חלק השם יתברך מכל שבעים ארצות , ואיך תוכל הקליפה ליכנס בחלקו יתברך? {{ש}}
לכן השיב כי האמת הוא כי בארץ בעצמה אין להם חלק כלל. האמנם הענין נמשל למי שיש לו עבד אחד וברח ממנו אל בית חבירו - אזי הוא נכנס שם ומכיר את שלו ונוטלו והולך לו. כן ישראל קנו אדון לעצמם בעונותיהם, ונמכרו לעבדים אל הקליפה. בכל יום מקטרים ומזבחים להם עד שברצונם נמכרו להם לעבדים 'להיות להם לאלהים'. ואז הקליפה נכנסה לארץ ישראל ולקחה את העבדים הנמכרים לה ודחה אותם לבר ולקחם בארצה והלכה לה משם, ואז חזר הפתח הנזכר להפתח תכף ומיד. 

וא&quot;ת אם חזרה הקדושה למקומה איך נשאר ארץ ישראל חרבה?

התירוץ הוא כי השכינה עלתה למקומה, וישראל בעונותינו הלכו בין האומות ונשארה הארץ שוממה מבלי בניה ובלי בעלה. ולכן לא חזרה להתיישב עד ישקיף וירא ה' משמים. ואחר שהקדושה נסתלקה כדי שלא תשרה במקום הטומאה (כי זה דרכה כנודע בסוד טומאת מת) - לכן שם הקב&quot;ה פרכת מסך אחד מהקדושה על אותו פתיחו דעל גבי ארץ ישראל. ובזה אין הטומאה שורה שם וגם הקדושה העקרית אינה שורה שם. ונשארה כביכול האשה עגונה ואינה נשאת לאחר.  


וכוונת פרוכתא דא נלע&quot;ד  חיים כי נודע בעת שהמלכות המלבשת גבורה ודין אזי פועלת הדין על ידי לבוש החיצון מכל - שהוא גוון תכלת שמכלה את הכל. והנה אפילו החיצונים יראים אז ממנה כי {{צ|חמת מלך מלאכי מות}} {{ממ|משלי|טז|יד}}. ובראות החיצונים המלכות בלבוש תכלת כנזכר - אזי בורחים משם. 

וזה סוד {{צ|ההוא חופאה קלישא}} הנזכר בזוהר חלק שני דף קמ&quot;א {{ממ זהר|ב|קמא|א}}, עיין שם, שהוא סוד הלבוש החיצון שבסופו הם הלבושים היותר פנימיים ונקראים {{צ|פרוכתא קדישא}} בערך הפנימיים *** כנודע. ולכן החיצונים אינם יכולים ליכנס שם. וכן הברכה והשפע נמנע - כי תוקף הדין הנכלל באותה חופאה אינו מניח לרדת הברכה כיון שאין זכיות בישראל מעוונותינו. ולכן נשארת ארץ ישראל חריבה - ולא מצד הטומאה, רק בשב ואל תעשה. ולטעם זה נקראת {{צ|חופאה קלישא}} כי כמעט היא נקראת קליפה כנגד מה שלמעלה ממנה.{{הערה|כנראה עד כאן דברי הר' חיים ויטאל - ויקיעורך}}


'''והרב  המקובל האלהי מוהר&quot;ר משה קורדוירו זל&quot;ה''' כתב  זה לשונו: {{ש}}
{{צ|בכל רקיעי' אית פתחין ידיען}} - ענין פתחים אלו הם כאלו תאמר ארץ מצרים היא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה היא מחזקת כנגד הרקיע כך וכך מעלות, וכל אותן מעלות הרקיע שהם כנגד חלק הארץ  יקראו פתח אחד. 

ועם היות שיתגלגל הרקיע - אין לחוש,  כי כל חלק מהרקיע כשיגיע כנגד הארץ והשר שלה - ישפיע מעין שפע השר הממונה. והפתחים האלו נחלקים בישוב ששם שוכנים {{גמט דגש|ע'}} אומות, וארץ ישראל היא נקודת מרכזם. וכל ה{{גמט דגש|ע'}} יש להם רצועה שהוא פה להם לשאוב מפתח ארץ ישראל. ולזה היו כמה מלכים בארץ ישראל שלא היה להם בארץ ישראל אלא עיר אחד או חלק כמו ל&quot;א מלכים שכבש אותם יהושע, ושאר ישובם היה במרחקי הארץ (כדפי' רז&quot;ל),  מפני שפתח שאיבת השפע הוא סביב לארץ ישראל. 

וכל {{גמט דגש|ע'}} ממנן נטרין מרחוק תרי אלפי אמין - סודו הוא כי אלו הב' אלפים הוא סוד {{צ|תחום שבת}}, והיוצא חוץ לתחום יוצא אל קליפות. שתחום שבת ותחום ארץ ישראל שהוא אלפים אמה הוא סוד {{צ|הנוגה}} כנודע, הסובב ומתחם ארץ ישראל שלא יכנס אליה חצוני ערל טמא. וחלק ארץ ישראל עולה נקי ובר עד כסא הכבוד. ופתח היכל לבנת הספיר מכוונת כנגדה, ונוגה סובב גבולה ממנה ועד רום רקיעין. ושרים סביב לה שואבים מתמציתה. והם פתחי השרים חלקם אשר נגד ארצם ברצועות משוכות אלו על אלו בענין שכולם שואבים דרך אותו הנוגה. 

והנה כסא הכבוד משפיע כל בחינת ההנהגה לעולם לארץ ישראל וכח כל הנמצא בה. והם סוד {{צ|שערי צדק}}; כי 'צדק' היא מדת המלכות . ואור המלכות המשתרבב מכסא הכבוד דרך ההיכלות, ושוכן בארץ ישראל בסוד {{צ|סתר המדרגה}} הזאת שתחומה נוגה לו סביב ומתוכם כעין חשמל. והכלים הגשמיים שיפעל בו המעשה הוא הרקיעים. ובהגיע הרקיע כנגד אוירה של ארץ ישראל - מתבטל כל כחו וכח השרים שקבל, והוא פועל ברצון השופע כעין שהוא עושה לכל שר ושר - שכל חלק הרקיע שהוא מכוון כנגד ארצו מנהג כפי השפעה הנשפע וחלק התמצית שמקבל מלמעלה.


והנה כיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדים עבודה זרה - היו האומות שולטות בארץ, נכנסות ומשיגות גבולן של ישראל, וישראל נמסרין תחת ידם, כגון סנחריב וכיוצא. עד שבא נבוכדנצר ואז אתקרב קליפא כלא כחדא והיתה שליטה אל החיצונים על ישראל לכלות ח&quot;ו, עד שהחריב המקדש והגלה את ישראל ודחה לון לבר. ואע&quot;ג דדחה לון לבר - עכ&quot;ד משכנם שם אינו קבוע - דלא יכיל לשלטאה בההוא דוכתא קדישא, ולא הרגיעה שם לילי&quot;ת.  וחזר לו נבוכדנצר ושאר המלכים אל מקומם. ועם היום שנתיישבו גוים בארץ ישראל - עכ&quot;ז ישובה אינו ישוב הגורם שתשלוט הקליפה אלא כענין טעם החרבן  דמסיק לבד{{הערה|יתכן שיש להגיה כאן &quot;דמפיק לבר&quot;, וכפי שנזכר לעיל בענין עבד שברח וכולי, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. וקב&quot;ה עבד דלא תשלוט. שגרש הקליפות אחר שנתנקמו מישראל כדי רשעתם. אהדרת ההיא קליפה וחזרו גבולי ישראל אל גבולם העליון. ואלו עמדו ישראל על מקדשם בגלות יכניה וכיוצא שלעולם נשארו ישראל על מכונם - לא היה צריך דבר, שהיה ראוי שע&quot;י העבודה ישאבו הרוח העליון: אמנם נחרב הבית וגלו ישראל.

מה עשה הקב&quot;ה? נטל פרוכתא. והוא סוד {{צ|ופרשו עליו בגד כליל תכלת}} {{ממ|במדבר|ד|ו}}, והוא כח אמצעי בין הקדש והחיצון. ונותן גבול להחיצונים שלא יגשו אל הקדש. 

והנה בהיות ישראל גולין אזי אויר ארץ ישראל הוא מאיר מהקדש דרך פרכת בגד כליל תכלת זה. אמנם בהיות ישראל על מכונם - אין בין ישראל לאביהם שבשמים מפסיק כלל, ויושבי חוץ לארץ  הם שואבים דרך ד' קליפות. 

והנה סגולת ההוא פרוכתא הוא שגורם שתצמצם למעלה ולא תאיר אל התחתונים, ולזה לא יושפע עליהם שפע ואור השכינה באור הקודם, אבל נמצא בה כשיעור מה שעובר דרך הפרוכת. ועדיפא מחוץ לארץ  שאין אותו המעט המאיר עובר דרך החיצונים. וגם הנשמות מדי עלותם לא יצטרכו מתי ישראל לשבר כח ד' קליפות, אלא כבוד השם המאיר דרך הפרוכת הזה שאינו טמא - יאספהו. לזה בזמן רשב&quot;י שהיה חרבן אמר שאויר ארץ ישראל הוא טהור ומחכים וכיוצא, ולא גרעה מעלת ארץ ישראל ח&quot;ו. אמנם תגבורת האור לבנות בית המקדש אי אפשר מן הטעם הנזכר לעיל.


ואמנם יש לדקדק עתה שבמקום הבית נעשה בית מרגז לישמעאלים - מאי איכא למימר? שהרי {{צ|שם הרגיעה לילי&quot;ת}} {{ממ|ישעיה|לד|יד}}!? {{ש}}
וי&quot;ל שזו שליטת ש‎‎ָׂרָם שנתן לו הקב&quot;ה בזכות המילה כנזכר בזהר.  אמנם לא ישכון שם לטמאה כדרך ששולטת {{צ|מחוילה...באכה אשורה}} {{ממ|בראשית|כה|יח}} ששם משכן הקליפות והשר. אבל כאן בארץ ישראל הם יושבים העם לבד ושואבים שפעם מבחוץ ממה שכנגד גבולם, ואין להם חלק בפרוכת כלל וכ&quot;ש במה שלמעלה ממנו. ואותה העבודה שהם עושים - מתגלגלת עד שיוצאה לחוץ אל משכן השר.


ודע כי תחלת המציאות אחר התגברות החיצונים וסלוק שכינה מהתחתונים לסבת הפגם והעון שגרמו  הדורות הראשונים דור אחר דור - נתחזקה הקליפה ונסתמו פתחי הקדושה, ועמדה שכינה בעליונים זולתי מה שנתלבש בחיצונים בסוד {{צ|ומלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהלים|קג|יט}}. וזהו גם כן היה ברדת של ישראל בגלות מצרים כדכתיב {{צ|אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה}} {{ממ|בראשית|מו|ד}}. ולכן כשנראה למרע&quot;ה {{ממ|שמות|ג|ב}} נראה {{צ|מתוך הסנה}}  (דהיינו הקוצים, להראות סוד התלבשות) - {{צ|'''לַבת אש'''}} - שהיא 'בת עין'  הנקראת 'בת מלך' איך היתה מלובשת בתוך הקוצים. 

כך עתה בגלות הזה השכינה היא מתלבשת בתחום שרו של עשו כדי לשמור ישראל שם שתי שמירות. 
* האחת שלא ישתקעו בתוך הקליפות כי {{צ|חונה מלאך יהוה סביב לראיו ויחלצם}} {{ממ|תהילים|לד|ח}} מכל צד הקליפה הרוצה להגביר עליהם כדי להחטיאם. וכמעט האויר הקדוש שוכן אתם בתוך טומאתם. 
* שנית לשמרם שמירת הגוף שלא יאונה אליהם כל און, כענין {{צ|יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך}} {{ממ|דברים|כג|טו}} ואויר חוץ לארץ  מתקדש. 

ומטעם זה נאמר {{צ|דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום}} {{ממ|ירמיהו|כט|ז}}. כי הנביא גלה להם סוד השכינה עמהם בגלות, ואויר קדוש השוכן אתם בתוך טומאתם, והמלך והמלכה גולים עם בניהם ושם מתייחדים בתוך הגולה. וז&quot;ש {{צ|כי בשלומה יהיה לכם שלום}}  שהוא היסוד וייחוד. 

וזהו סוד {{צ|שכינה גולה עם ישראל}} - עם היות שאינה בגלות - אלא לשמור את בניה לבלי יטמאו בין האומות ולא יוזקו, דשכיחא שם היזקא מפני האויר הטמא. ובהיותה שם - האויר מתטהר. 

ואין לתמוה על כך. שהרי ישראל קודם שנכנסו לארץ ויצאו ממצרים והלכו במדבר....'''נח&quot;ש שר&quot;פ ועקר&quot;ב וצמאו&quot;ן''' {{ממ|דברים|ח|טו}} - האיך הקריבו קרבן והיו בתוך ענני כבוד? אלא העננים היה להם אויר, ואויר של ארץ ישראל היה הולך עמהם. כי אותו הפתח הנזכר לעיל נפתח להם במדבר נוכח מושב בני ישראל והלך עמהם על ראשם עד שעמד כנגד כל ארץ ישראל שיעור ת' פרסה. והוא מתחילת גבול ארץ ישראל ועד קצהו.


וצריך לידע כי ענין גלותנו הוא שכל כך פגמו הנשמות עד שהשכינה גולה ונסתלק ממנה השפע מכל הבחינות מכל וכל. וזהו גלות השכינה החלטי - לא צער שתצטער היא מכאב הבן - אלא זה הוא צער עצמי הנוגע אליה. וזה לא היה דווקא אלא בחורבן בית שני כמו שפירשו בתיקונים  על פסוק {{צ|ונהר יחרב ויבש}} {{ממ|איוב|יד|יא}} בענין שפע הנהר הנמשך לשכינה. ופירשו {{צ|יחרב}} בבית ראשון - כי {{צ|יחרב}} הוא כמו {{צ|חרבו המים}}, שאינו יבשות אלא נגיבות, אבל עדיין נשאר לחות השפע קצת. {{צ|ויבש}} - בבית שני, כי {{צ|יבש}} היינו שנתייבש מכל וכל, שנסתם שער השפע מכל וכל. 

וז&quot;ש הכתוב {{צ|ויקרא אֲדנָי '''יְ''''הֹוִה '''צ''''באות '''ב''''יום '''ה''''הוא לבכי ולמספד}} {{ממ|ישעיה|כב|יב}} שהוא ר&quot;ת '''הצב&quot;י'''. כשנחרב קרא לבכי כי {{צ|'''צבי''' לצדיק}} נחרב ויבש, וראוי לו לבכי ולספוד עליו על הצדיק שאבד  למטרוניתא להשפיע עליה, ועתה כל הנשפע שמשפיע לחוץ יוצא ל{{גמט דגש|ע'}} שרים, בני שפחה בישא. 

והנה {{גמט דגש|צבי}} גימטריה {{גמט דגש|ק&quot;ב}}. חִדֵש שעל ידי הצדיק שהוא היסוד מתחברים גם כן '''ק''''דושה '''ב''''רכה (שהם תפארת ומלכות). ועתה הצדיק אבד - נעשה '''ק&quot;ב''' ישן ו'''ק&quot;ב''' חרובין - שכל השפע של הקדוש ברוך הוא ד&quot;קדושה ו&quot;ברכה - הוא יורד לעלמא דחרוב, סוד {{צ|'''קב''' חרובין}} שהוא לקליפת נגה (כנודע בדרושי האר&quot;י זלה&quot;ה באורך, עיין שם בדרוש של מרכבת יחזקאל). ועיין שם הזוהר פרשה תרומה על פסוק ועשית שלחן (צ&quot;ל מנרת) זהב טהור וגו'. 


וא&quot;ת - כיון שנסתם שער השפע - אם כן מה יתן ומה יוסף העוסק במצוה או הפוגם? {{ש}}
וי&quot;ל כי העושה מצוה בזמן הזה הוא עושה סמך לשכינה ומושך לה שפע כזיעה בעלמא - ועכ&quot;ז יש לו שכר טוב. ועל זה נאמר {{צ|שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה}} {{ממ|ישעיה|סו|י}} - כי סמך הוא עושה לה, ואדרבה יותר שכרו גדול. 

והעד על זה בת מלך בהיותה יושבת בהיכל המלך אביה - עבודתה שעושין לה אינה כל כך נחשבת כמו עבודה שעושין לה בהיותה בגלות. ואז כשהעבד נותן לה אפילו עשב לח - חשוב אליה יותר מכל מעדני מלך בשער המלך לפי הצורך. לכך עבודה המועטת שעושין לה בזמן הזה הוא חשוב מכל אילי נביות בזמן ההוא!


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt;זהו סוד שאמרו ז&quot;ל במדרש משלי והובא בילקוט דף ק&quot;מ ע&quot;א וזה לשונו: {{ש}}
{{צ|א&quot;ר יוחנן &quot;טוב פת חרבה&quot; {{ממ|משלי|יז|א}} - זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה - זוכה לעה&quot;ב. &quot;מבית מלא זבחי ריב&quot; - זו חוצה לארץ שהיא מלאה חמס וגזילות}}. 

הכוונה כי בעוונותינו הרבים עתה בעת החורבן השפע שמקבלת השכינה הוא התמצית ממה שהיתה מקבלת מקודם בבנינה. והשפע בעצמו לוקחת בעוונותינו הרבים השפחה בישא,  כמה דאת אמר {{צ|תחת שפחה כי תירש גברתה}} {{ממ|משלי|ל|כג}}. אבל עדיף אותו השפע המועט שיורד בארץ ישראל שהוא בתוך אויר הקדוש - מכל השפע היורד בחוץ לארץ  בתוך אויר הטמא. וז&quot;ש {{צ|טוב פת חרבה - זו ארץ ישראל}}, ואין לה עתה אלא התמצית. {{צ|שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח}} - שאינו גורם במעשיו הטובים שלו להוריד אלא התמצית בלבד - מכל מקום {{צ|זוכה לעה&quot;ב}} - כי זה המעט שגורם הצדיק במעשיו להוריד בארץ ישראל הוא חשוב לשכינה מכל אילי נביות בזמן שבית המקדש היה קיים כנז&quot;ל. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|'''י''''פרח '''ב''''ימיו '''צ''''דיק ורוב שלום עד בלי יָרֵח}} {{ממ|תהלים|עב|ז}} - הוא ראשי תיבות '''צב&quot;י'''  למפרע - להורות כי צדיק שדר בארץ צבי בזמן {{צ|בלי ירח}}, שהירח היא בחסרונה, גורם {{צ|רוב שלום}} יותר מבזמן שהיתה הלבנה במילואה.&lt;big&gt;)&lt;/big&gt; 


ועל דרך הזה הפגם הגדול הוא כי מי שיטול מלפניה המאכל המועט ההוא - אז בוודאי היא בכעס גדול ותענישהו עונש גדול. כי הקרוב אל הדבר קל שבסבות יפסיקהו והיא בעצמה מגוללת בדין, וקלה שבסיבות יהפכה לדין חזק. וזה טעם הצרות התכופות בגלותינו זה מה שלא היה כן בשאר הגליות. מפני שבשאר הגליות שלא היתה עמהם אלא לשמרם בלבד - לזה היה לה שפעה בכל יום כנודע. אמנם עתה שנסתלק לה השפע מכל וכל והיא נקרא {{צ|סוכת דוד הנופלת}} {{ממ|עמוס|ט|יא}} - 'שנפלה' לא נאמר אלא 'הנופלת', להורות שלעולם היא בעוונותינו נופלת. להיות שנסתם השער השפע שאינו נשפע למטה זולת הספיחים וספיחי הספיחים שאנו אוכלים. וכן תמיד מאותו השפע שהיה בה נזרע  עתה בזמן הגלות, ולכך לעולם חוזרת לאחור. וזהו {{צ|הנופלת}} בכל יום, שאין יום שאין בו קללה מרובה מחברתה.  כי כל עוד שהולך השפע מתמעט כחו, כענין הספיחים שיש להם כח חזק ,וספיחו ספחים שהוא השיחים הוא יותר מעט, וכל עוד שהולך הוא מתמעט.


ולכן עיקר כוונת הרשב&quot;י בחבור ספר הזוהר היה לזה. להיות השכינה בגלות באפס שפע באין תומך ואין עוזר - רצה לייחדה עם הת&quot;ת ייחוד מועט על ידי חיבור זה במה שיהיה הוא עם חבריו עוסקים בסוד. וכמו{{הערה|נלע&quot;ד שיש להוסיף כאן מלת &quot;כן&quot;. &quot;וכמו כן וכולי&quot;. וצע&quot;ע - ויקיעורך}} כל מי שזוכה לעסוק בזה החיבור הוא גורם לייחד קב&quot;ה ושכינתיה ע&quot;י היסוד שהוא סוד  {{גמט דגש|רז}} דהיינו {{גמט דגש|אור}}. 

וגם על ידי החיבור הזה הוא ביטול הקליפות וקללות הגלות והשבתת קטרוגם שהן לוחמות בכל עת ובכל שעה נגד השם ונגד שכינתו, ונגד בניה ישראל הנתונים בגלות בין האומות הנקרא  {{צ|חיוון בישין ודובין דאכלין ענא}} שהם ישראל כאומרו {{צ|ואתנה צאני וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|יז}}. 

ועסק התורה יקרא {{צ|הקלע והחרב והרומח}}, והם בחינת הסודות להצילם מרעתם בחיבור הזה, כמ&quot;ש בס' התיקונים דף ע&quot;ג ע&quot;ב על פסוק {{צ|ורוח אלהים מרחפת על פני המים}} {{ממ|בראשית|א|ב}}:
: מאי {{צ|ורוח}}? אלא בודאי  בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא - האי רוח נשיב על אינון דמתעסקים באורייתא, בגין [ד?]שכינתא אשתכח בינייהו. והאי רוח איתעביד קלא ויימא הכי: {{צ|אינון דמיכין ושינתא בחוריהון, סתימין דעיינין, אטימין דלבא - קומו ואתערו לגבי שכינתא! דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה ואיהו בינייכו!}}. ורזא דמלה {{ממ|ישעיה|מ|ו}} {{צ|קול אומר קרא}} כגון {{צ|קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה}} {{ממ|איוב|ה|א}}. והיא אמרת {{צ|מה אקרא כל הבשר חציר}} - כלא אינון כבעירין דאכלין חציר, {{צ|וכל חסדו כציץ השדה}} - וכל חסד דעבדין - לגרמייהו עבדין! ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא -  כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין! בההוא זמנא {{צ|ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב}}  {{ממ|תהלים|עח|לט}}. ודא איהו רוחא דמשיח. 
: ווי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא ישוב לעלמא! דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהו '''י'''' מינה, ואשתארת '''ב'''' יבישא.{{ש}} 
ווי לון דגרמין עניותא ואורך גלותא וחרבה וביזה והרג ואבדן בעלמא! והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח וגו'. 

וכן בכמה מאמרים אחרים בתיקונים ובזוהר . 


כללו של דבר שכל המתעסק בספר הזוהר ניצול מכל הנזכר לעיל ועושה תקון גדול לשכינה בגלות הזה. והספר הזה עתיד להגלות כל סודותיו בימי מלכא משיחא כדי ליתן סעד לשכינה כנזכר. והנה כל אותם שיזכו אליו יזכו לגאולה בעזרת האל יתברך:

===יניקת שבעים שרים מארץ ישראל===
ועתה  נבאר יניקת {{גמט דגש|ע'}} שרים מארץ ישראל איך היא, ושליטתם. 

דע כי הנה '''לילי&quot;ת''' נקראת 'אימא דערב רב'. וערב רב נקראים {{צ|ע' שרים ערבוביא בישא}}, שלילי&quot;ת הרשעה הולידה אותם מיחוד '''סמא&quot;ל'''. והם בשפל כל מדרגות החיצונים, למטה מכל ההיכלות. הם {{גמט דגש|ע'}} ניצוצות. כדרך שהקדושה נבראת 'בת שבע' 'בת שבעים' - כך בחיצונים לילי&quot;ת נקראת 'בת שבע' היכלות החיצונים שהיא 'בת שבעים' אומות כנגד שבעים שרים. ואין שום שר כנגד ארץ ישראל, שהרי אין להם חלק בארץ. אמנם בחוצה לארץ ממש נתנה להם שליטתם. 

וצריך לידע שיש ארבע מאות פרסה בארץ ישראל שאין שר ולא חצוני שולט בו כלל, אלא יש בגבולה סביב קליפה קדושה שנקראת {{צ|פרוכתא קלישא וקשה}}. שצדה מבחוץ היא טמאה, וצדה מבפנים היא טהורה. כקליפת האילן - שצדו מבחוץ הוא פגום, וצדו מבפנים הוא נאה ונאות לערך האילן. וכן קליפת האגוז וכן בעלי קליפין - מבחוץ קשים לשמור, ומבפנים נאה ונאות לערך המוח הפנימי. 

והנה דע שכנגד ד' מאות פרסה של מטה הנזכר לעיל יש למעלה חלון אחד מרובע, והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה. 
* ושיעורו מלמעלה {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה על {{גמט דגש|ת&quot;ק}} אמה כשיעור בית המקדש, כי בית המקדש כולו נתון תחת החלון. 
* ובאמצעית עוביו של חלון הכיפה היא כשיעור עה&quot;ק ירושלם ת&quot;ו. 
* ושיעור כמות החלון למטה הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כשיעור כל ארץ ישראל, וכל ארץ ישראל תחתיו. 

וכשהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות של י' ספירות דעולם העשייה - היה יורד אז דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר ויורד על בית המקדש, ובית המקדש יתפשט על כל ארץ ישראל. וכשרבו הפריצים בבית ראשון מהבל דברי לשון הרע ונבלות פה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענף עב, והתחיל להסגר מעט מעט סביבות שפתי החלון - עד שביום ט' באב נסגר כלו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית פתח הקב&quot;ה את החלון, ואז הוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות של עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד. ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דווקא בעת החרבן שנתנה רשות אל החיצונים ליכנס לארץ ולהחריב הבית כנזכר. ומיד נתגרשו משם. ויש כסוי ומסך פרוכת פרוסה סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה, ומגרשת כל זר מתוכה. ואפילו ארץ ישראל חרבה ושממה מפעולות החיצונית הזאת שהוא בעת החורבן - עכ&quot;ז אינה שולטת בארץ ישראל. אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקיה וברה מאין זר בתוכה. 

והנה מה שהיה שעור ארץ ישראל ת' פרסה על ת' פרסה - עתה בעת חורבנה לא נשאר אלא מאה פרסה על מאה פרסה שהוא חצי חלק שמיני. וכל מקום דשן ושמן - נקמט ונתכווץ. וזה כדי לרצות את שבתותיה כנגד שבעים שמיטות שבטלו. ולא נשאר ממנה אלא הטרשין שבה. ואפילו שזורעין בטרשין שבה - כמאן דליתא דמי. 

והנה דרך אותה קליפה קלישה הנזכר לעיל - שהוא גדר מעכבת שלא יכנסו החיצונים לגבול ארץ ישראל כלל אפילו בזמן חורבנה כנזכר - הוא פתח משוך עד היכל {{צ|לבנת הספיר}} {{ממ|שמות|כד|י}} כדי שלא ישלטו בארץ ישראל שום שר וחיצוני. רק אם ישליטוהו ברשע ע&quot;י כישוף וע&quot;ז ועבירות - שאין זה מן הנאות אלא מצד הבחירה הרעה לרשעים שיוכלו לעשות כרצונם. אבל לא שתשלוט הקליפה. {{ש}}
ובזה נבין אומרם {{צ|לא גושמה ביום זעם}} {{ממ|יחזקאל|כב|כד}} - שבאו המים הטמאים מי המבול מי המרים המאררים שהם הקליפות ונכנסו בארץ. לא שגושמו בארץ - שאין כחם שם . ובעת חרבן בית המקדש פרץ הקב&quot;ה גדר הקליפה ומסך המבדיל ונכנסו והחריבו בית המקדש, וחזרו להם ונסתמה הפרצה. וכן פי' הרשב&quot;י בזוהר פ' תרומה  ע&quot;ש.


ודרך זה הוא סוד השכינה בארץ ישראל. כי ימשיך אור רוחני, אויר ארץ ישראל הטהור. שאין אוירה מהחיצונים כאויר חוץ לארץ, אלא אוירה מפתח היכל לבנת הספיר הפתוח עליה, ומוריד אויר טהור מחכים ודאי בסוד השכינה הנקראת 'חכמה'.  וענין זה תלוי בקדושת הארץ. 

והיינו שפירשו בזוהר לך לך{{הערה|מצאתי אולי {{ממ זהר|א|עח|א}} - ויקיעורך}}  שעמד אברהם על שליטת הארץ הקדושה ולא היה יכול לרדת לעומקה, ושפט באצטורולוגין שלו כל שרי המקומות וירד לעומקן, ובארץ ישראל לא השיג. עד שאמר לו הקב&quot;ה {{צ|אל הארץ אשר אראך}} {{ממ|בראשית|יב|א}} כמו שאמרו רז&quot;ל,  ושם תשיג שליטת הארץ. וכן השיג בנבואה. 


אבל נשאר לנו לבאר דהא אילנא דמותא שלטא בליליא אפילו בארץ ישראל או אפילו ח&quot;ו בעת רעתן או בעת הדבר בר מינן וכיוצא, שנאמר {{ממ|משלי|כב|ג}} {{צ|ערום ראה רעה ונסתר}}.

והנה הענין הזה יהיה כי לצד צפון של מחיצות אלו יש נקב אחד לצד הקליפות. וזה הנקב הוא סמוך לפתח היכל לבנת הספיר. ודרך אותו נקב הוא התפשטות הקליפות בארץ ישראל בלילה. שנתן רשות להתפשט - אבל לא כולם, אלא אותם של סוד שליטת הלילה. ונקב זה נקרא {{צ|נוקבא דתהומא רבא}} כמ&quot;ש, והוא פתח כניסה אל החיצונים אל האויר הטהור הזה לבא אל פתח ההיכל להיות שם - {{צ|לפתח חטאת רובץ}} {{ממ|בראשית|ד|ז}} להתעלות שם. ולכך כנגד ההיכלות מבחוץ - שם הקליפות נאחזות, והן כעין קליפת האגוז. שהרי ד' מוחין הם ד' חיות הקודש, והקליפה נאחזת מבחוץ - דהיינו שסוד אותה הקדושה היא משפעת אל החיצונים האלו. ובהכרח יש להם מדרגות על מדרגות משתלשלות משם ויונקות על יד&quot;ו - דהיינו שיש לכל ההיכלות ערוה מבחוץ דהיינו החיצוניות הנדבקת שם. 

ולזה לצד צפונה הוא פתוח - שדרך אותו הפתח יוצא מתחומה ונכנסת. וזה סוד {{צ|ויבא גם השטן בתוכם}} {{ממ|איוב|א|ו}}. והיינו נמי שליטת החיצוני בארץ לכל שליחות שבעולם. וכן כל איזו חלק הניתן לחיצונים כגון עשן המערכה ואברים ופדרים המתאכלים כל הלילה -  היה נוטה ממש לצד צפוני של ארץ ישראל. ודרך אותו הנקב אשר שם היה יוצא אליהם ונתן להם, שנאמר {{צ|בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל}} {{ממ|בראשית|מט|כז}}. ודרך אותו נקב הוא דחיית הרשעים בין הקליפות, וגם כניסת כל הרשעים לגיהנם. וכל הנדחה - דרך אותו נקב הוא ידחה. 

ועל אותו נקב התפלל דוד {{צ|וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. שח&quot;ו  כשידחה הרשע דרך אותו הנקב ויסתם פיו עליו והוא יורד לגיהנם אל בין הקליפות - נוח לו שלא נברא, כי הם שולטות עליו כשכיר יומו. {{ש}}
ועל נקב זה נאמר {{צ|ובאר צרה נכריה}} {{ממ|משלי|כג|כז}}. {{ש}}
ועליו נאמר {{צ|אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס {{תיקון גירסה|בל|אל}} יתמכו בו}} {{ממ|משלי|כח|יז}}. והיינו גיהנם רוחני. ויורד מדרגה אחר מדריגה עד למטה. {{ש}}
ועל זה הנקב נאמר {{צ|מצפון תפתח הרעה}} {{ממ|ירמיהו|א|יד}} - שנפתח הנקב כפרצה ופרצו פרץ כל הגוים אשר סביבותיה. ואח&quot;כ סתם הקב&quot;ה הפרצות ונשאר הדבר כמו שהיה.


והנה עתה תבין שבזה הפסוק {{צ|אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים}} {{ממ|בראשית|כח|יז}} - כי פתח היכל לבנת הספיר יש בו מדריגות כעין גלדי בצלים. הנקודה האמצעית של מלכות דאצילות היא קודש קדשים, ומשם יורד השפע עד היכל לבנת הספיר ביצירה השורה על ארץ ישראל. והכל נבאר בעזרת השם יתברך בסוד המשנה של {{צ|עשר קדושות}}. ואחר כך סובב עזרות ולשכות. ואחר כך סובב הר הבית. ואחר כך סובב ירושלם. ואח&quot;כ סובב ארץ ישראל. ואח&quot;כ חוץ לארץ שהוא משכן השרים{{כך מובא בדפוס וינציא. ויתכן כי יש ספרים אחרים שגורסים &quot;משכן ע' שרים&quot;}}. 

ובארץ ישראל תתפשט ותשתרבב השכינה דרך ד' מאות פרסה אלו ותשכון קדושתה בארץ ישראל, ובירושלם מדרגו' קדושה יותר, והר הבית יותר כמשרז&quot;ל  {{צ|עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל}}. והיינו שכינה שוכנת בתחתונים ואינה מתלבשת בחיצונים כלל. ואפילו עתה בגלות - מכל מקום {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. 

וזה יובן ממה שמביא  הזוהר בפרשת שמות {{ממ זהר|ב|יד|א}}, וזה לשונו: {{ש}}
{{צ|ברח דודי ודמה לך לצבי וגו'}} אין חיה בעולם עושה כמו הצבי או כעופר האיילים. בזמן שהוא בורח - הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו, ולעולם תמיד הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמר ישראל: רבש&quot;ע! אם אנו גורמים שתסתלק מביננו - יהי רצון שתברח כמו הצבי או כמו עופר האיילים שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. עכ&quot;ל. 

והנה עתה בגלות אעפ&quot;י שנסתלק הקב&quot;ה מירושלם ומארץ ישראל למעלה למעלה - מ&quot;מ הוא מחזיר ראשו למקום שהיה שם בירושלם עיר הקדש כדי להשפיע בה תמיד. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מראשית השנה..}} {{ממ|דברים|יא|יב}}. וצריך להבין למה אמר דווקא {{צ|עיני}}? הוה ליה למימר &quot;יהוה אלהיך&quot; בלבד? ולמה מדייק דווקא {{צ|עיני}} ולא תואר אחר?{{ש}} 
הטעם הוא שזה הפסוק הוא מרמז על הגלות כשמסתלקת השכינה למעלה היא מהפכת הפנים בלבד ומסתכלת בעיניה בה. ולא בעצם קדושתה - כי היא מסתלקת תמיד למעלה, אבל העינים מסתכלים תמיד למטה בירושלים. ולכן נקרא {{צ|ארץ הצבי}} שהיא דומה לצבי.
 

ועתה  ישפוט המעיין בשכלו - כי אחר שישראל ידעו בבירור עניינים אלו על מתכונתם כשבא נבוכדנצר ונכנס דרך פתח הצפון והגלה החרש והמסגר בבלה - מה היתה כוונתם בחשבם שהם טבועים בבור תחתיות - {{צ|תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ}} {{ממ|תהילים|סט|טז}}. כמה נתייאשו מן הרחמים וכמה היה לבם חרד וכמעט נדחה מן האמת ח&quot;ו כדפירש בזוהר.  עד שהוצרך הנביא לבשרם {{צ|ואני בתוך הגולה}} {{ממ|יחזקאל|א|א}} - בעמקי הקליפות. וכמה יצא לבם באומרם &quot;''איה תעלנה תפלותינו? איה יתקשר הבל פה תורתינו?''&quot;. עד שנתבשרו ואמר {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}}. ממש פתח הקב&quot;ה פתחי הרקיעים ואמר &quot;''דעו לכם כי ממש כמו שאני בארץ ישראל כך אני יצאתי עמכם בחו&quot;ל! ותפלותיכם ומצותיכם ונשמותיכם באות אלי מפני שאני יצאתי בגלות עמכם. ורקיעים אלו הם עליכם כאותם הרקיעים שהם על ארץ ישראל''&quot;. ואז בטחו ישראל בהקב&quot;ה והתנחמו מאבלותם.

האמנם דרך רדתה היא - כי תצא ניצוץ השכינה עם כל חייליה ומרכבותיה. דווקא ניצוץ - כי עיקר השכינה היא בארץ ישראל. אמנם דרך פריצות תפרוץ פרץ ותצא אל ארבע רוחות השמים מקום אשר נפוצו שם ישראל. 

וא&quot;ת אם כן נתבלבלו כל המעלות ח&quot;ו!? {{ש}}
אמנם דרך הפרצה הזאת נבאר שאינה כפרצת החיצונים כשנכנס לארץ שאותה פרצה היה בלבול המעלות וחרבן בית המקדש וכבר נסתמה כנזכר לעיל. אמנם פרצה זו שפרצה השכינה היה ממש כדרך פתח היכל לבנת הספיר  לרדת לעולם התחתון לארץ ישראל. כן ממש פרצה פרץ הקדושה בקליפות ונתלבשה בלבושיה וירדה לבבל ולעילם ולכל המקומות. כאמרו {{צ|למענכם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה}} {{ממ|ישעיה|מג|יד}}. ואפילו אם איש אחד פרטי עובד השם בגלותו - שכינה עמו, כמ&quot;ש {{צ|אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגומר}} {{ממ|דברים|ל|ד}} - משם דייק ששם השכינה עמך אפילו ליחיד.

אמנם הפרצה תהיה כי כמו שיש מחוזות וגבול לפרצה זו שהם ת' פרסה של ארץ ישראל שהשכינה אשתרבב ותכנס למטה -- כן דרך הגבול הזה הישר נוכח שער היכל לבנת הספיר! באלכסון תשתרבב שכינה ותתלבש בסוד היכליה וחייליה הרוחנים שאינם מצד עצמה בעלי מקום, אמנם המקום יוחס אליה מצדינו שאנו בעלי מקום. תשכון שכינה במקום זולת מקום כנזכר לעיל. הנה השכינה תשתרבב ותתפשט דרך אלכסון אל  תוך אותו השר שבחוץ לארץ ואל אותו הגבול. ויעשה לו מהלך ושביל ותתפשט שם. והיינו {{צ|נפתחו השמים}} - שהיו נגדיים לגולה. {{צ|ואראה מראות אלהים}} - היא השכינה שירדה שם, והיינו דרך ירידתה. 


וא&quot;ת אם כן לפי דברי אלה - ארץ ישראל וחוץ לארץ  בימי הגולה הם שוים!? ואין זכות עתה למי שידור בארץ ישראל ולא תועלת ח&quot;ו!?  כבר פירשו רז&quot;ל ואמרו {{ממ|כתובות|קיא|א}} {{צ|אינו דומה קולטתו בחיק אמו וגו'}}! 

ועתה נבאר האיך תעמוד שם השכינה ובזה יתוקן הכל.{{ש}}
הענין  הוא כי שכינה שורה בארץ ישראל בלי אמצעי, אלא כדפרישית בסוד 'פתח היכל לבנת הספיר' קדושה מתלבשת בקדושה זו פנימית לזו שוכנת בארץ ישראל ממש. ובקדשי קדשים שוכנת מדריגה העשירית בלי לבוש. וזהו סוד הפסוק {{צ|כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו}} {{ממ|תהילים|קב|יז}} ובעצמו בלי לבוש. וזהו ר&quot;ת {{צ|'''ב''''נה '''י''''הוה '''צ''''יון}} - הוא '''צב&quot;י''' - כי את ציון בנה ה' כדי להראות כבודו בלי לבוש. וכן בעזרות ג&quot;כ{{הערה|היה נראה להגיה י&quot;ס דהיינו עשר ספירות - ויקיעורך}} מדריגות הקדושה בלי לבוש. ובארץ ישראל בלי לבוש. ואז ממש שוכנים באויר הטהור.

אמנם בחוץ לארץ  ח&quot;ו שתרד כך השכינה - שעל זה נאמר {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}} - אם כן היאך תתפשט השכינה שיהנו ממנה הקליפות ח&quot;ו להיות בניה עזובים שם באויר הטמא?! אי אפשר! אלא תתפשט ניצוצה עד מקום שישראל שורים ותתלבש בלבושי הקדושה בתוך החיצונים. דהיינו מתלבש ניצוץ שלה בחוץ לארץ בשר ההוא שישראל תחת ידו בסוד {{צ|מלכותו בכל משלה}} {{ממ|תהילים|קג|יט}}. דהיינו י' ספירותיה מתלבשים בעשר קליפין לאכפייא לון כדי שלא יוכלו להרע לישראל. והיינו כענין השמש שהוא בשמים וניצוץ אורו למטה בארץ. וכן גם כן שכינה עיקרה בארץ ישראל וניצוצה למטה בחוץ לארץ  עם ישראל לשמרם. 

והיינו דקאמר יחזקאל {{צ|ואני בתוך הגולה}} -  לא עצמותה ממש, אלא ניצוץ אורה. לפיכך {{צ|נפתחו השמים ואראה מראות אלהים}} - מכלל שהיא למעלה בשמים וניצוצה למטה בחוץ לארץ  מתלבש בשר, כדרך שמתלבש משך רוחב גבול ארץ ישראל. שאותם המחיצות הם {{צ|רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת ונוגה לו}} {{ממ|יחזקאל|א|ד}}: 

והנה הסובב פנימה לגבולי ארץ ישראל הוא אור נוגה זה, והוא מתפשט מפתח היכל לבנת הספיר עד סוף תחומי ארץ ישראל. ואין בארץ ישראל 'רוח סערה ענן גדול אש מתלקחת', אלא גבוליה {{צ|נוגה לו סביב ומתוכה כעין חשמל}}. לכך כולה ראויה לנבואה ואוירה הוא טהור המחכים. וחוצה לנוגה הוא חוצה לארץ - סובב ענן גדול ואש מתלקחת. וחוצה להם רוח סערה. שהרי הנביא בארץ ישראל לא הוצרך לעבור דרך אלו הקליפות אלא מיד נוגה לו וצופה בחשמל. וכן פי' ישעיה {{צ|בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את יהוה}} {{ממ|ישעיה|ו|א}} - ר&quot;ל שראה נקודה אמצעית יושב על כסא רם ונשא וגומר. 
אמנם בחוץ לארץ יש בין ישראל לאביהם שבשמים מחיצות של ברזל, דהיינו שאמר יחזקאל {{צ|ואראה והנה רוח סערה וגומר}}. דהיינו השכינה שהוא המוח המתלבשת בחשמל. ועליו {{צ|נוגה לו סביב ועליה אש מתלקחת ועליה ענן גדול ועליה רוח סערה}}: 


והנה המת בארץ ישראל - קולטתו בחיק אמו בתוך הנוגה. ואם רעה תתגרש. ואם טובה תתקבל. והרשעים צריכים להנער ממנה. אמנם בחוץ לארץ  הוא להפך - כי הרשעים מאליהם נשארים בחוץ, והצדיקים יפתח להם פתח ויקרעו החשך ענן וערפל (שהם ג' קליפות) ויכנסו בתוכם. וזהו שאין בשום נבואות שום נביא מעלות אלו אלא בנבואת אליהו בחורב  שנאמר {{צ|והנה רוח...רעש...אש}} - ג' קליפות. ואח&quot;כ {{צ|קול דממה דקה}} (שם יב) שהוא המוח, מפני שהיה בחו&quot;ל. וכן יחזקאל. אמנם שאר נביאי ארץ ישראל רואים ושומעים מיד את הקול. 


והיינו שאנו אומרים ששכינה תתלבש בשר ההוא שישראל יושבים בו. 
ובעוד ששכינה מתלבשת בשרים החיצונים להשפיעם אזי היא אומרת {{ממ|שיר|א|ו}} {{צ|שמוני נוטרה}}  את הקליפות, שהם {{צ|הכרמים}} והשרים. ו{{צ|כרמי שלי}} של ארץ ישראל ועם קדוש - {{צ|לא נטרתי}}. וזהו רמז הפסוק {{צ|כי כרם '''י''''הוה '''צ''''באות '''ב''''ית ישראל}} {{ממ|ישעיה|ה|ז}} - ר&quot;ת '''צב&quot;י''' - להורות שארץ ישראל וישראל נקראים 'כרם של הקב&quot;ה'. וזהו שכתוב {{צ|כרמי שלי לא נטרתי}}. 

ואין יחוד כלל. כי אחר שהשכינה נפרדה מהספירות - כל הספירות הם בלתי שלימות. כי אין אור הא&quot;ס מתגלה בהם בתוספת האור יותר על כדי חיותם. כי אין הכתר משפיע אורו אלא בהיות חכמה ובינה (שהם הכסא שלו) בייחודם. והם אינם מתייחדים אלא ביחוד התפארת ומלכות. ובגלות היא נטרדת מכל יחודה וטובותיה, ואין בה אור כלל על ידי היחוד. אמנם נמשך אליה על ידי  תפלותינו ומצותינו סעד וסמך מעט כדפירש בזוהר  בפסוק {{צ|אם בחקתי}} {{ממ|ויקרא|כו|ג}}. 

וזה יהיה הענין הנזכר אפילו ליושבי ארץ ישראל, שאנו בחיק האם ובסדר הנכון אל המדרגות. שאפילו שחרב מקדשנו - לא שלטה הקליפה בארץ ישראל אלא עד תשלום החרבן בלבד כנזכר, ואח&quot;כ תכף נסעה. ואלו הגוים יושבי הארץ - אינם דוחים השכינה ממנה בחורבנה, אלא תמיד היא עומדת בכותל מערבי.  כי מעשי הגוים ועבירותיהם אינם פוגמים בה רק שהוא חלול שמו בגלות. ואנחנו עומדים בחיק האם והיא בוכה עמנו ומנשקת עפר משכנה כדפי' בזוהר איכה. 
 

והנה ענין נוקבא דתהומא רבא והיכל לבנת הספיר הוא יום ולילה. כי ביום יסתם נוקבא דתהומא רבא, ו{{צ|תזרח השמש יאספון ואל מעונותם וגו'}} {{ממ|תהילים|קד|כב}} - ואז יצא ההוא דאיתמר ביה דמות האדם לפעלו. והיא הקדושה. ובלילה יסתם פתח היכל לבנת הספיר ויפתח פומא דתהומא רבה . ואז {{צ|בו תרמוש כל חיתו יער}},  ויתפשטו החיצונים בעולם. וכל העולם טועמים טעם מיתה, והרשות ניתנה להם לינק מהקדושה דרך קליפת נוגה, אבל לא מפנימיות הקדושה עצמה ח&quot;ו. 

והנה הג' קליפות אחרות שהם ג' קליפות האגוז הקשות - הנה הקליפה הנקראת {{צ|אש מתלקחת}} יש בה ע' ענפים הנכללות בהם ע' שרים, והם תחתונים למטה ושולטים למעלה מגלגלי העולם. והם מחלקים העולם לע' חלקים, ע' גבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון ממשלתו כנגד אומתו כמו שביארנו לעיל באמרו {{צ|יצב גבלת עמים}} {{ממ|דברים|לב|ח}}. והם שואבים מבחינת שורשם ואחדותם כאחד מקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד. ובחינה זו עולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת הנשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' שרים. וכן ג&quot;כ השפע הוא משפעת לשרים והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד גבול האומה.

והנה מיום שחלק ה' גבולות עמים אזי אין אותה קליפה ({{קטן|שהיא שורש לשריהם כנודע}}) נוטלת נשמות קדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא שיש ברשות לבד נפש הבהמית מזיווג סמא&quot;ל ובת זוגו שרי הקליפות. ומיחודם עושים נפשות טמאות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש חיה טמאה לרוב. ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם ה', דהיינו ערב רב אשר בין קדושי ישראל. ומהם פריצי ישראל. והכל מצדינו. שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא היתה החיצוניות נכנסת שם.


ונחזור למה שפירשנו ש{{גמט דגש|ע'}} שרים הם סביבות ירושלם. {{ש}}
ובזה תבין הפסוק {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה}} {{ממ|יחזקאל|ה|ה}}. {{ש}}
והענין כי הנה הרקיעים  שאנחנו רואים בעינינו הם עשרה עגולים שבראש מלכות דעשיה, ובאמצע החלל שלהם מתפשט קו היושר של מלכות דעשיה דרך אמצע החלל והוא בגן עדן הארץ. ועל גבי הקו הזה הוא 'העור' כנודע. ועל גבי העור הם הקליפין. וסביבותיהם הם הלבושים דמלכות דעשיה עם אורותיהם המקיפים. וסביבותיהם הם הרקיעים כנודע באורך בדרושי  האר&quot;י זלה&quot;ה. 

וזהו ענין {{צ|זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות}} - כי מלכות דעשיה הנקרא {{צ|ירושלם}} - סביבותיה הקליפות שהם הע' שרים כנזכר. וקו זה נמשך עד הקרקע. ונמצא כי אמצעות הקרקע הוא גן עדן הארץ, והוא חומר זך מאד וקדוש. וסביבותיו הוא הארץ הזאת -  חומרית מאד, ששם שליטת הקליפות. ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם, והוא תכלית הבירור והעכירות. כי  כמו שגן עדן הארץ הוא תכלית הגסות והעביות של העולמות וההיכלות העליונים דקדושה -- כן הארץ הזו היא תכלית גסות ועביות הקליפות. ולכן כל מעשה העולם הזה הם קשים ורעים, והרשעים גוברים בו, בסוד {{צ|יש הבל אשר נעשה על הארץ}} {{ממ|קהלת|ח|יד}} - {{צ|הארץ}} דווקא שהיא ארץ הזאת.


והנה צריך לדקדק - היאך הם עשרה רקיעים - והלא רז&quot;ל  לא פירשו כי אם שבעה רקיעים? {{ש}}
והענין זה הוא כמו שבעה היכלות - שהשלשה ראשונות נחשבות כאחד, והשנים אחרונות גם כן נחשבות כאחד. דהיינו '''כתר חכמה בינה''' - הוא היכל קדש קדשים, ואח&quot;כ הם חמשה היכלות שהם '''חסד גבורה תפארת נצח הוד''', ו'''יסוד והמלכות''' הוא {{צ|היכל לבנת הספיר}}. הרי הם עשר ספירות וז' היכלות. כך בכאן הם עשרה רקיעים פרטיים וז' רקיעים בכללות. 

והנה הרקיע העשירי הוא קודש, והוא כתר של מלכות דעשיה.  והוא נותן חיות וכח לרקיע תשיעי שיוכל לסבב כל הגלגלים ביום אחד. והרקיע הט' נקרא 'גלגל יומי'. ואין בו כוכבים כלל. והוא חכמה של מלכות דעשיה. 

וזהו סוד  {{ממ|תהילים|קד|כד}} {{צ|כולם בחכמה עשיתה}} - בבינה. ר&quot;ל שכל הככבים והמזלות היו כלולים בכח בחכמה, ואח&quot;כ בהתחברות החכמה בבינה נעשה שם הכל בפועל. והוא בתוך הרקיע שמיני דתמן קבועים כוכבים ומזלות, שהם ששים רבוא מספר שנים עשר שבטי י&quot;ה. ומשם יורדות נשמות כל ישראל כמו שמביא בפרקי היכלות  דרבי ישמעאל כהן גדול על פסוק {{צ|ונוצצים כעין נחשת קלל}} {{ממ|יחזקאל|א|ז}}. כי {{צ|נוצצים הוא}} לשון 'ניצוצות', כי כשהקב&quot;ה מכה בחיות הקדש שנוסעים עם המרכבה אז יוצאים מהם ניצוצות. ומטטרו&quot;ן שר הפנים לוקח אותם ומתקן מהם נרות. ומנורה אחת תלויה לפני הקב&quot;ה, וכל שעה עומדים עליה נרות המתוקנים מן הניצוצות. ואח&quot;כ העודפים על הנרות - מתקן מהם כוכבים ושמר אותם. וכשיצא תינוק נער ממעי אמו - אז הולך מטטרו&quot;ן ומתקן לו כוכב ונותן לו כדי להאיר לנשמתו. ואותו כוכב יחיה בעוד שהאדם קיים בעולם הזה. ונלע&quot;ד שזה סוד הפסוק {{ממ|משלי|כ|כז}} {{צ|נר יהוה}} - ממה שנעשה נרו לפני ה' - הוא גם כן נר ל{{צ|נשמת אדם}}.{{ש}}
וזהו גם כן {{צ|בהלו נרו עלי ראשי}} {{ממ|איוב|כט|ג}}  שאמרו רז&quot;ל שנר דולק על ראשו במעי אמו - הוא זה הנר של הכוכב הנזכר לעיל. 

כלל העולה שברקיע השמיני שם הכוכבים ונשמות ישראל. ונקרא 'בינה דמלכות דעשיה'. {{ש}}
ושם מאירים ניצוצות החסדים שהם נקראים 'כוכבים'. גם ניצוצות הגבורות שנקרא 'מזלות'. וכנודע בדרושי  האר&quot;י זלה&quot;ה שיסוד דבינה נקרא {{צ|רקיע}} שבו חמה ולבנה ({{קטן|שהם זעיר ונוקביה}}) וכוכבים ומזלות כנזכר. והם י&quot;ב מזלות  '''טש&quot;ת סא&quot;ב מע&quot;ק גד&quot;ד'''. 

ושלשה רקיעים אלו נחשבים לאחד כנזכר בבחינת ההיכלות, ונקראים {{צ|קדש הקדשים}}. {{ש}}
והשבעה רקיעים תחתיהם - שם ז' כוכבי לכת  '''שצ&quot;ם חנכ&quot;ל''', שהם שבעה תחתונות של מלכות דעשיה '''חג&quot;ת נהי&quot;ם''', שבהם ז' כוכבי לכת ({{קטן|שהם שבעה חסדים שמאירים בתוכם כנודע}}). {{ש}}
והשנים תחתונים נחשבים גם כן לאחד. 

ובאלו הז' רקיעים הם נשמות {{גמט דגש|ע'}} אומות - {{גמט דגש|י'}} אומות תחת כל כוכב. והי&quot;ב מזלות משפיעים להם. ובכל רקיע ורקיע יש שוטר ומושל ממונה להיות תחת ממשלתו. 

ותחת גלגל הלבנה - אחרון שבכולם - יש רקיע חלק שאינו משמש כלום, ושם נשמות השדים ורוחין ולילין - איש כפי מצבו. וגופם נעשה בארץ בשבעה מדורות שתחת הארץ הנקרא {{צ|תבל}}. ויש להם מדריגות בד' יסודות '''אש רוח מים עפר'''. כי יש מהם מאש ויש מרוח ונקראים {{צ|רוחין}}. ויש במים ובעפר ונקראים {{צ|שדים ומזיקים}}. ועל כל כת יש עליהם ממונים ומלאכים הכופים אותם לעשות רצונם, ומשפיעים ונשפעים מצד הגבוהים עליהם - עד מקום הקדושה שבז' רקיעים; {{צ|כי גבוה מעל גבוה שומר}} {{ממ|קהלת|ה|ז}} עד כסא הכבוד. 

וכשיוצא גזירה טובה או רעה ח&quot;ו - הכרוז מכריז בכל רקיע ורקיע, וזה אומר לזה עד מקום הד' יסודות, ומשם יודעים השדים העתידות. ואפילו הממונים על העופות מכריזים. ומשם - {{צ|עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}.

===מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא===
'''מעלת ארץ ישראל לעתיד לבא'''

דע כי כל חלק וחלק מהארץ נתן לאומה המתייחסת אל החלק ההוא. וזהו שכתוב {{צ|כי לבני לוט נתתי את ער ירושה}} {{ממ|דברים|ב|ט}}. ממש מתייחס לבני לוט הוא ער. וכן לעשו הר שעיר. וכן פירשו רז&quot;ל {{צ|הוא אדום וארצו אדומה}} - מורה שממש יחס הארץ לפי האומה השוכנת בה.

והטעם, כי השר השולט על האומה גם כן יש לו יחס להשפיע בחלק הארץ ההיא. וכן הנשמות ההם הם מחלק הקליפה  שמתייחסת לאותו עפר החיצוני. בענין שהם שלשה יחסים: יחס האומה, ויחס הארץ, ויחס השר בנשמות ובהשגחה. 

וזהו סוד {{צ|לשמרך מ'''אשה''' '''זרה''' מנכריה}} - ראשי תיבות '''א''''ומה '''ש''''ר '''ה''''ארץ. שכל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה '''זרה''' כמו שנבאר לקמן.

וכן ענין זה ממש לישראל בארץ ישראל, ונשמתם ותורתם ואלהיהם. כי ארץ ישראל הוא עפר קדוש, והעם היושב בה - עם קדוש, ונשמתם קדושה, ותורתם קדושה, ואלהיהם קדוש - שהוא השר של ישראל. 

ולא זה בלבד אלא כמו שארץ ישראל אין לה יחוס ברוב מצותיה עם שאר ארצות - כן אין לה יחס התורה עם שאר התורות והחוקים אשר לאומות העולם. ולזה אמר {{צ|ולא תעשו מכל התועבות האלה... כי את כל התועבות.. ולא תקיא אתכם כאשר קאה וגו'}} {{הפניה לפסוקים|ויקרא|יח|כו|כח}}. הנה  שהתורה הקדושה וארץ ישראל יש להם יחס יחד, וכן יש לישראל יחס עִם הארץ בלי ספק בשביל יחס נשמתם. 

והראיה מיחזקאל {{ממ|יחזקאל|מז}} שחלק ארץ ישראל לי&quot;ב שבטים ויחס כל שבט ושבט בגבול אחד. ולפי יחס השבט כן משכנו במה שהוא נגדיי לגבול אשר שם אצילות נשמת אותו השבט כדי שיהיה שופע עליו.  {{ש}}
וכן המצות הנעשות בארץ עולות ומקשטות כל גבול וגבול בסוד נשמת כל שבט ושבט, בענין ששלמות הנשמות בחלקם בארץ ושלמות הארץ בחלק הנשמות המגיע אליה נגדייות אל מציאותה{{הערה|אולי יש להגיה &quot;אל מצוותיה&quot; וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. 

והענין כי גם נקודת ציון אשר היא נקודה שממנה הושתת העולם כנודע - היא מתייחסת אל השכינה בסוד י&quot;ב גבוליה המתפשטים מהנקודה האמצעית. והיינו סוד {{צ|מדות הארץ}} הנזכרים בפסוקי יחזקאל, והמקדש בתוכו. וישראל חוסים תחת שולי כנפיה הנפרשות מלא רוחב הארץ.


וכן גם כן כמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו - כן גם כן השכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת, וישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלק המגיע לו כפי גורלו האמיתי הנגדיי אל גבולו. 

כנודע כי עשר ארצות הבטיח האל יתברך לאברהם לתת לזרעו כנגד מדת המלכות המקננת בעשיה שהיא כלולה מעשר. ובימי משה לא הבטיחם על ידו אלא על שבעה ארצות של שבע עממין בלבד, שהם כנגד שבעה ספירות התחתונות. אמנם ארץ {{צ|קני וקניזי וקדמוני}} שהם כנגד שלשה ספירות העליונות - לא הבטיחם, לפי שבזמן הזה אינם פועלים אלא התחתונים. אבל אחר הגאולה האחרונה שיפעלו השלשה עליונות - אז יותן להם כל העשר. 


והנה נודע כי השבעה עממין הם רמוזים בזעיר ונוקביה דקליפות נוגה. כי זעיר הוא ששה קצוות ונוקביה היא שביעית להם. ולכן נראה לפי עניות דעתי כי הראשי תיבות של ז' עממין שהם '''כ'''נעני '''ח'''תי '''א'''מורי '''פ'''רזי '''ח'''וי '''י'''בוסי '''ג'''רגשי{{הערה|{{גמט דגש|כחאפחיג}}}} - גימטריא {{גמט דגש|סמאל}}, שהוא זעיר דקליפת נגה. ו{{גמט דגש|ארץ כנען}} גימטריה {{גמט דגש|לילית}}, מפני שהיא מקבלת מכל הששה קצוות דדכורא.{{ש}}
וגם {{גמט דגש|כנעני חתי אמורי פרזי חוי יבוסי גרגשי}} עם כללות עשר עממין - גימטריא '''ארץ כנען''' באותיות '''נ&quot;ץ'''(?) דמנצפ&quot;ך{{הערה|לא הבנתי את התחשיב, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}, להורות שהיא המלכות דקליפה והיא כללות מן העשר ספירות דקליפות נוגה. 

אבל המלכות דקדושה נקראת {{גמט דגש|ארץ הכנעני}} כמו שאמר הפסוק {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל ארץ הכנעני}} {{ממ|שמות|יג|ה}}.


&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ושמעתי מהחכם השלם '''מוהר&quot;ר זכות נר&quot;ו''' ש{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} גימטריה {{גמט דגש|מלכות}} דקדושה מפני שנתחבר עמה שם {{גמט דגש|י&quot;ה}} בסוד {{צ|אמרתי לא אראה יה [יה]{{הערה|כאן הוספתי את המילה כפי הפסוק אצלנו, ובדפוס לא הופיע - ויקיעורך}} בארץ החיים}} {{ממ|ישעיהו|לח|יא}}. וכן '''י&quot;ה''' במילוי כזה {{גמט דגש|יו&quot;ד  וי&quot;ו דל&quot;ת ה&quot;ה ה&quot;ה}} עולה {{גמט דגש|מלכות}} ו{{גמט דגש|ארץ הכנעני}} - שכל כחה היא משם '''י&quot;ה''' בסוד {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}}. 

ולכן '''אויר''' שלה מחכים דאיתגלי בה '''אור י''''. והנה {{גמט דגש|י', יו&quot;ד, יו&quot;ד ו&quot;ו דל&quot;ת}} - הרי {{גמט דגש|מלכות}}. וסוד הוא מ&quot;ש בספר הזהר {{צ|אבא יסד ברתא}}. ואז איהי {{צ|ארץ ישראל}} - ישראל סבא. וכוללת עשר דרגין לקבל י' עממין דאינון {{גמט דגש|כח&quot;ב גג&quot;ת נהי&quot;ם}} העולים {{גמט דגש|ישראל}} - דמתמן אתקדישת בעשר קדושות.


והיודע מדרגת חם בן נח - שעליה נאמר {{צ|כל היום {{גמט דגש|דוה}}}} - ישמח ויבין כי נהפך ל{{גמט דגש|הוד}} והדר. פי' כי בהגלו' קרני ה{{גמט דגש|הוד}} דאיהו {{גמט דגש|י&quot;ה}} על ארץ כנען   שהיתה {{גמט דגש|דוה}} בנדתה - אז נתקדשה. 

וזהו סוד {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם '''אודה י&quot;ה'''}}.  ולכן דוד שהוא בסוד {{צ|איהי בהוד}} - חבר {{גמט דגש|ק&quot;נ}} הודאות - {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|י&quot;ה}}. ובו חתם ספרו. 

ועל כל הנזכר בכאן דוק ולא תשכח שנקרא ארץ ישראל בשם {{צ|ארץ הכנעני}} רק בעת גאולת מצרים דאז איתמר {{צ|עזי וזמרת '''י&quot;ה'''}}. {{ש}}
עכ&quot;ל. ודברי פי חכם חן &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


ולכן גם כן כל הששה עממין אחרים כולם נקראים {{צ|ארץ כנען}} על שמה. וגם כמו שאמר האר&quot;י זלה&quot;ה בסוד {{צ|פתורה...'''על''' הנהר}} - שהנקבה היא על הזכר. וזהו {{צ|יותרת '''על''' הכבד}} כנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רל&quot;א ע&quot;ב {{ממ זהר|ג|רלא|ב}}. וזהו דווקא בארץ בני עמין שהם בקליפות. אבל בקדושה כתיב {{צ|והארץ הדום רגלי}}, וגם {{צ|והיה יהוה למלך על כל הארץ}}. ולכן בקדושה נקרא '''ארץ ישראל''' שהיא טפלה לזכר.

ואז נקרא {{צ|ארעא רעוא}} - כי '''כנען''' ראשי תיבות {{צ|'''כ'''י '''נ'''רצה '''ע'''ונה}} עם נו&quot;ן של {{צ|עו'''נ'''ה}} {{ממ|ישעיהו|מ|ב}}. כי מה שהיה '''כנען''' נעשה 'ארעא דרעוא' בסוד {{צ|עונות כזכיות}}. 

וזהו סוד {{צ|שאו זמרה ותנו {{גמט דגש|תף}}}}. כי על ידי הזמר הוא {{צ|זמיר עריצים}}. וזהו {{צ|ותנו '''תף'''}} - שמכניע ה{{גמט דגש|לילי&quot;ת}} שגימטריא {{גמט דגש|ת&quot;ף}}. ואז {{צ|כנור נעים עם נבל}} - ר&quot;ל מה שהיה {{גמט דגש|ארץ כנען}} ביד {{גמט דגש|ת&quot;ף}} ו{{גמט דגש|מחול}} שהם שתים נשים זונות {{גמט דגש|לילית}} ו{{גמט דגש|מחלת}} - עתה נהפך ל'''נבל וכנור''' שהוא ביד הקדושה תחת '''הוי&quot;ה'''. {{ש}}
כי שם '''י&quot;ה''' רומז ל'''נבל''' - שהוא '''נ'''' שערי בינה, '''ל&quot;ב''' נתיבות חכמה. ושם '''ו&quot;ה''' רומז ל'''כנור''' שהוא '''כ&quot;ו נ&quot;ר''' - זעיר ונוקביה. וזה רמז כי ראשי תיבות {{צ|'''כ'''נור '''נ'''עים '''ע'''ם '''נ'''בל}} הוא '''כנען''', להורות שנכנע {{גמט דגש|ארץ כנען}} תחת '''הנבל והכנור''' שהם חכמה ובינה תפארת ומלכות. 

וזה נעשה בזכות האבות כמ&quot;ש {{צ|וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען}} {{ממ|שמות|ו|ד}}. וזהו רמז {{גמט דגש|כנור נעים עם נבל}} גימטריה {{גמט דגש|אברהם יצחק יעקב}}. שבזכותם יצא ארץ כנען מתוך החיצונים ונכנס תחת הקדושה, תחת שם '''הוי&quot;ה'''. וזהו שאמר {{ממ|תהלים|מח|ב}} {{צ|גדול יהוה ומהולל מאד}} - אימתי הוא גדול מאד? כשהוא {{צ|בעיר אלהינו הר קדשו}}. 

וזהו {{צ|ויהוה בהיכל קדשו}} {{ממ|חבקוק|ב|כ}} - ששם '''הויה''' אינו שלם אלא {{צ|בהיכלו}} - שהיא ארץ הקדושה בסוד {{צ|'''י'''שמחו '''ה'''שמים '''ו'''תגל '''ה'''ארץ}} - שמה(?) הוא שער השמים, ומתחבר '''י&quot;ה''' עם '''ו&quot;ה''' ביחד.


והנה כתב האר&quot;י זלה&quot;ה כי ארץ ישראל היו בה {{גמט דגש|י'}} עממין כנגד {{גמט דגש|י'}} מדות שבה. וישראל כבשו חלק השביעי לבד. כי כנגד עשר שבה בקדושה יש גם כן עשר בטומאה. והשבעה שהם תחתונים - יכלו ישראל לכבוש. אבל הקליפות שכנגד ג' עליונות שלה - לא יוכלו, שהם קליפות דקות גדולות יותר.
* והם '''הקני''' - והוא מה שכנגד הבינה שבה. וכן עולה {{גמט דגש|קנ&quot;י}} - {{גמט דגש|קס&quot;א}}{{הערה|שהוא מילוי אהי&quot;ה ביודין - ויקיעורך}}.
* ו{{גמט דגש|קניזי}} הוא מה שכנגד החכמה שבה. ונקרא '''זקן''' - זה שקנה חכמה. ובקליפה נקרא '''קניזי'''.
* '''{{גמט|הקדמוני}}''' הוא כנגד הכתר ונקרא {{צ|ארץ כנען}} משום שכנען היה מה(?) שכנגד מלכות שבה שהיא הכוללת בה כל העליונות. ולפי שרחל היא {{גמט דגש|חו&quot;ה}} שהיא מילוי שם מ&quot;ה{{הערה|{{גמט דגש|ו&quot;ד, א', א&quot;ו, א'}}}}, ו{{גמט דגש|י'}} מדות שבה עם  י' פעמים י&quot;ט. וכן עולה {{גמט דגש|כנען}} -  י' פעמים י&quot;ט. וזהו {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימין}}. ומה שכנגדה הוא נקרא {{צ|{{גמט דגש|קץ}} הימים}}. 


ונלע&quot;ד שאחר כך שאמר משה {{צ|והיה כי יביאך יהוה אל {{גמט דגש|ארץ הכנעני}}}} שגימטריא {{גמט דגש|מלכות}} - אז {{צ|'''י&quot;ה''' בארץ החיים}}.  וזהו שאמר {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה '''יה'''}} - שהוא השפע דחכמה ובינה במלכות. שהוא עשר מילוי ע&quot;ב - שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ&quot;ו}}, ועשר מילוי ס&quot;ג שהם {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|ל&quot;ז}} ({{קטן|בסוד {{צ|ויבן יהוה אלהים את הצלע ויביאה אל האדם}}, ואז היא ראוי לחבור עם זעיר אנפין הנקרא 'ישראל'}}). ואזי היא נקרא {{גמט דגש|ארץ ישראל}} שגימטריה {{מכפלת גימטריה|י'|פעמים|מ&quot;ו ל&quot;ז}} עם השני כוללים. 

וגם נודע כי שם '''י&quot;ה''' יש לו ג' מילויים שהם יו&quot;דין אל&quot;פין והה&quot;ין. {{ש}}
והנה {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;י}} עולה {{גמט דגש|ש'}}.  וגם {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;ה}} עולה {{גמט דגש|ר'}}. ועוד {{מכפלת גימטריה|יו&quot;ד|פעמים|ה&quot;א}}  עולה {{גמט דגש|ק&quot;ך}}. והכל עולה כמנין {{גמט דגש|כתר}}.{{ש}}
ועוד שלשה מילויים {{גמט דגש|יו&quot;ד ה&quot;י, יו&quot;ד ה&quot;ה, יו&quot;ד ה&quot;א}} - גימטריא {{גמט דגש|יאהדונה&quot;י}}. סך הכל במספר {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} - להורות בעת שהיא מקבלת מחכמה ובינה הנקראים '''י&quot;ה''' כנזכר (וגם הם נקראים 'קדש קדשים') - אזי היא גם כן נקרא {{צ|ארץ הקדושה}} על שם ששוכנים בה קדש קדשים. 

וזה סוד שאמר יעקב (&lt;small&gt;שהוא זעיר אנפין&lt;/small&gt;) ללבן (&lt;small&gt;שהוא לובן העליון כנזכר בדרוש אדם קדמון&lt;/small&gt;) {{צ|הבה לי אשתי}} - רוצה לומר כי מלת {{צ|הבה}} הוא לשון הזמנה והכנה וחבור. והכוונה הוא שזעיר מבקש ממאציל עליון עתה בזמן חורבנה שיעשה תיקון לנוקביה כדי שעל ידה שנקרא {{גמט דגש|ארץ הקדושה}} שגימטריא {{גמט דגש|אשתי}} שהוא במספר '''י&quot;ה''' כנזכר לעיל. 

ואז יזכה גם הוא לשם '''י&quot;ה'''. וזהו שאמר {{צ|ואבואה '''אליה'''}}. והוא אותיות {{צ|'''אל יה'''}}.  הכוונה הוא שבזמן הגאולה שתבנה ארץ הקדושה ויבנה בית המקדש במהרה בימינו שהוא תיקון מלכות דאצילות - אזי גם הזעיר יהיה לו מוחין הנקראים '''י&quot;ה''' בשלימות, ולא יסתלקו ממנו עוד לעולם. ואז ישתמשו שניהם בכתר אחד בסוד {{צ|והיה אור הלבנה כאור החמה}}. ויעלו ***{{הערה|לא ברור. ואולי זו&quot;ן והכוונה זעיר ונוקביה. צע&quot;ע - ויקיעורך}} במקום חכמה ובינה בסוד '''י&quot;ה''', ואז שם '''הויה''' יקרא '''יהיה''', דזהו {{צ|ביום ההוא '''יהיה''' יהוה אחד ושמו אחד}}.


וגם נקרא  '''ארץ ישראל'''. והוא כמ&quot;ש בתיקונים דעולם היצירה שלטא בארעא דישראל. והכוונה הוא כי ביצירה תמן מקנן הזעיר דאצילות הנקרא 'ישראל'. והיסוד ומלכות שלו - הם נקראים {{צ|היכל לבנת הספיר}} - שהם תמיד פתוחים להשפיע בארץ ישראל. וכמו ש{{גמט דגש|לבנת}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|הספיר}} הוא זכר -- כן {{גמט דגש|ארץ}} היא נקבה, ו{{גמט דגש|ישראל}} הוא זכר.  וזהו רמז כי {{גמט דגש|ארץ ישראל}} גימטריא {{גמט דגש|לבנת ספיר}} - כי הם מכוונים זה כנגד זה.

וגם נקרא '''ארץ ישראל''' על שם שתמיד עיני ה' אלהיך דורש אותה. והחיבור היה תמיד. ולכן י' פעמים ס&quot;ה א האלהים{{הערה|לא ברור. ולא הבנתי את הכוונה - ויקיעורך}} גימטריא {{גמט דגש|ארץ ישראל}}, שתמיד היתה הנוקבא עם הדכורא כנודע. כי הז' תחתונות כלולים בג' ראשונות.


'''כלל העולה''' מכל הנזכר לעיל כי השלשה ראשונות (שהם '''קני קנזי קדמוני''' כנזכר) - לא ירשו ישראל עד לעתיד. וזהו רמז כי {{גמט דגש|קני קנזי קדמוני}}{{הערה|לא ברור. ואולי כוונתו עם ג' כוללים של המילים ועוד כולל של שלשתם ביחד מגיע אל 541 - ויקיעורך}} - גימטריא {{גמט דגש|ישראל}}. ולכן היה נקרא 'ארץ ישראל' על שם העתיד שירשו גם כן השלשה ראשונות. והנה עתה רמז בתיבת '''ישראל''' - '''לא ירש'''; שלא יירשו עדיין. אבל לעתיד יהיה '''לי ראש''' - רוצה לומר שהשלשה ראשונות יכנסו גם כן בקדושה.{{ש}}
וזהו הראשי תיבות שלהם '''קק&quot;ק''' - להורות על השלשה קדושות שרומזים בכתר חכמה ובינה דקדושה, שיהיו מקודשים גם כן כמוהם. 

ומאחר שהבטיח הקב&quot;ה את אברהם שיתן לנו עשר עממין - לכן בשעת עקידת יצחק אמר לו {{צ|לך לך אל ארץ המוריה}} - לרמוז לו כי הג' ראשונות עם כללות כל עשרה עממין גימטריא {{גמט דגש|ארץ המריה}}{{הערה|כנ&quot;ל אולי, שמוסיף ג' כוללים של ג' מילים ועוד כולל של שלשתם, וצע&quot;ע - ויקיעורך}}. והוא אותיות '''הרם יה''' - רוצה לומר שלא ירשו כי אם ז' תחתונות בלבד, אבל הג' ראשונות הנקראים '''י&quot;ה''' - '''הרם''' אותם לעתיד בזמן הגאולה. 

והטעם שלא יוכלו לרשת גם כן הג' ראשונוות - זה היה תלוי במשה רבנו ע&quot;ה שלא זכה ל'''יחידה''' שהיא בחינת כתר דאצילות שכולל בו ג' ראשונות - {{גמט דגש|חכמה בינה ודעת}} שגימטריא {{גמט דגש|כתר}}. ולא זכה כי אם לבחינת {{גמט דגש|חיה}} שהיא חכמה דאצילות (כנודע בספר הגלגולים). ואם היה זוכה גם כן לבחינת יחידה - היה לו כח בידו להכניס הג' ראשונות גם כן ולברר מהם כל הקדושה. וכשיבא משיח בע&quot;ה יזכה הוא לבחינת יחידה, ולכן אז יהיה לו כח להנחיל לישראל הג' ראשונות גם כן.

והנה צפה הקב&quot;ה שישראל יעשו את העגל, ולכן לא הבטיח למשה אלא ז' עממין. וזה המעשה גרם למשה רבנו ע&quot;ה גם כן שלא יזכה ליחידה. {{ש}}
וז&quot;ש במדרש ילקוט פרשת לך לך זה לשונו:{{ש}}
:רבנן אמרי אדום ומואב וראשי' בני עמון הם כג(?) שלא נתן להם בעולם הזה שנאמר {{צ|כי לא אתן לך מארצו ירושה}}.  ובמואב כתיב {{צ|אל תצר את מואב}}. '''קיני''' הוא עשו. '''קניזי וקדמוני''' - עמון ומואב. ולימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב&quot;ה. עכ&quot;ל.

ודע שארץ סיחון ועוג היא קצת גבול השלשה הנזכר, ולזה בחרו בהם בני גד לפי שעתיד להיות כנגד שלש עליונות, והוא עתיד שיהיה מובחר כל הארץ. ועם היות שעדיין לא נתקדש עד אחר הגאולה. ואפשר לזה נקבר שם משה רבנו ע&quot;ה שהוא מסוד הדעת כנודע.

והנה מאחר שלא היו יכולים ישראל לכבוש את הארץ של שלשה ראשובו', ולכן גם כן תמצא שלא היו ישראל על שלימותם ושכינה על שלימותה עד לעתיד בע&quot;ה שכל ישראל יכנסו בה ואז תהיה הארץ מלאה. והיינו שלימותה האמיתי. ואז תתתקן השכינה שהיא העומדת על י&quot;ב בקר ויתתקנו החיות שהם בעלות מ(?)נים נגדיים לי&quot;ב בקר הנזכר. ויתקן כסא הכבוד שאינו על שלימותו - כי אחר שהשכינה שהיא למעלה ממנה והחיות שהם למטה ממנה אינם על תיקונם - ממילא משתמע שהיא עצמה אינה על שלימותה. ותתקן ארץ ישראל עצמה. שתיקון ארץ ישראל היא על ידי השכינה שהיא שורה בה ועל ידי החוקים(?). ואחר ששכינה לא שרתה בה כראוי ואפילו בימי יהושע כי היו שני שבטים וחצי חוץ לארץ ישראל - ולזה ארץ ישראל אינה מתוקנת על שלימותה.

והטעם שלא היתה יכולה השכינה להיות בשלימותה - זה תלוי על קטרוג הלבנה עם החמה. וכל זמן שאינה חוזרת לסוד {{צ|אור הלבנה כאור החמה}} ממש לשישתמשו בכתר אחד כמו בעת בריאתם - אין השכינה יכולה לחיות בשלימותה. כמו שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש שבעה בחינות שיש למלכות דאצילות עיין שם, ותמצא עומק ענין זה בשורשו. 

וזהו שכתוב {{צ|{{גמט דגש|זה}} יהוה קוינו לו}} - רוצה לומר בזמן שישתלם שנים עשר שבטי '''י&quot;ה''' בארץ החיים - אזי גם כן יהיה השם שלם. כי '''זה וזאת''' כחדא אזלין. ו{{צ|זאת}} שהיא מלכות אחידת ביסוד שנקרא {{צ|זה}} כנודע בזוהר בפרקת חקת עיין שם. כי '''זאת''' במספר קטן גימטריה ג&quot;ס(?) '''זה'''.  ועוד הנעלם של '''זה''' במילוי כזה '''זי&quot;ן ה&quot;ה'''{{הערה|{{גמט דגש|י&quot;ן ה}}}} - גימטריא {{גמט דגש|אדני}}.


===[הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ]===
ועתה נבאר ההבדל שיש בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, והבדל הנהגת ישראל ואומות העולם, והבדל הנביא והמכשף ובעל תשובה והגר.

הענין - להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים והיות הנהגה הזאת שהיא הנהגת השמים מבולבלת - פעמים היא תחת שליטה עליונה. כן ממש היא הנהגת הגוף! שההנהגה הזאת הנזכרת תמצא אל כל החיים, בין מן האומות בין מישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת בריאת האדם ואין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם. רק שישראל מגבר בהם קדושה העליונה ותקדשם. ומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת הולדתם. ולכך תתלבש בהם הקדושה בעודם בחיים. אמנם אומות העולם תתלבש בהם טומאה. 

אבל בבחינות אחרות כל בני אדם שוים. אמנם ישתנו בסוד ב' בחינות.{{ש}}
ההנהגות הנזכר - כי אומות העולם שהם תחת שליטת החיצונים הם שואבים החיים שלהם בעת שהטומאה מתפשטת. וישראל שואב בעת שמתפשטת הקדושה. וזהו כעין מעט(?) שליטת הקדושה העליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים. וכמו שסוד(?) ההנהגה הזאת תלויה במעשי בני אדם. אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהיה ההנהגה הזאת במסרת(?) אל הקדושה. ואם ח&quot;ו מקלקלים מעשיהם נמסרת אל החיצונים. כך הוא האדם ממש! בהיותו מגביר בו סוד היצר הרע והטומאה  - יתן ההנהגה כולה אל החיצונים. ובהיותו מגביר בו סוד הקדושה שהיא הנפש הקדושה ושאר פרטים(?) אשר נבאר - יותן הנהגה זו כולה אל הקדושה ותתקדש.

ועתה דמה(?) בדעתך שני עניינים קודם ה&quot;* הנהגת ארץ ישראל והיא הנהגת הקדושים והנביאים שהיו מזדכים(?) חומרם והיו מתקנים עצמם - כל חושיהם והשכלתם להתקדש, והיו שולטים במדות הנפשיות ומשעבדות אותם אל הקדש. ואין להם מדות נפשיות חומריות כלל. כעין שהיו שולטים בגלגלים ומכניעים אותם אל רצונם. 

השני היא הנהגת חוץ לארץ שהכל נמסרת לשרים, והיא חכמת החרטומים והמכשפים ושאר החכמות שהיו משועבדים מדות נפשיות שבהם אל צורך אותם החכמות. והם כעין בלעם ותלמידיו. 

ונודע שיש עתה שתי הנהגות תחת אלו והם דומות לאלו.
* הא' היושב בארץ ויצא חוץ לארץ. דהיינו שיצא מהנהגת הקדושה אל הנהגת השרים. כך ממש הוא ישראל ששעבד מדות רעות על עצמו ונתן  כחתוו(?) הנפשיות משעובדות לרצון יצרו הרע. והרי זה כעין מי שהשלים החצוני על עצמו ושעבד הגלגלים אל תחת שליטת השרים כנזכר. והיינו מי שהיה בארץ ויצא חוצה שלא לדבר מצוה.
* השני הוא בהפך. והיינו הגר המתגייר והרשע השב בתשובה וכיוצא. דהיינו שהיה בחוץ ויצר הרע שולט במדותיו הנפשיות - ועתה הכניע יצר הרע ונכנס לפנים בקדושה והשליט על עצמו כל הקדושה העליונה ושעבד כחותיו אל הקדושה.


וראוי להזכיר לכל מעיין שלא יחשוב בראותו בספר הזוהר {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} וכיוצא בהן שהדברים כפשטן ח&quot;ו. כי הקב&quot;ה קדוש - וכי יעלה על הדעת אפילו בבריאה(?) בקודש הקדשים אין מלאך ולא שרף ולא שום בריה יכולה להיכנס לאצילות! ואיך יעלה על הדעת שתכנס שפחה במקום גברתה?!

אך הכוונה כי העולם מתנהג על פי המדות העליונות, וכולן משפיעות וממשיכות שפע אל המלכות. והיינו היות *&quot;*(?) מתייחד עם המלכות והמלכות מחלקת מזון מהשפע הנזכר מנהגת ומנהלת העליונים ותחתונים, חיצונים ופנימיים. ובהיות ישראל על אדמתם היתה בחינה אחת של המלכות הנקרא '''א(?) פן א''' בארץ שפירושו שהיא בארץ לנהל התחתונים ומשם מקבלים שפעם ומזונם(?) ישראל. וממה שרמסו ישראל ברגליהם היה נמשך אל החיצונים ביד אמן המקוללת לזון את בניה כמו שהוא סוד פרי החג. כאשר גרמו עונותינו ונחרב בית תפארתנו - הנה אופן הזה אשר באר' הנה היא עמנו בגלות שוממה - פירוש שאין ההנהגה על ידה עלינו, ונתלבשה בלבושי גלות לבושי חול. והיא מנהגת על ידי השפע ההוא בתחתתונים(?). ואותם לבושי חול שהם מצד מטט&quot;רון סביב למשכנו יחנו החיצונים ואמן המקוללת תובעת חלקה וחלק אנשיה. ואנחנו בגלותינו יונקים משדים(?) המקוללים מפני שאנו ניזונים על ידה. 

וז&quot;ס(?) לעומדים בחוץ לארץ עובדים עבודה זרה בטהרה, שהם אומרים {{צ|ברך עלינו וגו'}} ואין ספק שהשפע נתן למקוללת לזון בניה שהם עיקר ואנחנו טפילים להם. ומתמצית אנחנו ניזונים כי אין שפע מתחלק חוץ לארץ שלא ינתן לשר של האומ' ההיא כאמור {{צ|ועל המדינות בו יאמר וגו'}}.

והנה אמנו - אין בידה להשפיענו מפני שנטלה ההנהגה ממנה בערך שאין ההנהגה ממנה בלתי אמצעי. ולכן ענין זה יוחס בלשון {{צ|שפחה כי תירש גבירתה}} - שהיא נוטלת חלק השפע ומחלקת לבניה כרצונה. משל לבן מלך שבהיותו בהיכל אביו היתה פרנסתו ומנת מזונותיו נתונות לאמו, ואמה זנה אותו בהנהגתה הראויה. וכאשר הרבה לפשוע - גרשו אביו מאת פניו, והלכו הוא ואמו בגולה בין הגוים. ובהיותו שם המלך אביו נתן מזונותיו בצמצום על ידי השפחה ההיא שהבן בביתה. והשפחה ההיא נותנת לבניה הטוב והמובחר, והמותרות נותנת לבן המלך. ואין לה דעת ותבונה להשיג שכל המזונות לא נתן לה אלא על ידי בן המלך שברשותה. 

והנה בערך בחינת המזון - הרי השפחה יורשת גברתה, כי הנהגת בן המלך על ידה והיא נושאת משאת בן המלך מאת פני המלך. לא שהיא תכנס לפני המלך ח&quot;ו, אלא שהמלך נותן את המשאת ביד השר והשר אל העבד ועבדו אל השפחה. 
והנה מטעם שמתוך היכל המלך יוצא החלק אל השפחה - אם כן אין לך פגם גדול מזה אל המלכה. 

והנה השראת אלהותו יתברך עלינו הוא בשני דרכים.
* האחד הוא על ידי התלבשות המדה הזאת  שהיא השכינה השוכנת עלינו בלבוש נכרי, דהיינו בשרים החיצונים, על ידי התפשטותה באופנים. ולזה העומד בחוץ לארץ מקבל אלהותו בדרך זה. אמנם דרך זה יקרא העבודה לאלהים אחרים מפני שקבל השפע מתחת יד השרים. ועל זה נאמר {{צ|גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}}. והיינו ישראל העומדים בחוצה לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם. ואלו אינם מקבלים אלוהותו כראוי אחר שיקרא *** *** מפני שהוא השפיע לחוץ.

* הדרך השני הוא על ידי פשיטת לבוש נכרי כנז&quot;ל. דהיינו שלא יהיה נמצא שם שום מפסיק אלא שכינה שוכנת דרך המדרגות הקדושות על ישראל. והיינו היושב בארץ ישראל שאינה מתלבשת בשרים אלא ממש דרך *** היכל לבנת הספיר תתפשט ותשתרבב שכינה באויר ארץ ישראל ותשכון באויר ארץ ישראל המחכים מצד חכמה - זאת חכמה שלמה. 

ומטעם זה ארץ ישראל היא המלכות מפני ש**** משכן לשכינה ואין השכינה שוכנת בערלים מפני שאינה מתייחדת לחיצונים. ולכך צריך השוכן בארץ לימול בשרו. שאם לא - מטמא הארץ. נמצאת למד שקבול אלהותו תלוי בישיבת הארץ וישיבת הארץ תלוי במילה. 

וזה ה(?)שלימות כי זה תלוי בזה כמ&quot;ש במדרש ילקוט דף רע&quot;א ע&quot;א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וסמיך ליה וזכרתי את בריתי וגו'. מכאן אתה למד ב' דברים. האחד שארץ ישראל שקולה כמצות מילה  ש** זכרתי את בריתי וגו' והארץ אזכור - לומר מה מילה דוחה שבת אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת.{{ש}}
הב' לומר ששקולה ארץ ישראל כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית וכו', עיין שם.

וזהו רמז כי בשמות הנקרא ארץ ישראל תמצא בסופי תיבות דילהון '''מילה''' כזה:
* ארץ החיי''''ם'''
* ארץ צב''''י'''
* ארץ ישרא''''ל'''
* ארץ הקדוש''''ה'''.

וזהו גם כן רמז {{צ|'''ה'''ן '''צ'''דיק '''ב'''ארץ '''י'''שולם}} {{ממ|משלי|יא|לא}}. כי מי ששומר הברית נקרא 'צדיק' ועומד בניסיון כמו שמנינו ביוסף הצדיק. אבל מכל מקום אינו שלם עד שנכנס לארץ ישראל ויושב בה. וז&quot;ש {{צ|הן '''צדיק בארץ'''}} - דהיינו שהצדיק דר בארץ - אזי הוא {{צ|ישולם}}. וראשי תיבות '''הצבי''' - ר&quot;ל באיזו ארץ. וזהו רומז הראשי תיבות שהוא דווקא בארץ '''הצבי'''. כי זה תלוי בזה.  וגם כן קבלת האלהות תלוי במילה לבד. וזה אם לא יזכו לארץ(?) אבל אינה בשלימות כי הוא בהתלבשות על דרך שפירשנו. ולזה גלו לבבל שכינה ביניהם. וזהו בזכות המילה. וז&quot;ש(?) {{צ|והייתי להם לאלהים וגו'}}.


===מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל===
מעלת הצדיק בהיותו בארץ ישראל בין בחייו בין במותו.

בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו תועלת לעולם מהתועלת המגיע בהיותו בחוץ לארץ. כן פטירת הצדיק בהיותו בארץ ישראל יגיע ממנו היזק לעולם יותר מההזיק המגיע אם היה נפטר בחוץ לארץ. והענין כי ארץ ישראל היא לב העולם כי היא שער השמים ככז&quot;ל(?) וכמו שמהלב שהוא מקור החיים יתהלך ויתפשט החיות לכל אברי הגוף - כן בהיות א&quot;י(?) בריאה בצדיקים היושבים בה - יתפשט הבריאות לכל יושבי העולם בכללו. כי בריאות ארץ ישראל הוא בצדיקים שהם ממשיכים(?) לה השפע והחיות מלמעלה. וזהו כונת הפסוק {{צ|ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם}}. ר&quot;ל אימתי ישמחו כל ישראל הדרים בחוץ לארץ במעשיהם הטובים, כמו שפירש התרגום {{צ|יחדון דבית ישראל בעובדיהון}}, כש{{צ|בני ציון}} שהם הצדיקים הדרים בעיר ציון {{צ|יגילו במלכם}} - שגורמים ייחוד העליון של תפארת ומלכות. ואז יורד השפע להם מתחלה, ואחר כך לכל חוץ לארץ. 

וכל התפילות של חוץ לארץ אינם עולים אלא על ידי תפלת הצדיקים שבארץ ישראל. וזהו {{צ|'''ב''''ני '''צ''''יון '''י''''גילו}} - ראשי תיבות '''צבי'''. שהם שמחים בארץ '''צבי''', גורמים שמחה בכל העולם. 

ואם ח&quot;ו אין מי שעושה יחוד וחבור של מעלה בארץ ישראל - כל המעשים שעושים בחוץ לארץ אינם מועילים כלום ואין מעלתם עולה למעלה. כי בשלומם של הצדיקים שבארץ ישראל יהיה להם שלום בחוץ לארץ. וזהו שאמר הפסוק {{ממ|תהלים|סד|יא}} {{צ|'''י''''שמח '''צ''''דיק '''ב''''יהוה}} - ראשי תיבות '''צבי'''.  שעל ידי שהצדיק שמח בה' ממש - שעושה יחוד של מעלה. {{צ|וחסה בו}} מתוך אהבה. {{צ|ויתהללו כל ישרי לב}} - ר&quot;ל ויתהללו כל חוץ לארץ ויאמרו זה הוא דרכי ישרים של ארץ ישראל הנקרא 'לב' כנזכר לעיל, כי היחוד של ארץ ישראל מועיל לכל העולם.

כי הנה אין דרך להתשפט השפע לכל העולם כי אם מארץ ישראל, לא זולת. וזהו אמרו רז&quot;ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}}. ירצה כמו שביארנו כי ארץ ישראל כמו הלב המחלק החיות לכל הגוף כמו שאמרו הרופאים, כי מהצלול והזך שבדם ניזון הלב המחלק החיות לכל הגוף, ואחר המוח מהיותר זך שנשאר, ואחר כך הכבד ואחר כך שאר האברים כפי מדרגותם. {{ש}}
כן גם כן העולם בכללו. מן הזך והטהור שבשפע ניזונת ארץ ישראל, ואחר כך שאר ארצות. כפי מדרגותם כן יתעבה מזון נפשם כנזכר לעיל. ולזה כיוונו רז&quot;ל {{צ|מתמצית ארץ ישראל העולם שותה}} כנזכר. 

אמנם בזמן החורבן שנפסק השפע בעונותינו - הנה כל האיברים הולכים ודלים אחר שאין הלב בבריאותו ואין לך מזון. וידמה כיום התענית. ולזה אין לך יום מחורבן הבית ואילך שאין קללתו מרובה מחבירו - כי הולכים ודלים הנמצאות מחסרון השפע. 

והענין כי ביום התענית שנפסק המזון - אז הלב ניזון מן האיברים. כי בראותם כי נחלש הלב - לפחדם ממיתתו שימותו גם כן  הם כי בהיותו הם חיים - ולזה הם נותנים לו מדם האיברים שנמצא להם כדי לחזקו שלא יפול הכח. ובזה הולך ומתמעט חלבם ודמם. 

כן גם כן מזמן החרבן ואילך מתמצית חוצה לארץ ארץ ישראל שותה. כי ארץ ישראל אין לה קיום והעמדה אלא על ידי המעט מזער בדקה(?) שמשלחים לארץ ישראל מחוץ לארץ, כהיום הזה שהוא התמצית של אנשי חוצה לארץ. והנה הצדיקים היושבים בארץ ישראל באמצעותם השפע יורד מלמעלה. וזה *** השפע הרוחני א&quot;א שירד למטה לארץ הגשמית אלא על ידי הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל, ובהכנת מעשיהם ותורותם יורידו השפע הפך טבעו ויעזור להם טהרת המקום. כמו הפתילה הטובה והשמן הזך שהם נושא השלהבת. כי בהם נאחז אור הרוחני שאין בטבעו לירד למטה. 

וכבר ידעת מ&quot;ש בספר התיקונים דף מ&quot;ד ע&quot;א וזה לשונו: {{צ|ללבי גליתי ולאברי לא גליתי}}. ומקשה הר' חיים ויטל זלה&quot;ה ולמה(?) אמרו רז&quot;ל מלבא לפומא לא גליתי שהרי מצינו בפירוש כמה רבים וגדולים שדברו בענין הגאולה כגון רשב&quot;י וכיוצא בו?{{ש}}
אבל רזא דמלה הוא כי אל אותם הנשמות שהם מבחינת הלב - גלה סוד הקץ. ולזה היו יכולים לדבר. אבל לנשמות שהם משאר האיברים - לא גילה. וזה שאמר התיקונים דף מ&quot;ד ע&quot;א {{צ|'''ללבי''' ודאי גליתי ולאברי לא גליתי}}.  מאי &quot;ללבי&quot;? אלא אורייתא איתה לה רישא וגופא ולבא ואברין כגוונא דישראל דאתמר בהון {{צ|עיני העדה}} - דא ע' סנהדרין. ומשה ואהרן על גביהן. אלין דאתמר בהון {{צ|ללבי גליתי}}. וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות - אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. 

בגלותא - {{צ|חלק '''לבם'''}} דאינון {{גמט דגש|ע&quot;ב}}  צדיקים דאינון  כגוונא דסנהדרין. ורזא דמלה {{צ|אשרי כל חוכי '''לו'''}} - {{גמט דגש|לו}} בחושבנא סליק תלתין ושית. ואינון {{גמט דגש|ל&quot;ו}} בארעא דישראל ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} לבר מארעא דישראל. ודא איהו {{צ|חלק '''לבם''' וכו'}}.

וזהו סוד שהקב&quot;ה רמז למשה {{צ|אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם}}. ונודע כי פני משה פני חמה. וזהו שכתוב {{צ|ושמתי '''כ&quot;ד כ&quot;ד''' שמשותיך}} - ר&quot;ל ש{{גמט דגש|מ&quot;ח}} צדיקים מן השבעים שכולם הן מן שורש השמש כמשה רבנו ע&quot;ה. וכולם הם מעלמא דדכורא. ולכן השכינה רודפת אבתרי' לאתחברא עמהם בסוד {{צ|אור זרוע לצדיק}}. וכשלא יש זכות בישראל - אזי ח&quot;ו הם להפך כנזכר, ונשארו בארץ ישראל {{גמט דגש|כ&quot;ד}} אחת בלבד. ואז נאמר {{צ|אל ישוב '''ד&quot;ך''' נכלם}} {{ממ|תהלים|עד|כא}} - שיקבל הקב&quot;ה את תפלתם ואל תשוב ריקם מלפניו.

והנה נודע אם הדור זכאי - רובם בארץ ישראל, ואם הדור חייב - רובם בחוץ לארץ. והכונה מה שאמרנו. כי קיום העולם הוא הצדיקים שעובדים ומושכים השפע למטה לארץ. והנה בהיות רובם בארץ ישראל - אז ימשיכו שפע רב טהור ונקי.  אמנם מיעוטם בחוצה לארץ יספיקו להמשיך אותו השפע שכבר ירד לארץ ישראל והם ימשיכוהו לחוץ לארץ.

ולזה רמוז בפסוק משלי כ&quot;ט {{צ|ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם}}. ר&quot;ל כי ראשי תיבות {{צ|'''ב''''רבות '''צ'''דיקים '''י'''שמח '''ה'''עם}} - הוא '''הצבי'''. כשיש רוב צדיקים בארץ '''הצבי''' - אזי {{צ|ישמח}} כל העם שבחוץ לארץ שהם גורמים הורדת שפע ברכה עד בלי די. {{ש}}
אבל {{צ|ובמשול רשע}} - כמ&quot;ש בתיקונים {{צ|מאן &quot;חלק לבם&quot;? דא שאור וחמץ דאינון סמא&quot;ל ונח&quot;ש}}. וזה שאמר {{צ|ובמשול רשע - דא סמא&quot;ל}} השולט ומחלק לבם שרובם בחוץ לארץ. אז {{צ|יאנח עם}} - כי השפע הוא מעט מזער מה שמקבלים, כי בהיות מיעוטם בארץ ישראל לא יוכלו להמשיך משער השמים כי אם מעט שפע. כי כפי עובי הפתילה תהיה אחיזת השלהבת. ולזה אף אם יהיו רובם בחוץ לארץ לא יועילו להמשיך אצלם לחוץ לארץ רק מה שכבר נ(?)משך לארץ ישראל על ידי המועטים. 

או ירצה באופן אחר. והוא כי הצדיקים בהיותם בארץ ישראל יוכלו להגין על כל המקומות. והטעם כנזכר כי ארץ ישראל הוא כמו הלב הנותן חיות וקיום לכל האברים כולם. אמנם צדיקי חוץ לארץ - לא יועילו אלא למקומם לבד, כי הם כמו חיות האבר הפרטי שלא יועיל רק לעצמו. 

וכן בעת סלוקם שהצדיקים שבארץ ישראל יזיק לכל העולם. וז&quot;ש {{צ|ותמת שרה בקרית ארבע וגו'}} - שיש להעיר שאומר תחלה הסימן הפרטי שהוא {{צ|בקרית ארבע}}, ואחר כך הסימן הכללי שהוא {{צ|ארץ כנען}} הכולל כל ארץ ישראל?

אמנם יתיישב כפי מה שהזכרנו שהכוונה לרמוז מעלת שרה שבזכותה היתה מועלת לאנשי מקומה וגם כן לכל אנשי גבול כל ארץ כנען. וכן בעת סלוקה - לכולם יחק נסתלקה; כלומר שכולם אבדו התועלת. והטעם כנזכר שהצדיק בהיותו בארץ ישראל מועיל למקומו לכל העולם. 


ונחזור. כי יש לפעמים שמחלקים השבעים ושתים צדיקים שני חלקים בארץ ישראל שהם כמנין {{צ|ושמתי {{גמט דגש|כדכד}} שמשותיך}}, ו{{גמט דגש|כ&quot;ד}} ח'(?) ב&quot;ח(?) ואז נאמר {{צ|קול רנה וישועה '''ב'''אהלי '''צ'''דיקים. '''י'''מין יהוה עושה חיל}} - ראשי תיבות '''צבי'''. ר&quot;ל כשיש בארץ '''צבי''' כמספר {{גמט דגש|{{צ|באהלי}}}} צדיקים - אז הוא {{צ|קול רנה וישועה}} בכל חוץ לארץ בשביל שיש {{גמט דגש|כדכד}} צדיקים. ומה שהיה מקודם {{גמט דגש|אהל}} אחד שהוא במספר {{גמט דגש|ל&quot;ו}} - עתה שנחלקו לשני שלישים נעשה ב' אהלין.  וזהו שכתב {{צ|'''באהלי'''}} לשון רבים - כי מיעוט רבים שנים. ולכן אמר גם כן ב' לשונות {{צ|קול רנה וישועה}}.

ומי גרם זה? וז&quot;ש {{צ|ימין יהוה עושה {{גמט דגש|חיל}}}} - רוצה לומר החסד של מדת הרחמים פועל בעולם ועושה {{גמט דגש|חיל}} בעבור חיל דמטרוניתא שישי במספר {{גמט דגש|חיל}} צדיקים בארץ ישראל.  


אבל צריך להבין השורש של אלו {{גמט דגש|ע&quot;ב}} צדיקים מאיזה מקום באים?{{ש}}
דע מה שמביא האר&quot;י זלה&quot;ה בדרוש השלישים כי כל חסד מתחלק לששה שלישים, עיין שם. והנה החמשה חסדים מתחלק לשלשים חסדים. וזהו סוד {{צ|ואברהם היו יהיה}} - ר&quot;ל אברהם שהוא חסד מתפשט בגוף דזעיר במספר {{גמט דגש|יהיה}}, ואחר כך נכנסים כללות החסדים ביסוד דזעיר והוא גם כן מתחלק לששה שלישים - {{גמט דגש|ל&quot;ו}}. ואחר כך בעת החיבור היסוד דזעיר עם היסוד דנוקבא - הוא נותן בה גם כן כללות החסדים. 

וזהו סוד הפסוק {{צ|ויתן אברהם את כל אשר {{גמט דגש|לו}}}} - שהם {{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים - {{צ|'''ליצחק'''}} - שהוא {{גמט דגש|רחל}} גימטריא {{גמט דגש|ליצחק}}. מפני שכל תיקונים הוא מצד הגבורות שהם נקראים 'יצחק', והיא נקרא על שמו. 

והנה כנגד {{גמט|ל&quot;ו}} חסדים שהם נכללים ביסוד הנקרא 'צדיק', ועל שמו דיסוד נקרא כולם 'צדיקים' -- כן {{גמט|ל&quot;ו}} גבורות הנכללים ביסוד דזעיר נקרא גם כן {{גמט|ל&quot;ו}} צדיקים. ואלו הם ה{{גמט דגש|ע&quot;ב}} צדיקים הנזכר לעיל. 

וז&quot;ש {{צ|&quot;חלק {{גמט|לבם}}&quot; - מאן חלק לבם? שאור וחמץ דאינון ערב רב}}. ורזא דמלה {{צ|ויהי מבדיל בין מים למים}}, עיין שם. והכוונה הוא כי בזמן שערב רב שולטים בעלמא  - אז הנוקבא דזעיר היא בסוד 'אחור באחור', ואין לה אלא גבורות כמו עמה בזמן הגלות. ואז  {{צ|חלק {{גמט דגש|לבם}}}} - ש{{גמט דגש|ל&quot;ו}} גבורות הם בסוד חוצה לארץ שהוא אחורי הזעיר, ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים הם בסוד ארץ ישראל שהוא ביסוד דזעיר בפנים שלו. וזהו {{צ|ויהי מבדיל בין מים (של חסדים) למים (דגבורות)}}. וגם ראשי תיבות {{צ|'''ב''''ין '''מ''''ים '''ל''''מים}} הוא {{צ|'''לבם'''}}. 

אבל בעת התחברות החסדים וגבורות ביחד כמו בעת חיבור זעיר ונוקביה במוסף דשבת או בעת הגאולה בעזרת השם יתברך - אז נותן הזעיר גם כן לנוקבא ה{{גמט דגש|ל&quot;ו}} חסדים. אזי נאמר {{צ|{{גמט דגש|חסד}} יהוה מלאה הארץ}}. ר&quot;ל שכל {{גמט|ע&quot;ב}} צדיקים שמספרם עולה {{גמט דגש|חסד}} - הם כולם בארץ ישראל, וארץ ישראל (שהיא הנוקבא) מתמלאות מהם. ו{{גמט דגש|ל&quot;ו}} גבורות גם כן נקרא 'חסדים' על ידי המיתוק. וכולם ביחד הם כמנין {{גמט דגש|חסד}} כנודע.

ואז נאמר {{צ|היוצר יחד {{גמט דגש|לבם}}}}. ואז גם כן יגל '''לבם''' בה' ממש.

&lt;big&gt;(&lt;/big&gt; ושמעתי מאהובי הר' משה זכות נר&quot;ו כי כל דרוש זה רומז בפסוק {{צ|על זה היה דוה לבנו}}. וירצה כי הצדיקים נקראו 'לב' ונקראו 'עינים' ב&quot;כל(?) מן התקונים. ויקונן הנביא {{צ|על {{גמט דגש|זה}}}} שהם הי&quot;ב לעשות {{גמט|חי&quot;ל}} - {{צ|היה דוה לבנו}}. ולא עוד אלא אפילו {{צ|על {{גמט דגש|אלה}}}}  שהם הל&quot;ו {{צ|חשכו עינינו}}. ודייקא כי בחסרון ה'זה' דוה הל&quot;ב - הוא האדריכל ברמוז בדברי רז&quot;ל כי מטיבורא דלבא *** שלישי' שהם סוד {{גמט דגש|כ&quot;ד כ&quot;ד}}. ואמנם בחסרון {{גמט|'אלה'}} - אז יש חשך גם לעינים כי אז נסתמו עיניהם ולבם של ישראל. והמשכיל יבין ושפתים ישק &lt;big&gt;)&lt;/big&gt;


===מעלת ארץ ישראל וישיבתה===
מעלת ארץ ישראל וישיבתה.

הנה בענין ארץ ישראל הם ששה חלוקות.
* הא' - מי שלא נכנס בה כלל ועיקר
* הב' - מי שראה אותה מרחוק ראיה לבד
* הג' - מי שנכנס בה ויצא ומת חוצה לה
* הד' - מי שנכנסו עצמותיו אחר מיתתו
* הה' - מי שנכנס בה וישב בה ועמד עד יום מותו ומת שם
* הו' - מי שנולד בה ולא יצא חוצה כל ימי חייו

וחלוקות אלו הן זו על זו במעלה, והם רומזות לדברים עליונים.  

ואין ספק כי כל העולם השפל הוא נגד המלכות, ובכללו ג' בחינות.
* האחד - ים
* השני - ארץ
* השלישי - ארץ ישראל

וכל אחת מוקפת מחברתה. 
* כי הים מקיף את כל היבשה, והבחינה הנקרא 'ים' הוא כנגד לובן שבעין והוא נגד החסד. 
* ושאר הארץ הנקרא חוצה לארץ הוא נגד שחרות שבעין והוא נגד הגבורה, ומשם נמשך התוך הזהב וסיגיו. ולפיכך אויר ארץ העמים מטמא כי הוא הנחלק ל{{גמט דגש|ע'}} שהם מצד האומות בסוד החיצוניות.
* וארץ ישראל נגד קו הירוק המקיף את בת עין וזהו מצד התפארת הנקרא 'ישראל'. 
* ובאמצעות ארץ ישראל - ירושלים שהיא נגד בת עין שהיא עצם השכינה.

וג' גוונין הקודמין הם שוב***(?) ומקיפים אותה והם סוד שבת שפירושו '''ש' ב&quot;ת'''. דהיינו  {{גמט דגש|ש'}} - {{גמט דגש|ג'}} אבות. ולא אבות ממש אלא ג' מציאיות(?) שהם קשוטי המלכות. ו{{גמט דגש|בת}} - דהיינו '''בת עין''' - שהוא עצם המלכות הנקראת 'בת' שהיא 'בת' ומדה אחת מעשר מדות, והיא נחלקת לעשר דהיינו סוד {{גמט דגש|י'}} קדושות. 

ונלע&quot;ד רמז אחד למה נקרא ירושלים {{צ|בת עין}} מפני ש{{גמט דגש|סמא&quot;ל}} שגימטריא {{גמט דגש|עין}}, הוא מקבל שפע מהיכל לבנת הספיר כנז&quot;ל ומחלק אותם אחר כך ל{{גמט דגש|ע'}} שרים. וזהו '''עין'''. אם כן ירושלים נקרא ה'בית' של {{גמט דגש|ע'}} שרים שמשם יוצא השפע להם.


והנה מי שאינו דר בארץ ישראל אמרו רז&quot;ל שדומה כמי שאין לו אלוה. להיות שנשמתו אצולה ממקום הקדש. ולפי האמת אין בקליפה באמיתות לשלוט בו מפני כי חלק ה' עמו ולא חלק בשרי'(?). ונמצא שאין השר ההוא שולט בו כל עיקר, וגם השכינה אינה שורה עליו מפני שהוא בתוך מצולות ים הקליפה המתלבשת באויר ארץ העמים הטמא, שמצדם הוא טמא ומטמא. ונמצאו לפי זה ש{{צ|אין לו אלוה}}. ואין ספק כי נשמתו ורוחו ונפשו וגופו הם מתלבשים בתוך הקליפות והטומאה. ועוד שאין מעשיו ולא תורתו טהורים מפני שהם מתלבשים באויר ארץ העמים הטמא. בזולת כי בעת הפטירה אין הנשמה עולה בטהרה מפני שהיא מתלבשת בקליפה ההיא בזולת שהיא צריכה להתגלגל ממקום למקום עד בואה לארץ ישראל כי שם שער השמים ליכנס הנשמה בגן עדן. כדפירשו רז&quot;ל כי דרך מערת המכפלה כניסת הנשמה לגן עדן של מטה, ומשם לגן עדן של מעלה.

וכאשר נבחין מעלת ארץ ישראל על חוצה לארץ נמצאם בשלשה בחינות בזולת שיש תחת כל בחינה ובחינה מהם כמה בחינות:
* האחד - מענין עשיית המצות בטהרה ובנקיות כל ימי היותו בעולם
* השני - מענין פטירת הנפש מן הגוף
* השלישי - מענין התחיה אחר כך 

והנה ג' חלוקות אלו לא ישתוו וודאי. כי מי שהיה כל ימיו בארץ ישראל נמצאת נשמתו גם בעת בואה אל גופו בטהרה ובנקיות בלתי נטמאת באויר ארץ העמים והיא במעלה גדולה וסיוע גדול אל העבודה. 
וגם אם בקטנותו יכנס האדם קודם י&quot;ג בארץ ישראל - זוכה קצת אל מדה זו כי אין יצר הטוב ונשמה באדם עד י&quot;ג שנה כדפירשו רז&quot;ל.  ולפעמים גם הרוח ולפעמים הנפש כנזכר בזוהר בפרשת משפטים. וכן כל שנותיו אשר עשה הם בטהרה ובנקיות עד צאתו מן העולם הזה. גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב. 

אבל העולה לעת זקנתו לארץ ישראל אינו מכלל מדה זו ואינו זוכה כי אם אל השנים שהם מענין הפטירה וגם החתיה כאשר יתבאר. והעולה אחר מיתתו בעצמותיו - זה ודאי אינה זוכה כי אם בתחיה לבד, וגם אל מעלת פקודת הנפש לעצמות בסוד {{צ|ועצמותיך יחליץ}}, היות בטהרה בארץ ישראל. 


'''ועתה''' כשנבא לספר במעלות החלוקה הראשונה הם רבות.
* '''א'''' - שהנשמה לא נטמאת מעולם ולא נתלבשה באויר ארץ העמים כל עיקר
* '''ב'''' - שמצותיו אשר עשה כולם בתכלית הטוהר. ואותו הרוחניות המתהוה מהמצוה והתורה לא נתלבש בקליפה ההיא והטומאה ההיא.
* '''ג'''' - כי השפע הנשפע על ידי התורה והמצוה לא נשפע אל השרים מפני שהישראלי העומד בחוצה לארץ ועומד במצות ובטהרה - ודאי אותם המצות ישפיעו לו ואותו השפע אי אפשר להיות נשפע עליו אם לא על ידי אותו שר אשר הוא שם בחלק ארצו. וזה פשוט. וזה היה דווקא בזמן היות השכינה עיקרה בארץ ישראל כי אז ודאי היה מקבל על ידי השר. וזהו שאמר דוד המלך ע&quot;ה {{צ|אשר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבוד אלהים אחרים}} - ממש עובד ומשפיע לאלהים אחרים שהם הקליפות כנז&quot;ל.

והכוונה הוא כי הדר בארץ ישראל בחורבנה {{צ|'''דומה''' כמי שיש לו אלוה}}. אבל בבנינה - יש לו אלוה ממש!  ובחוצה לארץ {{צ|דומה כמי שאין לו אלוה}} בכל זמן. ולכן דוד שהוא משיחנו אמר {{צ|גרשוני מהסתפח בנחלת יהוה}} כי גלות שלימה היתה לו. ועוד אפילו ישיבת ארץ ישראל בימיו היתה בלא מקדש ובלא משכן; כי הארון חוץ למקומו והמשכן בלעדי בכל(?) מקום שהוא במת ציבור. וכן במשה רבנו ע&quot;ה כתיב {{צ|'''גם בי''' התאנף}} - הראשי תיבות סימן {{צ|'''ג''''רשוני '''מ''''הסתפח '''ב''''נחלת '''י''''הוה}}.

* '''ד'''' - עוד כמה מצות היתירות בארץ והם תלויות בארץ. ואין ספק כי מפני היות מעלות המצות האלה גדולה עד מאוד - אין ראוי לקיימם בחוצה לארץ כי כח הקדושה כזו אין ראוי שישפע בחוצה לארץ על דרך שאמרו רז&quot;ל שאין מביאין חלה מחוצה לארץ לארץ ישראל ואם הביאוה תשרף כחמץ בערב פסח. וכן תרומה וכן בכורים וכיוצא באלו הרבה. וזהו ודאי מפני מעלות המצות האלה הנזכרות.

* '''ה'''' - היות התפלה של ארץ ישראל רצויה ומקובלת יותר מפני שאין כל כך מקטרגים {{להשלים}}


-----------</text>
      <sha1>mvc0n8ykkmfiqshycq3m3fv634t8xa3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנא אל אחד ושמו אחד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736328</id>
    <revision>
      <id>3079641</id>
      <parentid>2979480</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:44:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3079641</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1880" sha1="5w3gamv1ufl8g2can0vyjy88rlebxz7" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
'''הוֹשַׁעֲנָא. הוֹשַׁעֲנָא.'''

אָנָּא אֵל אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד{{ש}}
וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְהוּא בְאֶחָד{{ש}}
קָרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַיַּעַמְדוּ כְאֶחָד
{{רפרן|הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד}}

אָנָּא זְכֹר אָב יָרַשׁ אֶת הָאָרֶץ וְהָיָה אֶחָד{{ש}}
הֵכִין לַמּוֹרְדִים לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד{{ש}}
לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד
{{רפרן|הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד}}

אָנָּא זְכֹר בֵּן יָחִיד הָיָה לִפְנֵי אָבִיו אֶחָד{{ש}}
שְׁנֵיהֶם בְּנִסָּיוֹן הָלְכוּ כְאֶחָד{{ש}}
נָתַתָּ כֹּפֶר תַּחְתָּיו אַיִל אֶחָד
{{רפרן|הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד}}

אָנָּא זְכֹר תָּם הוֹסִיף חֵלֶק שְׁכֶם אֶחָד{{ש}}
קִוָּה לְהַפְלִיט הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד{{ש}}
אָסַף בָּנָיו לְקַבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם פֶּה אֶחָד
{{רפרן|הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד}}

אָנָּא הַמַּשְׁמִיעֵנוּ שְׁתַּיִם בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים כְּאֶחָד{{ש}}
הַמַּנְחִילֵנוּ תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד{{ש}}
וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד
{{רפרן|הוֹשִׁיעֵנוּ בַּחֲגִיגַת יוֹם אֶחָד}}
[[קטגוריה:הושענות מסידור רס&quot;ג]]</text>
      <sha1>5w3gamv1ufl8g2can0vyjy88rlebxz7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מארוד וארפד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736369</id>
    <revision>
      <id>3079644</id>
      <parentid>2979471</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:50:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3079644</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3731" sha1="35vje1k8opgs7paa3ie96cag4kh6jit" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|מֵ{{סי|אַ}}רְוַד וְ{{סי|אַ}}רְפַּד וְ{{סי|אַ}}כַּד וְ{{סי|אַ}}לּוּפֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|בָּ}}בֶל וּ{{סי|בֵ}}ל וּ{{סי|בְ}}לוּלֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|גֹּ}}מֶר וּ{{סי|מָ}}גוֹג וְ{{סי|גֶ}}תֶר וּ{{סי|גְ}}דוּדֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|דְּ}}דָן וְ{{סי|ד}}וֹדָנָה וְ{{סי|ד}}וֹדָנִים וְ{{סי|דִ}}בְקֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מֵ{{סי|הָ}}ם וְ{{סי|הֵ}}ימָם וְ{{סי|ה}}וּמָם וַ{{סי|הֲ}}מוֹנֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|וַּ}}עַת אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים וּ{{סי|וְ}}לָדֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|זִּ}}מְרָן וְ{{סי|זַ}}עֲוָן וְ{{סי|זַ}}עְקָן וּ{{סי|זְ}}נֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מֵ{{סי|חִ}}תִּי וְ{{סי|חִ}}וִּי וַ{{סי|חֲ}}מָתִי וַ{{סי|חֲ}}יָלֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|טַּ}}רְפְּלָאֵי אֲפַרְסָאֵי אַנְטְכָאֵי וְ{{סי|טַ}}פְסְרֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|יָּ}}וָן וְ{{סי|יִ}}תְרָן וְ{{סי|יַ}}לְדֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|כּ}}וּשׁ וְ{{סי|כ}}וּת וְ{{סי|כ}}וּב וְ{{סי|כִ}}תֵּיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|לּ}}וּב וְ{{סי|ל}}וּד וְ{{סי|לַ}}הֲקֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|מַּ}}שָּׂא וּ{{סי|מֵ}}שָׁא וּ{{סי|מֶ}}שֶׁךְ וָ{{סי|מַ}}שׁ וּ{{סי|מִ}}ינֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|נְּ}}בָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וְ{{סי|נִ}}ינֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|סְּ}}בָא וְ{{סי|סַ}}בְתָּא וְ{{סי|סַ}}בְתְּכָא וְ{{סי|סִ}}גְנֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מֵ{{סי|עֵ}}ילָם וְ{{סי|עַ}}לְוָה וְ{{סי|עַ}}לְוָן וַ{{סי|עֲ}}מָמֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|פּ}}וּת וּ{{סי|פ}}וּט וּ{{סי|פ}}וּל וּ{{סי|פְ}}לִיטֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|צֹּ}}ר וְ{{סי|צִ}}ידוֹן וּ{{סי|צְ}}מָרִי וּ{{סי|צְ}}בָאֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|קֵּ}}ינִי וּ{{סי|קְ}}נִזִּי וְ{{סי|קַ}}דְמוֹנִי וּ{{סי|קְ}}הָלֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מֵ{{סי|רְ}}אוּמָה וְ{{סי|רַ}}עְמָה וְ{{סי|ר}}וּמָה וְ{{סי|רַ}}הֲבֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|שִּׁ}}בְעִים אֻמּוֹת וּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|מִ{{סי|תּ}}וּבַל וְ{{סי|תִ}}ירָס וְ{{סי|תֹ}}גַרְמָה וְ{{סי|ת}}וֹלְדוֹתֵיהֶם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:הושענות מסידור רס&quot;ג]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]</text>
      <sha1>35vje1k8opgs7paa3ie96cag4kh6jit</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ענה אוחזי ארבעה מינים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736370</id>
    <revision>
      <id>3079643</id>
      <parentid>2992204</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:47:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3079643</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3217" sha1="mm7u88xb89dqm1rifuwzev5virbtiza" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''אתב&quot;ש'''}}
{|
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}} || {{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|א}}וֹחֲזֵי אַרְבַּעַת מִינִים{{רווח|3}}||{{סי|תַּ}}בְנִית אַרְבַּעְתָּם מְכֻוָּנִים{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|בְּ}}יָדָם אֶתְּרוֹג דִּמְיוֹן לֵב{{רווח|3}}||{{סי|שֶׁ}}הוּא מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|גִּ}}זְרַת שִׁזְרָתָם כַּלּוֹלָב{{רווח|3}}||{{סי|רֹ}}עַ יִצְרָם יְכַפֵּר הַלּוֹלָב{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|דִּ}}מְיוֹן עֵינַיִם הֲדַס{{רווח|3}}||{{סי|קְ}}רִיצַת עֵינַיִם יְכַפֵּר הַהֲדַס{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|הַ}}דּוֹמִים בִּשְׂפָתַיִם לָעֲרָבָה{{רווח|3}}||{{סי|צִ}}פְצוּף שְׂפָתַיִם תְּכַפֵּר הָעֲרָבָה{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|וּ}}מְשׁוּלִים בְּאַרְבַּעְתָּם{{רווח|3}}||{{סי|פֵּ}}רוּשׁ אַרְבָּעָה יְכַפְּרוּ בַעֲדָתָם{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|זַ}}כִּים בְּמַעַשׂ וְדָת נֹעַם{{רווח|3}}||{{סי|עֲ}}מוּסִים כָּאֶתְּרוֹג בְּרֵיחַ וּבְטַעַם{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|חֲ}}נוּנִים בְּלֶקַח וְלֹא בְמַעַשׂ רֵיחַ{{רווח|3}}||{{סי|סְ}}גוּלִים כַּתָּמָר בְּטַעַם וְלֹא רֵיחַ{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|ט}}וֹבִים בְּמַעַשׂ וְאֵין בָּם אִמְרֵי נֹעַם{{רווח|3}}||{{סי|נִ}}דְמוּ לַהֲדַס בְּרֵיחַ וְלֹא טַעַם{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|יְ}}רוּדִים מִמַּעַשׂ וּמֵהֶגְיוֹן רֵיחַ{{רווח|3}}||{{סי|מְ}}שׁוּלִים כָּעֲרָבָה לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|עֲנֵה {{סי|כ}}וֹלְלִים זֶה עִם זֶה לְהַשְׁוֹתָם זֶה לָזֶה{{רווח|3}}||{{סי|לָ}}כֵן נִמְשְׁלוּ בָם עָם זֶה לְהָגֵן זֶה עַל זֶה{{רווח|3}}||{{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|-
|colspan =&quot;2&quot; |{{מר|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}} || {{ע|עֲנֵה בְהוֹשַׁעְנָא}}
|}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:הושענות מסידור רס&quot;ג]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:פיוטי ענה בהושענא]]</text>
      <sha1>mm7u88xb89dqm1rifuwzev5virbtiza</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>למען אב ידעך</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1736371</id>
    <revision>
      <id>3079642</id>
      <parentid>2979473</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:46:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3079642</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3755" sha1="nszq183taxhi4nqjvolejekjxkzi8yq" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן '''א&quot;ב'''}}
{|
|-
|לְמַעֲנָךְ אֱלֹהֵי הָאָב{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|אָ}}ב יְדָעֲךָ מִבֵּין מְנַאֲצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|בֵּ}}ן נֶעֱקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|גְּ}}בִיר נִסִּיתוֹ בְּיַחֵם בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|דְּ}}גָלִים מַקְדִּישִׁים שִׁמְךָ וּמַעֲרִיצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|הַ}}צּוֹבֵר בָּר וְעָשְׂתָה הָאָרֶץ לִקְמָצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|וְ}}הִדְרִיר עָם מִפֶּרֶךְ לוֹחֲצִים וְאָצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|זֻ}}מַּן לְשָׁרְתָךְ בַּחֲרִיטִים מְשֻׁבָּצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|חַ}}מָּה וּלְבָנָה הִדְמִים וְהָעָם נְחוּצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|טָ}}עֲמוּ שִׁירָה לְהָשִׂיחַ מִקּוֹל מְחַצְצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|יָ}}שֶׁת מִזְבֵּחַ בַּעַל כְּאַבְנֵי גִיר מְנֻפָּצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|כְּ}}פַעַם בְּפַעַם נִקְרָא אַרְבָּעָה קוֹלוֹת אֲמוּצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|לְ}}קוֹל הַצְּעָדָה צָעַד בְּבַעַל פְּרָצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|מַ}}שְׂכִּיל בְּכָל חָכְמָה לֹא יִשְׁווּ בָהּ כָּל חֲפָצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|נ}}וֹשַׁע בְּהַשְׁקִיפוֹ עַל מַעֲלֵה הַצִּיצִם{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|שָׂ}}ח וְנָשָׂא נֵס וְאָסַף נְפוֹצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|עָ}}נָה יִבָּנוּ כָּל הֶעָרִים הַנְּתוּצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|פָּ}}ץ יֵצְאוּ מַלְאָכִים בַּצִּים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|צָ}}פָה רוּחַ חָזָק הָרִים מִמֶּנּוּ מִתְפּוֹצְצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|קִ}}שַּׁב לְנָגִיד קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|רָ}}זִים יָדַע לְעִדָּן מוֹעֲדִים וְקִצִּים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|שׁ}}וֹטֵר מָהִיר בְּחָכְמַת נוֹעָצִים{{רווח|3}}||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|-
|לְמַעַן {{סי|תִּ}}רְשָׁתָא שׁוֹבֵר בַּחוֹמוֹת אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים||{{ע|הוֹשַׁעְנָא}}
|}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:הושענות מסידור רס&quot;ג]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]</text>
      <sha1>nszq183taxhi4nqjvolejekjxkzi8yq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/ארם צובא</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1738967</id>
    <revision>
      <id>3079647</id>
      <parentid>3079402</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:13:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* הושענות */</comment>
      <origin>3079647</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28130" sha1="dgyqh9v47wch0wnibjevqgeihhu7h3q" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* מנומם בעת קומם (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* יום זה למול זה (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה
* פצחו רון ותהלה
* קום ועלה משה
* איה גביר
* על משה ארגז
* על משה גביר כל המוני
* לבי ליוכבד
* בשאר שמחות
* ידידים זכרו
* אל עליון ונורא
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]]
* שמחו בשמחת תורת משה
* שמחו בשמחת תורה כי היא אורה
* שמחו נא שמחו נא
* יום שמחה יום שמחה
* שדי אל מה נורא
* זה אלי זה אלי
* אלוה נאמן בברית
* שמו לעד לי מסעד
* אחו פלא תמים דעה
* מפי אל… אלוה חי וגם קיים
* ה' לי ה' לי
* ענו שירים ומהללים
* קול מבשר… אמרו לנמהרי לב
* רשות לתרגום מעונה
* רשות לתרגום ויעל
* אחרת לויעל (מרשות האל)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* אז בעזבי מקרא דת
* אבותינו בשלוותם (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס
* תלאותי ביום צומי אספרה
* אזכור מעלליך בכל פעלתם
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)</text>
      <sha1>dgyqh9v47wch0wnibjevqgeihhu7h3q</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079650</id>
      <parentid>3079647</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:19:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* שמיני עצרת */</comment>
      <origin>3079650</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28192" sha1="awzorn64n3h3njv6wwoxibuh5fdheya" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* מנומם בעת קומם (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* יום זה למול זה (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:)
* אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה
* פצחו רון ותהלה
* קום ועלה משה
* איה גביר
* על משה ארגז
* על משה גביר כל המוני
* לבי ליוכבד
* בשאר שמחות
* ידידים זכרו
* אל עליון ונורא
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]]
* שמחו בשמחת תורת משה
* שמחו בשמחת תורה כי היא אורה
* שמחו נא שמחו נא
* יום שמחה יום שמחה
* שדי אל מה נורא
* זה אלי זה אלי
* אלוה נאמן בברית
* שמו לעד לי מסעד
* אחו פלא תמים דעה
* מפי אל… אלוה חי וגם קיים
* ה' לי ה' לי
* ענו שירים ומהללים
* קול מבשר… אמרו לנמהרי לב
* רשות לתרגום מעונה
* רשות לתרגום ויעל
* אחרת לויעל (מרשות האל)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* אז בעזבי מקרא דת
* אבותינו בשלוותם (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס
* תלאותי ביום צומי אספרה
* אזכור מעלליך בכל פעלתם
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)</text>
      <sha1>awzorn64n3h3njv6wwoxibuh5fdheya</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079656</id>
      <parentid>3079650</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:54:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* פיוטים */</comment>
      <origin>3079656</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28844" sha1="q47545cyu0jfaf893vlpfnmm0oq0ocd" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* מנומם בעת קומם (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* יום זה למול זה (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:)
* אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה (תרסח:)
* פצחו רון ותהלה (תרסט.)
* קום ועלה משה (תרסט:)
* איה גביר (תרע.)
* על משה ארגז (תרע:)
* על משה גביר כל המוני (תרעא:)
* לבי ליוכבד (תרעב.)
* בשאר שמחות (תרעג.)
* ידידים זכרו (תרעג:)
* אל עליון ונורא (תרעג:)
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]] (תרעד:)
* שמחו בשמחת תורת משה{{הערה|נראה כלקט של קטעים, בין השאר מהפיוטים [[שמחו בשמחת תורת משה]] ו[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל]].}} (תרעה:)
* [[שמחו בשמחת תורה]] (תרעו.)
* שמחו נא שמחו נא (תרעו.)
* [[יום שמחה לישראל]] (תרעו:)
* [[שדי אל מה נורא]] (תרעז.)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו]] (תרעז:)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו#אלוה נאמן בברית|אלוה נאמן בברית]] (תרעז:)
* שמו לעד לי מסעד (תרעח.)
* אחו פלא תמים דעה (תרעח:)
* מפי אל – אלוה חי וגם קיים (תרפ.)
* שבטי יה שבטי יה (תרפ.)
* ה' לי ה' לי (תרפ:)
* ענו שירים ומהללים (תרפא.)
* קול מבשר – [[אמרו לנמהרי לב]] (תרפא:)
* רשות לתרגום מעונה (תרפב.)
* רשות לתרגום ויעל (תרפב:)
* אחרת לויעל: [[מרשות האל הגדול]] (תרפג.)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* אז בעזבי מקרא דת
* אבותינו בשלוותם (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס
* תלאותי ביום צומי אספרה
* אזכור מעלליך בכל פעלתם
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)</text>
      <sha1>q47545cyu0jfaf893vlpfnmm0oq0ocd</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079657</id>
      <parentid>3079656</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:56:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* עשרה בטבת */</comment>
      <origin>3079657</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28880" sha1="qvkn06q8zllejixnaotj3sty5vmqtcy" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* מנומם בעת קומם (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* יום זה למול זה (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:)
* אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה (תרסח:)
* פצחו רון ותהלה (תרסט.)
* קום ועלה משה (תרסט:)
* איה גביר (תרע.)
* על משה ארגז (תרע:)
* על משה גביר כל המוני (תרעא:)
* לבי ליוכבד (תרעב.)
* בשאר שמחות (תרעג.)
* ידידים זכרו (תרעג:)
* אל עליון ונורא (תרעג:)
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]] (תרעד:)
* שמחו בשמחת תורת משה{{הערה|נראה כלקט של קטעים, בין השאר מהפיוטים [[שמחו בשמחת תורת משה]] ו[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל]].}} (תרעה:)
* [[שמחו בשמחת תורה]] (תרעו.)
* שמחו נא שמחו נא (תרעו.)
* [[יום שמחה לישראל]] (תרעו:)
* [[שדי אל מה נורא]] (תרעז.)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו]] (תרעז:)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו#אלוה נאמן בברית|אלוה נאמן בברית]] (תרעז:)
* שמו לעד לי מסעד (תרעח.)
* אחו פלא תמים דעה (תרעח:)
* מפי אל – אלוה חי וגם קיים (תרפ.)
* שבטי יה שבטי יה (תרפ.)
* ה' לי ה' לי (תרפ:)
* ענו שירים ומהללים (תרפא.)
* קול מבשר – [[אמרו לנמהרי לב]] (תרפא:)
* רשות לתרגום מעונה (תרפב.)
* רשות לתרגום ויעל (תרפב:)
* אחרת לויעל: [[מרשות האל הגדול]] (תרפג.)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* אז בעזבי מקרא דת (תרפה.)
* אבותינו בשלוותם (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו (תרפו:)
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום (תרפז:)

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס
* תלאותי ביום צומי אספרה
* אזכור מעלליך בכל פעלתם
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)</text>
      <sha1>qvkn06q8zllejixnaotj3sty5vmqtcy</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079658</id>
      <parentid>3079657</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:57:40Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* צום אסתר */</comment>
      <origin>3079658</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28938" sha1="h1a8d6bqyoxb1x834dfrh6i9rw93dog" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* מנומם בעת קומם (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* יום זה למול זה (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:)
* אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה (תרסח:)
* פצחו רון ותהלה (תרסט.)
* קום ועלה משה (תרסט:)
* איה גביר (תרע.)
* על משה ארגז (תרע:)
* על משה גביר כל המוני (תרעא:)
* לבי ליוכבד (תרעב.)
* בשאר שמחות (תרעג.)
* ידידים זכרו (תרעג:)
* אל עליון ונורא (תרעג:)
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]] (תרעד:)
* שמחו בשמחת תורת משה{{הערה|נראה כלקט של קטעים, בין השאר מהפיוטים [[שמחו בשמחת תורת משה]] ו[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל]].}} (תרעה:)
* [[שמחו בשמחת תורה]] (תרעו.)
* שמחו נא שמחו נא (תרעו.)
* [[יום שמחה לישראל]] (תרעו:)
* [[שדי אל מה נורא]] (תרעז.)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו]] (תרעז:)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו#אלוה נאמן בברית|אלוה נאמן בברית]] (תרעז:)
* שמו לעד לי מסעד (תרעח.)
* אחו פלא תמים דעה (תרעח:)
* מפי אל – אלוה חי וגם קיים (תרפ.)
* שבטי יה שבטי יה (תרפ.)
* ה' לי ה' לי (תרפ:)
* ענו שירים ומהללים (תרפא.)
* קול מבשר – [[אמרו לנמהרי לב]] (תרפא:)
* רשות לתרגום מעונה (תרפב.)
* רשות לתרגום ויעל (תרפב:)
* אחרת לויעל: [[מרשות האל הגדול]] (תרפג.)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* אז בעזבי מקרא דת (תרפה.)
* אבותינו בשלוותם (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו (תרפו:)
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום (תרפז:)

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס (תרפח:)
* תלאותי ביום צומי אספרה (תרפט.)
* אזכור מעלליך בכל פעלתם (תרפט:)
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש (תרצ:)
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי (תרצא.)

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)</text>
      <sha1>h1a8d6bqyoxb1x834dfrh6i9rw93dog</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079659</id>
      <parentid>3079658</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:58:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* קינות על המתים */</comment>
      <origin>3079659</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="28956" sha1="74ub3qyxm9imxhf8oed5af4wez58sz1" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* מנומם בעת קומם (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* יום זה למול זה (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:)
* אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה (תרסח:)
* פצחו רון ותהלה (תרסט.)
* קום ועלה משה (תרסט:)
* איה גביר (תרע.)
* על משה ארגז (תרע:)
* על משה גביר כל המוני (תרעא:)
* לבי ליוכבד (תרעב.)
* בשאר שמחות (תרעג.)
* ידידים זכרו (תרעג:)
* אל עליון ונורא (תרעג:)
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]] (תרעד:)
* שמחו בשמחת תורת משה{{הערה|נראה כלקט של קטעים, בין השאר מהפיוטים [[שמחו בשמחת תורת משה]] ו[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל]].}} (תרעה:)
* [[שמחו בשמחת תורה]] (תרעו.)
* שמחו נא שמחו נא (תרעו.)
* [[יום שמחה לישראל]] (תרעו:)
* [[שדי אל מה נורא]] (תרעז.)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו]] (תרעז:)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו#אלוה נאמן בברית|אלוה נאמן בברית]] (תרעז:)
* שמו לעד לי מסעד (תרעח.)
* אחו פלא תמים דעה (תרעח:)
* מפי אל – אלוה חי וגם קיים (תרפ.)
* שבטי יה שבטי יה (תרפ.)
* ה' לי ה' לי (תרפ:)
* ענו שירים ומהללים (תרפא.)
* קול מבשר – [[אמרו לנמהרי לב]] (תרפא:)
* רשות לתרגום מעונה (תרפב.)
* רשות לתרגום ויעל (תרפב:)
* אחרת לויעל: [[מרשות האל הגדול]] (תרפג.)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* אז בעזבי מקרא דת (תרפה.)
* אבותינו בשלוותם (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו (תרפו:)
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום (תרפז:)

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס (תרפח:)
* תלאותי ביום צומי אספרה (תרפט.)
* אזכור מעלליך בכל פעלתם (תרפט:)
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש (תרצ:)
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי (תרצא.)

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)

== הערות ==</text>
      <sha1>74ub3qyxm9imxhf8oed5af4wez58sz1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079660</id>
      <parentid>3079659</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T21:00:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* פיוטים */</comment>
      <origin>3079660</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29000" sha1="98r11ntq7723kowk36qzmwpbr0n3m8i" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* מנומם בעת קומם (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* יום זה למול זה (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:)
* אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה (תרסח:)
* פצחו רון ותהלה (תרסט.)
* קום ועלה משה (תרסט:)
* איה גביר (תרע.)
* על משה ארגז (תרע:)
* על משה גביר כל המוני (תרעא:)
* לבי ליוכבד (תרעב.)
* [[בשאר שמחות שירים תענו|בשאר שמחות]] (תרעג.)
* ידידים זכרו (תרעג:)
* אל עליון ונורא (תרעג:)
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]] (תרעד:)
* שמחו בשמחת תורת משה{{הערה|נראה כלקט של קטעים, בין השאר מהפיוטים [[שמחו בשמחת תורת משה]] ו[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל]].}} (תרעה:)
* [[שמחו בשמחת תורה]] (תרעו.)
* שמחו נא שמחו נא (תרעו.)
* [[יום שמחה לישראל]] (תרעו:)
* [[שדי אל מה נורא]] (תרעז.)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו]] (תרעז:)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו#אלוה נאמן בברית|אלוה נאמן בברית]] (תרעז:)
* שמו לעד לי מסעד (תרעח.)
* אחו פלא תמים דעה (תרעח:)
* מפי אל – אלוה חי וגם קיים (תרפ.)
* שבטי יה שבטי יה (תרפ.)
* ה' לי ה' לי (תרפ:)
* ענו שירים ומהללים (תרפא.)
* קול מבשר – [[אמרו לנמהרי לב]] (תרפא:)
* רשות לתרגום מעונה (תרפב.)
* רשות לתרגום ויעל (תרפב:)
* אחרת לויעל: [[מרשות האל הגדול]] (תרפג.)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* אז בעזבי מקרא דת (תרפה.)
* אבותינו בשלוותם (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו (תרפו:)
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום (תרפז:)

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס (תרפח:)
* תלאותי ביום צומי אספרה (תרפט.)
* אזכור מעלליך בכל פעלתם (תרפט:)
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש (תרצ:)
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי (תרצא.)

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)

== הערות ==</text>
      <sha1>98r11ntq7723kowk36qzmwpbr0n3m8i</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079661</id>
      <parentid>3079660</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T21:03:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* סליחות */</comment>
      <origin>3079661</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29008" sha1="4hng6no0a1fxu1wudrdfqwienm1fnkt" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* מנומם בעת קומם (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* יום זה למול זה (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:)
* אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה (תרסח:)
* פצחו רון ותהלה (תרסט.)
* קום ועלה משה (תרסט:)
* איה גביר (תרע.)
* על משה ארגז (תרע:)
* על משה גביר כל המוני (תרעא:)
* לבי ליוכבד (תרעב.)
* [[בשאר שמחות שירים תענו|בשאר שמחות]] (תרעג.)
* ידידים זכרו (תרעג:)
* אל עליון ונורא (תרעג:)
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]] (תרעד:)
* שמחו בשמחת תורת משה{{הערה|נראה כלקט של קטעים, בין השאר מהפיוטים [[שמחו בשמחת תורת משה]] ו[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל]].}} (תרעה:)
* [[שמחו בשמחת תורה]] (תרעו.)
* שמחו נא שמחו נא (תרעו.)
* [[יום שמחה לישראל]] (תרעו:)
* [[שדי אל מה נורא]] (תרעז.)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו]] (תרעז:)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו#אלוה נאמן בברית|אלוה נאמן בברית]] (תרעז:)
* שמו לעד לי מסעד (תרעח.)
* אחו פלא תמים דעה (תרעח:)
* מפי אל – אלוה חי וגם קיים (תרפ.)
* שבטי יה שבטי יה (תרפ.)
* ה' לי ה' לי (תרפ:)
* ענו שירים ומהללים (תרפא.)
* קול מבשר – [[אמרו לנמהרי לב]] (תרפא:)
* רשות לתרגום מעונה (תרפב.)
* רשות לתרגום ויעל (תרפב:)
* אחרת לויעל: [[מרשות האל הגדול]] (תרפג.)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* [[אז בעזבי מקרא דת]] (תרפה.)
* [[אבותינו בשלוותם]] (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו (תרפו:)
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום (תרפז:)

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס (תרפח:)
* תלאותי ביום צומי אספרה (תרפט.)
* אזכור מעלליך בכל פעלתם (תרפט:)
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש (תרצ:)
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי (תרצא.)

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)

== הערות ==</text>
      <sha1>4hng6no0a1fxu1wudrdfqwienm1fnkt</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079663</id>
      <parentid>3079661</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T21:09:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* סליחות */</comment>
      <origin>3079663</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="29027" sha1="2yp7nmb1jjzt4oldo0w47oo97ysh3xs" xml:space="preserve">{{מקורות לסידור|מחזור ארם צובא (שני חלקים), ונציה רפ&quot;ז}}

==חלק א==

==כל השנה==

===בקשות===

* [[כתר מלכות (אבן גבירול)]]
* [[לך אלי תשוקתי]] (טו.)
* [[כל ברואי מעלה ומטה]] (יו:)
* [[אדון עולם]] (יז.)
* [[שמע קולי]] (יז:)
* [[קמתי להלל]] (יח:)
* [[אלהי אל תדינני כמעלי]] (יט.)
* [[אם אפס]] (יט:)
* [[אדני נגדך כל תאותי]] (כ:)
* [[המבדיל בין קדש לחול]] (כא.)
* [[בת אהובת אל קמה בשחר]] (כא:)
* [[אשתחוה אפים ארצה]] (כב:)
* [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (כג.)
* [[אליך ה' אקרא משגב לעתות בצרה]] (כג:)
* [[שופט כל הארץ]] (כד:)
* [[שחר אבקשך]] (כה.)
* [[חשתי ולא התמהמתי בתנומות]] (כה.)
* תחנון: אבי יתומים ודיין אלמנות חטאנו לפניך רחם עלינו (נב:)
* ליל שבת: [[יגדל]] (עח:)
* שחרית של שבת (פתיחה לפסוד&quot;ז): אנעים זמירות לאדיר ונורא (עט.)
* מוצאי שבת: [[אליהו הנביא|איש אשר קינא]] (קלו.)

==שבת זכור==

* [[אדון חסדך בל יחדל]] (קנה:)

==פסח==

* מדכר עבדכון (טל) (רכז:)
* שנת רצון שנת רחמים (רכח:)
* [[שנת אורה שנת ברכה]] (רכח:)

==שבועות==

* פיוט לאחר ההפטרה: שוכן עד וקדוש (רעב.)
* רשות לאזהרות יום א': 
** אל רוכב שמים בעזרו (רעב:)
** [[אי זה מקום בינה]] (רעג.)
** [[אוחילה לאל]] (רעד:)
* אזהרות: [[שמור לבי מענה]] (רעה.)
* רשות לאזהרות יום ב': 
** אבוא בדתך להתחכמה (רפו.)
** [[אוחילה לאל]] (רפז.)
* אזהרות: [[בצל שדי אחסה]] (רפז.)

==י&quot;ז בתמוז==

* [[אנשי אמונה אבדו]] (רצז.)
* [[תמהנו מרעות]] (רצז:)
* אלהי הרוחות לכל בשר (רצח.)
* תוחלת אבותינו (רצח:)
* (סדר פסוקים:) הרבינו לפשוע (רצט.)
* חטאנו: אמרתי לנטעי אתה נוטעי (שג.)
* חטאנו למנחה: דפקו דלתיך בתחנוניהם (שד:)

==תשעה באב==

===ליל תשעה באב===

* ברוך הדן בצדק ושופט ברחמים (שיב:)
* אלא דמתחדתא (שיג.)
* תחת אשר לא שמענו (שיג:)
* אלי ציון ועריה - אלי ציון לאפריון (שיד.)
* בכו עמי וחגרו שק (שיד:)
* אני עדה מועדה (שיו.)
* איך נחרב ברוב כחשי (שיו:)
* שמעו קולי אני זכריה (שיז:)
* יום אכפי הכבדתי (שיח.)
* עיני עיני ירדה מים (שיט.)
* אבכה ואצוח לקהלי (שיט:)
* למוצ&quot;ש: אוי מפי בן ובת - יונה המהוללה (שכ.)
* לבי לציון כים יהמה (שכ:)
* חטאנו: אנשי לבב שמעו זאת (שכא.)
* בליל זה יבכיון (שכב.)
* אלי ציון ועריה - לאהלך אשר שודד (שכב:)
* כי כלו ביגון חיי (שכג:)
* סגולה בה בחרי (שכד.)
* למוצ&quot;ש: בליל זה נפקדתי (שכה.)

===שחרית===

* אייליל הה ליום (שכט.)
* אבוי לירח חמישי (שכט:)
* אנא אל עליון (של.)
* איכה ישבה בדד עיר תהלות (של:)
* איכה יעיב באפו עיר מבצר (שלא.)
* חטאנו: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]] (שלא:)

===מנחה===

* חטאנו: [[אומללה יולדת השבעה]] (שלד.)
* חטאנו: אצפצף תלאי ועצבי (שלה.)

==סדר שבתות הרחמים==

===לשבת ור&quot;ח והוא שבת ראה===

* אראלי רום ועליה (שלט.)
* שנאני מרומים (שלט:)
* משאת שיר ותהלה (שמ.)
* ישאו ישרים ידיהם למעלה (שמא.)
* מאין יבוא עזרי ומאין (שמא:)
* נפוגותי וחלתי באהבתך (שמב.)
* בקשו אל וחלו פניו (שמב:)
* יחיד יחידה יחדי (שמג.)
* ישמיעני אלהים בקראי לנגדו (שמד.)
* יום שביעי קדשת (שמד:)
* יסוד הכל וכל יכול (שמה.)
* שובו נא משובת (שמו.)
* אדון אשר יציריו יצר (שמז:)
* ידיכם צבאות ה' (שמז:)
* תבוא לפניך תפלתי (שמח.)
* אז משבעים לאומים (שמח:)
* נאום עבדך צור (שמט.)
* יעלו צור ישראל קדושו (שנ.)
* יקר שירים מהודרים (שנא.)
* שמחו נא קהל קדש (שנא:)
* עם האל קדושו (שנב.)
* יה מרום השקיפה (שנב:)
* צור עולמים יה ה' (שנב:)

===סיום===

* [[רחמנא אידכר לן]] (שנד.)
* [[עשה למען שמך]] (שנד:)

===שופטים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - אליך כפי שטוחה (שנה:)
* היכל ה' ומקדש הדומו (שנו.)
* אליך אלכה (שנו.)
* ה' שומר את עמו ישראל (שנז.)
* לשמך יהללו עם עני ואביון (שנח.)
* שוחר צורך אליו שבת (שנח:)
* ישן עד מתי תנומתך (שנט.)
* הלל תמלל (שס.)
* מוסד מכיל עולם (שסא.)
* בחצות לילה הקמים אמוני (שסא:)
* [[אראלים וחשמלים יתנו שיר]] (שסב.)
* שנאני אלים (שסב:)
* זעירא ורבא קדמך תבנא (שסה.)
* בכיסופא אתינא לבית ריבוננא (שסה:)
* אמונתך יודיעו (שסו.)
* שמע קול עשוקים (שסו:)
* איום צוה את עמו (שסח.)
* שבת זכור ושמור (שסח:)
* התבשרי ענייה (שסט.)
* שמע נא לקולות בוטים (שסט:)
* עתירתנו תקבל (שע:)

===כי תצא===

* שעריך לדל עומד נגדך (שעא.)
* שלח לנו משיח (שעא:)
* יחידה ממסגרות (שעב.)
* יחיש פדיון (שעב:)
* רנו ושמחו בני יעקב (שעג:)
* ישראל בחירי אל עבדיך ועדיך (שעד.)
* אשחר קוני (שעד:)
* אשר יסד ארקים (שעה.)
* ידידי צור (שעו:)
* כבוד וחן יתן ה' (שעז.)
* תן זמירות עמי (שעז:)
* יום יום יחידתי (שעח.)
* ה' שמעה נא את קולנו (שעט.)
* אשר נטה שחקים (שעט:)
* יעירוני סעיפי (שפא.)
* שבח אסדיר (שפא.)
* שבח יזכירו עם קודש (שפג.)
* ברוך ה' אשר נתן מנוחה לזרע איתני (שפג:)
* שבת טוב ומבורך לכם (שפד:)
* עדי נפשי (שפה:)
* ענו עמי סגולת אל (שפו.)
* שוכן בגלות (שפז.)
* למילה: ענו בהמון שיר כל המוני (שפז:)

===כי תבוא===

* [[בשם אלהי אברהם אפתחה]] (שפח.)
* [[לא בקשתי אל אבטח]] (שפח:)
* אספר פלאך נגד עמים (שפט.)
* אלהי האלהים בעמדי נגדך (שצ.)
* צבא מרום יתנו לך (שצא.)
* יקושים מחטא הזרה (שצב.)
* עם סגולתך ממך רהו (שצב:)
* נדיבים בניבים (שצג.)
* עזרי מעם מגני וסתרי (שצד.)
* נפשי דרשי צורך וקונך (שצד:)
* ה' ה' אל רם (שצד:)
* שרפי צבא שחק (שצה:)
* אמונתך ואמרתך (שצו:)
* הקיצוני עבותות אהבתך (שצז:)
* אלהי הצבאות ובעל הפלאות (שצח.)
* בשם ה' אדמות ומרומות נקראו (שצט.)
* נודה ממציא יש מאין (תא:)
* חנון הנחיל מנוחה מאתו (תב:)
* יהי נא חסדך האל (תב:)
* קהלי זה יפיק רצונכם (תג.)
* אשר אמר במאמרו (תג:)
* לחתן: ענו בשבח ובתהלה (תו:)
* אעלוז אלהי בזכרך (תז.)

===נצבים===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - שוכן עד וקדוש נקראת (תז:)
* להודות לשמך שחר קמנו (תח.)
* מי עוד שאלתי (תח:)
* משען לכל אביון (תט.)
* יה צרי ניחתו בי (תי.)
* משגיב בכוחו (תי:)
* יה שוכן מעוניך (תיא.)
* עמדו פלכים קט (תיא:)
* יה רם על שחקים (תיב:)
* לשם אל המיוחד (תיג:)
* ישן עורה מחמת שכלך (תיד.)
* עומדים בני יעקב (תיד.)
* ה' שלומך שים עלינו (תטו.)
* שדי ממעון שבתך (תטז:)
* יקירים ואדירים (תיז.)
* שירו לאל ידידים (תיח.)
* שמעה אלהים קול רננינו (תיט.)
* לעמו ישראל יצו שדי סליחה (תכ:)
* ששוני בקול רינה אפציחה (תכא.)
* איום ונורא עוטה אורה (תכא:)
* זרע הקודש שיחו בשירכם (תכב.)

===תקון סליחות===

* [[רחמנא אידכר לן]] (תכג:)
* [[אנשי אמונה אבדו]] (תכד:)
* [[תמהנו מרעות]] (תכה.)
* [[אל תעש עמנו כלה]] (תכה.)
* [[אשמנו מכל עם]] (תכו.)
* [[אראלי מעלה]] (תכו.)
* [[בטרם שחקים וארקים נמתחו]] (תכו:)
* [[לקדושת שמך]] (תכו:)
* [[אלהינו שבשמים]] (תכז.)
* [[אלהים אתה ידעת]] (תכח:)
* [[עננו אבינו]] (תכח:)
* [[אדון הסליחות]] (תכט.)
* [[עשה למען שמך]] (תכט:)
* [[דעני לעניי]] (תל:)
* [[למתודה חטאתיו]] (תלא.)
* [[ה' מושיב יחידים]] (תלא:)
* [[אם אשמנו כתולע האדים]] (תלא:)
* [[אתאנו לחלות פניך]] (תלב.)
* [[מרנא דבשמיא]] (תלב.)
* [[מתרצה ברחמים]] (תלב.)
* [[שומר ישראל]] (תלב:)
* [[מחי ומסי]] (תלב:)
* [[רחמים פשוטים|חיים טובים שאלנו]] (תלב:)
* [[אליך ה' נשאתי עיני]] (תלג)
* [[הושיענו למען שמך]] (תלד.)

==חלק ב==

==ראש השנה==

===סליחות===

* ה' שמעה בקולי ראה עניי ועמלי (תמ:)
* יונה זמיריך הרבי (תמא.)
* [[יחידה לחנות מחנה]] (תמא:)
* ה' לקראתי חסדיך הקרה (תמב.)
* [[יום צעקי מאישון]] (תמג.)
* שדי שוכן רום (תמג:)
* שוב דל והלך (תמד.)
* נצבה יונה בשערי תחנה (תמד:)
* ישראל עם קדש יגל וישמח לבו (תמה.)
* אל דמי לכם ילידי איתני (תמו.)
* יום לריב תעמוד (תמז.)
* [[מנומם בעת קומם]] (תמז:)
* יוצר רום ונשיה (תמח.)
* אנא הושיעה לאום בך נושעה (תמט.)
* אל רם ונשא החיש ישועה (תנ.)
* ציון גדריך אבנה ועריך (תנא.)
* שדי שעה שועת (תנא:)
* יודעי תרועה בליל זה (תנב.)
* שיר ורון מגרון (תנב:)
* [[בליל זה בראש השנה|בליל ראש השנה]] (תנג.)
* [[המלך ה']], [[ה' בקול שופר]] (לסירוגין) (תנד.)
* [[יום זה למול מלך ישפר]] (תנה.)
* אל נדרש לשואל (תנה:)
* קול שופר ההדור (תנו.)
* יום זה באו (תנו:)
* באנו לחלותך (תנז.)
* שועת עניים באו להלום (תנז:)
* שמע עמי אחווך (תנח.)
* שדי לדורשו (תס.)
* ה' נגדך כל תאותי רצה נא (תס:)
* אנא זוכר הברית (תסא.)
* מלאך שמך בקרבו (תסא:)
* עליון עלה על כל רמים (תסב:)
* שוכן על ממעל (תסג.)
* עקידה: [[יה איום]] (תסד.)
* עקידה: אנא זכור נא את יום העקדה (תסה.)
* אלהים לא תבזה (תסה:)
* אנא כשלג (תסו:)
* על פתחך באה (תסז:)
* תפלה לעני יעטוף בלקחו (תסח:)
* סלח ורב חסד (תסט:)
* זך אערוך לך שיר (תעא.)
* שעריך שוקדה (תעא:)
* (עקידה:) שערי רצון פתח (תעב.)
* אלהים אל דמי לך (תעג.)
* שירו לאל שיר חדש (תעד.)
* אל ההרים נשאתי עיני (תעד:)
* חסדך זכור שדי (תעה.)
* [[ישראל בחירי אל ילידי איתניך]] (תעו.)
* אלהי ישראל אל תפן (תעח:)
* אלהי ישראל ישעה קול רנני (תעט.)
* (עקידה:) עת שערי צדק לעם פתחת (תעט:)
* שירו לאלהים פליטת (תפא.)
* [[יעלו לאלף ולרבבה]] (תפב.)
* (עקידה:) שומר צאנו ונוקד (תפב:)
* חנון פשעינו הדיקם (תפד:)
* אם יאמרו אויבי (תפה:)
* עם עוברים כבני מרון (תפו:)
* שדי גדולתו ברום מושלת (תפז.)
* (עקידה:) עת אהבת אוהב (תפח:)
* (עקידה:) עוקד לעקוד לקח ועלה (תצא:)
* (עקידה:) [[עת שערי רצון להפתח]] (תצב.)
* (עקידה:) אלהי התעודה (תצג:)
* נאלם שופך לבו (תצד.)
* אלוה רם במלכותו (תצד:)
* ישלח פדות לעם נשבה (תצה.)

==צום גדליה==

===סליחות===

* ענני ה' ענני ובדרך אמת נחני (תקטו.)
* שומע לאביונים (תקטו:)
* [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (תקטז:)
* רחמיך שאלתי (תקיז.)
* [[יעירוני רעיוני]] (תקיח.)
* שובב בעולמך כמו אורח (תקיט.)
* [[יה למתי צפנת]] (תקיט:)
* ישנתי ואעירה (תקכ.)
* ענני ה' ענני מן המצר (תקכא.)
* [[יצו האל לדל שואל]] (תקכב.)
* בליל צאת המועד (תקכב:)
* חי בכל ממשלתו (תקכג:)
* ידיכם קודש תשאו (תקכד.)
* עת שערי רחמים (תקכד:)
* שלום שלום תקרא (תקכה.)
* יומם ולילה אשפוך שיחה (תקכו.)
* חטאנו: שמע קול תחנוננו (תקכו.)
* מחי ומסי - באי דין פומא (תקכו:)
* שערי רחמים תפתח לרחומים (תקכז.)
* בערב כפורים שמע קול נעצרים (תקכז:)
* מכניסי רחמים זכרו במרומים (תקכח.)
* אנא אל עליון שוכן רום חביון (תקכט.)
* שחותי לפני כוכבים מונה (תקכט.)
* שחר אעירה אזמר אשירה (תקכט:)
* שדי שוב ורצה (תקל:)

===שחרית===

* [[אבלה נפשי וחשך תארי]] (תקלא.)
* [[תאלת יום ענוי]] (תקלא:)
* חטאנו: שערי רחמיך דפקתי בתשובתי (תקלב:)
* חטאנו למנחה: דרוש נא ידידיך (תקלג:)
* חטאנו למנחה: שדי מה תעשה (תקלד:)

==שבת שובה==

===סליחות===

* דלתי רחמיך פתח נא לשביך (תקלה:)
* שינה אזורר (תקלו.)
* שבנו אליך נערים ושבים (תקלו:)
* שובו שובו עזבו חטאות (תקלז.)
* אשר עשה וכל נושא (תקלח.)
* משתחוים לפני דביר היכלך (תקלח:)
* סומך לבבנו (תקלט.)
* ידעו הבנים השובבים (תקלט:)
* [[יעזוב רשע נתיבו]] (תקמ:)
* מלא רחמים מגלה סתומים (תקמא:)
* היום דרשנוך (תקמא:)
* שובה שובה שובה (תקמב:)
* שוב אדם לצור קדם (תקמג.)
* אלהים ברוב חסדך שמע אנקת דליך (תקמד.)
* יום עמדתי להודות (תקמד:)
* שלשת ישני חברונה (תקמה.)
* עומדים בלילות על מצבה (תקמה:)
* שובה ה' את שביתנו רחם ואל תבזה ענותנו (תקמז:)
* ימינך נושא עווני (תקמח.)
* רופא משובה (תקמט.)
* עזוב בן אדם עווניך (תקמט:)
* שמע קולי סלח מעלי (תקנ.)
* שלום שלום לזרע שלום (תקנ:)
* [[אשר לו ים וחרבה]] (תקנא:)
* אם עוונינו ענו בנו והרחיקו צור ממנו (תקנב:)
* בשערי רחמיך עדתך נצבה (תקנג.)
* יחיד נדרש לקוראיו (תקנג:)
* יעקב חבלי (תקנד.)

==יום כיפור==

===סליחות לערבית===

* בשם אלהי אברהם אפתחה - דובבתי לשפוך שיחה (תקסד.)
* על פתחך עם זו קם (תקסד:)
* דלתי רחמיך (תקסה.)
* ישעך לעמך שלח נא ממרומך (תקסו.)
* [[משתחוים להדרת קודש]] (תקסו:)
* בך בטחו אל נורא (תקסז.)
* אנוש עצל בלבב מר (תקסז:)
* שוררו ילידי אמוני (תקסח.)
* [[ברכי אצולה]] (תקסח:)
* הללי אזורה בעוז (תקעא.)

===סליחות לאשמורת===

* שקדו עלי דלת (תקעג:)
* מי יפתח שערי רחמים (תקעד.)
* [[דלתיך הלילה]] (תקעד:)
* ענה עמך אלי (תקעה.)
* יראים מרוב מעלם (תקעה:)
* יה למלל ביום וליל (תקעו.)
* תכון תפילתי קטורת לפניך (תקעז.)
* אל איום שלח פדיום (תקעז:)
* עבדי זמן אל יד אדונים (תקעח.)
* יום עירם אעמוד מצדקתי (תקעח:)
* סגולתי בשובכם (תקעט.)
* [[ישן אל תרדם]] (תקעט:)
* מאין יבוא עזרי ומאין (תקפא.)
* מלא רחמים ונושא עוון (תקפא:)
* שחקי רום גבהו (תקפב.)
* ידידי אל ברכוהו (תקפב:)
* לבי לכה נשוב (תקפג.)
* אלהי קדם צפון לב חוזה (תקפג:)
* ביום כפור פשעים (תקפה.)
* בני ישראל שמחו היום (תקפה:)
* ישראל עמך שמך במו קדש (תקפו.)
* צועקה מים חטא (תקפו:)
* בעשור לחודש ביום כפור עווני (תקפז:)
* שירו לעם זה שלום לכם (תקפז:)
* מאמש עבדיך (תקפח:)
* חלו נא פני אל בלילכם (תקפט.)

===סליחות לשחרית===

* [[אנשי אמונה נעלמו מדורות]] (תקצה.)
* תפן להקשיב ממעונים (תקצה:)
* [[אזון שלש עשרה מדות]] (תקצו.)
* [[תאחר מיום זכרון]] (תקצז.)
* אשחר תשועתך נוצר חסדים (תקצז:)
* תהום השוטף על ראשי צפה (תקצח:)
* חטאנו: אז בסיני הורתנו (תקצט:)
* אם אשמתנו גדלה (תר:)
* שמע קול תחנונינו ורחם עלינו… אדון שמע קול תחנונינו (תרא:)
* רועה ישראל האזינה לקול צאנך (תרב.)
* שלח עזרי מקודש אל רועי (תרב:)

===סליחות לנעילה===

* [[ידידיך מאמש]] (תרטז.)
* מאמש עמדתי לפני יוצר נשמתי (תריז.)
* חסדך בל תמש (תריז:)
* [[עב קל ממרומך|עב קל ממרומיך]] (תריח.)
* אשר לו כל תפילה (תריח:)
* חרדים לאל צמאו (תריט:)
* [[בנשף קדמתי]] (תרכ.)
* שמעו משמי מעלה (תרכ:)

==הושענות==

===יום א===

* למען עמידת סיני (תרלב.)
* [[למענך אדיר באדירים]] (תרלב:)
* [[ענה אומני חוקה נסוכה|ענה אומני חוקת נסוכה]] (תרלג.)
* [[למענך אל שוכן עליה]] (תרלג:)
* [[אנא אל אחד ושמו אחד]] (תרלד:)

===יום ב===

* [[למען אב ידעך]] (תרמא.)
* [[ענה אוחזי ארבעה מינים]] (תרמא:)
* [[אנא אל אחד ומבייש אומרים שנים]] (תרמב.)

===יום ג===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה תאבי ישעך]] (תרמז:)
* [[מארוד וארפד]] (תרמח.)
* [[אנא האל הנקדש]] (תרמט.)

===יום ד===

* [[למען אב עקד בן]] (תרמט:)
* [[ענה איומה]] (תרנ.)
* [[אנא הבורא עולמו ביסודות ארבעה]] (תרנ:)

===יום ה===

* [[אנא המיחד לכבודו]] (תרנא.)

===יום ו===

* [[אנא הבורא עולמו בימים ששה]] (תרנב.)

===יום ז===

* [[למענך תקיף]] (תרמז.)
* [[ענה אתויים]] (תרנב:)
* [[אנא המקדים לעולם דברים שבעה]] (תרנג.)
* [[תענה אמונים]] (תרנג:)
* קול מבשר: [[אמרו לנמהרי לב]] (תרנד.)

==שמיני עצרת==

* מדכר עבדכון (גשם) (תרנח:)
* אנא ה' חדש לנו מלוכה (תרנט:)

==שמחת תורה==

===פיוטים===

* אלהי קדם הדר במעונה (תרסח:)
* פצחו רון ותהלה (תרסט.)
* קום ועלה משה (תרסט:)
* איה גביר (תרע.)
* על משה ארגז (תרע:)
* על משה גביר כל המוני (תרעא:)
* לבי ליוכבד (תרעב.)
* [[בשאר שמחות שירים תענו|בשאר שמחות]] (תרעג.)
* ידידים זכרו (תרעג:)
* אל עליון ונורא (תרעג:)
* בא&quot;י [[אשר בגלל אבות]] (תרעד:)
* שמחו בשמחת תורת משה{{הערה|נראה כלקט של קטעים, בין השאר מהפיוטים [[שמחו בשמחת תורת משה]] ו[[אשריכם ישראל אשר בכם בחר אל|אשריכם ישראל]].}} (תרעה:)
* [[שמחו בשמחת תורה]] (תרעו.)
* שמחו נא שמחו נא (תרעו.)
* [[יום שמחה לישראל]] (תרעו:)
* [[שדי אל מה נורא]] (תרעז.)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו]] (תרעז:)
* [[זה אלי זה אלי ואנוהו#אלוה נאמן בברית|אלוה נאמן בברית]] (תרעז:)
* שמו לעד לי מסעד (תרעח.)
* אחו פלא תמים דעה (תרעח:)
* מפי אל – אלוה חי וגם קיים (תרפ.)
* שבטי יה שבטי יה (תרפ.)
* ה' לי ה' לי (תרפ:)
* ענו שירים ומהללים (תרפא.)
* קול מבשר – [[אמרו לנמהרי לב]] (תרפא:)
* רשות לתרגום מעונה (תרפב.)
* רשות לתרגום ויעל (תרפב:)
* אחרת לויעל: [[מרשות האל הגדול]] (תרפג.)

==עשרה בטבת==

===סליחות===

* [[אז בעזבי מקרא דת]] (תרפה.)
* [[אבותינו בשלוותם]] (תרפו.)
* חטאנו: אריה עלה מסובכו (תרפו:)
* חטאנו למנחה: דכאונו ניני אדום (תרפז:)

==צום אסתר==

===סליחות===

* אז בגורי בצל מלכי פרס (תרפח:)
* תלאותי ביום צומי אספרה (תרפט.)
* אזכור מעלליך בכל פעלתם (תרפט:)
* חטאנו: אתאנו עדיך היום רחמיך לדרוש (תרצ:)
* חטאנו למנחה: ה' מה רבו צרי בקום עלי (תרצא.)

==שירים==

===פסח===

* שלמים נכנסו תחתם שבחים
* ארומם יה אדוני האדונים
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* שמנים מבשמי שיר רקוחים
* שיר אענה היום לאל שמים
* שמחו ועלצו כל בני אפרים
* תמים דעים נחה עמך
* במיטב שיר ענו היום בשמחה
* בידך כוס קחה ראשית תחילה
* לאל אשר נטה בעוז שמים
* אהלל אל נערץ בסוד קדושים
* תנו תודה לאל גאל ידידים
* ארומם צור עושה גדולות
* ששון ויקר נתחברו
* ידידים יוצאים מפרך ענמים
* ישראל שמחו בחג
* חבושים גדושים
* שמחו אמוני ואמרו לפני
* שמחו אמוני ואמרו נאמני
* מי כמוך באלים אל עליון מי כמוך
* בין שבת ומועד מלחמה ערוכה
* אמונים ערכו שבח לאל
* שדי ראה לחצנו
* שיחו נוראותיו אל נעלה
* זרע יעקב מבחר יצור
* ליל שמורים תתענגו דודים
* יונה מה תהגי ומה תהמי

===שבועות===

* אברך שם כבוד נורא עלילה
* זכור משכיל עשרת הדברים
* שלשת מועדי האל היקרים
* אשבח לאל אשר יצר יצורים
* אמת עלי לספר מאמרות
* יבורך עם נברא
* דביר קדשך פתח יומי
* רוח חכמה ובינה
* ברוך אשר על סיני להמוני
* שש אנכי יום נחלו
* שוכן עד וקדוש נגלה בשמי מעונו
* מקול התרועה
* יום מעמד סיני
* אלה ימי מועדים
* יוצאת חפשית עולך נשבר
* יום קבלו תורה בנים בהר סיני
* יגדל שמך נורא

===סוכות===

* בסתר חסדך נורא עלילה
* ארבעת מינים בלולב
* מתי תתן צורי ברכת
* סורה ידיד לגנה
* יום נחית גאולים
* האל תמים דרכו
* עדת יעקב הקדושים
* אל חי יואל ממעונה
* יוצאים מנוף ופרך ענמים
* שמחו עמי בנים ואבות… הרנינו עם
* שמח עמי בנים ואבות… מלכי ציוה
* איתנים ונאמנים
* זרע חכמים
* שרי הללו שמעו תמימים

===שמחת תורה===

* ירעפו שחקים
* סגולת אל ועדה נאמנה
* שמיני חג עצרת

===ראש השנה===

* היום הזה לזרע הקודש
* אלהי לא כמעלי תגמלני
* שמע אנקת עבדיך
* שוכן מרומי

===יום טוב===

* שרינו קהל הקדש

===מילה===

* יבורך שם כבוד שוכן מעונים
* בטח לבי באל שוכן מרומים
* שמחו חברים בני איתני
* ילד שנולד ולשמונה נימול
* אלהים חק ביום גילה
* הגישו כשי עולות
* הקריבו כשה תמים
* ילד שנולד יוחק לחיים
* ברינת וגילת
* למשוש רננים
* אודך אל בקהל אמוני
* שמח יולד בילד זה
* יחונן צור בחמלתו
* מילה היא זכות נשלם
* כל שיר אשר יושר ברננים
* לבית לוי ומשפחתו
* יאות לכם להודות לה'
* יחיד חמול על עמך
* פקוד אפקוד עמי אמוני
* אל שמחת גילי
* ארים קול שירים נחמדים
* נצר אשר קם בחצריך
* אל נורא עמך הצדק
* לשבת ומילה: שבת ומילה שם דר מעונה
* פיצחו ברנה קהל אמוני
* מאד צוה לילד ברכה
* בני לוי ביחד רוממו אל
* שיר מזמור שירו לנו… יגל שחק
* יקיים אל ברית שבת ומילה
* קדושים שבחו לאל ולשמו
* יהי שלום בחילינו שלוה בקהלנו

===חתן===

* בלבי צמחו היום שמחות
* סהר וחמה מזבול ירדו
* יהולל אל בפי שרפי מעונה
* יחי חתן כמו עיש וכימה
* בטרם יערוך לבי אמרות
* אהלל אל ברוב שמחה ושירים
* חתני מה מאוד יקרה מנתו
* שמע מכל עבריך שלומות
* אברך שם כבוד שוכן מעונים
* ראו חתן צעיר ימים ושנים
* הקול כנור אם זה קול זמירות
* חתן עמוד ביקר הדרך
* נופת וצוף דבש לשונך
* חתן יהי שלום סביביך
* יום זה ארנן ברנני
* אל אשר לו הגדולה
* אלהים יברך חתן וכלה
* אנא שפתי אל באמרתך
* היום יהי ראשית ששוניך
* דרוש אדרוש שם דר מעוני
* אמונים ברכו שם דר מעונים
* צבי פניו מאירים
* השר שמח כי רב הדרך

===לקורא ההפטרה===

* שוכן בלבבי
* היום יהי שמחה ובשורה
* אל תירא אל תירא

===קינות על המתים===

* צידוק הדין: הצור תמים (תשעא:)
* אנא הלך זה (תשעב.)
* לבשי יחידה עוז (תשעב:)
* יום הנדוד כלו עיני (תשעג:)
* תדמו כי יכילוני מגורות (תשעד.)
* שמשי הלוא ערבה (תשעה:)
* על בחורה בתומתה (תשעו:)
* על פלוני הבחור (תשעז.)
* איך סוד חתנים ואנה (תשעז:)
* ספדוני רעי בקול נהי (תשעח.)
* איך פן תהי יורד שאול קמיע (תשעח:)
* יום סוב השר (תשעט:)
* אבל המר מאוד (תשפ.)
* לקול צועק במרוצה (תשפא.)
* [[שכחי יגונך]] (תשפא.)
* היום שמחו מתים (תשפב.)
* על אשה בתומתה (תשפב:)
* סעדאל סעדאל (תשפב:)
* אהה נלקח ארון (תשפג:)
* יחזו הדר וכבוד (תשפד:)
* שאון לבי וגם צערו (תשפה.)
* יריבוני לרוב בכיי (תשפה:)
* בני הזכירוני (תשפו.)
* ידיד נפשי חביב רוחי (תשפו:)
* צדיק וחסיד בכל מעשה (תשפו:)
* נפשי תני לבך (תשפז:)
* ספדו נא הבנות (תשפז:)
* בכו עמי קהל צובה (תשפח:)
* אצילי עם שאו קינה (תשפט:)
* הצור חמסי עליך (תשצ.)
* הצור הצדיק אבד (תשצ:)
* הצור עיני נגרה (תשצ:)
* הצור החסיד נפטר (תשצא:)
* הצור היום אעורר בכי (תשצב.)

== הערות ==</text>
      <sha1>2yp7nmb1jjzt4oldo0w47oo97ysh3xs</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>זה אלי זה אלי ואנוהו</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739493</id>
    <revision>
      <id>3079654</id>
      <parentid>3004159</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T20:30:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3079654</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="3347" sha1="31p83kvn4e1fockxrhcxp8fgcxb0mhm" xml:space="preserve">{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
{{הור|סימן: '''אלעזר''' (פעמיים){{הערה|במחזור אר&quot;ץ אלו שני פיוטים נפרדים.}}}}

זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ

{{סי|אֱ}}לֹהִים עַד מְאֹד קָדוֹשׁ{{ש}}
וּמַגִּיד אַחֲרִית מֵרֹאשׁ{{ש}}
וְעַל יוֹרֶה וְעַל מַלְקוֹשׁ{{ש}}
עֲנַן אוֹרוֹ יְצַוֵּהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{סי|לְ}}פָנָיו נִצְּבוּ אוֹרִים{{ש}}
עֲלֵי מִשְׁמָר בְּמַזָּרִים{{ש}}
וְהִשְׁתַּחֲווּ לְדוֹר דּוֹרִים{{ש}}
לְעַם קָדְשׁוֹ וְיוֹדֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{סי|עֲ}}רָבוֹת שָׂם בְּמֶרְכָּב לוֹ{{ש}}
וְחַיּוֹת יוֹשְׁבֵי צִלּוֹ{{ש}}
מְחַוִּים אֶת יְקָר גָּדְלוֹ{{ש}}
הֲדָרֵהוּ וְהוֹדֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{סי|זְ}}מָן אֵין לוֹ וְלֹא פָנִים{{ש}}
וְלֹא מַחֲנוֹת וּמִשְׁכָּנִים{{ש}}
וְלֹא עֹרֶף וְלֹא פָנִים{{ש}}
כֹּל פָּעַל לְמַעֲנֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{סי|רְ}}בִיד חֵן וַעֲנַק כָּבוֹד{{ש}}
לִצְוַאר יוֹדְעָיו יַעְנֹד{{ש}}
וְלוֹ גַלְגַּל זְבוּל יִקֹּד{{ש}}
וְכָל כּוֹכְבֵי יְקָרֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{עוגן בשורה|אלוה נאמן}}{{סי|אֱ}}לוֹהַּ נֶאֱמָן בַּבְּרִית{{ש}}
וְאֵין לוֹ רֹאשׁ וְלֹא אַחֲרִית{{ש}}
אֲשֶׁר בָּחַר בְּאוּם עִבְרִית{{ש}}
וְכָרַת לָהּ בְּרִיתֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{סי|לְ}}אַבְרָהָם בְּרֹאשׁ נִגְלָה{{ש}}
לְהַעֲלוֹת אֶת בְּנוֹ עוֹלָה{{ש}}
קְרָאָהוּ בְּרֹב חֶמְלָה{{ש}}
וּפָדָה אֶת יְחִידֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{סי|עַ}}ל יַעֲקֹב בְּלוּז בֵּית אֵל{{ש}}
בְּעֹז נִגְלָה בִּפְנוּאֵל{{ש}}
וְכִנָּהוּ יִשְׂרָאֵל{{ש}}
וְהֶרְאָהוּ יְקָרֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{סי|זָ}}כַר אֵל וְהוּא כוֹסֵף{{ש}}
לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי יוֹסֵף{{ש}}
וּפֵרוּדָם בְּנוֹף אִסֵּף{{ש}}
וְכִלְכֵּל אֶת עֲדָתֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

{{סי|רָ}}נְנוּ שָׁרוּ בָנָיו{{ש}}
בְּפָקְדָם עַל יְדֵי עָנָו{{ש}}
וְשָׁב הַיָּם לְאֵיתָנָיו{{ש}}
עֲלֵי פַרְעֹה וְחֵילֵהוּ
{{רפרן|זֶה אֵלִי זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ}}

[[קטגוריה:פיוטי שמחת תורה]]
[[קטגוריה:חתימה]]</text>
      <sha1>31p83kvn4e1fockxrhcxp8fgcxb0mhm</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:מו יו הו/לוח הפיוטים/פרובנס</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1739611</id>
    <revision>
      <id>3079664</id>
      <parentid>3079352</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T21:37:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3079664</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="43408" sha1="bta8pebhq5hlutm60ta7uk5w1c475pe" xml:space="preserve">=סדר התמיד=
* {{מקורות לסידור|סדר התמיד חלק א, אויניון תקכ&quot;ז}}
* {{מקורות לסידור|סדר התמיד חלק ב, אויניון תקכ&quot;ז}}
==כל השנה==
*בקשות קודם התפילה:
** [[אודה לאל לבב חוקר]]
** [[יה ריבון]]
** [[ידיד נפש]]
** [[שחר להודות לך קמתי]]
** [[שחר אבקשך]]
** [[ה' בקר אערך לך]]
** [[אדון עולם]]
** [[יגדל]]
* בשבת לפני ברוך שאמר: [[כי אשמרה שבת]]
* לפני ישתבח: [[כל ברואי מעלה ומטה]]
* תחינה לשני וחמישי: [[הבט משמים וראה|קולנו תשמע ותחון]]
*[[לכה דודי]]
===תחינות לשני וחמישי===
*נח: [[ה' ארכו שני|ה' ארכו בגלות שני]]
*לך לך: [[ה' רב העליליה]]
*וירא: [[ה' ריבה את יריבי]]
*חיי שרה: [[ה' רחמיך אשאלה]]
*תולדות: [[ה' רבו תלאות]]
*ויצא: [[ה' ראש נשאו צרי]]
*וישלח: [[ה' רפא נא שברי]]
*וישב: [[ה' רועה נאמן]]
*מקץ: [[ה' רצה נא צורי אל]]
*ויגש: [[ה' ראה עניי וחלצני]]
*ויחי: [[ה' רם ונשא יראה]]
*שמות: [[ה' רבת צררוני]]
*וארא: [[ה' רבו משנאים]]
*בא: [[ה' רבים רדפונו]]
*בשלח: [[ה' רזי לי]]
*יתרו: [[ה' מה רבו צרי (יתרו)|ה' מה רבו צרי]]
*משפטים: [[ה' רבו משנאי וערי]]
*תרומה: [[ה' רב כל מחולל]]
*תצוה: [[ה' ראה כי אזלה ידנו]]
*כי תשא: [[ה' רם ונשא]]
*ויקהל: [[ה' רבו תלאות]]
*פקודי: [[ה' רנתי לפניך תקרב]]
*ויקרא: [[ה' רום לבבי אשוחה]]
*צו: [[ה' יוצר כל]]
*שמיני: [[ה' שמעה תפלתי]]
*תזריע: [[ה' מה רבו צרי נגדך כל צוררי]]
*מצורע: [[ה' רעת משנאי תדרוש]]
*אחרי מות: [[ה' רשת לרגלי פרשו]]
*קדשים: [[ה' מנת חלקי וכוסי]]
*אמור: [[ה' אלהי ישועתי]]
*בהר: [[ה' רם על כל רמים]]
*בחקתי: [[ה' שמע קול תחנוני]]
*במדבר: [[ה' ראה תראה בעני עמך]]
*נשא: [[ה' רוחך ממרום יערה]]
*בהעלתך: [[ה' רוחי חובלה]]
*שלח: [[ה' רצה אל עליון]]
*קרח: [[ה' רצון יראיו יעשה]]
*חקת: [[ה' רשעים זו שדונו]]
*בלק: [[ה' רוחך העיר]]
*פינחס: [[ה' רבת שבעה לה נפשנו]]
*מטות: [[ה' רפא שבריה]]
*מסעי: [[ה' מה רבו צרי (מסעי)|ה' מה רבו צרי]]
*דברים: [[ה' רשעים קוו לאבדני]]
*ואתחנן: [[ה' רועה ישראל]]
*עקב: [[ה' רוע מפעלי]]
*ראה: [[ה' ראה אנכי]]
*שופטים: [[ה' רחום וחנון]]
*כי תצא: [[ה' רחום רחם]]
*כי תבוא: [[ה' רחמנו כרחם אב]]
*נצבים: [[ה' רשים ודלים]]
*האזינו: [[ה' רעד ופחד ואימה]]
*לעשרת ימי תשובה: [[ה' רוכב ערבות]]
*לערב ראש חודש: [[ה' רוח רחמים השב]]

==שבת בראשית==
*עושה שלום למוסף: [[עד מתי צור]]
==שבת חנוכה==
*רשות: [[חבוש מחצה]]
*מחרך: [[כל הנפשים נגהים]]
*נשמת: [[נשמת קרואים סגולה]]
*לפני הלל: [[נסים להזכיר]]
*להוצאת ס&quot;ת: [[לא אהלך במעקשים]]
*למוצאי שבת: [[שאלוני בעת נדוד]], [[יתנני לשמור]], [[אור עולם]], [[חוסן שדי אחגורה]], [[נועצו כל עצי ארץ]]
==שבת זכור==
*[[אדון חסדך בל יחדל]]

==פורים==
*לפני המגילה: [[יסוד הכל אשר אין לו תחלה]]
*לפני הוצאת ספר תורה: [[שירו עם תופשי תורה]]
*לפני המגילה: [[יום פוריא יומא דנן]]
*אחרי המגילה: [[קוראי מגילה]]
*לפני קדיש: [[יום פורים רנה פצחו]]

==ימים טובים של קהל==
*כ&quot;ח בשבט (א)
** [[על הנסים ועל הנפלאות]]
*ט&quot;ו בכסלו (ק)
**רשות לברכו: [[שאלוני בעת נדוד]]
**[[על הנסים הראית אלינו]]
**רשות: [[אלוה חי אשר הכל בידו]]
**מחרך: [[לאל חי נפשי צאי]]
**נשמת: [[נשמת בניך הוצאתם]]
**לפני הלל: [[ישעך תשלח]]
*ט' בניסן (ק)
**רשות לברכו: [[שבח יקר וגדולה]]
**[[על הנסים ועל הנפלאות הראית אלינו]]
**רשות: [[אלוה חי אשר הכל בידו]]
**מחרך: [[לאל חי נפשי צאי]]
**נשמת: [[נשמת איש היה בתם לבבו]]
**לפני הלל: [[ישעך תשלח]]
*כ&quot;ה באייר (קוואליאון)
**רשות לברכו: [[בשיר נעים]]
**[[על הנסים ועל הגבורות]]
*כ&quot;ט בסיוון (קוואליאון)
**רשות לברכו: [[במקהלות שירו]]
*[[על הנסים ועל הפורקן והעל הגבורות]]
==להולדת בן==
*[[יה בשר שר צבאיך]]
==ברית מילה==
*זמירות לברית מילה:
**[[מה יקר חסדך אלהים אספרה]]
**[[אפתח שפתי ברנה]]
**[[שמעו עמים דברתי]]
**[[ברוכים אתם קהל אמוני]]
**[[שבת ומילה]]
**[[ארזי לבנון יפרחו]]

==פדיון הבן==
*[[ברוך אשר כרת את אברהם]]
=סדר הקונטרס=
* {{מקורות לסידור|סדר הקונטיריס, אויניון תקכ״ה}}
==לשבת==
*[[מנוחה ושמחה]]
*[[יה ריבון]]
*[[כי אשמרה שבת]]
*[[יום זה מכובד]]
*דשנת בשמן ראשי
*לכבוד שבת
*זכור את יום
*מזמור ליום שבת
*לשבת ור&quot;ח: [[שירו לאל נבוני]]
*לשבת ור&quot;ח: אלהים אשחרך
*[[צור משלו]]
*אברך צור בשמו
==למוצאי שבת==
*[[במוצאי יום מנוחה]]
*משביח שאון ימים
*[[המבדיל בין קודש לחול]]
*[[אליהו הנביא]]
==לפורים==
*[[קוראי מגילה]]
==ליל הסדר==
*[[דיינו]]
*פסח מצרים אסירי יצאו חופשים
*מבית אוון שבת מדניי
*[[חד גדיא]]
==ליום טוב==
(אולי לסוכות?)
*נברך אלהינו משלו האכילנו
*[[אחד מי יודע]]
==לחתנים==
*לחופה
**את צביה נדרשת
**צאי נא לקראתי
**אם תלכי לך

*לשחרית של שבת חתן:
**שאלי יפהפיה
**מחרך: נחל אל עליון
**נשמת יראיך תמים דעי
**לאחר קדיש: היית לי סגולה
**לעליית חתן: [[חתן נעים עלה]]
**לפני &quot;ואברהם זקן&quot;: יסוד כל נבראים
**לפני שיידור נדרו: בבואך אל בית אלהיך
**לאחר מי שברך: המונים באו הלום
**אח&quot;כ: [[יה בשר שר צבאיך]] (קטע ראשון), לך חתני
**לפני קדיש תתקבל של מוסף: יסוד הסודות האל
*(לסעודה): היושבת בגנים
*לדרשה: השתונן והיכונן
*אחר: יושב תהלות מאין תחלות
*נשמתים על שמות בני ישראל (פיוטי נשמת לפי שם וכדו')
==לברית מילה==
*ישמעו אחי ורעי
*אפתח שפתי ברינה
*שירו נא עדת אמוניי
*משביע לכל חי
*עניים ומרודים שירו
*ילד היולד
*לשום הנערים בעריסה: [[יה בשר שר צבאיך]] (קטע ראשון)
==להכנסת ס&quot;ת==
*אזמרה לאל נורא
*אזמרה שמך מעוזי
*יבורך עם נברא
==לשמחות==
*אתה האל עושה פלא
*אל אלהי הרוחות מהולל בתשבחות
*אשיר שירה חדשה
*אשא קולי לך אקרא
*אליך נפשי ה' אשא
*אהללה שם אלהים 
*אשירה לה' בחיי
*אגדלך… אין קדוש
*אתה הוא אלהינו לבדך
*אברכה שמך 
*אודך בכל לבי אל נעלם
*אודך בכל לבי אגיד נפלאותיך
*אשיר שירי לאל עליון
*אשיר במישרים לשוכן מרומים
*נהלל מלכנו
*ראשון לציון העזובה
*גואלי שעה קולי
*אשירה אשירה
*שירו שירו אתם עמי
*השב עבודה למקומה
*אודה לאל פודה וגואל
*אזמר שם כבוד מלכותך
*שירי עמי קול גדול
*פרשז עלי
*סומך נופלים
*אל מסתתר עין לא תשורך
*רננו זמרו
*לשביעי של פסח: מי כמוך באלים 
*התקבצו כל נדחים
*נוצרי מצוותיך
*לשבת וחנוכה: האל ראה
*[[אדיר הוא]]
=ארבע צומות וארבע פרשיות=
* {{מקורות לסידור|סדר לארבע צומות ולארבע פרשיות כמנהג ק&quot;ק קארפינטראץ, אמשטרדם תקכ״ב}}
==פרשת שקלים==
*[מגן]: יונה בצלמון
*פזמון: ירד ציוה אז מענה
*כרוג: ימנה עד נפוץ
*מחיה: ידך נשאת לעם
*פזמון: יוסיף לקנות מקנה
*כרוג: ה' יחיה שארית אביוניו
*[משלש]: זיו כבודך תמוץ
*פזמון: זבוד יה
*קיקלר: ימי פרישה
*פזמון: ידך תחיש לישא
*פזמון לקדושה: יושב תהלות (בשבתות האחרות מופיע קיצור ממנו)
*סלוק: כי אתה יוצר נגוהים
*פיוט להוצאת התורה: היית לי סגולה

==פרשת זכור==
*רשות: [[ידידי השכחת]]
*מחרך: ינתן לי בשאלתי
*נשמת ידועי חלאים
*מאורה: איומה נאוה שחורה
*זולת: אלהים ה' חילי
*מי כמוך: [[אדון חסדך בל יחדל]]
*[מגן]: את מלחמות ה'
*פזמון: יעץ הצר תחבולות
*כרוג: ירים הוד המוניו
*מחיה: מכנף הארץ זמירות
*פזמון: יזם אגגי לחלק
*כרוג: ילין בכי ערב
*משלש: לוכד חכמים בערמם
*פזמון: יראיו בתום מנחה
*סלוק: אמר אויב ארדוף
*להוצאת התורה: קומה אלהים עזרתה
*שלום (לפני קדיש תתקבל): האל נתן לי נקם

==תענית אסתר==
*קרובות: כי אלי אבלי המיר לגילה
*סליחה: חנון ורחום ה'
*רהוטה: [[אנשי אמנה אבדו]]
*סליחה: [[איך זרים אכזרים]]
*רהוטה: [[אגגי בהעמיקו|אגגי אז בהעמיק]]
*תחינה: ה' הרימה יד מהומות

==פרשת פרה==

*[מגן]: אספרה אל חוק
*פזמון: אלהים צמאה לך נפשות גולים
*כרוג: ישראל יושיע
*מחיה: טהור עינים
*פזמון: אסירים המקוים
*כרוג: הפרה עוד יגל אל
*משלש: פדות שלח מראש
*פזמון: יסוד טעם סתרי חוק
*סליק: אלפתנו להטהר
*להוצאת התורה: אמרות האל טהורות
*שלום: הגיון דל ואביון

==פרשת החודש==
*[מגן]: ירח למועדים
*פזמון: יה אור מסות אור
*כרוג: יעקב יתר צור
*מחיה: יצאת לישע
*פזמון: יודעי דעת אלהיכם
*כרוג: יה יואל צפות
*משלש: יוסף שנית ידו
*פזמון: ימי חדות מעוזכם
*סלוק: כי אתה אל עולם
*להוצאת התורה: שמש יודיע 
*שלום: ישעו יחיש אלהיכם

==י&quot;ז תמוז==

*רשות למגן: [[וארץ שפל רומי ונקלה כבודי]]
*קרובות: [[וארץ שפל רומי יום דימה|בחדש הרביעי אפפו עלי רעות]]
*סליחה: [[שעה נאסר]]
*רהוטה: אנחנו בני גלות
*סליחה: שרקתי וקבצתי
*רהוטה: יחיל לבי
*תחינה: [[ה' זעקתי בחבלי]]

==תשעה באב==

===ערבית===
*קודם והוא רחום: יחיל לבבי והומה
*השפילו שבו
*[[בליל זה יבכיון - בליל זה ארעו]]
*במוצ&quot;ש: [[בליל זה יבכיון - בליל זה אשומם]]
*[[אליכם עדה קדושה]]
*[[אוי כי קינה רבת]]
*לאיכה: איכף ואך כף
*צור עד מתי תהי
*קולי הקשב
*[[זכור ה' - בתינו לנכרים אכזרים]]
*[[אז בחטאינו]]

===שחרית===
*[[אש תוקד בקרבי]]
*אמרה ציון מצאוני עווני
*אללי לי אללי
*[[אוי כי ירד אש]]
*[[איך נוי שודד]]
*[[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]]
*אשפוך כים מי דמעות
*נחמה: קול ברמה נהי ותמרורים 
*אבכה בלב מר
*יומם ולילה אבכה
*נחמה: חסדי האל אקו
*אדברה במר נפשי
*נחמה: הקם נא בית תפילתך
*על שבר בת עמי
*זאבי ערב
*יריעות שלמה איך
*יום נלחמו בי
*[[יהודה וישראל דעו]]
*לשכינה עלתה
*מקור דמעה אתן עיני
*מפתח לנחמות: הגיון דל ואביון
*נחמה: לחוץ ומחוץ
*אחרת: גולה וסורה חכי לצורך
*בקומו יאמר: אתה תקום תרחם ציון
*[[ציון הלא תשאלי]]
*עלי ובא לציון: קוממיות נהלנו

==צום גדליה==
(סליחות לשחרית בנוסף לסדר האשמורת)

*סליחה: רנתי לפניך
*רהוטה: אבדה ממנו אמונה
*סליחה: יום באתם לחלות
*רהוטה: [[אלה אזכרה (פיוט)|אלה אזכרה]]
*תחינה: [[ה' רבו משערות ראשי]]

==עשרה בטבת==

*רשות למגן: מתוך [[וארץ שפל רומי ונקלה כבודי]]
*קרובות: בחדש העשירי אאנח בשברון מתנים
*סליחה: שארית אום נעצבת
*רהוטה: [[אנשי אמנה אבדו]]
*סליחה: צור ישעי ומושיעי
*רהוטה: שחותי ונדכיתי
*תחינה: [[ה' יגוני קראוני אל אבל]]

==לעצירת גשמים==
*אשפוך כים מי דמעות
*האל הגדול קדמון נמצא יחיד בעולמו
*נקה ינקה לשבים
*אנא האלהים הנותן מטר
*[[שפעת רביבים#בגשמי אורה|בגשמי אורה תאדר אדמה]]

==סדר אבלים==
*הקפות: [[רחם נא עליו]]
*צידוק הדין: הצור תמים 
*תנחומי אבלים: כולא מאית

=שלש רגלים=
* {{מקורות לסידור|סדר לשלש רגלים כמנהג ק&quot;ק קארפינטראץ, אמשטרדם תקי&quot;ט}}

==פסח==

===שבת הגדול===

*אזהרות: [[בנים שמעו לי ילדי איתני|בנים שמעו לי זרע אמוני]]
*פזמון: ימינך אל נגלתה
*כשחל י&quot;ד בשבת: אליכם אישים אקרא

===יום א===

*רשות לשחרית: יחיד עולם אשר כל היצורים
*מחרך: זמיר מצחי
*נשמת ילד עונה ומפיל תחינה
*בשבת: נשמת יראיך יודעיך
*לפני הלל: כמה במאסרי
*להוצאת התורה: יבושר עם אביון
*אלהיכם: אלהים אל עליון השוכן ברום חביון
*טל:
**מגן: אמון מנעוריו אל אל שם לבו
**רשות: אחד צר כל צורה
**סדר הטל: אלוה טובו לא נכחד
**לך לשלום גשם
**או&quot;א בטללי אורות תאדר אדמה
**שלום: צרי חיים קוה
**אחר: יבוא כטל להמוניי

===יום ב===

*קודם ברכו לשבת: ה' ברכה עד בלי די
*פיוט למוצ&quot;ש: מבשר ששון למועד 
*רשות לשחרית: יונה מעונה
*אחר: [[שפל רוח]]
*מחרך: בפסח אקרא 
*אחר ליום ההסגר: בהיכל סוגרה
*נשמת ישראל עמך מייחלים פדות וגאולה
*ליום ההסגר: נשמת לחוץ ומחוץ
*לפני הלל: בורא כל יש מלא יש
*להוצאת התורה: אתה כוננת זבול צאצאיך

===שבת חול המועד===

*קודם ברכו: ראשון לכל מועד
*אחר: צור אשר בששה ימים
*רשות לשחרית: יחיש להקים
*מחרך: אשפוך שיחי
*נשמת הדופים רדופים
*להלל: שעני נא רצני
*להוצאת התורה: שער אשר נסגר
*אחר: מלך בורא חיי
*שלום למנחה: עד מתי צור

===שביעי של פסח===

*קודם ברכו: עוד אתנה פדיום
*רשות לשחרית: חזק יחידתי
*אחר (על הנס): יה צור ישראל ותהלתם
*מחרך: כל הנשמה תהלל במליה
*נשמת ישורון ישורר לנשגב בהדומו
*נשמת על הנס (תי&quot;א): נשמת העניים והאביונים הקהל הקדוש הזה
*להלל: הראנו ידו הנפלאה
*להוצאת התורה: גלילי זבול ראו
*אחר: דברו בצוען שלח
*מי כמוך (על הנס הנ&quot;ל): מי כמוך באלים ה'… אודך ה' בכל לבבי כי פדית אותי
*שלום: רחש תנין לוחשי אמוני
*שלום למנחה: אל גבור צאן לצבור

===שמיני של פסח===

*קודם ברכו: [[אשיר במישרים]]
*רשות לשחרית: שורש בנו ישי
*מחרך: הלל תהלל
*נשמת שארית עדת אל
*לשבת: נשמת אלוה באפיו
*להלל: קומו ענו 
*להוצאת התורה: צאינה וראינה משפיל שיר ידידים
*שלום: היושבת בגנים צופיה הומיה

==שבועות==
===יום א===

*לפני ברכו: בידך עיתותיי
*רשות לשחרית: [[ידידי השכחת]]
*מחרך: מציב אדמה וכל גבוליה
*נשמת ידידים חרדים נועדים בכל המוניי
*להלל: בורא כל יש מלא יש
*אחר לשבת (!): [[אזהרות אבן גבירול|ותפדה פטר חמור]] (קטע מאזהרות)
*להוצאת התורה: לא אהלך במעקשים
*פזמון קודם האזהרות: לבי חלל בחליל יהמה ממרי
*רשות: [[אמון יום זה]]
*אזהרות: [[שמור לבי מענה]]
*פזמון: שלמו בחוקותם
*אזהרות למנחה, פזמון: יושב נענה
*מצוות עשה: [[אני בינה שוכנה]]

===יום ב===

*לברכו: בקול רינה ותודות
*רשות לשחרית: מלא פחד בביתך אעמודה
*מחרך: השכל והדעת שני מאורות
*נשמת נעימה פנימה
*להלל: רחום בך אתגברה
*להוצאת התורה: שובה אלהי שבות עמים
*פזמון קודם האזהרות: אוחילה לאל חי
*אזהרות ליום ב: [[בצל שדי אחסה]]
*אזהרות למנחה, פזמון: לו יסיעך
*לא תעשה: אני פי מלך שמור

==סוכות==
===יום א===
*קודם ברכו: ישרי לב מספרים
*רשות לשחרית: יסוד הכל
*מחרך: צורי משגבי
*נשמת יושבים כואבים
*לשבת: נשמת יראיך יודעיך
*לנטילת לולב: אענה ואומר שיר
*להלל: רחום בך אתגברה
*אחר לשבת: [[אזהרות אבן גבירול|לענג יום מנוחה]] (קטע מאזהרות)
*להוצאת התורה: פשעו ואשמתו
===הושענות===
*להוצאת התורה: אלהים מה טובו
*[[למענך אלהינו]]
*לחזן: אותותיך הראה והשפיל גוי כביר
*לקהל: [[למענך אדיר אדירים]]
*[[אנא אל אחד ושמו אחד]]
*לקהל: [[אל ישעך צמאתי]]
*[[אנא אל ראשון]]
*[[כהושעת ירויי היאור]]


=אשמורות=
* {{מקורות לסידור|סדר האשמורות מר&quot;ח אלול ועשי&quot;ת כמנהג ק&quot;ק קארפינטראץ לישולא קאוואליאון, אמשטרדם תקכ&quot;ג}}
* {{מקורות לסידור|סדר האשמורות מר&quot;ח אלול ועשי&quot;ת כמנהג ק&quot;ק אויניון, אמשטרדם תקכ״ג – סדר זהה לקודם}}
* {{מקורות לסידור|סדר לימים נוראים [ר&quot;ה ועיו&quot;כ] כמנהג ק&quot;ק קארפינטראץ, אמשטרדם תקכ&quot;א  – כולל סליחות לעיו&quot;כ בסדר שונה מהנדפס ב&quot;אשמורות&quot;, כדלהלן}}
==יום א==
*[גמר]: בנפש לך שוקקה
*מה נאמר לפניך אדון הסליחות
*אלהי ישראל כפר לעמך ישראל
*[פתיחה]: שפתי אפתח ברנני
*סליחה: [[יחידה לחנות מחנה]]
*תוכחה: [[אין מילה בלשוני]]
*רהוטה: אדון הביטה משמיך
*סליחה: יום לאל צמאתי
*תוכחה: אמלא פי תוכחות
*רהוטה: האל מעון לכל נברא
*סליחה: בני תמימים משכימים
*תוכחה: בחסד אלהים ינוחם
*רהוטה: [[אל נגלה במדות שלש עשרה]]
*[[אדון הסליחות|אב הרחמן – אדון הסליחות]]
*[[עשה למען שמך]]
*[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]]
*[[מי שענה לאברהם אבינו]]
*בקשה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]]
*עלי שומר ישראל: בלילה קמנו להודות לאל
*[[שומר ישראל]]

==מוצאי שבת==
*סליחה: [[במוצאי מנוחה תהילות תצמיח|במוצאי שבת תהלות תצמיח]]
*תוכחה: ישני לב מה לכם
*רהוטה: אשירה ואזמרה שמך גואלי
*סליחה: יחידה לחנות מחנה
*תוכחה: אוכיח בפי רוחי
*רהוטה: אנא סלח נא לשבים עדיך
*סליחה: ישאו קולם חרדים
*תוכחה: אריב עם רעיוני
*רהוטה: אני אדרוש אל אל
*בקשה: ה' אצתי להסתופף

==יום ב==
*סליחה: יוצר רום ונשיה
*תוכחה: [[יחידה עקבך כרוך]]
*רהוטה: אבדה מפינו אמונה
*סליחה: [[ישן אל תרדם]]
*תוכחה: אוכיח בפי רוחי
*רהוטה: אל מי מגואלי דם אזעק
*סליחה: בלבב בר
*תוכחה: את רוחי אוכיחה
*רהוטה: אשתחוה אפים ארצה
*בקשה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]]

==יום ג==
*סליחה: יה מלכי וקדושי
*תוכחה: אני בחפשי את רוחי
*רהוטה: האל יסלח לכל זדון
*סליחה: אלהים שחרתיך
*תוכחה: אשרי איש שם אל לבו
*רהוטה: חוסה ה' על עמך
*סליחה: בוקר התנפלתי
*תוכחה: אותות מעשי אלהים
*רהוטה: עד אנה ה'
*בקשה: [[אלהי אל תדינני כמעלי]]

==יום ד==
*סליחה: אעירה שנת עיני
*תוכחה: התבוננו ונדעה
*רהוטה: אנחנו בני גלות
*סליחה: דלת חסד ושערו
*תוכחה: ימי האדם צבא
*רהוטה: [[אנשי אמנה עברו]]
*סליחה: [[בלילי על משכבי]]
*תוכחה: אל אלהי הרוחות שת חכמה בטוחות
*רהוטה: מי יעלה לי השמים

==יום ה==
*סליחה: יה שימה פדיום
*תוכחה: אני בחפשי את רוחי
*רהוטה: יוצר נשיה
*סליחה: יצרי ראשית צרי
*תוכחה: אשרי איש שם אל לבו
*רהוטה: אלכה ואשובה
*סליחה: חרדים לבית תפלתם
*תוכחה: אותות מעשי אלהים
*רהוטה: למה אלהים זנחת את ישראל

==יום ו==
*סליחה: יה לספר אודות
*תוכחה: קולי במוסר ארים
*רהוטה: [[אנשי אמנה אבדו]]
*סליחה: זמן הבלי 
*תוכחה: יחד עשיר ואביון
*רהוטה: את מי זנחת נצח
*סליחה: חופש חדרי צפוני
*תוכחה: [[יחידה החטאה]]
*רהוטה: למה אלהים זנחת את ישראל
*בקשה: תחי נפשי ותהללך

==ערב ראש השנה==
*[גמר]: שפל רוח אני
*סליחה: רינתי לפניך
*תוכחה: שובה ישראל עד
*רהוטה: אהה אלהים כמה אחרו ישועותי
*סליחה: מרום וקדוש שעה
*תוכחה: באו ימי פקודתכם
*רהוטה: אנא סלח נא לשבים עדיך
*סליחה: אנא בקראנו לקול שוענו ה' שמעה
*תוכחה: שמעו ותחי נפשכם
*סליחה: יום באתם לחלות
*תוכחה: יצורי שורו מתי
*רהוטה: אלי אליך
*סליחה: בבקר בבקר בתם לבבו
*(אחרת) [תוכחה]: [[שמעו נא תוכחת]]
*תחינה: [[אחות קטנה]]

==צום גדליה==
*[גמר]: שפל רוח אני
*סליחה: [[יעירוני רעיוני]]
*תוכחה: מאד כל יצר יהים
*רהוטה: אויבי יאמרו 
*מסתג'אב: לאומר ועושה בלי יגיעה
*סליחה למלכיות: אל בית המלך
*תוכחה: שפכו בבית אל שיחה
*רהוטה: אזכור ימים מקדם
*מסתג'אב: מלך שדי השוכן רומה
*סליחה: חצות לילה אקום
*תוכחה: [[רוח ובשר צמדו|רוח ובשר נצמדו]]
*רהוטה: אל מי מגואלי דם אצעק
*עלי רחמנא: המון חסדו וטובו
*אחר: יום באתם לחלות
*[[רחמנא אידכר לן]]
*תחינה: מרעיד פני צורו שיחר
*[[אבינו מלכנו]]

==ב עשי&quot;ת==
*[גמר]: שפל רוח אני
*סליחה: אלהים שחרתיך
*תוכחה: ישני לב מה לכם
*רהוטה: אנא סלח נא לשבים עדיך
*מסתג'אב: ה' אדיר השוכן מרומים
*סליחה: קרוב לכל קוראיך
*תוכחה: אמונת יה נפש חכי
*רהוטה: האל יסלח לכל זדון
*מסתג'אב: אנא אזון נא שוענו
*סליחה: יעלה שועת עמך
*תוכחה: [[יחידה החטאה]]
*רהוטה: האל מעון לכל נברא

==ג עשי&quot;ת==
*[גמר]: שפל רוח אני
*סליחה: מתרצה בתחנונים
*תוכחה: אם חסדך שכחנו
*רהוטה: אמצה ממנו אשמתנו
*מסתג'אב: אמרי האזינו עדת אמוני
*סליחה: [[שחר קמתי להודות]]
*תוכחה: שפכו בבית אל שיחה
*רהוטה: אנא סלח נא לשבים עדיך
*מסתג'אב: ה' דרך עדותיך הביננו
*סליחה: [[שעה עליון לקול אביון]]
*תוכחה: [[שוממתי ברב יגוני]]
*רהוטה: אני אדרוש אל אל
*תחינה: אמונים שחרו פני אדוניהם

==ד עשי&quot;ת==
*[גמר]: שפל רוח אני
*סליחה: [[מנומם בעת קומם]]
*תוכחה: מאד כל יציר יהים
*רהוטה: אלכה ואשובה
*מסתג'אב: שוכן עד מאז נשגב לבדו
*סליחה: יוושעון ידידיך
*תוכחה: מתי תבל התקוששו
*רהוטה: אהה נפשי
*מסתג'אב: [[שדודים נדודים]]
*סליחה: רצה רינת מתוודים
*תוכחה: אמלא פי תוכחות
*רהוטה: יושב קדם בחביון מרומיו

==ה' עשי&quot;ת==
*[גמר]: שפל רוח אני
*סליחה: יום בדינך אעמוד
*תוכחה: [[שוממתי ברב יגוני|שוממתי לרוב (!) יגוני]]
*רהוטה: [[אויתיך קויתיך מארץ מרחקים]]
*מסתג'אב: [[לך אמר לבי בעודי]]
*סליחה: ידידי אל עליון
*תוכחה: שובה ישראל עד
*רהוטה: מי יעלה לי השמים
*מסתג'אב: אשפוך כים מי דמעות
*סליחה: בלב חרד
*תוכחה: שמעו ותחי נפשכם
*רהוטה: עדר צאן הנהלאה
*תחינה: יה הדרש לעדה חשה

==ערב צום כפור (תקכ&quot;ג)==
*[[מבית מלוני קמתי בצוקי]]
*אלהי ישראל כפר לעמך ישראל
*[פתיחה]: שפתי אפתח ברנני
*(מסתג'אב) [ה' מלך]: בעוד אדני אפדני
*סליחה: אל חסדך ייחלנו
*תוכחה: שמעו ותחי נפשכם
*רהוטה: מנומי קמתי ובאתי
*מסתג'אב: [[שדודים נדודים]]
*סליחה: אנא שעה שה פזורה
*תוכחה: מהרו להשיג תשובה
*רהוטה: האל יסלח לכל זדון
*מסתג'אב: אריד בשיחי ואהימה
*סליחה: צור יעקב קדושו
*תוכחה: עמך בית ישראל
*רהוטה: האל מעון לכל נברא
*מסתג'אב: אפיל תחינתי לפניך
*סליחה: [[אנא בקראנו]]
*תוכחה: שובה ישראל עד
*רהוטה: אודה עלי פשעי לה'
*[[רחמנא אידכר לן]]
*[מסתג'אב]: אבל חטאתי בדבר פי ופעלי
*מפתח לתפלת תכון: שפל מאד בעיניו 
*תכון תפלתי לאל ישועתי (סדר תמיד)

==ערב יום כיפור (תקכ&quot;א)==
*סליחה: [[עת שערי רצון להפתח|עת שערי רצון - באחרית נוסה]]
*מסתג'אב: כונן תכונן
*סליחה למוצ&quot;ש: [[במוצאי מנוחה תהילות תצמיח|במוצאי שבת תהלות תצמיח]]
*רהוטה למוצ&quot;ש: אשירה ואזמרה
*מסתג'אב: אריד בשיחי ואהימה
*סליחה: יענה כבוד (!) אבות
*תוכחה: [[אין מילה בלשוני]]
*רהוטה: [[אנשי אמנה אבדו]]
*מסתג'אב: איותה נפשי למקום נפשה
*סליחה: יום צרו צעדי וניטתה
*תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]]
*רהוטה: אשתחוה אפים ארצה
*מסתג'אב: אמיץ אשר לו הגדולה
*סליחה: יום צעקו שבים
*תוכחה: [[שוכני בתי חמר]]
*רהוטה: אנחנו בני גלות
*מסתג'אב: אספר גבורות אל נורא עלילה
*סליחה: [[שופט כל הארץ]]
*תוכחה: תקרב ותרצה ותבחר
*רהוטה: [[תמהנו מרעות]]
*מסתג'אב: אסור בכלוא מצוקה
*סליחה: [[יה איום זכור היום]]
*תוכחה: ימי האדם צבא
*רהוטה: אין דורש ואין מבקש
*סליחה לוידוי: בני תמימים משכימים
*רהוטה לוידוי: [[אל נגלה במדות שלש עשרה]]
*פיוט לרחמנא: המון חסדו וטובו
*פיוט אחר לרחמנא: יום באתם לחלות
*[[רחמנא אידכר לן]]
*[[אדון הסליחות|אב הרחמן – אדון הסליחות]]
*[[עשה למען שמך]]
*[[עננו אבינו]], [[עננו אלהי אברהם]]
*[[מי שענה לאברהם אבינו]]
*[[אבינו מלכנו]]
*[[שומר ישראל]]
*מפתח לתפלת תכון: שפל מאד בעיניו
*תכון תפלתי לאל ישועתי

=ראש השנה=

* {{מקורות לסידור|סדר לימים נוראים [א] כמנהג ק&quot;ק קארפינטראץ, אמשטרדם תצ&quot;ט}}
* {{מקורות לסידור|סדר של ראש השנה כמנהג ק&quot;ק אויגניון, אמשטרדם תקכ״ה}}
{{מקורות לסידור|פיוט שמופיע באחד הסדרים בלבד מסומן באמצעות ק' ({{=}}קרפנטרץ) או א' ({{=}}אויניון)}}

==יום א==

*לפני ערבית: [[אחות קטנה]]
*מפתח: אודך ה' בכל לבבי… כי אתה אל רחום וחנון
*פיוט: [[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (ק)
*[בקשה]: [[אלהי אל תדינני כמעלי]]
*רשות: [[שואף כמו עבד]]
*מחרך: [[מי יתנני עבד אלוה עשני]]
*[[נשמת ידידי עליון]]
*מי כמוך: יצרי ויצוריי (א)
*פיוט לקדיש: [[יה שמך ארוממך]]
*לברכו: שנה שנה (א)
*יוצר: אסיר משחר פני רבו
*זולת: [[אלהי מעשיו מה נפלאים]]
*אחר יותר נכון: נוה האולם
*מגן: [[אתה כוננת מישרים/מגן|אתה כוננת מישרים]]
*פזמון: [[ירצה צור אין כערכו]]
*אל כרוג: יחזו פנימו
*מחיה: [[אתה כוננת מישרים/מחיה|מגדל עוז]]
*פזמון כשחל בשבת: שני ימים מקוימים
*פזמון כשחל בחול: יצרי ראשית צרי
*אל כרוג: ישראל להשית
*משלש: למשפט כונן כסאו
*פזמון: [[ה' בקול שופר]]
*פזמון: שם ה' לבדו (א)
*[מלך עליון] סלו לרוכב בערבות
*[ה' מלך] אדירי ישורון יברכו בקול 
*פזמון לקדושה: חרדו רעיוני
*מפתח לסלוק: אחדש לקדש (א)
*סלוק לקדושה: [[אתה כוננת מישרים/סילוק|יראי ה' הללוהו]]
*פזמון לאבינו מלכנו: לך יהגה חכנו (ק)
*פזמון להוצאת התורה: לך יהמה לבי (ק)
*פזמון אחר: קרב ישעך לעדת כמהים (ק)
*פזמון: [[עת שערי רצון להפתח|עת שערי רצון - באחרית נוסה]] (א)
*פזמון לתקיעת שופר: יונה הבלועה 
*פזמון אחר: קול שופר הדרור (ק)
*תקיעתא: (א)
*מלכיות: ארנן לאל חי 
*פזמון: שכינת עוזך אל
*זכרונות: אחלה פני אל
*פזמון: שערי תפילה פתח
*שופרות: אפכה דמעיי
*פזמון: שופר המבשר

==יום ב==

*לפני ערבית: מרום נורא עלילותיה
*אתה האל עושה פלא (א)
*מפתח: תעה לבבי אחרי התוהו (ק)
*[[מבית מלוני קמתי בצוקי]] (ק)
*בקשה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]]
*רשות: [[ישנה בחיק ילדות]] (ק)
*מחרך: [[רעה בשבטך]]
*נשמת שאר יעקב
*מי כמוך: יצרי ויצוריי (ק)
*לקדיש: אלהי הרוחות לכל בשר אתה
*אחר: שנה שנה (ק)
*[יוצר]: מלך אשר דמותו
*זולת: זך הכיר תמים דעים
*מגן: אביר אזרחים
*פזמון: יגלה צור ישועתו
*אל כרוג: מאד מושך נצח
*מחיה: אשורו צרף 
*פזמון: יבואוני חסדיך צורי שוכן שחק
*כרוג: מציל מעיר נשיה
*משלש: אהול מנוער
*פזמון: [[ה' בקול שופר]] (א)
*פזמון: יוצר מרומות ונגהם
*[מלך כל מלך] סולו לרוכב בערבות
*פזמון: ימלוך מבין נעלם (א)
*[ה' מלך] בעוד אדני אפדנו
*פזמון לקדושה: ידי דלים נחשלים
*סלוק לקדושה: אלהים אל מי אמשילך
*פיוט לאבינו מלכנו: אל מנת חלקנו (ק)
*להוצאת התורה: אלהים דבר בקדשו (א)
*פזמון: [[עת שערי רצון להפתח|עת שערי רצון - באחרית נוסה]]
*פזמון לתקיעת שופר: יונה הבלועה (א)
*פזמון לתקיעת שופר: [[ה' בקול שופר]] (ק)
*תקיעתא: (א)
*מלכיות: [[אהללה אלהי אשירה עזו#מלכויות|אהלל אלהי]]
*פזמון: ?יה? מוסרך נאוה
*זכרונות: [[אהללה אלהי אשירה עזו#זכרונות|אפחד במעשי]]
*פזמון: אפסי ארץ
*שופרות: [[אהללה אלהי אשירה עזו#שופרות|אנוסה לעזרה]]
*פזמון: אלהים נפלאת

=יום כיפור=
* {{מקורות לסידור|סדר לימים נוראים [ב] כמנהג ק&quot;ק קארפינטראץ, אמשטרדם תצ&quot;ט (דרוש מידע על סריקה זמינה)}}
* {{מקורות לסידור|סדר של יום כפור כמנהג ק&quot;ק אויגניון, אמשטרדם תקכ״ו}}
{{מקורות לסידור|פיוט שמופיע באחד הסדרים בלבד מסומן באמצעות ק' ({{=}}קרפנטרץ) או א' ({{=}}אויניון)}}

==ערבית==
*לשהחיינו: לזמן הזה צור הגיענו
*מסתג'אב: אוילים מדרך פשעם זכרו
*מסתג'אב לשבת: [[ברכי אצולה]]
*סליחות סדר אויניון
**סליחה: [[בליל עשור להתכפר]]
**מסתג'אב: אותה נפשי אל מקום נפשה
**סליחה: [[אלהים שחרתיך]]
**סליחה לשבת: יצו שדי לעמו
**מסתג'אב לשבת: מזמור יתנו עם קדש
**סליחה: יה לשועת מתענה
**סליחה: ישראל משתחוים להדרת
**מסתג'אב: זועק בקראו 
**סליחה: [[ירצה עם אביון]]
**תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]]
**סליחה: [[ירצה צום עמך]]
**סליחה: שעה שועתי בשקדי
**רהוטה: אל נגלה במדות
*סליחות סדר קארפינטראץ
**סליחה: [[בליל עשור להתכפר]]
**סליחה: ישראל משתחוים להדרת
**תוכחה: [[שטר עלי בעדים וקנין]]
**סליחה: [[ירצה עם אביון]]
**מסתג'אב: זועק בקראו 
**סליחה: יה לשועת מתענה
**סליחה: [[אלהים שחרתיך]]
**מסתג'אב: אותה נפשי אל מקום נפשה
**סליחה לשבת: יצו שדי לעמו
**מסתג'אב לשבת: מזמור יתנו עם קדש
**סליחה: שעה שועתי בשקדי
**סליחה לוידוי: בלבב בר
**רהוטה: אל נגלה במדות
*וידוי: [[אשמנו מכל עם]]
*מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]]

==שחרית==
*וידוי: טרם אענה אני שוגג (א)
*בקשה: [[ה' יום לך אערוך תחינה]] (א)
*בקשה: [[אדני נגדך כל תאותי]] (ק)
*רשות לנשמת: אקום להודות לך
*נשמת: נשמת אסירי עוונות
*נשמת לשבת: נשמת מתענה ביום עונג (א)
*נשמת לשבת: נשמת צבאות נוחלי אש (ק)
*יוצר: אלהים אל נורא
*אופן: התעוררו תמהים
*מאורה: אעמוד במשמר מנעמי
*אהבה: אסירי תקותם
*זולת: אז דברת תמים דעים
*רשות למגן: מארץ שפלנו
*מגן: אזרח רענן
*פזמון: [[יענה כבוד אבות]]
*כרוג': מחבש עצבות
*מחיה: אלוה פקד גפן פוריה
*פזמון: [[יום צדו צעדי]]
*כרוג': מרפא יהיה
*משלש: תם אוהל צדק
*פזמון: [[יום צעקו שבים]]
*קיקלר: מעשה שמרתי במו פי
*פזמון: [[מדמי הלבבות]]
* עסתריוטא: את חטאי נוכח פני
*החרשים שמעו
*פזמון: האל התולה על בלימה
*תוכחה: התבוננו ונדעה
*רהיט: כל אשר עלה במחשבה (ק)
*פזמון: כל מעשה ה' מאד נורא הוא
*פזמון: מקור עיני (א)
*מסתג'אב: מי תמים יעיר לבבו
*פזמון: מי אל נסתר מפני
*פזמון: [[חרדים לבית תפילתם]]
*פזמון: מרום וקדוש
*פזמון: ממרום לבן ערום
*פזמון: שרפים וקדושים (א)
*פזמון לסילוק: חרדו רעיוני (ק)
*סילוק: אל אל הנורא (א)
*סילוק: האל הנקרא ממערב ומזרח (ק)
===סליחות לשחרית===
*אויניון
**סליחה: [[שופט כל הארץ]]
**תוכחה: תקרב ותרצה ותבחר
**סליחה: בבוקר בבוקר בתום לבבו
**סליחה: ירצה לפניך מעמד השחר
**סליחה: נורא מכל ואיום
**סליחה לשבת: ידידים לבית אל
**סליחה: [[יה איום]]
**סליחה: בני תמימים משכימים
**רהוטה: אשתחוה אפים ארצה
*קארפינטראץ
**סליחה: [[שופט כל הארץ]]
**סליחה לשבת: ידידים לבית אל
**סליחה: נורא מכל ואיום
**סליחה: ירצה לפניך מעמד השחר
**תוכחה: תקרב ותרצה ותבחר
**סליחה: [[יה איום]]
**[[ירצה צום עמך]]
**סליחה לוידוי: בני תמימים משכימים
**רהוטה: אל נגלה במדות
*וידוי: [[אשמנו מכל עם]]
*מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]]
*[[היום תאמצנו]]

*לשיר של יום: צדק כפרך תגדיל (ק)
*למי שברך: אנא אלהים חיים (א)

==מוסף==
*מגן: אלהים למשפטיך
*פזמון: אל מעמדי שבתי
*כרוג': משמים עוונימו
*מחיה: אילת אהבים
*פזמון: נאור מקור חיים
*כרוג': מקשיב מענה
*משלש: תמהים מחובם
*תוכחה: ימי האדם צבא
*קיקלר: חי אני תמים דעים
*קיקלר: אנה אדון עולם
*עסתריוטא: ויאמן אומר
*תוכחה: שעה קולי בהתעטפי
*פזמון: ידי דלים נחשלים
*סילוק: אתה אלהי האלהים
*[[אוחילה לאל]]
*[[היה עם פיפיות|היה עם פיות]]
*רשות לסדר עבודה: [[אזכירה סדר עבודה|אזכיר סדר עבודה]]
*עבודה: [[אמוני לבב]]
*מראה כהן: [[כמראה השמש באדר וזוהר]]
*אשרי עין: [[אשרי עין ראתה מכהן וחוק דתותיו]]
*[[אין לנו לא אשם ולא אשים]]
===סליחות למוסף===
*סליחה: [[יוספים שנית לעמוד]]
*סליחה: יערב לפניך
*תוכחה: אם חסדך שכחנו (א)
*סליחה: [[ישראל עבדיך]]
*סליחה: זמן הבלי
*סליחה לוידוי: בלבב בר (ק)
*רהוטה: אל נגלה במדות (ק)
*וידוי: [[אשמנו מכל עם]]
*מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]]
*[[היום תאמצנו]]
==מנחה==
*קודם מנחה: שבחי אמלל (א)
*קודם מנחה: אקום להודות לך (ק)
*שעה צור קדושי (א)
*שער חנינה (א)
*ה' יה שמך (א)
*להוצאת ספר תורה: נפשי נשפכה (א)
*להוצאת ספר תורה: מליץ טוב (ק)
*מגן: אנושי לב
*כרוג': ישע יעטרהו
*מחיה: מפרי שפתיו
*כרוג': קדש תפארתנו
*משלש: אתיתי מתחנן
*תוכחה: נחמתי על זדוני
*קיקלר: יה שעה שופכי שיחה
*סילוק: אדיר אשר עולם בראת
===סליחות למנחה===
*אויניון
**סליחה: תערב לפניך תפילת המנחה
**תוכחה: מזמרת שירתי
**סליחה: קראתי מצרה
*קארפינטראץ
**סליחה: קראתי מצרה
**סליחה: תערב לפניך תפילת המנחה
**תוכחה: מזמרת שירתי
*וידוי: [[אשמנו מכל עם]]
*מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]]
*[[היום תאמצנו]] (א)
==נעילה==
*לפני נעילה: אחלה ליוצרי
*שערי חנינה
*מגן: אדון היושב על חוג
*כרוג': כחגבים נחשבו
*מחיה: בבכי יונת אלם
*כרוג': ענך בחמלתו
*משלש: אילי הצדק
*תוכחה: [[מצעק מעלות השחר]]
*סילוק: אנשי חסד הנושאים קולם (ק)
*[[אבי עד חש לתארך|חיים נמצא והנחה]] (א)
===סליחות לנעילה===
*סליחה: [[בנשף קדמתי]]
*סליחה: אלהים צמאו לך (א)
*סליחה: אחרית ותקוה
*סליחה: יהיו נא אמרי פי (ק)
*סליחה לשבת: במוצאי שבת תהלות תצמיח (ק)
*סליחה: [[אל נורא עלילה]]
*סליחה: [[המבדיל - יצוה ה' חסדו]]
*המון חסדו וטובו (ק)
* יום באתם לחלות (ק)
*[[רחמנא אידכר לן]]
*מי אל כמוך: [[אשמינו תבלע|אשמנו תבלע]]
*[[היום תאמצנו]]
*עושה השלום: אלהים צמאו לך (ק)</text>
      <sha1>bta8pebhq5hlutm60ta7uk5w1c475pe</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>טעמי המקרא (הוריית הקורא)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1744201</id>
    <revision>
      <id>3079619</id>
      <parentid>3079611</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T17:20:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.6 */</comment>
      <origin>3079619</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="302914" sha1="9ssc0ge8gtm2mdu904uosdbpfx24xvz" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו בדף [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, בכדי כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.


==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים [בטעמ'] אשר לא ישרתהו [ישרתוהו] אלא משרת אחד והוא הקל שבהם והיתר שבהם ישרתהו מן השמשים שבעה והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים 

האחד יהיה לו משרת אחד והוא הסילוק כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והב' [והשיני] יהיה לו ב' משרת'ים והם ד' [ארבעה] טעמים [טעמ'] לגרמיה כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} ואתנח כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} וזקף כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} וטפחה {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}.

והחלק הג' יהיו לו ג' משרתים והוא הרביע כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

והד' יהיו לו ד' משרתים והם זרקא ותביר הזרקא כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} התביר {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

וה' יהיו לו ה' משרתים והם תלשא וטרס כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}} הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והוי&quot;ו יהיו לו ו' משרתים והוא פזר והיתיב הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}} 

ודע שאלה הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב ודע שאילו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק לבד הסילוק בכ&quot;א ספר ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק לפי ששם ישרתהו יותר משמש אחד ובכ&quot;א ספרי' לא ישרתהו כי אם שמש אחד ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים בעבור כן יתכן להיות סילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם ג' והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}} ומרכא כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר וליתיב אשר יש לו ה' משרתים והמיוחד במקר' שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}} ויהיה שכן מאיילא כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} ויהיה שכן לה מרכא כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} ויהיה שכן לה דרגא כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}} ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים ביתיב כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} ובטרס כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}} ובזרקא כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ובתביר כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן כמוה כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀ עֹשִׂ֣ים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}} ותהיה שכינה למרכא מוכפלת {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה לו שכן שופר עילוי {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}.   

שופר עילוי יהיה לג' טעמ' שכן אתנחתא וזקף וזרקא וסימ' אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחת' וסוף פסוק כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}} וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם ולא יועדו בפסוק אחד לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} אבל היא סימן לביטול הגעיא לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד.

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד והם תלישא קטנה ואזלא, אבל יש מן חוק אזלא שיהיה שכינה לטרס ולשארי הטעמים לא תתחבר. והתלישא הקטנה היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר 

לשון מרכבה אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}} {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}} ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המלה לשון רבים כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}} {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}, ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}} נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דברי הימים א כט כ]])}} ואשר יהיה על הכ' יהיה שבא מניע כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}} חוץ ממקומות {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}} {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}} {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם ד{{צ|וּבְי֣וֹם הַבִּכּוּרִ֗ים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]])}} (עי&quot;ש) {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ֟ {{צ|כנמא֟ {{צ|והמלך֟ אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר'}} {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ'}} {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>9ssc0ge8gtm2mdu904uosdbpfx24xvz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079621</id>
      <parentid>3079619</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T17:23:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.7 */</comment>
      <origin>3079621</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="302914" sha1="q3n1hxrwstdvhxovoe60ze4gn4x7bdy" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו בדף [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, בכדי כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.


==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים [בטעמ'] אשר לא ישרתהו [ישרתוהו] אלא משרת אחד והוא הקל שבהם והיתר שבהם ישרתהו מן השמשים שבעה והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים 

האחד יהיה לו משרת אחד והוא הסילוק כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והב' [והשיני] יהיה לו ב' משרת'ים והם ד' [ארבעה] טעמים [טעמ'] לגרמיה כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} ואתנח כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} וזקף כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} וטפחה {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}.

והחלק הג' יהיו לו ג' משרתים והוא הרביע כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

והד' יהיו לו ד' משרתים והם זרקא ותביר הזרקא כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} התביר {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

וה' יהיו לו ה' משרתים והם תלשא וטרס כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}} הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והוי&quot;ו יהיו לו ו' משרתים והוא פזר והיתיב הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}} 

ודע שאלה הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב ודע שאילו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק לבד הסילוק בכ&quot;א ספר ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק לפי ששם ישרתהו יותר משמש אחד ובכ&quot;א ספרי' לא ישרתהו כי אם שמש אחד ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים בעבור כן יתכן להיות סילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם ג' והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}} ומרכא כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר וליתיב אשר יש לו ה' משרתים והמיוחד במקר' שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}} ויהיה שכן מאיילא כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} ויהיה שכן לה מרכא כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} ויהיה שכן לה דרגא כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}} ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים ביתיב כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} ובטרס כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}} ובזרקא כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ובתביר כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן כמוה כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀ עֹשִׂ֣ים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}} ותהיה שכינה למרכא מוכפלת {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה לו שכן שופר עילוי {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}.   

שופר עילוי יהיה לג' טעמ' שכן אתנחתא וזקף וזרקא וסימ' אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחת' וסוף פסוק כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}} וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם ולא יועדו בפסוק אחד לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} אבל היא סימן לביטול הגעיא לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד.

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד והם תלישא קטנה ואזלא, אבל יש מן חוק אזלא שיהיה שכינה לטרס ולשארי הטעמים לא תתחבר. והתלישא הקטנה היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר 

לשון מרכבה אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}} {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}} ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המלה לשון רבים כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}} {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}, ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}} נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דברי הימים א כט כ]])}} ואשר יהיה על הכ' יהיה שבא מניע כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}} חוץ ממקומות {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}} {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}} {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ}} {{צ|כנמא}} {{צ|והמלך}} אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר'}} {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ'}} {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>q3n1hxrwstdvhxovoe60ze4gn4x7bdy</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079624</id>
      <parentid>3079621</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T17:27:25Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2 */</comment>
      <origin>3079624</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="302884" sha1="gom1sgykilhq7w7z9y8323uobv1tm9w" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו בדף [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, בכדי כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים [בטעמ'] אשר לא ישרתהו [ישרתוהו] אלא משרת אחד והוא הקל שבהם והיתר שבהם ישרתהו מן השמשים שבעה והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים 

האחד יהיה לו משרת אחד והוא הסילוק כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו ב' משרתים והם ארבעה טעמים לגרמיה כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} ואתנח כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} וזקף כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} וטפחה {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}.

והחלק הג' יהיו לו ג' משרתים והוא הרביע כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

והד' יהיו לו ד' משרתים והם זרקא ותביר הזרקא כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} התביר {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

וה' יהיו לו ה' משרתים והם תלשא וטרס כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}} הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והוי&quot;ו יהיו לו ו' משרתים והוא פזר והיתיב הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}} 

ודע שאלה הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב ודע שאילו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק לבד הסילוק בכ&quot;א ספר ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק לפי ששם ישרתהו יותר משמש אחד ובכ&quot;א ספרי' לא ישרתהו כי אם שמש אחד ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים בעבור כן יתכן להיות סילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם ג' והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}} ומרכא כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר וליתיב אשר יש לו ה' משרתים והמיוחד במקר' שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}} ויהיה שכן מאיילא כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} ויהיה שכן לה מרכא כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} ויהיה שכן לה דרגא כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}} ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים ביתיב כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} ובטרס כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}} ובזרקא כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ובתביר כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן כמוה כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀ עֹשִׂ֣ים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}} ותהיה שכינה למרכא מוכפלת {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה לו שכן שופר עילוי {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}.   

שופר עילוי יהיה לג' טעמ' שכן אתנחתא וזקף וזרקא וסימ' אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחת' וסוף פסוק כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}} וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם ולא יועדו בפסוק אחד לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} אבל היא סימן לביטול הגעיא לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד.

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד והם תלישא קטנה ואזלא, אבל יש מן חוק אזלא שיהיה שכינה לטרס ולשארי הטעמים לא תתחבר. והתלישא הקטנה היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר 

לשון מרכבה אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}} {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}} ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המלה לשון רבים כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}} {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}, ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}} נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דברי הימים א כט כ]])}} ואשר יהיה על הכ' יהיה שבא מניע כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}} חוץ ממקומות {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}} {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}} {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ}} {{צ|כנמא}} {{צ|והמלך}} אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר'}} {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ'}} {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>gom1sgykilhq7w7z9y8323uobv1tm9w</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079626</id>
      <parentid>3079624</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T17:27:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.1 */</comment>
      <origin>3079626</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="302875" sha1="g3pqin42jhls4n7f5pgfgobfr9mo9wr" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו בדף [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים [בטעמ'] אשר לא ישרתהו [ישרתוהו] אלא משרת אחד והוא הקל שבהם והיתר שבהם ישרתהו מן השמשים שבעה והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים 

האחד יהיה לו משרת אחד והוא הסילוק כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו ב' משרתים והם ארבעה טעמים לגרמיה כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} ואתנח כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} וזקף כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} וטפחה {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}.

והחלק הג' יהיו לו ג' משרתים והוא הרביע כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

והד' יהיו לו ד' משרתים והם זרקא ותביר הזרקא כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} התביר {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

וה' יהיו לו ה' משרתים והם תלשא וטרס כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}} הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והוי&quot;ו יהיו לו ו' משרתים והוא פזר והיתיב הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}} 

ודע שאלה הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב ודע שאילו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק לבד הסילוק בכ&quot;א ספר ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק לפי ששם ישרתהו יותר משמש אחד ובכ&quot;א ספרי' לא ישרתהו כי אם שמש אחד ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים בעבור כן יתכן להיות סילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם ג' והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}} ומרכא כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר וליתיב אשר יש לו ה' משרתים והמיוחד במקר' שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}} ויהיה שכן מאיילא כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} ויהיה שכן לה מרכא כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} ויהיה שכן לה דרגא כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}} ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים ביתיב כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} ובטרס כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}} ובזרקא כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ובתביר כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן כמוה כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀ עֹשִׂ֣ים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}} ותהיה שכינה למרכא מוכפלת {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה לו שכן שופר עילוי {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}.   

שופר עילוי יהיה לג' טעמ' שכן אתנחתא וזקף וזרקא וסימ' אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחת' וסוף פסוק כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}} וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם ולא יועדו בפסוק אחד לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} אבל היא סימן לביטול הגעיא לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד.

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד והם תלישא קטנה ואזלא, אבל יש מן חוק אזלא שיהיה שכינה לטרס ולשארי הטעמים לא תתחבר. והתלישא הקטנה היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר 

לשון מרכבה אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}} {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}} ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המלה לשון רבים כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}} {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}, ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}} נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דברי הימים א כט כ]])}} ואשר יהיה על הכ' יהיה שבא מניע כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}} חוץ ממקומות {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}} {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}} {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ}} {{צ|כנמא}} {{צ|והמלך}} אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר'}} {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ'}} {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>g3pqin42jhls4n7f5pgfgobfr9mo9wr</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079627</id>
      <parentid>3079626</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T17:33:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.3 */</comment>
      <origin>3079627</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="302846" sha1="0rfvsuknd36u6lctl47zoyoma2lnxlx" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו בדף [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד והוא הקל שבהם והיתר שבהם ישרתהו מן השמשים שבעה והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים 

האחד יהיה לו משרת אחד והוא הסילוק כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו ב' משרתים והם ארבעה טעמים לגרמיה כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} ואתנח כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} וזקף כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} וטפחה {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}.

והחלק הג' יהיו לו ג' משרתים והוא הרביע כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

והד' יהיו לו ד' משרתים והם זרקא ותביר הזרקא כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} התביר {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

וה' יהיו לו ה' משרתים והם תלשא וטרס כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}} הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והוי&quot;ו יהיו לו ו' משרתים והוא פזר והיתיב הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}} 

ודע שאלה הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב ודע שאילו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק לבד הסילוק בכ&quot;א ספר ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק לפי ששם ישרתהו יותר משמש אחד ובכ&quot;א ספרי' לא ישרתהו כי אם שמש אחד ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים בעבור כן יתכן להיות סילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם ג' והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}} ומרכא כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר וליתיב אשר יש לו ה' משרתים והמיוחד במקר' שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}} ויהיה שכן מאיילא כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} ויהיה שכן לה מרכא כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} ויהיה שכן לה דרגא כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}} ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים ביתיב כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} ובטרס כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}} ובזרקא כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ובתביר כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן כמוה כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀ עֹשִׂ֣ים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}} ותהיה שכינה למרכא מוכפלת {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה לו שכן שופר עילוי {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}.   

שופר עילוי יהיה לג' טעמ' שכן אתנחתא וזקף וזרקא וסימ' אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחת' וסוף פסוק כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}} וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם ולא יועדו בפסוק אחד לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} אבל היא סימן לביטול הגעיא לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד.

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד והם תלישא קטנה ואזלא, אבל יש מן חוק אזלא שיהיה שכינה לטרס ולשארי הטעמים לא תתחבר. והתלישא הקטנה היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר 

לשון מרכבה אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}} {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}} ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המלה לשון רבים כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}} {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}, ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}} נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דברי הימים א כט כ]])}} ואשר יהיה על הכ' יהיה שבא מניע כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}} חוץ ממקומות {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}} {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}} {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ}} {{צ|כנמא}} {{צ|והמלך}} אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר'}} {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ'}} {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>0rfvsuknd36u6lctl47zoyoma2lnxlx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079628</id>
      <parentid>3079627</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T18:05:49Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>השלמת העריכה (כולל השוואה לכתבי היד)</comment>
      <origin>3079628</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="302960" sha1="98kwcaquh5y3t9sui4wialk80r9caup" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו בדף [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם ג' והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}} ומרכא כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר וליתיב אשר יש לו ה' משרתים והמיוחד במקר' שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}} ויהיה שכן מאיילא כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} ויהיה שכן לה מרכא כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} ויהיה שכן לה דרגא כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}} ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים ביתיב כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} ובטרס כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}} ובזרקא כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ובתביר כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן כמוה כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀ עֹשִׂ֣ים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}} ותהיה שכינה למרכא מוכפלת {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה לו שכן שופר עילוי {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}.   

שופר עילוי יהיה לג' טעמ' שכן אתנחתא וזקף וזרקא וסימ' אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחת' וסוף פסוק כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}} וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם ולא יועדו בפסוק אחד לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} אבל היא סימן לביטול הגעיא לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד.

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד והם תלישא קטנה ואזלא, אבל יש מן חוק אזלא שיהיה שכינה לטרס ולשארי הטעמים לא תתחבר. והתלישא הקטנה היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר 

לשון מרכבה אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}} {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}} ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המלה לשון רבים כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}} {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}, ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}} נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דברי הימים א כט כ]])}} ואשר יהיה על הכ' יהיה שבא מניע כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}} חוץ ממקומות {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}} {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}} {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ}} {{צ|כנמא}} {{צ|והמלך}} אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר'}} {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ'}} {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>98kwcaquh5y3t9sui4wialk80r9caup</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079630</id>
      <parentid>3079628</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T18:44:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>השלמת העריכה של פרק 2.4</comment>
      <origin>3079630</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303086" sha1="bm78iqhge1la8jlgzfehcua603sq2rd" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו בדף [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר 

לשון מרכבה אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}} {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}} ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המלה לשון רבים כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}} {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}, ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}} נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דברי הימים א כט כ]])}} ואשר יהיה על הכ' יהיה שבא מניע כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}} חוץ ממקומות {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}} {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}} {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ}} {{צ|כנמא}} {{צ|והמלך}} אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר'}} {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ'}} {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>bm78iqhge1la8jlgzfehcua603sq2rd</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079636</id>
      <parentid>3079630</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:10:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <comment>השלמת העריכה של פרק 2.5</comment>
      <origin>3079636</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303109" sha1="73xydat04n0t23puhii05m3l6pk4n46" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו בדף [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ}} {{צ|כנמא}} {{צ|והמלך}} אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר'}} {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו}} {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ'}} {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>73xydat04n0t23puhii05m3l6pk4n46</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079637</id>
      <parentid>3079636</parentid>
      <timestamp>2026-08-29T19:13:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מו יו הו</username>
        <id>37729</id>
      </contributor>
      <origin>3079637</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303096" sha1="b3rj2cvpm95zqwyzjqilvovlk70vcmj" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ' ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי מתינה והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|ואת הארץ}} {{צ|כנמא}} {{צ|והמלך}} אן בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>b3rj2cvpm95zqwyzjqilvovlk70vcmj</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079673</id>
      <parentid>3079637</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:01:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.7 */</comment>
      <origin>3079673</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303217" sha1="q8ep6hnfly4tr4gwxpcs7zm6w892v0u" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} ({{צ|כְּנֵֽמָא}}) {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>q8ep6hnfly4tr4gwxpcs7zm6w892v0u</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079674</id>
      <parentid>3079673</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:02:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.7 */</comment>
      <origin>3079674</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303216" sha1="9jvh8fa4t9ci06lje8jhc50lo4nkfaz" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} 

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>9jvh8fa4t9ci06lje8jhc50lo4nkfaz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079676</id>
      <parentid>3079674</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:06:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.8 */</comment>
      <origin>3079676</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303221" sha1="36bjvxdofhiuktp5ftqdh5h79rgzbqi" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>36bjvxdofhiuktp5ftqdh5h79rgzbqi</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079677</id>
      <parentid>3079676</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:10:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.8 */</comment>
      <origin>3079677</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303420" sha1="cebk9qdwiu54gwxrmnlza29h8w5qk7b" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]])}} {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה 

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>cebk9qdwiu54gwxrmnlza29h8w5qk7b</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079679</id>
      <parentid>3079677</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:23:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.9 */</comment>
      <origin>3079679</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303435" sha1="8wqvzfmmde22l17jsycocrrdhfavmft" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א עי&quot;ש]])}} והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>8wqvzfmmde22l17jsycocrrdhfavmft</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079680</id>
      <parentid>3079679</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:24:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.9 */</comment>
      <origin>3079680</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303439" sha1="bo3i98x1iyyg8p95hcdo8eln429j8tn" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א עי&quot;ש]])}}. והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה, והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק, והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה.

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו ביי מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}} 

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>bo3i98x1iyyg8p95hcdo8eln429j8tn</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079681</id>
      <parentid>3079680</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:25:42Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.10 */</comment>
      <origin>3079681</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303438" sha1="04x9lyow1ql5fd0737rcq1kj7hmlsf1" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א עי&quot;ש]])}}. והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה, והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק, והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה.

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו בה' מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֥ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟ והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא יתמתן [יתמתג?] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מיי מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹתֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועיםץ 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} {{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>04x9lyow1ql5fd0737rcq1kj7hmlsf1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079682</id>
      <parentid>3079681</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T04:59:36Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.11 */</comment>
      <origin>3079682</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303852" sha1="8myn833m5qzpcai1qc2x2ehjk6ptk6v" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א עי&quot;ש]])}}. והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה, והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק, והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה.

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו בה' מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו. 

ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} ... {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֧ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו עי&quot;ש]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֧ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג עי&quot;ש]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟}} והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה, ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא (יתמתן) [יתמתג] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מה' מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹ֥תֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא עי&quot;ש]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה, וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות, וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים, ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת. כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות. ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא, וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר?] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועים. 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' [ב'?] טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע 
שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}} [הערה| המשפט לא ברור וטעון תיקון ובמשפטי הטעמים שער ג' פרק א' תיקן הרוו&quot;ה באופן הבא: &quot;תביר אי אפשר בלא טפחא אחריו, והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנח והוא אם אֶ֥רֶץ מַ֖אְפֵּלְיָ֑ה (ירמי' ב לא). כן כתב החכם בן בלעם&quot; ע&quot;כ. ויקיעורך]


{{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>8myn833m5qzpcai1qc2x2ehjk6ptk6v</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079683</id>
      <parentid>3079682</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T05:02:53Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.15 */</comment>
      <origin>3079683</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="303852" sha1="19cejafd4237prypgma09ypb9pqsuvw" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א עי&quot;ש]])}}. והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה, והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק, והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה.

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו בה' מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו. 

ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} ... {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֧ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו עי&quot;ש]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֧ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג עי&quot;ש]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟}} והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה, ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא (יתמתן) [יתמתג] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מה' מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹ֥תֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא עי&quot;ש]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה, וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות, וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים, ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת. כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות. ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא, וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר?] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועים. 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' [ב'?] טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע 
שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו {{הערה| המשפט לא ברור וטעון תיקון ובמשפטי הטעמים שער ג' פרק א' תיקן הרוו&quot;ה באופן הבא: &quot;תביר אי אפשר בלא טפחא אחריו, והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנח והוא אם אֶ֥רֶץ מַ֖אְפֵּלְיָ֑ה (ירמי' ב לא). כן כתב החכם בן בלעם&quot; ע&quot;כ. ויקיעורך.}} כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}}{{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' האחר אחד אחד [האחד אחר אחד?] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}} כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} {{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק נגינתו מלעיל ולשעבר כגון צִפִּיתָ {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} צִפִּיתִי {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>19cejafd4237prypgma09ypb9pqsuvw</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079684</id>
      <parentid>3079683</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T05:18:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.18 */</comment>
      <origin>3079684</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="304133" sha1="dpgjjvzi69w1cdrvyl3y3rc3k21fu8y" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א עי&quot;ש]])}}. והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה, והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק, והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה.

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו בה' מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו. 

ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} ... {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֧ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו עי&quot;ש]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֧ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג עי&quot;ש]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟}} והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה, ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא (יתמתן) [יתמתג] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מה' מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹ֥תֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא עי&quot;ש]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה, וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות, וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים, ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת. כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות. ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא, וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר?] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועים. 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' [ב'?] טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע 
שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו {{הערה| המשפט לא ברור וטעון תיקון ובמשפטי הטעמים שער ג' פרק א' תיקן הרוו&quot;ה באופן הבא: &quot;תביר אי אפשר בלא טפחא אחריו, והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנח והוא אם אֶ֥רֶץ מַ֖אְפֵּלְיָ֑ה (ירמי' ב לא). כן כתב החכם בן בלעם&quot; ע&quot;כ. ויקיעורך.}} כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}}{{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' (האחר אחד אחד) [האחד אחר אחד] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא {{הערה| הכוונה לסגול הנקרא בחיבור זה ועוד רודף הזרקא. ויקיעורך.}} ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד {{הערה|והיא הזרקא. וראה משפה&quot;ט שער ג' פרק ג'. ויקיעורך.}} והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}}. 

כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}}. 

{{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק [הזה?] נגינתו מלעיל ולשעבר כגון {{צ|צִפִּיתָ}} {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} {{צ|צִפִּיתִי}} {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נֽחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרָ֑יִם}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>dpgjjvzi69w1cdrvyl3y3rc3k21fu8y</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079695</id>
      <parentid>3079684</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T07:43:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.18 */</comment>
      <origin>3079695</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="304144" sha1="mqegqpkh0ftc0wdyfp5awoqu7brdjgu" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א עי&quot;ש]])}}. והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה, והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק, והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה.

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו בה' מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו. 

ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} ... {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֧ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו עי&quot;ש]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֧ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג עי&quot;ש]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟}} והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה, ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא (יתמתן) [יתמתג] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מה' מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹ֥תֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא עי&quot;ש]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו. 

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה, וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות, וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים, ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת. כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות. ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא, וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר?] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועים. 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' [ב'?] טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע 
שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו {{הערה| המשפט לא ברור וטעון תיקון ובמשפטי הטעמים שער ג' פרק א' תיקן הרוו&quot;ה באופן הבא: &quot;תביר אי אפשר בלא טפחא אחריו, והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנח והוא אם אֶ֥רֶץ מַ֖אְפֵּלְיָ֑ה (ירמי' ב לא). כן כתב החכם בן בלעם&quot; ע&quot;כ. ויקיעורך.}} כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}}{{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' (האחר אחד אחד) [האחד אחר אחד] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא {{הערה|הכוונה לאחרי הסגול שלעולם אחרי הזרקא ונקרא בחיבור זה ועוד &quot;רודף הזרקא&quot;. ויקיעורך.}} ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד {{הערה|והיא הזרקא. וראה משפה&quot;ט שער ג' פרק ג'. ויקיעורך.}} והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}}. 

כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}}. 

{{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק [הזה?] נגינתו מלעיל ולשעבר כגון {{צ|צִפִּיתָ}} {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} {{צ|צִפִּיתִי}} {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נַחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַיִם}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>mqegqpkh0ftc0wdyfp5awoqu7brdjgu</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079696</id>
      <parentid>3079695</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T07:45:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-47060-00</username>
        <id>46361</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.12 */</comment>
      <origin>3079696</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="304143" sha1="q36krbo7q10sj3tzvi9yrizst6wv4fz" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א עי&quot;ש]])}}. והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה, והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק, והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה.

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו בה' מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו. 

ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} ... {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֧ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו עי&quot;ש]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֧ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג עי&quot;ש]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟}} והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה, ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא (יתמתן) [יתמתג] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מה' מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא עי&quot;ש]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו.

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה, וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות, וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים, ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת. כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות. ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא, וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר?] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועים. 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' [ב'?] טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע 
שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו {{הערה| המשפט לא ברור וטעון תיקון ובמשפטי הטעמים שער ג' פרק א' תיקן הרוו&quot;ה באופן הבא: &quot;תביר אי אפשר בלא טפחא אחריו, והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנח והוא אם אֶ֥רֶץ מַ֖אְפֵּלְיָ֑ה (ירמי' ב לא). כן כתב החכם בן בלעם&quot; ע&quot;כ. ויקיעורך.}} כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}}{{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' (האחר אחד אחד) [האחד אחר אחד] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא {{הערה|הכוונה לאחרי הסגול שלעולם אחרי הזרקא ונקרא בחיבור זה ועוד &quot;רודף הזרקא&quot;. ויקיעורך.}} ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד {{הערה|והיא הזרקא. וראה משפה&quot;ט שער ג' פרק ג'. ויקיעורך.}} והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}}. 

כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}}. 

{{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק [הזה?] נגינתו מלעיל ולשעבר כגון {{צ|צִפִּיתָ}} {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} {{צ|צִפִּיתִי}} {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נַחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַיִם}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>q36krbo7q10sj3tzvi9yrizst6wv4fz</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079698</id>
      <parentid>3079696</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T10:12:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בריח</username>
        <id>46338</id>
      </contributor>
      <comment>/* 2.9 */</comment>
      <origin>3079698</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="304144" sha1="5q1ihq8lq2vu3mzccf4q0vut2jgcrhi" xml:space="preserve">{{דף שער|טעמי המקרא}}

{{מסגרת|
&quot;טעמי המקרא&quot; הוא שמו של תרגום עברי לספר &quot;מכ'תצר הדאיה אלקאר&quot; ({{=}}הוריית הקורא הקצר). תרגום זה מכונה כך בכ&quot;י פריס, Ms. hebr. 1221, שממנו נדפס הספר לראשונה ע&quot;י יוחנן מירקירוס, פריס שכ&quot;ו. העתקה נוספת של תרגום זה מצויה בכ&quot;י מילאנו, הספריה האמבורסיאנית, 88 (A 186 inf.), ושם הוא מכונה &quot;תוכן עזרא&quot;. מהדורת ויקיטקסט מבוססת על שני כתבי יד אלו (לפרטים נוספים ראו [[טעמי המקרא (הוריית הקורא)/אודות המהדורה|כאן]]).}}
=[הקדמה]=
הרוצה לידע ולהבין תנאי דקדוק המקרא בנקודיה ובטעמיה – יבקש בזה הספר. אם יאמר האומר: מה צורך יש לדעת תנאי המקרא? יכול אדם להשיבו ולומר לו: לפי שהטעמים משונים זה מזה; ואותו השינוי כדי להפריד בין זכר לנקבה, כגון {{צ|ק֥וּמִי א֖וֹרִי}} {{ק|([[ישעיהו ס א]])}} – שתי תיבות הללו לשון נקבה הן, ויורה על זה הטעם שבא על האות הראשון שלתיבה, אבל {{צ|לְיוֹם קוּמִ֣י לְעַד}} {{ק|([[צפניה ג ח]])}} דטעמיה לרע, וזה {{צ|יְיָ אוֹרִ֣י וְיִשְׁעִי}} {{ק|([[תהלים כז א]])}}, אלו לשון זכר, בעבור שנתאחר הטעם לרע. 

ועוד מודיעים הטעמים ביאור שני, כגון זה {{צ|שָׁ֩בוּ֩ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם}} {{ק|([[ירמיהו יא י]])}}, הטעם על השי&quot;ן מפני שהוא לשון תשובה; אבל {{צ|שָׁב֖וּ וַיָּבֹזּוּ}} {{ק|([[בראשית לד כט]])}} שהוא לשון שְׁבִי, טעמיה לרע על הבי&quot;ת, וכעניין הזה הרבה במקרא. 

ועתה, אילו קרא אדם טעמי האחד ועשרים ספרים בטעמי שלשת הספרים – תילים ואיוב ומשלי – נשחת עליו מודע הבינה. וכן אילו קרא במקום שלשלת מרכא או במקום מרכא שלשלת, היה טועה בכולם יחד. ולפי שיש לטעמים שערים הרבה, הוזקקנו לדעת עומקם. 

=1=

==1.1==

פרק הראשון: להשכין האותיות – לדעת שיכנם והנעתם.

א&quot;ח ה&quot;ע שיכנם בעיקר הלשון ובבית הבליעה, והוא ראש הקנה ושורש הלשון, והן קלות מכל האותיות, ואין אדם יכול להדגישן כלל. 

הה&quot;א והאל&quot;ף יוזמים בני אדם להדגישן, ולא יתכן, שהנקודה הנמצאת תחת ה&quot;א בסוף התיבה מוֹדעת עיקר הה&quot;א, שאם תמצא ה&quot;א בראש המילה או באמצעיתה ויהיה תחתיה קמץ או פתח, לא יקרא בדגש. והאל&quot;ף נמצאת בארבעה מקומות כמו דגשה, והן {{צ|וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה}} דיוסף {{ק|([[בראשית מג כו]])}}, {{צ|תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}}, {{צ|וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד אֱלֹהֵינוּ}} דעזרא, {{ק|([[עזרא ח יח|ח יח]])}}, {{צ|וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ}} {{ק|([[איוב לג כא]])}}. ואלו ארבעה קיבלום הראשונים ואין זולתם, ואף על פי כן לא יתכן להדגיש אל&quot;ף. 

יש אותיות שמתחלפות זו בזו, כגון {{צ|בִּזַּר}} {{ק|([[תהלים סח לא]])}} – {{צ|פִּזַּר}} {{ק|([[תהלים נג ו]])}}, {{צ|יַעֲלֹס}} {{ק|([[איוב כ יח]])}} – {{צ|יַעֲלֹז}} {{ק|([[תהלים צו יב]])}} – {{צ|יַעֲלֹץ}} {{ק|([[דה&quot;א טז לב]])}}, וכאלה רבים. 

==1.2==

פרק השני: על אותיות יהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת.

אלו אותיות יהו&quot;א, אם היתה אחת מהן בסוף המילה, והמילה עומדת במשרת, והמילה הסמוכה אחריה תחלתה אחת מן אותיות בג&quot;ד כפ&quot;ת, יוצאה אותה האות ברפי, כגון {{צ|כִּ֤י בְֿאַפָּם֙}} {{ק|([[בראשית מט ו]])}}, {{צ|וַיְהִ֤י דְֿבַר־יְיָ֙}} {{ק|([[מ&quot;א טז א]])}}, {{צ|וְאֶקְחָ֨ה פַֿת־לֶ֜חֶם}} {{ק|([[בראשית יח ה]])}} והדומין להן. 

ויוצאין מכלל העניין הזה [כי&quot;פ: תשעה] [כי&quot;מ: שמונה] שמבטלין את הרפי, ואלו הן: דפסיק, ודדחיק, ודאתי מרחיק, ומפיק ה&quot;א, ומפיק ו&quot;ו, ומפיק יו&quot;ד, ושתי אותיות רצופות שתחת הראשונה שבא, ובי&quot;ת ופ&quot;ה. 

התנאי הראשון – דפסיק – כיצד; כל זמן שיהיה בין אות יהו&quot;א ובין אות בג&quot;ד כפ&quot;ת פסק, לא יהיה כח לאות יהו&quot;א לרפות אות שלאחריו, מפני הפסק הממוצע ביניהם כעין מקל, כגון {{צ|{{ק|(ו)}}יוֹסֵף יְיָ עַל עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וכל דומיהן. 

התנאי השני – דדחיק – הוא שיהיה בתיבת יהו&quot;א אחר המשרת מלך, ובתיבה הסמוכה לה אין מלך קודם הטעם, כגון {{צ|וְאָעִ֣ידָה בָּ֔ם}} {{ק|([[דברים לא כח]])}}, {{צ|וְהָגִ֤יתָ בּוֹ֙}} {{ק|([[יהושע א ח]])}} ודומיהן. 

אבל אם יש ביניהן יותר ממלך אחד, כגון {{צ|מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ}} {{ק|([[במדבר כד ט]])}}, {{צ|נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג]])}}, {{צ|נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖}} {{ק|([[שמות טו יג|שם]])}} ודומיהן, יתקיים בהן חוק יהו&quot;א. 

ועוד, אם אין ביניהן מלך, כגון {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא}}, {{צ|וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָיִם}} {{ק|([[שמות ל יח]])}}, נוהג בהן חוק יהו&quot;א להרפות, ובכל דומיהן. 

ופעמים שהדוחֵק במילה שאין בה טעם כלל, ומדגיש, מפני שהיא תיבה בת שתי אותיות ואינה יכולה להאריך, אלא מקפת שלאחריה ומדגישה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}} ודומיהן. 

ואלו המחלקות אינם נוהגות כי אם בהברת ה&quot;א לבדה, אבל ביו&quot;א, אם אין טעם הקרייה מבטלת חוק יהו&quot;א, אין עלילה אחרת מבטלתן כי אם הפסק לבדו. הלא תראה {{צ|אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּ֣נוּ ב֔וֹ}} {{ק|([[יהושע ב יח]])}}, אף על פי שמלך דחוק שם אינו מדגיש, וכן נוהג ביו&quot;ד ואל&quot;ף. מה טעם, שהברת ו&quot;ו ויו&quot;ד ואל&quot;ף לא יהיה בסוף התיבה אם אינה כתובה, אבל הברת ה&quot;א נשמעת בסוף המילה או כתובה או לא כתובה. 

ואע&quot;פ כן יש מקצת מילין הנדגשות אחר ו&quot;ו והן על פי המסורת, והן {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי בָרְחוֹב}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּי מֶלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵשׁ}} דבני דן {{ק|([[שופטים יח יט]])}}, {{צ|וַיֹּאמְרוּ֩ לּ֨וֹ חֲכָמָיו}} {{ק|([[אסתר ו יג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן הַמָּקוֹם}} דלוט {{ק|([[בראשית יט יד]])}}, {{צ|ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּוֹךְ עַמִּי}} {{ק|([[שמות יב לא]])}}]. 

וכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|לָמָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ}} {{ק|([[בראשית ד ו]])}}, {{צ|אֲשֶׁר עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָה}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}}, חוק יהו&quot;א נוהג בהם, אע&quot;פ שמלך דחוק הויֶה שמה. ואם היא להבא, כגון {{צ|הָ֤בָה נָּא֙ אָבוֹא אֵלַיִךְ}} {{ק|([[בראשית לח טז]])}}, חוק יהו&quot;א בטל שם. 

ואם נמצאת אות יהו&quot;א שאינה נקראת כלל בסוף תיבה, כגון {{צ|וַיַּרְא בָּלָק}} {{ק|([[במדבר כב ב]])}}, לא תיקרי הבי&quot;ת ברפי כי אם בדגש, לפי שהאל&quot;ף אינה נקראת כלל. 

ואם לא נכתבה אות יהו&quot;א בסוף התיבה, הואיל והברתה נשמעת שם, מרפה האות שלאחריה, כגון {{צ|וְעָשִׂ֥יתָ בַ֖דֵּי עַצֵּי}} {{ק|([[שמות כה יג]])}} וכל דומיו. 

התנאי השלישי – דאתי מרחיק – יש בו חילוק כמעט מן דחיק שאמרנו לעיל; אם נתרחק הטעם בתיבה השלישית הבאה אחרי המשרת, נשפך עליו כסוללה להדגיש האות אשר אחרי יהו&quot;א, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה}} {{ק|([[שמות יט יג]])}},] {{צ|הוּא יִבְנֶה־בַּיִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}}, {{צ|הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}}, {{צ|סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי}} {{ק|([[רות ד א]])}}. 

ועוד, אם תיבת אות יהו&quot;א גדולה ובאה על התיבה שלאחריה במקף, והיא מן שתי אותיות, כגון {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} והדומין לו, נבטל שם חוק יהו&quot;א. 

התנאי הרביעי – מפיק ה&quot;א – כיצד, כל מקום שיהיה נקודה תחת ה&quot;א בסוף התיבה, יבטל בה חוק יהו&quot;א, ותהיה דגש האות הסמוכה לה, כגון {{צ|מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[ויקרא ו יג]])}}, {{צ|וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}} וכל דומיהן. 

התנאי החמישי: כל מפיק ו&quot;ו בסוף התיבה, האות הראשונה מן התיבה השנייה לה היא נדגשת, ויבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה}} {{ק|([[תהלים ק ד]])}}, {{צ|אֵלָיו פִּי קָרָאתִי}} {{ק|([[תהלים סו יז]])}}, {{צ|יָדָיו תְּבִיאֶינָה}} {{ק|([[ויקרא ז ל]])}} והדומין להן, בר מן ב': {{צ|וְנָטָה עָלֶיהָ קַֽו־תֹ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו לד יא]])}}, {{צ|וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵ֣ו בֶָהּ֒}} {{ק|([[יחזקאל כג מב]])}}, שאע&quot;פ שמפקין ו&quot;ו הם מרפין. 

התנאי השישי: כל מפיק יו&quot;ד בסוף התיבה לא יתקיים בו מנהג יהו&quot;א ולא ירפה האות שלאחריו, כגון {{צ|שָׂרַי גְּבִרְתִּי}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אוּלַי תַּעֲרוֹצִי}} {{ק|([[ישעיהו מז יב]])}}, {{צ|(ואחרי) [יְאָתְרַי] בְּנוֹ}} {{ק|([[דה&quot;א ו ו]])}} ודומיהן. בר מן חד: {{צ|אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

וזה המנהג נוהג ביו&quot;ד בזמן שהיא נקראת ב'אָה'; אבל אם היא נקראת מלא פום, כגון {{צ|כִּי מִי גוֹי גָדוֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]] עי&quot;ש)}}, {{צ|גּוֹי מֵרָחֹק}} {{ק|([[דברים כח מט]])}}, {{צ|אוֹי נָא לִי}} {{ק|([[ירמיהו ד לא]])}} וכל הדומין להן, חוק יהו&quot;א נוהג בהן. 

התנאי השביעי מדבר על שתי אותיות רצופות, והן בשני בי&quot;ת-בי&quot;ת או שני כ&quot;ף-כ&quot;ף שנתחברו יחד בראש התיבה, ויהיה תחת הראשונה שבא, יִבָּטל בה חוק יהו&quot;א ומדגיש, כגון {{צ|וַיְהִי בְּבוֹאָם}} {{ק|([[ש&quot;א טז ו]])}}, {{צ|וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}. 

ואם היה תחת הראשונה מלך, נתקיים בה תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח}} {{ק|([[ויקרא כא יג]])}}, {{צ|אֲזַלוּ בִבְהִילוּ}} דעזרא {{ק|([[עזרא ד כג|ד כג]])}} ודומיהן.

התנאי השמיני [כי&quot;פ: והתשיעי] מדבר שכל מקום שיהיה בי&quot;ת בראש התיבה ותחתיה שבא, והאות השנייה לה פ&quot;ה או מ&quot;ם, יבטל שם חוק יהו&quot;א, כגון {{צ|וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה}} {{ק|([[שמות יד ד]])}}, {{צ|אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}}, {{צ|וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר צִן}} {{ק|([[במדבר לג לו]])}} וכל דומיהן. ואם יהיה מלך תחת הבי&quot;ת בראש התיבה יתקיים בו תנאי יהו&quot;א, כגון {{צ|אַל יֵרֶא בִפְלַגּוֹת}} {{ק|([[איוב כ יז]])}}. 

ויש כ&quot;פין הבאות אחר {{צ|וַיְהִי}} בראש התיבה, מקצתן ידגישו ומקצתן ירפו, לפי עניין שיתכן לשון הקורא, כגון {{צ|וַיְהִי כִשְׁמֹעַ}} {{ק|([[בראשית כט יג]])}}, {{צ|כְשָׁמְעוֹ}} {{ק|([[בראשית לט טו]])}}, {{צ|כְהוֹצִיאָם}} {{ק|([[בראשית יט יז]])}}, {{צ|כְמָלְכוֹ}} {{ק|([[מ&quot;א טו כט]])}}, {{צ|כִרְאוֹת}} {{ק|([[אסתר ה ב]])}}, {{צ|כִרְאוֹתוֹ}} {{ק|([[שופטים יא לה]])}}, {{צ|כַאֲשֶׁר}} {{ק|([[דברים ב טז]])}}, ולפי העניין שיתכן לשון הקורא להדגיש ידגיש, לרפות – ירפה. 

ויש במקרא ז' מילין שאין להן עלילות אילו הט' ומדגישין, ואילו הן: {{צ|כִּי גָאֹה גָּאָה}} {{ק|([[שמות טו א]])}}, וחביריו {{ק|([[שמות טו כא]])}}, {{צ|יִדְּמוּ כָּאָבֶן}} {{ק|([[שמות טו טז]])}}, {{צ|מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר}} {{ק|([[שמות טו יא]])}}, ובישעיה {{צ|וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד}} {{ק|([[ישעיהו נד יב]])}}, ובירמיה {{צ|וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל}} {{ק|([[ירמיהו כ ט]])}}, ובדניאל {{צ|וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}}, {{צ|גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא}} {{ק|([[דניאל ג ב|שם ג ב]])}}, ואין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הן מקובלין. 

==1.3== 

שער התי&quot;ו.

בג' מקומות נדגשת התי&quot;ו מכל הת&quot;וין הנדגשות, והן {{צ|וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם}} {{ק|([[יהושע ח כח]])}}, ו{{צ|בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו}} {{ק|([[דה&quot;א כח יא]])}}, {{צ|וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן}} {{ק|([[דניאל ג כג]])}}. וכל {{צ|בַּתִּים}} שהם לשון מידה, כגון {{צ|וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף}} {{ק|([[דה&quot;ב ב ט]])}}, דכוותהון דגש, ופתח; אבל {{צ|בָּתִּים}} שהן לשון דירה, כגון {{צ|וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב}} {{ק|([[דברים ו יא]])}}, {{צ|הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים}} {{ק|([[שמות ט כ]])}}, כולהון קמצין ואינן מדגישין בחוזק, מבלעדי {{צ|וְאֶת בָּ֨תָּ֜יו וְגַנְזַכָּיו}}, שאף על פי שהוא לשון דירה הוא מדגיש בחוזק ונקמץ, מפני שיש בו משרת וטעם, ונראה כאילו הוא שתי תיבות. ויש שמוסיפין עליהן להדגיש בחוזק {{צ|וּבָ֨תִּ֜ים מְלֵאִים כָּל טוּב}}, הואיל שהמשרת והטעם יחד בתיבה. 

==1.4== 

שער על הדיבור במלכים.

תוכן המילה: אות יתכן להיות בתיבה בלא מלך ומלך יתכן בלא אות. וכלל המלכים הם שבעה, והם אֹ אָ אַ אֵ אֶ אִ אֻ. ויוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת אלו שבעת המלכים מן הקמץ ומן הפתח ומן אוֹ ומן אִי. ועתה אל&quot;ף וה&quot;א יוצא מן הקמץ ומן הפתח, כמו {{צ|עֲבָדֶיךָ}}, {{צ|עַמְּךָ}}, {{צ|קָשָׁה}}, שאף על פי שלא נכתבה ה&quot;א ב{{צ|עֲבָדֶיךָ}} וב{{צ|עַמְּךָ}} הקמץ מודיעה, כאשר מודיע ב{{צ|קָשָׁה}} כאשר נכתבה. וזה עניין סוף התיבה. ובאמצע התיבה מורה כמו כן הקמץ והפתח אל&quot;ף או ה&quot;א, כמו {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|זָכַר}}, (מזבח) [נ&quot;א: {{צ|זֹבֵחַ}}], {{צ|זוֹרֵעַ}} {{צ|שֹׁמֵעַ}}. והנקודה שהיא באה בסגול למעלה תורה על ו&quot;ו, כמו {{צ|זֹכֵר}}, {{צ|שֹׁמֵר}}, {{צ|אֹמֵר}}, {{צ|עֹמֵד}}. והשתי נקודות ונקודה אחת מלמטה יורו על יו&quot;ד באִי ואֵי אף על פי שאינה כתובה, כגון {{צ|אִשָּׁה}}, {{צ|אֵשֶׁת}}, וכהנה רבים, שהיו&quot;ד רגילה להיות חסרה בתיבה ונקראת על פי הנקודות. וג' הנקודות הנקראות שרק שהן מוצבות למטה, והנקודה שבתוך הו&quot;ו יורו עלי וי&quot;ו, כגון {{צ|קוּמוּ צְּאוּ}} {{ק|([[בראשית יט יד]])}}. ובעניין הזה יוצא יהו&quot;א מתחת ממשלת ז' המלכים, שיש מקומות הרבה שהן נקראות ואינן נכתבות, ועל פי הנקודות קריאתן.

==1.5==

שער על הקמץ הגדול ועל הפתח הגדול, באי זה מקום יוכשר הקמץ ובאי זה הפתח. 

תדע ותבין ששמונה דברים מבטלין את הקמץ, ואלו הן: הדגש, והשבא, והמקף, וכל תיבה שבסופה אִי, או נִי, וח', וע', והדבוק לתיבה שלאחריו. 

השער הראשון: כל אות המודגשת בתיבה האות שלפניה נפתחת, כגון {{צ|הַגַּל}}, {{צ|מַכָּה}}, {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|דַּבֵּר}}, ודומיהן. ואם האות ברפי האות שלפניה נקמצת, כגון {{צ|דָּבָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|שָׁמַר}}] [כי&quot;מ: {{צ|שָׁבַר}}], {{צ|עָבַר}}, {{צ|בָּשָׂר}}. וכעניין זה דגש מבטל קמץ שלפניו. 

שער ב' מדבר על השבא שמבטל את הקמץ באות שלפניו, כגון {{צ|הַגְרִיאִים}} {{ק|([[דה&quot;א ה יט]])}}, {{צ|דַרְדַּע}} {{ק|([[מ&quot;א ה יא]])}}, {{צ|בַּעֲלִיס}} {{ק|([[ירמיהו מ יד]])}}, {{צ|גַּבְנֻנִּים}} {{ק|([[תהלים סח טז]])}}, {{צ|טַבְרִמֹּן}} {{ק|([[מ&quot;א טו יח]])}}, בעבור השבא נפתחת האות שלפניו. וכעניין הזה נוהג כל המקרא. 

שער ג' הוא המקף שהוא פותח את תיבתו ונשפך כסוללה על תיבה הסמוכה לה, כגון {{צ|מַה־תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה־נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, {{צ|מַה־בֶּצַע}} {{ק|([[בראשית לז כו]])}}, {{צ|מַה־נֹּאכַל}} {{ק|([[ויקרא כה כ]])}}. והעניין הזה נוהג בתיבה קטנה בת שתי אותיות, בין בפתח גדול ובין בפתח קטן, כגון {{צ|זֶה־בְּנִי הַחַי}} {{ק|([[מ&quot;א ג כג]])}}. 

וכן פעמים שתמצא התיבה שהיא בת שלש אותיות או ארבע או יותר והן נדגשות, כגון {{צ|עֹ֤שֶׂה פְּרִ֔י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן}} {{ק|([[בראשית יא לא]])}}, שאף על פי שאין בהן מלך דחוק הן נדגשין, הואיל והמשרת בראש התיבה הראשונה, והאות מראש התיבה השנייה היא ננקדת בשבא, לפיכך היא נדגשת.

שער ד' הוא מפיק י' שבתיבה, בין באמצעיתה בין בסופה. באמצע תיבה, כגון {{צ|הַשָּׁמַיִם}}, {{צ|הָעַרְבַּיִם}}, {{צ|הַמַּיִם}} ודומיהן; בסוף תיבה, כגון {{צ|אָזְנַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|בְּנוֹתַי}}, {{צ|עֵינַי}}, {{צ|כַּפַּי}} ודומיהן. 

בר מן עניין אחד: כל שם הנקרא באל&quot;ף דל&quot;ת הוא נקמץ; ואם הוא דרך חול, כגון {{צ|הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, הוא פתח, ואף על פי שאין זולתו. [כי&quot;מ: אבל {{צ|אֲדֹנָי}} שהוא דרך קודש, כגון {{צ|אֲדֹנָי יֱהֹוִה}}, קמץ, וכל דומיו.]

שער ה' הוא שיבוא נִי בסוף התיבה בלשון דיבור שלא יהיה שם, האות שלפניו היא ננקדת בפתח, כגון {{צ|שְׁמָרַנִי}} {{ק|([[בראשית כח כ]])}}, {{צ|ענני}}, {{צ|אֲכָלַנִי}}, {{צ|הֲמָמַנִי}}, {{צ|בְּלָעַנִי}} {{ק|([[ירמיהו נא לד]])}}, וכל תיבה שהיא לשון דיבור כגון אלו. אבל תיבה שהיא לשון שם, כגון {{צ|תּוֹלַעַת שָׁנִי}} {{ק|([[שמות כח ו]])}}, הן נקמצין. 

שער ו' הוא שיהיה חי&quot;ת בתיבה, או באמצע או בסוף. 

באמצע כיצד, כגון שתהיה התיבה שם ואינה דיבור, כגון {{צ|תַּחַת}}, {{צ|נַחַל}}, {{צ|שַׁחַל}}, {{צ|שַׁחַץ}}, {{צ|גַּחַל}} וכל דומיהן, והנגינה באות הראשונה. 

{{צ|פַּחַת}} הוא מתחלף לשני פנים: {{צ|פַּחַת}} שהוא לשון מצודה, [כי&quot;מ: כגון {{צ|יִפֹּל אֶל הַפַּחַת}} {{ק|([[ישעיהו כד יח]])}},] טעמיה לעיל, ואם הוא לשון שולטנות טעמיה לרע, כגון {{צ|פַּחַת יְהוּדָה}} {{ק|([[חגי א א]])}}. 

ואם התיבה דיבור ואינה שם, כגון {{צ|בָּחַר}}, {{צ|רָחַב פִּי}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}}, האות הראשון קמץ והשני פתח והטעם לרע ודומיהן. 

שער ז' הוא שיהיה עי&quot;ן באמצע תיבה והתיבה היא שם, כגון {{צ|בַּעַל}}, {{צ|בַּעַר}}, {{צ|נַעַל}}, {{צ|נַעַר}} וכל דומיהן, כולהון פתחין וטעמ' מלעיל. 

ואם היא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|פָּעַל}}, {{צ|מָעַל מַעַל}} {{ק|([[יהושע כב כ]])}}, ראשון ראשון נקמץ והשני פתח, וכל דומיהן. 

ואם ח&quot;ת או עי&quot;ן בסוף התיבה והיא דיבור ואינה שם, כגון {{צ|שָׂמַח}}, {{צ|בָּרַח}}, {{צ|שָׁמַע}}, {{צ|לָקַח}}, {{צ|זָרַע}}, {{צ|פָּרַח}}, הראשון קמץ והשני פתח. 

ואם היא שם ואינה דיבור, כגון {{צ|אֶלְיָדָע}}, {{צ|יְהוֹיָדָע}}, {{צ|אֱלִישָׁמַע}}, {{צ|יוֹאָח}}, אף על פי שיש ח&quot;ת או עי&quot;ן אחריהן, את שלפניהן קמוץ. 

זה הכלל: כל תיבה שהיא דיבור ואינה שם והיא בת ג' אותיות, האות הראשונה נקמצת והשנייה נפתחת, כגון {{צ|אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן}} {{ק|([[במדבר יז כג]])}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|שָׁמַר}} ודומיהן. 

ואם התיבה שם, כגון {{צ|אָשָׁם הוּא}} {{ק|([[ויקרא ה יט]])}}, {{צ|בָּקָר}}, {{צ|דָּבָר}}, שאין בהן לא חי&quot;ת ולא עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בקמץ. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה, ננקדת כולה בפתח, בר מן ד' תיבות שאע&quot;פ שיש חי&quot;ת ועי&quot;ן באמצעיתן והם שם ואינן דיבור והן נקמצות, ואילו הן: {{צ|מָחָר}}, {{צ|נָחָשׁ}}, {{צ|רָחָב הַזּוֹנָה}} {{ק|([[יהושע ו יז]])}}, {{צ|רָעָב}}, וטעמ' לרע. 

ואם יש לתיבה חי&quot;ת או עי&quot;ן באמצעיתה והאות האחרונה היא אל&quot;ף או ה&quot;א, כולה נקמצת, כגון {{צ|נָחָה}}, {{צ|שָׁחָה}}, {{צ|שָׁעָה}}, {{צ|רָעָה}}. וכן כל שאר תיבות שיש אל&quot;ף או ה&quot;א בסופן, בין שהן דיבור או שם, כולהון קמצין, כגון {{צ|בָּרָא}}, {{צ|אָפָה}}, {{צ|בָּנָה}}, {{צ|סָרָה}}, {{צ|פָּרָה}} ודומיהן. 

ואם התיבה בת שלש אותיות, והאות הראשונה ננקדת בפתח קטן, והאות האחרונה שלתיבה היא ח&quot;ת או עי&quot;ן, והיא שם ואינה דיבור, כולה ננקדת בפתח וטעמה לעיל, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|זֶרַע}}, [כי&quot;פ: {{צ|זֶרַח}}] [כי&quot;מ: {{צ|פֶּרַח}}], {{צ|פֶּלַח}}, {{צ|פֶּצַע}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֶּצַע}}], {{צ|קֶצַח}} וכל דומיהן. 

אבל {{צ|צֵלָע}} יוצא מתנאי זה, שאם הוא דבוק, כגון {{צ|צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}, הוא נפתח כולו, ואם הוא עומד בטעם ואינו דבוק, כגון {{צ|וְהַצְּלָעוֹת צֵלָ֨ע אֶל צֵלָ֜ע}} {{ק|([[יחזקאל מא ו]])}}, הצד&quot;י נקמצת בקמץ קטן והנגינה מלרע. 

שער ח' הוא הדבוק לפניו. וזה פירושו: אם תמצא תיבה עומדת בטעמה והיא שם, היא ננקדת בקמץ, כגון {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|וְהַבָּשָׂר}} {{ק|([[ויקרא ז יט]])}}, {{צ|וְהַמָּרָק}} {{ק|([[שופטים ו יט]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן.

אבל אם היא נקראת ונסברת עם התיבה שלאחריה, לא יתכן בה קמץ, כגון {{צ|וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים}} {{ק|([[במדבר ז פח]])}}, {{צ|וּמְרַק פִּגֻּלִים}} {{ק|([[ישעיהו סה ד]])}}, {{צ|וּבְשַׂר קֹדֶשׁ}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}, {{צ|מַאֲכַל פַּרְעֹה}} {{ק|([[בראשית מ יז]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} {{ק|([[שמות לא טו]])}}. [כי&quot;מ: וכל {{צ|שַׁבַּת}} דסמיך לאדכרא פתח, וכל {{צ|שַׁבָּת}} העומד קמץ; {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} פתח, אבל] {{צ|שַׁבַּת הָאָרֶץ}} {{ק|([[ויקרא כה ו]])}}, בין שהוא בא במקף בין שהוא עומד בטעם, הוא ננקד בפתח. 

וכל {{צ|מַלְאָךְ}} דסמיך לאדכרא פתח, כגון {{צ|מַלְאַךְ יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים}} {{ק|([[בראשית לא יא]])}}. [כי&quot;מ: בר מן ב' שאף על פי שאינן סמוכין לאדכרא הן פתחין, והן במסורת המקרא, וסימניך: {{צ|וּמַלְאַךְ פָּנָיו}} {{ק|([[ישעיהו סג ט]])}}, {{צ|וּמַלְאַךְ הַבְּרִית}} {{ק|([[מלאכי ג א]])}}.] ואם אינו סמוך לאדכרא, כגון {{צ|וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב}} {{ק|([[איוב א יד]])}}, קמץ. 

זהו כללו שלדבר: כל מילה שנסברת ונקראת עם המלה שלאחריה ננקדת בפתח, בר מן י&quot;ג מילין שאף על פי שהן נסמכין לשלאחריהן הן נקמצין. ואלו הן: {{צ|כְּתָב הַדָּת}} {{ק|([[אסתר ד ח]])}}, {{צ|וְאוּלָם הַכִּסֵּא}} {{ק|([[מ&quot;א ז ז]])}}, {{צ|שְׁאָר יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ישעיהו י כ]] ועוד 1)}}, {{צ|בִּשְׁאָט (ב)נֶפֶשׁ}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}, {{צ|כְּדָת הַיּוֹם}} {{ק|([[אסתר ט יג]])}}, {{צ|מַצַּב פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ש&quot;א יג כג]] ועוד 4)}}, {{צ|וּמְנָת הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ג]])}}, {{צ|הָגְלָת יְהוּדָה}} {{ק|([[ירמיהו יג יט]])}}, {{צ|וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}}, {{צ|וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ}} {{ק|([[ויקרא כו לד]])}}, {{צ|וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת}} {{ק|([[אסתר א ד]])}}, {{צ|מַתָּן אָדָם}} {{ק|([[משלי יח טז]])}}, {{צ|פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[אסתר א כ]])}}. 

ועוד אודיעך: כל וי&quot;ו שהיא בראש התיבה, והאות שלאחריה היא אחת מן אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, ואותה אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בחטף פתח, הו&quot;ו שלפניה היא נפתחת, כגון {{צ|וַהֲלַכְתֶּם}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, {{צ|וַחֲזַקְתֶּם}} {{ק|([[יהושע כג ו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַעֲבַדְתֶּם}} {{ק|([[שמות כג כה]])}}] [כי&quot;מ: וַעֲבַרְתֶּם {{ק|([[דברים יב י]]}}], {{צ|וַאֲשֶׁר}} {{ק|([[בראשית ז כג]])}}, {{צ|וַאֲדַבֵּרָה}} {{ק|([[בראשית יח ל]])}}. אבל {{צ|וָאֲדַבֵּר}} {{ק|([[דברים א מג]])}} יוצא מתנאי זה, שהוא קמץ מפני שהוא לשעבר. ויש אחד שהוא להבא והוא פתח: {{צ|עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ}} {{ק|([[יחזקאל ב א]])}}. 

ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ננקדת בקמץ או בפתח והתיבה לשעבר, תדע שהוי&quot;ו נקמצת, כגון {{צ|וָאַרְבֶּה}} {{ק|([[יהושע כד ג]])}}, {{צ|וָאֶתֵּן}} {{ק|([[בראשית מ יא]])}}, {{צ|וָאֶשְׁמַע}} {{ק|([[ש&quot;א טו כד]])}}, {{צ|וָאֶקְרָא}} {{ק|([[בראשית לט יד]])}}. 

ואם היא להבא הוי&quot;ו ננקדת בשבא, כגון {{צ|וְאֶתְּנָה בְרִיתִי}} {{ק|([[בראשית יז ב]])}}, {{צ|וְאֹמְרָה}} {{ק|([[בראשית מו לא]])}}, {{צ|וְאֶעֱשֶׂה}} {{ק|([[בראשית כז ט]])}}, {{צ|וְחָלָה}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|וְעָמַד}}, {{צ|וְהָיָה}}, {{צ|וְעָלוּ}}, {{צ|וְהָיוּ}} וכל דומיהן. 

ועוד אשכילך, שכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשעבר, כגון {{צ|וְעָמְדוּ}} {{ק|([[נחמיה יב לט]])}}, {{צ|וְעָבְרוּ}}, {{צ|וְאָמְרוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ה ז]])}}, {{צ|בָּגְדוּ}} {{ק|([[ירמיהו יב ו]])}}, {{צ|בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|גָּבְרוּ}} {{ק|([[בראשית ז יט]])}}, {{צ|חָמְדוּ}} {{ק|([[משלי א כב]])}}, {{צ|זָכְרוּ}} {{ק|([[שופטים ח לד]])}} וכל דומיהן, אף על פי שהשבא בא אחריו, לא יבטל הקמץ. ואפילו אם היא בלשון יעשו, כגון {{צ|וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו}} {{ק|([[שמות ל יט]])}}, {{צ|וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם}} {{ק|([[שמות ל כא]])}}. אבל אם התיבה היא להבא בלשון ציווי, כגון {{צ|וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם}} {{ק|([[בראשית יח ד]])}}, {{צ|רַחֲצוּ הִזַּכּוּ}} {{ק|([[ישעיהו א טז]])}} [כי&quot;מ: אבל {{צ|וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ}} {{ק|([[מ&quot;א כב לח]])}} כולו קמץ, וכן {{צ|לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ד]])}} כולו קמץ], {{צ|בַּחֲרוּ לָכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]], [[מ&quot;א יח כה]])}}, כולהון פתחין. וכן {{צ|אָמְרָה}}, {{צ|גָּבְרָה}}, {{צ|עָבְרָה}}, וכן {{צ|אָמַרְתָּ}}, {{צ|בָּחַרְתָּ}}, {{צ|גָּעַרְתָּ}} ודומיהן שהן לשעבר הן קמצין, ולא יבטל בהן השבא את הקמץ. 

וכל {{צ|וַיַּעַל}}, {{צ|וַיַּחַץ}}, {{צ|וַיַּעַשׂ}}, {{צ|וַתַּעַל}}, {{צ|וַתַּעַשׂ}}, כולהון פתחין וכל דומיהן, וטעמ' לעיל. 

[כי&quot;מ: וכל עשייה פתח בר מן ב' קמץ וסוף פסו': {{צ|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּֽעַשׂ}} {{ק|([[איוב כג יג]])}} {{צ|עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָֽשׂ}} {{ק|([[אסתר ה ו]])}}. וכל {{צ|מַעֲשֵׂה}} קמץ, בר מן י&quot;ב פתח, וסימ': {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, {{צ|בֹּשֶׂם}} {{ק|([[ישעיהו ג כד]])}}, {{צ|לְמִצְרַיִם}} {{ק|([[ישעיהו יט טו]])}}, {{צ|הַפְכְּ[כֶ]ם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|מְרֻקָּחִים}} {{ק|([[דה&quot;ב טז יד]])}}, (חשב) {{צ|הֵחֵל}} {{ק|([[דה&quot;ב לא כא]])}}, {{צ|לְהָסִיר}} {{ק|([[איוב לג יז]])}}, {{צ|אֶת כָּל (אלה) [זֶה]}} {{ק|([[קהלת ח ט]])}} {{צ|תִּמְצָא}} {{ק|([[קהלת ט י]])}}, {{צ|בְמִשְׁפָּט}} {{ק|([[קהלת יב יד]])}}.]

וכל {{צ|וַיֵּשֶׁב}}, {{צ|וַתֵּשֶׁב}}, {{צ|וַיָּקָם}}, {{צ|וַתָּקָם}}, {{צ|וַתָּרָם}}, {{צ|וַנָּשָׁב}} וכל דומיהן קמצין, בר מן וי&quot;ו שבראש התיבה שהיא פתוחה, וטעמ' לעיל. 

ואין אות שתהא שוה לח&quot;ת ועי&quot;ן במצע לעניין פתחות כי אם ה&quot;א לבדה במקומות מועטין, כגון {{צ|וַתַּהַר}}, {{צ|בַּהַט}}, {{צ|לַהַט}}, {{צ|רַהַב}}, {{צ|לַהַב}}. 

וכל {{צ|אָז}} קמץ. 

וכל {{צ|אַךְ}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|רַק}}, פתח. 

וכל {{צ|וַיֹּאכַל}}, {{צ|וַתֹּאכַל}}, {{צ|וַיֹּאמֶר}}, {{צ|וַתֹּאמֶר}}, כולהון פתחין וטעמ' לרע, בר מן חד דטעמיה לעיל: {{צ|הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ}} {{ק|([[משלי ז יג]])}}. ואפילו אתנחתא וסוף פסוק' כולהון פתחין. 

ועוד דע והבן: אם באה ה&quot;א בראש התיבה, ובאה אחריה אל&quot;ף או עי&quot;ן, כגון {{צ|הָעַמִּים}}, {{צ|הָעָם}}, {{צ|הָעֹמְדִים}}, {{צ|הָאֵל}}, {{צ|הָאֲדָמָה}}, {{צ|הָאֲרָצוֹת}}, {{צ|הָאָדָם}}, {{צ|הָעֶבֶד}}, {{צ|הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי}} {{ק|([[בראשית מח טו]])}} וכל דומיהן – קמצין. 

ואם באה ה&quot;א בתימה, כגון {{צ|הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט}} {{ק|([[איוב ח ג]])}}, {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, {{צ|הַאֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, {{צ|הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}}, {{צ|הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ}} {{ק|([[ירמיהו ה כב]])}}, ננקדת בפתח, וכל דומיהן. 

ועוד {{צ|רָץ}} שהוא לשון דיבור, כגון {{צ|וְהִנֵּה אִישׁ רַץ לְבַדּוֹ}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כד]] עי&quot;ש)}}, הוא פתח, ואם הוא עניין שם, כגון {{צ|רָץ לִקְרַאת רָץ}} {{ק|([[ירמיהו נא לא]])}}, הוא קמץ. 

וכל {{צ|עַל}}, {{צ|וְעַל}} שהן סמוכין, כגון {{צ|עַל הַמְּנֹרָה}} {{ק|([[ויקרא כד ד]])}} {{צ|עַל הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות כה כ]])}}, פתחין, ואם אינו סמוך, כגון {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל}} {{ק|([[בראשית כז לט]])}}, הן קמצין. 

וכל {{צ|עַד}}, {{צ|וְעַד}} פתחין. 

וכל {{צ|חַג}}, {{צ|וְחַג}} הנסמך לשם הקודש ולאות ה&quot;א הן פתחין, כגון {{צ|חַג יְיָ לָנוּ}} {{ק|([[שמות י ט]])}}, וכגון {{צ|חַג הַמַּצּוֹת}}, {{צ|חַג הַשָּׁבֻעוֹת}}, {{צ|חַג הַסֻּכּוֹת}} {{ק|([[דברים טז טז]])}}. והיוצאין מתנאי זה הן קמצין, [כי&quot;מ: {{צ|בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח ב]])}}, {{צ|בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג}} {{ק|([[מ&quot;א ח סה]])}}.] בר מן ג' פתחין: {{צ|אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים}} {{ק|([[תהלים קיח כז]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת}} דעזרא {{ק|([[עזרא ו כב|ו כב]])}}. 

תנאי {{צ|מָה}} קמץ ו{{צ|מַה}} פתח: כל {{צ|מָה}} הסמוך לאלו ג' אותיות אה&quot;ר קמצין, כגון {{צ|מָה אֹמַר}} {{ק|([[שמות ג יג]])}}, {{צ|מָה הָאָרֶץ}} {{ק|([[במדבר יג יט]])}}, {{צ|מָה רְאִיתֶם}} {{ק|([[שופטים ט מח]])}}, אף על פי שאם בא במקף עם אחת מג' אותיות הללו, הוא קמץ ומתוג הוא כמעט מלמטה.

בר מן ד' שהן סמוכין לה&quot;א והם פתחין, והם {{צ|אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא}} {{ק|([[בראשית כג טו]])}}, {{צ|וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה־הִוא}} {{ק|([[במדבר יג יח]])}}, {{צ|וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא}} {{ק|([[תהלים לט ה]])}}, {{צ|וָאֹמַר מַה־הִיא וַיֹּאמֶר זֹאת הָאֵיפָה}} {{ק|([[זכריה ה ו]])}}. 

ואם הוא עומד באחד מי&quot;ב טעמים הוא קמץ, כגון {{צ|וְנַחְנוּ מָ֔ה}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְלֹא יָדַעְתִּי מָֽה}} {{ק|([[ש&quot;ב יח כט]])}},] {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָ֑ה}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}} וכל דומיהן. 

וכל {{צ|מָה}} דארמית דדניאל ועזרא קמצין, כגון {{צ|מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה}} {{ק|([[דניאל ב כט]])}}. 

ויש ז' {{צ|מָה}} במקרא דסמיכן לח&quot;ת ועי&quot;ן והן קמצין, ואלו הן: {{צ|מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ}} {{ק|([[בראשית לא לב]])}}, {{צ|(ו)מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי}} {{ק|([[בראשית לא לו]])}}, {{צ|כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח יג]])}}, {{צ|וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְיָ הֵעִיד בֵּינְךָ}} {{ק|([[מלאכי ב יד]])}}, {{צ|וּמָה חַשְׁחָן}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}, {{צ|וְ[יֵ]אמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו}} {{ק|([[איוב כא כא]])}}. וכל דסמיכין לח&quot;ת ועי&quot;ן הן {{צ|מֶה}}, בר מן אילין ז'. ועוד יש כ&quot;ד {{צ|מֶה}} בקרי שאינן סמוכין לח&quot;ת ועי&quot;ן, והן על פי המסורת. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|מֶה}} הוא בא או במשרת או מתוג הוא כמעט מלמטה, והאות הבאה אחריה ננקדת ברפי, כגון {{צ|מֶ֣ה לִידִידִי}} {{ק|([[ירמיהו יא טו]])}}. 

וכל אות הבאה אחר {{צ|מַה}} פתח היא נדגשת, כגון {{צ|מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק}}, {{צ|מַה נֹּאמַר}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, ו{{צ|מַה תֹּאמַר}} {{ק|([[ש&quot;א כ ד]])}}, {{צ|מַה יִּתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת א ג]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מַה יַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[תהלים נו ה]])}},] {{צ|מַה נַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[שופטים יג ח]])}}, {{צ|מַה תַּעֲשֶׂה}} {{ק|([[ישעיהו מה ט]])}} וכל דומיהן. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא אות א&quot;ח ה&quot;ע בתיבה ואחריה אות המודגשת או ננקדת בשבא, לא תתכן אותה אות א&quot;ח ה&quot;ע שתהא ננקדת כי אם בפתח לבדו או בקמץ לבדו, כגון {{צ|אַתֶּם}}, {{צ|אַבְרֵךְ}}, {{צ|בַּעְלִיס}}, {{צ|עַמִּים}}, {{צ|עָבְרוּ}}, {{צ|חַרְבּוֹ}}, {{צ|הַרְבּוּ}}, ולא יתכן להיות בה חטף פתח, אבל יתכן להיות חטף קמץ, כגון {{צ|עֳבְרְכֶם}} {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|הֳתְפָּקְדוּ}}, {{צ|הֳגְלָה}}. 

ויש סופרים שאינן מחברין חטף קמץ באות ואם בא בשבא תחת אות הסמוך לה, אלא נוקדים אותה בקמץ לבדו, ועשים {{צ|אָרְכָּהּ}}, {{צ|רָחְבָּהּ}}, {{צ|אָכְלָה בְשִׁלֹה}} {{ק|([[ש&quot;א א ט]])}}. ולא יתכן בעיני להיות כן, לפי שמצאנו {{צ|אֳכְלָה בְשִׁלֹה}} במסורת: לית דכוותיה, ואם כן הוא, הלא מצינו כמו כן ננקד {{צ|אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ}} {{ק|([[משלי ל כ]])}} בקמץ לבדו, ועתה נסתר המסורת. ועוד {{צ|קֳרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ}} {{ק|([[תהלים סט יט]])}}, מצינו במסורת: לית דכוותיה, ומצינו עוד {{צ|קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע}} {{ק|([[דברים טו ט]])}} ננקד כמו כן בקמץ, לפיכך נראה בעיני שיתכן חטף קמץ באות אף על פי שהאות השנייה לה ננקדת בשבא, כדי להפריד בין להבא בין לשעבר. 

ובכל מקום שתמצא {{צ|אַרְבַּע}} במקרא, בין אתנחתא בין סוף פסוק, כולהון פתחין. 

וכל {{צ|הַהוּא}}, {{צ|הַהִיא}} – פתח. 

וכל {{צ|הָהָר}}, [כי&quot;פ: {{צ|הָעָם}}] [כי&quot;מ: {{צ|הָהֵם}}] – קמצין. 

כל {{צ|נִמְכַּר}}, {{צ|וְנִמְכַּר}} – פתחין. 

וכל {{צ|מָךְ}} {{צ|וּמָךְ}} – קמצין.

וכל {{צ|חֲמַת}} שהוא לשון רוגז פתחין, וכל לשון קריה קמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת}} {{ק|([[ישעיהו י ט]])}}, {{צ|לְבֹא חֲמָת}} {{ק|([[במדבר יג כא]])}},] בר מן חד: {{צ|וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה}} דנבואת עמוס {{ק|([[עמוס ו ב|ו ב]])}}. 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|חָתָן}} קמץ, בר מן ד' דפתח חטף: {{צ|וַתִּקַּח}} {{ק|([[שמות ד כה]])}}, {{צ|וַיִּרֶף}} {{ק|([[שמות ד כו]])}}, {{צ|אַחְאָב}} {{ק|([[מ&quot;ב ח כז]])}}, (המלך) [{{צ|הַתִּמְנִי}} {{ק|([[שופטים טו ו]])}}], וחד {{צ|וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;א כב יד]])}}.] 

וכל {{צ|שָׁמָּה}} שהוא כמו שָׁם כולו קמץ וטעמיה מלעיל, אבל {{צ|שַׁמָּה וּמִזָּה}} {{ק|([[בראשית לו יג]])}} שהיא שם, חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. [כי&quot;מ: וכן {{צ|שַׁמָּה}} שהוא לשון שממה, כגון {{צ|שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי}} {{ק|([[ירמיהו ח כא]])}}, חציו פתח וחציו קמץ וטעמיה מלרע.] 

וכן {{צ|יָמָּה}} קמץ וטעמיה מלעיל. 

{{צ|בַּמָּה}} – חציו הראשון פתח והשני קמץ וטעמיה מלרע. 

{{צ|למה}}, {{צ|ולמה}}, בין דגש ובין רפי כולו קמץ, ואם הוא דגש טעמיה לעיל, ואם הוא רפי טעמיה לרע. 

ועתה אודיעך תנאי {{צ|לָמָה}} רפי ו{{צ|לָמָּה}} דגש, באי זה מקום יוכשר דגש ובאי זה מקום יוכשר רפי. את הנסמך לג' אותיות א(ה)ח&quot;ע הן רפין, כגון {{צ|לָמָה יְיָ}} {{ק|([[שמות לב יא]])}}, {{צ|לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ}} {{ק|([[במדבר כא ה]])}}, {{צ|לָמָה עֲלִיתֶם}} {{ק|([[שופטים טו י]])}}, בר מן ה' דגש, והן {{צ|לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי}} {{ק|([[ש&quot;א כח טו]])}}, {{צ|לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לא]])}}, {{צ|לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע}} {{ק|([[תהלים מט ו]])}}, {{צ|לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח}} {{ק|([[ירמיהו טו יח]])}}, {{צ|לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כב]])}}, וטעמיה מלעיל. 

וכל הנסמך לשאר י&quot;ט אותיות דגש, בר מן ג' רפיין, והן {{צ|לָמָה זְנַחְתָּ[נִי] (ותמאס)}} {{ק|([[תהלים מג ב]])}}, {{צ|לָמָה שְׁכַחְתָּנִי}} {{ק|([[תהלים מב י]])}}, {{צ|לָמָה שַׂמְתַּנִי לְמִפְגָּע לָךְ}} {{ק|([[איוב ז כ]])}}. כל {{צ|לָמָה}} רפי טעמיה לרע בר מן דין {{צ|לָ֤מָה שַׂמְתַּנִי}} דטעמיה לעיל. 

כל מפיק ה&quot;א בסוף התיבה, האות הקדומה לה היא נקמצת, כגון {{צ|אֳרְכָּהּ}}, {{צ|רֳחְבָּהּ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|אֲהָהּ}} וכל דומיהן. 

אבל אם התיבה נסברת ונקראת עם התיבה אשר לפניה, כגון {{צ|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּ֣בַהּ שָׁמָ֑יִם}} {{ק|([[איוב כב יב]])}}, היא נפתחת והטעם מלעיל. 

ועוד הבן: כל מקום שתמצא שבא בין שני קמצין, כגון {{צ|יָדְךָ}}, {{צ|שָׂדְךָ}}, {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|חֲמָתְךָ}}, {{צ|בְּקָרְךָ}}, אפילו יהיה התיבה לשון עשייה, כגון {{צ|אֲשֶׁר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים כה יח]])}}, {{צ|הוּא עָֽשְׂךָ֖}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, לא יבטל השבא הקמץ אשר לפניו באלו ובכל דומיהן, וצריך הקמץ אשר לפני השבא להיות כמעט מתוג. אבל אם יצטרף דיגוש עם השבא באות, כגון {{צ|לְבַדְּךָ}} והדומה לו, לא יתכן הקמץ שם. 

וזהו טעמו שלדבר: אם תוציא אות ך' שבסוף התיבה מאלו הנזכרים למעלה ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|יָדוֹ}}, {{צ|יָדָהּ}}, {{צ|יָדִי}}, {{צ|בְּקָרוֹ}}, {{צ|בְּקָרִי}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבוֹ}},] {{צ|לְבָבִי}}, {{צ|שָׂדִי}}, {{צ|חֲמָתִי}}, אין שבא בתיבה, וחוקו ומשפטו להיות קמץ, שאין כאן אחת משמונה דברים המבטלין את הקמץ. אבל {{צ|לְבַדְּךָ}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְבָבְךָ}}, {{צ|עִמְּךָ}}, {{צ|נַפְשְׁךָ}}] והדומה להן, אם תוציא אות ך' משם ותשים בה אות אחרת, כגון {{צ|לְבַדּוֹ}}, {{צ|לְבַדָּהּ}}, {{צ|לְבַדִּי}}, {{צ|לְבַדָּם}}, הדגש עומד במקומו, והוא אחד מח' דברים המבטלין את הקמץ. 

ועוד: אם תעשה את התיבה הזאת לשון נקבה, כגון {{צ|לְבַדֵּךְ}}, הדגש עומד במקומו; ואלו התיבות הנזכרות למעלה, אם תעשה אותן לשון נקבה, כגון {{צ|יָדֵךְ}}, {{צ|לְבַבֵךְ}}, {{צ|בְּקָרֵךְ}}, אין שם עלילת ח' דברים המבטלין בהן את הקמץ. וכן הילוכן בכל המקרא. 

ובכל מקום שתמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן בתיבה ואחריה ה&quot;א בסוף התיבה, אין אותה ח&quot;ת ועי&quot;ן מבטלת את הקמץ אשר לפניה, כגון {{צ|אַרְבָּעָה}}, {{צ|שְׁמָעָה… סְלָחָה}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}} וכל דומיהן. 

תנאי {{צ|כל}}, {{צ|וְכל}}, [כי&quot;מ: {{צ|בְּכל}}, {{צ|מִכּל}}, {{צ|לְכל}}, {{צ|הַכּל}}, {{צ|הֲכל}}, {{צ|כְּכל}},] את שהוא בא בטעם או במשרת, הוא ננקד {{צ|כֹּל}} חולם, ואת שהוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, הוא ננקד {{צ|כָּל}} בקמץ, [כי&quot;מ: כגון {{צ|כָּל בְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא כז יא]])}}, {{צ|וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ}} {{ק|([[אסתר ה יג]])}}, {{צ|בְּכָל הַדֶּרֶךְ}} {{ק|([[דברים א לא]])}}, {{צ|מִכָּל הָאֹכֶל}} {{ק|([[ויקרא יא לד]])}}, {{צ|לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|הֲכֹל הַיּוֹם}} {{ק|([[ישעיהו כח כד]])}}, {{צ|כְּכָל אֲשֶׁר}} {{ק|([[אסתר ג יב]])}} וכל דומ'. והבא בטעם או במשרת הוא ננקד מלעיל במלוא פום, כגון {{צ|וּבְחֹסֶר כֹּ֑ל}} {{ק|([[דברים כח מח]])}}, {{צ|וְכֹ֣ל אֲשֶׁר (זכל) [יִפֹּל]}} {{ק|([[ויקרא יא לב]])}}, כולהון ננקדין במלא פום]. בר מן ב' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן ננקדין בקמץ, והם: {{צ|כָּ֥ל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ}} {{ק|([[משלי יט ז]])}}, {{צ|כָּ֥ל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה}} {{ק|([[תהלים לה י]])}}, ואין זולתם במקרא. 

וכל {{צ|אַל}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַל}}] הוא פתח. 

וכל יו&quot;ד וי&quot;ו בסוף התיבה [כי&quot;פ: האות אשר למעלה מהם ננקדת] [כי&quot;מ: ננקד כולו] בקמץ, כגון {{צ|אֵלָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, [כי&quot;פ: {{צ|שִׁנָּיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|יָמָיו}},] [כי&quot;מ: {{צ|גַּלָּיו}}, {{צ|דָּמָיו}}, {{צ|הָרָיו}}, {{צ|וּבָנָיו}}, זָרָיו, {{צ|חַיָּיו}}, טַפָּיו, {{צ|יָמָיו}}, {{צ|כַּפָּיו}}, {{צ|לְפָנָיו}}, {{צ|מַדָּיו}}, {{צ|נִינָיו}}, {{צ|שָׂרָיו}}, {{צ|עֵינָיו}}, {{צ|פָּנָיו}}, {{צ|צָרָיו}}, {{צ|קַרְנָיו}}, {{צ|רַבָּיו}}, {{צ|[תַּ]חְתָּיו}} וכל דומיהן. ויש מן הנוקדים {{צ|עָנָיו}}, {{צ|בָּנָיו}}, שמטילין נקודה אחת בתוך הוי&quot;ו שלסוף {{צ|עָנָיו}}; ולא יתכן להיות, כי לא יכול להפריד בין {{צ|עֵשָׂו}} ל{{צ|עָשׂוּ}}, וסוף התיבה ננקדת כמין אוּ, על כן ראוי להטיל שם ב' נקודות להציב דבר על מתכונתו.] 

וכל {{צ|הִנָּךְ}}, {{צ|עָנָךְ}}, {{צ|עַמָּךְ}}, {{צ|עִמָּךְ}}, [כי&quot;מ: {{צ|אֲנָךְ}}] וכל דומיהן, קמצין. 

וכל ברוי דיוסף, כגון {{צ|וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר}} {{ק|([[בראשית מא מט]])}}, קמצין; [כי&quot;מ: ברויי דשאר קרייא, כגון {{צ|נַשְּׁקוּ בַר}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|בַּר בִּטְנִי}} {{ק|([[משלי לא ב]])}}, {{צ|וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ}} {{ק|([[איוב יא ד]])}}, פתחין]. וכל פרוי דבלק – {{צ|פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ}} {{ק|([[במדבר כג ב]] ועוד 3)}} – [כי&quot;מ: קמצין; שאר פרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|פַּר בֶּן בָּקָר}} {{ק|([[ויקרא ד ג]] ועוד רבים)}}]. קרויי דבלעם, כגון {{צ|וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כג ד]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר קרויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְשָׂשֹׂן וִיקַר}} {{ק|([[אסתר ח טז]] עי&quot;ש)}}]. וכל בזוי דמשלי, כגון {{צ|בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב}} {{ק|([[משלי יא יב]])}}, [כי&quot;מ: קמצין; שאר בזויי דקרא פתחין, כגון {{צ|וְלָבֹז בַּז}} {{ק|([[ישעיהו י ו]])}}]. כברוי דקהלת – [כי&quot;פ: {{צ|מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (הוּא)}} {{ק|([[קהלת ג טו]])}}] [כי&quot;מ: כגון {{צ|כִּי כְבָר רָצָה}} {{ק|([[קהלת ט ז]])}} – קמצין, שאר קריא פתחין, כגון {{צ|עַל נְהַר כְּבָר}} {{ק|([[יחזקאל א א]] ועוד 3)}}]. קלוי דדניאל, כגון {{צ|קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא}} {{ק|([[דניאל ג ה]] ועוד 3)}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, כולהון קמצין; [כי&quot;מ: שאר קריא פתחין, כגון {{צ|קַל בְּרַגְלָיו}} {{ק|([[ש&quot;ב ב יח]])}}]. 

וכל {{צ|אַיִן}} פתחין, בר מן חד זקף קמץ, וסימ': {{צ|וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָ֔יִן}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}. וכל [כי&quot;פ: {{צ|עַיִן}},] {{צ|יַיִן}}, {{צ|מַיִם}}, פתח, בר מן אתנחתא וסוף פסוק קמץ. וכן {{צ|שָׁמַיִם}}, {{צ|מִיֹּמַיִם}} {{ק|([[הושע ו ב]])}}, {{צ|פַּעֲמַיִם}}, פתחין, בר מן אתנחתא וסוף פסוק.

ובכל מקום אתנחתא וסוף פסוק קמץ, בר ממקצת מקומות בכל ספר וספר שהן פתחין, והם במספר בכל ספר וספר. 

אתנחתיות דבראשית י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַ֑ל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, {{צ|לוֹט הַפֶּ֑תְחָה}} {{ק|([[בראשית יט ו]])}}, {{צ|וְאַכַּד וְכַלְנֵ֑ה}} {{ק|([[בראשית י י]])}}, {{צ|אֶל הָגָר וַתַּ֑הַר}} {{ק|([[בראשית טז ד]])}}, {{צ|וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַ֑ל}} {{ק|([[בראשית כא ח]])}}, {{צ|וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב י]] ועוד 2)}}, {{צ|וַיָּקָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּבֶז}} {{ק|([[בראשית כה לד]])}}, {{צ|הִנֵּה נָא זָקַ֑נְתִּי}} {{ק|([[בראשית כז ב]])}}, {{צ|וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁ֑בַע}} {{ק|([[בראשית כח י]])}}, {{צ|וְאַחַר יָלְדָה בַּ֑ת}} {{ק|([[בראשית ל כא]])}}, {{צ|וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּ֑טַח}} {{ק|([[בראשית לד כה]])}}, {{צ|בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַ֑ד}} {{ק|([[בראשית מט כז]])}}. 

סוף פסוק דבראשית פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: י&quot;ג], וסימן: [כי&quot;מ: {{צ|וּבֵין הַחֹשֶֽׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}},] {{צ|וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַֽל}} {{ק|([[בראשית ג ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לָהֶם לַחֹֽמֶר}} {{ק|([[בראשית יא ג]])}},] {{צ|וְגֶתֶר וָמַֽשׁ}} {{ק|([[בראשית י כג]])}}, {{צ|אָנֹכִי בֹּרַחַֽת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}}, {{צ|אֶת בְּרִיתִי הֵפַֽר}} {{ק|([[בראשית יז יד]])}}, {{צ|הָרָעָה וָמַֽתִּי}} {{ק|([[בראשית יט יט]])}}, {{צ|לְאַבְרָהָם מְצַחֵֽק}} {{ק|([[בראשית כא ט]])}}, {{צ|אֶת רִבְקָה וַיֵּלַֽךְ}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|וְגַעְתָּם וּקְנַֽז}} {{ק|([[בראשית לו יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|קְנַז}} דקריא פתחין,] {{צ|קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֶֽם}} {{ק|([[בראשית מח ט]] עי&quot;ש)}}, {{צ|בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָֽחַם}} {{ק|([[בראשית מט כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|לְפַרְעֹה לַחֹ֑מֶשׁ}} {{ק|([[בראשית מז כו]])}}]. 

אתנח' דאלה שמות פתחין ג', וסימ': {{צ|וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[שמות י כט]])}}, {{צ|וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַ֑שׁ}} {{ק|([[שמות טז כ]])}}, {{צ|לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁ֑ה}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}. 

סוף פסוק' דאלה שמות פתחין [כי&quot;פ: ו'] [כי&quot;מ: ח'], וסימ': {{צ|יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּֽשׁ}} {{ק|([[שמות טו ז]])}}, {{צ|לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶֽשֶׁךְ}} {{ק|([[שמות כב כד]])}}, [כי&quot;מ: לית נָשֶׁך בקר', {{צ|לָאֵפֹד וְלַחֹֽשֶׁן}} {{ק|([[שמות כה ז]])}},] {{צ|וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵֽן}} {{ק|([[שמות לא י]])}}, {{צ|וַיָּקֻמוּ לְצַחֵֽק}} {{ק|([[שמות לב ו]])}}, {{צ|וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵֽם}} {{ק|([[שמות לג יט]])}}, [כי&quot;מ: לית נָדֶר בקר',] {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּֽרְתָּ}} {{ק|([[שמות לד א]])}}. 

אתנח' דויקרא פתחין [כי&quot;פ: ג'] [כי&quot;מ: ד'], וסימ': {{צ|מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶ֑נָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, {{צ|וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָ֑ה}} {{ק|([[ויקרא ז י]])}}, {{צ|אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶ֑שֶׁךְ}} {{ק|([[ויקרא כה לז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בֵּין הַקֹּדֶשׁ}} {{ק|([[ויקרא י י]])}}].

סוף פסוק' פתח' חד: {{צ|אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵֽרֶב}} {{ק|([[ויקרא יג נו]])}}. 

אתנח' דבמדבר סיני פתחין ד', וסימ': {{צ|וּבְנֻחֹה יֹאמַ֑ר}} {{ק|([[במדבר י לו]])}}, {{צ|נָשֵׁינוּ [וְ]טַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַ֑ז}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}}, {{צ|וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַ֑ר}} {{ק|([[במדבר טו לא]])}}, {{צ|וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵ֑בֶר}} {{ק|([[במדבר כד כד]])}}, [כי&quot;מ: לית עָבֶר בקר'].

אתנח' דאלה הדברים פתחין ד', וסימ': {{צ|אֲשֶׁר שִׁבַּ֑רְתָּ}} {{ק|([[דברים י ב]])}}, {{צ|עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶ֑ם}} {{ק|([[דברים יא יח]])}}, {{צ|בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּ֑נּוּ}} {{ק|([[דברים לא יד]])}}, {{צ|עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵ֑ף}} {{ק|([[דברים לב יא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דאלה הדברים.]

סליקו להו אתנח וסוף פסוק פתח דתורה.

אתנח' דיהושע פתחין ג', וסימן: {{צ|וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ו יח]])}}, {{צ|וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵ֑רֶם}} {{ק|([[יהושע ז א]])}}, [כי&quot;מ: לית חָרֶם בקר',] {{צ|וַיִּתְּנוּ [אֶת] הַכְּנַעֲנִי לָמַ֑ס}} {{ק|([[יהושע יז יג]])}}.

לית פתח בסו' פסו' דיהושע. 

אתנח' דשופטים [כי&quot;פ: ב'] [כי&quot;מ: ג' פתח], וסימן: {{צ|יוֹשֵׁב צְפַ֑ת}} {{ק|([[שופטים א יז]])}}, [כי&quot;מ: [{{צ|וַיִּשְׁתַּ֑חוּ}} דגדעון {{ק|([[שופטים ז טו]] עי&quot;ש)}},] {{צ|וַתְּאַלְצֵ֑הוּ}} {{ק|([[שופטים טז טז]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק' דשופטים ב' פתחין, וסימ': {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דזבולן {{ק|([[שופטים א ל]])}}, {{צ|וַיִּהְיוּ לָמַֽס}} דנפתלי {{ק|([[שופטים א לה]])}}.]

אתנח' דשמואל פתחין יו&quot;ד, וסימן: {{צ|בְּצֶלְצַ֑ח}} {{ק|([[ש&quot;א י ב]])}}, {{צ|רֵאשִׁית הַחֵ֑רֶם}} {{ק|([[ש&quot;א טו כא]])}}, {{צ|וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַ֑ר}} {{ק|([[ש&quot;א טו כג]])}}, {{צ|גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּ֑ת}} {{ק|([[ש&quot;א יז ד]])}}, {{צ|מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶ֑שַׁע}} {{ק|([[ש&quot;א כד יג]])}}, {{צ|וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;א כה לב]])}}, {{צ|(מן השלל) [מֵהַשָּׁלָל] אֲשֶׁר הִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל כב]])}}, {{צ|וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁ֑ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ו ז]])}}, {{צ|וַיְצַו (את) [אֶל] בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַ֑ק}} {{ק|([[ש&quot;ב יז כג]])}}, {{צ|וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַ֑ד}} {{ק|([[ש&quot;ב כב י]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסו' דשמואל (י&quot;ד) [ד'] פתח, וסימ': {{צ|תֹאכַֽל}} {{ק|([[ש&quot;א א ז]])}}, {{צ|זִיף בַּחֹֽרְשָׁה}} {{ק|([[ש&quot;א כג טו]])}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ כְּבַֽת}} {{ק|([[ש&quot;ב יב ג]])}}, {{צ|וַיֵּאָנַֽשׁ}} {{ק|([[ש&quot;ב יב טו]])}}.]

אתנח' דמלכים פתחין ה', וסימ': {{צ|אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן גִּינַ֑ת}} {{ק|([[מ&quot;א טז כא]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַ֑ר}} {{ק|([[מ&quot;א יז יא]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|וַיֹאמַר}} פתחין,] {{צ|כִּי לֹא פָתַח וַיַּ֑ךְ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}}, {{צ|וַיְנַחֵ֑שׁוּ}} {{ק|([[מ&quot;ב יז יז]])}}, {{צ|עָשׂוּ אֶת נֵרְגַ֑ל}} {{ק|([[מ&quot;ב יז ל]])}}.

[כי&quot;מ: סוף פסוק דמלכים ד' פתח, וסימ': {{צ|מִלִּפְנִים וְלַחִיצֽוֹן}} {{ק|([[מ&quot;א ו כט]])}}, {{צ|עֲדָיָה מִבָּצְקַֽת}} {{ק|([[מ&quot;ב כב א]])}}, {{צ|מִגַּת הַחֵֽפֶר}} {{ק|([[מ&quot;ב יד כה]])}}, {{צ|וַיְהַלֵּךְ אַֽט}} {{ק|([[מ&quot;א כא כז]])}}.] 

אתנח' דישעיה פתחין [כי&quot;פ: י'] [כי&quot;מ: (י&quot;ב) [י&quot;א]], וסימ': {{צ|וְעֵינָיו הָשַׁ֑ע}} {{ק|([[ישעיהו ו י]])}}, {{צ|הַהֹלְכִים לְאַ֑ט}} {{ק|([[ישעיהו ח ו]])}}, {{צ|נְעָרִים תְּרַטַּ֑שְׁנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג יח]])}}, {{צ|בִּטְחוּ בַייָ עֲדֵי עַ֑ד}} {{ק|([[ישעיהו כו ד]])}}, [כי&quot;מ: (עולמי) {{צ|עַד עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, וכל {{צ|עַד}} דיקר' פתחין,] {{צ|תֵּלְדוּ קַ֑שׁ}} {{ק|([[ישעיהו לג יא]])}}, {{צ|הֶחְפִּיר לְבָנוֹן קָמַ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו לג ט]])}}, {{צ|וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵ֑כוּ}} {{ק|([[ישעיהו מט כג]])}}, {{צ|יַעֲלֶה הֲדַ֑ס}} {{ק|([[ישעיהו נה יג]])}}, {{צ|כַּדֶּשֶׁא תִפְרַ֑חְנָה}} {{ק|([[ישעיהו סו יד]])}}.

[כי&quot;מ: סופא דפסו' דישעיהו י&quot;ח פתחין, וסימ': {{צ|תְּעַכַּֽסְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ג טז]])}}, {{צ|וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים}} {{ק|([[ישעיהו ג יח]])}}, {{צ|תִּשְׁפַּֽלְנָה}} {{ק|([[ישעיהו ה טו]])}}, {{צ|בַּעֲרִיפֶֽיהָ}} {{ק|([[ישעיהו ה ל]])}}, {{צ|בֶּן־טָֽבְאַֽל}} {{ק|([[ישעיהו ז ו]])}}, {{צ|חָ֥שׁ בַּֽז}} {{ק|([[ישעיהו ח א]], [[ישעיהו ח ג|שם פסוק ג]])}}, {{צ|תִּשָּׁכַֽבְנָה}} {{ק|([[ישעיהו יג טז]])}}, {{צ|הִשְׁבַּֽתִּי}} {{ק|([[ישעיהו טז י]], [[ישעיהו כא ב|שם כא ב]])}}, {{צ|(היה) כַּאֲרִיאֵֽל}} {{ק|([[ישעיהו כט ב]])}}, {{צ|יִצַּֽתּוּ}} {{ק|([[ישעיהו לג יב]])}}, {{צ|מַרְחַקִּֽים}} {{ק|([[ישעיהו לג יז]])}}, {{צ|בָּזְזוּ בַֽז}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, וכל {{צ|בַּז}} שהוא לשון ביזה פתח, {{צ|תִּפָּתַֽחְנָה}} {{ק|([[ישעיהו לה ה]])}}, {{צ|(ויחלו) [יְיַחֵֽלוּ]}} {{ק|([[ישעיהו מב ד]])}}, {{צ|הָשַֽׁב}} {{ק|([[ישעיהו מב כב]])}}, {{צ|עוֹלְמֵי עַֽד}} {{ק|([[ישעיהו מה יז]])}}, {{צ|לַעֲיֵפָֽה}} {{ק|([[ישעיהו מו א]])}}, {{צ|(ויחל) [וָחֵֽל]}} {{ק|([[ישעיהו כו א]])}}.]

אתנח' דירמיה פתחין ג', וסימ': {{צ|וַאֲמַרְתֶּם נִצַּ֑לְנוּ}} {{ק|([[ירמיהו ז י]])}}, {{צ|מְשֻׁבָה נִצַּ֑חַת}} {{ק|([[ירמיהו ח ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְאַרְקָא לָא עֲבַ֑דוּ}} {{ק|([[ירמיהו י יא]])}}.] 

לית פתחין בסו' פסו' דירמיהו. 

אתנח' דיחזקאל פתחין ז', וסימ': {{צ|וִידֵי עַם הָאָרֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ז כז]])}}, {{צ|בֶן אָדָם הֵאָנַ֑ח}} {{ק|([[יחזקאל כא יא]])}}, {{צ|בַּחֶרֶב תֵּהָרַ֑גְנָה}} {{ק|([[יחזקאל כו ו]])}}, {{צ|לָבַ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לד כב]])}}, {{צ|היושבים לָבֶ֑טַח}}. [כי&quot;מ: לית בָטָח בקר' בר מן א': {{צ|בֹּשׁוּ כִּי בָטָח}} {{ק|([[איוב ו כ]])}}, וכל לשון עשייה לשעבר פתח, כגון {{צ|בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי}} {{ק|([[תהלים כח ז]])}},] {{צ|וְלָבֹז בַּ֑ז}} {{ק|([[יחזקאל לח יב]])}} (וחביריו).

[כי&quot;מ: סוף פסו' דיחזקאל (ז') [ח'] פתח, וסימ': {{צ|(גויותהן) [גְּוִיֹּתֵיהֶֽם]}} {{ק|([[יחזקאל א כג]])}}, {{צ|הַחַשְׁמַֽלָה}} {{ק|([[יחזקאל ח ב]])}}, {{צ|בַּשָּׁשַֽׁר}} {{ק|([[יחזקאל כג יד]])}}, {{צ|לְהָבַֽר}} {{ק|([[ירמיהו ד יא]])}}, {{צ|וְלָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל כג מו]])}}, {{צ|בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, {{צ|תֵלַֽכְנָה}} {{ק|([[יחזקאל ל יז]])}}, {{צ|לָבַֽז}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}}.] 

אתנח' דתרי עשר פתחין ח', וסימ': {{צ|לֹא רֻחָמָ֑ה}} {{ק|([[הושע א ו]])}} וחביריו {{ק|([[הושע א ח|שם פסוק ח]], [[הושע ב כה|שם ב כה]])}}, {{צ|סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶ֑לֶת}} {{ק|([[עמוס ט יא]])}}, {{צ|אֲשֶׁר בִּסְפָרַ֑ד}} {{ק|([[עובדיה א כ]])}}, {{צ|עַל מוֹרֶשֶׁת גַּ֑ת}} {{ק|([[מיכה א יד]])}}, [כי&quot;מ: וכל {{צ|גַּת}} דיקר' פתח,] {{צ|וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַ֑ן}} {{ק|([[חבקוק ב יז]])}}, {{צ|וְיָדָיו תְּבַצַּ֑עְנָה}} {{ק|([[זכריה ד ט]])}}, {{צ|וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַ֑בְנָה}} {{ק|([[זכריה יד ב]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסוק דתרי עשר י' פתחין, וסימ': {{צ|תְּנָאַֽפְנָה}} {{ק|([[הושע ד יג]])}}, {{צ|יְשַׁחֲרֻֽנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|יונה}}, {{צ|וַיֵּרָדַֽם}} {{ק|([[יונה א ה]])}}, {{צ|מִזַּעְפּֽוֹ}} {{ק|([[יונה א טו]])}}, {{צ|תִּתְמוֹגַֽגְנָה}} {{ק|([[עמוס ט יג]])}}, {{צ|גזל בעולה}}, {{צ|תֶּחֱרַֽשְׁנָה}} {{ק|([[מיכה ז טז]])}}, {{צ|(ו)לֹא יְאַחֵֽר}} {{ק|([[חבקוק ב ג]])}}, {{צ|לְמַעַן כַּחֵֽשׁ}} {{ק|([[זכריה יג ד]])}}.]

[כי&quot;מ: סליקו להו אתנחתין וסוף פסוק דפתחין בנביאים.]

[כי&quot;מ: בדברי הימים לית פתח באתנח' וסוף פסוק.] 

אתנח' דתילים מ&quot;א פתחין, וסימ': {{צ|אֲסַפְּרָה}} {{ק|([[תהלים ב ז]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים יד ד]])}}, {{צ|יָדְעוּ}} {{ק|([[תהלים נג ה]])}}, {{צ|וַיֵּט}} {{ק|([[תהלים יח י]])}}, {{צ|חַטֹּאות}} {{ק|([[תהלים כה ז]])}}, {{צ|שָׁפְטֵנִי}} {{ק|([[תהלים כו א]])}}, {{צ|שָׁאַלְתִּי}} {{ק|([[תהלים כז ד]])}}, {{צ|רַבַּת}} {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|רִיבָה}} {{ק|([[תהלים לה א]])}}, {{צ|וּבְצַלְעִי}} {{ק|([[תהלים לה טו]])}}, {{צ|יִשְׂמְחוּ}} {{ק|([[תהלים לה יט]])}}, {{צ|שָׁלוֹם}} {{ק|([[תהלים לה כ]])}}, {{צ|רָאִיתָה}} {{ק|([[תהלים לה כב]])}}, {{צ|עֶזְרָתִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|עֶזְרִי}} {{ק|([[תהלים ע ו]])}}, {{צ|(בשמך) [כְּשִׁמְךָ]}} {{ק|([[תהלים מח יא]])}}, {{צ|יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|הִרְכַּבְתָּ}} {{ק|([[תהלים סו יב]])}}, {{צ|רָעָשָׁה}} {{ק|([[תהלים סח ט]])}}, {{צ|תִּשְׁכְּבוּן}} {{ק|([[תהלים סח יד]])}}, {{צ|נִחַר}} {{ק|([[תהלים סט ד]])}}, {{צ|רַבּוּ}} {{ק|([[תהלים סט ה]])}}, {{צ|בַּצָּרָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}, {{צ|חֶרְפָּה}} {{ק|([[תהלים סט כא]])}}, {{צ|שִׁיתֵמוֹ}} {{ק|([[תהלים פג יד]])}}, {{צ|בַּחֲצֵרֶיךָ}} {{ק|([[תהלים פד יא]])}}, {{צ|שָׁמְרָה}} {{ק|([[תהלים פו ב]])}}, {{צ|וַאֲנִי}} {{ק|([[תהלים מ יח]])}}, {{צ|לְפָנִים}} {{ק|([[תהלים קב כו]])}}, {{צ|לִמְנוֹת}} {{ק|([[תהלים צ יב]])}}, {{צ|דְּעוּ}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יָשֵׂם}} {{ק|([[תהלים קז לה]])}}, {{צ|בִּשְׂפָתַי}} {{ק|([[תהלים קיט יג]])}}, {{צ|מִכָּל}} {{ק|([[תהלים קיט צט]])}}, {{צ|הַצִּילָה}} {{ק|([[תהלים קכ ב]])}}, {{צ|נָשָׂאתִי}} {{ק|([[תהלים קכג א]])}}, {{צ|רַבַּת}} קדמא {{ק|([[תהלים קכט א]])}}, {{צ|גָבַהּ}} {{ק|([[תהלים קלא א]])}}, {{צ|תִּדְבַּק}} {{ק|([[תהלים קלז ו]])}}, {{צ|שְׁמַע}} {{ק|([[תהלים קמג א]])}}, {{צ|הַלְלוּיָהּ}} קדמא {{ק|([[תהלים קמח א]])}}.

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דתילים.]

אתנח' דאיוב [כי&quot;מ: כ'] פתחין [כי&quot;פ: י&quot;ג], וסימן: {{צ|הַיּוֹם}} {{ק|([[איוב ג ד]])}}, {{צ|יֶחְשְׁכוּ}} {{ק|([[איוב ג ט]])}}, {{צ|מִבֹּקֶר}} {{ק|([[איוב ד כ]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}, {{צ|כָּלָה}} {{ק|([[איוב ז ט]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|פְּנוּ}} {{ק|([[איוב כא ה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|בַּדֵּי}} {{ק|([[איוב יז טז]])}}, {{צ|(על) פֶרֶץ [עַל] פְּנֵי פֶ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]] עי&quot;ש)}}], {{צ|יִתְּצֵנִי סָבִיב}} {{ק|([[איוב יט י]])}}, {{צ|יִשָּׂאֵהוּ}} {{ק|([[איוב כז כא]])}}, {{צ|כִּי אָמַר}} {{ק|([[איוב לד ה]])}}, {{צ|אַחַת}} {{ק|([[איוב ט כב]])}}, {{צ|אֶמְאַס}} {{ק|([[איוב מב ו]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|מִנְּעוּרַי}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|פַחִים}} {{ק|([[איוב כב י]])}}, {{צ|הָיִיתִי לַעִוֵּר}} {{ק|([[איוב כט טו]])}}, {{צ|(הורוני) [הֹרָנִי] לַחֹמֶר}} {{ק|([[איוב ל יט]])}}, {{צ|מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ}} {{ק|([[איוב לד יז]])}}, {{צ|הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}].

[כי&quot;מ: לית פתחין בסו' פסוק' דאיוב.]

אתנחתין דמשלי פתחין י&quot;א, וסימ': {{צ|לְנָבָל}} {{ק|([[משלי יז ז]])}}, {{צ|הֲתָעִיף}} {{ק|([[משלי כג ה]])}}, {{צ|שְׂדֵה}} {{ק|([[משלי כד ל]])}}, {{צ|תִּשְׂבַּ֑עְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גָּלָה חָצִיר}} {{ק|([[משלי כז כה]])}}, {{צ|(ענוים) [עֲנִיִּים] מֵאֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל יד]])}}, {{צ|לַעֲלוּקָה}} {{ק|([[משלי ל טו]])}}, {{צ|שָׂבְעָה מַּ֑יִם}} {{ק|([[משלי ל טז]])}}, {{צ|עֹרְבֵי נַ֑חַל}} {{ק|([[משלי ל יז]])}}, {{צ|אֶשְׂבַּע}} {{ק|([[משלי ל ט]])}}, {{צ|רָגְזָה אֶ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל כא]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דמשלי. לית [פתח ב]אתנח' וסוף פסוק' דרות. לית פתחין באתנח' וסו' פסו' דשיר השירים.] 

אתנח' דקהלת פתח חד, וסימ': {{צ|מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּ֑ח}} {{ק|([[קהלת י ד]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק' דקהלת. לית פתחין וסו' פסוק דאיכה.] 

[כי&quot;מ: אתנח' דאסתר חד פתח, וסימ': {{צ|מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף}} {{ק|([[אסתר ו ב]])}}.]

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסוק דאסתר.]

אתנח' דדניאל פתחין י&quot;ט, וסימ': {{צ|הַמֶּלְצַ֑ר}} {{ק|([[דניאל א יא]])}}, {{צ|לְבַיְתֵהּ אֲזַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב לב]])}}, {{צ|דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ב מא]])}}, {{צ|וּמִנְּהֵין חֲסַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ב מב]])}}, {{צ|יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא}} {{ק|([[דניאל ג יז]])}}, {{צ|וִידַחֲלִנַּ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂ֑ר}} {{ק|([[דניאל ד כו]])}}, {{צ|קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַ֑ל}} {{ק|([[דניאל ד כח]])}}, {{צ|וְרַבְרְבָנַי יְבַע֑וֹן}} {{ק|([[דניאל ד לג]])}}, {{צ|לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַ֑ף}} {{ק|([[דניאל ה א]])}}, {{צ|לְבֵית מִשְׁתְּיָא עַלַּ֑ת}} {{ק|([[דניאל ה י]])}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַ֑נִי}} {{ק|([[דניאל ה טו]])}}, {{צ|לְאָחֳרָן הַ֑ב}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}}, {{צ|וְלָא יָדְעִין שַׁבַּ֑חְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|רְשַׁ֑מְתָּ}} {{ק|([[דניאל ו יד]])}}, {{צ|עַל גַּבַּ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ו]])}}, {{צ|אֶתְעֲקַרָה מִן קֳדָמַ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ז ח]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת}} {{ק|([[דניאל יא מב]])}},] {{צ|וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַ֑ר}} {{ק|([[דניאל ט יט]])}}. 

[כי&quot;מ: לית פתח בסו' פסו' דדניאל.]

אתנח' דעזרא פתחין ד', וסימ': {{צ|וּלְהֵיבָלָה כְּסַף וּדְהַ֑ב}} {{ק|([[עזרא ז טו]])}}, {{צ|בִּשְׁאָר כַּסְפָּא וְדַהֲבָה לְמֶעְבַּ֑ד}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|דִּי יִפֶּל לָךְ לְמִנְתַּ֑ן}} {{ק|([[עזרא ז כ]])}}, {{צ|כִּי חָתָן הוּא לִשְׁכַנְיָה בֶן אָרַ֑ח}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

[כי&quot;מ: סוף פסו' דעזרא י&quot;ג פתחין, וסימ': {{צ|וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ}} {{ק|([[עזרא ד יב]])}}, {{צ|הָחָרְבַת}} {{ק|([[עזרא ד טו]])}}, {{צ|מִתְעֲבֶד בַּהּ}} {{ק|([[עזרא ד יט]])}}, {{צ|בִנְיָנָא בָּנַיִן}} {{ק|([[עזרא ה ד]])}}, {{צ|אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ}} {{ק|([[עזרא ו יג]])}}, {{צ|תַּעַבְדוּן}} {{ק|([[עזרא ז יח]])}}, {{צ|תחזקנה}}, {{צ|לֹא הִגַּדְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ב טז]])}}, {{צ|(ובנותינו) [וּכְרָמֵינוּ] לַאֲחֵרִים}} {{ק|([[נחמיה ה ה]])}}, {{צ|לֹא אָכַלְתִּי}} {{ק|([[נחמיה ה יד]])}}, {{צ|לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים}} {{ק|([[נחמיה ט ו]])}}, {{צ|בַּעֲנָה}} {{ק|([[נחמיה י כח]])}}, {{צ|גֵּי הַחֲרָשִׁים}} {{ק|([[נחמיה יא לה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ואע&quot;פ שכתבנו שאין פתח בסו' פסו' באיוב, כבר מצאנו בספרים הבאים מן אלקירואן כ&quot;ה פתחין בסו' פסו', וסימ': {{צ|שָׂגְבוּ יֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב ה יא]])}}, {{צ|תְּבַעֲתַֽנִּי}} {{ק|([[איוב ז יד]] ועוד 2)}}, {{צ|עַכָּבִישׁ מִבְטַחֽוֹ}} {{ק|([[איוב ח יד]])}}, {{צ|תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵֽׁנִי}} {{ק|([[איוב ט כ]])}}, {{צ|אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵֽנִי}} {{ק|([[איוב יג כב]])}}, {{צ|(חנף) [אֱנוֹשׁ] הֶאֱבַֽדְתָּ}} {{ק|([[איוב יד יט]])}}, {{צ|וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּֽרָה}} {{ק|([[איוב טו יז]])}}, {{צ|לֹא רַעֲנָנָֽה}} {{ק|([[איוב טו לב]])}}, {{צ|יַאֲמִין בַּחַיִּֽין}} {{ק|([[איוב כד כב]])}}, {{צ|לֹא אֲכַחֵֽד}} {{ק|([[איוב כז יא]])}}, {{צ|אֲבֵלִים יְנַחֵֽם}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}, {{צ|כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵֽנִי}} {{ק|([[איוב ל יח]])}}, {{צ|יִכְרְעוּן אֲחֵרִֽין}} {{ק|([[איוב לא י]])}}, {{צ|אַלְמָנָה אֲכַלֶּֽה}} {{ק|([[איוב לא טז]])}}, {{צ|וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶֽנָּה}} {{ק|([[איוב לא יח]])}}, {{צ|אָמַרְתִּי מִבְטַחִֽי}} {{ק|([[איוב לא כד]])}}, {{צ|(שפתי) [דְּבָרַי] הַאֲזִֽינָה}} {{ק|([[איוב לג א]])}}, {{צ|מַאֲכַל תַּאֲוָֽה}} {{ק|([[איוב לג כ]])}}, {{צ|אַנְשֵׁי רֶֽשַׁע}} {{ק|([[איוב לד ח]])}}, {{צ|הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵֽנוּ}} {{ק|([[איוב לה יא]])}}, {{צ|וַתְּטַהֲרֵֽם}} {{ק|([[איוב לז כא]])}}, {{צ|לֹא יְעַנֶּֽה}} {{ק|([[איוב לז כג]])}}, {{צ|תְּשַׁלַּֽחְנָה}} {{ק|([[איוב לט ג]])}}, {{צ|רַעְמָֽה}} {{ק|([[איוב לט יט]])}}, {{צ|אַל תּוֹסַֽף}} {{ק|([[איוב מ לב]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובמשלי י&quot;ב פתחין, וסימ': {{צ|כָּל תּוֹכַחְתִּֽי}} {{ק|([[משלי א ל]])}}, {{צ|תִנְצְרֶֽכָּה}} {{ק|([[משלי ב יא]])}}, {{צ|כְּסִילִים תְּאַבְּדֵֽם}} {{ק|([[משלי א לב]])}}, {{צ|מְפַלֵּֽס}} {{ק|([[משלי ה כא]])}}, {{צ|לְעַפְעַפֶּֽיךָ}} {{ק|([[משלי ו ד]])}}, {{צ|מְדָנִים בֵּין אַחִֽים}} {{ק|([[משלי ו יט]])}}, {{צ|תִשָּׂרַֽפְנָה}} {{ק|([[משלי ו כז]])}}, {{צ|לַיְלָה וַאֲפֵלָֽה}} {{ק|([[משלי ז ט]])}}, {{צ|יָבִין לַאֲשֻׁרֽוֹ}} {{ק|([[משלי יד טו]])}}, {{צ|יָכִין צַעֲדֽוֹ}} {{ק|([[משלי טז ט]])}}, {{צ|לֹא תִשְׂבַּֽעְנָה}} {{ק|([[משלי כז כ]])}}, {{צ|גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}.] 

[כי&quot;מ: וברות לית פתח באתנח; וחד פתח בסוף פסוק: {{צ|וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר}} {{ק|([[רות ב יד]])}}.]

[כי&quot;מ: ובשיר השירים חד פתח באתנ', וסימ': {{צ|פִּתַּח הַסְּמָדַר}} {{ק|([[שה&quot;ש ז יג]])}}; וחד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|חִבְּלָה יְלָדַֽתְךָ}} {{ק|([[שה&quot;ש ח ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובקהלת חד פתח בסו' פסו': {{צ|הַכֹּל הֶֽבֶל}} בתראה {{ק|([[קהלת יב ח]] עי&quot;ש)}}.] 

[כי&quot;מ: ובאיכה ב' פתחין בסו' פס', וסימ': {{צ|לָמַֽס}} {{ק|([[איכה א א]])}}, {{צ|וַאֲנִיָּֽה}} {{ק|([[איכה ב ה]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובאסתר חד פתח בסו' פסו', וסימ': {{צ|לוֹ לְבַת}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}.] 

[כי&quot;מ: ובדניאל כ&quot;ד פתחין בסו' פסוק, וסימ': {{צ|הַחֲוֹֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ו]])}}, {{צ|תְּ[הַ]חֲוֻנַּֽנִי}} {{ק|([[דניאל ב ט]])}}, {{צ|מִלְּתָא הוֹדַֽע}} {{ק|([[דניאל ב יז]])}}, {{צ|לְמַלְכָּא [יְ]הוֹדַע}} {{ק|([[דניאל ב כה]])}}, {{צ|תִּנְדַּע}} {{ק|([[דניאל ב ל]])}}, {{צ|לְהַחֲוָיָה}} {{ק|([[דניאל ג לב]])}}, {{צ|(ו)יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ב]])}}, {{צ|יְהוֹדְעֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ד ג]] ועוד 1)}}, {{צ|וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר}} {{ק|([[דניאל ד ו]])}}, {{צ|יְקִים עֲלַהּ}} {{ק|([[דניאל ד יד]])}}, {{צ|יִתְּנִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ד כב]] ועוד 1)}}, {{צ|מָה עֲבַדְתְּ}} {{ק|([[דניאל ד לב]])}}, {{צ|יִשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה ז]])}}, {{צ|תִּשְׁלַט}} {{ק|([[דניאל ה טז]])}}, {{צ|יְדַעְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כב]])}}, {{צ|(ו)לָא הַדַּרְתָּ}} {{ק|([[דניאל ה כג]])}}, {{צ|וְהַשְׁלְמַהּ}} {{ק|([[דניאל ה כו]])}}, {{צ|בֵּאדַיִן… אֲזַל}} {{ק|([[דניאל ו כ]])}}, {{צ|יְהִיב לַהּ}} {{ק|([[דניאל ז ד]] ועוד 2)}}, {{צ|רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}} {{ק|([[דניאל ז טו]])}}, {{צ|רַב מִן חַבְרָתַהּ}} {{ק|([[דניאל ז כ]])}}, {{צ|וְתַדְּקִנַּהּ}} {{ק|([[דניאל ז כג]])}}, {{צ|וּלְהַשְׂכִּיל}} {{ק|([[דניאל ט יג]])}}, {{צ|מִיכָאֵל שַׂרְכֶם}} {{ק|([[דניאל י כא]])}}.]

שלמו מחלקות קמץ ופתח.

==1.6==
עתה אבאר שימושי צירי וסגול התחתון ואת מחלקותם, באי זה עניין יתיישבו שניהם. 

עתה דע והבן, שכל {{צ|אֵל}} שהוא קודש הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא}} {{ק|([[דברים ז כא]])}}, {{צ|הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא}} {{ק|([[דברים י יז]])}}. וגם אם הוא לשון חוזק או בלשון אֵלה, כגון {{צ|בְּיַד אֵיל גּוֹיִם}} {{ק|([[יחזקאל לא יא]])}}, {{צ|יֶשׁ לְאֵל יָדִי}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, וכגון {{צ|אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל}} {{ק|([[בראשית כו ג]])}}, כולהון ננקדים בצירי. אבל אם הוא לשון משרת, כגון [כי&quot;מ: {{צ|אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות ו יג]])}},] {{צ|וְאֶל הַבָּקָר}} {{ק|([[בראשית יח ז]])}}, {{צ|אֶל אֹהֶל מוֹעֵד}} {{ק|([[שמות כח מג]])}}, [כי&quot;פ: וכגון] [כי&quot;מ: או אם הוא נתמה בה&quot;י כגון,] {{צ|הַאֶל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ}} {{ק|([[ישעיהו לו יב]])}}, הן ננקדין בסגול. 

וכל {{צ|אֵת}} שהוא עומד בטעם או במשרת, ננקד בצירי, כגון {{צ|וְעָשִׂיתָ אֵ֖ת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כז ט]])}}, {{צ|וְאֵ֖ת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַיִם וְאֵ֖ת הָאָרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ואם הוא בא במקף עם התיבה שלאחריו, כגון {{צ|אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו}} {{ק|([[שמות לה יב]])}}, {{צ|וְאֶת־הַכַּפֹּרֶת}} {{ק|([[שמות לא ז]])}}, הוא ננקד בסגול. בר מן ד' שאף על פי שהן עומדין במשרת הן נפתחין בניקוד צירי, ואלו הן: {{צ|אֶ֥ת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה}} {{ק|([[איוב מא כו]] עי&quot;ש)}}, {{צ|אֶ֥ת אֲרַם נַהֲרַיִם}} {{ק|([[תהלים ס ב]])}}, {{צ|אֶ֥ת גְּאוֹן יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מז ה]])}}, {{צ|כִּי אֶ֥ת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}.

ועוד דע והבן: כל {{צ|בֵּן}} שהוא עומד בטעם או במשרת, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|וּלְשָׂרָה בֵֽן}} {{ק|([[בראשית יח יד]])}}, {{צ|וַתֵּלֶד בֵּ֔ן}} {{ק|([[בראשית ד כה]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּי אֵין לוֹ בֵּ֑ן}} {{ק|([[במדבר כז ד]])}}]. בר מן ז' שהן עומדין במשרת ופתח, וסימ': {{צ|הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד}} {{ק|([[בראשית יז יז]])}}, {{צ|וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר}} {{ק|([[ויקרא א ה]])}}, {{צ|בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית}} {{ק|([[ויקרא כד י]])}}, {{צ|וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ}} {{ק|([[ישעיהו ח ב]])}}, {{צ|זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה}} {{ק|([[דה&quot;א ט כא]])}}, {{צ|בֶּ֣ן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי}} {{ק|([[אסתר ב ה]])}}, {{צ|אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה}} {{ק|([[נחמיה ו יח]])}}. 

ואם הוא במקף, כגון {{צ|בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי}} {{ק|([[במדבר טז א]])}}, הוא ננקד בסגול, בר מן ד' קמצין: {{צ|וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית ל יט]])}}, {{צ|וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב}} {{ק|([[ש&quot;א כב כ]])}}, {{צ|וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן}} {{ק|([[ש&quot;ב ט יב]])}}, {{צ|וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ}} {{ק|([[יחזקאל יח י]])}}. 

וכל {{צ|בֵּין}} שיתכן להיות בו יו&quot;ד הנקרא כמו בֵּנְתַּיִם, כגון {{צ|בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ}} {{ק|([[בראשית א ד]])}}, בין שיהיה בו טעם או משרת ובין בא במקף, ננקד בצירי. 

ועוד דע וראה שכל מקום שתמצא {{צ|הֵן}} בכל המקרא הוא ננקד בצירי, בר מן ה' שהן ננקדין בסגול, וסימן: {{צ|הֶן־עָם֙ כְּלָבִיא יָקוּם}} {{ק|([[במדבר כג כד]])}}, {{צ|הֶן־עָם֙ לְבָדָד יִשְׁכֹּן}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|הֶן־ה֭וּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ}} {{ק|([[איוב ח יט]])}}, {{צ|הֶן־תָּ֭וִי}} {{ק|([[איוב לא לה]])}}, {{צ|הֶן־זֹ֣את}} {{ק|([[איוב לג יב]])}}. וכל דסמיך {{צ|כֹּל}} {{ק|([[איוב יג א]] ועוד 1)}}, {{צ|אֵל}} {{ק|([[איוב ח כ]] ועוד 3)}}, {{צ|אֵלֶּה}} {{ק|([[איוב כו יד]])}}, דכוותהון ננקדין בסגול ובאים במקף עם התיבה שלאחריהן באות הראשונה שלתיבה. וכל שהטעם ניתק לאות השנייה או השלישית, הוא ננקד בצירי, כגון {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}}. 

וכדרך {{צ|הֵן}} כן מנהג {{צ|שֵׁשׁ}}, כגון {{צ|שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵלֶּה}} {{ק|([[רות ג יז]])}} ננקד בצירי, מפני שהטעם הסמוך לו אינו בא באות הראשונה; [כי&quot;פ: אבל {{צ|שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵא יְיָ}} {{ק|([[משלי ו טז]])}} הוא ננקד בסגול, מפני שהטעם בא באות הראשונה. וכל {{צ|שֵׁשׁ מָשְׁזָר}} {{ק|([[שמות כו א]])}}, {{צ|וְאֶת הַשֵּׁשׁ}} {{ק|([[שמות כח ה]])}}, קמצין.] 

[כי&quot;פ: וכן דרך {{צ|יֵשׁ}}, {{צ|שֵׁן}}, {{צ|כֶּן־הוּא}} {{ק|([[בראשית מד י]])}}, {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|מַה־יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|עַל שֶׁן־סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}, {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן־הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}. וגם {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]])}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָ֖הּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות הראשנה. וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|שֶׁן}} שהוא במקף ננקד בסגול כגון {{צ|שֶׁן־בְּשֵׁן}} {{ק|([[דברים יט כא]] עי&quot;ש)}}, {{צ|עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה}} {{ק|([[איוב לט כח]])}}. אבל {{צ|שֵׁן}} העומד בטעם או במשרת, כגון {{צ|וְשֵׁ֤ן בְּהֵמֹת}} {{ק|([[דברים לב כד]] עי&quot;ש)}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|יֶשׁ}} שהוא במקף ננקד בסגול, כגון {{צ|יֶשׁ־הֶבֶל}} {{ק|([[קהלת ח יד]])}}, {{צ|יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן}} {{ק|([[בראשית מד כ]])}}, {{צ|יֶּשׁ־לָךְ בַּבָּיִת}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ב]])}}; אבל {{צ|וְיֵ֤שׁ יְיָ עִמָּנוּ}} {{ק|([[שופטים ו יג]])}}, {{צ|יֵ֛שׁ וָיֵשׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב י טו]])}}, ננקד בצירי.] 

[כי&quot;מ: וכל {{צ|כֶּן}} הבא במקף, כגון {{צ|הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן־הִיא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא}} {{ק|([[משלי כג ז]])}}, ננקד בסגול; אבל {{צ|וַיְהִי כֵֽן}} {{ק|([[בראשית א ז]])}}, {{צ|וַתֹּאמֶר כֵּ֗ן}} {{ק|([[יהושע ב ד]])}}, {{צ|לֹא כֵ֗ן לְכוּ נָא}} {{ק|([[שמות י יא]])}}, ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|לָ֤תֶת לָנוּ}} {{ק|([[דברים ו כג]] ועוד רבים)}}, {{צ|הָרְאֻיוֹת לָֽתֶת־לָהּ}} {{ק|([[אסתר ב ט]])}}, כמו כן, הואיל שהטעם באות ראשונה.] 

[כי&quot;מ: וגם {{צ|בְּלֶב יָם}} {{ק|([[שמות טו ח]])}} כמו כן, אבל {{צ|וְנָמֵס כָּל לֵב}} {{ק|([[יחזקאל כא יב]])}} ננקד בצירי.]

[כי&quot;מ: וכל {{צ|גֵּר}}, {{צ|הַגֵּר}}, {{צ|לַגֵּר}}, ננקד בצירי.]

כל {{צ|שֵׁם}} שבמקרא בצירי [כי&quot;פ: הוא בא, בין דבוק ובין אינו דבוק]. בר מן ו', וסימן: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית טז טו]])}}, {{צ|עַל שֶׁם־שֶׁמֶר}} {{ק|([[מ&quot;א טז כד]])}}, {{צ|וְגַם שֶׁם־עִיר הֲמוֹנָה}} {{ק|([[יחזקאל לט טז]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[בראשית כא ג]])}}, {{צ|מַה שְּׁמוֹ וּמַה־שֶּׁם־בְּנוֹ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}},] {{צ|וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל}} {{ק|([[ש&quot;א ח ב]])}}, וכך הם מסורין במסורת. וכל {{צ|שֵׁם חָם וָיָפֶת}} {{ק|([[בראשית י א]])}} בצירי קמצין. 

[כי&quot;מ: כל {{צ|מַכֵּה}} שבמקרא קמצין, בר מן ה' פתחין, וסימ': {{צ|מִצְרִי}} {{ק|([[שמות ב יא]])}}, {{צ|בַּמַּטֶּה}} {{ק|([[שמות ז יז]])}}, {{צ|וּבְקַשְׁתְּךָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ו כב]])}}, {{צ|עַמִּים}} {{ק|([[ישעיהו יד ו]])}}, (תהום) [{{צ|תָחוֹס}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}].]

[כי&quot;מ: כל {{צ|עַל}} {{צ|וְעַל}} שבמקרא פתחין משום שהן דבוקין – {{צ|עַל כֵּן}} – בר מן ב' קמצין: {{צ|הֻקַם עָל}} {{ק|([[ש&quot;ב כג א]])}}, {{צ|יָשׁוּבוּ לֹא עָל}} {{ק|([[הושע ז טז]])}}, שהן עומדין.]

ועוד הבן בזה השער: כל מקום שתמצא {{צ|תֵּלֵךְ}}, {{צ|יֵלֵךְ}}, {{צ|תֵּלֵד}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, שהן להבא, כולהון בצירי ננקדין, כגון {{צ|וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ}} {{ק|([[במדבר י לב]])}}, {{צ|יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי}} {{ק|([[שמות לד ט]])}}, {{צ|אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה}} {{ק|([[בראשית יז כא]])}}, {{צ|כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל}} {{ק|([[משלי כג א]])}}, {{צ|יֵשֵׁב נָא}} {{ק|([[בראשית מד לג]] עי&quot;ש)}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. 

ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה תתכן אותה התיבה לשעבר, כגון {{צ|וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית כד לו]])}}, {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד}} {{ק|([[בראשית כא טז]])}}, {{צ|וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה}} {{ק|([[שמות ד יח]])}}, {{צ|וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן}} {{ק|([[שמות ב טו]])}}, הן וכל דומיהן הראשון בצירי והשני בסגול. 

ואם תתכן התיבה להיות להבא, אף על פי שיהיה וי&quot;ו בראש התיבה, כגון וְיֵלֵךְ, וְיֵשֵׁב, הואיל שהוי&quot;ו ננקדת בשבא, נשמעת המילה להבא, ותתכן להיות כולה בצירי. וגם {{צ|תֵּרֵא אַשְׁקְלוֹן}} {{ק|([[זכריה ט ה]] עי&quot;ש)}}, {{צ|וְתֵרֵא אֹיַבְתִּי}} {{ק|([[מיכה ז י]] עי&quot;ש)}}, כוותהון קמצין ולהבא. אבל {{צ|וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם}} {{ק|([[בראשית כא יט]])}} [כי&quot;פ: הנראה] [כי&quot;מ: {{צ|וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כג]])}}, שהן] לשעבר, חציו בצירי וחציו בסגול.

וכל אלו התיבות שהם לשעבר הטעם מלעיל, ואלו שהן להבא הטעם מלרע. אבל {{צ|וַתֵּצֵא}}, {{צ|תֵּצֵא}}, {{צ|וְתֵצֵא}}, יוצאין מתנאי זה, שאפילו הן לשעבר הן ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל {{צ|אֹמֶר}}, {{צ|אֹכֶל}}, {{צ|אֹמֶן}} שם, כגון {{צ|אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵין דְּבָרִים}} {{ק|([[תהלים יט ד]])}}, {{צ|אֹ֣כֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי}} {{ק|([[דברים ב כח]])}}, {{צ|אֱמוּנָה אֹֽמֶן}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}} הן ודומיהן ננקדין בסגול וטעמן לעיל. ואם התיבה לשון פועֵל, כגון {{צ|אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂי}} {{ק|([[תהלים מה ב]])}}, {{צ|צַדִּיק אֹ֭כֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ}} {{ק|([[משלי יג כה]])}}, {{צ|וַיְהִי אֹמֵ֜ן אֶת הֲדַסָּה}} {{ק|([[אסתר ב ז]])}}, וכל הדומין להן, ננקדין בצירי וטעמן לרע. 

ובכל מקום שתמצא תיבה שהיא לשון ציווי ובאה ה&quot;א בסוף התיבה, כגון {{צ|צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב}} {{ק|([[תהלים מד ה]])}}, {{צ|הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה}} {{ק|([[ש&quot;א יד מ]])}}, {{צ|בְּנֵה לְךָ בַיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ב לו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|רְאֵה אָנֹכִי}} {{ק|([[דברים יא כו]])}}] [כי&quot;מ: {{צ|רְאֵה אֱלֹהִים עֵד}} {{ק|([[בראשית לא נ]])}}], הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

ואם נוספה עליהם אחת מאותיות אית&quot;ן בראש התיבה, כגון {{צ|אֶעֱשֶׂה}}, {{צ|אֶבְנֶה}}, {{צ|אֶרְאֶה}}, {{צ|אֲצַוֶּה}}, {{צ|יַעֲשֶׂה}}, {{צ|יִבְנֶה}}, {{צ|יִרְאֶה}}, {{צ|יְצַוֶּה}}, {{צ|תַּעֲשֶׂה}}, {{צ|תִּבְנֶה}}, {{צ|תִּרְאֶה}}, {{צ|תְּצַוֶּה}}, {{צ|נַעֲשֶׂה}}, {{צ|נִבְנֶה}}, {{צ|נִרְאֶה}}, {{צ|נְצַוֶּה}}, הן ננקדין בסגול, וכל דומיהן, ואלו ואלו טעמם לרע. 

וכל לשון {{צ|מַעֲשֶׂה}}, {{צ|מַשְׁקֶה}}, {{צ|מִקְנֶה}}, {{צ|מִרְעֶה}}, אם הוא נסמך לתיבה שלאחריו, כגון {{צ|מַעֲשֵׂה חָרַשׁ}} {{ק|([[שמות כח יא]])}}, {{צ|מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה}} {{ק|([[מ&quot;א י כא]])}}, {{צ|מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר}} {{ק|([[בראשית כו יד]])}}, {{צ|מִרְעֵה עֲדָרִים}} {{ק|([[ישעיהו לב יד]])}}, {{צ|מַעֲלֵה מִנְחָה}} {{ק|([[ישעיהו סו ג]])}}, {{צ|מִשְׁנֵה (למלך) [הַמֶּלֶךְ]}} {{ק|([[דה&quot;ב כח ז]])}}, {{צ|טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם}} {{ק|([[קהלת ו ט]])}}, {{צ|שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים}} {{ק|([[דברים יד ד]])}}, {{צ|מַכֵּה אִישׁ}} {{ק|([[שמות כא יב]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|מַטֵּה רְאוּבֵן}} {{ק|([[במדבר א כא]])}}, {{צ|מַטֵּה שִׁמְעוֹן}} {{ק|([[במדבר א כג]])}},] {{צ|מַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם}} {{ק|([[במדבר יז כא]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בצירי, מפני שהן נקראין ונסברין עם התיבה שלאחריהן. אבל אם הן עומדין בפני עצמן, כגון {{צ|כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה}} {{ק|([[במדבר לא נא]])}}, והן [כי&quot;מ: י' פתחין:] {{צ|הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה}} {{ק|([[בראשית מ ה]])}}, {{צ|וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה}} {{ק|([[במדבר לב ד]])}}, {{צ|וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה}} {{ק|([[שמות כא לז]])}}, {{צ|פָּרָשׁ מַעֲלֶה}} {{ק|([[נחום ג ג]])}}, {{צ|וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה}} {{ק|([[מ&quot;ב כב יד]])}}, {{צ|נֶחְמָד לְמַרְאֶה}} {{ק|([[בראשית ב ט]])}}, {{צ|כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה}} {{ק|([[יחזקאל ז ט]])}}, {{צ|שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה}} {{ק|([[במדבר לד טו]])}}, {{צ|וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה}} {{ק|([[במדבר יז יז]])}}, {{צ|כִּי אֵין מִרְעֶה}} {{ק|([[בראשית מז ד]])}}, {{צ|אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל מַרְבֶּה}} {{ק|([[ישעיהו לג כג]])}}, אלו וכל דומיהן ננקדין בסגול. 

וכל מקום שתמצא {{צ|בֹּנֶה}}, {{צ|עֹנֶה}}, {{צ|קֹנֶה}}, {{צ|חֹלֶה}}, {{צ|גֹּלֶה}}, [כי&quot;פ: {{צ|חֹנֶה}},] {{צ|פֹּנֶה}}, {{צ|צֹפֶה}}, {{צ|עֹלֶה}}, {{צ|מֹנֶה}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול בין סמוכין בין עומדין. וכל {{צ|עֹשֶׂה}} דכוותהון ננקדין בסגול, בר מן ח' שהן ננקדין בצירי. וכל אמ&quot;ת דתק&quot;ע – א' אלה הדברים, מ' מלכים, ת' תרי עשר, ד' דברי הימים, ת' תילים, ק' קהלת, ע' עזרא – דכוותהון ננקדין בצירי, בר מן כ&quot;ב שהן ננקדין בסגול, וכולהון נמסרין במסורת הגדולה. וכל {{צ|הִנֵּה}} ננקדין בצירי, בר מן חד שהוא בסגול ומדגיש האות שלאחריו: {{צ|וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}}, ואין זולתו. 

וכל מקום שתמצא אות באמצע תיבה ואחריה ח&quot;ת או עי&quot;ן והן סוף תיבה, כגון {{צ|מִזְבֵּחַ}}, {{צ|הַשְׁבֵּעַ}}, {{צ|יִזָּרֵעַ}}, {{צ|כֹּרֵעַ}}, {{צ|שׁוֹמֵעַ}}, {{צ|פּוֹתֵחַ}}, {{צ|זוֹרֵחַ}}, דע שאותה אות אשר למעלה מן החי&quot;ת ומן העי&quot;ן ננקדת בצירי, מפני הברת האל&quot;ף הממוצעת בינותם. 

וכל מ&quot;ם שבסוף התיבה, והאות הקדומה לה היא משמשת ליסוד התיבה ומתקנת המלה, כגון {{צ|בְּנֵיכֶם}}, {{צ|בְּנֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיהֶם}}, {{צ|עֲלֵיכֶם}}, {{צ|שִׁמְכֶם}}, {{צ|דִּמְכֶם}}, {{צ|וְשַׂמְתֶּם}}, {{צ|וּלְקַחְתֶּם}}, {{צ|וַעֲשִׂיתֶם}}, {{צ|וּבֵרַכְתֶּם}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. אבל אם האות הקדומה למ&quot;ם שבסוף התיבה היא יסוד התיבה, כגון {{צ|וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא}} {{ק|([[בראשית מח כ]])}}, {{צ|וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם}} {{ק|([[במדבר ו כז]])}}, {{צ|כִּי תִשְׁמְרֵם}} {{ק|([[משלי כב יח]])}}, עַטְּרֵם, {{צ|חוֹתֵם תָּכְנִית}} {{ק|([[יחזקאל כח יב]])}} וכל דומיהן, ננקדין בצירי. ואלו ואלו טעמם לרע. אבל אם התיבה שֵם ואינה דיבור, כגון {{צ|רֹתֶם}}, ננקדת בסגול וטעמה מלעיל. 

ועוד אודיעך: כל מקום שתמצא תיבה וה&quot;א בתחילתה, כגון {{צ|הֵרָאוֹת}} {{ק|([[ויקרא יג יד]])}}, {{צ|הֵרָאֹה}} {{ק|([[שופטים יג כא]])}}, {{צ|הֵעָלוֹת}} {{ק|([[במדבר ט יז]])}}, {{צ|הֵאָסֵף}} {{ק|([[בראשית כט ז]])}}, {{צ|הֵאָכֹל יֵאָכֵל}} {{ק|([[ויקרא ז יח]])}}, {{צ|שְׁתֵה גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל}} {{ק|([[חבקוק ב טז]])}}, הואיל והן לשון פעל, אף על פי שאותה ה&quot;א היא משמשת, ננקדין בצירי. אבל אם היא משמשת למילה שהיא שֵם, כגון {{צ|הֶהָמוֹן}}, {{צ|הֶחָרָבָה}}, {{צ|הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל}} {{ק|([[ש&quot;א יז כו]])}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול. ועוד: אם הוא תמוהא, כגון {{צ|הֶאָכוֹל אָכַלְנוּ מִן הַמֶּלֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יט מג]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|הֶאָנֹכִי הָרִיתִי}} {{ק|([[במדבר יא יב]])}},] {{צ|הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי}} {{ק|([[איוב כא ד]])}}, {{צ|הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב}} {{ק|([[מיכה ב ז]])}}, {{צ|הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי}} {{ק|([[יחזקאל כח ט]])}}, גם אלו ננקדין בסגול. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחר ה' בראש התיבה והיא ננקדת בחטף פתח, אותה ה&quot;א הקדומה לה ננקדת בסגול, כגון {{צ|הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם}} {{ק|([[שמות יז ג]])}}, {{צ|הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ}} {{ק|([[במדבר יד יג]])}}, {{צ|הֶחֱיִתָנוּ}} {{ק|([[בראשית מז כה]])}}, {{צ|הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת}} {{ק|([[תהלים כז יג]])}}. 

ועוד דע והבן: כל זמן שתהיה המלה [כי&quot;מ: על בניין מפעל] היא פתוחה, כגון {{צ|אֶרֶץ}}, {{צ|בֶּרֶךְ}} שהוא לשון ברכים – אבל המלה שהיא לשון ברכה, כמו {{צ|וּבֵרֵךְ [וְ]לֹא אֲשִׁיבֶנָּה}} {{ק|([[במדבר כג כ]])}}, {{צ|וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ}} {{ק|([[תהלים י ג]])}}, הן קמצין וטעמן לרע – וגם {{צ|גֶּשֶׁם}}, {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|חֶרֶם}}, {{צ|הֶבֶל}}, זרה {{צ|זֶרֶם}}, {{צ|שֶׁלֶג}}, {{צ|שֶׁמֶן}}, הן ודומיהן נפתחין בסגול כולם כמו {{צ|אֶרֶץ}} וטעמן לעיל. ובבוא מילה מן המלים האלה ודומיהן באתנחתא וסוף פסוק, נהפך תחילת המלה בקמץ גדול, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָ֑רֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} {{צ|פַּנּוּ דָ֑רֶךְ}} {{ק|([[ישעיהו נז יד]])}}, {{צ|עָלֶיךָ פָּ֑רֶץ}} {{ק|([[בראשית לח כט]])}}, {{צ|יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ}} {{ק|([[איוב טז יד]])}}, {{צ|לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר}} {{ק|([[חבקוק ג ה]])}}, {{צ|אָיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל}} {{ק|([[קהלת ג יט]])}}, {{צ|תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָ֑רֶשׂ}} {{ק|([[איוב מא כב]])}}, {{צ|וְסֵתֶר זָ֑רֶם}} {{ק|([[ישעיהו לב ב]])}}, {{צ|וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּֽשֶׁם}} {{ק|([[זכריה יד יז]])}}, {{צ|עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג}} {{ק|([[איוב ו טז]])}}, {{צ|וַיַּעֲמֹד הַשָּֽׁמֶן}} {{ק|([[מ&quot;ב ד ו]])}}. כל הנהפכין מן סגול באתנחתא וסוף פסוק לקמץ גדול כמו אלה, הן ננקדין כולן בסגול כשאינן באין לאתנחתא וסוף פסוק. וזקף וזרקא נלוו אליהם במיעוט מקומות, כגון {{צ|לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא טז]])}}, [כי&quot;מ: {{צ|וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָ֔רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נב י]])}}, {{צ|נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָ֒רֶץ}} {{ק|([[ישעיהו נא יג]])}},] והם על פי מסורת משונין מגזרתן. 

ויש מלין שהן ננקדין בסגול, ואף על פי כן לא יתכנו לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כמו {{צ|עֶבֶר}}, {{צ|עֶדֶר}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|נֶגֶב}}, {{צ|מַאֲכֶלֶת}}, {{צ|קֶדֶם}}, {{צ|חֶמֶת}}, {{צ|עֶדֶן}}, {{צ|מֶלַח}}, הן וכל דומיהן על פי המסורת נכללים. וגם {{צ|חֶבֶל}} ננקד בסגול, בר מן חד שהוא ננקד חציו בצירי וחציו בסגול: {{צ|בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ}} {{ק|([[ישעיהו סו ז]])}}, מפני שהוא כמו מכאוב. וגם {{צ|נֶדֶר}} הוא ננקד בסגול, בר מן ה' שתחילתן בצרי וסופן בסגול: {{צ|וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה}} {{ק|([[ויקרא כב כג]])}}, {{צ|כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר}} {{ק|([[במדבר ל יד]])}}, {{צ|וְנֵדֶר אַלְמָנָה}} {{ק|([[במדבר ל י]])}}, {{צ|וְנָדְרוּ נֵדֶר לַייָ וְשִׁלֵּמוּ}} {{ק|([[ישעיהו יט כא]])}}, {{צ|כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ}} דאבשלום {{ק|([[ש&quot;ב טו ח]])}}. 

וכל שאין יכול לבוא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, לא יתכן תחלת התיבה להיות כי אם בצירי וסופה בסגול, כגון {{צ|אֵפֶר}}, {{צ|חֵרֶם}}, {{צ|חֵלֶק}}, {{צ|עֵרֶב רַב}} {{ק|([[שמות יב לח]])}} ו{{צ|שְׁתִי וָעֵרֶב}}, {{צ|עֵשֶׂב}}, {{צ|סֵפֶר}}, {{צ|שֵׁשֶׁת}}, {{צ|חֲמֵשֶׁת}}, {{צ|תְּכֵלֶת}}, {{צ|עֵגֶל}}, וכל דומיהן. 

{{צ|שֶׁבֶר}} כולו בסגול, בר מן ג' מקומות שתחילתו בצירי וסופו בסגול, וסימן: {{צ|כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים}} {{ק|([[ישעיהו ל יד]])}}, {{צ|וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף}} {{ק|([[עמוס ו ו]])}}, {{צ|וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ}} {{ק|([[ישעיהו סה יד]])}}, והנם על פי המסורת. 

וכל {{צ|תֵּשַׁע}} תחילתו בצירי וסופו בפתח, מפני שאינו יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול. אבל {{צ|שֶׁבַע}} תחלתו בסגול, שהוא יוצא באתנחתא וסוף פסוק בקמץ גדול, כגון {{צ|וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע}} {{ק|([[בראשית כא לג]])}}. 

וכל {{צ|יֵשַׁע}}, {{צ|לְיֵשַׁע}}, הן בצרי, בר מן ה' בסגול, וסימן: {{צ|הַרְעִיפוּ}} {{ק|([[ישעיהו מה ח]])}}, {{צ|שׂוֹשׂ}} {{ק|([[ישעיהו סא י]])}}, {{צ|וְכֹהֲנֶיהָ}} {{ק|([[תהלים קלב טז]])}}, {{צ|יִרְחֲקוּ}} {{ק|([[איוב ה ד]])}}. 

וגם {{צ|מֵצַח אַהֲרֹן}} {{ק|([[שמות כח לח]])}}, {{צ|וּמֵצַח אִשָּׁה ז&lt;!-- לא למחוק --&gt;וֹנָה}} {{ק|([[ירמיהו ג ג]])}}, {{צ|אֵין מֵזַח עוֹד}} {{ק|([[ישעיהו כג י]])}}, {{צ|וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ}} {{ק|([[תהלים קט יט]])}} – כולהון ננקדין בצירי. 

ולא תמצא חילוק בכל המקרא ב{{צ|אֶרֶץ}} ורעיה לא בסמיכה ולא בפרידה, ואין להם שינוי בנקודתן כדרך שאר התיבות הסמוכות, כמו {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}} {{ק|([[בראשית מא יט]])}} נמצא בהסמכו ל{{צ|מִצְרַיִם}} ננקדין כולו בסגול, כאילו הוא עומד בפני עצמו, כמו {{צ|אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ}} {{ק|([[ירמיהו כב כט]])}} ששנים מהם אינן נסמכין לשום מילה והם פתחין בסגול כמו אותו הסמוך ל{{צ|מִצְרַיִם}}. וכמו כן {{צ|גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים סח י]])}}, {{צ|דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר}} {{ק|([[דברים א ב]])}}. זולתי {{צ|הֶבֶל}} אשר נחלף בנינו בסמיכתו, כאמרך {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}} {{ק|([[קהלת א ב]])}}. ועוד {{צ|וְחֵמַת מַיִם}} {{ק|([[בראשית כא יד]])}} נחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}, וכשאינו סמוך אל {{צ|מַיִם}} הוא נקרא {{צ|חֵמֶת}}, כגון {{צ|וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא טו]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת}} {{ק|([[בראשית כא יט|שם פסוק יט]])}}]. ועוד {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}} {{ק|([[תהלים יח כו]])}} נתחלף מעיקרו ונלוה אל {{צ|הֲבֵל הֲבָלִים}}. ופתרון {{צ|עִם גְּבַר תָּמִים}}: גבר תמימות, ואינו מגזרת {{צ|תָּמִים תִּהְיֶה}} {{ק|([[דברים יח יג]])}}; ומצינו מילים על הבניין הזה. 

ודע כי {{צ|מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ}} {{ק|([[ירמיהו י יב]])}}, וכל {{צ|תֵּבֵל}} שהוא לשון ארץ, כולו נקמץ בצירי, כדי שלא ישתוה עם {{צ|תֶּבֶל עָשׂוּ}} {{ק|([[ויקרא כ יב]])}} שתחילתו בצירי וסופו בסגול. וכן {{צ|לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ}} {{ק|([[ויקרא יט יד]])}} ננקד כולו בצירי, מפני שהוא ממשקל {{צ|גִּבֵּן}} ו{{צ|אִלֵּם}}, ואינו מגזרת {{צ|חֶרֶשׁ לֵאמֹר}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}. 

ואל תדין {{צ|יֶרֶךְ}} ו{{צ|כֶּתֶף}} [כי&quot;מ: ו{{צ|גֶּדֶר}}] ו{{צ|גֶּזֶל}} על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיה שנגינתן מלעיל, כי לא אחד מאלה פתח בסגול ולא הטעם מלעיל כי אם בסמיכה, כגון {{צ|יֶרֶךְ יַעֲקֹב}} {{ק|([[בראשית לב כו]])}}, {{צ|אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת}} {{ק|([[מ&quot;א ו ח]])}}, {{צ|וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה}} {{ק|([[משלי כד לא]])}}, {{צ|גָּזַל גֵּזֶל אָח}} {{ק|([[יחזקאל יח יח]])}}. ויש אומרים: {{צ|וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים}} {{ק|([[ישעיהו יא יד]])}} ראוי היה להיות נקוד כולו בסגול בעבור סמיכתו ל{{צ|פְּלִשְׁתִּים}}. וכמו כן {{צ|יֶרַח יָמִים}} {{ק|([[דברים כא יג]])}} סמוך, {{צ|יָרֵחַ}} מובדלת –{{צ|עַד בְּלִי יָרֵחַ}} {{ק|([[תהלים עב ז]])}}. וכן בשמות: {{צ|כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה}} {{ק|([[שמות ז יד]])}} – {{צ|עַם כֶּבֶד עָוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א ד]])}}; {{צ|עָרֵל}} – {{צ|עֲרַל שְׂפָתָיִם}} {{ק|([[שמות ו יב]])}} – {{צ|עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר}} {{ק|([[יחזקאל מד ט]])}}; {{צ|וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע}} {{ק|([[בראשית ב כב]])}}, {{צ|(בקבר) [בְּאֶרֶץ] בִּנְיָמִן בְּצֵלָע}} {{ק|([[ש&quot;ב כא יד]])}} – {{צ|וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן}} {{ק|([[שמות כו כ]])}}, {{צ|עַל צֶלַע צָפוֹן}} {{ק|([[שמות כו לה]])}}. ואל תטעה ותחשוב {{צ|וְצֵלַע הָאֶלֶף}} {{ק|([[יהושע יח כח]])}} סמוך וטעמו מלעיל, אינו כי אם לרע ונפרד, לפי שלא יעלה בידך חשבון {{צ|אַרְבַּע עֶשְׂרֵה}} {{ק|([[יהושע יח, כח|שם]])}} עד שתחשב {{צ|וְצֵלַע}} קריה אחת, ו{{צ|הָאֶלֶף}} קריה אחת, {{צ|גִּבְעַת}} קריה אחת, {{צ|קִרְיַת}} קריה אחת. ומבלי סמיכת {{צ|יָרֵךְ}} ו{{צ|כָּתֵף}}, תהיה תחלת אותיותיהם קמץ גדול ושני קמץ קטן, כמו {{צ|לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ}} {{ק|([[יחזקאל כא יז]])}}, {{צ|וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית}} {{ק|([[שמות כז טו]])}}, {{צ|גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה}} {{ק|([[במדבר כב כד]])}}, [כי&quot;פ: {{צ|אוֹ בְגָזֵל}} {{ק|([[ויקרא ה כא]])}}]. 

וגם אלו המילים: {{צ|אָוֶן}} ו{{צ|תָּוֶךְ}}, {{צ|עָוֶל}}, האל&quot;ף והת&quot;ו והעי&quot;ן קמצין בקמץ גדול, ו&quot;ויהם בסגול הנפתח. ונתחבר {{צ|עָוֶל}} ורעיו בסמיכה עם {{צ|כָּתֵף}} וחביריו, כמו {{צ|בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ}} {{ק|([[יחזקאל כח יח]])}}. ומצאנו מ{{צ|אָוֶן}} – {{צ|מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ}} {{ק|([[ירמיהו ד יד]])}}, ומן {{צ|תָּוֶךְ}} – {{צ|אֶל תּוֹךְ הַיָּם}} {{ק|([[שמות יד כג]])}}, ונשבת הנעת הוי&quot;ו. 

והתבונן בבוא שם פועל על משקל {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו והיתה שלישית אותיותיו ח&quot;ת או עי&quot;ן, תתחלפנה האותיות השניות הקדומות לח&quot;ת ועי&quot;ן מפתח קטן לפתח גדול וטעמ' מלעיל כבתחילה, כגון {{צ|פֶּתַח}}, {{צ|פֶּקַח}}, {{צ|פֶּרַח}}, {{צ|צֶמַח}}, {{צ|רֶוַח}}, {{צ|רֶצַח}}, {{צ|קֶרַח}}, {{צ|זֶרַח}}, {{צ|זֶרַע}}, {{צ|נֶגַע}}, {{צ|רֶגַע}}, {{צ|רֶשַׁע}}, {{צ|בֶּצַע}}, {{צ|שֶׁבַע}}, {{צ|פֶּצַע}}, {{צ|פֶּתַע}}, {{צ|שֶׁבַח}}, {{צ|שֶׁמַע}}. ונלוה אליהם אות ה&quot;א במיעוט מקומות, כמו {{צ|סֶלָה}}, והיה עיקר המילים האלה להיות נפתחות בסגול, אבל למען בואם באחריתם שלשת אותיות הללו – ח&quot;ת ועי&quot;ן וה&quot;א – נפתחו האותיות הקרובות אליהם בפתח גדול, והאותיות הראשונות בסגול ולא יסורו מבניינם. לבד באתנחתא וסוף פסוק יבואו קמוצין כעניין {{צ|אֶרֶץ}} ורעיו, כגון {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} {{ק|([[בראשית א כט]])}}, אשר בא אות הז' באתנחתא או סוף פסוק ננקדת בקמץ גדול, וכמהו {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} {{ק|([[תהלים קנ ה]])}}, השי&quot;ן ננקדת בקמץ גדול עבור בואה באתנחתא. וכמוהם {{צ|וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע}} {{ק|([[קהלת ג טז]])}}, יען בואו בסוף פסוק הר&quot;ש קמץ ומלעיל, ועיקרו הָרֶשַׁע. וכמהו {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}} {{ק|([[איוב יד ט]])}}, כל אלה מלעיל. אבל בהצטרפם לפועל עבר תהיה נגינתם מלרע ולא מלעיל, כמו {{צ|וְהָיָה אִם זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[שופטים ו ג]])}} למען הרחיקו מן {{צ|זֹרֵעַ זָ֑רַע}} שהוא מלעיל. וכמהו {{צ|וְיַעֲקֹב שָׁמַ֗ע}} {{ק|([[בראשית לד ה]])}}, הטעם מלרע שהוא דיבור, למען הפרידו מן {{צ|בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע}} שהוא שם וטעמ' מלעיל. וכמהו {{צ|אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם}} {{ק|([[דברים כ ו]])}}, כדי להפרידו מן {{צ|וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע}}. 

ודע כי לא יאתו גם בסמיכתם כי אם כעניין {{צ|אֶרֶץ מִצְרַיִם}}, וכמו {{צ|נֶגַע צָרַעַת}} {{ק|([[ויקרא יג ג]])}}, {{צ|בֶּצַע כֶּסֶף}} {{ק|([[שופטים ה יט]])}}. זולתי כמעט: {{צ|כִּזְרַע גַּד}} {{ק|([[במדבר יא ז]])}}, {{צ|בִּזְרַע אֲנָשָׁ[א]}} {{ק|([[דניאל ב מג]])}}, {{צ|נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו}} {{ק|([[ישעיהו ה ז]])}}. 

או&quot;י חוקי נקידה הם, והברת חמשת הקולות נשמעות מתוכן למען התרחק פתרון כל מלה מחברתה, כמו {{צ|חֵרֵף עֹשֵׂהוּ}} {{ק|([[משלי יד לא]])}}, {{צ|מֵאֵן בִּלְעָם}} {{ק|([[במדבר כב יד]])}}, {{צ|וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו}} {{ק|([[במדבר ח כו]])}}, {{צ|בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת}} {{ק|([[דברים א ה]])}}, שהיה עיקרן להיות דגשין, כמו {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, ובאו רפין בעבור ר' וא' שאין יכולין להדגש, והם פעלים שעברו. וכן תמצא הפעלים שעברו שאין אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצע ביניהם, כגון {{צ|דִּבֶּר}}, {{צ|שִׂבֶּר}}, {{צ|סִפֶּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כִּפֶּר}},] {{צ|שִׁבֶּר}}, ננקדין בסגול, לבד מאשר בא באתנחתא או סוף פסוק שהן ננקדין בצירי. ויש אחד מהם במקרא אשר בא בסגולה אחרי הזרקא ונקמץ בצירי: {{צ|הִנֵּה הֶחֱיָה יְיָ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר֒}} ביהושע {{ק|([[יהושע יד י|יד י]])}}, ואין זולתו. ואם הם להבא נקמצין בצירי, כמו {{צ|דַּבֵּר}}, [כי&quot;מ: {{צ|כַּפֵּר}},] {{צ|שַׁבֵּר}}, {{צ|סַפֵּר}}. ואם אות א&quot;ח ה&quot;ע ממוצעת שם, כגון {{צ|שִׁחֵת}}, {{צ|מֵאֵן}}, {{צ|בִּעֵר}}, {{צ|טִהֵר}}, {{צ|טַהֵר}}, {{צ|מַהֵר}}, {{צ|בַּעֵר}}, {{צ|שַׁחֵת}}, בין להבא בין לשעבר ננקדין בצירי. 

ועוד אודיעך: כל מלה שהיא לשון נקבה, כגון {{צ|עוֹמֶדֶת}}, {{צ|אֹכֶלֶת}}, הן וכל דומיהן ננקדין בסגול; בר מן אתנחתא וסוף פסוק, שהן ננקדין הראשון בקמץ גדול והשני בסגול, כגון {{צ|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָֽדֶת}} {{ק|([[קהלת א ד]])}}, {{צ|כְּאֵשׁ אֹכָֽלֶת}} {{ק|([[ישעיהו ל כז]])}}. ויש מיעוט תיבות שהן יוצאות מתנאי זה, כגון {{צ|הַמַּאֲכֶ֑לֶת}} {{ק|([[בראשית כב ו]] ועוד 1)}}, {{צ|אָמְרָה קֹהֶ֑לֶת}} {{ק|([[קהלת ז כז]])}}, {{צ|לָרֶ֑דֶת}} {{ק|([[בראשית מד כו]] ועוד 2)}}, {{צ|וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶֽנֶת}} {{ק|([[רות ד טז]])}}, אף על פי שבאין אתנחתא וסוף פסוק, אינן יוצאין משיטתן ונקודתן בסגול. וגם {{צ|לָלֶכֶת}} כמו כן ננקדין בסגול בין באתנחתא בין בסוף פסוק, בר מן חד סוף פסוק והוא ננקד(ין) בקמץ גדול: {{צ|שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָֽכֶת}} {{ק|([[קהלת א ז]])}}, ואין זולתו. ואם תמצא ח&quot;ת או עי&quot;ן באמצע תיבה, כמו {{צ|הַנִּשְׁמַעַת}} {{ק|([[ירמיהו נא מו]])}}, {{צ|הַנֹּגַעַת}} {{ק|([[במדבר יט כב]])}}, {{צ|בֹּרַחַת}} {{ק|([[בראשית טז ח]])}} וכל דומיהן, ננקדין בפתח גדול. 

ועוד דע והבן, כי {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, במשקל עם {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אלה פתוחים בסגול ואלה קמוצים בצירי למען האות השוכנת בהם. כי עיקר {{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}} – יָשַׁב, יָדַע, ויכול אדם להוציא מביניהן השבא בהרבה עיניינים, לפיכך יתכן להיות ננקד בצירי ובגעיא להורות על האל&quot;ף שהיא שוכנת. ודע כי אותיות יהו&quot;א המה אותיות השיכון, ואולם הה&quot;א לא תשכון כי אם בסוף התיבה, כמו {{צ|עֵדָה}}. ומעיקר {{צ|אֶקְרָא}}, {{צ|אֶפְעַל}}, {{צ|אֶשְׁמֹר}}, אין אדם יכול להוציא מתוכן השבא אם אות אית&quot;ן באה בראשן, ולכך תצא האל&quot;ף במהירות ונפתחת בסגול באלו. אבל ב{{צ|אֵשְׁבָה}}, {{צ|אֵדְעָה}}, אע&quot;פ שאות אית&quot;ן באה בראשן, אדם יכול להוציא מתוכן השבא, כגון {{צ|אֵשֵׁב}}, {{צ|אֵדַע}}, {{צ|יֵשֵׁב}}, {{צ|יֵדַע}}, {{צ|תֵּשֵׁב}}, {{צ|תֵּדַע}}, {{צ|נֵשֵׁב}}, {{צ|נֵדַע}}, ולפיכך הן חלוקין זה מזה. 

וכל {{צ|אֵלֶיךָ}}, {{צ|בָּנֶיךָ}}, {{צ|עָלֶיךָ}}, {{צ|שֹׁמְרֶךָ}}, {{צ|כַּפֶּיךָ}}, {{צ|עֵינֶיךָ}}, {{צ|לְעֹזְרֶךָ}} {{ק|([[דה&quot;א יב יט]])}}, שהן לשון זכר, ננקדין בסגול; ואם הן לשון נקבה, כגון {{צ|בְּנֵךְ}}, {{צ|שְׂכָרֵךְ}}, {{צ|צֹאנֵךְ}}, הן ננקדין בצירי. 

וכל {{צ|אֵלֶיהָ}}, {{צ|בָּנֶיהָ}}, {{צ|עָלֶיהָ}}, {{צ|פָּנֶיהָ}} וכל דומיהן, נפתחין בסגול. 

וכל מלה שתמצא יו&quot;ד בסופה, כגון {{צ|עֵינַי}}, {{צ|שָׁנַי}}, {{צ|יָמַי}}, {{צ|בָּנַי}}, {{צ|חַיַּי}}, הן וכל דומיהן ננקדין בצירי. 

וכל תיבה שיהיה 'נוּ' בסופה והיא ממשקל חזק היא ננקדת בסגול, כגון אֶבְנֶּנּוּ, {{צ|אֲשׁוּרֶנּוּ}} {{ק|([[במדבר כג ט]])}}, {{צ|אֵינֶנּוּ}}, הן וכל דומיהן. ואם ממשקל הרפה, כגון {{צ|עַד בֹּאֵנוּ}} {{ק|([[שמות י כו]])}}, {{צ|עֵינֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד יז]])}}, {{צ|עוֹדֵינוּ}} {{ק|([[איכה ד, יז|שם]])}}, {{צ|עוֹרֵנוּ}} {{ק|([[איכה ה י]])}}, {{צ|שְׁמֵנוּ}} {{ק|([[יהושע ז ט]])}}, {{צ|בָּנֵינוּ}} {{ק|([[יהושע כב כה]])}}, {{צ|בְּנוֹתֵינוּ}} {{ק|([[תהלים קמד יב]])}}, הן וכל דומ' ננקד' בצירי. ואם תמצא 'נָה' בסוף התיבה, בין שהיא ממשקל חזק בין שהיא ממשקל הרפה, הן ננקד' בסגול, כגון {{צ|אֵינֶנָּה}} {{ק|([[בראשית ז ח]])}}, {{צ|אֶעֱשֶׂנָּה}} {{ק|([[מ&quot;א יא יב]])}}, {{צ|אֲצִיתֶנָּה}} {{ק|([[ישעיהו כז ד]])}}, {{צ|תְּבִיאֶנָּה}} {{ק|([[ויקרא ו יד]])}}, תְּבִיאֶנָה, {{צ|לְיַחְמֵנָּה}} {{ק|([[בראשית ל מא]])}}, {{צ|תַּעֲשֶׂינָה}} {{ק|([[דברים א מד]])}}, {{צ|תִּהְיֶינָה}} {{ק|([[ויקרא כג טו]])}}. בר מן עניין חד: {{צ|הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי}}, והן ב': {{צ|נְשֵׁי לֶמֶךְ}} {{ק|([[בראשית ד כג]])}}, {{צ|בָּנוֹת בֹּטְחוֹת}} {{ק|([[ישעיהו לב ט]])}}, שהן ננקדין בצירי, אין אדם יכול להשיב עליהן, שכך הם מקובלין. 

ובזה דע והבן: מש&quot;ה מפֵק אל&quot;ף, בוכ&quot;ל לא מפק אל&quot;ף. כל מקום שתמצא אחת מג' אותיות הללו – מש&quot;ה – בראש התיבה שהיא שם, כגון {{צ|מֵיְיָ}}, {{צ|שֶׁיְיָ}}, {{צ|הַיְיָ}}, {{צ|מֵאֱלֹהִים}}, {{צ|הָאֱלֹהִים}}; או בלש'ון אדונות, כמו {{צ|הָאָדוֹן}} {{ק|([[ישעיהו א כד]])}}, {{צ|מֵאֲדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מז יח]])}}, האל&quot;ף אשר אחריהם נקראת ונשמעת בלשון. ואם אחד מאותיות בוכ&quot;ל בראש תיבת השם או בראש תיבה שהיא עניין אדונות, כמו {{צ|אַךְ בַּייָ}} {{ק|([[במדבר יד ט]])}}, {{צ|בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ}} {{ק|([[תהלים מד ט]])}}, {{צ|וַייָ אֱלֹהִים אֱמֶת}} {{ק|([[ירמיהו י י]])}}, {{צ|וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם}} {{ק|([[בראשית לא כט]])}}, {{צ|מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים}} {{ק|([[תהלים עז יד]])}}, {{צ|לֵאלֹהִים}}, {{צ|לֵאלֹהֵינוּ}}, {{צ|בַּאדֹנִי [כִּי] (ב)מְשִׁיחַ יְיָ}} {{ק|([[ש&quot;א כד י]])}}, {{צ|וַאדֹנִי חָכָם}} {{ק|([[ש&quot;ב יד כ]])}}, {{צ|הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי}} {{ק|([[בראשית מד טז]])}}, כולהון לא מפקין אל&quot;ף ואינן נשמעות בלשון. בר מן ב' בעניין אלהות דמפקין אל&quot;ף, והן {{צ|אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי}} {{ק|([[תהלים פו ח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{ק|([[שמות כב יט]])}}, ואין זולתם. ובלשון אדונות הם ז' דמפקין אל&quot;ף, וסימ': {{צ|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[דברים י יז]])}}, {{צ|לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם}} {{ק|([[בראשית מ א]])}}, {{צ|הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם}} {{ק|([[עמוס ד א]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע}} {{ק|([[מ&quot;א א יא]])}}, {{צ|וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים}} {{ק|([[תהלים קלה ה]])}}, {{צ|הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}} {{ק|([[תהלים קלו ג]])}}, {{צ|כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ}} {{ק|([[נחמיה ח י]])}}. 

שלמו מחלקות קמץ גדול ופתח גדול ומחלקות צירי וסגול הנקראים 'קמץ קטן' ו'פתח קטון'.

==1.7== 

עתה נבין בשערי השוא אשר נקרא 'חטף'.

שער על דיבור השבא.

השבא מתחלק לשני פנים: שוכן ומניע. סימניו שלשוכן שהוא משכין ומניח האות אשר הוא תחתיו ויעשהו כאילו הוא דבוק לאות שלפניו, כגון {{צ|יִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית לב כט]])}}, {{צ|יֶחְדְּיָהוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כד כ]])}}, {{צ|זִמְרִי}} {{ק|([[במדבר כה יד]])}}, {{צ|לְמִשְׁעִי}} {{ק|([[יחזקאל טז ד]])}}, {{צ|וּפִסְלִי וְנִסְכִּי}} {{ק|([[ישעיהו מח ה]])}}. ולכך נהיה האות שתחתיו השבא שוכן ונפרד ממה שלאחריו ונתחבר למה שלפניו. ומן סימניו עוד שהוא מחלק המלה לקיום דיבור, לפי שכל אות שהיא בסוף המלה, אם היא בלא מלך הוא שוכן, לפי שהוא גבול המלה ופיסוקה, כמו התי&quot;ו של{{צ|בְּרֵאשִׁית}}, וכגון רי&quot;ש של{{צ|אוֹר}}, וכגון {{צ|חֳכְמָה}}, שפיסוקה בתווך ויהיה גבולה על אופן {{צ|הַמְצַפְצְפִים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}, {{צ|תִּרְכַּבְנָה}} {{ק|([[בראשית כד סא]])}}, {{צ|תִּשְׁלַחְנָה}} {{ק|([[שופטים ה כו]])}}, נהיתה כל מלה מאלה לקיום הדיבור בעבור השבא השוכן, ואילו חסר לא נתקיים החילוק. 

ומסימני השבא המניע: אם היה תחת אות לא ינוח אותה האות ולא ישכון, כגון זי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, ושי&quot;ן של{{צ|שְׁמוֹר}} ודומיהן. וכמו שנהיה השוכן מתאחז את שלמעלה הימנו כן המניע מתאחז את שלמטה הימנו, כגון {{צ|מַלְכְּכֶם}} {{ק|([[ש&quot;א ח יח]])}}, {{צ|וַיִּשְׁכְּבוּ}} {{ק|([[יהושע ב א]])}}, שהלמ&quot;ד והשי&quot;ן שוכנים ונאחזים עם המ&quot;ם והיו&quot;ד, והכ&quot;פין שבם השבא מניעים ונאחזים עם הכ&quot;ף השנית והבי&quot;ת, וכן כל דומיהן. ואם תהיה לך ספיקה במקצת המקומות אם הוא שוכן או מניע, דע כי הדגשות שבאות אשר לפני אות השבא יורה שהוא מניע. ומן זה {{צ|הַמְדַבֵּר}} {{ק|([[בראשית מה יב]])}}, בתחילת הדיבור, אם היה תחת המ&quot;ם שבא ותחת הה&quot;א פתח והוא מודגש, אותו השבא מניע. 

ויתפרש עוד הנעת השבא במספר אותיות המלה, אם היתה שלחמש אותיות אותו השבא יהיה מניע, כמו {{צ|הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי}} {{ק|([[במדבר יא כט]])}}, {{צ|הַמְשַׂמֵּחַ}} {{ק|([[שופטים ט יג]])}}, {{צ|הַמְחַכֶּה}} {{ק|([[דניאל יב יב]])}}, {{צ|הַמְדַבֵּר}} ודומיהן. חוץ מן מלה אחת: {{צ|מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה}} {{ק|([[מ&quot;ב ט יא]])}}, מספרו ה' אותיות ואין אותו שבא מניע, מפני שזה ה&quot;א אינו מדגיש. 

ואם תראה שיהיה בו יותר מה' אותיות וה&quot;א ומ&quot;ם בתחלתם עם השבא, יבוא בהם פעם שוכן ופעם מניע. והתנאי בדבר זה: אם הטעם על האות החמישי אז יהיה השבא שוכן, כגון {{צ|הַמְדַבְּרִים֙}} {{ק|([[שמות ו כז]])}}, {{צ|הַמְאָרְרִֽים}} {{ק|([[במדבר ה יח]])}}, {{צ|הַמְצַפְצְפִ֖ים}} {{ק|([[ישעיהו ח יט]])}}. אבל יש מעט תיבות שיוצאות משיטה זאת, כגון {{צ|הַמְבַקְשִׁ֖ים}} {{ק|([[שמות ד יט]])}}, {{צ|הַמְצֹרָעִ֨ים}} {{ק|([[מ&quot;ב ז ח]])}} ומיניהם. ואם יהיה הטעם על האות הרביעי יהיה השבא מניע: {{צ|הַמְחַכִּים}} {{ק|([[איוב ג כא]])}}, {{צ|הַמְנַדִּים}} {{ק|([[עמוס ו ג]])}}, ודומיהן. ויש ספיקה לרוב בני אדם בשבא באותיות הרצופות בתוך המלה אם היה תחת הראשונה שבא אם הוא מניע או שוכן, וזו הספיקה מסיבת הדגשות שיש באות אשר לפני אותם אותיות רצופות אם היה בגעיא או בטעם או במלך; דע כי אותו השבא מניע, כמו {{צ|וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט י]])}}, {{צ|וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם}} {{ק|([[יחזקאל לט, י|שם]])}}, {{צ|וּלְלַמְּדָם}} {{ק|([[דניאל א ד]])}}, ודומיהן. לבד מששה מקומות, לפי שהדגשות הוֹיה שם לא הניע השבא, והם {{צ|אָז יִקְרָאֻנְנִי… יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי א כח]])}}, {{צ|זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי}} {{ק|([[תהלים נ כג]])}}, {{צ|בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי}} {{ק|([[הושע ה טו]])}}, {{צ|וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי}} {{ק|([[משלי ח יז]])}}. 

ודע כי השבא המניע לא תפול על האות השנייה לו השכנה כלל, לפי שהוא מניע מסיבת הנעת האות הראשון בשבא. והשלישי לשבא פעמים יהיה שוכן ופעם יהיה מניע, כגון {{צ|בְּיִשְׂרָאֵל}} {{ק|([[בראשית מט ז]])}}, {{צ|לְיִרְמְיָה}} {{ק|([[נחמיה יב יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}}. ודע כי האות אם היה תחתיו מלך שאותו האות מניע והשיכון תפול באות השני, כגון {{צ|שָׁמַר}}, {{צ|אָמַר}}, {{צ|גָּבַר}}, {{צ|עָמַד}}, והשיכון תפול תחת האל&quot;ף המוצאה מן הקמץ ומן הפתח. 

והשבא המניע היא מודיע לאופני הנקוד. 

האופן הראשון הוא שיהיה לו מתיקון אותיות א&quot;ח ה&quot;ע, שאלו ארבע האותיות, אם היה לפני אחת מהן אות אחרת ותחתיה שבא, יצא אותו השבא כהברת המלך שתחת א&quot;ח ה&quot;ע ברפיות. אבל אם היה עמו געיא, נחשב אותו השבא כמו מלך, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|וְֽאִם־כָּ֣כָה׀}} {{ק|([[במדבר יא טו]])}}, {{צ|וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ}}, [כי&quot;מ: ואלם,] {{צ|וְאֶת בָּנָיו}} {{ק|([[בראשית ט א]])}}. וכמוכן הה&quot;א: אם תהיה השבא לפניה יצא השבא בניקוד הה&quot;א, כגון {{צ|וְהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הרפה; ואם יצא בגעיא {{צ|וְֽהָיָה}}, יוצאה הוי&quot;ו בקמץ הדגש מסיבת הגעיא. החי&quot;ת: כגון {{צ|וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ}}, {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{ק|([[הושע יא ו]])}}, {{צ|כִּ֧י רְֽחוֹקָה}} {{ק|([[שופטים יח כח]])}}, {{צ|תְּֽחִי־נַ֭פְשִׁי}} {{ק|([[תהלים קיט קעה]])}}. העי&quot;ן: כגון {{צ|בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}, {{צ|יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם}} {{ק|([[תהלים עב יז]])}}, {{צ|בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם}} {{ק|([[משלי ג ד]])}}. 

[כי&quot;מ: וזה לך האות: בכל מקום שתמצא געיא בשאר אותיות, המקל שלה מימין והיא נאמרת ב'אַ' כגון {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וְֽשֹׁפְטָ֡יו}} {{ק|([[יהושע ח לג]])}} וכל דומיהן. אבל געיא שהיא באחה&quot;ע, המקל שלה משמאל והיא נקראת כשני לה, כגון {{צ|וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר}} {{ק|([[שמות כט לד]])}}, {{צ|תְּֽחִי}}, {{צ|וְֽהָיְתָ֞ה}} {{ק|([[ויקרא יג כד]])}}, {{צ|וְֽעוֹלָתְךָ֖}} {{ק|([[תהלים כ ד]])}} וכל דומיהן.] {{צ|וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם}} {{ק|([[יהושע כד טו]])}}. 

עתה זה התנאי נוהג בשבא עם א&quot;ח ה&quot;ע כשיהיה השבא תחת אות אחרת שאינה מאילו הד', אבל אם היה מאלה הד' בטל זה התנאי, כגון {{צ|יִמְחֲאוּ כָף}} {{ק|([[ישעיהו נהי ב]])}}, {{צ|(די) אֱלָהֲהֹם}} {{ק|([[עזרא ה ה]])}}. 

ודע: אם בא השבא תחת וי&quot;ו קודם אות אית&quot;ן יהיה לשון עתיד, כמו {{צ|וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}}. אם בא תחת הוי&quot;ו מלך יהיה לשעבר, כגון {{צ|וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי}} {{ק|([[יחזקאל טז יא]])}}, {{צ|וָאָקֻם בַּבֹּקֶר}} {{ק|([[מ&quot;א ג כא]])}}, {{צ|וָאָשִׂם הַנֶּזֶם}} {{ק|([[בראשית כד מז]])}}. 

אופן ב': השבא אם בא קודם היו&quot;ד, יצא השבא לעולם כנקודה שלמטה שנקראת חירק, ולא יתפרש בנקודות השבא, כגון {{צ|בְּיוֹם}}, {{צ|בְּיַד}}, [כי&quot;פ: {{צ|לְיַד}},] {{צ|לְיַבָּשָׁה}} {{ק|([[תהלים סו ו]])}}, {{צ|לְיוֹרָם}} {{ק|([[מ&quot;ב ח טז]])}}, ונחשבת כמו {{צ|לִיהוּדָה}}, {{צ|לְיִשְׂרָאֵל}}. ודע: אם בא השבא קודם היו&quot;ד ברוב המקומות תורה על הגדת דבר והמלך שלאחריו יורה על הודעת, כמו {{צ|בְּיוֹם זִבְחֲכֶם}} {{ק|([[ויקרא יט ו]])}}, ואם היה בַּיּוֹם, תורה שהב' משרת ומודיע עצמו שליום, וכאלה רבים. 

אופן ג': הנשאר מן אותיות לשון הקודש י&quot;ז, יתחבר אליהם יו&quot;ד ויהיו י&quot;ח, אם היה השבא תחת אות מן אלה י&quot;ח בתחלת המלה או בתוך המלה כמו שהוא נוהג במנהג ההתחלה, יוצאה השבא בפתח הרפה אם לא תהיה עמו געיא, ובפתח דגש אם היתה עמו געיא, כגון {{צ|בְּרָב עָם}} {{ק|([[משלי יד כח]])}}, {{צ|גְרֻשֹׁתֵיכֶם}} {{ק|([[יחזקאל מה ט]])}}, {{צ|דְּרָכָיו}} {{ק|([[דברים י יב]])}}, {{צ|וְרֹאשׁ דָּגוֹן}} {{ק|([[ש&quot;א ה ד]])}}, {{צ|וְרָאִיתָ}} {{ק|([[דברים ד יט]])}}, {{צ|זְכוֹר יְיָ}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|טְמֵאַת הַשֵּׁם}} {{ק|([[יחזקאל כב ה]])}}, {{צ|יְראוּ אֶת יְיָ}} {{ק|([[תהלים לד י]])}}. 

ואדבר על אלה י&quot;ח אותיות. דע כי אלה י&quot;ח אותיות נקודתם הפתח, ומן תנאי זה הפתח הנזכר לא ינוקד בה אלא רפי, ולא יוכל לעשותו רפי אם לא בא שבא עמו, ובאלה י&quot;ח יבוא פתח רפי כפתח דגש, לפי שלא יהיה השבא מתחבר בעיקרן עם מלך תחת אלה י&quot;ח, ויתכן להיות בהן השבא לבדו והפתח לבדו. 

אופן ד': השבא לא יתחבר לא עם הטעם ולא עם משרת באות יחד, לפי שהטעם לא יתחבר עם שבא שוכן שלא יהרוס בניין התיבה, לפי שהטעם יניע האות והשבא שוכן ישכין האות. ולפי שהטעם מניעו ומנהגו, אי אפשר לקיימן באות יחד. ולפי שהשבא המניע יניע האות הנעה שאינה שלקיימא, כגון הבי&quot;ת של{{צ|בְּרֵאשִׁית}} והזי&quot;ן של{{צ|זְכוֹר}}, והטעם יניע בו האות במקומו ויחלוק מחלקות רבות, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}, לא תתחבר הנעת הטעם עם הנעת השבא, לפי שהוא רגיל למהר בהנעה, והטעם מאריכו. 

אופן ה': השבא המניע לא יהיה האות השני לו לעולם אלא רפי, כגון {{צ|בְּבוֹאָם}}, {{צ|כְּכֹל}}, {{צ|פְּנוֹת}}, {{צ|כְּכַלּוֹת}} ודומיהן. ומה טעם אלו רפין, לפי שהשבא ממהרו ומניעו, ולא יתכן להדגיש האות שלאחריו, לפי שהדיגוש מכביד האות. 

אופן ו': השבא המניע לא יתחבר עם מלך באות אחד מן אותיות הקודש כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם, כגון {{צ|אֲנִי יְיָ}} {{ק|([[בראשית טז ז]])}}, {{צ|וְאַתֶּם חֲנוּ}} {{ק|([[במדבר לא יט]])}}, {{צ|הֲלֹא הוּא}} {{ק|([[דברים לב לד]])}}, {{צ|עֲלֵה אֵלַי}} {{ק|([[שמות כד יב]])}} ודומיהן. ואם נראה לבד מאלה הד' בקצת הספרים, זה משינוי דעות הסופרים שמרבין בנקודות, כגון {{צ|קֳדָמֵיהוֹן}} {{ק|([[דניאל ד ד]])}}, {{צ|מֳשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ}} דיחזקאל {{ק|([[יחזקאל לב כ|לב כ]])}}. ולא הודו בזה כל החכמים שיתכן להיות כי אם באותיות א&quot;ח ה&quot;ע לבדם. ואם רצו למנוע מן ד' אותיות א&quot;ח ה&quot;ע מלך ולקרותה בשבא לבדו, או למנוע השבא ממנה ולקרותה במלך לבדו, היה נשחת הדיבור, לפי שהמלך לבדו נראה קלוט, והשבא לבדו נראה מניע. 

אופן ז': השבא אם נתחבר עם מלך באות, מנע אותו המלך לקלוט כל חוקו מן הדגש, כגון {{צ|חֳרֵם וּבֵית עֲנָת}} {{ק|([[יהושע יט לח]])}}. ודע שקיום הנעת השבא מוטב מקיום קליטת המלך, לפי שאם לא היה צריך לחטפת המלך ומהירותו, לא שמו עמו השבא. 

אופן ח': השבא לא יתחבר אלא עם ג' מלכים בלבד: הקמץ והפתח והסגול התחתון, לפי שבאלו ג' יתקיים העמדה והמהירות. 

אופן ט': השבא אם היה בתחלת המלה יהיה מניע, כגון {{צ|לְעֵד}} {{ק|([[בראשית לא מד]])}}, {{צ|דְּבַר מִי יָקוּם}} {{ק|([[ירמיהו מד כח]])}}, {{צ|כְּחֹם הַיּוֹם}} {{ק|([[בראשית יח א]])}} ודומיהן, לפי שלא יתקיים תחילת הדיבור בשוכן. ואתה תמצא המלה בזה האופן מבואר עד סוף הספר. 

אופן י': השבא המניע אחריו שוכן באות השלישי ויותר, כגון {{צ|לְיָקְמְעָם}} {{ק|([[מ&quot;א ד יב]])}}, {{צ|לְיָשְׁבְּקָשָׁה}} {{ק|([[דה&quot;א כה כד]])}} והדומין להם שהשוכן באות השלישית; ומה שיותר על שלישית, כגון {{צ|אֱלֹהִים}}, {{צ|בְּרוֹשִׁים}}. 

אופן י&quot;א: שבא מניע לא יהיה שכן לשבא מניע לא בתחלת המלה ולא באמצע ולא בסוף, לפי שהמלה אם תהיה במניע יניענה עד מקום הטעם, ובעבור זה לא יתכנו שני המניעים רצופים. ואם יש בתיבה ג' שבאים, השלישי הממוצע הוא שוכן ומונע הנעתו שלראשון. ומה שדומה למניע והוא פחות הנעה מן המניע: אם הוחל בשבא והשוכן רצוף להם, לפיכך לא יתחברו המניעים כמו שיתחברו השוכנים. 

אופן י&quot;ב: שני שבאים שוכנים לא יתחברו זה בצד זה כי אם באחרית המלה, כגון {{צ|וַיִּשְׁבְּ}} {{ק|([[במדבר כא א]])}}, {{צ|וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ}} {{ק|([[רות ג ג]])}}. ודע כי לפי ששכן השבא אשר תחת השי&quot;ן והצד&quot;י ונשאר בי&quot;ת ותי&quot;ו אי אפשר בשלא השכנתם לפי שאין להם אות שיהיה שכן אחריהם להיות הנעתם אליו. 

אופן י&quot;ג: שני שבאים רצופים, הראשון שוכן והשני מניע. ודע שיש שם שבא בניינו על הרציפה ואין שם אלא אחד הוא מדגיש האות, כגון {{צ|מִזְּעֹק}} {{ק|([[ש&quot;א ז ח]])}}, {{צ|מְחַלְּלִים}} {{ק|([[מ&quot;א א מ]])}}, {{צ|מִמְּלֹךְ}} {{ק|([[ש&quot;א ח ז]])}}, {{צ|הַכְּמוֹת}} {{ק|([[ש&quot;ב ג לג]])}}, וסיבת זה שהאות יוצאה כשתי אותיות. וזה מנהג לשון הקודש, והוא לפי שכל אות דגש בתוך המלה שאינו נוהג כמנהג ההתחלה ותחתיו שבא יוצא כשתי אותיות. 

אופן י&quot;ד: השבא בסוף המלה לא יהיה אלא שוכן, כגון {{צ|דֶּרֶךְ}}, {{צ|מֶלֶךְ}}, {{צ|הֵלֶךְ}}, וכל הדומה להם. 

==1.8==

שער על שמות המלכים ושכונתם.

המלכים הם ז' כעין נוטריקון, והם אֹ אָ אַ אֶ אֵ אִ אֻ. הראשון הנקודה שהיא למעלה הוא על גב הפה כולו ושמו &quot;חולם&quot; – &quot;מלא פום&quot;, לפי שהיא תמלא הפה. והמלך השני &quot;קמץ&quot;, מוציא פירושו מן {{צ|וְקָמַץ הַכֹּהֵן}} {{ק|([[ויקרא ה יב]])}}, לפי שהוא מקמץ את הפה. והשלישי &quot;פתח&quot;, לפי שהוא פותח את כל הפה, מן {{צ|פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק}} {{ק|([[משלי לא ט]])}}. והרביעי &quot;סגול&quot;, והוא ג' נקודות מלמטה כמו אשכול. והחמישי שתי נקודות מלמטה ושמם &quot;צירי&quot;, ופירושו בוקע, לפי שהוא בוקע בין השינים, כמו {{צ|הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ}} {{ק|([[משלי כו יד]])}}. והשישי נקודה נקודה אחת מלמטה ושמה &quot;חירק&quot;, והוא כמו {{צ|חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו}} {{ק|([[איוב טז ט]])}}, כשאדם חורק שיניו ומשמיע קול, נשמע כמו 'אִי'. והשביעי ג' נקודות מלמטה זו על גב זו, וחילופם עושים נקודה בתוך הו&quot;ו, ושֵם אחד להם והוא &quot;שורק&quot;, בפירוש כמו {{צ|לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים}} {{ק|([[שופטים ה טז]])}}, לפי שכשאדם שורק בשפתיו ומשמיע קול נשמע כמו 'אוּ'.

=2=

==2.1==

ועתה אדבר על הטעמים. 

דע כי הטעמים הושמו במקומם ולא ישתנו לעולם, וכן משרתיהם, שאם ישתנו הופסדה הקרייה שלמכתב צורנו יתעלה זכרו. הלא תראה דיבור הכתוב {{צ|כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָ֑יו}}{{הערה|סימון הטעמים כאן ובפסוק הבא הוא כפי שהוא בכ&quot;י פריס, ונועד להציג שינוי מכוון מהטעמים כפי שהם במקרא, כהמחשה לנאמר. ויקיעורך.}} {{ק|([[תהלים לז כב]])}}, ועתה אם נקרא כמו שנקוד עתה היה נשמע כמו הירושה לכולהם. וכמו כן {{צ|בֵּן חָ֭כָם יְשַׂמַּח אָ֥ב וּבֵן כְּסִ֑יל}} {{ק|([[משלי י א]])}}, אם נקרא כמו שנקוד עתה היה תולה השמחה בשניהם ומשנה הדיבור מחוקו. 

דע כי הטעמים שלאחד ועשרים ספרים הן י&quot;ב, ואלה שמותם: פזר קטן, תלישה גדולה, טרס, יתיב, זקף, אתנחתא, זרקא, לגרמיה, תביר, רביע, טפחה, סילוק. ומשרתיהם ט', ואלו הן: שופר, והוא מתחלק לג' חלקים: חלק אחד שופר מונח ושופר עילוי, והשני שופר כרבלא, והשלישי שופר הפוך; ותלישא קטנה, ואזלא, ומרכא, ודרגא, ומאיילא, וגלגל.

==2.2==

פרק אשר יפריד בין הטעמים ובין המשרתים. 

והוא שטעם ינוח בלא משרת, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}}, ואין משרת בלא טעם. ולפי שלא יתכן למשרת לעמוד בלא טעם נקרא 'משרת'. ולא יכון הטעם להיות משרת ולא המשרת טעם, אלא השלשלת בלבד בג' ספרים, שפעמים תהיה טעם ופעמים תהיה משרת. ובאחד ועשרים ספרים אינה מצויה כי אם בז' מקומות, והם {{צ|וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ׀}} {{ק|([[בראשית יט טז]])}}, {{צ|וַיְמָאֵ֓ן׀}} {{ק|([[בראשית לט ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[בראשית כד יב]])}}, {{צ|וַיִּשְׁחָ֓ט׀}} דויקרא {{ק|([[ויקרא ח כג|ח כג]])}}, {{צ|וְֽנִבְהָ֓לוּ׀}} {{ק|([[ישעיהו יג ח]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֓ר׀}} {{ק|([[עמוס א ב]])}}, {{צ|וַאֲמַר־לֵ֓הּ׀}} דעזרא {{ק|([[עזרא ה טו|ה טו]])}}. הואיל והם במניין אינן מחשבין הטעמים והמשרתים. וכן הסגולה שהיא ג' נקודות אינה מנויה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים לפי שאינה באה אלא אחרי הזרקא, ואילולי שהזרקא תחלה לא היתה סגולה באה. ובכל מקום שבאה הזרקא באה הסגולה אחריה, חוץ ממקום אחד במקרא שאין סגולה באה אחריה, והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַ֣קְתִּי בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. ופעמים באות שתי זרקתות זו אחר זו וסגולה אחת באה אחריהן, כגון {{צ|גַּם֘ בְּטֶרֶם֘ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒}} {{ק|([[ש&quot;א ב טו]])}}. וכן הפסק אינו נמנה לא עם הטעמים ולא עם המשרתים. עם הטעמים אינו נמנה מפני שאינו בא כי אם עם המשרת, כגון {{צ|יוֹסֵף֩ יְיָ֨ עַל־עַמּ֤וֹ׀ כָּהֵם֙}} {{ק|([[דה&quot;א כא ג]])}}, ואמרנו למעלה שזה שופר מהפך הוא מן המשרתים, ועוד {{צ|עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה}} {{ק|([[בראשית יח כא]])}}, וזה שופר עילוי הוא מן המשרתים. ואם לחשך אדם הלא לגרמיה בא עם השופר, זהו דרכו, שלא תמצא לעולם לגרמיה בא כי אם בשופר ומקל בין שתי תיבות. וכל לגרמיה שבמקרא באים לפני רביע: {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו}} {{ק|([[דברים לא כ]])}}. לבד ממקומות מועטין המנויין בזה הביאור בשער הלגרמיה. ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד במקרא, והוא {{צ|כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְיָ֗ בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם}} {{ק|([[ישעיהו מב ה]])}}. אבל בכל המשרתים תמצא פסק בא עמהם, לפיכך לא נמנה עם הטעמים ולא עם המשרתים, מפני שלא נמנע דגש מלבוא אחריו ביהו&quot;א ובג&quot;ד כפ&quot;ת. 

ודע כי אלו י&quot;ב טעמים מתחלקים על ג' חלקים. החלק האחד ירים הקול ויעלהו, והן שלשה: פזר ותלשא וטרס. והחלק השני יהיה מונח, והם יתיב וזקף ואתנחתא, חשבונם שלשה, אם היה הטעם עם מלך אחרון בתיבה. והשלישי יבוא מחלוקתו עילוי, והם שארית הטעמים, מלבד הטפחה והסילוק שאם היו עם מלך אחרון במילה חזרו לחלק המונח. ואלה הטעמים מתחלקים על ב' חלקים: חלק שמתרדף האחד אחר חבירו, והחלק השני אין בו רדיפה כלל. המנועים מן הרדיפה הם ששה: טרס ותלשא ורביע וטיפחה ואתנחתא וסילוק. והמתרדפים הם ששה: פזר ויתיב, זקף ולגרמיה ותביר וזרקא. ויש בהם שמתרדפים שנים ולא יותר, ויש שמתרדפים ג' ולא יותר, ויש שמתרדפים יותר. 

הפזר מתרדף אחד אחר חבירו מן שנים ועד חמשה, וששה ושבעה לא ימצא, אבל יש אחד במקרא שמתרדף שמונה, והוא {{צ|וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י ואֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ [וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ]}} {{ק|([[דה&quot;א טו יח]])}}. והמתרדף שנים, כגון {{צ|וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ}} {{ק|([[יהושע ח יד]])}}. והמתרדף שלשה, כגון {{צ|בְּנֵ֣י הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כה ד]])}}. והמתרדף ארבעה: {{צ|וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י}} {{ק|([[דה&quot;א טו כד]])}}. והמתרדף חמשה: {{צ|וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְיאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י}} דעזרא {{ק|([[נחמיה יב לו]])}}. 

ואשר יתרדף ג' ולא יותר הם זקף וזרקא. הזקף יתכן להיות אחד, כגון {{צ|וְעָלִ֔ינוּ}} {{ק|([[ש&quot;א יד י]])}}, והמתרדף שנים, כמו {{צ|וּמֹשֶׁה֙ בֶּן־שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַֽהֲרֹ֔ן}} {{ק|([[שמות ז ז]])}}. והמתרדף ג', כגון {{צ|כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ}} {{ק|([[ירמיהו נא סא]])}}. והזרקא מתרדף ב', כגון {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}, ומתרדפת שלשה במקום אחד ואין זולתו: {{צ|יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א טז]])}}. ואשר יתרדפו שנים הם יתיב ולגרמיה ותביר. יתיב כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־יְיָ֣ צְבָאוֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}}, ולגרמיה כגון {{צ|מַדּ֣וּעַ׀ (הלכת) [עָבַ֣רְתָּ׀] לְהִלָּחֵ֣ם בִּבְנֵי־עַמּ֗וֹן}} {{ק|([[שופטים יב א]])}}, ותביר כגון {{צ|לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם}} {{ק|([[מ&quot;א כא טז]])}}. וכבר זכרתי בספר הוריית הקורא שהתלישא תתרדף במקום אחד, והוא {{צ|בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ}} {{ק|([[ש&quot;ב יד לב]])}}, ונתברר לי הוא שדבריהם על זה הוא שהראשון טעם והשני משרת, התלשא שהיא טעם בראש התיבה הוא, והתלשא שהיא משרת היא בסוף התיבה. ודע זה שהזקיק אל המשרתים כדי להכריע המחלקות, לפי שאילו אמרת {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} בלא משרת עד שתגיע אל הטעם, הורע כוחו שלדיבור והושפלו המשרתים ונקטעה המילה עד שיגיע אל הטעם.

==2.3==

שער על הקמת המשרתים. 

דע כי יש בטעמים אשר לא ישרתהו אלא משרת אחד, והוא הקל שבהם; והיָתֵר שבהם ישרתוהו מן השמשים שבעה. והיא מתחלקת על זה האופן ששה חלקים. 

האחד יהיה לו משרת אחד, והוא הסילוק, כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. 

והשני יהיה לו שני משרתים, והם ארבעה טעמים: לגרמיה, כגון {{צ|כִּ֣י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]])}}; ואתנח, כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}}; וזקף, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}}; וטפחה – {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}. 

והחלק השלישי יהיו לו ג' משרתים, והוא הרביע, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

והרביעי יהיו לו ד' משרתים, והם זרקא ותביר. הזרקא, כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘}} {{ק|([[שמות יז ו]])}}; התביר: {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}}. 

והחמישי יהיו לו ה' משרתים, והם תלשא וטרס. [התלשא] כגון {{צ|וְעַל־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ כָּל־עֵֽץ־מַ֠אֲכָל}} {{ק|([[יחזקאל מז יב]])}}; הטרס כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}}. 

והשישי יהיו לו ו' משרתים, והוא הפזר והיתיב. הפזר כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}}; והיתיב יש מקום אחד במקרא שיש לו ו' משרתים, והוא {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣הו מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

ודע שאלה הטעמים הנזכרים בארתי משרתיהם על מה שתמצאם בזה הפרק באר היטב. 

ודע שאלו י&quot;ב טעמים יתכנו להיות בתחילת הפסוק, מלבד הסילוק בכ&quot;א ספר. ובג' ספרים יתכן להיות בתחילת הפסוק, לפי ששם ישרתוהו יותר משמש אחד, ובכ&quot;א ספרים לא ישרתוהו כי אם שמש אחד, ופסוק משתי תיבות לא יהיה בג' ספרים, בעבור כן יתכן להיות הסילוק בג' ספרים בראש הפסוק.

==2.4==

פרק על שכונת המשרתים. 

דע כי המשרת לא יתכן שיהא שכן האחד למינו על אופן מכל פנים כי אם שלשה, והם שופר מונח ושופר עילוי ומרכא: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}} ודומ' מן המונח, ומן העילוי כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. ושאר כל המשרתים לא יתכן שכונתם. 

והשופר המונח ישרת לתלשא, ולטרס אשר לו ג' משרתים ויותר, וליתיב אשר יש לו ה' משרתים, והמיוחד במקרא שיש לו ו' משרתים. והשופר המונח יהיה שכן אל דרגא, כגון {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}. 

ואזלא יהיה שכן אל שופר הפוך, כגון {{צ|וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכָל־הָרַי֙}} {{ק|([[יחזקאל לח כא]])}}; ויהיה שכן לה מאיילא, כגון {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}}; ויהיה שכן לה מרכא, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}}; ויהיה שכן לה דרגא, כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א יְיָ֧ לְמֹשֶׁ֛ה}} {{ק|([[שמות יט כ]])}}; ויהיה שכן לה הטרס בעצמו. 

התלשא לא יהיה שכן לה אלא אזלא בלבד בד' טעמים: ביתיב, כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}}; ובטרס, כגון {{צ|בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ}} {{ק|([[יחזקאל כ לא]])}}; ובזרקא, כגון {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}; ובתביר, כגון {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}}. 

מרכא יהיה לה שכן מרכא כמוה, כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}; ויהיה שכן לה מאיילא במקום אחד: {{צ|אִם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}; ותהיה שכינה לזרקא וליתיב ולסילוק. 

הדרגא תהיה שכינה לשופר מונח, כגון {{צ|לֹ֧א בַסֵּ֣תֶר דִּבַּ֗רְתִּי}} {{ק|([[ישעיהו מה יט]])}}; ותהיה שכינה למרכא מוכפלת, כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}}; ותהיה שכינה לטעם התביר בלבד. 

שופר כרבלא יהיה שכן לו שופר עילוי בלבד, כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}. 

שופר מהפך לא יהיה שכינו אלא יתיב בעצמו: {{צ|כֹּ֤ה אָמַר֙}} {{ק|([[בראשית לב ה]])}}. 

שופר עילוי יהיה שכן לג' טעמים: אתנחתא וזקף וזרקא. וסימ': אז&quot;ז עילוי. 

מאיילא לא תהיה שכינה אלא לאתנחתא וסוף פסוק, כגון {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, וכגון {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}}. 

הגלגל יהיה שכן לפזר גדול בלבד, כגון {{צ|וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}. 

ודע אלו השכניות לא יתחלף תיקונם ומנהגם, ולא יִוָעדו בפסוק אחד, לפי שהמאיילא והגלגל לא יהיו בפסוק אחד. 

והמתיגה אשר תהיה עם הזקף הקטן לא תחשב משרת, כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן הַמַּקְרִ֖יב}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}}, אבל היא סימן לביטול הגעיא, לפי שהמתיגה והגעיא לא יתחברו יחד. 

ודע שיש מן המשרתים שנים שלא יבואו בצד תיבת הטעם אלא אם כן יבוא אחריהם משרת אחד, והם תלישא קטנה ואזלא. אבל יש מן חוק האזלא שהיא שכינה לטרס, ולשאר הטעמים לא תתחבר. והתלישא [כי&quot;פ: הקטנה] [כי&quot;מ: הגדולה] היא תתחבר לפעמים אל הטרס בלי משרת.

==2.5==

פרק זה ידבר במה שלא יהיה תנאו תלוי בטעם כלל, ומה שיש תנאו תלוי בטעם זולתי עוזר.

לשון מֶרְכָּבָה, אם היה תחת המ&quot;ם ג' נקודות יהיה לשון יחיד, כגון {{צ|מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ}} {{ק|([[מ&quot;ב ה כו]])}}, {{צ|מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים}} {{ק|([[ש&quot;ב טו א]])}}. ואם יהיה תחת המ&quot;ם פתח גדול תהיה המילה לשון רבים, כגון {{צ|מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה}} {{ק|([[שמות טו ד]])}}, {{צ|פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו}} {{ק|([[שופטים ה כח]])}}. ויש תיבה אחת שיוצאת מתנאי זה, והיא {{צ|בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙}} {{ק|([[בראשית מא מג]])}}, נקודה אחת תחת המ&quot;ם. 

תנאי לשון ברכה. אם יהיה הטעם על הב' יהיה שבא שוכן, כגון {{צ|בָּ֥רְכוּ}} {{ק|([[דה&quot;א כט כ]])}}. ואשר יהיה הטעם על הכ' יהיה שבא מניע, כגון {{צ|בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[בראשית כז יט]])}}. חוץ ממקומות: {{צ|וּלְעִלָּאָה֙ בָּרְכֵ֔ת}} {{ק|([[דניאל ד לא]])}}, {{צ|וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖}} {{ק|([[ש&quot;ב ז כט]])}}, {{צ|בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ}} {{ק|([[בראשית מט כו]])}}.

==2.6==

פרק לדבר על י&quot;ב טעמים 

הפזר בכ&quot;א ספרים משני פנים: האחד נקרא פזר גדול וצורתו כצורת ט' וישמשהו לעולם הגלגל והוא בי&quot;ו מקומות וישרתוהו ב' שמשים בד' מקומות והם {{צ|אֶת־פְּאַת־קֵ֣דְמָה אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה}} {{ק|([[במדבר לה ה]])}}, {{צ|וַיִּקְבֹּץ֘ אֶת־הַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּם֒ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם צְא֣וּ לְעָרֵ֪י יְהוּדָ֟ה}} דדברי הימים {{ק|([[דה&quot;ב כד ה]])}}, {{צ|גַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָֽאֹמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים}} דעזרא {{ק|([[נחמיה ה יג]])}}, {{צ|וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֟ים}} בסוף עזרא {{ק|([[נחמיה יג ה]])}}. 

וישרת' ג' משרתים בה' מקומות {{צ|וּבָ֣אוּ אֵלֶ֣יךָ וְֽאָמְר֪וּ אֵלֶ֟יךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כה]])}}, {{צ|וַיָּ֣רֶם יֹאשִׁיָּ֣הוּ לִבְנֵ֪י הָעָ֟ם צֹ֞אן}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ז]])}}, {{צ|וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה}} {{ק|([[ירמיהו כה יב]])}} דירמיה, {{צ|וּמְבִיאִ֣ים הָעֲרֵמ֣וֹת וְֽעֹמְסִ֪ים עַל־הַחֲמֹרִ֟ים}} {{ק|([[נחמיה יג טו]])}}, {{צ|גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן}} {{ק|([[אסתר ז ט]])}}. 

ויש לו ד' משרתים בג' מקומות: {{צ|וּשְׁנֵ֣י אֲנָשִׁ֣ים שָׂרֵֽי־גְדוּדִ֣ים הָי֪וּ בֶן־שָׁא֟וּל}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ב]])}}, {{צ|וַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים׀ רָעָ֣ב׀ בְּאַרְצֶ֡ךָ}} {{ק|([[ש&quot;ב כד יג]])}}, {{צ|וְאָמַרְתָּ֙ (להם) [אֲלֵיהֶ֜ם] כֹּֽה־אָמַ֣ר יְיָ֗ הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את}} דירמיה {{ק|([[ירמיהו יג יג|יג יג]])}}. 

ויש לו ה' משרתים בב' מקומות: {{צ|אֲשֶׁ֣ר נִחֲל֣וּ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֣ן׀ וִיהוֹשֻׁ֪עַ בִּן־נ֟וּן}} {{ק|([[יהושע יט נא]])}}, {{צ|וַיַּקְהֵ֣ל דָּוִ֣יד אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שָׂרֵ֣י הַשְּׁבָטִ֣ים וְשָׂרֵ֣י הַמַּחְלְק֣וֹת הַמְשָׁרְתִ֪ים אֶת־הַמֶּ֟לֶךְ}} {{ק|([[דה&quot;א כח א]])}}. 

ויש לו ו' משרתים בב' מקומות {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} {{צ|וּמָ֣ה חַשְׁחָ֡ן וּבְנֵ֣י תוֹרִ֣ין וְדִכְרִ֣ין וְאִמְּרִ֣ין׀ לַעֲלָוָ֣ן׀ לֶאֱלָ֪הּ שְׁמַיָּ֟א}} {{ק|([[עזרא ו ט]])}}. 

ופזר קטן אשר דמיונו כצורת ץ' פשוטה כל משרתיו שופרות מונחים ואין בו חילוק במשרתים התלשא משרתיה שופרות מונחים ואין חילוק בדבר. 

ודע שהתלשא שהוא טעם והתלשא שהוא משרת צורה אחת אבל ההפרש שיש ביניהם התלשא שהיא טעם מונחת באות הראשון שלתיבה ואשר היא משרת מונחת בסוף התיבה וכתובים הם יחד על אות המחלק ועל אות שאינו מחלק והלימוד יפריש זה. ונתברר לי שאם נכתבה על אות המחלק בלבד אז תפול על תוך המלה ולא יוודע אם הוא טעם או משרת. 

הטרס פעם ישרתהו שמש אחד ופעם ישרתהו ב' שמשים ויותר עד חמשה. אם שימשו משרת אחד והיה המשרת בלתי מלת הטרס לא יהיה אותו השמש אלא או שופר מונח או אזלא, התנאי על זה הוא אם היה המשרת באות הראשונה שלתיבה יתכן להיות שופר מונח כגון {{צ|תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת}} {{ק|([[ישעיהו ס יז]])}}, {{צ|הֵ֣ן הֵ֜נָּה}} {{ק|([[במדבר לא טז]])}} ודומ' ואם ניתק אל האות השיני או יותר חזר להיות משרתו אזלא כגון {{צ|וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח}} {{ק|([[במדבר טז א]])}} והדומ' לו, ואם יש עמו משרתו בתיבתו יהיה אותו המשרת אזלא כגון {{צ|וְהָ֨רַסְתִּ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יג יד]])}}, {{צ|וְסָ֨לַחְתָּ֜}} {{ק|([[מ&quot;א ח לו]])}}, {{צ|וַהֲסִ֨רֹתִ֜י}} {{ק|([[יחזקאל יא יט]])}}, {{צ|וְאָ֨נֹכִ֜י הִשְׁמַדְתִּי}} {{ק|([[עמוס ב ט]])}}, ואם היה אחר הטרס רביע לא יהיה משרתו עמו בתיבתו, ויתכן להיות בו גרשיים אם אין אחר אותה האות שהטרס שוכן עליה מלך אחר כגון {{צ|וַיְהִ֞י בִּרְכַּת יְיָ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} {{צ|וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו}} {{ק|([[בראשית מב כא]])}} ואם נשאר מלך אחריו בתיבה כגון {{צ|וַיַּ֜עַשׂ}} {{ק|([[שמות לו יא]])}} {{צ|וַיֹּ֜אמֶר}} {{ק|([[בראשית יט ב]])}} והדומה להם לא יהיה בהן אלא מקל אחד. 

הטרס אם ישרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם תלישא והב' אזלא {{צ|וַיֹּאמֶר֩ יְיָ֨ ל֜וֹ ע֗וֹד}} {{ק|([[שמות ד ו]])}} {{צ|וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב}} {{ק|([[שופטים ג טז]])}}. 

ואם היו לו יותר מב' משרתים יהיו כולם שופרות מונחים כגון {{צ|יוֹצִ֣יאוּ אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּהֲנִ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו ח א]])}} והדומ' לו. 

היתיב יש לו ב' דמיונות האחד דמיון שופר מהפך והאחד מקל מלמעלה, וברור לי שקורין דמיון שופר מהפך שלמטה יתיב כגון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}}, וקורין אותו מקל שלמעלה פשטה כגון {{צ|מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙}} {{ק|([[ישעיהו יט טז]])}} ואשר הביא שינוי הדמיון הזה אם היותו מיוחד בתיבה עם תחילת האות הראשון {{צ|כָּ֚כָה}} {{ק|([[דברים כה ט]])}} {{צ|ה֚וֹי הַמַּרְבֶּ֣ה}} {{ק|([[חבקוק ב ו]])}} ואם ניתק אל האות השיני או יותר יהיה במקל למעלה כמו {{צ|הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל}} {{ק|([[ירמיהו ב יד]])}} והשופר יתיב לא יבוא אחריו כי אם הזקף אבל בי&quot;א מקומות באה אחריו הפשטה והם {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}}, {{צ|אֵ֚ת סִיחֹן֙}} {{ק|([[דברים א ד]])}}, {{צ|כִּ֣י מָאֲס֗וּ אֵ֚ת תּוֹרַת֙}} {{ק|([[ישעיהו ה כד]])}}, דישעיה {{צ|אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙}} {{ק|([[ירמיהו כב ל]])}}, {{צ|כֹּ֤ל מַֽעֲבַר֙ מַטֵּ֣ה}} {{ק|([[ישעיהו ל לב]])}}, {{צ|אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת}} {{ק|([[ירמיהו טז יב]])}}, {{צ|שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙}} {{ק|([[ירמיהו יד יד]])}}, {{צ|דִּ֚י כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט}} {{ק|([[דניאל ב י]])}}, {{צ|דִּ֚י מַלְכְוָת֙}} {{ק|([[דניאל ז כז]])}}, {{צ|כֹּ֤ל חָרֵד֙}} {{ק|([[עזרא ט ד]])}}, דעזרא {{צ|דִּ֚י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔ה}} דעזרא {{ק|([[עזרא ז כה|ז כה]])}}. וזה הענין מפריד בין זה היתיב המצוייר כעין שופר הפוך לשופר הפוך שהוא משרת אם הוא משרת יהיה בפנים מן הנקודה כגון {{צ|שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ הֵ֔נָּה}} {{ק|([[בראשית מא כו]])}}, {{צ|אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ}} {{ק|([[ויקרא יא ד]])}} ואם הוא יתיב יהיה חוץ מן הנקודה כגון אלו הי&quot;א הנזכרים למעלה ואם יהיה לך ספיקה מאחר ראיה זאת הרי לך ראיה משני פנים אופן אחד אם היה אחריו יתיב כמוהו אי אפשר לו ממשרת ולא ימנע אותו המשרת לבלתי היותו או שופר הפוך או מרכא ואם היה משרתו שופר מהפך לא יתכן שישרתוהו שני שופרין הפוכין כלל אלא האחד יהיה שופר יתיב חוץ מן הנקודה והאחר היה שופר הפוך ומשרת לפשטא שלאחריו כגון {{צ|בֶּן־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶחֱטָא־לִי֙}} {{ק|([[יחזקאל יד יג]])}} ודומ' וכמנהג הזה אם שימשתו מרכא ליתיב לא יתחברו לו בשירותו שופר מהפך ומרכא יחד והאופן האחד שהדקדוק כבר תפסו בידם שהיתיב הוא שיהיה אחריו פשטא וספרים י&quot;א כמו שכת' למעלה. ודע אם היה משפט היתיב יהיה עם תחלת אות בתיבה ומי שקרא {{צ|שְׁ֚תַּיִם}} {{ק|([[ויקרא כג יז]])}} ביתיב מהפך והוא באות השלישי שבכתיבה לא עשה יפה לפי שהנחת הדיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} נהיה עם האות הגימ&quot;ל ועל זה העניין יתכן להיות בפשטא מלמעלה {{צ|שְׁתַּיִם}} ולכך אתה רואה בספרים הטובים {{צ|שְׁתַּיִם}} ואל תתמה על דיבור {{צ|שְׁתַּיִם}} שעיקרו אשתים כי הוא כמו {{צ|אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ}} {{ק|([[שמות כו ג]])}} ואין זאת כי אם חיבור לדבר אחד ולכן עיקר {{צ|שְׁתַּיִם}} הוא אשתים. 

הפשטה אם ישרתנה משרת אחד יתכן שיעלינו שופר מהפך ויתכן להיות כן מרכא התנאי על זה הוא שאם אין מלך בין המשרת והפשטא דע שהמשרת מרכא הוא כגון {{צ|וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה}} {{ק|([[במדבר כג א]])}} {{צ|הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} ודומ' ואם יהיה בין הפשטא ומשרתה מלך אחד או יותר יהיה משרתה שופר מהפך כגון {{צ|וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙}} {{ק|([[ויקרא כג מא]])}}, {{צ|וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙}} {{ק|([[במדבר ל ב]])}} ודומ' זה הכלל לא יהיה משרת שידבק לפשטא אלא או שופר מהפך או מרכא ודע אם שימשתו המרכא ולא היה בתיבת הפשטא אלא מלך אחד משלתו המרכא והאריכתו כגון {{צ|יוֹצֵ֥ר אוֹר֙}} {{ק|([[ישעיהו מה ז]])}} {{צ|מַה־מָּצְא֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֥ם בִּי֙}} {{ק|([[ירמיהו ב ה]])}} {{צ|הַאֱלֹהִ֥ים אָ֙נִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב ה ז]])}}, ואם היה בתיבת הפשטה יותר ממלך אחד לא משלה המרכא כלל אלא יהיה משרתה שופר הפוך ואם ראית על התיבה שני פשטין הרי סומך הקריה על הראשונה לפי שהאות הראשונה הוא שמחלק הלא תראה שהתי&quot;ו של {{צ|תֹ֙הוּ֙}} {{ק|([[בראשית א ב]])}} הוא המחלק הדיבור והשנייה נכתבת שלא יחשוב אדם שהראשונה אזלא. 

ואם היה לפשטא ב' משרתים הראשון יהיה או אזלא או שופר מונח והתנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות ראשון מן תיבתו יהיה שופר מונח כגון {{צ|לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽייָ֔}} {{ק|([[שמות יב מב]])}} {{צ|כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא}} {{ק|([[ירמיהו נ לח]])}} ודומ', ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וְכִ֨י מִ֤י (אנכי) [אֲנִי֙]}} {{ק|([[דה&quot;א כט יד]])}} {{צ|אֲשֶׁ֨ר אָמְר֤וּ לָֽרֹאִים֙}} {{ק|([[ישעיהו ל י]])}}.

ואם שרתו לפשטא ג' משרתים הראשון לעולם תלשא כגון {{צ|וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙}} {{ק|([[זכריה יד ד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ד' משרתי' או יותר דע כי כל משרת אשר יבוא קודם התלשא הוא שופר מונח כגון {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יד]])}}. 

המשרתים הבאים קודם תלישא כולם שופרות מונחים. ואחר התלישא לעולם אזלא ואחר האזלא לעולם או שופר הפוך או מרכא.

==2.7==

שער הזקף 

הוא ב' נקודות זה על גב זה ונקרא זקף קטן והזקף השני שתי נקודות זה על גב זה ומקל אחד אצלם מצד שמאל ונקרא זקף גדול. 

הזקף הקטן לא ישרתהו אלא ב' משרתים שופר מכרבל ושופר עילוי. והתנאי על זה הוא שאם היה לזקף משרת אחד והוא עם האות הראשון בתיבת המשרת אז יהיה שופר מכרבל כמו {{צ|מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל}} {{ק|([[דברים ד ז]])}} {{צ|רֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ז]])}}, {{צ|לֹ֣א דֻכְּא֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו מד י]])}} ודומ', ואם היה השופר עם האות השיני או יותר יהיה שופר עילוי כגון {{צ|וְלֹ֣א פָחֲד֔וּ}} {{ק|([[ירמיהו לו כד]])}}, {{צ|וְרֶ֣גַע אֲדַבֵּ֔ר}} {{ק|([[ירמיהו יח ט]])}} ודומ'. ואם שימשו לזוקף שני משרתים יהיה הראשון מכרבל, או אם היה עם האות הראשון או עם השיני או יותר, והמשרת השני עילוי כגון {{צ|אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם}} {{ק|([[שמות כט לג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ}} {{ק|([[בראשית טו ד]])}} ודומ'. 

ודע כי המתיגה תהיה עם הזקף הקטן בתחלת התיבה אם היה התיבה בלא משרת לבער הגעיא מן האות אשר היא עליו כגון {{צ|וְהַ֨כֹּהֵ֔ן}} {{ק|([[ויקרא ז ח]])}} והדומ' לו. 

והזקף הגדול מרמז בו בעמידה נצבה עם המקל מפני שבא בלא משרת ובלא מתיגה מלמעלה כגון {{צ|וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים}} {{ק|([[במדבר יז יג]])}}, {{צ|וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ}} {{ק|([[אסתר ד ב]])}} ודומ'. 

שתי '''אתנחתא''' לא תמצאן בפסוק אחד לפי שהוא תנהג מנהג מחצית הפסוק ולא ישרתה אלא שופר עילוי חוץ מי&quot;א מקומות שתשרתה המאיילא והשלמתה ותנאה שיש בין המאיילא והאתנחת' מלך אחד, בר מן חד {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ [לְךָ׀] בָּ֛הּ}} {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} דדברי הימ', ואלה הם {{צ|וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ}} {{ק|([[בראשית ח יח]])}}, {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} ד{{צ|וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}, {{צ|קְפָ֖דָה־בָ֑א}} {{ק|([[יחזקאל ז כה]])}}, {{צ|מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}}, {{צ|לָא֖וֹפַנִּ֑ים}} {{ק|([[יחזקאל י יג]])}}, {{צ|וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ דיחזקאל}} {{ק|([[יחזקאל יא יח]])}}, {{צ|וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ}} {{ק|([[רות א י]])}}, {{צ|וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ}} {{ק|([[דניאל ד ט]])}} וחב' {{ק|([[דניאל ד יח]])}} דדניאל, {{צ|וּבָ֖אתָ שָׁ֑מָּה}} דמלכים {{ק|([[מ&quot;ב ט ב]] עי&quot;ש)}} {{צ|וַיֵּשְׁב֖וּ־בָ֑הּ}} דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב כ ח]])}} 

ויתכן להיות לה ב' משרתי' כגון {{צ|כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית}} {{ק|([[ש&quot;א כח יג]])}}, {{צ|כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי}} {{ק|([[ישעיהו נד ד]])}} ודומ', 

ויתכן לבוא בראש הפסוק כמו {{צ|וּבָהָ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}}, {{צ|בַּמִּדְבָּ֑ר}} {{ק|([[יהושע טו סא]])}}, {{צ|וַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י}} {{ק|([[בראשית יט ז]])}} וזה הטעם יקרא מונח לפי שאתה מניחו בלי (מתינה) [מתיגה] והנעה כי טוב. ודע כי כל טעם שיתכן בו מתיגה והעילוי פעם וההשכנה וההנחה פעם אם נשאר אחריו מלך בתיבה יהיה מתוג כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} {{צ|כְּנֵֽמָא}} {{ק|([[יהושע טו מח]])}} {{צ|והמלך}} אן [או?] בלעדי אלה, ואם היה עם סוף מלך מן תיבה יהיה מונח רפי כגון {{צ|וַֽיְהִי־אֽוֹר}} {{ק|([[בראשית א ג]])}}, {{צ|הֲיֵשׁ־לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־אָֽח}} {{ק|([[בראשית מד יט]])}}, {{צ|יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע}} {{ק|([[ישעיהו א ג]])}}.

==2.8==

שער הזרקא 

אם היה בלא משרת אין עליה דיבור, ואם שרתה משרת אחד לא יהיה אלא שופר עילוי כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֘ אֶֽל־יְשַׁעְיָהוּ֒}} {{ק|([[ישעיהו ז ג]])}}, {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}} והיוצאים מתנאי זה הם תשע שבאים במרכא והם {{צ|כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ל יב]])}}, {{צ|לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[שמות ו ו]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ז ז]])}}, {{צ|וַיַּעֲל֥וּ בְּבַֽעַל־פְּרָצִים֘}} {{ק|([[דה&quot;א יד יא]])}}, {{צ|נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא יב]])}} דדברי הימ', {{צ|וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒}} {{ק|([[מ&quot;א א יט]])}}, {{צ|בְּנֵֽי־רְאוּבֵ֨ן וְגָדִ֜י וַחֲצִ֥י שֵֽׁבֶט־מְנַשֶּׁה֘}} {{ק|([[דה&quot;א ה יח]])}}, {{צ|קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘}} {{ק|([[רות ד ד]])}}, {{צ|בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘}} {{ק|([[דה&quot;א יז ו]])}} דדברי הימ' 

ואם היה לזרקא ב' משרתים יהיה הראשון אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮}} {{ק|([[שמות ח ה]])}}, {{צ|וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒}} {{ק|([[בראשית מא מה]])}} ודומ' חוץ מב' שהן למטה והן {{צ|וַ֠יְהִי ה֥וּא מְסַפֵּ֣ר לַמֶּלֶךְ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ח ה]])}} דמלכים {{צ|אֲ֠שֶׁר לֹ֥א מֵעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵל֘}} {{ק|([[דה&quot;ב ו לב]])}} וכבר נהגו חכמ' בדבר הזה מנהג עלילה שכל מי שיהיה על תחלת אות התיבה נקרא למטה כגון {{צ|ר֣וּחַ אֱלָהִ֣ין קַדִּישִׁין֘}} {{ק|([[דניאל ה יא]])}} {{צ|הֵ֣ן קָרְב֣וּ יָמֶיךָ֘}} {{ק|([[דברים לא יד]])}} ואם באו שני המשרתים בתחלת אותיות התיבות יהיו שניהם שופר עילוי כגון {{צ|כִּ֣י לֹ֣א מוּעָף֘}} {{ק|([[ישעיהו ח כג]])}}, {{צ|מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘}} {{ק|([[שמות ד יא]])}} והננהג כמנהג הזה הוא למטה ונקרא שופר עילוי ואם היה עם האות השנייה או יותר יהיה אזלא כגון {{צ|וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה (לפרעה) [אֶל־יְיָ֘]}} {{ק|([[שמות ד י]])}}, {{צ|הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹ֘כִי֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ג ח]])}} ודומ' והמשרת השני לזרקא שראוי להיותו במרכא למטה בא משתי סיבות האחת פסק והאחת געיא ויש שכותבין אותו שופר מונח והוא כמו מרכא במחלקותיו אשר ביניהן פסק {{צ|וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘}} {{ק|([[ירמיהו לב מד]])}}, {{צ|וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל׀ דְּבִרָה֘}} {{ק|([[יהושע טו ז]])}} וכל דומ' חוץ משתי מקומות שיש בהן פסק והן שופר עילוי והם {{צ|וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒}} {{ק|([[בראשית לז כב]])}}, {{צ|הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד יג]])}}, ואשר ביניהם געיא {{צ|וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘}} {{ק|([[בראשית ל טז]])}}, {{צ|וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כט]])}} {{הערה|לפנינו לא רשומה געיא בשני אלו, אבל ראה להלן שמדובר גם על מקום הראוי לגעיה ואיננה כתובה בפועל. ויקיעורך.}} ודומ' חוץ מז' מקומות שיש בהם כמעט שינוי והם {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י בֵית־חֹרוֹן֘}} {{ק|([[יהושע יח יד]])}}, {{צ|וַ֠יִּשְׁלַח חוּרָ֨ם}} {{ק|([[דה&quot;א יד א]])}} וחביר' {{ק|([[ש&quot;ב ה יא]])}} {{צ|אֶת־רֹ֨אשׁ אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת אֶל־דָּוִד֘}} {{ק|([[ש&quot;ב ד ח]])}} {{צ|בֵּ֠אדַיִן קְרִ֨יבוּ וְאָמְרִ֥ין קֳדָם־מַלְכָּא֘}} {{ק|([[דניאל ו יג]])}} {{צ|וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם֘}} {{ק|([[נחמיה ח טו]])}} והקורא יטעים הגעיא בפיו או כתובה או לא כתובה. 

ואם היה לזרקא ג' משרתים יהיה הראשון תלשא והשני אזלא ולא תשתנה מהיות תחלה, או תהיה עם תחילת אות או עם השיני או יותר, כגון {{צ|וַיִּשְׁלַח֩ הָאֱלֹהִ֨ים׀ מַלְאָ֥ךְ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֘}} {{ק|([[דה&quot;א כא טו]])}} {{צ|וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֘}} {{ק|([[דברים יט ה]])}} ודומ'. 

ואם היו לה ד' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם׀ עַֽל־הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} והדומ' לו ובכ&quot;א ספר יש לו ג' זרתות [?] שיתחברו ב' משרתים בתיבה אחת והם {{צ|וּלְאִֽיתָמָ֨ר׀ בָּנָ֜יו}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} {{צ|אִם־יֵ֨צְא֥וּ בְנוֹת־שִׁילוֹ֘}} {{ק|([[שופטים כא כא]])}} {{צ|לָא֨וֹצָר֥וֹת לַתְּרוּמוֹת֘}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}}

==2.9==

שער לגרמיה 

הלגרמיה ישרתוהו ב' משרתים והם ב' מרכות כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל׀}} {{ק|([[יחזקאל ח ו]] עי&quot;ש)}}. {{צ|כִּ֥י הִמָּלֵ֥ט אִמָּלֵ֣ט׀}} {{ק|([[ש&quot;א כז א]] עי&quot;ש])}}. והשופר הבא עם המקל אשר בין שתי תיבות הוא לגרמיה, והאות אשר השופר תחתיו הוא המחלק, והמקל השובר את הפסק אינו על אחת מכל האותיות אלא מודיע שזה השופר הוא לגרמיה.

==2.10==

שער הרביע 

הרביע ישרתהו משרת אחד והוא שופר מונח כגון {{צ|וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּת}} {{ק|([[שמות טו כג]])}} {{צ|אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע}} {{ק|([[ויקרא כו מא]])}} ודומ' ויהיה השופר עמו בתיבתו בה' מקומות והם {{צ|וְעַתָּה אַל־תֵּעָ֣צְב֗וּ}} {{ק|([[בראשית מה ה]])}} {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָא}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} {{צ|וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם}} {{ק|([[זכריה ז יד]])}} {{צ|וְאִ֣יל֗וֹ הָאֶחָד}} {{ק|([[קהלת ד י]])}} {{צ|בֵּ֣לְטְשַׁאצַּ֗ר}} {{ק|([[דניאל א ז]])}}. 

ואם שרתוהו ב' משרתים יהיה הראשון דרגא כגון {{צ|כִּ֧י עַל־אַפִּ֣י וְעַל־חֲמָתִ֗י}} {{ק|([[ירמיהו לב לא]])}} והדומה לו. 

ואם שרתוהו ג' משרתים יהיה הראשון שופר מונח כגון {{צ|לֹ֣א מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל הֵ֗מָּה}} {{ק|([[ש&quot;ב כא ב]])}} {{צ|גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ}} {{ק|([[קהלת ד ח]])}}.

==2.11==

שער התביר 

התביר אם שרתו משרת אחת בתיבתו לא יהיה כי אם מרכא ואשר מזקיקו להיות עמו מרכא בתיבתו לשרתו ב' תנאים האחד הוא שיהיה קודם האות אשר תחתיו שבא אות שיהיה עמו אחד מן ג' מלכים אילו אה או אי כגון {{צ|יָ֥צְא֛וּ}} {{ק|([[שמות יב מא]])}} {{צ|יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ}} {{ק|([[איכה א יד]])}} {{צ|הִתְבּֽוֹנְנ֛וּ}} {{ק|([[ירמיהו ט טז]])}} בר מן חד שיש עם אות המרכא נקודה מלמטה והוא {{צ|בְּבִֽירְתָ֛א… בְּמָדַ֥י מְדִינְתָּ֖ה}} {{ק|([[עזרא ו ב]])}} דעזרא ועל התנאי הזה יש ג' פסוקים שיש חטף פתח בין המרכא והתביר והם {{צ|וַיִּדְרֹ֣שׁ (חזקיהו) [יְחִזְקִיָּ֗הוּ] עַל־הַכֹּֽהֲנִ֛ים}} {{ק|([[דה&quot;ב לא ט]])}} {{צ|אַל־ תִּלָּֽחֲמ֛וּ}} {{ק|([[דה&quot;ב יג יב]])}} {{צ|וַתֵּֽעֲל֛וּ עַל־שְׂפַ֥ת לָשׁ֖וֹן}} {{ק|([[יחזקאל לו ג]])}} ואין זולתם ואילו לא אחזו אלו הג' או {{צ|וְרָחֲצ֛וּ}} {{ק|([[שמות ל יט]])}} יקרא כמו כן במרכא ותביר וכל הנוהג כמנהגו. 

ואם שימש לתביר משמש אחד בתיבה אחרת אותו המשרת יהיה או מרכא או דרגא והתנאי בהזקקת מרכא הוא לפי שאין בין אות מרכא ובין אות התביר אלא מלך אחד או אין ביניהן מלך כלל יזקיק בו המרכא כגון {{צ|וַיַּכֵּ֥ם דָּוִ֛ד}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר}} {{ק|([[מ&quot;ב ד מג]])}} ודומ' שאין ביניהן אלא מלך אחד {{צ|כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ}} {{ק|([[דברים יט ו]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְיָֽ}} {{ק|([[בראשית יג ד]])}} ודומ' שאין ביניהן מלך כלל נזקקין אל המרכא ואם יסף על מלך תהיה משרתו דרגא כגון {{צ|וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ}} {{ק|([[יהושע ח ג]])}} {{צ|וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם}} {{ק|([[שמות טו כד]])}} {{צ|וַיֵּ֧שֶׁב עַל־בִּרְכֶּ֛יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב ד כ]])}} ודומ' ואם היה בין אות המשרת לאות התביר מלך ושבא שוכן כגון {{צ|אֲשֶׁ֥ר לָקְח֛וּ}} {{ק|([[ש&quot;א ל טז]])}} ישרתהו מרכא ואם היה מלך ושבא מניע כגון {{צ|וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן}} {{ק|([[בראשית לד יא]])}} ישרתהו דרגא וכל אשר יהיה ביניהם שני מלכים ויותר יהיה המשרת דרגא מלבד ט&quot;ו מקומות היוצאים מתנאי זה שאע&quot;פ שאין ביניהן כי אם מלך ושבא שוכן ישרתם הדרגא והם {{צ|וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה}} {{ק|([[בראשית יח יח]])}} {{צ|וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ}} {{ק|([[שמות כא לה]])}} {{צ|לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה}} {{ק|([[שמות כג כו]])}} {{צ|וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ}} {{ק|([[דברים יד י]])}} דמשנה תורה {{צ|וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה}} {{ק|([[בראשית מו יז]])}} {{צ|וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ}} ... {{צ|וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח ט]])}} {{צ|וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל}} {{ק|([[יהושע ח יב]])}} {{צ|כִּי֩ אִם־אַרְבַּ֨ע מֵא֧וֹת אִֽישׁ־נַ֛עַר}} {{ק|([[ש&quot;א ל יז]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר בֵּרֲכ֛וֹ יְיָ֥ צְבָא֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו יט כה]])}} {{צ|כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל}} {{ק|([[הושע י יד]])}} {{צ|הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛}} {{ק|([[דה&quot;ב יח לג]])}} דדברי הימ' {{צ|כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ}} {{ק|([[דה&quot;ב ל ג]])}} {{צ|כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛}} {{ק|([[קהלת ט י]])}} {{צ|כִּ֣י אֵ֧ין לַעֲמ֛וֹד}} {{ק|([[עזרא ט טו עי&quot;ש]])}} {{צ|וְעַ֨ד הֵ֧ם עֹמְדִ֛ים}} {{ק|([[נחמיה ז ג עי&quot;ש]])}} דעזרא ואם היה בין אות המשרת הקרוב אל התביר ובין התביר פסק יהיה אותו המשרת דרגא או יהיה ביניהן מלך אחד או לא יהיה ביניהן כלל מלך כגון {{צ|הִמּ֧וֹל׀ יִמּ֛וֹל}} {{ק|([[בראשית יז יג]])}} {{צ|וַיָּשֶׂם֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֧וֹשׁ׀ מַ֛ס}} {{ק|([[אסתר י א]])}}. 

ואם ישרתוהו ב' משרתי' יהיה הראשון או שופר מונח או אזלא התנאי על זה הוא אם היה המשרת עם אות הראשנה שלתיבה יהיה שופר מונח כגון {{צ|עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל כב ג]])}} ואם ניתק המשרת אל אות השיני או יותר תהיה אזלא כגון {{צ|וְאִ֨ישׁ רֹ֧אשׁ בֵּית־ (אבותיו) [אֲבוֹתָ֛ם]}} {{ק|([[יהושע כב יד]])}} והדומ' לו. 

ואם שרתוה ג' משרתים יהיה הראשון תלשא כגון {{צ|כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ}} {{ק|([[ירמיהו ל יז]])}} {{צ|נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְיָ֧ וְצִדְקָתָ֛ם}} {{ק|([[ישעיהו נד יז]])}} ואם שימשתו התלשא לא תשתנה התלשא מלבוא אחריה וזהו משפט התלשא לא יהיה אחריה לעולם אחד מן המשרתי' כי האזלא. 

ואם ישרתוהו ד' משרתי' יהיה המשרת המוקדם לתלשא לעולם שופר מונח כגון {{צ|כָּל־הַבָּ֣א אֶֽל־הַמָּקוֹם֩ אֲשֶׁר־נָ֨פַל שָׁ֧ם עֲשָׂהאֵ֛ל}} {{ק|([[ש&quot;ב ב כג]])}} והדומ' לו. ולא יתחבר לתביר בשירותו הדרגא והמרכא יחד כי אם ב{{צ|אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ}} {{ק|([[שה&quot;ש ב ז]])}} וחבריו {{ק|([[שה&quot;ש ג ה]])}} 

'''הטפחה''' לא ישרתה לעולם אלא מארכא כי אם בי&quot;ד מקומות תשרתיה הדרגא עם ב' מרכות ביחד והם {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} {{צ|לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה}} {{ק|([[שמות ה טו]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה}} {{ק|([[ויקרא י א]])}} {{צ|הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ}} {{ק|([[במדבר יד ג]])}} {{צ|וַיִּקְרָ֧א לָ֦ה נֹ֖בַח}} {{ק|([[במדבר לב מב]])}} {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} דיחזקאל {{צ|וַֽיַּחֲנ֧וּ אֵ֦לֶּה נֹ֥כַח אֵ֖לֶּה}} {{ק|([[מ&quot;א כ כט]])}} {{צ|אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ}} {{ק|([[מ&quot;א י ג]])}} דמלכים וחברו דדברי הימ' {{ק|([[דה&quot;ב ט ב]])}} {{צ|וַיְהִ֧י רִ֦יב וּמָד֖וֹן}} {{ק|([[חבקוק א ג]])}} דחבקוק {{צ|(ויחי) [וַיְהִ֧י] לֵ֦ב לָעָ֖ם}} {{ק|([[נחמיה ג לח]])}} דעזרא ולא יהיו לו יותר מב' משרתים על זה האופן ולא תשרתוה המרכא בתיבתיה עמה לעולם כי אם בח' מקומות והם {{צ|בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}} {{צ|אֵ֛ת כָּל־ הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ}} {{ק|([[מ&quot;ב טו טז]])}} {{צ|מַבְלִ֥יגִיתִ֖י}} {{ק|([[ירמיהו ח יח]])}} {{צ|וּמִכָּל־גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל לו כה]])}} דיחזקאל {{צ|מִֽכָּל־תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם}} {{ק|([[יחזקאל מד ו]])}} דיחזקאל {{צ|כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה}} {{ק|([[דה&quot;א טו יג]])}} {{צ|וּנִבָ֥זְבְּיָתָ֖ךְ}} {{ק|([[דניאל ה יז]])}} דדניאל {{צ|שֶׁ֥הֵ֖ם הִרְהִיבֻ֑נִי}} {{ק|([[שה&quot;ש ו ה]])}} וסימ' מה&quot;ם גתלו&quot;ש מלבד אלה ח' לא יתחברו עמה כי אם געיה והשמר בזה שתגעה כל תיבת טפחה שיתכן להיות עמה געיא מלבד אלה ח' 

ואם שרת אותה משרת בתיבה אחרת יהיה לעולם מרכא כגון {{צ|אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם}} {{ק|([[בראשית א א]])}} והדומ' לו אלא שהמרכא אם שימשה לטפחה יתחלף מחלוקת המרכא וזה לפי שתעיין אם אין בין אות המרכא ובין אות הטפחא מלך כלל אחת מן הנקודות יהיה מחלוקת המרכא בטל ומתוג כגון {{צ|וּנְתַתֶּ֥ם לִ֖י א֥וֹת אֱמֶֽת}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} ואם היה בין אות המרכא ובין אות הטפחא שני מלכים אחד בתיבת המרכא כגון {{צ|כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם}} {{ק|([[יהושע ה ז]])}} והדומ' לו או מלך אחר בתיבת המרכא כגון {{צ|יעשה לו֟}} והדומ' לו מושלת בהם מרכא בלי מתיגה, ואם נתרחקה המרכא המרבה מן הטפחה והיה ביניהם תיבה במקף מושלת גם שם המרכא בלי מתיגה כגון {{צ|ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה}} {{ק|([[רות ד א]])}} {{צ|ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת}} {{ק|([[ש&quot;ב ז יג]])}} ודומ' ומי שלא בא על ג' אופנים אלה לא (יתמתן) [יתמתג] כגון {{צ|כִּי־עָשִׂ֥יתִי עִמָּכֶ֖ם חָ֑סֶד}} {{ק|([[יהושע ב יב]])}} {{צ|וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּ֑הּ}} {{ק|([[ש&quot;א כח ז]])}} ודומ'. 

וכל ג' תיבות שתהיה הראשנה {{צ|כִּי}} והשניה {{צ|לֹא}} והשלישית תהיה טפחה הסתכל בתיבה השלישית אשר בה הטפחה אם עומדת האות הראשונה במלך שים {{צ|כִּי}} במרכא ולא במקף כגון {{צ|כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב}} {{ק|([[ש&quot;א טז יא]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו}} {{ק|([[איכה ג כב]])}} {{צ|כִּ֥י לֹא־הֶאֱמִ֖ין}} {{ק|([[בראשית מה כו]])}} ואם יהיה שבא באות הראשונה מן תיבת הטפחה שים {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא כגון {{צ|כִּי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ}} {{ק|([[דה&quot;א יג ג]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְיָ֖ד יִקָּֽחוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב כג ו]])}} {{צ|כִּֽי־לֹ֥א בְכֹ֖חַ}} {{ק|([[ש&quot;א ב ט]])}} חוץ מן תיבה אחת שיש בתיבה מלך באות הראשון {{צ|כִּי}} במקף ולא במרכא והוא {{צ|כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן}} {{ק|([[דברים ג כז]])}} וזה התנאי נוהג במרכא לשרת הטפחא. 

==2.12==

שער הסילוק 

הסילוק לא ישרתהו אלא מרכא לבדה חוץ מה' מקומות שתשרתהו המאיילא {{צ|לְהֵ֖חַלּֽוֹ}} {{ק|([[ויקרא כא ד]])}} {{צ|לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם}} ד{{צ|שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ}} {{ק|([[שמות ל לא עי&quot;ש]])}} {{צ|וְקִוֵּ֖יתִֽי־לֽוֹ}} {{ק|([[ישעיהו ח יז]])}} {{צ|מִֽמֹּעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם}} {{ק|([[הושע יא ו]])}} בהושע וראש פסוקו {{צ|וְחָלָה חֶרֶב}} {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} דדברי הימ' ואם תשרתהו המרכא לא תהיה עמו בתיבתו לעולם ויותר ממה שמתחזקין בני אדם בדבר הזה לפי שקוראין עם הסילוק אם היתה תיבתו רחבה מרכא וזהו שינוי שרשי הקרייה לפי שלא תשרתהו כי אם בתיבה אחרת כגון {{צ|וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}} וכמהו.

==2.13==

שער על הגעיא 

הגעיא היא הנפשת המילה ותחבב הקריאה ותטעימה בטעם ותשים תאות הקריאה בלב הקורא ותנדיבהו על הוספת הקריאה, וכבר ראיתי שחוטפין אותה במקצת מקומות ומקיימין אותה במקצת המקומות, וכלל הדבר אין לה שורש לפי שאינה מנוייה עם הי&quot;ב טעמ' ולא עם המשרתים, ומעמדה לנטות אל הימין שלקורא בדמיון העמדת הטפחא ומאיילא אע&quot;פ שאמרו אין אב לגעיא והיא לעולם יהיה עמה מקף והוא דבר שמדביק שתי תיבות אם היתה התיבה שאין בה לא טעם ולא משרת. כל תיבה שיש בה טעם לא יהיה בה מקף אלא אם תבוא הגעיא מלפני הטעם או תהיה בתיבה טעם ומקף בקצת המקומות. ויש מקומות שלא יתכן בהם אות הגעיא כגון {{צ|כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ}} {{ק|([[משלי ד טז]])}} שהוא מן שינה ותנומה ואילו נחטפה היו&quot;ד אז תסור התיבה מעיקרה ונדמית כגון {{צ|אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ}} {{ק|([[איוב כט כב]])}} וכמהו כמו שתראה שישתנה הדיבור אם לא היתה הגעיא. 

==2.14==

שער על חניית המשרתים 

שופר מכרבל לא ישרת אלא לזקף קטן. 

שופר מהפך לא ישרת אלא ליתיב. 

שופר עילוי משרת לג' טעמים לזרקא וזקף ואתנחתא, וגם בין הזרקא לסגולה לא ישרת אלא שופר עילוי. 

שופר מונח ישרת לז' טעמים פזר וזרקא ותלישא וטרס ויתיב ורביע ותביר, הפזר לא ישרתהו אחר זולתו אלא אם יהיה פזר גדול יבוא הגלגל, והתלישא [לא ישרתהו אחר?] זולתו, והטרס והזרקא והרביע והיתיב ישרתם שופר מונח במקומות ידועים. 

מספר חלקי התלישא האדוקה בד' טעמים והם זרקא ויתיב וטרס ותביר במקומות ידועים. 

חלקי המרכא בו' [ב'?] טעמ' בלבד, הטפחה והסילוק במקום ידוע 
שישרתם המאיילא והדרגא כגון {{צ|וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן}} {{ק|([[בראשית כז כה]])}} וחביריו. 

מספר חלקי אזלא בד' טעמים טרס ויתיב וזרקא ותביר במקום ידוע.

מספר חלקי הדרגא בשני טעמים רביע ותביר במקום ידוע. 

==2.15==

שער על שכונת הטעמ' מה שראוי להיות שכן על דרך חוק 

יש תביר שאפשר בלא טפחה אחריו {{הערה| המשפט לא ברור וטעון תיקון ובמשפטי הטעמים שער ג' פרק א' תיקן הרוו&quot;ה באופן הבא: &quot;תביר אי אפשר בלא טפחא אחריו, והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנח והוא אם אֶ֥רֶץ מַ֖אְפֵּלְיָ֑ה (ירמי' ב לא). כן כתב החכם בן בלעם&quot; ע&quot;כ. ויקיעורך.}} כגון {{צ|הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא}}{{ק|([[עובדיה א ח]])}} והיוצא מתנאי זה אחד שהוא אתנחתא והוא {{צ|אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה}} {{ק|([[ירמיהו ב לא]])}} ומזה הטפחה אי אפשר לו שלא יהיה אחריה או אתנחת' או סוף פסוק כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. זה הזרקא אי אפשר שלא יהיו אחריה רודפיה חוץ ממקום אחד והוא {{צ|כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכ֣וֹרֶשׁ אֲשֶׁר־(חחזקתי) [הֶחֱזַ֣קְתִּי] בִֽימִינ֗וֹ}} {{ק|([[ישעיהו מה א]])}}. 

ואילו ג' הטעמ' התביר והטפחה והזרקא אדוקים לד' טעמים והם תביר שאחריו טפחה וטפחה לאתנחתה וסילוק וזרקא לסגולה.

==2.16==

ושער על הטעמ' מה שהוא שוכן על דרך הראוי לעבור ממנה 

הפזר יתכן להיות אחריו התלישא כגון {{צ|זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר}} {{ק|([[בראשית ח כב]])}} והיתיב כגון {{צ|וַתָּשֹׁ֣בְנָה הֶעָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר לָֽקְחוּ־פְלִשְׁתִּים֩ מֵאֵ֨ת יִשְׂרָאֵ֤ל׀ לְיִשְׂרָאֵל֙}} {{ק|([[ש&quot;א ז יד]])}} וכגון {{צ|וְעַתָּ֡ה אַל־יָשֵׂם֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֤לֶךְ אֶל־לִבּוֹ֙}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לג]])}} והזרקא כגון {{צ|וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה׀ וּמִזֶּ֣ה׀ לִתְרֽוּמַת־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף׀ תְּרוּמָה֘}} {{ק|([[יחזקאל מח כא]])}} ויתכן אחריו התביר כגון {{צ|וְהָיָ֡ה כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִדַּלְתֵ֨י בֵיתֵ֧ךְ׀ הַח֛וּצָה}} {{ק|([[יהושע ב יט]])}} ויתכן אחריו טרס כגון {{צ|וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ}} {{ק|([[בראשית לט ה]])}} ויתכן אחריו לגרמיה כגון {{צ|שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} אבל לגרמיה אם היה אחריו טרס יתכן להיות אזלא ביניהם כגון {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}}.

התלישא יהיה לה שכן מאחריה הטרס כגון {{צ|וְ֠כָֽנַנְיָהוּ וּשְׁמַֽעְיָ֨הוּ וּנְתַנְאֵ֜ל}} {{ק|([[דה&quot;ב לה ט]])}} {{צ|כִּ֠י בְּלֵ֞יל שֻׁדַּ֨ד}} {{ק|([[ישעיהו טו א]])}} ויתכן אחריה הזרקא כגון {{צ|וְ֠הָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֘ אֵלַי֒}} {{ק|([[בראשית מב לד]])}} ויתכן אחריה היתיב כמו {{צ|כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַעֲשַׂ֙יִךְ֙}} {{ק|([[ירמיהו מח ז]])}} {{צ|פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר}} {{ק|([[ישעיהו ט ה]])}} ויתכן אחריה תביר כגון &quot;ושמע ויזדי ויעבץ֟ ולא תהיה שכינה טעמ' אלא למה שזכר 

הטרס כגון [יתכן?] להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְהָי֞וּ בָּתֵּ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם}} {{ק|([[ירמיהו יט יג]])}} ותלישא כגון {{צ|בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה}} {{ק|([[עמוס ח יג]])}} וזרקא כגון {{צ|וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין [כָּל]־הָאָרֶץ֘}} {{ק|([[שמות י טו]])}} ולגרמיה כגון {{צ|כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה׀}} {{ק|([[דברים לא כ]])}} ויתיב כגון {{צ|וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙}} {{ק|([[דניאל יא לט]])}} ותביר {{צ|דְּמ֞וּת כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֛ם}} {{ק|([[יחזקאל א כו]])}}. 

הלגרמיה יתכן להיות אחריו רביע כגון {{צ|וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית}} {{ק|([[בראשית ג טו]])}} {{צ|זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ}} {{ק|([[שמות ל יג]])}} {{צ|וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו}} {{ק|([[ירמיהו ז יד]])}} ופזר {{צ|לְמִכְנַ֣שׁ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א}} {{ק|([[דניאל ג ב]])}} {{צ|וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה׀ יָמִ֡ין}} {{ק|([[נחמיה ח ז]])}} וטרס לא יהיה אלא אזל ואתי בי&quot;א מקומות במקרא והם {{צ|וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם}} {{ק|([[בראשית כח ט]])}} {{צ|מֵעַ֣י׀ מֵעַ֨י׀ אוֹחִ֜ילָה}} {{ק|([[ירמיהו ד יט]])}} {{צ|וַיִּקַּ֣ח׀ עֶֽבֶד־מֶ֨לֶךְ אֶת־הָאֲנָשִׁ֜ים}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} {{צ|הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ}} {{ק|([[חגי ב יב]])}} {{צ|וַיַּ֣עַשׂ׀ בִּירוּשָׁלִַ֨ם חִשְּׁבֹנ֜וֹת}} {{ק|([[דה&quot;ב כו טו]])}} {{צ|אִיכָב֣וֹד׀ בֶּן־פִּינְחָ֨ס בֶּן־עֵלִ֜י}} {{ק|([[ש&quot;א יד ג]])}} {{צ|וַיַּ֡עַן יוֹנָדָ֣ב׀ בֶּן־שִׁמְעָ֨ה אֲחִֽי־דָוִ֜ד}} {{ק|([[ש&quot;ב יג לב]])}} {{צ|בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙}} {{ק|([[ש&quot;א יד מז]])}} {{צ|אֶת־תַּרְתָּ֥ן [וְאֶת־רַב־סָרִ֣יס׀] וְאֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִן־לָכִ֜ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;ב יח יז]])}} {{צ|בָּאִ֣ים׀ מִדֶּרֶךְ־שַׁ֨עַר הָעֶלְי֜וֹן}} {{ק|([[יחזקאל ט ב]])}} {{צ|וְגַ֣ם כָּֽל־הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָ֣ב׀ וּבִבְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם}} {{ק|([[ירמיהו מ יא]])}} ויתכן להיות אחר לגרמיה פשטא בג' מקומות והם {{צ|אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙}} {{ק|([[ויקרא כא י]])}} {{צ|וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙}} {{ק|([[רות א ב]])}} {{צ|רָֽאשֵׁיכֶ֥ם אַל־תִּפְרָ֣עוּ׀ וּבִגְדֵיכֶ֤ם לֹֽא־תִפְרֹ֙מוּ֙}} {{ק|([[ויקרא י ו]])}} ויתכן אחריו תביר במקום אחד {{צ|וַיִּשְׁלַ֣ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר׀ אֶת־רַב־שָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ (ירושלם) [יְרוּשָׁלְַ֛מָה]}} {{ק|([[ישעיהו לו ב]])}} ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הרביע יתכן להיות אחריו זרקא כגון {{צ|וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘}} {{ק|([[שמות יג יז]])}} והיתיב כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ}} {{ק|([[מ&quot;א כב מג]])}} ותלישא כגון {{צ|וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י}} {{ק|([[יונה ב ג]])}} וטרס כגון {{צ|אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א}} {{ק|([[שמות לב לא]])}} ויתכן אחריו פזר כגון {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} והטפחא במקום אחד {{צ|אֲנִ֣י יְיָ֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ בָ֖ה}} {{ק|([[יחזקאל יד ד]])}} ולא יהיה לשכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר. 

הפשטא יתכן להיות אחריה זקף כגון {{צ|וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם}} {{ק|([[בראשית א ה]])}} הרביע כגון {{צ|הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל־הַגְּלִילָה֙}} {{ק|([[יחזקאל מז ח]])}} אלא יש לו זה התנאי כל רביע שיבוא אחר פשטא אי אפשר שלא יהיה אחר הרביע יתיב אחר כגון {{צ|הַֽמְשַׁלְּחִ֤ים (עליך) [עָלָיו֙] לִדְרֹ֗שׁ הַמּוֹפֵת֙}} {{ק|([[דה&quot;ב לב לא]])}} דדברי הימ' {{צ|וְהָמָן֙ נֹפֵ֔ל עַל־הַמִּטָּה֙}} {{ק|([[אסתר ז ח]])}} בר מן ב' {{צ|וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ יִתְּנוּ־לִ֣י מָק֗וֹם בְּאַחַ֛ת}} {{ק|([[ש&quot;א כז ה]])}} {{צ|אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא}} {{ק|([[מ&quot;ב ה יג]])}} ותלישא כגון {{צ|כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד}} {{ק|([[ויקרא יג נא]])}} ולגרמיה {{צ|וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת}} {{ק|([[שמות כט כב]])}} וזרקא {{צ|הַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֨ר גָּדְל֣וּ אִתּוֹ֘}} {{ק|([[מ&quot;א יב י]])}} {{צ|וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה}} {{ק|([[שמות כט כ]])}} ותביר {{צ|עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה}} {{ק|([[דברים כ כ]])}} {{צ|עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת}} {{ק|([[ישעיהו לו א]])}} וטרס {{צ|חַי־(אני)[יְיָ֙] אִם־יִפֹּ֞ל}} {{ק|([[ש&quot;א יד מה]])}} ולא יתכן להיות לה שכן אחד מן הטעמ' חוץ ממה שנזכר. 

הזקף יתכן אחריו טפחה כגון {{צ|וְיָצָ֣א יְיָ֔ וְנִלְחַ֖ם}} {{ק|([[זכריה יד ג]])}} והתביר כגון {{צ|וַיֹּ֣אמֶר יְיָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ}} {{ק|([[ישעיהו כ ג]])}} ואם היה הזקף לפניו יתיב יתכן לבוא אחריו תלישא {{צ|וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י בִּמְק֞וֹם}} {{ק|([[ש&quot;ב טו כא]])}} והיתיב {{צ|וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ}} {{ק|([[ירמיהו כה ל]])}} אלא שיש לו זה התנאי כל זקף שיש אחריו יתיב אי אפשר שלא יהיה אחריו זקף כגון {{צ|כִּ֚י אָמַ֣ר אִיּ֔וֹב אוּלַי֙ חָטְא֣וּ בָנַ֔י}} {{ק|([[איוב א ה]])}} {{צ|וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְיָ֔ רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ}} {{ק|([[ישעיהו נט כא]])}} {{צ|וּמִשְׁפְּחוֹת֙ (אבי) קִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים הַיִּתְרִי֙ וְהַפּוּתִ֔י}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}} והרביע מבלעדי הקמת היתיב {{צ|וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔ו רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז}} {{ק|([[זכריה ב ח]])}} {{צ|אֽוֹי־לִ֣י אִמִּ֔י כִּ֣י יְלִדְתִּ֗נִי}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}} {{צ|לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְיָ֔ וְאַתָּ֗ה}} {{ק|([[ירמיהו כח טו]])}} והטרס כגון {{צ|מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י}} {{ק|([[בראשית א יא]])}} ולגרמיה {{צ|אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב}} {{ק|([[ש&quot;א ו ח]])}} {{צ|וַיִּפְגַּע־הוּא֙ בַּכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיָּ֣מֶת׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא}} {{ק|([[ש&quot;א כב יח]])}} ואתנחתא במקום אחד {{צ|לַֽייָ֔ בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}} והסילוק במקום אחד {{צ|הַצָּ֣רְעָתִ֔י וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}. 

האתנחת' לא ימנע מלבוא אחריה אחד מן הטעמים אלא אתנחת' כמוה. 

הרודף לזרקא לא ימנע אחריה אלא טפחה ואתנחת' וזרקא וסגולה כמוה. 

סוף פסוק ימנעו אחריו כל הטעמים. 

יתיב המהפך יתכן להיות אחריו זקף כגון {{צ|רַ֚ק אֶתְכֶ֣ם יָדַ֔עְתִּי}} {{ק|([[עמוס ג ב]])}} ויתיב כמוהו כגון {{צ|א֚וֹ בְּנִבְלַת֙}} {{ק|([[ויקרא ה ב]])}} וטרס כגון אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}.

==2.17==

פרק על מספר משרתי כל אחד ואחד מן אלה הטעמים 

שמשי הפזר הקטן שופר מונח. 

שמשי הפזר הגדול שופר מונח אלא שהמשרת הקרוב אליו הוא הגלגל. 

שמש התלישא שופר מונח. 

שמשי הטרס ג' שופר מונח ותלישא ואזלא. 

שמשי הלגרמיה ב' שופר מונח ומרכא. 

שמשי הרביע ב' שופר מונח ודרגא. 

שמשי הזרקא ה' שופר מונח ותלישא ושופר עילוי ואזלא ומרכא. 

שמשי היתיב ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ושופר מהפך ומרכא. 

שמשי הזקף ב' שופר מכרבל ושופר עילוי. 

שמשי התביר ה' שופר מונח ותלישא ואזלא ודרגא ומרכא. 

שמשי הטפחא ב' דרגא ומרכא. 

שמשי האתנחת' ב' שופר עילוי ומאיילא.

שמשי הסילוק ב' מרכא ומאיילא

==2.18==

פרק על סדר הטעמ' (האחר אחד אחד) [האחד אחר אחד] 

אחר הטרס רביע. אחר לגרמיה רביע. אחר רביע יתיב. אחר יתיב זקף. אחר זקף תביר או טפחה. אחר טפחה אתנחת' או סוף פסוק'. אחר פזר תלשא. אחר התלשא טרס. 

אלה הם הטעמים המנועים לבוא זה אחר זה: 

הפזר לא יבוא אחריו זקף ורביע וטפחה ואתנחת' וסילוק. 

התלישא לא יבוא אחריו פזר ורביע ולגרמיה וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הטרס לא יבא אחריו פזר וזקף ואתנחתא וטפח' וסילוק. 

הלגרמיה לא יבוא אחריו תלישא וזרקא וזקף ואתנחתא וטפחה וסילוק, ואם יבוא אחריו טרס לא יהא אזל ואתי והם י&quot;א בלבד. 

הרביע לא ימנעו מאחריו אלא זקף ואתנחתא וסילוק וטפחה יבוא אחריו במקום אחד. 

הפשטה ימנעו מאחריה אתנחתא וטפחה וסילוק.

הזקף ימנעו מאחריו פזר וזרקא. וסילוק ואתנחת' לא יבואו אחריו כי אם סילוק במקום אחד {{צ|וְהָאֶשְׁתָּ֖אֻֽלִֽי}} {{ק|([[דה&quot;א ב נג]])}}, [ואתנחתא?] במקום אחד {{צ|בְּשָׁבֻעֹ֖תֵיכֶ֑ם}} {{ק|([[במדבר כח כו]])}}.

האתנחתא לא ימנע מלבוא אחריה אלא אתנחת' כמוה. 

הזרקא {{הערה|הכוונה לאחרי הסגול שלעולם אחרי הזרקא ונקרא בחיבור זה ועוד &quot;רודף הזרקא&quot;. ויקיעורך.}} ימנעו מאחריה ג' טפחה ואתנחתא וסילוק. 

תביר לא ימצא מאחריו כי אם טפחה לבדה אבל במקום ימצא אחריו אתנחתא. 

שופר יתיב לא ימצא אחריו אלא זקף כי אם בי&quot;א מקומות ימצא אחריו פשטא. 

ומן המשרתים לא ימצא אחד מהם מתרדף אחר חבירו כי אם שופר מונח אחר שופר מונח, ושופר עילוי אחר שופר עילוי. 

ואלה הי&quot;ב טעמים לא יתכנו להיות בפסוק אחד כולם יחד אלא בב' פסוק' יקובצו מהם בכל אחד והם {{צ|וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ [עָרֵ֣י] יִשְׂרָאֵ֗ל}} {{ק|([[יחזקאל לט ט]])}} אשר יחסר ממנו אחד {{הערה|והיא הזרקא. וראה משפה&quot;ט שער ג' פרק ג'. ויקיעורך.}} והיא תמצא בפסוק האחר והוא {{צ|וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘}} {{ק|([[מ&quot;ב א ו]])}}, ואשר יחסר ממנו הוא הפזר והוא נמצא בפסוק האחר. 

וגם אמרו בעלי הדקדוק ואם רצית לומר המלה הראשונה על השנייה בגעיא יהיה בין שני הטעמים מלך אחד או מלך ושבא ויהיה הטעם בתחלת השנייה או יסור ממנו בשבא ותהיה הראשנה סופה יו&quot;ד או וי&quot;ו כגון {{צ|וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י}} {{ק|([[קהלת ב יא]])}} {{צ|וְאִ֡ם הַעְלֵ֣ם יַעְלִימֽוּ֩ עַ֨ם הָאָ֜רֶץ}} {{ק|([[ויקרא כ ד]])}} {{צ|וַיְהִ֡י כִּ֣י הִקִּיפֽוּ֩ יְמֵ֨י הַמִּשְׁתֶּ֜ה}} {{ק|([[איוב א ה]])}}. 

כל {{צ|רָמָה}} דבמקרא קמצ' וטעמ' לרע בר מן ג' דטעמ' לעיל והם {{צ|יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה}} {{ק|([[דברים לב כז]])}} {{צ|רָ֥מָה קַרְנִ֖י בַּֽייָ֑}} {{ק|([[ש&quot;א ב א]])}} {{צ|יְיָ֛ רָ֥מָה יָדְךָ֖}} {{ק|([[ישעיהו כו יא]])}}. 

כל {{צ|פֵּלֶא}} דבקר' ננקד בצירי בר מן ב' דטע' לעיל והן בסגול {{צ|הֲלַמֵּתִ֥ים תַּעֲשֶׂה־פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[תהלים פח יא]])}} {{צ|כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא}} {{ק|([[ישעיהו כה א]])}}. 

{{צ|בָּהֶן}} ג' בסגול וסימ' {{צ|וַיָּבֹ֣אוּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּֽשְׁב֖וּ בָּהֶֽן}} {{ק|([[ש&quot;א לא ז]])}} דשמואל {{צ|וּלְכָל־בָּהֶן֙ חַיֵּ֣י רוּחִ֔י}} {{ק|([[ישעיהו לח טז]])}} דישעיה {{צ|יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ן}} {{ק|([[יחזקאל מב יד]])}} דמשכנא דיחזקאל. 

כשתמצא פועל ממשקל חזק [הזה?] נגינתו מלעיל ולשעבר כגון {{צ|צִפִּיתָ}} {{צ|הִכִּיתָ}} {{צ|צִוִּיתָ}} {{צ|צִפִּיתִי}} {{צ|הִכֵּיתִי}} {{צ|צִוִּיתִי}} ואם נוספה וי&quot;ו בראש התיבה כגון {{צ|וְצִפִּיתָ֤}} {{ק|([[שמות כה יא]])}} {{צ|וְהִכֵּיתִ֣י}} {{ק|([[שמות ג כ]])}} {{צ|וְצִוִּ֤יתִי}} {{ק|([[ויקרא כה כא]])}} וְצִפִּיתִי {{צ|וְצִוִּיתָ֣}} {{ק|([[ירמיהו כז ד]])}} וטעמ' מלרע ולהבא אבל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מתחלף מהם יש {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלעיל {{צ|וְהִכִּיתָ}} מלרע אם הוא סמוך לטעמ' מלרע ואם אינו סמוך לא' טעמ' מלעיל והסמוכה לאל&quot;ף הן ה' במסורת בתי&quot;ו ושאינן סמוכין לאל&quot;ף כגון {{צ|וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר}} {{ק|([[שמות יז ו]])}} ועוד {{צ|שַׂמְתָּ}} {{צ|שַׂמְתִּי}} {{צ|קַמְתִּי}} {{צ|שַׁבְתִּי}} {{צ|דִּבַּרְתִּי}} {{צ|נָתַתִּי}} מלעיל מפני שהן לשעבר ואם נוספה וי&quot;ו בראשון חזר ולהבא ומלרע כגון {{צ|וְשַׂמְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית יג טז]])}} {{צ|וְקַמְתִּ֣י}} {{ק|([[ישעיהו יד כב]])}} {{צ|וְשַׁבְתָּ֙}} {{ק|([[דברים ד ל]])}} {{צ|וְשַׁבְתִּ֥י}} {{ק|([[בראשית כח כא]])}} {{צ|וְנָתַתָּ֤}} {{ק|([[בראשית מ יג]])}} {{צ|וְנָתַתִּ֣י}} {{ק|([[בראשית יז ח]])}} אבל {{צ|וְדִבַּרְתִּי}} יש בו כמעט חילוק אם אות א&quot;ח ה&quot;ע באה אחריהן חזר הטעם לעיל כגון {{צ|וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים}} {{ק|([[הושע יב יא]])}} וכן {{צ|וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עא יד]])}} {{צ|הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה}} {{ק|([[קהלת א טז]])}} ונתברר לי שבסיבת אלו מפני שהן לשעבר. 

ודע כי פעמים תבוא מלעיל המשרת בלא עלילה זולתי להרויח בין הטעמים כגון {{צ|מֵ֣אָה אֹ֑רֶךְ}} {{ק|([[שמות כז יא]])}} {{צ|מֵ֣אָה אִ֗ישׁ}} {{ק|([[מ&quot;א יח יג]])}} וכמוהו הרבה בהיות הטעם באות הראשונה שלתיבה יתלה הטעם לעיל וגם בהיות הטעם באות השנייה מן התיבה השנית וקדם לה שבא יתלה הטעם למעלה כמו {{צ|עַד־בַּֽעֲלַ֥ת בְּאֵ֖ר}} {{ק|([[יהושע יט ח]])}} עיקרו להיות מלרע ונתעלה בעבור הטעם הבא אחר השבא וכמהו {{צ|וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ}} {{ק|([[ירמיהו לח כ]])}} {{צ|שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה}} {{ק|([[חבקוק ג יא]])}} {{צ|וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־יָּ֥גֶל מְאֹֽד}} {{ק|([[תהלים כא ב]])}} ודע כי כל ה&quot;א הנוספת בסוף התיבה ואין המלה לשון נקבה אותה ה&quot;א באה להשביח המלה וטעם המלה ההיא לעיל כגון {{צ|שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה}} {{ק|([[ירמיהו מח יט]])}} {{צ|הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ}} {{ק|([[יחזקאל כא לא]])}} {{צ|כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה}} {{ק|([[הושע ז ד]])}} שעיקרו וְנִמְלָט הַשָּׁפָל בֹּעֵר כי הם לשון זכר והם לווי וכמו כן דרך כל השמות הנוסף ה&quot;א בסופן כמו {{צ|שָׁם}} {{צ|שָׁמָּה}} {{צ|יָם}} {{צ|יָמָּה}} {{צ|נַחַל}} {{צ|נַ֣חְלָה}} {{ק|([[במדבר לד ה]])}} {{צ|מִצְרַיִם}} {{צ|מִצְרַ֙יְמָה֙}} {{ק|([[בראשית יב י]])}} {{צ|הָעִיר}} {{צ|הָעִֽירָה}} {{ק|([[בראשית מד יג]])}} {{צ|יְרוּשָׁלִַם}} {{צ|יְר֣וּשָׁלַ֔יְמָה}} {{ק|([[דה&quot;ב לב ט]])}} {{צ|נֹב}} {{צ|וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה}} {{ק|([[ש&quot;א כא ב]])}} {{צ|דְּדָן}} {{צ|וּדְדָ֖נֶה}} {{ק|([[יחזקאל כה יג]])}} הטעם נשאר במקומו כאשר הוא בלא ה&quot;א. 

ודע כי כל נון הנוסף בסוף המלה לא יהיה הטעם כי אם באות השלישית שלפניו כמו {{צ|תִּשְׁמָע֔וּן}} {{ק|([[דברים א יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּן֘}} {{ק|([[דברים ד כו]])}} ואם אין שם נו&quot;ן יהיה הטעם בעי&quot;ן או בדל&quot;ת כמו {{צ|תִשְׁמְע֛וּ}} {{ק|([[בראשית לד יז]])}} {{צ|תֹּאבֵדוּ}} ואם הם אתנחתא או סוף פסוק' הטע' או בב' או במ&quot;ם כמו {{צ|תִּשְׁמָֽעוּ}} {{ק|([[ש&quot;ב טו לו]])}} {{צ|תֹּאבֵ֑דוּ}} {{ק|([[אסתר ד יד]])}} ואם נוסף הן ירד הטעם בבית או בדלת כללו שלדבר פעלנו פעלונו פעלתיהו תפעלון הטעם באות השלישית קודם וכן {{צ|הֲבִיאוֹתִ֣יהוּ}} {{ק|([[יחזקאל יז כ]])}} {{צ|עֲשִׂיתִ֙יהוּ֙}} {{ק|([[מ&quot;א יז יב]])}} כמו פעלתיהו. 

תמו הטעמים שלעשרים ואחד ספרים.

=3=

==3.1==

טעמי ג' ספרים.

דע שאלו ג' ספרים – תילים איוב ומשלי – נשתנו מן כ&quot;א ספרים בג' פנים. האחד: עצם כתיבתן ותיקון שירטוטם כתיקון ספר, ועזיבת קצת מן השיטות על בניין השירה בכתיבתה. והאופן השני: שהפסוקין שלהן קטנים. והאופן השלישי: שינוי טעמיהם. 

==3.2==

שער על הטעמים. 

אלה ג' הספרים ישרתום ח' טעמים, והם פזר וזרקא ורביע ולגרמיה ויתיב וטפחה ואתנחתא וסילוק. ומשרתיהם: שופר עילוי וגלגל ושופר הפוך ושופר מונח ומאיילא ומרכא ושלשלת ומקל וצינורית ושוכב ודחויה. 

דע שטעמי אלו ג' הספרים יש בהם שרודפים זה אחר זה ויש שאינן רודפים זה אחר זה. אלו שיש בהן רדיפה: רביע וזרקא ולגרמיה; וזולתם מנועי רדיפה. 

==3.3==

פרק על מקומות המשרתים. 

דע שאלה ח' טעמים מתחלקים על סדר המשרתים ד' חלקים. הראשון: מה שיתכן להיות להם ב' משרתים ולא יותר, והם זרקא וטפחה, כגון {{צ|הָ֤אֵ֣ל׀ לָנוּ֘}} {{ק|([[תהלים סח כא]])}} ודומה לו, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}. עוד יש אחר ואין כמוהו ויש לו ד' משרתים, והוא {{צ|בְּי֤וֹם הִֽצִּיל־יְיָ֮ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹ֝יְבָ֗יו}} {{ק|([[תהלים יח א]])}}. 

והחלק הב' שיהיו לו ג' משרתים ולא יותר, והם שנים: לגרמיה ופזר; כגון {{צ|כִּ֥י גָ֮בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ׀}} {{ק|([[תהלים קיז ב]])}}, {{צ|גַּ֤ם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֢יא צַלְמָ֡וֶת}} {{ק|([[תהלים כג ד]])}}. 

והחלק הג' שיהיו לו ד' משרתים ולא יותר, והם ב': רביע ויתיב; כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}, {{צ|כִּ֥י יֹ֮סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע}} {{ק|([[איוב לד לז]])}}. 

והחלק הד' שיתכן שיהיו לו ה' משרתים ולא יותר, והם ב': אתנחתא וסוף פסוק'; כגון {{צ|כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְיָ֣ יוֹכִ֑יחַ}} {{ק|([[משלי ג יב]])}}, {{צ|וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ{{ק|(י)}} עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים לב ה]])}}.

==3.4==

פרק לבאר סיבות הטעמים. 

הפזר פעמים יתכן להיות לו ב' דמויות: צורת ט' וצורת ץ'. אשר הזקיקו לצורת ט' הוא הגלגל. ולא נדע מדוע נשתנה הפזר בב' דמיונות באלו ג' ספרים. 

הפזר; אם שימשוהו ב' משרתים, יהיה הראשון מרכא ופעם יהיה שופר מהפך, והב' פעמים יהיה שופר מהפך ופעמים יהיה {{ק|(מ)}}גלגל. התנאי על זה הוא: אם היה הראשון עם תחלת אות מן תיבתו יהיה שופר הפוך, ואם היה עוד השני עם תחילת תיבתו יהיה גלגל, כגון {{צ|כִּ֤י כ֢וֹס בְּֽיַד־יְיָ֡}} {{ק|([[תהלים עה ט]])}}, {{צ|כִּ֤י לֹ֢א בְחַרְבָּ֡ם}} {{ק|([[תהלים מד ד]])}}. ואם סר המשרת הראשון מתחלת אות חזר להיות מקל או מרכא ויהיה לרע, כגון {{צ|וְיִשְׂמְח֨וּ כָל־ח֢וֹסֵי בָ֡ךְ}} {{ק|([[תהלים ה יב]])}}. ואם סר עוד המשרת השני מתחלת התיבה חזר להיות שופר מהפך. ותתחלף הקריאה במקום הזה הרבה, וזה לפי שאם הוסר המשרת השני מתחילת תיבה אות שמתהו גלגל, כגון {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י}} {{ק|([[תהלים כז ו]])}}, ויש מי שקורא {{צ|וְעַתָּ֨ה יָר֤וּם רֹאשִׁ֡י}}. ויש בהם שלא יכנס בשימוש הפזר גלגל כלל באלו ג' ספרים. ואם תראה בספרים מאלו שינויים לא תחשוב שיהא טעות. 

הזרקא; אם שרתה משרת אחד עם תחלת האות יהיה מרכא, כגון {{צ|אַתָּ֤ה׀ סֵ֥תֶר לִי֘}} {{ק|([[תהלים לב ז]])}}, {{צ|לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם היה משרת על האות השני מן תיבתו ויהיה תחת האות הראשון שבא יהיה המשרת מרכא עוד, כגון {{צ|אַל־תִּֽהְי֤וּ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘}} {{ק|([[תהלים לב ט]])}}, {{צ|בְּקֶ֥רֶב בֵּיתִי֘}} {{ק|([[תהלים קא ז]])}}. ואם היה תחת הראשון מלך יהיה המשרת שופר, כגון {{צ|וַאֲנִ֤י׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘}} {{ק|([[תהלים נט יז]])}}, {{צ|אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֘}} {{ק|([[תהלים מה ח]])}}. ואם חזר המשרת להיות על האות הג' או יותר יהיה המשרת שופר עילוי, כגון {{צ|בְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֘}} {{ק|([[תהלים ד ט]])}}, {{צ|אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘}} {{ק|([[תהלים פ טו]])}}. חוץ ממקום אחד שהוא במרכא והוא על האות השלישי: {{צ|חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. ואם היה המשרת עם אות דגש יהיה לעולם מרכא, או יהיה עם השני או עם השלישי או יותר, כגון {{צ|מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יב ו]])}}, {{צ|רַבִּ֥ים אֹמְרִים֘}} {{ק|([[תהלים ד ז]])}}. מלבד {{צ|לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל}} {{ק|([[תהלים נט א]])}}, {{צ|אָֽנָּ֣ה יְיָ֘ כִּֽי־אֲנִ֪י עַ֫בְדֶּ֥ךָ}} {{ק|([[תהלים קטז טז]])}}, לפי שאם היה הזרקא בשתי תיבות לא תהיה הראשונה במקף אלא במשרת, חוץ {{צ|כִּֽי־יְיָ֘ ה֤וּא אֱלֹ֫הִ֥ים}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|יְקַֽלְלוּ־הֵמָּה֘}} {{ק|([[תהלים קט כח]])}}, וכבר מצאתי מהם לבד מאלה השנים. וכבר נמצא בספרים זה {{צ|יְקַ֥לְלוּ}} במרכא בזולתי במקף. 

השלשלת; ידוע שהשלשלת בג' ספרים עומדת בפני עצמה. ולא ישרתה לעולם שמש אחד. אבל ישרתוה שני משרתים בשני מקומות, והן {{צ|עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀}} {{ק|([[איוב לב ו]])}}, {{צ|כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם׀}} {{ק|([[איוב לז יב]])}}. וכל זמן שיבוא קודם השלשלת אתנחתא תהיה עומדת בעצמה ולמעלה תהיה הטעם שלה, כגון {{צ|וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י׀}} {{ק|([[תהלים ז ו]])}}, {{צ|תִּשְׁכָּחֵ֣נִי נֶ֑צַח עַד־אָ֓נָה׀}} {{ק|([[תהלים יג ב]])}}. ואם לא תבוא לפניה האתנחתא יהיה משרת, והן ח' שהן משרתים, והם {{צ|יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ג ג]])}} – זאת לסוף פסוק. {{צ|לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֮הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן}} {{ק|([[תהלים סה ב]])}}, {{צ|כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ}} {{ק|([[משלי א ט]])}}, {{צ|הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ}} {{ק|([[משלי ו כז]])}} – אלו לאתנחתא. {{צ|חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ־יְיָ֓ סָ֮בִ֤יב (ליראוו) [לִֽירֵאָ֗יו]}} {{ק|([[תהלים לד ח]])}}, {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}, {{צ|אַשְׁרֵ֤י׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ}} {{ק|([[תהלים קלז ט]])}} – אלו לרביע. {{צ|יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים}} {{ק|([[תהלים עב ג]])}}. וישמוהו כנגד הפסק לטעם ממנה. 

הרביע; אם שרתו שמש אחד פעמים יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה מרכא ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על אלה החילופים הוא שתעיין אם יהיו אחר הרביע רודפיו דע כי המשרת מרכא, כגון {{צ|אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה}} {{ק|([[תהלים ג ו]])}}, {{צ|כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י}} {{ק|([[תהלים עג כו]])}}. ואם היה רביע אחר לגרמיה נזקק לו שופר מונח, כגון {{צ|מוֹאָ֤ב׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י}} {{ק|([[תהלים ס י]])}}. ושופר מונח אם היה עם אות שיני מן המלה, כמו {{צ|יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ}} {{ק|([[תהלים ב יב]])}}, {{צ|נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ}} {{ק|([[תהלים ה ט]])}}, אם לא יהיו אחריו רודפיו. וכן אם היה אחריו סוף פסוק' יהיה עוד המשרת מרכא, כגון {{צ|מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ}} {{ק|([[תהלים נ ב]])}}. וכן אם יהיה לגרמיה או אם יהיה המשרת מרכא, לפי שהיו אחריה רודפיה, כגון {{צ|אַזְכִּ֤יר׀ רַ֥הַב וּבָבֶ֗ל לְֽיֹ֫דְעָ֥י}} {{ק|([[תהלים פז ד]])}}. והתנאי בהזקקת שופר מהפך הוא שיהיה סוף פסוק' ואין אחריו רודפיו, כגון {{צ|שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי}} {{ק|([[תהלים ב ח]])}}, {{צ|רֶ֤כֶב אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים סח יח]])}}. 

הרביע אם שרתוהו ב' משרתים ויהיה אחריו סוף פסוק {{תיקון גירסה|או|אז}} יהיה המשרת הראשון דחויה והשני מרכא, כגון {{צ|בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֹתֶ֥יךָ שַׂ֗שְׂתִּי}} {{ק|([[תהלים קיט יד]])}}, {{צ|גְּמֹ֖ל עַֽל־עַבְדְּךָ֥ {{ק|(ו)}}אֶֽחְיֶ֗ה}} {{ק|([[תהלים קיט יז]])}}. וזה המין לא יתחלף ואם היו לו ג' משרתים, אבל הראשון יתחלף מן הג' ויהיה שופר הפוך, כגון {{צ|כִּ֤י מֶ֖לֶךְ (על) כָּל־הָאָ֥רֶץ אֱלֹהִ֗ים}} {{ק|([[תהלים מז ח]])}}. וכן אם שרתוהו ד' משרתים לא יתחלפו הדחויה והמרכא, אבל יתחלפו הראשנים: הראשון יהיה צינורית והשני שופר, כגון {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים קיט נב]])}}. וזולתי אחד שמתחלף בו הדחויה והמרכא, והוא {{צ|בְּפָ֮רֵ֤שׂ שַׁדַּ֓י מְלָ֮כִ֤ים בָּ֗הּ}} {{ק|([[תהלים סח טו]])}}.

לגרמיה הוא מן הטעמים אשר ישתנו משרתיו ממשרתי כ&quot;א ספרים. פעמים שישרתוהו שופר מהפך, כגון {{צ|אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}; ומרכא: {{צ|יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים ב ב]])}}; ושופר מונח: {{צ|וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀}} {{ק|([[תהלים יח ח]])}}; וצינורית: {{צ|הַדְרִ֮יכֵ֤נִי בַאֲמִתֶּ֨ךָ׀}} {{ק|([[תהלים כה ה]])}}. ונתברר לי סיבת זכרוניה. והרבה בני אדם שמשימין הלגרמיה פסק. ואשר יפרד בין לגרמיה ובין פסק – שני פנים. האופן האחד: לפי שמקצת הספרים הטובים כתוב מבחוץ כנגד הלגרמיה 'לגרמיה' וכנגד פסק 'פסק', ויהיה זה ברמז, אבל לא ימצא בכל הספרים כן. והאופן הב': שהפסקות בכל ספר מנויות. ואילו היו כולם פסקות בכל אלו ג' ספרים לא הוצרכו למנותם בכל ספר כדי להפריד בין לגרמיה ובין פסק, לפי שצורה אחת להם, והוא המקל אשר בין ב' תיבות. 

היתיב ישתנה צורתו מן צורת יתיב אשר בכ&quot;א ספרים. היתיב יהיה בזולתי משרת ויהיה לו משרת, ומשרתהו השופר. אם היה בין האות אשר היתיב עליו ובין האות שהשופר עליו שני מלכים או יותר והוא האות הראשון מן התיבה, ראוי לו השופר, כגון {{צ|מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי}} {{ק|([[איוב מא ג]])}}, {{צ|כִּ֣י עֲ֭וֹנֹתַי}} {{ק|([[תהלים לח ה]])}}, {{צ|כִּ֣י לָ֭חֲמוּ}} {{ק|([[משלי ד יז]])}}, {{צ|עַ֣יִן שְׁ֭זָפַתּוּ}} {{ק|([[איוב כ ט]])}}, {{צ|הֵ֣מָּה רָ֭אוּ}} {{ק|([[תהלים מח ו]])}}, {{צ|שֶׁ֣קֶר הַ֭סּוּס}} {{ק|([[תהלים לג יז]])}} ודומ'. ואם היה עוד עמו משרתו בתיבה, יסתכל אם היה בתוכה אחד משני מלכים – חולם או קמץ, ובין הקמץ או החולם ובין אות יתיב שבא, יהיה אחד מן המלכים מעלה בשופר, כמו {{צ|יִ֭לָּ֣פְתוּ}} {{ק|([[איוב ו יח]])}}, {{צ|הֲֽ֭מִיִּרְאָ֣תְךָ}} {{ק|([[איוב כב ד]])}}, {{צ|בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ}} {{ק|([[תהלים קט ז]])}} ודומיהן – בתוך התיבה קמץ. והחולם, כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ}} {{ק|([[תהלים לז לד]])}} ודומ'. ואם היה בתיבה מלבד אלה ב' המלכים לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|לְֽ֭תַאֲוָה}} {{ק|([[משלי יח א]])}}, {{צ|בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת}} {{ק|([[תהלים סח כז]])}}. ובכך ישתנה תנאי השבא, ואע&quot;פ שאחד משני מלכים הויה שם לא תתעלה בשופר, כגון {{צ|מֵֽ֭הֵיכָלֶךָ}} {{ק|([[תהלים סח ל]])}} והדומין לו. 

האתנחתא; אם שרת אתה משרת אחד יהיה פעם שופר ופעם מרכא. ומה שיזקיק המרכא ה' דברים: [האחד] הוא שתהיה האתנחתא ראשונה למה שבסוף, כגון {{צ|נָב֥וֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָ֑יו}} {{ק|([[תהלים קלב ז]])}}, {{צ|שָׁקַ֥דְתִּי וָאֶֽהְיֶ֑ה}} {{ק|([[תהלים קב ח]])}} ודומ'. והשני הוא שתהיה אחר האתנחתא רביע, כגון {{צ|הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים יט ב]])}}, {{צ|וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל־פְּנֵי־ר֑וּחַ}} {{ק|([[תהלים יח מג]])}}, {{צ|אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּאֲוָתִ֑י}} {{ק|([[תהלים לח י]])}} ודומ'. והשלישי: שתהיה אתנחתא אחר רודפי רביע, כגון {{צ|שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת זְכוֹר־יְיָ֥ לְדָוִ֑ד}} {{ק|([[תהלים קלב א]])}}, {{צ|יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל}} {{ק|([[תהלים נ ג]])}} ודומ'. הרביעי: יהיה האתנחתא אחר רודפי הזרקא, כגון {{צ|וּֽצְפוּנְךָ֘ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}. והה': יהיה המשרת על תחלת אות מן תיבתו, כגון {{צ|ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי}} {{ק|([[תהלים יז ט]])}}, {{צ|לֹ֥א עָמָ֑ד}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואתה תמצא בספר הוריית הקורא אופן ששי חוץ שהוא הרבה משיטה זו ולא יתקיימו לו אלה התנאים לפי שהמשרת שופר, כגון {{צ|וְצֹ֣אן (מרעיתי) [מַרְעִיתֽוֹ]}} {{ק|([[תהלים ק ג]])}}, {{צ|מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ}} {{ק|([[משלי א ח]])}}, {{צ|הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ}} {{ק|([[משלי ל ד]])}} ודומ'. 

האתנחתא; אם שרתוה ב' משרתים יהיו הב' משרתים פעמים שופרות ופעמים דחויה ומרכא. התנאי על זה הוא: אם היה בין תיבת האתנחתא ובין המשרת הקרוב אליו פסק יהיה המשרת הראשון דחויה לעולם והב' מרכא, כגון {{צ|בָּרְכ֖וּ עַמִּ֥ים׀ (אלהים) [אֱלֹהֵ֑ינוּ]}} {{ק|([[תהלים סו ח]])}}, {{צ|הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְ֥יָ׀ אֶשְׂנָ֑א}} {{ק|([[תהלים קלט כא]])}}. חוץ מב' מקומות בדחויה ומרכא ואין ביניהם פסק, והם {{צ|הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא}} {{ק|([[איוב ה כז]])}}, {{צ|הַקְשֵׁ֖ב אִיּ֥וֹב שְֽׁמַֽע־לִ֑י}} {{ק|([[איוב לג לא]])}}. ואם אין יהיו הב' משרתים שופרות, כגון {{צ|שָׂמ֣וֹ אָד֣וֹן לְבֵית֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קה כא]])}}, {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, {{צ|כִּ֣י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם}} {{ק|([[תהלים כא יג]] עי&quot;ש)}}. ודע שהדחויה לא תשרת אלא לרביע והשוכב עם הטפחה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽ֝ימִינְךָ֗}} {{ק|([[תהלים מה י]])}}. ופירושו שוכב מפני שמורידו בלא הנעה, כגון {{צ|נִצְּבָ֥ה}} כגון החמשה טעמים כגון {{צ|אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה׀ יְיָ֗}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}}, השוכב לעולם עם הטפחה. והדחויה לעולם עם הרביע ועם האתנחתא. לרביע כגון {{צ|יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד}} {{ק|([[תהלים פג יח]])}} {{צ|בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְ֝עוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֥ן׀ וְאָמֵֽן}} ד{{צ|אַךְ טוֹב}} {{ק|([[תהלים פט נג]])}}; ואתנחתא כגון {{צ|וַ֭יֹּ֣אמְרוּ לֹ֣א יִרְאֶה־יָּ֑הּ}} {{ק|([[תהלים צד ז]])}}, {{צ|שֹׁ֭מֵר נַפְשׁ֣וֹת חֲסִידָ֑יו}} {{ק|([[תהלים צז י]])}}, וכגון {{צ|אוֹדֶ֣ה יְיָ֣ כְּצִדְק֑וֹ}} {{ק|([[תהלים ז יח]])}}, {{צ|עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י}} {{ק|([[תהלים ו ח]])}}, ואתנחתא {{צ|כִּ֥י גָ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד נוֹרָ֥א ה֝֗וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים}} {{ק|([[תהלים צו ד]])}}, {{צ|זָ֮כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְיָ֑ וָֽ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים קיט נה]])}}, {{צ|לְעֹ֮שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ}} {{ק|([[תהלים קלו ד]])}}, {{צ|וְנִ֮עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף}} {{ק|([[תהלים קלו טו]])}}, {{צ|גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח ב]])}}, {{צ|לֹ֮א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ}} {{ק|([[איוב יח יט]])}}. 

האתנחתא אם שרתוה ב' יהיו שופרין, כגון {{צ|בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י}} {{ק|([[תהלים צד יט]])}}, ואם יהיו ג' משרתים פעם יהיה שופר הפוך ופעמים יהיה שופר מונח. התנאי על זה: אם יהיה על האות הראשון מן התיבה יהיה שופר הפוך: {{צ|כִּ֤י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְיָ֑ וּמֶ֥לֶךְ גָּ֝ד֗וֹל}} {{ק|([[תהלים צה ג]])}}. ואם יהיה על השני או יותר יהיה שופר מונח, כגון {{צ|וַיְהִ֬י יְיָ֣ לִ֣י לְמִשְׂגָּ֑ב}} {{ק|([[תהלים צד כב]])}}. 

הטפחה מן הטעמים אשר ישתנו צורתם. ואם היו לפניה {{צ|לֹא}} {{צ|וְלֹא}} ותהיה הטפחה על האות הראשון או השני או השלישי יהיה {{צ|לֹא}} במקף, כגון ({{צ|ולא בטחתי}}) [אולי: {{צ|וְלֹא רָשַׁעְתִּי}} {{ק|([[תהלים יח כב]])}}] ודומ'. ואם היתה על האות הרביעי או יותר יהיה {{צ|לֹא}}, כגון {{צ|וְלֹ֥א נֶ֝אֶמְנ֗וּ}} {{ק|([[תהלים עח לז]])}}. ואם ראית {{צ|לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ}} {{ק|([[תהלים קו כה]])}}, {{צ|וְלֹ֥א כִֽ֝חֲד֗וּ}} {{ק|([[איוב טו יח]])}}, אינו {{תיקון גירסה|האות על|על האות}} הג' כי אם על הרביעי, לפי שהברת אל&quot;ף נשמעת בקמץ של{{צ|שָׁ֝מְע֗וּ}} ויו&quot;ד בהברת של{{צ|כִֽ֝חֲד֗וּ}}. 

הטפחה; אם שרתה המרכא והיה לפני אות המרכא אות נקודה אה או אֵי או אי, אותו האות יתעלה עילוי קטן להשוויה הנעימה, לפי שהרבה יש שמנעים על אות שאין עליו הנעימה ומנוע, או למטה או למעלה, או יכריע הכרעה שאינה על אותה האות, והקורא חייב להנהיג אותיות התיבה אות אחר אות עד אות הנעימה אשר עליה הטעם או המשרת להנעימו וחוץ ממנו לא יבוא טעם. ונתברר לי שהמתיגה אשר שמוה במקומות הרבה לא יתכן לקרוא בה מפני השחתת הנעימה בהנעתו אות שאין חייב לנוע, שאם עילה אות כמעט נשתוותה בה הנעימה. ואת המתיגה נהגו בה להרים ב' טעמים: בטפחה ובסילוק. בטפחה כגון {{צ|קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו}} {{ק|([[משלי טז ל]])}}, {{צ|שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד}} {{ק|([[משלי יז ה]])}}, {{צ|בְרָקִ֥ים רָ֝֗ב}} {{ק|([[תהלים יח טו]])}}; ובסילוק כגון {{צ|וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים נא ח]])}}. וראיתי שעושין אותה סופרים בזולתי אלו ב' הטעמים ובזולתי אלו ג' המלכים הנזכרים למעלה, והם שמוה סימן לביטול השופר מן תיבתה ועל היות המרכא שם, לפי שכל תיבה שיש עליה זאת המתיגא לא יהיה בה שופר ואי אפשר לה ממרכא. 

ודע שהטפחה היא הנקודה אשר למעלה מן התיבה וברור לי ששמו המקל על האות הראשון לפי שהנקודה היא רביע והקורא אינו משים עיניו אלא על המקל אשר עם תחילת אות, כגון {{צ|וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַת צַדִּיקִים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}, ואם נסתפק לו אי זה אות הוא המחלק ישים עיניו אל הנקודה מקום נעימת האות. 

והיתיב לא יכתב אלא עם תחילת אות, ויתכן אות הנעימה ויש אות שלא יתכן עליו הנעימה, והרבה פעמים שמסתפק על הקורא ומנעים האות הראשון אשר עליו היתיב ולא יתכן להנעים אותה האות, ויחזור בו על דרך הלימוד. ויש מקצת סופרים שמשימין תחת אות הנעימה במקום הספק מקל שדומה למרכא, לא שהוא מרכא, אלא ללמד שאותו אות הוא מנעים, כגון {{צ|עוּרָה כְבוֹדִי ע֭וּרָ֥ה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר}} {{ק|([[תהלים נז ט]])}}, {{צ|בְּיוֹם צָ֭רָתִ֥י}} {{ק|([[תהלים פו ז]])}}, לפי שיתכן שיקרא היתיב על (הדל&quot;ת) [אולי: הרי&quot;ש] ועל הת&quot;ו יחד, ושמו המקל להודיע. 

הטפח'; אם שרתוה ב' משרתים פעמים שיהיו מרכות ופעמים שיהיה הראשון שוכב והשני מרכא. התנאי המזקיק להיות מרכא בתחלה הוא שתהיה עם האות הראשון או עם השני והיה תחת הראשון שבא, כגון {{צ|כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ}} {{ק|([[תהלים פו ג]])}}, {{צ|זְכֹ֥ר חֶרְפָּתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל}} {{ק|([[תהלים עד כב]])}} ודומיהן. ואם הוסר המשרת מן האות הראשון והיה תחת הראשון מלך {{תיקון גירסה|והיה|יהיה}} המשרת הראשון שוכב, כגון {{צ|עֵד֥וּת יְיָ֥ נֶ֝אֱמָנָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ח]])}}, {{צ|מִצְוַ֥ת יְיָ֥ בָּ֝רָ֗ה}} {{ק|([[תהלים יט ט|שם פסוק ט]])}}, ואין חילוק ביניהם. 

הסילוק; אם אין לו משרת אין עליו דיבור, כגון {{צ|מִמִּצְוֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים קיט י]])}}. ואם שרתו משרת אחד פעמים שופר עילוי [ופעמים יהיה מרכא] ופעמים יהיה מונח. התנאי על הזקקת שופר עילוי: היותו עם תחלת אות, כגון {{צ|שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}, {{צ|בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי}} {{ק|([[תהלים ה ב]])}} ודומ'. ואם היה עם האות השני ויהיה תחת הראשון שבא נזקק עוד השופר, כגון {{צ|וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים ד ה]])}}, {{צ|בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ}} {{ק|([[תהלים עד א]])}} ודומ'. והתנאי על הזקקת [מרכא]: היותה עם האות השני והיה תחת הראשון [מלך], כגון {{צ|וְאַחַר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי}} {{ק|([[תהלים עג כד]])}}, {{צ|תָּר֥וּם (ידך) [יְמִינֶֽךָ]}} {{ק|([[תהלים פט יד]])}} ודומ'. ואם חזר להיות עם השלישי או יותר לא תשתנה המרכא, כגון {{צ|אֲֽשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ}} {{ק|([[תהלים א ד]])}}, {{צ|בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים}} {{ק|([[תהלים א ה]])}} ודומיהן, וימצא מאלה מעט. והתנאי על הזקקת השופר מונח: אם יהיה לפניו לגרמיה, כגון {{צ|מִפְּנֵ֤י׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ}} {{ק|([[תהלים ג א]])}}, {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}} ודומ'. ויש חילוף בתיבה אשר יש בה אחת מאותיות אחה&quot;ע ויהיה בתיבה אות דגש ומקצת יחליף ויקראהו למעלה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}} {{ק|([[תהלים ה ו]])}}, {{צ|אַתָּ֥ה תְשַׁבְּחֵֽם}} {{ק|([[תהלים פט י]])}}. ואם היתה תיבה קטנה, כגון {{צ|עַל}}, {{צ|זֹאת}}, ותהיה במקף, אז תנהג במנהג התיבה, כגון {{צ|כָּל־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן}}. וישרת השוכב הסילוק בג' מקומות, והם {{צ|יַֽעַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}}, {{צ|וּמִמַּֽעֲמַקֵּי־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים סט טו]])}}, {{צ|וְיַֽהַפְכוּ־אָֽרֶץ}} {{ק|([[איוב יב טו]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ב' משרתים הראשון לעולם מאיילא והשני לעולם עילוי, כגון {{צ|וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ}} {{ק|([[תהלים א ג]])}}, {{צ|אֲשֶׁ֖ר הִתְעַתְּד֣וּ לְגַלִּֽים}} {{ק|([[איוב טו כח]])}}. ויצאו מתנאי זה מעטים, כגון {{צ|וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}, וזה חילוף במשרת השני. והוא לפי שמקצתם אם לא יהיה בין אות הדיבור ובין אות השופר מלך כלל יושם מקום השופר מרכא, כגון {{צ|מִדַּבֵּ֖ר צֶ֣דֶק סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים נב ה]])}}, {{צ|אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה}} {{ק|([[תהלים ט כא]])}}, {{צ|וְצָפ֖וּי ה֣וּא אֱלֵי־חָֽרֶב}} {{ק|([[איוב טו כב]])}}. 

הסילוק; אם שרתוהו ג' משרתים לא ישתנו השני משרתים אבל אם ישתנה המשרת הראשון, והוא אם היה עם אות הראשון שופר מהפך, כגון {{צ|כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְיָֽ}} {{ק|([[תהלים ט יא]])}}. ואם חזר עם האות השני יהיה מונח מלמעלה, כגון {{צ|מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים עו ד]])}}. ואם חזר עם השלישי נהיה מקל, כגון {{צ|אֶבְחָֽנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה}} {{ק|([[תהלים פא ח]])}}. והשופר אם היה לפני הסילוק, אם היה הסילוק עם סוף מלך יהיה עילוי השופר קל, כגון {{צ|לֹ֣א יָשָֽׁב}} {{ק|([[תהלים א א]])}}. ואם אחר הסילוק מלך אז תהיה העליית השופר במתיגה למעלה, ואם הודגש הסילוק אז יהיה רפי עם רפי ודגש עם דגש ותשתווה הנעימה. 

רודפי הזרקא אינם נחשבים לא עם הטעמים ולא עם המשרתים, והן באים על ג' פנים. האחד: כגון {{צ|מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ}} {{ק|([[תהלים לא כא]])}}; והשני: כגון {{צ|בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והג': אם יהיה הטעם עם אות ראשון יהיה שופר הפוך, כגון {{צ|יִמְחַץ֘ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו}} {{ק|([[תהלים סח כב]])}}, {{צ|מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד}} {{ק|([[תהלים כד ח]])}}. ואין זה המקל אשר תחת {{צ|אֹ֫יְבָ֥יו}} ו{{צ|הַכָּ֫ב֥וֹד}} מרכא, לפי שאינם דבוקים לשלאחריהם, אבל הם סימן לאות המנעים לפי שהוא מנוקד. כגון {{צ|זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֘ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה}} {{ק|([[תהלים נא יט]])}} אילו לא הושם על הרי&quot;ש סימן שהוא אות הנעימה אז נקראת כשהיא. 

==3.5==
פרק על מספר המשרתים. 

חלק הגלגל עם הפזר. חלק המקל עם הסילוק. חילוק מהפך 
בז' מקומות: עם הפזר והזרקא והרביע והלגרמיה והיתיב 
והאתנחתא והסילוק. חלק הצינורית בה' מקומות ידועים. 
הלגרמיה מקום ידוע, והרביע והיתיב והאתנחתא והסילוק במקומות 
ידועים עוזרים לשופר מהפך. ומה שנתברר עם תנאי מרכא. 
חלק שופר עילוי בזרקא ובאתנחתא במקום ידוע. חלק 
שופר ברביע ולגרמיה ויתיב ואתנחתא וסוף פסוק' במק' ידוע'. 
חלק מרכא וחלק הדחויה ברביע ואתנחתא במקו' ידוע'. 
חלק המאיילא בסוף פסוק' במקום ידוע. חלק השוכב 
בטפחא ובסילוק בג' מקומות: {{צ|יַ֖עַמְדוּ־מָֽיִם}} {{ק|([[תהלים קד ו]])}} וחבריו {{ק|([[תהלים סט טו]], [[איוב יב טו]])}}. השלשלת; 
אם היתה משרת תשרת לאתנחתא ורביע וסילוק.

==3.6==

פרק על שכונת הטעמים. 

אלה הם טעמים אין בהם זיקוק האחד 
אחר אחד אלא השלשלת, שאם היה טעם אי אפשר שלא 
יהיה לפניה אתנחתא. 

הפזר יתכן שיהיה אחריו זרקא: {{צ|כִּ֤י 
כָל֢וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֘}} {{ק|([[תהלים לא יא]])}}; ורביע: {{צ|פַּ֡ח לִ֗י}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; ולגרמיה, כגון {{צ|וַיֵּרַ֡ד מִ֤י 
אָֽסַף־ר֨וּחַ׀}} {{ק|([[משלי ל ד]])}}; ויתיב: {{צ|יִגְאָלֻ֡הוּ חֹ֣שֶׁךְ וְ֭צַלְמָוֶת}} {{ק|([[איוב ג ה]])}}; וטפחה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝יָ֗}} {{ק|([[תהלים כה א]])}}; 
וסילוק: {{צ|וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחָמְךָ֖ יְיָ֣ חִזְקִֽי}} {{ק|([[תהלים יח ב]])}}. 

הזרקא אם רדפוה רודפיה יתכן אחריה ד' טעמים. הפזר: {{צ|כִּֽי־כִפְלַ֪יִם לְֽת֬וּשִׁיָּ֥ה וְדַ֡ע}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; ורביע: 
{{צ|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֘ י֤וֹם׀ י֥וֹם יַֽעֲמָס־לָ֗נוּ}} {{ק|([[תהלים סח כ]])}}; ויתיב: {{צ|אֶֽבְחַ֣ר דַּרְכָּם֘ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ 
וְ֭אֶשְׁכּוֹן}} {{ק|([[איוב כט כה]])}}; ואתנחתא: {{צ|גַּם־אֲנִ֤י׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י}} {{ק|([[תהלים עא כב]])}}. ואם 
לא יהיו אחריה רודפיה לא יתכן אחריה כי אם הרביע בלבד, 
כגון {{צ|הַאֲזִינָה֘ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י}} {{ק|([[תהלים לט יג]])}}, {{צ|דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר׀ בַּשָּׁמַיִם֘ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ}} {{ק|([[משלי ל יט]])}}. 

הרביע 
יתכן אחריו הזרקא: {{צ|מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֘}} {{ק|([[תהלים יז יד]])}}; והיתיב: 
{{צ|חַסְדּ֜וֹ וּ֭בַלַּיְלָה שִׁירֹ֣ה}} {{ק|([[תהלים מב ט]])}}; ואתנחתא: {{צ|כְּֽמוֹכֶ֨ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם}} {{ק|([[איוב יב ג]])}}; ולגרמ', 
כגון {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘}} {{ק|([[תהלים א א]])}}; והסילוק: {{צ|פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר 
מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים}} {{ק|([[תהלים קיט קל]])}}. 

הלגרמיה יתכן אחריו {{תיקון גירסה|וטעמ'|ו' טעמים}}. הפזר: {{צ|טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ 
פַּ֡ח}} {{ק|([[תהלים קמ ו]])}}; וזרקא: {{צ|וְיַגֶּד־לְךָ׀ תַּֽעֲלֻמ֣וֹת חָכְמָה֘}} {{ק|([[איוב יא ו]])}}; [ורביע:] {{צ|אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֨וּ׀ 
כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ}} {{ק|([[תהלים כב ל]])}}; ויתיב: {{צ|עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים א ה]])}}; 
ואתנחתא: {{צ|כִּ֤י שָׁ֨מָּה׀ יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט}} {{ק|([[תהלים קכב ה]])}}; והסילוק: {{צ|שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י 
יַעֲקֹֽב}} {{ק|([[תהלים כ ב]])}}. 

היתיב יתכן אחריו ג' טעמים. אתנחתא: {{צ|יְֽיָ֗ עֹ֖ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן}} {{ק|([[תהלים כט יא]])}}; 
ורביע: {{צ|בְּ֭פִי שְׁלֹ֥שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים}} {{ק|([[איוב לב ה]])}}. וסילוק בב' מקומות: {{צ|וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע 
וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי}} {{ק|([[משלי ח יג]])}}, {{צ|אִישׁ־עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת}} {{ק|([[תהלים קט טז]])}}. 

האתנחתא יתכן אחריה ב' טעמים. טפחה: {{צ|וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ}} {{ק|([[תהלים ב י]])}}; 
וסילוק: {{צ|כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא}} {{ק|([[משלי ד כב]])}}. 

הטפחה 
יתכן אחריו לגרמיה: {{צ|יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי}} {{ק|([[איוב ג יג]])}}; וסילוק: {{צ|מְ֝אֹ֗ד עָמְק֥וּ 
מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ}} {{ק|([[תהלים צב ו]])}}. כל טפחה שיש אחריו לגרמיה אי אפשר שיהיה 
אחר הלגרמיה סילוק, ויהיה קודם הטפחה אתנחתא.

==3.7==

פרק על מספר משרתי אלה הטעמים כמה משרתים יהיו לכל טעם. 

הפזר ג' משרתיו: מרכא ושופר הפוך וגלגל. משרתי הזרקא 
ג': שופר מהפך ומרכא ושופר עילוי. משרתי הרביע ו': מרכא 
ושופר מהפך וצינורית ושופר מונח ודחויה ושלשלת 
משרתי הלגרמיה ד': מרכא ושופר מונח ושופר מהפך 
וצינורית. משרתי האתנח' ז': שופר ודחויה ומרכא 
ושופר מונח ושופר מהפך וצינורית ושלשלת. משרתי 
הטפחה ב': שוכב ומרכא. משרתי הסילוק ח': שופר 
ומארכא ומאיילא ושופר מונח ומקל ושופר מהפך וצינורית 
ושלשלת. 

וככה נסדרו אלה הטעמים: אחר פזר לגרמיה, אחר 
לגרמיה זרקא, אחר זרקא רביע, אחר רביע יתיב &lt;small&gt;(ואתנח')&lt;/small&gt;, 
אחר יתיב אתנחתא, אחר אתנחתא טפחה, אחר טפחה סילוק. 

ואלה ח' טעמים יתכן להיות כולם ראשי פסוק', חוץ מן היתיב 
והסילוק שאינן נכנסין לזה התנאי. וזה לפי שהטפחה לא 
תהיה בג' ספרים כי אם באמצע האחרון שלפסוק, ולא 
תהיה הטפחה במחצית הראשון שלפסוק כמו שהיא בתחלת 
הפסוק שלכ&quot;א ספרים, כגון {{צ|בְּרֵאשִׁ֖ית}} {{ק|([[בראשית א א]])}}. ולכך בארתי שהטפחה 
לא תמצא הנה במחצית הראשון שלפסוק. ויש כאן ג' מקומות 
ששנים מהם בלי משרת, והם {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד מִזְמֽוֹר: קַוֹּ֣ה 
קִוִּ֣יתִי}} {{ק|([[תהלים מ|תהלים מ א-ב]])}}, {{צ|לַ֝מְנַצֵּ֗חַ לְדָוִ֥ד לְהַזְכִּֽיר: אֱלֹהִ֥ים לְהַצִּילֵ֑נִי}} {{ק|([[תהלים ע|תהלים ע א-ב]])}}. &lt;small&gt;({{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים}} {{ק|([[תהלים מט|תהלים מט א-ב]])}}.)&lt;/small&gt; ואשר {{תיקון גירסה|הם|הוא}} במשרת: 
{{צ|שִׁ֥יר מִ֝זְמ֗וֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח: גָּ֮ד֤וֹל יְיָ֣ וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד}} {{ק|([[תהלים מח|תהלים מח א-ב]])}}. &lt;small&gt;(ג' בטעמ' {{צ|שִׁ֖יר 
מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ}} {{ק|([[תהלים פג|תהלים פג א-ב]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן 
לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים קח|תהלים קח א-ב]])}}.)&lt;/small&gt;

אבל הסילוק לא ימצא בכ&quot;א ספרים בתחלת הפסוק 
לפי שלא ישרתהו אלא משרת אחד, ופסוק משתי תיבות 
לא ימצא באלה הג' ספרים, ולפיכך ישרתהו יותר משרת 
אחד ובא הנה בראש הפסוק, ואין בפסוק טעם אחר 
בלעדו. וזה שאתה תמצאנו בי' מקומות; ג' מהם שיש 
להם שני משרתים, והם {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד}} {{ק|([[תהלים קח א]])}}, {{צ|שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף}} {{ק|([[תהלים פג א]])}}, 
{{צ|מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר: יְֽיָ֗ אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥}} {{ק|([[תהלים לח|תהלים לח א-ב]])}}; ומהם ז' בשופרות מונחים, 
והם {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ}} {{ק|([[תהלים מד|תהלים מד א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח 
מִזְמֽוֹר: רָצִ֣יתָ יְיָ֣}} {{ק|([[תהלים פה|תהלים פה א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד: שִׁמְעָ֣ה 
אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י}} {{ק|([[תהלים סא|תהלים סא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים}} {{ק|([[תהלים סט|תהלים סט א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ 
עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף: הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים}} {{ק|([[תהלים פא|תהלים פא א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: 
כָּֽל־הָ֭עַמִּים תִּקְעוּ־כָ֑ף}} {{ק|([[תהלים מז|תהלים מז א-ב]])}}, {{צ|לַמְנַצֵּ֬חַ׀ לְעֶֽבֶד־יְיָ֬ לְדָוִֽד: נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע 
לָ֭רָשָׁע}} {{ק|([[תהלים לו|תהלים לו א-ב]])}}. 

וקבוץ אלה ח' טעמים ימצאו בפסוק {{צ|עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל 
כָּל־חָסִ֨יד׀ אֵלֶיךָ֘}} {{ק|([[תהלים לב ו]])}}. ועוד ימצאו ז' טעמ' בפסוק {{צ|אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ}} {{ק|([[תהלים א א]])}}, וגם 
בזה: {{צ|לְדָוִ֡ד אֵ֮לֶ֤יךָ יְ֨יָ׀ אֶקְרָ֗א}} {{ק|([[תהלים כח א]])}}, וגם בזה: {{צ|רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס׀}} {{ק|([[תהלים י יד]])}}. 

&lt;עד כאן דיני טעמי אמ&quot;ת.{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt;

= 4 =

ודע כי יש בשרשי המקרא אם היו קודם אלו 
ג' אותיות במ&quot;ף ובתחלת תיבה תהיה אות וי&quot;ו, נקראת ב'אוּ', 
כגון {{צ|'''וּבְכָל'''}} {{ק|([[בראשית א כו]])}}, {{צ|'''וּבָאוּ'''}} {{ק|([[שמות ז כח]])}}, {{צ|'''וּפַרְעֹה'''}} {{ק|([[בראשית מא א]])}}, {{צ|'''וּמִצְרַיִם'''}} {{ק|([[בראשית י ו]])}}. ועוד: {{צ|'''וּקְרָא'''}} {{ק|([[יונה א ב]])}}, {{צ|'''וּרְאֵה'''}} {{ק|([[בראשית יג יד]])}}, {{צ|'''וּשְׁמֹר'''}} {{ק|([[דברים ד ט]])}}, 
וּשְׁכַב, וּגְאֹל, {{צ|'''וּזְכֹר'''}} {{ק|([[קהלת יב א]])}}. ותיבות שבאחריתם מ&quot;ם, כגון {{צ|'''וּקְרָאתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא כג כא]])}}, 
{{צ|'''וּשְׁמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[שמות יב יז]])}}, {{צ|'''וּרְאִיתֶם'''}} {{ק|([[שמות טז ז]])}}. וכל וי&quot;ו אשר בראש תיבה אשר האות 
שלאחריהם ננקדת בשבא הוי&quot;ו נקראת ב'אוּ'; לבד אם 
באה אחד מאותיות א&quot;ח ה&quot;ע אחריה היא ננקדת בפתח, כגון 
{{צ|'''וַאֲמַרְתֶּם'''}} {{ק|([[בראשית לב כא]])}}, '''וַחֲשַׁבְתֶּם''', {{צ|'''וַעֲשִׂיתֶם'''}} {{ק|([[ויקרא יט לז]])}}, {{צ|'''וַהֲשֵׁבֹתָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח לד]])}}. 

כל לשון דכר {{צ|לך}} 
אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|לָךְ}} וזקפתא כותהון {{צ|'''לָךְ'''}}, בר מן 
י&quot;ד בתורה {{צ|'''לְךָ'''}}: {{צ|יְחִידְךָ}} {{ק|([[בראשית כב ב]])}}, {{צ|וְקָרָא}} {{ק|([[שמות לד טו]])}}, {{צ|וְחַג שָׁבֻעֹת}} {{ק|([[שמות לד כב]])}}, {{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[במדבר יח ח]])}}, {{צ|הָאָתוֹן}} {{ק|([[במדבר כב כח]])}}, {{צ|בַּצַּר}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|וְשָׁמַרְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|וְשָׁמַעְתָּ}} {{ק|([[דברים ו ג]])}}, {{צ|יִרְחַק}} {{ק|([[דברים יב כא]])}}, {{צ|וְהִגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז ט]])}}, {{צ|יַגִּידוּ}} {{ק|([[דברים יז י]])}}, {{צ|וְיָד}} {{ק|([[דברים כג יג]])}}, {{צ|וֶהֱשִׁיבְךָ}} {{ק|([[דברים כח סח]])}}. וכל 
{{צ|שְׁמֳר}}, {{צ|הִשָּׁמֶר}} – {{צ|'''לְךָ'''}}. וכל נתינה דאלה הדברים {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ג' {{צ|'''לָךְ'''}}, 
וסימן: אכל מלכא בסלא – {{צ|וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים}} {{ק|([[דברים ז טז]])}}, {{צ|אָשִׂימָה 
עָלַי מֶלֶךְ}} {{ק|([[דברים יז יד]])}}, {{צ|וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא}} {{ק|([[דברים כו ב]])}}. וי' {{צ|לְךָ}} זקפין בשאר קריה, וסימן: {{צ|הָנִיחַ}} {{ק|([[ישעיהו יד ג]])}}, 
{{צ|מוֹסֵרוֹת}} {{ק|([[ירמיהו כז ב]])}}, {{צ|כִּי {{ק|תיקון גירסה|אבר|אַגִּיד}}}} {{ק|([[ירמיהו לח טו]])}}, {{צ|הִכֹּן}} {{ק|([[יחזקאל לח ז]])}}, {{צ|שְׁבָא}} {{ק|([[יחזקאל לח יג]])}}, {{צ|מַשְׁלִיךְ}} {{ק|([[מיכה ב ה]])}}, {{צ|לוּ אִישׁ}} {{ק|([[מיכה ב יא]])}}, {{צ|אֱוִלִי}} {{ק|([[זכריה יא טו]])}}, 
{{צ|מִן הַזֶּרַע}} {{ק|([[רות ד יב]])}}. וכל שופטים וזקפתא דשמואל ונתינתא דמלכים 
כותהון {{צ|'''לְךָ'''}}; בר מן ה' {{צ|'''לָךְ'''}}, וסימן: {{צ|טוֹב}} {{ק|([[ש&quot;א א ח]])}}, {{צ|נְטֵה}} {{ק|([[ש&quot;א יד ז]])}}, {{צ|לוֹא חָטָא}} {{ק|([[ש&quot;א יט ד]])}}, {{צ|לֹא חָטָאתִי}} {{ק|([[שופטים יא כז]])}}, 
{{צ|נָתַתִּי}} {{ק|([[מ&quot;א ג יג]])}}. וכל אתנחתא וסוף פסוק' דכוותהון {{צ|'''לָךְ'''}}. 

וכל לשון דכר {{צ|'''אִתְּךָ'''}}, 
{{צ|'''עִמְּךָ'''}}, בר מן אתנחתא וסוף פסוק' דאינון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}, ובקצת 
מקומות בזקפתא ורביע דכוותהון {{צ|'''אִתָּךְ'''}}, {{צ|'''עִמָּךְ'''}}. 

מן רישיה דאלה הדברים עד {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} {{ק|([[דברים יד כב]])}} – {{צ|'''וְתִירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים ז יג|שם ז יג]], [[דברים יא יד|יא יד]] [[דברים יב יז|יב יז]])}}, ומן {{צ|עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר}} עד סוף סיפרא {{צ|'''תִּירֹשְׁךָ''' וְיִצְהָרֶךָ}} {{ק|([[דברים יד כג|שם יד כג]], [[דברים יח ד|יח ד]])}}. 

דע כי אותיות 
יהו&quot;א מתחלפות אחת בחברתה. אל&quot;ף בה&quot;א, כגון {{צ|'''אֶתְחַבַּר'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כ לה]])}} – התחבר; 
{{צ|'''אֶגְאָלְתִּי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}} – הִגְאָלְתִּי; {{צ|'''אֶשְׁתּוֹלְלוּ'''}} {{ק|([[תהלים עו ו]])}} – הִשְׁתּוֹלְלוּ; {{צ|'''אַשְׁכֵּ֥ים'''}} {{ק|([[ירמיהו כה ג]])}} – {{צ|'''הַשְׁכֵּ֣ם'''}} {{ק|([[ש&quot;א יז טז]])}}; {{צ|'''אַזְכָּרָ֔ה'''}} {{ק|([[ויקרא כד ז]])}} – הַזְכָּרָה; {{צ|'''אָמוֹן'''}} {{ק|([[ירמיהו נב טו]])}} – {{צ|'''הָמוֹן'''}} {{ק|([[ישעיהו יג ד]])}}. 

ה&quot;א באל&quot;ף: {{צ|'''הֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יד]])}} – {{צ|'''אֵתָיוּ'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]])}}; {{צ|'''הַהַרְאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}} – {{צ|'''הָאֲרִיאֵל'''}} {{ק|([[יחזקאל מג טו]])}}; {{צ|'''הֵיךְ'''}} {{ק|([[דה&quot;א יג יב]])}} – {{צ|'''אֵיךְ'''}}; {{צ|'''אֲדֹרָם'''}} {{ק|([[מ&quot;א יב יח]])}} – {{צ|'''הֲדוֹרָם'''}} {{ק|([[בראשית י כז]])}}; {{צ|'''הֶדֶר'''}} {{ק|([[דניאל יא כ]])}} – {{צ|'''אֶדֶר'''}} {{ק|([[מיכה ב ח]])}}; {{צ|'''כֻּלָּא'''}} {{ק|([[יחזקאל לו ה]])}} – {{צ|'''כֻּלָּהּ'''}}. 

יו&quot;ד באל&quot;ף: {{צ|'''תְּלוּיִם'''}} {{ק|([[יהושע י כו]])}} – {{צ|'''תְלוּאִים'''}} {{ק|([[הושע יא ז]])}}; {{צ|'''בְּלוֹיֵ'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יא]])}} – {{צ|'''בְּלוֹאֵי'''}} {{ק|([[ירמיהו לח יב]])}}. 

אל&quot;ף ביו&quot;ד, כמו {{צ|'''אִישַׁי'''}} {{ק|([[דה&quot;א ב יג]])}} – {{צ|'''יִשַׁי'''}}; {{צ|'''מְנָאוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מד]])}} – {{צ|'''מְנָיוֹת'''}} {{ק|([[נחמיה יב מז]])}}; {{צ|'''הַהַגְרִאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;א ה י]])}} – הַהַגְרִיִּם; {{צ|'''הָעַרְבִיאִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב יז יא]])}} – הָעַרְבִיִּם.

אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''פּוּאָה'''}} {{ק|([[שופטים י א]])}} – {{צ|'''פֻוָּה'''}} {{ק|([[בראשית מו יג]])}}. 

יו&quot;ד בו&quot;ו: {{צ|'''פְּנִיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לא]])}} – {{צ|'''פְּנוּאֵל'''}} {{ק|([[בראשית לב לב]])}}; {{צ|'''פִּינֹן'''}} {{ק|([[בראשית לו מא]])}} – {{צ|'''פוּנֹן'''}} {{ק|([[במדבר לג מב]])}}; {{צ|'''עַלְיָן'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''עַלְוָן'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''עֵיבָל'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}} – {{צ|'''עוֹבָל'''}} {{ק|([[בראשית י כח]])}}; {{צ|'''שְׁפִי'''}} {{ק|([[דה&quot;א א מ]])}} – {{צ|'''שְׁפוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לו כג]])}}; {{צ|'''מְחִיָּיאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}} – {{צ|'''מְחוּיָאֵל'''}} {{ק|([[בראשית ד יח]])}}; {{צ|'''וְקוֹיֵ'''}} {{ק|([[ישעיהו מ לא]])}} – {{צ|'''וְקֹוֵי'''}} {{ק|([[תהלים לז ט]])}}. 

יו&quot;ד בה&quot;א, כמו {{צ|'''הוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[יחזקאל כ יא]])}} – {{צ|'''יוֹדַעְתִּי'''}} {{ק|([[ש&quot;א כא ג]])}}. 

ועל ענין זה נהפך אל&quot;ף בו&quot;ו: {{צ|'''אָכַל'''}}, {{צ|'''אָמַר'''}} – {{צ|'''יֹאמַר'''}}, {{צ|'''יֹאכַל'''}}, כי עיקרו 
לומר אֶאֱכַל אֶאֱמַר, כי האל&quot;ף מן אית&quot;ן. וכן האל&quot;ף השוכן ב{{צ|'''שָׁב'''}} 
ו{{צ|'''קָם'''}} – {{תיקון גירסה|זי&quot;ן|וי&quot;ו}} {{צ|'''יָקוּם'''}} {{צ|'''יָשׁוּב'''}}. יו&quot;ד {{תיקון גירסה|ילך|{{צ|'''יָלַד'''}}}}, {{צ|'''יָדַע'''}} – וי&quot;ו ב{{צ|'''נוֹלַד'''}} {{צ|'''נוֹדַע'''}}. וכמו הה&quot;א 
ב{{צ|'''עָשָׂה'''}}, {{צ|'''רָאָה'''}} – יו&quot;ד {{צ|'''עָשִׂיתִי'''}}; וכן ו&quot;ו שוכנת [ב{{צ|'''יוֹם'''}} – אל&quot;ף שוכנת] {{צ|'''יָמִים'''}}; ויו&quot;ד {{צ|'''בַּיִת'''}} – {{צ|'''בָּתִּים'''}}; 
ו&quot;ו {{צ|'''רֹאשׁ'''}} שהוא אל&quot;ף בכתב – שתים {{צ|'''רָאשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית ב י]])}}; וכן ו&quot;ו הנוספת בפעלים 
ובשמות בשרק והנופלת עלי במ&quot;ף – אל&quot;ף {{תיקון גירסה|בשרת|בשרק}}, כמו {{צ|'''וְשָׁמַעְתָּ'''}} {{ק|([[דברים ד ל]])}}, 
{{צ|'''וְקָרָאת'''}} {{ק|([[בראשית טז יא]])}} – {{צ|'''וּבַייָ'''}} {{ק|([[יהושע כב יט]])}}, {{צ|'''וּמֵיְיָ'''}} {{ק|([[משלי טז א]])}} {{צ|'''וּמֵאֱלֹהִים'''}} {{ק|([[דה&quot;ב כב ז]])}}. 

ודע כי קריאת ה&quot;א ואל&quot;ף החלוקות 
אין ביניהם הפרש, ויותר בסוף המלים והשמות והקדם 
להם קמץ גדול. ולכן באל&quot;ף אשר עיקרו להיות כמו {{צ|'''שֵׁנָא'''}} {{ק|([[תהלים קכז ב]])}}{{הערה|ואולי הכוונה ל{{צ|וְשִׁנָּא}} {{ק|([[מ&quot;ב כה כט]])}}. המשפט כולו משובש וצריך תיקון. ויקיעורך.}} עיקרו 
להיות מן מ{{צ|'''שֵׁנָה'''}}. {{צ|'''גָּבְהָא'''}} {{ק|([[יחזקאל לא ה]])}}, {{צ|'''דֶּשֶׁא'''}} {{ק|([[בראשית א יא]])}}, {{צ|קְרֶאןָ [לִי] '''מָרָא'''}} {{ק|([[רות א כ]])}}, כולן במקום ה&quot;א. {{צ|'''אָתָא'''}} {{ק|([[ישעיהו כא יב]] עי&quot;ש)}}, {{צ|'''תֹּבֵא'''}} {{ק|([[משלי א י]])}}, {{צ|'''אָנָּא'''}} באל&quot;ף ובה&quot;א. וה&quot;א אשר ב{{צ|'''צֹנֶה'''}} {{ק|([[תהלים ח ח]])}} אל&quot;ף שב{{צ|'''צֹאן'''}}. 

וכן כתוב {{צ|'''לֹא'''}} באל&quot;ף {{ק|([[שמות כא ט]] ועוד)}}. 

וכן יו&quot;ד הבאה אחר קמץ ועיקרה להיות 
אל&quot;ף והיא יו&quot;ד, כמו {{צ|'''בְּגָדָיו'''}} {{ק|([[בראשית כז כז]])}}, {{צ|'''סוּסָיו'''}} {{ק|([[ישעיהו ה כח]])}}, {{צ|'''פָּרָשָׁיו'''}} {{ק|([[שמות יד כו]])}}, {{צ|'''עֵינָיו'''}} {{ק|([[בראשית יג י]])}}; ונכתבה ביו&quot;ד לענין {{צ|'''עֵינַי'''}} {{ק|([[בראשית לא י]])}}, {{צ|'''בְּגָדַי'''}} {{ק|([[ישעיהו סג ג]])}}; כי היא יו&quot;ד הקיבוץ ב{{צ|'''בְּגָדִים'''}} {{ק|([[ויקרא ו ד]])}}, {{צ|'''פָּרָשִׁים'''}} {{ק|([[בראשית נ ט]])}}, {{צ|'''סוּסִים'''}} {{ק|([[דברים יז טז]])}}; ויו&quot;ד השניות ב{{צ|'''יָדַיִם'''}} {{ק|([[בראשית לד כא]])}}, {{צ|'''עֵינַיִם'''}} {{ק|([[בראשית כ טז]])}}, {{צ|'''רַגְלַיִם'''}} {{ק|([[ויקרא יא מב]])}}. 

{{תיקון גירסה|ויו&quot;ד|וה&quot;א}} אשר ב{{צ|'''פֶּה'''}} היא יו&quot;ד אשר ב{{צ|'''פִּי'''}} ו{{צ|'''פִּיו'''}} ו{{צ|'''פִּיהוּ'''}}. ה&quot;א שב{{צ|'''שֶׂה'''}} [היא יו&quot;ד] אשר ב{{צ|'''שְׂיֵהוּ'''}} {{ק|([[ש&quot;א יד לד]])}} ב{{צ|'''שֵׂיוֹ'''}} {{ק|([[דברים כב א]])}}. 

ונכתבה ה&quot;א בו&quot;ו, כמו {{צ|'''רָאֹה'''}} {{ק|([[שמות ג ז]])}}, {{צ|'''בָּנֹה'''}} {{ק|([[מ&quot;א ח יג]])}}. {{צ|'''פֹּה'''}} פעמים ו&quot;ו {{ק|([[יחזקאל מ י]])}}. {{צ|'''מֵחֲט֪וֹא'''}} {{ק|([[תהלים לט ב]])}} – {{צ|'''מֵחֲטֹ֣א'''}} {{ק|([[ש&quot;א יב כג]])}} – {{צ|'''מֵחֲטוֹ'''}} {{ק|([[בראשית כ ו]])}}. 

דע כי לא יהיה פעל מן הפעלים פחות מג' אותיות אלא 
אם תחוסר אחת מג' אותיות חסר והיה עיקרו להיות ב'. 
כן מנהג לשון הקודש להיות פעמים תוספת ופעמים מחסרת. 

והפעלים מתחלקים על ב' פנים: יש מהם קל ויש מהם כבד. 
והקל על אופן אחד, אבל הכבד מתחלק לכמה פנים. וראה 
לקל הבא מן הפעלים על משקל פָעַל,{{הערה|בקטע זה הפעלים נוקדו מהשערה, ולעתים נבחרה צורה אחת מתוך כמה אפשריות (לע&quot;ע לא נעשתה השוואה מול המקור הערבי). ויקיעורך.}} כאומרך שְׁמֹר או שָׁמוֹר, ולפֹעל העבר שָׁמַר, ולפֹעלו שׁוֹמֵר, ולמפעלו שָׁמוּר. וכמהו 
קְנֵה ציויו; בָּנָה, קָנָה – עבר, קוֹנֶה – פועֵל, קָנוּי – פעוּל, שָׁמוּר. 
וכמהו אָסַף; אֻסַּף – פֹעל שלא הוזכר פֹעלו; נפעל: נֶאֱסַף, 
נִשְׁמַר, נִקְנָה; מופעל: נֶאֱסָף, נִשְׁמָר, נִקְנֶה. וכללו שלדבר: כל 
פעל שנפחת מ&quot;ם מן פֹעלו ומן מופעלו הוא הפעל הקל. 
והפעל הכבד מהפעול: פֻעַל, הָפְעַל, פַעוּל, פוֹעֵל. כאמרך 
שַׁבֵּר; שִׁבֵּר, שִׁבַּר – פועל עבר; מְשַׁבֵּר – פועֵל; מפועל: מְשֻׁבָּר; 
והמתפעל: מִשְׁתַּבֵּר. וכמוהו דַּבֵּר – ציווי; דִּבֵּר – פועל עבר; 
מְדֻבָּר – מופעל. וכן בא&quot;ח ה&quot;ע, פעל הקל: שְׁלַח, שׁוֹלֵחַ, שָׁלַח, 
נִשְׁלָח. והכבד: שַׁלַּח, שִׁלַּח, מְשַׁלֵּחַ, מְשֻׁלָּח, מִשְׁתַּלֵּחַ. וכבד 
אחר: הַשְׁלֵחַ, {{תיקון גירסה|השלוח|הִשְׁלִיחַ}}, מַשְׁלִיחַ, מָשְׁלָח. וכן מנהג כל הפעל 
הקל להיות רפי ובלא מ&quot;ם בראש פֹעלו ומִפעלו, וכשלא תהיה 
בתחילתו אם ראוי להיות דגש; חוץ מתיבה אחת: {{צ|וַאֲבִיכֶן 
'''הֵתֶל''' בִּי}} {{ק|([[בראשית לא ז]])}}, כי ראוי היה לדגשו, כמו {{צ|'''וַיְהַתֵּל''' בָּהֶם אֵלִיָּהוּ}} {{ק|([[מ&quot;א יח כז]])}}. 

&lt;!-- (מכאן חיוג') --&gt;אותיות 
החליקה ג', והן או&quot;י. אילו ג' אותיות המשתתפות בלשון הקודש 
לשני ענינים מופרשין בלשון. האחד: {{תיקון גירסה|הנעת|הנעה}} נראית יוצאה 
בלשון, שיכון ידוע נראה לעינים, כשאר האותיות בהנעתן 
ובשיכונן; והענין השיני: שיכון נעלם שאינו נראה. 

ונשתתפו 
אילו אותיות לב' פנים מן השיכון מופרשין אחד מחבירו, 
האחד ידוע ונראה, והב' נעלם. הנראה: כגון האל&quot;ף אשר 
ב{{צ|'''וַיֶּאְסֹר'''}} {{ק|([[בראשית מו כט]])}}, כי היא שוכנת ונראית ויוצאה בלשון; וכגון {{צ|לֹא 
'''שָׁלַוְתִּי'''}} {{ק|([[איוב ג כו]])}}, {{צ|כֻּלֹּה '''מְקַלְלַוְנִי'''}} {{ק|([[ירמיהו טו י]])}}, הנראית שיכונה בלא העלמה; וכגון 
יו&quot;ד {{צ|'''וַיְשַׁבֵּר'''}} {{ק|([[שמות לב יט]])}}, {{צ|'''וַיְדַבֵּר'''}} {{ק|([[בראשית ח טו]])}}, הנראה שיכונן. 

והאופן הב' עלום, 
כגון אל&quot;ף {{צ|'''וְקָאם''' שָׁאוֹן {{תיקון גירסה|בעי&quot;ן|בְּעַמֶּךָ}}}} {{ק|([[הושע י יד]])}}, {{צ|'''רְפָא''' נָא}} {{ק|([[במדבר יב יג]])}}, שהיא שכונה ועלומה 
ואינה נראת; וכגון ו&quot;ו {{צ|'''שׁוֹפָר'''}}, {{צ|'''עוֹלָם'''}}, ויו&quot;ד {{צ|'''שֵׂעִיר'''}}, {{צ|'''רָבִיד'''}}, {{צ|'''דָּוִיד'''}}. 
ולענין זה האחר נקראו 'אותיות החליקה', כי יחלקו עד עת 
שיעלמו ולא יהיה להם בלשון ראיה ולא {{תיקון גירסה|הרגשת|הרגשה}}. אבל 
המודיען {{תיקון גירסה|לשמיעת|לשמיעה}} – הנעת מה שלפניהן קמץ או 
בפתח או בשאר השבעה מלכים. ונקראו 'אותיות המשך' ו'הפרישה' 
לפי שיוסיפו בפעלים ובשמות בעבור המשך {{תיקון גירסה|ההוויה|ההווה}} בהן, כגון 
ו&quot;ו {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}} ו{{צ|'''גִּבּוֹר'''}} הנוספת למשיכת הדיבור ואינה עיקר. 

ודע כי הה&quot;א {{ק|(ה)}}נכתבת במקום אותיות החליקה, ויותר בסוף 
הדברים והשמות. אך כתיבתה במקום אל&quot;ף החלוקה בסוף הדברים 
והשמות רבתה לרוב עד מאד כדי שלא יאמר אדם שהיא 
אל&quot;ף חלוקה בעקר, אלא יש לזולתו לומר שהיא ה&quot;א חלוקה. אבל 
יש ביניהם הפרש, כי הה&quot;א לא {{תיקון גירסה|יקרא|יקרה}} לה שיכון וחליקה בהצטרפת 
הפעלים כמו שיקרא לאו&quot;י. ואם נפשך לומר: מצינו {{צ|'''הָלַךְ'''}} 
בחלוקת ה&quot;א כאומרך {{צ|הָלֹךְ '''אֵלֵךְ''' עִמָּךְ}} {{ק|([[שופטים ד ט]])}}, {{צ|'''יֵלְכוּ''' הָלוֹךְ}}, כי השוכן החלק 
אשר אחר [אל&quot;ף] {{צ|'''אֵלֵךְ'''}} ויו&quot;ד {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – {{ק|(ו)}}ה&quot;א אשר ב{{צ|'''הָלַךְ'''}}. 
יתכן לומר כי הם ב' שורשין: הָלַךְ, יָלַךְ, ויהיה עיקר {{צ|'''הָלוֹךְ'''}} – הָלַךְ, ועיקר {{צ|'''יֵלְכוּ'''}} – 
(ולך) [יָלַךְ], ונדבר בהם בשיתוף לפי שפירושן אחד.

ודע כי פעמים 
יוסרו אלה השוכנים החלוקים מן הכתיבה להקל הלשון ולבטחון 
שהן נראין בלשון, כמו {{צ|'''גִּבּוֹר'''}}, {{צ|'''שִׁכּוֹר'''}}, {{צ|'''שׁוֹפָר'''}} ו{{צ|'''עוֹלָם'''}}, שנכתבו 
פעם חסירין ופעם מלאין, וכן {{צ|'''דָּוִד'''}} ו{{צ|'''יַעֲקֹב'''}} ו{{צ|'''אַבְשָׁלוֹם'''}} פעמים 
חסירין ופעמים מלאין. ולפי דרכינו נלמוד כי הרוצה ממנו 
להחסיר או להשלים אלו השמות והפעלים כאשר כתבנו 
אחד לחבירו אין עליו כלום. &lt;!-- (עד כאן חיוג') --&gt;

כ&quot;ב אותיות הם, י&quot;א זכרים י&quot;א נקבות. מיכא&quot;ל ב&quot;ן הוש&quot;ת, וסימן אחר שמלאכת&quot;ו בינ&quot;ה; והנקבות: גז&quot;ע צד&quot;ק רפ&quot;ס ח&quot;ט. 

וזה מנהגם: אם יתכפלו אותיות 
הזכרים בראש התיבה הראשונה אינה יסוד, כגון {{צ|'''אֲאַמִּצְכֶם'''}} {{ק|([[איוב טז ה]])}}, 
{{צ|'''אֲאַזֶּרְךָ'''}} {{ק|([[ישעיהו מה ה]])}}, {{צ|'''בַּבָּתִּים'''}} {{ק|([[שופטים יח יד]])}}, {{צ|'''בְּבֹאוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לג יח]])}}, {{צ|'''בְּבִגְדוֹ'''}} {{ק|([[בראשית לט יב]])}}, {{צ|'''הָהָר'''}} {{ק|([[שמות ג יב]])}}, {{צ|'''הָהֵם'''}} {{ק|([[בראשית ו ד]])}}, {{צ|'''הַהֹלֵךְ'''}} {{ק|([[דברים א ל]])}}, ({{צ|'''וָוִים'''}} {{ק|([[שמות לח כח]])}},{{הערה|מילה זו אינה מתאימה לרשימה, ויש עליה הגהה בגיליון שקשה לפענחה, ואולי צ&quot;ל: {{צ|'''נָנוּס'''}} {{ק|([[ש&quot;ב יח ג]])}}. ויקיעורך.}} 
וכל הזכרים כענין הזה, אם תוציא הראשונה מן הכפולות 
נשאר הדיבור שלם. אבל הנקיבות, אם תמצא שתים מהם 
בראש התיבה יהיו שתיהן, כגון {{צ|'''גַּגּוֹת'''}} {{ק|([[מ&quot;ב יט כו]])}}, {{צ|'''דַּדַּיִךְ'''}} {{ק|([[יחזקאל כג כא]])}}, אם תוציא 
אחת מהן מן התיבה נשחת הדיבור. וכן כל האותיות הנקבות 
נוהגות. 

אין במקרא תיבה גדול מי&quot;א אותיות, 
והן ג' תיבות: ({{צ|וכתועבותיהם}} {{צ|וכעלילותיהן}}) &lt;{{צ|'''וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן'''}} {{ק|([[יחזקאל טז מז]])}}, {{צ|'''וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם'''}} {{ק|([[יחזקאל כ מד]])}}, שניהם ביחזקאל, והראשון הוא כתוב ברוב ספרים מלא כאשר כתבת{{הערה|הערה זו מופיעה בגליון כתב היד.}}&gt; {{צ|'''וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים'''}} {{ק|([[אסתר ט ג]])}}. 
ולא פחותה מב' אותיות, כגון {{צ|'''אֶל'''}}, {{צ|'''בֵּן'''}}, {{צ|'''בָּם'''}}, {{צ|גַּם}}, {{צ|'''אֵת'''}}, ודומ'. ויש 
אחת בתורה שהיא מאות אחת: {{צ|'''הֲ''' לַיְיָ}} {{ק|([[דברים לב ו]])}}, והיא נקראת עם 
השם הסמוך לה, ואין זולתה. 

{{צ|'''אָנִי'''}} בספר קהלת ה', וסימן: {{צ|שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן}} {{ק|([[קהלת ב יג]])}}, {{צ|גַּם זֹה}} {{ק|([[קהלת ב כד|ב כד]])}}, {{צ|הִנֵּה אֲשֶׁר}} {{ק|([[קהלת ה יז|ה יז]])}}, {{צ|אֲשֶׁר חֹטֶא}} {{ק|([[קהלת ח יב|ח יב]])}}, {{צ|וְאָמַרְתִּי}} {{ק|([[קהלת ט טז|ט טז]])}}. 

{{צ|הֵבִין}} 
ג' בקרייה, וסימן: {{צ|הַפְכְּכֶם}} {{ק|([[ישעיהו כט טז]])}}, {{צ|דַּרְכָּהּ}} {{ק|([[איוב כח כג]])}}, {{צ|וְדָנִיֵּאל}} {{ק|([[דניאל א יז]])}}. 
{{צ|הִיא}} דויקרא: {{צ|פָּתוֹת}} {{ק|([[ויקרא ב ו]])}}, 
{{צ|וְנָתַתָּ}} {{ק|([[ויקרא ב טו|ב טו]])}}, {{צ|תַשִּׂיג}} {{ק|([[ויקרא ה יא|ה יא]])}}, {{צ|וֶהֱבִיאָהּ}} {{ק|([[ויקרא ה יב|ה יב]])}}, {{צ|צַו}} {{ק|([[ויקרא ו ב|ו ב]])}}, {{צ|לֹא תֵאָפֶה}} {{ק|([[ויקרא ו י|ו י]])}}, {{צ|דַּבֵּר}} {{ק|([[ויקרא ו יח|ו יח]])}}, {{צ|כל דכר}} {{ק|([[ויקרא ו כב|ו כב]])}}, {{צ|קְחוּ}} {{ק|([[ויקרא י יב|י יב]])}}, {{צ|וַאֲכַלְתֶּם}} {{ק|([[ויקרא י יג|י יג]])}}, 
{{צ|מַדּוּעַ}} {{ק|([[ויקרא י יז|י יז]])}}, {{צ|הָאַרְנֶבֶת}} {{ק|([[ויקרא יא ו|יא ו]])}}, ב' בו, {{צ|הַבְּהֵמָה}} {{ק|([[ויקרא יא כו|יא כו]])}}. {{צ|{{תיקון גירסה|יומת|יָמוּת}}}} {{ק|([[ויקרא יא לט]])}} ומן {{צ|אִם בַּהֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג ד|יג ד]])}} עד 
{{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} {{ק|([[ויקרא יג יא|שם פסוק יא]])}} – {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|לֹא יַסְגִּרֶנּוּ}} עד {{צ|וּבָשָׂר}} {{ק|([[ויקרא יג יח|שם פסוק יח]])}} – {{צ|הִוא}}, ומן {{צ|וּבָשָׂר}} 
עד {{צ|אִישׁ}} דנתקים {{ק|([[ויקרא יג כט|שם פסוק כט]])}}– {{צ|הִיא}}, ומן {{צ|אִישׁ}} דנתקים עד {{צ|וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם פסוק מב]])}} – 
{{צ|הִוא}}. {{צ|פֹּרַחַת}} {{ק|([[ויקרא יג מב|שם]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נב|שם פסוק נב]])}}, {{צ|פְּחֶתֶת}} {{ק|([[ויקרא יג נה|שם פסוק נה]])}}, {{צ|מַמְאֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא יד מד|יד מד]])}}, {{צ|טֻמְאָתוֹ}} {{ק|([[ויקרא טו ג|טו ג]])}}, {{צ|יֹשֶׁבֶת}} {{ק|([[ויקרא טו כג|טו כג]])}}, {{צ|טְמֵאָה}} {{ק|([[ויקרא טו כה|טו כה]])}}, {{צ|שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן}} קדמאה {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}},{{הערה|כתוב שם {{צ|היא}}, והכוונה רק שבראשון {{צ|הִיא}} ובשני {{צ|'''הוּא'''}}. כנראה עיקר מטרת רשימה זו היא להבדיל בין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הִוא}} לבין {{צ|הוא}} שנקראת {{צ|הוּא}} ולא לציין היכן כתוב {{צ|הוא}} והיכן {{צ|היא}} (אם כי גם דבר זה נעשה באופן חלקי). ויקיעורך.}} {{צ|בַּדָּם}} קדמאה {{ק|([[ויקרא יז יא|יז יא]])}}, {{צ|דָּמוֹ}} בתראה {{ק|([[ויקרא יז יד|יז יד]])}}, {{צ|עֶרְוָתָהּ}} {{ק|([[ויקרא יח ז|יח ז]])}} 
כולהון {{צ|הִוא}} {{ק|([[ויקרא יח]])}}, {{צ|גִּלְּתָה}} {{ק|([[ויקרא כ יח|כ יח]])}}, {{צ|נִדָּה}} {{ק|([[ויקרא כ כא|כ כא]])}}, {{צ|זִמָּה}} {{ק|([[ויקרא כ יד|כ יד]])}}, {{צ|מְחַלֶּלֶת}} {{ק|([[ויקרא כא ט|כא ט]])}},{{הערה|כאן כתוב הִיא. ויקיעורך.}} {{צ|בִּתְרוּמַת}} {{ק|([[ויקרא כב יב|כב יב]])}}, {{צ|שַׁבָּת}} {{ק|([[ויקרא כג ג|כג ג]])}}, 
{{צ|עֲצֶרֶת}} {{ק|([[ויקרא כג לו|כג לו]])}}, {{צ|יוֹבֵל}} שלשה {{ק|([[ויקרא כה#כה י|כה י-יב]])}}, {{צ|אֲחֻזָּתָם}} {{ק|([[ויקרא כה לב|כה לב]])}} {{צ|נְקֵבָה הִוא}} {{ק|([[ויקרא כז ד|כז ד]])}}.

=הערות=


[[קטגוריה:לשון הקודש ודקדוק]]
[[קטגוריה:יצירות שנכתבו בערבית יהודית]]</text>
      <sha1>5q1ihq8lq2vu3mzccf4q0vut2jgcrhi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:~2026-46873-59</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1755086</id>
    <revision>
      <id>3079622</id>
      <timestamp>2026-08-29T17:23:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <comment>/* שינויים בהפטרות */ פסקה חדשה</comment>
      <origin>3079622</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="347" sha1="2dhce42nxqdgwu8scv3217j2j813im4" xml:space="preserve">== שינויים בהפטרות ==

שבוע טוב. אם ברצונך לעשות שינויים בדפים של ההפטרות, בבקשה קודם כל להציע את השינוי המתבקש בדף השיחה, ולתת נימוק. תודה, [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 20:23, 29 באוגוסט 2026 (IDT)</text>
      <sha1>2dhce42nxqdgwu8scv3217j2j813im4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:~2026-46195-01</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1755087</id>
    <revision>
      <id>3079655</id>
      <timestamp>2026-08-29T20:31:32Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{הזמנה}}--~~~~&quot;</comment>
      <origin>3079655</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="128" sha1="p5suk4pei2d0t154svsszrkf6nz1w6v" xml:space="preserve">{{הזמנה}}--[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 23:31, 29 באוגוסט 2026 (IDT)</text>
      <sha1>p5suk4pei2d0t154svsszrkf6nz1w6v</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אנא אל ראשון</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1755088</id>
    <redirect title="אנא אל אחרון וראשון" />
    <revision>
      <id>3079665</id>
      <timestamp>2026-08-29T21:38:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[אנא אל אחרון וראשון]]</comment>
      <origin>3079665</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="51" sha1="3ja40w5v8zlwavmfjd08u6sgsnlb0ak" xml:space="preserve">#הפניה [[אנא אל אחרון וראשון]]</text>
      <sha1>3ja40w5v8zlwavmfjd08u6sgsnlb0ak</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:דובי חזקי</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1755089</id>
    <revision>
      <id>3079671</id>
      <timestamp>2026-08-30T03:32:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{בה}}__~~~~&quot;</comment>
      <origin>3079671</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="122" sha1="51gzxzykjz5x92sd5myuag27akgn3st" xml:space="preserve">{{בה}}__[[משתמש:Roxette5|Roxette5]] ([[שיחת משתמש:Roxette5|שיחה]]) 06:32, 30 באוגוסט 2026 (IDT)</text>
      <sha1>51gzxzykjz5x92sd5myuag27akgn3st</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:דובי חזקי</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1755090</id>
    <revision>
      <id>3079672</id>
      <timestamp>2026-08-30T03:32:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Roxette5</username>
        <id>5159</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{ריק}}&quot;</comment>
      <origin>3079672</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="10" sha1="n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r" xml:space="preserve">{{ריק}}</text>
      <sha1>n0uws6z1b400emy8pd1gg00s461iv3r</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:~2026-47189-81</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1755091</id>
    <revision>
      <id>3079685</id>
      <timestamp>2026-08-30T05:40:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <comment>/* אזהרה */ פסקה חדשה</comment>
      <origin>3079685</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="133" sha1="8jpmvcp7xzak11x03qc0iee6b3vq8cx" xml:space="preserve">== אזהרה ==

{{אזהרה}} [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 08:40, 30 באוגוסט 2026 (IDT)</text>
      <sha1>8jpmvcp7xzak11x03qc0iee6b3vq8cx</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3079686</id>
      <parentid>3079685</parentid>
      <timestamp>2026-08-30T05:42:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Dovi</username>
        <id>1</id>
      </contributor>
      <comment>/* עריכות בהפטרות */ פסקה חדשה</comment>
      <origin>3079686</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="464" sha1="lopd4nlbppn1sbwbqzllk75xpzb7p2d" xml:space="preserve">== אזהרה ==

{{אזהרה}} [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 08:40, 30 באוגוסט 2026 (IDT)

== עריכות בהפטרות ==

שוב, בבקשה לא לבצע שינויים בדפי ההפטרות. אם יש לך נימוק ומקור מהימן לשינוי, בבקשה לכתוב אותם קודם בדף השיחה. [[משתמש:Dovi|Dovi]] ([[שיחת משתמש:Dovi|שיחה]]) 08:42, 30 באוגוסט 2026 (IDT)</text>
      <sha1>lopd4nlbppn1sbwbqzllk75xpzb7p2d</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:זוהר מתורגם/חלק א/עב ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1755092</id>
    <revision>
      <id>3079694</id>
      <timestamp>2026-08-30T07:09:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>תומר פנק</username>
        <id>21273</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{דף של זהר|זהר חלק א|עב א|עב ב|עג א|}} {{קטע זוהר|זוהר חלק ג|דף עב ב}}  ==תרגום לעברית== &quot;וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה&quot; {{ממ|בראשית|כח|כב}}, שעד אותה שעה לא העמיד אחר כמותה. ולכן נאמר: &quot;וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ...&quot;</comment>
      <origin>3079694</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="6130" sha1="1uxxtgtroegdeg4nja02yl116y3ok2a" xml:space="preserve">{{דף של זהר|זהר חלק א|עב א|עב ב|עג א|}}
{{קטע זוהר|זוהר חלק ג|דף עב ב}}

==תרגום לעברית==
&quot;וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה&quot; {{ממ|בראשית|כח|כב}}, שעד אותה שעה לא העמיד אחר כמותה. ולכן נאמר: &quot;וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה&quot; {{ממ|בראשית|כח|יח}}. מהי מצבה? שהייתה נפולה והוא העמיד אותה. &quot;וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ&quot;, שהרי ביעקב תלוי הדבר לעשות יותר מכל בני העולם.

בא רבי יהודה ונשק אותו. אמר לו: וכל זה ידעת? אתה עוסק במסחר ומניח את חיי העולם? אמר לו: שהייתה השעה דחוקה לי, ויש לי שני בנים, והם נמצאים כל היום בבית המדרש, ואני משתדל לספק את מזונם ולתת להם שכר למוריהם, כדי שיעסקו בתורה.

פתח ואמר: &quot;וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד&quot; {{ממ|מלכים א|ב|יב}}, מהו השבח הזה? אלא שהוא תיקן את אבן השתייה והניח עליה את קודש הקודשים, ואז &quot;וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד&quot;. וכתוב: &quot;וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם&quot; {{ממ|בראשית|ט|טז}}, שהרי תשוקתו של הקדוש ברוך הוא אליה תמיד, ומי שאינו נראה בה, אינו נכנס לפני אדונו. ועל כך כתוב: &quot;וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם&quot;. &quot;&quot;וּרְאִיתִיהָ&quot;, מהו וראיתי&quot;? זהו סוד, כמו שנאמר: &quot; וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת&quot; {{ממ|יחזקאל|ט|ד}}, כדי שייראה עליהם. ויש אומרים שזהו הרושם של האות הקדושה שבבשר. אמר רבי יהודה: ודאי הכול הוא כך, אבל הקשת הזאת שנראית בעולם עומדת בסוד עליון, וכאשר יצאו ישראל מן הגלות, עתידה הקשת הזאת להתקשט בגווניה, ככלה הזאת שמתקשטת לבעלה. אמר לו אותו יהודי: כך אמר לי אבא כאשר עמד להסתלק מן העולם: אל תצפה לרגלי המשיח, עד שהקשת הזאת תיראה בעולם כשהיא מתקשטת בגוונים מאירים, והעולם יואר, ואז צפה למשיח, מניין לנו? שכתוב: &quot;וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם&quot;. ועכשיו, כשהיא נראית בגוונים חשוכים, היא נראית לזיכרון שלא יבוא מבול. אבל באותו זמן היא תיראה בגוונים מאירים, ותתקשט בתיקון, ככלה שמתקשטת לבעלה, ואז יהיה &quot;לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם&quot;. ויזכור הקדוש ברוך הוא את הברית הזאת שהיא בגלות, ויקים אותה מן העפר, זהו שכתוב: &quot;וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם&quot; {{ממ|הושע|ג|ה}}, וכתוב: &quot;וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם&quot; {{ממ|ירמיהו|ל|ט}}. &quot;אֲשֶׁר אָקִים&quot;, מן העפר, כמו שנאמר: &quot;אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת&quot; {{ממ|עמוס|ט|יא}}. ועל כך: &quot;וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם&quot;, להקים אותה מן העפר. וכך אמר אבא: משום כך נזכרים בתורה גאולתם של ישראל וזיכרונם, וזהו שכתוב: &quot;אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּער בָּךְ&quot; {{ממ|ישעיהו|נד|ט}}.

&quot;וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה&quot; {{ממ|בראשית|ט|יח}}, רבי אלעזר אמר: כיוון שכתוב &quot;וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ&quot;, מדוע אמר &quot;הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה&quot;? וכי היו לו בנים אחרים שלא יצאו מן התיבה? אמר לו רבי אבא: כן, שהרי לאחר מכן הולידו בניו בנים, שכתוב: &quot;אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם&quot; {{ממ|בראשית|יא|י}}. והם לא יצאו מתוך התיבה, ולכן כתוב: &quot;הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה&quot;, שם, חם ויפת.

רבי שמעון אמר: אילו הייתי מצוי בעולם כאשר הקדוש ברוך הוא נתן את ספר חנוך לעולם, ואת ספר אדם, הייתי מתאמץ שלא יימצאו בין בני האדם, משום שכל החכמים אינם נזהרים מלהתבונן בהם, וטועים בדברים אחרים, להוציא מרשות עליונה לרשות אחרת, ועכשיו הרי חכמי העולם יודעים את הדברים וסותמים אותם, ומתחזקים בעבודת אדונם.

ופסוק זה מצאנו בסוד הסודות: כאשר מתעוררת שמחת כל השמחות, הנסתרת והסתומה, עתיקת העתיקים, מאירה ממנה הארה דקה, שמחת כל השמחות מאירה לימין בשמן רב עליון, ומאירה לשמאל בשמחת יין טוב, ומאירה לאמצע בשמחה של שני הצדדים. רוח מתעוררת, ורוח עולה וניתנת ברוח, ודבקים זה בזה.

שלושה נכנסים בשלושה, מתוך שלושה יוצאת ברית אחת, שנדבקת בברית, הרוח העולה מתעברת, ונפרדת ממנו, כאשר היא ניתנת בשני הצדדים, נדבקה רוח ברוח.</text>
      <sha1>1uxxtgtroegdeg4nja02yl116y3ok2a</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>